סגל נ' שלמה ואח'

תביעה לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרה נטענת של זכות יוצרים.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע, מר יובל סגל (להלן: התובע או סגל), נגר במקצועו, מתכנן ומבצע עבודות בעץ, נשכר לבניית בית עץ אשר יוצב בגינת ביתו של מר גדי רוקח (להלן: המזמין או רוקח). הנתבע, מר להב פלג שלמה (להלן: הנתבע או פלג), עוסק בעיצוב נוף ונשכר על ידי המזמין כפרויקטור לצורך תכנון, פיקוח והקמה של גינת ביתו, המורכבת מאלמנטים רבים ומגוונים.

    

2. אין חולק כי הקשר הראשוני עם התובע נוצר על ידי המזמין אשר פנה אל התובע באמצעות הודעת וואטס-אפ בה העביר תמונת בית עץ שפורסמה באתר האינטרנט של התובע ושאל אותו האם הוא יכול לבנות בית עץ "כזה". התובע השיב בחיוב. אין מחלוקת שהתובע לא בנה את בית העץ המצולם בתמונה שהועברה (ראו למשל עדות התובע בע' 12 לפרוטוקול ש' 6-9) וכי מדובר בבית עץ שנבנה, ככל הנראה, בארה"ב והוצג באתר של התובע כדוגמא, כמו גם דוגמאות רבות אחרות שהתובע הציג באתר שלו אשר אינן יצירות שהוא עצמו בנה (ראו עדות התובע ע' 11 ש' 4-6).

    

3. אין חולק כי בשלב מסויים התגלעה מחלוקת כספית בין התובע לבין המזמין ולא עלה בידי התובע להשלים את בניית בית העץ (ראו למשל עדות התובע ע' 13 ש' 9-10).

    

4. לאחר שהושלמה בניית בית העץ, והושלמה הקמת הגינה בביתו של המזמין, פרסם הנתבע את שירותיו כמתכנן נוף בספר INDOOR OUTDOOR בעריכת הגב' אורלי רובינזון (להלן: הספר). במסגרת זו פורסמו כ-12 תמונות של גינת רוקח כאשר בשתיים מהן נראית גם חזית בית העץ (להלן: הפרסום).

    

   ראוי לציין כי מתמונות הגינה שהוצגו לפני ניתן לומר כי מדובר בגינה המשתרעת על שטח של כדונם, ובה אלמנטים רבים ועשירים, המשווים לגינה מראה ייחודי. מדובר בגינה רבת אלמנטים (בהם צמחיה עשירה של פרחים, משטחי צמחי ירק, עצים רבים - חלקם עתיקים, בריכת נוי ובה צמחית מים עשירה, גשרי נוי, בתי עץ שונים, תאורה עשירה וייחודית, משטחי עץ, ריהוט גן, והכל במפלסים שונים, ועוד) אשר שילובם יחדיו משווה לגינה מראה ייחודי, קסום ועשיר. בית העץ עצמו הוצב על עץ עתיק גדול הנטוע בקו גדר הבית אשר נבנתה בהמשך לעץ ומשני צדדיו.

    

5. התובע טוען כי הפרסום בספר נועד להטעות את קהל הלקוחות שכן נטען כלפי כל כי הנתבע ביצע את בית העץ. עוד טוען התובע כי בפרסום האמור הפר הנתבע את זכות היוצרים של התובע בבית העץ ואת זכותו המוסרית. עוד טען התובע כי הנתבע ביצע עוולות גזל, גניבת עין ורשלנות וכן עשה עושר ולא במשפט. כמו כן, נטען לפגיעה במוניטין של התובע. התובע ביקש לחייב את הנתבע בפיצוי בסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק וכן ליתן צו קבוע המורה על הפסקת שימוש בתמונות המתעדות את היצירה – בית העץ.

