פלוני נ' מעגן - עבודות ימיות וצלילה בע"מ ואח'

מבוא

1. בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 27.9.1974, נשוי ואב לשני ילדים קטינים (להלן: "התובע") בתאונת עבודה מיום 3.4.2018 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה על סיפון דוברה בנמל אשדוד. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד התאונה היה הים סוער והיו בו גלים גבוהים שגרמו לתנודות בדוברה.

2. במועד התאונה התובע עבד אצל הנתבעת מס' 1, שהיא חברה העוסקת בעבודות ימיות וצלילה (להלן: "הנתבעת"). תחילה עבד התובע אצל הנתבעת כעובד קבלן, בהמשך הועסק על ידה ישירות כעובד שכיר. התובע עבד אצל הנתבעת כרתך מסגר צוללן.

3. התאונה אירעה עת התובע, ביחד עם אחרים, התבקש לבצע עבודה של הצבת עמודים באורך של כ-40 מטרים בתוך הים, בעומק של כ-15 מטרים, לצורך קשירת אוניות לעמודים אלו (להלן: "הפרויקט"). את העמודים היה צורך להניח באמצעות תבנית הנקראת "פירונג". הפירונג מורכב משני קירות ברזל ותקרת רשת מחוררת שדרכה העמודים מושחלים, והוא מבטיח שהעמודים יוצבו בעומק הים בצורה אנכית. משקלו של הפירונג הוא כעשרה טון, גובהו כשניים וחצי מטרים ורוחבו כארבעה מטרים (להלן: "הפירונג").

   את הפירונג מזיזים ומשנעים באמצעות מנוף המופעל על ידי מנופאי, והתקשורת בין המנופאי ובין העובדים על הדוברה נעשית בעיקר בסימני ידיים באמצעות אתת.

4. במועד התאונה, שעה שעבודת הצבת העמודים בים הייתה בשלבי סיום, התבקש התובע לפרק את הפירונג כדי להתאימו להמשך העבודה. על פי תיאור התובע ומנהל העבודה שלו אצל הנתבעת, מר טארק עראם (להלן: "מר טארק") בתצהיריהם, עבודת פירוק הפירונג מתבצעת על גבי הדוברה באופן הבא:

   "ביום התאונה 3.4.18, עסקנו בפירוק הפירונג על גבי הדוברה. העבודה מתבצעת כדלקמן: מנוף המכונה "דוד" (מנוף גדול המסוגל להרים 500 טון) שנמצא על הדוברה, מרים את הפירונג מהים בעזרת ארבע שרשראות שנקשרות לארבע פינות גג הפירונג. המנוף מניח את הפירונג על הדוברה ואני והעובדים מתעסקים בפירוק הפירונג. באותו יום, אני ופלוני עסקנו בחיתוך החלקים באמצעות "ברנר" ועובד בשם מנשה שהיה האתת בשטח מטעם חברת מעגן עמד על גג הפירונג ונתן הוראות למנופאי בהתאם למה שקורה בשטח ובהתאם להוראות שאני נותן לו" (תצהיר מר טארק מיום 28.9.2022, סעיף 10).

   כאמור, כדי לאפשר הנפתו והורדתו של הפירונג לדוברה, חובר גג הפירונג בארבע פינותיו למנוף באמצעות שרשראות. פירוק הפירונג מתבצע באמצעות חיתוך חלקים מהפירונג על ידי ברנר. בזמן הרמה או הורדה של הפירונג, כפי שאירע גם עובר לאירוע התאונה, עומד אתת, עובד של הנתבעת על גג הפירונג ונותן הוראות למנופאי, זאת רק בהתאם להוראות מנהל העבודה. עובר לתאונה היה האתת מר מנשה ישראלי (להלן: "מר ישראלי").

5. במועד התאונה, לאחר שהפירונג הונח על הדוברה והסתיימה עבודת החיתוך אותה התבקש התובע לבצע, נעשה ניסיון, באמצעות הרמת הפירונג, לבדוק האם החלק שנחתך שוחרר מהתקרה. בהרמה התברר שהקיר נותר מחובר במקצת בחלקים שנותרו תפוסים. על מנת להשלים עבודת הפירוק הנדרשת, הגה מר טארק תכנית חלופית שהצריכה לשים קרשים משני צידי הפירונג באופן שבו (כך קיווה מר טארק) כאשר המנופאי יניח חזרה את הפירונג על הקרשים, החלק שנחתך באמצעות הברנר ימשיך לרדת, ישתחרר וייפול החוצה. מר טארק טען בתצהירו שתיאם את תכניתו החלופית עם האתת מר ישראלי. אין מחלוקת ששיטת העבודה החלופית בה נקט מר טארק חייבה נפילת חלקי הפירונג לתוך הדוברה, בה עובדים אנשים.

6. במהלך יישום תכניתו החלופית של מר טארק הורם הפירונג מספר סנטימטרים באוויר, ואז, בעת שהתובע הציב את הקרשים כנדרש על פי תכנית מר טארק, והכול ביחד עם מר טארק, המנופאי, ולא ברור האם קיבל קודם לכן איתות כלשהו מהאתת, הוריד את הפירונג חזרה. כל זאת מבלי שהתבקש לעשות כן ע"י מר טארק ומבלי שניתנה לעובדים, ששהו במקום ועסקו בעבודת הנחת הקרשים, התראה שתאפשר להם להתרחק מהפירונג במידת האפשר. אזכיר, מדובר בעובדים לרבות התובע שהיו על דוברה לא גדולה. בעת שהמנופאי הוריד את הפירונג חזרה לדוברה, חלקי הפירונג התנתקו מהתקרה וקיר הפירונג נפל הצידה, לכיוונו של התובע.

   התובע לא הצליח להימלט למרחק רב בטרם הנפילה ולכן, כדי למנוע פגיעה בגופו, התיישב על מגן של גלגל פנצ'ר בקצה הדוברה (להלן: "הפנצ'ר"), שתפקידו בדרך כלל לשמש כמגן בין הרציף לספינה, שעה שהדוברה עוגנת בנמל. ברגע זה קיר הפירונג נפל על רגלו הימנית של התובע ומחץ אותה.

7. מיד לאחר קרות התאונה חשו שאר העובדים שהיו על הדוברה לעזרת התובע, הרימו את קיר הפירונג ידנית, משכו את התובע שנלכד מתחת לקיר והעבירו אותו לסירת הצלה שהשיטה אותו לחוף. משם הועבר התובע באמצעות ניידת טיפול נמרץ לבית חולים "אסותא" באשדוד.

8. בבית החולים אובחן כי לתובע נגרם שבר בירך ימין כתוצאה מהתאונה. התובע הועבר לחדר ניתוח ונותח תחת הרדמה כללית לצורך שחזור וקיבוע השבר בעזרת מסמר. התובע אושפז בבית החולים למשך שלושה ימים לאחר התאונה, ולאחר מכן שוחרר עם המלצות למנוחה והמשך מעקב רפואי. לאחר התאונה נזקק התובע לטיפולי שיקום, לרבות טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה.

9. מכיוון שלאחר הניתוח הראשון הוברר כי השבר לא התאחה כראוי, התובע עבר ביום 13.5.2019 ניתוח חוזר לקיבוע השבר באמצעות מסמר.

   ההליך בביטוח הלאומי

10. מאחר ולא הייתה מחלוקת כי התאונה היא תאונת עבודה, הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה ותביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. לצורך כך הגיש התובע טופס 250 חתום על ידי מעבידו. לא נטען או הוכח כי הייתה בטופס הנ"ל הסתייגות כלשהי בנוגע לגרסת התובע בנוגע לאופן התרחשות התאונה שתוארה לעיל.

    בעקבות התאונה אושר לתובע תשלום דמי פגיעה לתקופה מיום 4.4.2018 עד ליום 30.6.2018.

11. בגין התאונה נקבעה לתובע נכות זמנית ונקבע קשר בין נכות זו והתאונה, כדלקמן:

    1. מיום 1.7.2018 עד ליום 31.8.2018 נקבעה נכות זמנית בשיעור 100%.

    2. מיום 1.9.2018 עד ליום 31.10.2018 נקבעה נכות זמנית בשיעור 50%.

    3. מיום 1.11.2018 עד ליום 31.3.2019 נקבעה נכות זמנית בשיעור 30%.

    4. מיום 1.4.2019 עד ליום 31.8.2020 נקבעה, כנטען בתחשיב הנזק מטעם הנתבעת, נכות זמנית בשיעור 50%.

    5. מיום 1.9.2020 עד ליום 31.3.2021 נקבעה נכות זמנית בשיעור 30%.

       ו.מיום 1.9.2018 ועד ליום 31.3.2021 התובע הוכר כנכה נזקק, בהתאם לתקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

12. ביום 1.4.2021 הוועדה הרפואית קבעה שלתובע נותרה נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור כולל של 24% בגין הגבלה בתנועות ירך ימין לפי תקנה 48(1)ו, ובגין צלקות לפי סעיף 75(1)ב לתקנות. בהמשך, ולאחר שהתובע נבדק על ידי ועדה לעניין תקנה 15, הועמדה נכותו הצמיתה הכוללת של התובע בגין התאונה בשיעור של 36% בהתאם לסמכותה של הוועדה מכוח תקנה 15 לתקנות.

13. בגין נכות זו התובע מקבל קצבת נכות חודשית, נכון למועד חוות הדעת האקטוארית מיום 23.3.2023 בסך חודשי של 3,812 ₪.

    נכויות רפואיות נטענות

14. לתמיכה בטענותיו הרפואיות צירף התובע חוות דעת כדלקמן:

    1. בתחום האורתופדי – הוגשה חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר דוד קרת, מומחה ומנתח לאורתופדית ילדים ואורתופדיה כללית, מיום 2.3.2021. בחוות הדעת קבע ד"ר קרת כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה בשיעור 30% בגין הגבלה בינונית בכל תנועות מפרק ירך ימין, בהתאם לסעיף 48(1)ז לתקנות. כמו כן קבע המומחה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין צלקות, בהתאם לסעיף 75(1)ב לתקנות. כמו כן קבע ד"ר קרת כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין קיצור רגל ימין בשיעור 2.5 ס"מ, בהתאם לסעיף 47(5)ב לתקנות.

       בסך הכול קבע ד"ר קרת כי לתובע נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי בשיעור 40.15%.

       ד"ר קרת בחוות דעתו טען כי קביעת המוסד לביטוח לאומי בנוגע לנכות זמנית של התובע לתקופה מיום 1.9.2020 ועד ליום 31.3.2021 מוטעית, והייתה צריכה להיות 50% ולא 30%, כפי שנקבע במוסד לביטוח לאומי.

    2. בתחום הנפשי –הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה על ידי ד"ר כיאל גסאן, מומחה לפסיכיאטריה, מיום 15.8.2020. בחוות הדעת נקבע שהתובע סובל מהפרעת הסתגלות ממושכת הכוללת מאפיינים דיכאוניים וחרדתיים מעורבים עם מאפיינים בתר-חבלתיים. עוד נקבע שבעקבות כך על התובע להיות במעקב פסיכיאטרי תדיר, ליטול תרופות ולעבור תהליך שיקום.

       לכן קבע המומחה הפסיכיאטרי מטעם התובע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 34ב(3) לתקנות, לאור קיומה של הפרעה בינונית אצלו בתפקוד הנפשי או החברתי, וכן הגבלה בינונית בכושר העבודה.

    3. בתחום הראומטולוגי – הוגשה חוות דעת ראומטולוגית, שנערכה על ידי ד"ר פואז עבדאללה, מומחה בתחום רפואה פנימית וראומטולוגיה, מיום 6.11.2020. בחוות הדעת נקבע שהתובע סובל מתסמונת פיברומיאלגיה. לפי חוות הדעת התובע סובל ממחלת פרקים המשפיעה על כושר הפעולה הכללי ומהגבלה בתנועות ידיים וברכיים. לכן לדעת המומחה נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור 30% לפי סעיף 35(1)ד לתקנות. עוד נקבע בחוות הדעת כי לדעת המומחה התובע איננו כשיר לעבוד בעבודה פיזית כלשהי בשל נכותו.

       טענות לעניין האחריות

15. בתביעתו טען התובע כי הנתבעת כמעבידה שלו התרשלה כלפיו, והתרשלותה גרמה לו לנזקי גוף בגינם הוא זכאי לפיצוי. לטענת התובע רשלנות הנתבעת באה לידי ביטוי בכך:

    1. שהתובע התבקש לעבוד במקום מסוכן ובשיטות עבודה מסוכנות.

