ת"א 35245-01-12 פזגז איילון בע"מ נ' בן אהרון

לפניי תביעה בעילה שטרית וחוזית, שעניינה – הסכם לאספקת גז למכבסה שהפעילו הנתבעים בתל-אביב.

עילת התביעה – מקורה בשטר חוב על סך 117,624 ₪ שנמסר, על פי תוכנו, להבטחת חיובים בגין "תשתית גז, ציוד גז ואספקת גז" (להלן: "שטר 2011").

התשתית העובדתית

התובעת, חברת פזגז איילון בע"מ (להלן: "פזגז"), עיסוקה בשיווק גז ומוצריו.

הנתבע 1, מעוז בן הארון, והנתבע 2, גיא אופין, מנהלים בצוותא את שותפות מכבסת המלאכים, היא הנתבעת 3 (להלן יכונו ביחד: "המכבסה")

בחודש אפריל 1999, נפתחה מכבסת המלאכים שכתובתה, אותה עת, הייתה ברחוב בוגרשוב פינת בן יהודה בתל-אביב. המכבסה עשתה שימוש בציוד ייבוש הפועל בגז פחמימני מעובה (גפ"מ – גז בישול). בין המכבסה ובין פזגז נחתם חוזה לאספקת גז, שבמסגרתו הסכימו הצדדים, כי פזגז תספק למכבסה את תשתית הגז וכן ציוד ייבוש, ובתמורה – תתחייב המכבסה לרכוש מפזגז את הגז במשך התקופה כולה. במסגרת חוזה זה, ניתן שטר חוב. לטענת הנתבעים, הוא נועד להבטחה שהם יעמדו בתנאי התשלום השוטפים בלבד, ואילו לטענת פזגז – ניתן להבטחת כל חיובי המכבסה.

בשלב מסוים – אשר מועדו המדויק שנוי במחלוקת בין הצדדים – הציעה פזגז למכבסה להחליף את בלוני הגז, שבהם נעשה שימוש עד לאותו מועד, בצובר גז – המאפשר הוזלה ניכרת בעלויות השוטפות. הצובר הוטמן בחצר הבית הסמוך למכבסה, ברחוב בן יהודה 5, ולאחר מכן – ככל הנראה בשנת 2009 – הועבר ממקומו לחצר אחרת, בשל שינויים תכנוניים באזור.

בשנת 2011 עמדה המכבסה לעבור מכתובתה המקורית לאתר אחר, שאז ביקשה מהתובעת להעתיק את מיקום הצובר, כך שיוכל להמשיך ולשרת את המכבסה, אולם אז התגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי אמור לשאת בעלויות הזזת הצובר, מחלוקת שבעקבותיה הודיעה המכבסה לפזגז על ביטול ההסכם ביניהן, ועל הפסקת רכישתו של גז ממנה.

אלה, בתמצית, עובדות המקרה. מכאן – לסקירת המחלוקות שבין הצדדים.

החוזים שבין הצדדים