    

6. הנתבע טוען כי אין לתובע קניין רוחני כלשהו בבית העץ. לטענת הנתבע, בית העץ נבנה על ידי התובע על פי רעיון קיים שנמסר לו בהתאם לדגם מחו"ל וכי ככל שקיימת זכות יוצרים בבית העץ הרי שזו נתונה לנתבע ולמזמין אשר מסרו לתובע הנחיות מפורטות ביותר כיצד לבצע את בית העץ, לרבות הנחיות בעל-פה, המחשות, איורים ושרטוטים הכוללים מידות, גדלים והיקפים וקביעת החומרים מהם יבנה הבית. עוד טוען הנתבע כי גם אם יש לתובע זכויות יוצרים בבית העץ, השימוש שנעשה בתמונות בית העץ הוא שימוש הוגן שכן כלל התמונות שהוצגו בספר היו תמונות של הגינה ונראו בהן פרטים שונים של הגינה כאשר ההתייחסות לבית העץ היא התייחסות אגבית, והנתבע מעולם לא התיימר ולא הציג עצמו כמי שבנה את בית העץ.

    

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, בחומר הראיות שהוצג לי ובחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

    

   דיון והכרעה

    

8. מקובל לראות את עידוד היצירה כתכלית המרכזית של דיני זכויות היוצרים בישראל, תכלית הנובעת מהכרה בערכן החברתי והתרבותי של יצירות, על ידי מתן תמריץ ליוצר, בדמות הזכות לשלוט על יצירת העתקים מיצירתו (ראו עא 3425/17 Societe des Produits Nestle נ' אספרסו קלאב בע"מ (7.8.2019)).

    

9. על תובע בגין הפרת זכות יוצרים להוכיח כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, כי הוא הבעלים של זכות היוצרים וכי זכותו הופרה על ידי הנתבע.

    

10. סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: החוק), מציב את דרישת המקוריות כדרישת סף לקיומה של זכות יוצרים ביצירה וקובע כי על מנת שתקום זכות יוצרים ביצירה, על היצירה להיות יצירה מקורית.

     

11. על פי ההלכה הפסוקה, דרישת המקוריות נבחנת על פי שלושה מבחני עזר. מבחן ההשקעה, מבחן היצירתיות ומבחן המקור. על פי מבחן ההשקעה, על היוצר להשקיע עמל מסוים ביצירה, השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו. במסגרת מבחן היצירתיות, יש לעמוד על אופייה של ההשקעה במנותק מהכמות שלה כדי להראות כי יש בהשקעה זו כדי להעשיר את עולם היצירה. כמות או מידת היצירתיות הנדרשת לצורך עמידה במבחן היצירתיות מורכבת מעט יותר והגדרת היצירתיות הנדרשת להגנה על יצירה נתחמה בפסיקה על דרך השלילה. נקבע כי מבחן היצירתיות אינו מציב רף גבוה במיוחד עבור היוצר ולעתים די יהיה ביצירתיות מועטה ואף חסרת ערך. מבחן המקור מציב דרישה לפיה מקור היצירה יהיה ביוצר עצמו וכי היצירה לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת.

     

    נקבע כי אין די בהתקיימותו של מבחן עזר אחד בלבד לצורך הוכחת מקוריות. המבחנים אינם משלימים זה את זה במובן זה שלא ניתן לפצות על העדר אחד מהם באמצעות הוכחת האחר (ראו עא 7996/11 סייפקום בע"מ נ' עופר רביב (18.11.2013) (להלן: עניין סייפקום) והפסיקה הנזכרת שם וכן תא (מחוזי ת"א) 60077-01-17 זאב גרוס נ' דוד טרטקובר (29.5.2019)).

     

    דרישת המקוריות היא "לב לבו של החוק" ונאמר עליה כי "התרומה המקורית נבחנת לא לאור התוצאה הסופית אלא לאור המקור שלה: האם המקור הוא היוצר או לחלופין מישהו קיים וידוע" (ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A., פ"ד מח(4) 133, 164 (9.6.1994)), ונדרש שמקורה של היצירה הוא ביוצרה (ראו מיכאל ד' בירנהק, דרישת המקוריות בדיני זכויות יוצרים ושליטה תרבותית, עלי משפט, כרך ב (תשס"ב) 347, בע' 409).