    2. שהנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות מספקים למניעת הסכנות להן נחשף התובע בעבודתו, ולא הזהירה את התובע באופן ראוי מפני אותן הסכנות הצפויות לו באתר העבודה ועקב נקיטת שיטות העבודה שהוא התבקש ליישם.

    3. שהנתבעת לא סיפקה לתובע אמצעי מיגון כנדרש.

       עוד נטען שהתאונה נגרמה בנסיבות בהן ראוי היה להורות על היפוך נטל ההוכחה בהתאם להוראת סעיף 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

       טענות ההגנה

16. בכתב ההגנה דחתה הנתבעת את כל טענות התובע, בין היתר, בקשר לאחריותה לאירוע התאונה, וכפרה בנזקים הנתבעים בכתב התביעה. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאירוע התאונה ולפציעת התובע בה, ואולם נטען בכתב ההגנה כי התאונה אירעה בשל נסיבות בלתי צפויות שלא היה ניתן למנוע אותן ואת התאונה, וכן באשמו המכריע או התורם של התובע.

17. עוד נטען בכתב ההגנה שהנתבעת מילאה אחר כל חובותיה שבדין כמעבידה סבירה וזהירה, לרבות נטען כי היא סיפקה סביבת עבודה בטוחה ותקנית, העבירה הדרכות בטיחות לעובדים באתר העבודה וקבעה שיטות עבודה נכונות וזהירות.

18. נטען כי התאונה אירעה בשל אשמו המכריע הבלעדי או התורם של התובע, אשר לא ציית להוראות שקיבל להתרחק מהמקום שיועד לנפילת חלקי הפירונג. לטענת הנתבעת, עובר לאירוע התאונה התובע לא פעל בהתאם להוראות אלו ולא שמר על מרחק נדרש ממקום שיועד לנפילת חלקי הפירונג, ובמקום זאת בחר בפזיזות להיוותר לשבת במקום בו נותר לשבת בדוברה, ובכך סיכן את עצמו וגרם לפציעתו.

19. עוד נטען בכתב ההגנה כי לתובע היה במועד התאונה ניסיון רב כרתך ומסגר מנוסה, הוא היה בעל מקצוע ותיק ואחראי במקום התאונה, והוא זה שקבע את שיטות העבודה ומשכך עליו הייתה מוטלת האחריות לבחור בשיטת העבודה הנכונה והבטוחה לביצוע העבודה, לתת הוראות מתאימות, ולוודא שאף אחד לא פועל במקום באופן שעלול לסכן אותו. עוד נטען כי הייתה זו חובת התובע, כבעל הניסיון והוותק הרבים ביותר מבין העובדים במקום, להפנות את תשומת ליבו של האחראי במקום התאונה, מר טארק, לכך ששיטת העבודה שנבחרה, דהיינו הנחת הקרשים בצידי הפירונג, היא פעולה מסוכנת שלא ניתן לבצעה בצורה בטוחה וזהירה.

20. לחילופין טוענת הנתבעת בכתב ההגנה כי ככל שייקבע שהיא נושאת באחריות לאירוע התאונה, יש לקבוע בד בבד שלתובע אשם תורם בשיעור ממשי של לפחות 60% לאירוע התאונה.

21. הנתבעת גם כפרה בטענות התובע לעניין נזקיו עקב התאונה, וטענה כי אלו מופרכים ומוגזמים. הנתבעת צירפה בתמיכה לטענותיה חוות דעת כדלקמן:

    א.בתחום האורתופדי הסתמכה הנתבעת על חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר דרור פוקס, כירורג ואורתופד מומחה, מיום 23.1.2022. לפי חוות הדעת, התובע כיום הולך בדריכה מלאה על רגל ימין ולא נותרה לו נכות אורתופדית כתוצאה מהתאונה, למעט בגין צלקות שנותרו בגופו. בחוות הדעת נקבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%, ומדובר בנכות שאינה תפקודית.

    ב.בתחום הנפשי הסתמכה הנתבעת על חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה ע"י ד"ר עדינה נעון, פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מיום 29.9.2021. לפי חוות הדעת התובע מתלונן על כאבים, עצבנות יתר, חוסר סבלנות ונדודי שינה. עוד צוין שאמו של התובע נפטרה בשנת 2019 ופטירתה הוסיפה ותרמה לתחושותיו הנפשיות הקשות של התובע.

    בחוות הדעת נקבע כי לתובע לא נותרה נכות נפשית צמיתה עקב התאונה מפני שהוא שיקם ויכול לשקם את עצמו בעתיד. עם זאת לדעת המומחית נותרה לתובע נכות זמנית עקב התאונה, ממועד התאונה ועד לסיום ההליך המשפטי, בשיעור 10% בהתאם לסעיף 34(א)(2) לתקנות.

    ג.בתחום הראומטולוגי הנתבעת הגישה ביום 30.1.2022 חוות דעת שנערכה על ידי פרופ' משה טישלר, מומחה למחלות פנימיות ופרקים. בחוות הדעת נקבע שהתסמינים, שלפיהם קבע מומחה התובע שהתובע סובל מפיברומיאלגיה עקב התאונה, אינם מעידים על בעיה ראומטולוגית אלא על בעיה אורתופדית. עוד נקבע שחוות הדעת מטעם מומחה התובע לא נערכה לפי ההנחיות הקליניות החדשות, שפורסמו על ידי האיגוד הראומטולוגי האמריקאי, בכל הנוגע למחלת הפיברומיאלגיה. נטען כי לו הופעלו הנחיות אלו, הרי שבהתאם להן היה קובע המומחה מטעם התובע כי לתובע נותרה נכות צמיתה עקב פגיעתו בתאונה רק בשיעור 15% בהתאם לסעיף 35(1)ב-ג לתקנות, ולא 30% כפי שקבע.

22. בשאלת הנזקים הנתבעים טענה הנתבעת כי התובע לא פעל להקטנת נזקיו ולא פעל למקסם את יכולת ההשתכרות שלו לאחר התאונה. זאת משום שהתובע החל לקבל לאחר התאונה תגמולי ביטוח מפוליסת אובדן כושר עבודה פרטית שהייתה לו והסתפק בהם, ולכן נמנע ללא סיבה נראית לעין מלשוב ולהשתלב במעגל העבודה. לטענת הנתבעת לא הייתה שום סיבה שמנעה מהתובע לנסות לחזור לעבוד במקום עבודתו או במקום עבודה אחר, כמו שפעלו עובדים אחרים שנפגעו במהלך עבודתם אצל הנתבעת. נטען שהתובע היה יכול גם להשתלב בעבודה אחרת אצל הנתבעת שאינה כרוכה בעבודה פיזית, לרבות בהדרכה. נטען גם כי משלא פעל התובע להקטנת נזקיו, אין לקבל טענותיו לעניין הנזק.

    ניהול ההליך

23. לאור הפערים הגדולים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונו על ידי במהלך ניהול ההליך מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים הרלוונטיים.

    א.בתחום האורתופדי מונה ד"ר מיכה רינות, מומחה לכירורגיה אורתופדית ולכירורגיה של היד (להלן: "ד"ר רינות"). בחוות דעתו קבע המומחה כי לתובע נגרם, כתוצאה מהתאונה, שבר סגור של עצם הירך ברגל ימין, וכיום התובע צולע, סובל מדלדול שרירים, מהגבלה בתנועות פרק הירך ומצלקות ארוכות. המומחה קבע בחוות דעתו כי:

    1.לתובע נותרה כתוצאה מפגיעתו בתאונה הגבלה בטווחי תנועת פרק הירך, בתנועות ההטיה, היישור והסיבוב. עוד ציין המומחה כי החיבור הבעייתי בשבר בזווית ולגוס אצל התובע אינו מעניק נכות נפרדת בהתאם לסעיף 47(2)(ב) לתקנות.

    2.כתוצאה מהתאונה ירך ימין של התובע קוצרה ב-0.9 ס"מ, ואולם הדבר אינו מקנה נכות לתובע.

    לאור האמור קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 30% עקב התאונה. זאת בגין הגבלה בינונית בתנועות פרק הירך, לפי סעיף 48(1)(ז) לתקנות; כמו כן נותרה לו נכות בשיעור של 5% עקב התאונה בגין הצלקות, לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות.

    הנתבעת ביקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו. במסגרת חקירה שהתקיימה בישיבת יום 26.1.2023 העיד המומחה כי:

    1.השבר באגן חובר אצל התובע בצורה עקומה וכיום השבר אינו ישר. לכן לתובע צורך מסוים להתנייד בקביים למרחקים ארוכים. המומחה העיד כי התובע יכול להתנייד ללא קביים אך זאת רק למרחקים קצרים.

    2.השבר שנגרם לתובע בתאונה משפיע מבחינה תפקודית על יכולות התנועה של התובע, ההליכה והיכולת להתלבש, וכן גורם לאי נוחות מסוימת בישיבה.

    3.חלק מהמגבלות להן טען התובע בעדותו מרחיקות לכת. כך לגבי טענת התובע בדבר הצורך להיעזר בצד ג' כדי להתקלח, המומחה העיד כי התובע כן יכול להיעזר במאחז יד במקלחת, אינו זקוק לעזרה מלאה במקלחת ויכול להתקלח לבדו.

    4.התובע לא יכול לעבוד עקב פגיעתו בתאונה בעבודות פיזיות הקשורות בעמידה, אך אין סיבה שהתובע יימנע מעבודה בכלל, ואין מניעה כי ישתלב במעגל העבודה בביצוע עבודה בישיבה.

    ב.בתחום הנפשי מונה ד"ר עסאם דאוד, פסיכיאטר מומחה (להלן: "ד"ר דאוד"). בחוות דעתו מיום 23.5.2022 נקבע כי:

    1.התובע סבל מהפרעת קשב וריכוז עוד לפני התאונה.

    2.התאונה גרמה לתובע טראומה גדולה, לרבות תחושת חוסר אונים ובהלה, גם משום שהתאונה אירעה הרחק מכל מרכז רפואי.

    3.התובע סובל בגין התאונה גם מהפרעת הסתגלות ממושכת המלווה בתסמינים פוסט טראומטיים ודיכאוניים התנהגותיים. עם זאת, עוצמת התסמינים מושפעת לא רק מהתאונה אלא גם מעברו של התובע. לכן קבע המומחה שלתובע נכות צמיתה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 34ב(ב) לתקנות, ואולם רק 10% מהנכות היא תוצאה של התאונה.

    ג.בתחום הראומטולוגי מונה ד"ר עומר גנדלמן, מומחה ברפואה פנימית ובראומטולוגיה (להלן: "ד"ר גנדלמן"). המומחה קבע כי התובע כן לוקה בפיברומיאלגיה שהתפתחה בעקבות התאונה. עם זאת, מכיוון שלפי התיעוד הרפואי שעמד בפני המומחה אין איזכור מספק לתלונות בגין סימפטומים של פיברומיאלגיה בסמוך לתאונה ואין כל תיעוד כי התובע פנה לקבלת טיפול בנושא זה לאחר התאונה, דבר שאינו אופייני ללוקים בפיברומיאלגיה, שהם כן פונים מספר רב יותר של פעמים לרופאים בשל מצוקה רבה, הרי שיש להתחשב בעניין זה. עוד קבע ד"ר גנדלמן כי התובע לא שעה להמלצות הרפואיות שקיבל. עוד קבע המומחה שאין בתסמונת פיברומיאלגיה שהתפתחה אצל התובע עקב התאונה כדי להוות גורם מרכזי לחוסר התפקוד ולמגבלות של התובע כיום.

    בשקלול כל הנסיבות קבע המומחה מטעם בית המשפט שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 15% עקב התאונה.

24. לאחר קבלת חוות הדעת של מומחי בית המשפט, הסכימו הצדדים להגיש תחשיבי נזק מפורטים, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

25. ביום 13.7.2022 התקיימה ישיבה נוספת, במהלכה ניתנה הצעת בית משפט. משהצדדים לא הסכימו להצעה, ניתנה החלטה ביום 28.7.2022 המורה על המשך ניהול ההליך, ונקבעו מועדים להשלמת הליכים מקדמיים, להגשת תצהירי עדות ראשית ולשמיעת ראיות.

26. ביום 26.1.2023 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו התובע, אשתו של התובע, מר טארק וד"ר רינות, מומחה בית משפט בתחום האורתופדי.