     

12. במאמרו הנזכר לעיל מתייחס המלומד בירנהק למקרים בהם היצירה היא העתק של יצירה אחרת, קודמת. על מנת לבחון האם יש לראות בהעתק משום יצירה שיש ליוצרה זכות יוצרים בה, יש צורך לבחון מהי מידת המקוריות של יוצר ההעתק. כאשר מדובר בהעתק מדויק של יצירה, הרי שיוצר ההעתק לא יזכה לזכות יוצרים בהעתק. גם מקום שקיימים שינויים קלים בין היצירה המקורית לבין ההעתק, ברוב המקרים שינויים אלה נובעים מתהליך ההעתקה ולא יזכו את היוצר בזכות יוצרים. על מנת שתוענק למי שהעתיק זכות יוצרים בהעתק יש צורך בשינויים מהמקור שיש בהם כשלעצמם משום מקוריות וייחודיות אשר יבחינו בין המקור להעתק ואשר יצדיקו לראות בהעתק משום יצירה בפני עצמה: "עלינו להקפיד שהעמל המושקע מופנה כלפי דבר מה שונה מהיצירה המקורית: כדי שיוכרו זכויות בהעתק יש הכרח בשינוי קל כלשהו, הנמדד לא בכמותו אלא בהשפעתו האיכותית. פרשנות צרה זאת עומדת על כך שההשקעה תניב דבר מה (מצומצם ככל שיהיה) שונה מהיצירה הראשונה. ההגנה ניתנת (או מדויק יותר: אמורה להינתן) רק עבור התוספת המקורית הזאת" (שם, בע' 379).

     

13. יש להבחין עניין זה מהיצירה הנגזרת אליה מתייחס סעיף 16 לחוק, שהיא עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כאשר על פי הוראות סעיף 11 לחוק, זכות היוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות יצירה נגזרת. דהיינו, הזכות לעשות יצירה נגזרת נתונה לבעלים של היצירה המקורית ועשייתה ללא רשות מהווה הפרה של זכות היוצרים.

     

    מן הכלל אל הפרט

     

14. אציין כבר בפתח הדברים כי עיון בתמונות של בית העץ שבנה התובע ובתמונות בית העץ ששימש לו כדוגמא מצביע מיד על דמיון רב ביניהם, באופן אשר לא מותיר מקום לספק כי בית העץ שבנה התובע הוא העתק של בית העץ שבדוגמא. בכך, ניתן לומר, מתמצה העניין, הכל כפי שיפורט להלן.

     

15. כאשר המזמין פנה אל התובע, הוא ביקש ממנו לבנות בית עץ כמו בית העץ שהופיע בתמונה שהופיעה באתרו של התובע של בית עץ שנבנה בארה"ב, על ידי יוצר לא ידוע.

     

    ראו בתכתובת שבין הצדדים בסעיף 13 לתצהיר הנתבע: לאחר שהמזמין שלח את תמונת בית העץ מחו"ל ותחתיה כתב: "זה הכיוון", התובע: "אוקיי... מעולה". המזמין: "עשית כבר כזה או שזה השראה מחו"ל" התובע: "זה השראה מחו"ל. אני יכול לעשות כזה". המזמין: "מעולה".

     

    כן ראו עדות התובע: "הוא שאל אותי אם אני יכול לבצע עבודה שכזו ועניתי שכן" (ע' 11 ש' 13), "הבית בעמוד 6 (בית העץ המקורי – ר.א.) זו תמונה של משהו מאוד יפה שנתבקשתי לעשות כזה ואני חושב שהצלחתי לעשות אפילו יותר יפה" (ע' 12 ש' 4-5).

     

    ראו גם בעדות המזמין: "מהות ההתקשרות ביני לבין התובע היתה לקחת ולבנות בית עץ שדומה ככל האפשר לאותה תמונה שהתפרסמה באינטרנט. ניהלנו שקלא וטריא גם עם פלד וגם עם התובע כדי שבסופו של דבר להגיע לתוצאה שהיא התוצאה הכי דומה" (ע' 24 ש' 19-21) וכן: "הרעיון היה לחקות ולהגיע להעתק כמה שיותר מדויק לתמונה" (ע' 24 ש' 31).

     

16. לכל אורך תהליך בניית בית העץ, מהלך מספר חודשים, הוחלפו מסרונים רבים בין התובע לבין המזמין בהם דובר על מידותיו של הבית, החומרים מהם יבנה, והמזמין אף העביר לתובע שרטוטים שונים שערך, בין בעצמו בין באמצעות שרטטת מטעמו, של בית העץ וכן מידות מבוקשות, עד אשר הגיע לשרטוט המתאים בציינו: "זה נראה לי הדגם המנצח... כמו בתמונה שלנו". התובע מצידו לא ערך ולו שרטוט אחד של בית העץ במהלך בנייתו (ראו עדות התובע ע' 15 ש' 1-6), למעט שרטוט בודד של פנים הבית אשר לא יצא אל הפועל שכן התובע לא השלים את בניית הבית.

     

17. יתר על כן, בעדותו התובע הרבה להשתמש בביטויים כלליים אודות השקעתו בתהליך בניית בית העץ אך לא פרט דבר אודות השינויים הנטענים שערך בבית העץ שבנה ביחס לבית העץ המקורי, אשר יוכלו לסייע בבחינת טענותיו כי יש לראות בבית העץ משום יצירה מקורית. למשל, כאשר נשאל האם הפרופורציות של הבית נקבעו על ידו השיב: "חלק מהדברים על ידי חלק מהדברים על ידי הלקוח..." (ע' 15 ש' 7-10) מבלי לפרט מהם ה"דברים" שהוא קבע, שיפר או תכנן. התובע העיד כי מידות הבית השתנו כמה וכמה פעמים במהלך תהליך הבניה, כאשר התמונות סייעו בעיצוב הבית על ידו ועל ידי המזמין (ראו למשל ע' 11 ש' 28-31) ולמרות זאת, והגם שהתכתובת בין הצדדים כפי שצורפה לתצהיריהם היתה עניפה וארוכה (מחזיקה מאות עמודים), לא עלה בידי התובע להציג ולו מסמך אחד, שרטוט אחד או פירוט ספציפי כלשהו המלמד כי מעבר לבניית בית העץ בדומה לתמונה שהוצגה, הגה וביצע שינוי ייחודי כלשהו בבית אשר יהיה בו כדי להבחין ולייחד את בית העץ שבנה מזה שבדוגמא.

     

    ודוק. כיוון שאין חולק כי התובע השתמש בדוגמת בית העץ כמודל וכי התבקש לבנות בית עץ "כזה", מתבקש היה שהתובע, שהנטל להוכחת תביעתו מוטל עליו, יפרט ויסביר מהי הייחודיות בבית העץ שבנה, במובחן מבית העץ ששימש לו כמודל, ומהי התרומה המקורית שלו לבית העץ ביחס לדוגמא. ואולם, התובע לא פרט דבר בעניין זה, ונראה כי לא בכדי.

     

    בעדותו הסביר התובע: "אני אומר שהיצירה שלי היא לא העתקה של התמונה הזו, היצירה שלי היא הגשמה של התמונה שמופיעה לפנינו, ולהפוך אותו לבית שנבנה ממש על העץ עם כל הכרוך בזה מתכנון עד בניה ופירוק ושינוע והרכבה על העץ, זאת היצירה" (ע' 12 ש' 29-21). גם בדברים אלה, לא עלה בידי התובע להבהיר מה השוני והייחודיות של בית העץ שבנה ביחס לדוגמא. העובדה שהתובע עבד מספר חודשים על בניית בית העץ וכי זה בסופו של דבר הוצב על עץ בגינת המזמין (כדי להעמיד את הדברים על דיוקם, אין חולק כי התובע – אשר לא השלים את בניית הבית – לא הציבו על העץ), אין בה כשלעצמה כדי להסביר ולנמק מדוע יש לראות בבית העץ שבנה משום יצירה נפרדת שיש בה זכות יוצרים.

     

18. בסופו של יום, נבנה בית עץ הדומה באופן כמעט מדוייק לבית העץ שבדוגמא. התובע הקפיד לכנות את בית העץ שבדוגמא "השראה" ליצירת בית העץ, אשר לשיטתו יש לראות בו יצירה עצמאית. ואולם, נוכח הדמיון הכמעט מוחלט בין בתי העץ, קשה לראות מהי אותה מקוריות נטענת בבית העץ שבנה התובע ומהי התרומה המקורית שלו כיוצר לבית העץ שבנה. עיון בתמונות שני הבתים מלמד ללא כל ספק כי בית העץ שבנה התובע מקורו בבית העץ שבדוגמא וכי בית העץ שבנה התובע הוא העתק כמעט מדוייק שלו.