27. ביום 23.3.2023 סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה, תוך שהם מוותרים על חקירת עדים נוספים ועל חקירת מומחים רפואיים נוספים.

    העדויות שנשמעו בהליך

28. מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

    1. התובע עצמו

       במסגרת תצהירו העיד התובע שעבד כמסגר ורתך תת ימי אצל הנתבעת משנת 2012, במהלך השנים התקדם בעבודתו אצל הנתבעת ומשכורתו הממוצעת עובר לתאונה הייתה בסך של כ-13,000 ₪ ברוטו.

       באשר לנסיבות קרות התאונה טען התובע בתצהיר ובעדותו כי במועד התאונה הוא ומר טארק חתכו באמצעות ברנר את חלקי הקיר של הפירונג על מנת להפרידו מהתקרה. באותו מועד היה מר ישראלי האתת באתר העבודה, ותפקידו היה להעביר את הוראותיו של מר טארק למנופאי (להלן: "האתת"). האתת הוא זה שנתן הוראות למנופאי בכל הנוגע להרמה והורדה של הפירונג.

       מכיוון שמשימת הפרדת הקיר מתקרת הפירונג באמצעות חיתוך לא צלחה, וגם ניסיון נוסף של המנופאי להביא להפרדה מלאה בין קיר הפירונג והתקרה על ידי ניעור הפירונג לא השיג את המטרה, החליט מר טארק, וביקש מהתובע לסייע לו בכך, להורות למנופאי להרים מעט את הפירונג ואז להניח קרשים משני צידי הפירונג. זאת מתוך תקווה שהורדת הפירונג על הקרשים תסייע להפריד את קיר הפירונג מהתקרה של הפירונג. לצורך כך הורם הפירונג, וכשהוא היה באוויר הונחו הקרשים במקום שיועד לכך ע"י מר טארק, שהיה כזכור מנהל העבודה בדוברה.

       בעת הזו, עוד בטרם ניתנה הוראה על ידי מר טארק, האתת, שסבר בטעות שהמלאכה הסתיימה, אותת כנראה למנופאי להוריד את הפירונג, והכול מבלי לקבל לכך אישור ממר טארק, ומבלי לוודא שאין עובדים בקרבת הפירונג. כתוצאה מכך וכתוצאה מתנועת הפירונג עקב הרמתו והורדתו, הקיר התנתק לפתע מהתקרה ונפל לדוברה. בשל פתאומיות האירוע והעובדה שהעובדים עבדו על דוברה בלב ים, לתובע לא היה לאן להימלט, אלא לקצה הדוברה, וכך הוא עשה והתיישב בבהלה על הפנצ'ר בקצה הדוברה. באותו מועד הקיר נפל על רגלו הימנית.

       לעניין הנזקים הנתבעים טען התובע בתצהירו ובעדותו כי:

       1.בעקבות התאונה נאלץ התובע לעבור להתגורר בבית הורי אשתו, משום שביתו לא היה מונגש ולא התאים לצרכיו. לאחר מכן ובמשך מספר שנים סבל מכאבים ונזקק לעזרה מוגברת. זאת גם בעקבות ניתוח נוסף שנאלץ התובע לעבור בגלל שהשבר שנגרם בתאונה לא התאחה כראוי.

       2.הנזקים עקב התאונה הותירו את התובע מוגבל בחיי היומיום, הוא אינו מסוגל לבצע פעילות גופנית, אינו מסוגל ללכת למרחקים גדולים ואינו מסוגל להרים משאות. כמו כן התובע נעזר בקביים להליכה.

       3.עובר לתאונה עבד התובע בעבודה פיזית מאומצת כרתך, מסגר וצוללן, קודם כקבלן עצמאי ואחר כך כשכיר אצל הנתבעת. בזמן עבודתו אצל הנתבעת הוא עבד ימים רצופים ונעדר מביתו בימות השבוע, שעה שהיה עסוק בביצוע פרויקטים שבדרך כלל בוצעו רחוק מביתו, למשל בנמל אשדוד, נמל אילת או נמל חדרה. במקרים אלו גם בוצעו עבודות בסופי שבוע.

       4.מאז התאונה סובל התובע מכאבים ומפחדים לדרוך על רגלו הפגועה. בשל כך הוא נזקק לעזרה יומיומית מאשתו בפעולות היום-יום: מקלחת, אכילה וכדומה, ואינו מסוגל לסייע בעבודות הבית ובקניות.

       5.התובע לא סיים 12 שנות לימוד. לאחר התאונה השתתף במאמצי שיקום ובתקופה שבין 3-9/2022 נטל חלק בקורס מיומנויות של שיקום שהוצע לו במוסד לביטוח לאומי. לאחר שהתובע סיים את הקורס הוא שולב בעבודה במפעל המשקם בנוף הגליל.

       בשל כאבים ומגבלות יומיומיות והחמרה במצבו לאחרונה, התקשה התובע להתמיד בעבודתו, והוא הוצא לחופשת מחלה מעבודתו במפעל. כמו כן התובע העיד כי הוצע לו לעבור ניתוח נוסף, וכך גם עולה ממסמכים רפואיים שהוצגו בישיבת יום 26.1.2023.

       6.פגיעת התובע בתאונה לא פגמה ביכולתו להמשיך ולנהוג ברכב, ובפועל כיום התובע נוהג, ובעדותו אף הודה כי הגיע לעבודה במפעל המשקם בנוף הגליל ברכבו.

       7.אשת התובע עובדת מחוץ לביתה כל יום בין השעות 07:00 – 15:00, ובשעות אלו נותר התובע בביתו לבדו (מאז שהוצא לחופשת מחלה).

       8.התובע מקבל גמלה חודשית בגין אובדן כושר עבודה מכוח פוליסה פרטית בכלל חברה לביטוח בע"מ, בסך של כ-5,000 ₪ לחודש.

       בהתאם לאמור ב-נ/1, הכנסתו השנתית של התובע בשנת 2022 הייתה בסך של כ-382,000 ₪. לאחר ביצוע היוון בקצבה המגיעה לתובע מחברת כלל, על פי בקשתו, הפסיק התובע לקבל קצבה חודשית מחברת כלל.

    2. אשת התובע גב' פלונית (להלן: "הגב' פלונית" או "אשת התובע")

       עדות גב' פלונית רלוונטית רק בנוגע לנזקים הנתבעים בתביעה כאן. בתצהירה כתבה אשת התובע כי:

       1.היא סיימה 12 שנות לימוד ומאז ועד גיל 22 שבו התחתנה עם התובע לא עבדה. היא החלה לעבוד מחוץ לביתה רק אחרי שילדם הקטן של בני הזוג נכנס למסגרת חינוכית.

       2.לאחר התאונה התגוררה משפחת התובע בבית הורי אשת התובע למשך 30 יום, בשל העובדה כי הבית בו התגוררו לפני התאונה לא היה מותאם לצרכי התובע.

       3.בעקבות התאונה הפסיקה אשת התובע לעבוד מחוץ לביתה, משום שנוצר צורך לטפל בתובע ולסייע לו באופן רצוף, והיא שבה לעבוד מחוץ לבית מספר חודשים לאחר התאונה. לאחר תקופה קצרה הפסיקה שוב אשת התובע לעבוד מחוץ לבית, כדי לטפל בבעלה.

       מאידך בחקירתה הנגדית העידה אשת התובע כי במועדים בהם הפסיקה לעבוד בשנים 2020-2019 היא קיבלה כספים מהמוסד לביטוח לאומי בגין דמי אבטלה ומענקי קורונה.

       מעדותה ניתן היה להבין שהפסקת העבודה לא נבעה רק מהצורך לטפל בבעלה עקב פגיעתו בתאונה.

       אשת התובע העידה גם כי מצבו של בעלה התייצב בשנת 2020, וכי הוא נוהג כיום ברכב. עוד העידה אשת התובע כי לפני התאונה הוא עזר לה רק בקניות ולא בעבודות הבית.

       עוד העידה אשת התובע כי מחודש 3/2022 התובע היה בשיקום וכי היא אינה זוכרת אם קיבל טיפולים נפשיים או הידרותרפיים בגין הפגיעה בתאונה, מאז התאונה.

       יצוין כבר עתה כי מצאתי אי התאמה בין האמור בתצהיר אשת התובע ובין עדותה בפניי. כמו כן התרשמותי מעדות אשת התובע היא כזו שהתקשיתי לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותה היחידה. התרשמתי כי קיימת הגזמה בתיאוריה של אשת התובע את מצב התובע וצרכיו לאחר התאונה. זאת במיוחד לאור העובדה שאשת התובע טענה בתצהירה שנאלצה לעזוב עבודתה מחוץ לביתה רק בגלל מצבו של בעלה לאחר התאונה, ובעדותה התברר כי היא פוטרה מעבודתה כעובדת ניקיון בבית מלון בשל קשיי ענף המלונאות בתקופת הקורונה.

    3. מר טארק 

       מר טארק שימש כמנהל עבודה אצל הנתבעת ובמועד התאונה ניהל את צוות העובדים שהיה על הדוברה, שהתובע היה אחד מהם. בתצהירו כתב מר טארק כי נכון להיום הוא עובד בחברה אחרת. בתצהיר כתב מר טארק כי הפרויקט שבוצע עובר לאירוע התאונה בוצע בלחץ, משום שמשך ביצוע הפרויקט היה אמור להיות כשלושה חודשים ואולם הנתבעת התחייבה לסיים את הפרויקט מוקדם מהרגיל, תוך 40 יום. משכך, על פי האמור בתצהיר מר טארק, נאלצו העובדים באתר לעבוד שעות רבות והכול בלחץ על מנת לסיים את העבודות הנדרשות במהירות.

       מר טארק כתב בתצהירו כי במועד התאונה צוות העובדים בניהולו כולל התובע עסק בפרויקט הצבת עמודים בתוך הים שנועדו לקשירת אוניות. לצורך הצבת העמודים השתמש הצוות בקונסטרוקציה שנקראת פירונג, המורכבת משני קירות ברזל ותקרת רשת מחוררת, דרכה משחילים צינורות, והקונסטרוקציה מבטיחה שהעמודים יוצבו בקרקעית הים בצורה אנכית.

       בסעיפים 11-10 לתצהירו תיאר העד את אופן ביצוע הפעולה [ואת אופן קרות התאונה], כדלקמן:

       "10. לאחר שסיימנו לחתוך את מרבית החלקים של אחד הקירות והוא נשאר מחובר לגג רק בשפיצים קטנים, הרים המנופאי את הפירונג במטרה לפרק את החלק שחתכנו ואולם החלקים היו לחוצים ולא התפרקו. חשבתי על דרך לפירוק החלק התפוס והחלטתי לשים קרשים משני צידי הפירונג באופן שכאשר המנוף מניח את הפירונג על הקרשים, החלק שנחתך באמצעות הברנר ממשיך לרדת ואז משתחרר ונופל הצידה. תיאמתי את דרך הפעולה עם האתת, אני ופלוני שמנו קרשים משני הצדדים כאשר הפירונג היה מורם באוויר בגובה של מספר סנטימטרים והאתת הורה למנופאי להוריד את הפירונג כדי שהקיר של הפירונג ישתחרר ויפול.

       11.ואכן, לפתע, המנופאי הוריד את הפירונג לפי הוראת האתת, חלקי הפירונג התנתקו, והקיר נפל על הצד. אני הספקתי לברוח הצידה ואילו פלוני עמד במקום צר ולא היה לו מקום לברוח, הוא חזר אחורנית והתיישב על פנצ'רים שהיו על הדוברה אך קיר הברזל הגיע עד לרגל שלו נפל עליה ומחץ אותה."

       משכך אין מחלוקת כי במועד התאונה ביקש מר טארק להנהיג שיטת עבודה אחרת, אותה הגה על אתר, סמוך לאירוע התאונה, והכול כדי להביא לפירוק החלק התפוס בקיר הפירונג, כאמור בסעיף 11 לתצהירו. לצורך אותה שיטת עבודה נדרשו מר טארק והתובע להניח קרשים משני צידי הפירונג, כשהפירונג מורם באוויר.

       לטענת מר טארק בתצהירו, כשהפירונג היה מורם באוויר, האתת אותת למנופאי להוריד את הפירונג, ללא תיאום עם התובע או איתו, שעה שהתובע והוא היו עסוקים עדיין במלאכת הנחת הקרשים על מנת לשחרר את הקיר. מר טארק טען בתצהיר שההוראה שנתן האתת למנופאי ניתנה ללא תיאום עמו ומבלי לבדוק שאין אנשים אחרים בסביבה. כתוצאה מהורדת הפירונג הקיר השתחרר ונפל על התובע, הכול כמתואר בסעיפים 15-12 לתצהיר.