     

    אמנם, קיימים שינויים קלים בין בתי העץ שכן בית העץ נבנה מעץ שונה מזה ממנו נבנה בית העץ המקורי, והדבר ניכר מהצבעים השונים של הבתים. כמו כן, מבית העץ שבנה התובע הוסר גגון שהיה מעל לדלת בית העץ המקורי, ולא נסתרה טענת הנתבע כי הדבר נעשה לבקשת המזמין. אך אין בשינויים אלה משום מקוריות וייחודיות היוצרים הבחנה בין בית העץ המקורי לבין בית העץ שבנה התובע באופן אשר יצדיקו לראות בבית העץ שבנה התובע כיצירה בפני עצמה שיש בה זכות יוצרים.

     

19. אין לכחד, העבודה שהתובע עשה בבניית בית העץ מקצועית ומרשימה מאוד, וגם הנתבע והמזמין אישרו כי נבנה בית עץ יפה ומרשים עד מאוד. דהיינו, התובע הוא בעל מקצוע מוכשר אשר עלה בידו לבנות בית עץ שיהיה העתק כמעט מושלם של בית העץ ששימש לו כדוגמא. אולם אין בכך כדי לסייע לתובע בהוכחת מבחן המקור. לא עלה בידי התובע להראות כי בית העץ שבנה בעל אלמנטים ייחודיים ומקוריים המבחינים בין ההעתק לבין המקור ולכן לא עלה בידו להוכיח כי מדובר ביצירה שיש להעניק לו בה זכות יוצרים.

     

20. לקראת סיום פרק זה, ראוי להזכיר את מבחן השכל הישר אשר כבוד השופט רובינשטיין הוסיף בעניין סייפקום:

    "לכל המבחנים הללו אבקש לצרף מבחן נוסף, מבחן השכל הישר, שאמנם עשוי להישמע כללי מדי, שהרי יאמר האומר, השכל הישר טוב שינחנו בכל עניין, ומנגד אין הוא בהכרח שוה לכל נפש בנושאים פרטניים. אך באמרי "השכל הישר" בנידון דידן כוונתי להצטברות הנתונים שבפני בית המשפט, על מכלולם; וכשמדובר ביצירה, גם מראה העיניים ("טוב מראה עיניים מהלך-נפש", קהלת י', ט') הוא כידוע פרמטר משמעותי בדיני הקניין הרוחני, ורוב מלים אך למותר ... ובנידון דידן, כשהבטנו – חברי ההרכב – בעת הכנת התיק אל השרטוטים בהם מדובר, היה בעינינו דמיון רב שהזדקר מייד. על כן התבקשה בעיניי התוצאה שאליה הגענו, גם בשכל הישר, גם במראית העין.

     

    אכן, דיני הקניין הרוחני כוללים במקרים רבים דקויות של תחכום שקשה לא אחת לבור לגביהן את המוץ מן הבר, ועל קשיי התדיינות בתחום זה נשתברו קולמוסים (ראו ד' פריימן, פטנטים (הדפסה 2, 2008), 7); אך המקרה דנא לעניות דעתי אינו מן הקשים, המשקיף אל השרטוטים שהביא חברי בחוות דעתו (פסקה 30) אינו זקוק ל"מלות בית מרקחת", ויכול הוא להיותר בגובה העיניים, כמעט כמו הגדרתו הנודעת של השופט פוטר סטיוארט בבית המשפט העליון של ארה"ב לעניין פורנוגרפיה להבדיל, שאולי קשה להגדירה, אך כשרואים – יודעים כי זוהי."

     

    הוא הדין בענייננו. עיון בתמונות של שני בתי העץ מצביע מיד על הדמיון הרב ביניהם, עד כדי כך שהתוצאה המתבקשת והמתחייבת היא כי בית העץ שבנה התובע הוא העתק של בית העץ המקורי, אותו בית עץ שהמזמין ביקש ממנו לבנות "כזה". ואכן, התובע בנה בית עץ "כזה".

     

21. משזו המסקנה, אין צורך להרחיב ביתר טענות הנתבע אודות הבעלות בזכות ככל שקיימת (רק אציין כי הטענה עומדת בניגוד לקבוע בסעיף 35 לחוק) ואודות שימוש הוגן.