       בחקירתו הנגדית הוסיף מר טארק כי:

       1.העבודה שבוצעה במועד התאונה הייתה מורכבת ולא סטנדרטית.

       2.במועד ביצוע העבודה עובר לתאונה הים היה סוער והיו גלים גבוהים.

       3.במועד התאונה היה התובע עובד מיומן ומנוסה.

       4.קביעת שיטת עבודה מיוחדת עובר לתאונה כדי להביא לפירוק מלא של הפירונג, נעשתה על ידו במהלך העבודה משום שהוא בעל הניסיון הרב יותר במקום. עובר לביצוע עבודת הנחת הקרשים ניתן תדרוך לעובדים, ואולם מדובר היה בעבודה שבוצעה בלחץ.

       5.התאונה אירעה משום שהאתת החליט לתת למנופאי הוראה להוריד את הפירונג על דעת עצמו, מבלי שקיבל הוראה ומבלי לוודא שהשטח פנוי מעובדים. וכך העיד מר טארק בעמ' 40, שורות 34-29:

       "בטח. עשיתי תדרוך לפני והזהרתי, וגם בתוך העבודה. מה שקרה – האתת שלנו היה צריך לוודא בכלל אם יש מישהו בשטח. הוא לא יכול לעשות על דעת עצמו. יש חוק, האתת לא יכול להגיד לבן אדם "תרים" או "תוריד" בלי לוודא בשטח עצמו, אפילו אם אני אומר לו להוריד. מה שקרה – כנראה הוא הוריד ועוד לא הספקנו לצאת. עובדה, זה היה שניות. אני שמתי את העץ ואני שומע צרחות של פלוני. היה צריך לעצור לראות אותי קודם כל. הוא חייב לראות אותי, לראות את העובדים, לפני שהוא עושה פעולה כזו."

       6.מר טארק עשה ניסיונות לסייע לתובע לשוב לעבודה אצל הנתבעת לאחר התאונה, אך הבין מהתובע שהוא התאכזב מהאופן בו טופל עניינו על ידי נציגי הנתבעת לאחר התאונה.

       7.היו בחברה הנתבעת אנשים ששבו לעבוד בחברה לאחר פציעה, תוך עשיית הסבה מקצועית.

29. במהלך עדות התובע הוגשו מסמכים רפואיים חדשים לתמוך בטענת התובע כי הומלץ לו לעבור ניתוח. כן הוגשו תלושי שכר (ת/3 ו-ת/4), וכן תיק חקירת האירוע על ידי המשטרה.

30. מטעם הנתבעת לא נשמעו עדים ובכך הנתבעת ויתרה גם על הצורך להעיד חוקר מטעמה. כן הוגשו מטעם הנתבעת מוצגים כדלקמן:

    1. חוות דעת מומחי הנתבעת.

    2. מסמכי המוסד לביטוח לאומי, לרבות מסמכים מענף "נכות מעבודה".

    3. אישור על תשלומי קצבאות מענף "נכות כללית".

    4. דו"ח רציפות ביטוח מהמל"ל.

    5. חוות דעת אקטוארית.

    6. שאלון שנשלח לתובע ותצהיר תשובות לשאלון.

31. בנוסף, בדיון מיום 26.1.2023, הוגשו מטעם הנתבעת ראיות נוספות כדלקמן:

    1. הודעה ממזכירות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים של משרד הבריאות לפיה התובע לא נבדק במרב"ד ולכן לא קיים תע"צ בעניינו שניתן להציג.

    2. תעודת עובד ציבור ממחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי בנצרת, שנחתמה על ידי גב' אושרית כהן קטן, מנהלת תחום בכירה בשיקום, לפיה מחודש מרץ 2022 ועד לאוגוסט 2022 התובע שובץ בתכנית טרם שיקום "חיזוק מיומנויות תעסוקתיות". בסיום התכנית התובע שולב בתכנית "סיוע בהשמה". לאור קשייו בתכנית הוחלט לסייע לו בהשמה במפעל שיקום, שם החל לעבוד ביום 13.11.2022.

    3. תעודת עובד ציבור מיחידת נפגעי עבודה של המוסד לביטוח לאומי, שנחתמה על ידי גב' רנא חדאד-באשא, מנהלת המדור, בדבר דרגת נכותו הצמיתה של התובע.

    4. תיק החקירה של משטרת ישראל בנוגע לנסיבות התאונה.

    5. הנחיות הביטוח הלאומי לעניין מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה.

32. בישיבת יום 26.1.2023 נחקר גם מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר רינות. במהלך חקירתו ציין ד"ר רינות כי תחום התמחותו הוא כף יד ולא פגיעות בירך. עוד העיד ד"ר רינות כי החלטת התובע להיעזר בקביים בהליכה היא סבירה, בהתאם לנסיבותיו ולטיב פציעתו. ד"ר רינות העיד גם שהחיבור של השבר מהתאונה אצל התובע לא היה אידיאלי. ד"ר רינות העיד כי התובע כן שיתף פעולה עמו בבדיקה, במידה שהספיקה למומחה להגיע למסקנות מבוססות, כאמור בחוות הדעת.

    עוד העיד ד"ר רינות כי לדעתו ממצאי ועדה רפואית שבדקה את התובע במל"ל חסרים, וכי לפגיעה שנגרמה לתובע כן יש השפעה על יכולת התנועה, ההליכה, העצמאות בלבוש וקשירת שרוכי הנעליים של התובע, כשהם נעשים לא בישיבה.

    ד"ר רינות עמד על דעתו בחקירתו כי אחוזי הנכות שקבע לתובע בחוות דעתו נכונים.

    ד"ר רינות הסכים עם ב"כ הנתבעות בחקירתו כי התובע כן יכול לעבוד בישיבה, וכי תלונותיו בנוגע לחוסר תפקוד עצמאי יומיומי מרחיקות לכת.

33. שאר המומחים מטעם בית המשפט לא נחקרו.

34. בדיון שהתקיים ביום 23.3.2023 השמיעו ב"כ הצדדים את סיכומיהם בעל פה, והנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית עדכנית מיום 23.3.2023.

    מסקנה

35. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, לאחר שהאזנתי לעדויות שנשמעו בפניי והתרשמתי מהן, ועיינתי בשאר הראיות, אני סבורה שדין התביעה, בכל הנוגע לשאלת האחריות, להתקבל, וכך אני מורה.

36. אני סבורה כי הנתבעת 1 כמעבידה של התובע נושאת באחריות לעצם אירוע התאונה, ושוכנעתי כי זו אירעה בשל רשלנות ואי זהירות בקביעת אופן ביצוע העבודה, פיקוח על העבודה, דרישה לביצוע העבודה במועדים קצרים מהנדרש, תוך יצירת לחץ על העובדים הנאלצים לבצע את העבודה באופן היוצר כלפיהם סיכון.

    שוכנעתי כי התאונה אירעה כתוצאה מבחירה בשיטת עבודה לא זהירה ומהעדר פיקוח מספיק על אופן ביצוע העבודה, והעדר דאגה ופיקוח מספיקים באשר לשיטת יצירת קשר עם כל הגורמים המעורבים בביצוע העבודה, לרבות האתת והמנופאי. שוכנעתי כי לא נעשה תיאום נדרש עובר לביצוע העבודה ולבחירת שיטת העבודה, ששונתה ברגע האחרון, ולא נעשו וידוא או בדיקה באשר לאופן ההתקשרות עם האתת והמנופאי ממועד ביצוע שיטת העבודה ששונתה במקום ברגע האחרון, כדי להתגבר על התקלה שנוצרה עקב אי הפרדת הקיר מתקרת הפירונג לאחר חיתוכו.

    בנוסף שוכנעתי כי אין מקום להטיל רשלנות תורמת כלשהי להתרחשות התאונה על התובע. מדובר בעובד מסור ומיומן שביצע את הנדרש ממנו, והתרחשות התאונה הייתה פתאומית, מבלי שזה היה יכול לעשות דבר כדי למנוע אותה או כדי למנוע את הפגיעה בגופו.

    הטענות כי התובע לא שעה להדרכות ואזהרות שקיבל, או בחר שלא להתרחק מהמקום בשל הסכנה, לא הוכחו. טענות אלו נסתרו בעדות התובע ובעדות מר טארק. בהעדר עדות מטעם עד ראייה אחר לתאונה, גם לא הובאה בפניי עדות מספיקה לסתירת אופן התרחשות התאונה, כמתואר על ידי התובע ועל ידי מר טארק. די בתיאורם זה כדי לשכנעני כי התאונה אירעה בשל מעשים או מחדלים של המעביד, המהווים התרשלות אשר גרמה לנזק גוף לעובד מסור ומיומן. זה נדרש, עובר לתאונה, לעבוד עבודה פיזית קשה בתנאי לחץ ואי ודאות ובשיטת עבודה לא בטיחותית, תוך אי שמירת קשר נדרש בין כל המעורבים בביצוע העבודה.

37. אזכיר כי אין מחלוקת בין הצדדים על עצם התרחשות התאונה, אלא רק בנוגע לנסיבותיה ואופן התרחשותה. מכיוון שרק התובע הביא עדים לאופן התרחשות התאונה, ומצד הנתבעת הועלו רק השערות לא מוכחות, אין סיבה לקבל טיעוני הנתבעת לעניין האחריות. כך טענת הנתבעת כי בעת הרמת הפירונג התובע התבקש על ידי מר טארק להתרחק מאזור הסכנה, ולא ציית לבקשה, ובחר להמשיך לשבת בדוברה על הפנצ'ר, וזאת כאשר ידע שהקיר אמור ליפול לכיוונו, לא הוכחה. לא הובא בדל ראיה לתמוך בטענה זו, וקיימות ראיות בשפע הסותרות טענה זו. לכן הטענה נדחית על ידי.

38. כאמור מטעם התובע הובא לעדות בעניין אופן התרחשות התאונה מר טארק, ולאחר ששמעתי עדות זו ועדות התובע והתרשמתי מהן, לא מצאתי כל סיבה שלא לאמץ הגרסה האמורה בהן בנוגע לאופן התרחשות התאונה. מר טארק נתן הסברים ראויים המניחים את הדעת לנסיבות התרחשות התאונה, והתרשמתי שעדותו קוהרנטית, סבירה, הגיונית ואמינה. עדותו עוררה בי אמון ולא מצאתי כי זה מבקש לנקום או להתנכל לנתבעת לאחר שהפסיק לעבוד עבורה, או לסייע לתובע תוך אמירת אי אמת.

    כמו כן, העדויות בנוגע לאופן התרחשות התאונה אותן שמעתי תואמות לגרסה שנמסרה למשטרה בעת חקירת התאונה סמוך להתרחשותה, ויש בכך לחזק את מסקנתי. מנגד כאמור הנתבעת לא הביאה ראשית ראיה לסתור את גרסת התובע ולהוכיח את גרסתה. הנתבעת גם לא הציגה גרסה מסודרת המבהירה כיצד לדעתה היה יכול התובע למנוע את התרחשות התאונה ואת פגיעתו בה ואת הנזקים שפגיעה זו גרמה לו.

39. לכן אני קובעת כממצא עובדתי, בהתאם לעדויות שנשמעו בפניי, כי:

    1. סמוך להתרחשות התאונה התובע התבקש ע"י מר טארק לסייע בביצוע עבודה נדרשת לצורך פירוק קיר הפירונג. לצורך כך התבקש התובע להתקרב יחד עם מר טארק לפירונג, שהורם מעט ע"י המנוף מהדוברה, ולהניח קרשים בצדדיו.

    2. בזמן שהתובע הניח את הקרשים, האתת סימן למנופאי להוריד את הפירונג. זאת מבלי שהאתת קיבל הוראה על כך ממר טארק ומבלי לבדוק האם התובע ומר טארק התרחקו מהפירונג.

    3. האירועים אירעו שעה שהעובדים היו בלחץ זמן ונדרשו לסיים עבודה בלוח זמנים קצר מהרגיל. התאונה אירעה שעה שמצב הים היה סוער והדוברה התנדנדה. התאונה אירעה בעת שבוצעה שיטת עבודה שנקבעה רק סמוך לאירוע, כדי לפתור בעיה שהתגלתה בניתוק הקיר מתקרת הפירונג.