     

22. הזכות המוסרית - על פי הוראות החוק, הזכות המוסרית היא זכות העומדת ליוצר, אף אם אין לו זכות יוצרים ביצירה, אך היא חלה רק ביחס ליצירה "שיש בה זכות יוצרים" (ס' 45(א) לחוק). לכן, משנקבע כי אין בבית העץ זכות יוצרים, שכן מדובר בהעתק, אזי אין גם זכות מוסרית. אציין מעבר לדרוש כי לאחר שנתגלעה מחלוקת בין התובע לבין המזמין, התובע ויתר כלפי המזמין על הקרדיט ואין בידי לקבל את הסברו בעדותו כי דובר באמירה צינית.

     

23. אשר ליתר העילות בתביעה - גניבת עין, עשיית עושר, גזל ועוד. טענות אלו נזנחו על ידי התובע בסיכומים ודי בכך כדי להביא לדחייתן. מעל הצורך ובתמצית אציין כי לא עלה בידי התובע להוכיח יסודות העוולות הנטענות.

     

    למשל, לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של מוניטין, והדבר נטען בעלמא ללא כל פירוט והוכחה. יתר על כן, הפרסום בספר עניינו בעיסוקו של הנתבע כמעצב נוף. הפרסום כלל כ-12 תמונות המשקפות אלמנטים רבים בגינה, ובשתיים מהן נראה גם בית העץ. בכלל התמונות נראים אלמנטים רבים ונוספים בגינה כגון הצמחיה, שבילי העץ, ספסלים, פרחים, עצים, מסלעות, בריכת נוי, משטח דק ועליו ריהוט גן, באר מים ועוד. דהיינו, התמונות עניינן בגינה כמכלול, על כלל מרכיביה.

     

    בכיתוב הצמוד לתמונות נכתב: "עולם קסום ונפלא, גן של פנטזיה, מקומות סודיים, דרכים נסתרות", וכן: "את הגן הזה אפשר לחוות רק כשנמצאים בו. הוא מושך פנימה ומפתה לבוא בשעריו, לצעוד בשמחה בשביליו, לגלות את (מ)שפע המתקנים וההפתעות וליהנות מהם". וכן: "כה רבים הם מרכיבי הגן הזה. העצים הוותיקים נוכחים בכל מקום, הגדר טומנת בחיקה שערי עץ המעניקים תחושה של כניסה לגן של דמיונות, השבילים, שעשויים מחומרים שונים מקשרים בין המפלסים והאזורים השונים, סלעים, לבנים, רצפות עץ ויציקות הם רק חלק מהשפע הקיים בגן. הפתעה צפויה בכל פינה. והמבקרים בגן מצפים לפגוש אותה שוב ושוב" וכן: "תכנון נוף: ארץ" (השם המסחרי של הנתבע).

     

    הנה כי כן, גם המלל בפרסום מדבר על הגינה כמכלול, ובית העץ כלל לא נזכר בו. עסקינן בפרסום של הנתבע כמתכנן נוף וגינות, כאשר הנתבע לא התיימר להציג עצמו כמי שבנה את בית העץ (או כל אלמנט אחר בגינה). הצגת הבית בשתיים מהתמונות, כמו הצגת אלמנטים רבים ונוספים בתמונות, מטרתה להציג את העושר העיצובי של הגינה כמכלול, וכל המעיין בפרסום מבין שמטרתו פרסום הנתבע כמעצב נוף, אשר עיצב את הגינה כולה על כלל רכיביה, וכי אין מדובר במי שיצר ובנה כל אחד ואחד מהאלמנטים הרבים שבגינה. לכן, אין בפרסום משום הטעיה של הציבור.

     

    יתר על כן, אין בפרסום כדי למלא אחר היסודות הנדרשים לצורך הוכחת התעשרות שלא כדין. כמו כן, ובנסיבות הספציפיות של ענייננו, שעה שלא עלה בידי התובע להוכיח כי קיימת לו זכות על פי הדין הספציפי, אין מקום להכרה בזכות על פי דיני עשיית עושר (בעניין השימוש בעילה של עשיית עושר ולא במשפט בתביעות בגין קניין רוחני ראו רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (23.9.1998) ועא 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין, (27.8.2012)). ובעניין דומה נקבע "משלא תצלח דרך המלך, לא תצלח גם הדרך הצדדית" (ע"א 9191/03 V&S Vin Spirt Aktiebolag נ' אבסולוט שוז בע"מ, פ"ד נח(6) 869).

     

    לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

     

    סוף דבר

     

24. לאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה. אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסך 18,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.

     

    ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ב, 23 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.