    4. כאשר המנופאי הוריד את הפירונג לדוברה, הקיר התנתק ונפל לכיוונו של התובע. מכיוון שלתובע לא היה מקום רחוק יותר להימלט אליו בעת האירוע, הוא ישב על הפנצ'ר שנמצא בקצה הדוברה.

    5. הקיר נפל על רגלו של התובע וגרם לשבר בירך הימנית, בגינו הובהל התובע לטיפול נמרץ בבית חולים.

40. לאור כל האמור לעיל, מסקנתי כי האחריות לאירוע התאונה רובצת על כתפי הנתבעת 1 במלואה, גם מבלי שיהיה צורך לדון בשאלת היפוך נטל הראיה, ואין מקום להשית על התובע רשלנות תורמת כלשהי.

41. שונים פני הדברים בכל הנוגע לשאלת הנזק. לטעמי יש לקבל רק בחלקן את טענות התובע באשר להיקף נזקיו עקב התאונה, בנוגע לדרגת נכותו התפקודית הצמיתה עקב פגיעתו בתאונה, בנוגע להעדר יכולתו לעבוד באופן מוחלט לאחר אירוע התאונה בגלל פגיעתו בתאונה. זאת גם אם נכונה טענת התובע כי אין ביכולתו לשוב לבצע עבודה פיזית, אותה ביצע קודם לאירוע התאונה, בשל פגיעתו בתאונה. לטעמי לא הוכח שהתובע איבד לצמיתות כושרו להשתלב במעגל העבודה, תוך ניצול ניסיונו ומקצועו, למשל בעבודת הדרכה. כמו כן קיבלתי רק בחלקן את הטענות בנוגע לצרכיו עקב נכותו בשל התאונה, למשל בכל הנוגע להזדקקות לעזרת צד ג' והוצאות אחרות.

    בעניינים אלו אני סבורה שלא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים רק על סמך עדויות התובע ואשתו, ויש מקום להתחשב גם בעמדות המומחים אותם מיניתי בסוגיות אלו, והכול כפי שיוסבר להלן.

    דיון

    שאלת האחריות

42. לצורך קביעת אחריות ברשלנות, יש להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות וקשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.

    בשנים האחרונות הוצע בפסיקת בית המשפט העליון, שדנה בתביעות לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, לעבור מהמודל המסורתי, שתואר לעיל, למודל עדכני יותר. לפי מודל זה יש לבחון תחילה את ההתרשלות עצמה, קרי ההתנהגות שגרמה לנזק, תוך הפעלת מבחן הצפיות. לאחר מכן יש לבחון את שאלת חובת הזהירות, כמסננת של שיקולי מדיניות, השוללת את האחריות חרף קיומה של התרשלות. בפסיקה זו נקבע כי התנהגות עוולתית תהא התנהגות היוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר, ולצורך הטלת אחריות לפיצוי בגין הנזק שנגרם, צריך שהנזק יהיה בשל העובדה שאותו סיכון התממש.

    ראה לעניין זה:

    ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15.7.2013) (להלן: "פס"ד פלוני").

43. במקרה דנן אין מחלוקת כי התובע היה עובד של הנתבעת עובר לאירוע התאונה. אין גם מחלוקת כי הנתבעת כמעבידה חבה חובת זהירות כלפי עובדיה, כדוגמת התובע, והשאלה הרלוונטית לענייננו היא האם חובה זו הופרה בנסיבות העניין, או כלשונו של כב' השופט עמית בפס"ד פלוני, האם הנתבעת התנהלה באופן בלתי סביר היוצר סיכון במקרה דנן עובר לאירוע התאונה, והאם אותו סיכון אכן התממש וגרם לנזק.

44. עוד נקבע בפסיקה כי על המעביד, במסגרת חובת הזהירות כלפי עובדיו, לדאוג לקביעת שיטת עבודה בטוחה, עליו לפקח על עבודת העובד, למנוע מראש סכנות מיותרות ולנקוט בצעדים סבירים כדי להרחיק סכנות שניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה. כן נקבע כי ככל שהסיכון בולט ומוחשי יותר, כך תגבר הדרישה מהמעביד לפעול באמצעים סבירים כדי למנוע הסיכון הצפוי אשר נוצר בשל אופן ניהול העבודה.

    ראה לעניין זה:

    ע"א 371/90‏‎סובחי‎ ‎נ' רכבת ישראל, מז(3) 345 (1993) והאסמכתאות שם.

    ת"א (מחוזי ח') 6104-11-17 פלוני נ' רפת בערבה בע"מ (18.1.2021).

    ת"א (מחוזי חי') 29886-03-18 עזבון המנוח ס.ע ז"ל נ' הזדמנות-השכרת ציוד לאירועים (1994) בע"מ (30.10.2022).

45. במקרה דנן, כפי שקבעתי לעיל, בוצעה עבודה על דוברה, בים סוער ובלחץ זמנים, לאור בקשת הנתבעת לסיים את העבודה בתוך 40 יום במקום שלושה חודשים. במקרה דנן שיטת העבודה עובר לתאונה נקבעה בחטף, סמוך להתרחשות התאונה, לאור קיומה של תקלה, בגינה ביצוע העבודה בשיטה הרגילה לא הצליח, ולא צלחה ההפרדה המבוקשת בין קיר הפירונג לתקרתו בדרך של חיתוך בלבד. שיטת העבודה, שנבחרה באופן מיידי ומהיר ועל אתר, הייתה כרוכה בשילוב של פעולת הרמת הפירונג ע"י מנוף, והנחת קרשים מתחתיו באזור בו הורם. שיטה זו הצריכה תקשורת עם העובדים שעסקו בהנחת הקרשים וגם עם האתת ועם המנופאי.

    לא הובאו ראיות כי ניתנה הדרכה נדרשת בעניין זה לכל העובדים עובר לבחירה המהירה והמאולתרת של שיטת העבודה, לאור הנסיבות, וכי נקבעה שיטת התקשרות נדרשת ואחרת עם המנופאי והאתת, לאור שיטת העבודה החדשה. בסופו של יום חוסר תקשורת עם האתת והמנופאי גרם להורדת הפירונג ולנפילת הקיר, מבלי שהיה קשר נדרש ומספק בין עובדי הדוברה והמנופאי והאתת. כך גם לא נסתרה גרסת התובע, לפיה הוא התבקש על ידי מר טארק להניח קרשים מצידי הפירונג, בעת שהוא מורם באוויר על ידי מנוף ומחובר למנוף באופן חלקי, כאשר הרמתו נועדה לסייע בפירוק הקיר מתקרת הפירונג, וכי התאונה אירעה שעה שהפירונג המורם הורד בפתאומיות על ידי המנופאי וללא התראה מוקדמת של האתת, בדיוק למקום בו שהו העובדים בדוברה.

    בנסיבות אלו גם לא הוכחה טענת הנתבעות כי התובע קיבל הוראות, עובר לאירוע התאונה, לשמור מרחק מהפירונג ולא ציית להן. גרסה זו גם אינה סבירה בעיניי, שהרי עובר לתאונה התובע ביצע עבודה של הנחת הקרשים בצידי הפירונג, יחד עם מר טארק, עבודה שהתבקש לבצע על ידי מר טארק עצמו, אשר גם הוא העיד שהתאונה התרחשה בפתאומיות וללא כל התראה מוקדמת, וכי הוא נמלט בעצמו ממקום הנפילה כדי להימנע מפגיעה. גם לא הוכח שבדוברה הצפופה היה לאן לברוח. כמו כן הנתבעות לא חולקות על כך שהתובע ביצע יחד עם אחרים עבודה מסוכנת, ולא הובהר מה היה על התובע לעשות עוד כדי למנוע את הסכנה שהתממשה בעניינו וגרמה לפגיעתו. אם ייטען כי היה על התובע להסב את תשומת ליבו של הממונה עליו, מר טארק, לסכנות הנשקפות משיטת העבודה שנבחרה, נראה שמדובר בדרישה מוגזמת מעובד כאשר האחראי עליו, שהוא מנהל עבודה מיומן, קובע אחרת, וקיים לחץ הזמנים הנתון לסיום העבודה במהירות.

    באותה מידה ניתן לקבוע ובסבירות גבוהה יותר כי בנסיבות העניין רשאי היה התובע לסמוך על מר טארק כי זה בדק את כל שנדרש לבדוק, שעה שבחר בשיטת העבודה שבחר, ונתן לתובע הוראות כיצד לפעול. שיטה המאפשרת התדיינות והעברת ביקורת על הוראות הניתנות מטעם מנהל העבודה במקום, שעה שנדרש לסיים ביצוע העבודה במהירות, אינה סבירה בעיניי, אינה תואמת את דרכי העבודה במועד התרחשות התאונה, ומהווה חוכמה שלאחר מעשה.

    לאור כל זאת אני סבורה שהיה ביכולת הנתבעת לצפות, עובר לבחירת שיטת העבודה ולביצועה, כי כתוצאה מנקיטת שיטת עבודה זו הקיר יכול להתנתק מהפירונג וליפול על התובע, שכאמור היה מתחתיו, מבלי שלתובע, העומד על דוברה בים סוער, יכולת להתחמק מפגיעת הקיר הנופל בהפתעה. בהקשר זה נקבע בפסיקה כי לא נדרשת ממעביד צפיות מדויקת של כל פרטי תהליך התרחשותו של הנזק, אלא די לחזות את ההתרחשות בקווים כלליים, אם היא נובעת מהתנהגות עוולתית המשיתה שיטת עבודה שיש לצפות באופן סביר כי תגרום לנזק.

    ראה לעניין זה:

    ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14.6.2011).

46. לכן, מקום בו קיים סיכון צפוי כמוסבר לעיל, יש לבחון האם ננקטו אמצעים סבירים בעלות סבירה למנוע נזק מסיכון צפוי זה.

47. בנסיבות העניין, משלא נסתרה טענת התובע, שגובתה בעדותו של מר טארק, כי האתת הורה למנופאי להוריד את הפירונג, ללא קבלת הוראה ממר טארק ומבלי לוודא שכלל העובדים יצאו משטח הסכנה הצפויה, אני סבורה כי הוכח שלא ננקטו ע"י המעביד אמצעים סבירים למניעת הנזק הצפוי. בוודאי משלא הוכח בפניי אלו הדרכות ניתנו באשר לקשר עם האתת והמנופאי, עובר לנקיטת שיטת העבודה החדשה, ואלו הוראות ניתנו במקרה שייפול מהמנוף דבר מה, לאחר נקיטת שיטת העבודה החדשה. שהרי אם הייתה נערכת בדיקה האם ישנם עובדים הנמצאים בקרבת הפירונג, בטרם ניתנה הוראה למנופאי, המנופאי לא היה מוריד את הפירונג עד אשר התובע ומר טארק היו יוצאים מאזור הסכנה, והנזק היה נמנע, אבל לא הוכח שבדיקה כזו נעשתה. זאת גם משום שנטען ולא נסתר שהאתת נתן הוראות על דעת עצמו למנופאי, ללא תיאום מול מר טארק או בדיקה כי השטח פנוי מעובדים. גם לא הוכח בפניי אלו הוראות ניתנו לאתת, האוסרות עליו ליצור קשר עם המנופאי ללא אישורו של מר טארק. גם בכך די כדי לצפות את הסיכון שהעדר שיטת עבודה הקובעת נהלי תקשורת ובטיחות בין האתת, מנהל העבודה והמנופאי, בטרם ביצוע פעולה הכרוכה בהורדת מטענים כגון הפירונג, השוקלים טונות יוצרת לעובדים. היה מקום לוודא למשל שיש גורם ספציפי שבאחרותו לוודא את פינוי השטח מעובדים בטרם הורדתו של הפירונג לצורך הנחתו על הסיפון, ואשר רק לו הסמכות לאשר את ביצוע פעולת ההורדה. ודאי נכון הדבר כאשר ידוע כי מתבצעת עבודה בשטח המיועד להורדת אותו מטען, ושטח ההימלטות מסכנה לעובדים הנמצאים על דוברה בלב ים, הוא מועט.

    ושוב אציין, מדובר בחוכמה לאחר מעשה, כאשר בית משפט בוחן במסרקות ברזל סיטואציה לחוצה בזמן עבודה, לפיכך אין באמור בפסק דין זה כדי לקבוע כי האירועים שהובילו לאירוע התאונה נעשו במתכוון, ושוכנעתי כי הכול נעשה על ידי בעלי מקצוע מיומנים, בכוונה להשלים עבודתם במהירות, כפי שנדרש על ידי המעביד, ולצורך קידום אינטרסי המעביד. משכך די בהתרשלות כפי שתוארה לעיל כדי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי הולם בגין נזקיו.

    אשר לשאלת הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעת לבין הנזק, הרי משאין ספק שנזקו של התובע נגרם כתוצאה מכך שננקטה שיטת עבודה שהצריכה הרמת מנוף, והוכח כי לא אומצו כללים והוראות כיצד למנוע מתן הוראות לא נכונות כל ידי האתת למנופאי, והוכח כי המנופאי הוריד את הפירונג בהתאם להוראת האתת, שלא בדק קודם לכן האם התובע נמצא בקרבת הפירונג, הרי שקיים קשר סיבתי בין ההתנהגות העוולתית של המעבידה הנתבעת לבין הנזק.

48. לאור האמור, אני קובעת כי הנתבעת הייתה יכולה לצפות את הנזק ולא נקטה באמצעים סבירים למניעתו, לכן הנתבעת חבה בפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו בתאונה.

    אשם תורם

49. לטענת הנתבעת יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 60% לפחות לאירוע התאונה, מפני שכעובד מנוסה היה עליו לוודא שהוא לא פועל באופן ובמקום שעלול לסכן אותו, והיה עליו לדווח ולומר למר טארק שלא ניתן לבצע את העבודה בצורה בטוחה וזהירה כפי שמבוקש. עוד נטען כי התובע לא ציית להוראה להתרחק.

50. אינני מקבלת טענה זו. הלכה היא שרמת הזהירות הנדרשת ממעביד כלפי עובדו אינה אותה רמת זהירות שנדרשת מעובד כלפי עצמו, ולכן אין להקפיד עם עובדים בכל הנוגע לקביעה בדבר אשם תורם.

    ראה לעניין זה:

    ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג(5) 581 (1999).

    ע"א (מחוזי חי') 31469-03-20 פלוני נ' מגדלי קירור שרון (1985) בע"מ (25.5.2020).

51. בפסיקה נקבע כי יש להבחין בין מקרים שבהם העובד נוטל על עצמו באופן חופשי ועצמאי סיכון בלתי סביר, לבין מקרים שבהם העובד מתרשל בביצוע עבודה כפי שהוגדרה לו על ידי המעביד. במקרה השני נקבע שאין די בכך כדי לייחס לעובד אשם תורם, מפני שלעובד רצון לעשות את מלאכתו היטב וקשה לצפות ממנו לסרב להמשיך בעבודתו, מקום שמטה לחמו מונח על הכף. כמו כן, נקבע שככל והמעביד אינו מקפיד על הוראות הבטיחות, הוא אינו יכול להפנות אצבע מאשימה אל העובד על כך שלא דרש זאת.

    ראה לעניין זה:

    ע"א 7096/19 פלוני נ' יצחק שטרן ושות' בע"מ (29.12.2021).

52. במקרה דנן התובע ביצע במדויק את ההוראות שקיבל, ואין להטיל עליו אחריות לעובדה שבבחירת שיטת העבודה נציג המעבידה לא נתן תשומת לב לכלל הסיכונים הכרוכים בשיטת עבודה זו והאופן הנכון להימנע מהם. כאמור, התובע התבקש על ידי מר טארק להציב קרשים בצד הפירונג כשזה מורם על ידי המנוף. אני סבורה כי במצב בו מנהל העבודה באתר ביקש מהתובע לבצע פעולה, אין לצפות מהתובע להתעקש להקפיד על הוראות הבטיחות ולסרב לפעול בהתאם להוראות מנהלו. כמו כן, התובע אינו מנהל העבודה באתר אלא רתך, וככזה לא היה יכול וצריך לצפות שהוא נוטל סיכון בלתי סביר על עצמו, לרבות סיכון שהמנופאי יוריד את הפירונג בהפתעה, מבלי שניתנה הנחיה על כך ממר טארק. התובע כעובד הנתבעת מצפה ומניח כי נציג הנתבעת, הוא מנהל העבודה במקום, בחן את כל הסיכונים עובר למתן הוראותיו בדבר שיטת העבודה החדשה וטיפל בהם. כמו כן, הנתבעת עצמה לא טענה ולא הוכיחה כי ניתן היה לבצע את העבודה בדרך בטוחה יותר, ומשכך לא ברור כיצד ניתן היה לצפות מהתובע לפעול כך בזמן אמת. עוד לא הוכח שהתובע קיבל הוראות להתרחק ולא ציית להן. בעדות מר טארק נסתרה טענה זו. גם לא נסתרה הטענה שבפועל לא היה לתובע לאן להתרחק כאשר הוא עובד על דוברה בלב ים סוער.

53. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הנתבעת חבה בחובת פיצוי מלא לנזקים שנגרמו לתובע עקב התאונה, ואין להטיל רשלנות תורמת כלשהי על התובע.

    שאלת הנזק

54. לטענת הנתבעת יש לקבוע את הנכות הרפואית של התובע על בסיס קביעות המל"ל ולא על בסיס חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, ובמיוחד נטען כי אין לקבל קביעות ד"ר רינות בעניינו של התובע. בשל כך גם דרש ב"כ הנתבעות לזמן את ד"ר רינות לחקירה.

    כך נטען גם כי הנכות שנקבעה לתובע בגין פיברומיאלגיה, בחוות דעת מומחה בית המשפט בתחום הראומטולוגיה, נובעת מנכותו האורתופדית של התובע ולכן מדובר בנכות כפולה שהוענקה לתובע על ידי שני מומחים שונים.

55. לא מצאתי ממש בטענות אלו. זאת הן בשל המצב המשפטי הנכון הרלוונטי לענייננו לטעמי, והן לאור התרשמותי הספציפית מהראיות שהובאו בפניי, בכלל, ועדות ד"ר רינות כפי שהתרשמתי ממנה בפרט. שהרי ככלל, מומחה בית משפט משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט, ובית משפט לא ייטה לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.

    ראה לעניין זה:

    ע"א 293/88 חברת יצחק יממן להשכרה בע"מ נ' רבי (31.12.1988).

56. בענייננו לא מצאתי שיש בטענות הנתבעת די כדי לסטות מהאמור בחוות הדעת מטעם מומחי בית משפט, שניתנו בעניינו של התובע.

57. לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת כי חוות דעת המומחה ד"ר רינות לא עולה בקנה אחד עם ממצאים רפואיים אחרים רלוונטיים, ולפיכך אולי אלו לא היו בפניו. ד"ר רינות כן התייחס לקביעות רפואיות של ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי, והעיד כי היה ער לקביעות אלו, ואולם סבר כי אלו אינן תואמות את המציאות. ד"ר רינות העיד בנוסף כי אינו מקבל את ממצאי רופאי הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, משום שלדעתו רופאי הוועדות הרפואיות הרלוונטיות של המוסד לביטוח לאומי לא ערכו השוואה נדרשת בין הנורמה ובין מצב רגלו השמאלית של התובע, כאמור בעדותו בפרוטוקול ישיבת יום 26.1.2023, עמ' 27 שורות 4-12.

58. כמו כן ד"ר רינות העיד, תוך מתן הסברים נדרשים, כי לאחר עיון בדוחות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, הוא אינו מקבל קביעותיהן, ולדעתו לתובע נותרה נכות בשיעור 30% בגין השבר בירך, ולא 20% כפי שנקבע במל"ל. זאת משום שהוא התרשם כי הפגיעה בתאונה הותירה לתובע יותר ממגבלה אחת, הכול כאמור בעדות בעמ' 29 לפרוטוקול מיום 26.1.2023, שורות 13-6). לא מצאתי שלא לקבל קביעות אלו של המומחה אותו מיניתי, במיוחד כאשר אותו מומחה העיד בפניי שהוא לא קיבל כ"כזה ראה וקדש" את כל טענות התובע, חלקן נדחו על ידו, ובגין חלק אחר מתלונותיו של התובע הוא לא קבע בחוות דעתו נכות צמיתה עקב התאונה. כך למשל בגין העקימות של הירך, כאמור בעדותו בעמ' 30 לפרוטוקול מיום 26.1.2023, שורות 7-2.

59. התרשמותי מעדות ד"ר רינות היא כי זה נתן עדות סבירה, סיפק הסברים הגיוניים וסבירים לכל השאלות שנשאל על ידי ב"כ הנתבעת, ומצאתי כי עדותו מהימנה ועקבית. לכן אינני סבורה כי הוצגו על ידי הנתבעת נימוקים נדרשים סבירים המצדיקים לסטות מקביעותיו של המומחה או מקביעות מומחי בית משפט אחרים, שהנתבעות כלל לא ביקשו לחקור. זאת בוודאי כאשר על פי הפסיקה נדרשים נימוקים כבדי משקל כדי להצדיק סטייה מחוות דעת של מומחה בית המשפט.

60. כמו כן לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת לעניין הנכות הצמיתה שקבע מומחה בית המשפט לתובע בתחום הפיברומיאלגיה בגין התאונה. זאת מכיוון שלאחר הגשת חוות דעת ד"ר גנדלמן בתחום הפיברומיאלגיה הנתבעת לא שלחה למומחה שאלות הבהרה ולא ביקשה לחקור את ד"ר גנדלמן על חוות דעתו, ועניין זה ראוי שייזקף לחובת הנתבעות. כמו כן, לגוף העניין אין זהות בין הנכויות בתחום האורתופדי ובתחום הפיברומיאלגיה, כנטען ע"י הנתבעות, משום שד"ר גנדלמן קבע לתובע נכות מכוח סעיף 92 לתקנות, בעוד שהנכות האורתופדית נקבעה לתובע בהתאם לסעיף 48 לתקנות. העובדה שלנכות בתחום הפיברומיאלגיה יש ביטוי גם בתלונות בתחום האורתופדי, אינה הופכת את הנכות בשני התחומים לזהות.

61. לאור האמור לעיל אני מקבלת קביעות המומחים מטעם בית משפט בחוות דעתם, וקובעת שלתובע נותרה כתוצאה מפגיעתו בתאונה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 49.13%.

    נכות תפקודית

62. עוד נותר לקבוע מהי דרגת הנכות התפקודית שנותרה לתובע עקב התאונה. התובע טוען כי כתוצאה מפגיעתו הוא לא עבד תקופה ממושכת, ולאור מצבו הרפואי הוא גם אינו יכול לשוב לעבודתו הקודמת כרתך, ואינו יכול להשתלב בעבודה חלופית כלשהי משום שהוא מוגבל ואינו יכול לבצע עבודות פיזיות. נטען בהתאמה כי לאור עברו וכישוריו של התובע, התאונה הותירה אותו בלתי כשיר לחלוטין לשוב למעגל העבודה. לעניין זה הוסיף התובע וטען כי נכותו עקב התאונה הותירה אותו מוגבל מאוד בחיי היומיום, הוא אינו מסוגל לבצע פעילויות גופניות כלשהן, לרבות כאלה הכרוכות במאמץ פיזי, אינו מסוגל לשאת משאות כבדים ואינו מסוגל ללכת למרחקים ארוכים ונזקק לשימוש בקביים בהליכתו. לכן נטען שלתובע נכות תפקודית בשיעור 100%.

63. לטענת הנתבעת, מצבו הרפואי של התובע עקב התאונה אינו מצדיק את החלטתו להיפלט לחלוטין ממעגל העבודה, והוא עושה כן רק משום שכלכלית הוא יכול להימנע מעבודה משום שהוא מקבל תגמולי ביטוח ואלו מספיקים למחייתו. לכן, כך נטען, אין לתובע מוטיבציה לשוב למעגל העבודה. הנתבעת טוענת כי בחוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם מומחה בית המשפט נקבע שגם עובר לתאונה וללא קשר אליה התובע סבל מהפרעת קשב וריכוז קשה. אציין כבר עתה כי לא מצאתי ממש בטענה זו, משום שאין מחלוקת שעניין זה לא מנע מהתובע לפני התאונה להשתלב באופן מלא במעגל העבודה. אולי דווקא עניין זה מקטין את סיכוייו להשתלב כעת בעבודה משרדית, שאינה כרוכה בביצוע עבודות פיזיות בחוץ.

    עוד מפנה הנתבעת את תשומת הלב לכך שבחוות הדעת הראומטולוגית נקבע שהתובע לא פעל בהתאם להמלצות רפואיות שקיבל ולא המשיך במעקב רפואי, ולכן יש לקבוע שהתובע לא מילא את חובתו להקטין נזקיו. נטען גם כי בחוות הדעת האורתופדית נקבע שפרק הירך של התובע חלק, ללא חריקות ושאין רגישות בהנעת הפרק, ולכן נכותו בתחום זה אינה מגבילה אותו.

64. בבואו של בית משפט לבחון את שיעור הנכות התפקודית, על בית משפט להתחשב בעיסוקו של התובע ובמידת הפגיעה בכושרו להמשיך בו.

    ראה לעניין זה:

    ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995).

65. כאמור, בשונה מהנכות הרפואית, שהיא קביעה רפואית, הנכות התפקודית משקפת את מידת הפגיעה בתפקודו של התובע עקב נכותו (קרי מידת ההגבלה שיש בנכות שנגרמה לתובע). הנכות הרפואית איננה חייבת להיות זהה לנכות הרפואית שנקבעה, ועליה לשקף את שיעור ההפחתה בכושר ההשתכרות של התובע.

66. התובע העיד בפניי, למשל בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 26.1.2023, על מגבלותיו, וטען כי הוא אינו מסוגל ללכת למרחקים ארוכים ללא קביים. עוד העיד התובע כי הוא סובל מכאבים בחיי היומיום, אך לא בזמן ישיבה. משכך נכון היה התובע להשתתף בתכנית שיקום שהופעלה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולאחריה שולב בעבודה משקמת.

    מאידך טען התובע כי יש כל הזמן החמרה במצבו.

    עם זאת, בעמ' 18 לעדותו בפרוטוקול ישיבת יום 26.1.2023, העיד התובע כי עבר תכנית שיקום של ביטוח לאומי, בסיומה שובץ בעבודה במפעל בישיבה. התובע העיד עם זאת כי לא היה מסוגל להמשיך בעבודה זו בגלל כאבים, ולכן שוחרר לחופשת מחלה.

67. הגב' פלונית בעדותה תמכה בתיאורי בעלה את מצבו הקשה לאחר התאונה, והעידה כי היא עוזרת לתובע בפעולות בסיסיות יומיומיות כמו סיוע במקלחת, מאידך אשת התובע הודתה כי מצבו של התובע במגמת השתפרות, והודתה כי אינה זוכרת שהוא מקבל טיפולים מעבר לנטילת תרופות. גם העובדה שאשת התובע שבה לעבודתה באופן מלא ונעדרת מרבית שעות היום מהבית, והתובע נותר לבדו, סותרת טענות התובע ואשתו לעניין חוסר יכולתו תפקד לבד בחיי היומיום. עניין זה נסתר גם מן העובדה שלתובע אין כל בעיה לנהוג. כאמור התרשמתי שעדות אשת התובע מגמתית והתקשיתי לקבוע ממצאים על סמך עדותה היחידה.

68. המומחים מטעם בית המשפט התייחסו בחוות הדעת גם למצבו התפקודי של התובע.

    בתחום הריאומטולוגי נקבע שלתובע לא קיימת נכות המהווה גורם מרכזי להעדר יכולת תפקוד, ונקבע כי בשונה מחולים אחרים בתחום זה, התובע לא הרבה לפנות לרופאים ולהתלונן.

    בנוסף, בתחום הנפשי קבע המומחה שהתובע סובל מסימנים קליניים בחומרה קלה הגורמים להפרעה בינונית בתפקודו של התובע. עוד נקבע שחלק מהסימנים היו קיימים עובר לתאונה. בעניין זה כפי שנאמר לעיל לפני התאונה ידע התובע לפתור קשייו בדרך של השתלבות בעבודה פיזית, שכעת אינו יכול לעשות כן.

    בתחום האורתופדי נקבע כי התובע סובל מצליעה, דלדול שרירים, הגבלה בתנועות פרק הירך ומצלקות ארוכות.

    במסגרת עדותו של ד"ר רינות בפניי הוא העיד כי התובע אכן סובל מקושי להתנייד ללא קביים ואינו יכול לבצע עבודה פיזית, אבל הסכים כי לתובע אין שום מגבלה לבצע עבודה בישיבה.

69. יש לזכור עם זאת כי התובע בעברו היה רתך ומסגר בעל ניסיון, שהתמחה בעבודות ימיות וצבר ניסיון ייחודי ורחב בתחום. ניתן לשער כי גם אם לא יכול התובע לחזור לבצע עבודות פיזיות כבעבר, ניסיונו, ידיעותיו ומומחיותו מאפשרים לתובע כן להשתלב בעבודת הדרכה, פיקוח והנחלת ידע מיוחד זה לאחרים. עניין זה אפשרי כי, כפי שהעיד בפניי מר טארק, גם עובדים אחרים שנפצעו במהלך עבודתם אצל הנתבעת חזרו לעבוד אצלה בעבודות אחרות. על פי עדותו, התובע נמנע מלעשות כן למרות שמר טארק ניסה לסייע לו בכך, כי חש פגוע. לכן אינני סבורה כי יש לקבוע שבגין תחושה זו איבד התובע כליל כושרו לעבוד. התובע יכול גם להשתלב בעבודת הדרכה בחברות אחרות המבצעות עבודות ימיות.

70. לאור המפורט לעיל ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהעדויות, ולאור קביעות המומחים בחוות הדעת אותן סקרתי ומעדות המומחה האורתופדי בפניי, אני סבורה כי אכן יכולתו התפקודית של התובע נפגעה, ואולם התובע יכול במומו לשוב לעבודה בהיקף מוגבל. לכן אני סבורה שאין לקבוע כי התובע אינו כשיר כלל לחזור לשוק העבודה עקב פגיעתו בתאונה. התובע עצמו מסוגל להתנייד באמצעות קביים, ומסוגל לנסוע במכונית. כמו כן התובע מסוגל לעבוד בישיבה שאינה כרוכה במאמץ פיזי. התובע יוכל לעבוד גם בעבודת הדרכה, וזאת בין היתר לאור ניסיונו המקצועי שיוכל לבוא לידי ביטוי בתחומי ההדרכה במקצוע בו עסק.

71. כמו כן, ובהסתמך על עדותו של מר טארק בפניי, שוכנעתי כי אין מניעה שהתובע אכן יכול להעביר הרצאות בטיחות לעובדים או לשוב ולהשתלב בעבודה אחרת שאינה פיזית אצל הנתבעת. אציין לעניין זה שלא מצאתי ממש בטענתו של ב"כ התובע בסיכומים, כי אין להסתמך על עדות מר טארק בעניין זה משום שהוא אינו מומחה בתעסוקה והשמת אנשים, ושהוא התבייש להעיד בפני בית המשפט ולומר בנוכחות התובע כי התובע אינו מסוגל להדריך אנשים. מצאתי את עדותו של מר טארק בפניי אמינה וסבירה, וכפי שהסתמכתי עליה כדי לקבוע שאין לייחס לתובע רשלנות תורמת בנוגע לנסיבות אירוע התאונה, יש מקום לקבל עדותו בכל הנוגע ליכולתו של התובע לשוב לעבודה. מר טארק גם העיד בפניי כי ניסה לסייע לתובע בכך, ואין מקום לפקפק בעדותו זו רק בשל העובדה שאינו מומחה להשמת עובדים.

72. לאור האמור לעיל, אני סבורה כי יש לקבוע כי למרות נכותו הרפואית של התובע, הוא עדיין יכול במומו להשתכר משכורת מינימלית במשק, בנוסף לתגמולי הביטוח אותם הוא מקבל.

    תחשיב הנזק

73. לאור כל האמור לעיל, אפנה לחישוב הפיצוי המגיע לתובע, וזאת על סמך הנתונים שאין מחלוקת לגביהם בין הצדדים, כדלקמן:

    1. התובע יליד 27.9.1974 וכיום הוא בן 48 ועשרה חודשים.

    2. במועד התאונה עבד התובע אצל הנתבעת במשרה מלאה והשתכר שכר רבע-שנתי בסך של 38,699 ₪ או שכר חודשי בסך של 12,899 ₪. זאת בהתאם למידע שנמסר מהמוסד לביטוח לאומי.

    3. התובע קיבל שכר מלא מהנתבעת עד למועד האירוע. ממועד זה הוא אינו מועסק, ואת תגמולי המל"ל שקיבל בתקופות אי הכושר ולאחר שנקבעה לו נכות צמיתה, אפחית על פי האמור בחוות הדעת האקטוארית.

    4. התובע היה יכול ויוכל בעתיד להשתכר שכר מינימום במשק, ממועד סיום קורס השיקום אותו עבר, קרי מיום 1.9.2022, זאת לאחר שהתובע עבר קורס שיקום בתקופה שבין 3/2022 – 8/2022. אזכיר כי בפועל השתלב התובע בעבודה על פי האמור בתעודת עובד ציבור מטעם גב' אושרית כהן דגן ביום 13.11.2022, אבל לטעמי יכול היה התובע להשתלב בעבודה כזו עוד קודם.

74. בשוקלי כל אלו וכפי שכבר נקבע לעיל, לאור הנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל ולאור המסמכים הרפואיים שצורפו, לרבות תהליכי השיקום שהתובע עבר לאחר התאונה, אני סבורה שהתובע לא היה כשיר לעבוד כלל לתקופה ממועד התאונה, קרי מיום 3.4.2018, עד ליום 31.8.2022, תקופה שבחלקה הוא אף הוכר כנכה נזקק. עם זאת, בהתחשב בכך שמצבו הרפואי של התובע השתפר ולאור תהליך השיקום שעבר, ומכיוון שהתובע השתתף בתכנית שיקום של הביטוח הלאומי ולאור הנכות התפקודית של התובע, אני מעריכה שממועד סיום תהליך השיקום, קרי 1.4.2022, התובע היה יכול למצוא מקום עבודה שיאפשר לו לעבוד בישיבה, בתנאים המתאימים למגבלות שלו, בשכר מינימום במשק, קרי שכר חודשי של 5,400 ₪.

75. בהתאם לכך יחושבו הפסדי השכר של התובע כדלקמן:

    הפסד השתכרות בעבר:

    1. לתקופה I – ממועד התאונה, קרי מתאריך 3.4.2018 ועד ליום 31.3.2021 (תום התקופה בה הוכה התובע כנכה נזקק) – תקופה בת 36 חודשים, הפסד שכר מלא לפי המשכורת של התובע – 12,899 ₪ ל-28 חודשים, הפסד מלא של 464,364 ₪ (36 X 12,899). לסכום זה יש להוסיף ריבית והצמדה למחצית התקופה.

    2. לתקופה II – מיום 1.4.2021 – 1.9.2022 – תקופה של 17 חודשים בהם התובע לא שב לעבודה ואולם כבר לא הוכר כנכה נזקק, ובמסגרת תקופה זו נקט בהליכי שיקום, ובהתאם לחוות דעת מומחי בית המשפט קיבל או היה צריך לקבל טיפולים פסיכיאטריים ואחרים שיסייעו לשיקומו, יחושב ההפסד לפי נכות תפקודית של 75%, קרי הפסד חודשי של 9,674 ₪ לחודש, בהנחה שבתקופה זו יכול היה התובע להשתכר במומו סך של 3,225 ש"ח, הפסד שכר לפי המשכורת של התובע בניכוי יכולת השתכרות החודשית בסך 3,225 ₪, הפסד של 164,458 ₪.

       (164,458 = 17 X (3,225 – 12,899))

    3. לתקופה שבין 1.9.2022 – 1.8.2023, תקופה שבה מיצה התובע טיפולי השיקום ושולב בעבודה, ובה אני מניחה כי התובע יכול היה להשתכר במומו משכורת מינימום במשק, בסך 5,571 ₪, הפסד חודשי של 7,328 ₪ ל-11 חודשים ובסך הכול 80,608 ₪.

    4. סך כל הפסדי השכר בעבר של התובע הוא 709,430 ₪.

       לסך זה יש להוסיף ריבית והצמדה למחצית התקופה.

       הפסד השתכרות לעתיד:

       לתקופה מיום 1.8.2023 ועד לגיל הפרישה של התובע בגיל 67, ביום 27.9.2041, תקופה בת 18 שנים, מקדם 166.7436, לפי שכר מוערך של 13,750 ₪, משום שיש להניח שלו היה התובע ממשיך לעבוד היה שכרו עולה, ובהנחה כי התובע יהיה יכול להשתכר במומו סך של 5,571 ₪ בחודש, ההפסד החודשי של 8,179 ₪, כאשר מקדם ההיוון הוא 166.7436, ובסך הכול:

       1,363,796 = 166.7436 X 8,179.

76. סך כל הפסדי ההשתכרות הם:

    1. הפסדי שכר לעבר: 709,430 ₪.

    2. הפסדי שכר לעתיד: 1,363,796 ₪.

    3. סך כל הפסדי שכר לעבר ולעתיד: 2,073,226 ₪.

    4. לכך יש להוסיף פיצוי בגין הפסדי הטבות סוציאליות ופנסיה בשיעור של 12.5% בסך 259,153 ₪, בקיזוז מוערך של הפרשות שהיה מפריש התובע במשך שנות העבודה שעוד נותרו לו ממועד התאונה ועד פרישתו, בהנחה שעד מועד עריכת החישוב בגין הפסדי עבר היה מפריש התובע 5.5% משכרו 12,899 ₪ בסך 709 ₪ לחודש ל-64 חודשים, קרי סך של 45,376 ₪, ובעתיד היה מפריש 5.5% משכרו בסך 13,750 ₪, דהיינו 756 ₪, ובהיוון על פי מקדם 166.7436 סך של 126,058 ₪, דהיינו התובע היה מפריש בעצמו לו היה ממשיך לעבוד סך של 171,434 ₪.

       87,719 = 171,434 – 259,153

       סיעוד ועזרת צד ג':

77. התובע טען, תוך הסתמכות גם על עדות אשתו, כי ממועד התאונה ובמיוחד בתקופה שלאחר התאונה הוא לא תפקד באופן עצמאי מפני שהיה מרותק למיטה לתקופה ארוכה ונזקק לעזרה מוגברת של הזולת בכל דבר, לרבות סיוע להתקלח, סיוע בהליכה ארוכה, סיוע להתלבש, דאגה לצרכי הבית וכדומה. עוד נטען בנוגע לצרכי התובע בעתיד כי ככל שהתובע יתבגר הוא יזדקק לעזרה מוגברת של הזולת.

78. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע לא הביא ראיות לכך שהוא אכן נזקק בפועל לעזרה. נטען כי אם התובע קיבל סיוע הרי שבתקופת האשפוז הדבר נעשה ללא עלות במסגרת בתי החולים, ובתום תקופת האשפוז לא הועסקה עזרה בשכר, ולכן עולה שהתובע לא נזקק לעזרת צד ג'. עוד נטען שהסיוע שקיבל התובע מבני משפחתו ניתן במסגרת יחסי הקרבה ביניהם וללא שכר, ולכן אין לראות את התובע כנזקק לעזרת צד ג'.

79. הגם שלטעמי עדות אשת התובע בעניין זה הייתה מוגזמת ולא עלתה בקנה אחד עם עדות המומחה האורתופדי שהעיד בפניי, אינני סבורה שיש לשלול כליל את הטענה כי התובע נזקק ויזדקק לעזרת צד ג' בגין פציעתו, ולטעמי יש להעניק לו פיצוי גלובלי בגין כך, גם בהעדר תימוכין מספיקים בצורת קבלות בגין הוצאות שהוצאו בעבר.

80. לפי התיעוד הרפואי שהוגש בתיק ולא נסתר ולפי חוות דעת מומחי בית המשפט, עולה שהתובע לא היה כשיר לעבוד, התקשה בפעולות שגרתיות ועבר הליך שיקום ואף הוכר בתקופה מסוימת כנכה נזקק, ולכן טענת התובע שהוא נזקק לעזרת צד ג' היא סבירה ולא נסתרה.

81. בבואי לחשב את הפיצוי המגיע בגין עזרת צד ג', הכולל לטעמי גם עזרה במשק הבית, אני סבורה כי יש להבחין בין כמה תקופות, כמתואר להלן:

    עזרת צד ג' בעבר:

    1. התקופה הראשונה – ממועד התאונה ועד ליום 31.3.2021, עת תמה התקופה בה הוכר התובע כנכה בשיעור 100%, ותמה התקופה בה הוכר התובע כנכה נזקק, תקופה בת 36 חודשים, אני מעריכה כי התובע כן נזקק לסיוע בחיי היומיום, אם כי לא כמתואר על ידי ב"כ התובע בטיעוניו לפניי, זאת גם אם מדובר בנזק לעבר.

       אני סבורה כי ראוי לפסוק בהעדר קבלות פיצוי גלובלי, ומעריכה את סכום הפיצוי הראוי לתקופה זו בסך של 72,000 ₪.

    2. התקופה השנייה – מיום 1.4.2021 ועד היום, תקופה בת 28 חודשים, בהם היה התובע עצמאי, שב לנהוג, השתתף בתכנית שיקום ואף שובץ בעבודה, וגם אשתו שבה לעבודה מלאה, ואולם עדיין לא נסתרו טענותיו לעניין צורך בסיוע מסוים בפעילות שגרתית.

       לאור זאת אני מעריכה את סכום הפיצוי הראוי לתקופה זו בסך של 28,000 ₪.

       סך כל עזרת צד ג' לעבר – 100,000 ₪.

       עזרת צד ג' לעתיד:

       מדובר בפיצוי לעתיד בגין הצורך להזדקק לעזרת צד ג' בשכר מהיום ועד לסיום תוחלת חייו של התובע על פי ממוצע סטטיסטי (גיל 81), ובהתחשב בעובדה שבחלוף השנים, לאור פגיעת התובע, הצורך בסיוע יילך ויגבר, סכום גלובלי בהנחה שהתובע יוציא סך משוער של 1,500 ₪ לחודש, לפי מקדם 246.6593, ובסך הכול 369,989 ₪.

       סך הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד ראוי שיעמוד אפוא על סך של 469,989 ₪.

       הוצאות רפואיות ופרא-רפואיות

82. התובע הוכר כנפגע עבודה בעל 36% נכות צמיתה במוסד לביטוח לאומי. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו על פיו, זכאי התובע לקבל טיפולים רפואיים בגין פגיעתו באמצעות קופת החולים וביטוח לאומי, ויש להתחשב בכך. כמו כן אין להתעלם מהעדר תיעוד מספיק על הזדקקות לתרופות וטיפולים. כמו כן אשת התובע הודתה בעדותה בפניי כי אינה זוכרת שבעלה נזקק לטיפולים רפואיים או אחרים, לרבות טיפולי הידרותרפיה. גם לא צוין שהתובע על פי עדות המומחים נזקק לייעוץ פסיכולוגי. יחד עם זאת אני סבורה כי בענייננו התובע כן הוכיח כי הוא נזקק בעבר להוצאות רפואיות בגין קבלת טיפולים רפואיים. התובע צירף לתחשיב הנזק מטעמו קבלות המפרטות את הוצאותיו בגין טיפולים המסתכמים בסך של כ-47,268 ₪ בגין התקופה הרלוונטית.

83. משכך, אני סבורה כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאותיו בעבר על פי קבלות שצורפו בסך כולל של 47,268 ₪.

84. באשר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות בעתיד, לאור המלצת ד"ר עסאם דאוד על הסדרת מעקב פסיכיאטרי, התחלת תהליך שיקום, התחלת טיפול פסיכולוגי ממוקד לטראומה, למתן טיפול תרופתי בתרופות SSRI ותרופות הרגעה ממשפחת BNZ, ובהתחשב בניתוחים העתידיים שיצטרך לבצע התובע, לאור המסמכים שהגיש בדיון מיום 26.1.2023, אני מעריכה את הפיצוי בגין הצורך להוציא הוצאות לעתיד בסך גלובלי של 150,000 ₪.

    סה"כ הוצאות לעבר ולעתיד – 197,268 ₪.

    ניידות והוצאות נסיעה

85. הצדדים אינם חלוקים על כך כי התובע מוגבל בניידות, והמחלוקת היא כאמור בשאלת גובה הפיצוי. התובע טוען כי נכותו פוגעת בכושר הניוד שלו והוא אינו מסוגל עוד להתנייד כאחד האדם, והוא נזקק לכלי תחבורה לצורך נסיעות אף למרחקים קצרים ביותר, שאדם מן היישוב היה מבצעם בהליכה. הנתבעת טוענת שכל הוצאות הנסיעות מכוסות על ידי הביטוח הלאומי וקופת החולים ולכן התובע לא זכאי לקבלת פיצוי עבור ראש נזק זה.

86. יש לזכור כי מסכום הפיצוי בגין ניידות יש להפחית את ההוצאות שהיה הניזוק מוציא ממילא, גם אלמלא התאונה, לצורך ניידות, והפיצוי לו זכאי הניזוק הוא רק הפיצוי בגין ההוצאה העודפת שהוא נאלץ להוציא עקב התאונה.

    ראו לעניין זה: ע"א 9499/07 פלאס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (8.12.2009).

87. בענייננו מדובר בתובע שלמרות הפגיעה המשמעותית ברגלו הוא מסוגל להתנייד בכוחות עצמו, ללא סיוע בקביים, להליכות לשימושים שאינם כרוכים במאמצים ולמרחקים קצרים. כמו כן התובע מסוגל להתנייד במכונית בכוחות עצמו. משכך, בהתחשב בכך שהתובע לא הגיש ראיות להוכחת ראש נזק זה, אינני פוסקת סכומים בגין ראש נזק זה. אני סבורה שהתובע לא הוכיח טענותיו לעניין זה בנוגע להוצאות בעבר, ולאור ההודאה שלו ושל אשתו בעדותם בפניי כי התובע שב לנהוג ברכב רגיל ועשה בו שימוש יומי להגיע לעבודתו, אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

    נזק לא ממוני – כאב וסבל

88. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 400,000 ₪, אילו הנתבעת טוענת כי סכום זה מוגזם ואינו משקף כראוי את נסיבות התיק דנן, פיצוי בסך של 100,000 ₪ יהיה נכון בנסיבות העניין.

    עסקינן בקביעת פיצוי בדרך של אומדנא בלבד, כאשר אין בקביעת פיצוי זה כדי לפצות באמת על סבל שנגרם לאדם עקב פגיעתו בתאונת עבודה, אלא עסקינן בקביעת פיצוי מוערך על פי מדדים שנקבעו לעניין זה בפסיקה.

89. במקרה דנן, בשוקלי כל הנסיבות הרלוונטיות, טיב התאונה, העובדה שמאז התאונה לא יכול התובע לשוב ולבצע עבודה פיזית כפי שהורגל, יהיה עליו לוותר על מקצועו ומעמדו בחברה הנתבעת, אני אומדת את הסכום הראוי בסך של 250,000 ₪.

    סך כל נזקי התובע

90. להלן סיכום כל נזקי התובע, כאמור לעיל:

    א.הפסדי שכר לעבר ולעתיד2,073,226 ₪

    ב.אובדן זכויות סוציאליות87,719 ₪

    ג.עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 469,989 ₪

    ד.הוצאות רפואיות ופרא-רפואיות197,268 ₪

    ח.כאב וסבל250,000 ₪

    סה"כ פיצויים: 3,078,202 ₪

    ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי

91. מהסכום שהתקבל יש לנכות את גמלאות המוסד לביטוח לאומי ששולמו ומשולמות לתובע, על פי חוות הדעת האקטוארית שהונחה ולא נסתרה מיום 23/3/2023, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות הדעת ועד התשלום בפועל.

    סוף דבר

92. התביעה נגד הנתבעת מתקבלת במלואה, ואינני משיתה אשם תורם על התובע.

93. סך כל נזקי התובע, אותם על הנתבעות לשלם ביחד ולחוד, יעמוד על סך של 3,078,202 ₪, ובניכוי הסכומים האמורים בחוות הדעת האקטוארית, כמפורט בסעיף 91 לפסק הדין .

94. בנוסף לסכומים שפורטו לעיל, הנתבעות יישאו בשכר טרחת עורכי דין התובע בשיעור כולל של 20% ובצירוף מע"מ, וישיבו לתובע ובתוספת הוצאות משפט שהוצאו ובכללן אגרה, שכר טרחת מומחים ועדים, ובכפוף להמצאת קבלות ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף מע"מ כחוק, ממועד כל הוצאה ועד התשלום בפועל.

95. ככל והסכומים שנפסקו בפסק דין זה לא ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

96. כספים שהופקדו בקופת בית המשפט על ידי התובע יושבו לו באמצעות בא כוחו.

97. כספים שהופקדו על ידי הנתבעות, אם הופקדו, לרבות ערבויות, ישמשו לתשלום הנדרש על פי פסק דין זה, והיתרה תושב לנתבעות באמצעות באי כוחן.

     

    ניתן היום, י"ב אב תשפ"ג, 30 יולי 2023, בהעדר הצדדים.