פלוני נ' הכשרה היישוב חברה לביטוח בע"מ

בפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, כתוצאה מכך שביום 6.6.16 מכסה מנוע רכב בו נהג נסגר על אצבע 5 (זרת) כף ידו הימנית (להלן: "התאונה"). לטענת התובע על הנתבעת לפצותו שכן מדובר בתאונה המהווה תאונת דרכים.

פרופ' רינות שמונה כמומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% בגין פגיעתו בתאונה.

הנתבעת כופרת בחבותה כלפי התובע וטוענת כי הלה לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי פגיעתו נגרמה כתוצאה מתאונה המהווה תאונת דרכים. לשם חידוד המחלוקת בין הצדדים, אציין כי הנתבעת טוענת שגרסתו של התובע, כפי שהובאה בתצהיר עדות ראשית מטעמו, אינה גרסת אמת וכי לא הוכח כי בעת סגירת מכסה המנוע על ידו הימנית עסק התובע ב"תיקון דרך". לטעמה, ככל שלא הוכח כי התאונה ארעה במסגרת "תיקון דרך", אין היא בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

1.להוכחת נסיבות התאונה הובאה עדות התובע אשר נתמכה בעדות אשתו, אשר נסעה עימו ביום התאונה לקניות. בהתאם לגרסתו שפורטה בסעיפים 4-5 לתצהירו בעת שנסע עם אשתו מכיוון כפר יסיף בחזרה לביתם שבינוח-ג'ת, בשעות הערב, התפרץ לכביש בעל חיים. כתוצאה מכך, ועל מנת שלא לפגוע בו, סטה התובע עם רכבו לשולי הדרך וגלגל הרכב עלה על אבן. התובע עצר את רכבו בשוליים וירד ממנו על מנת להחליף את גלגל הרכב, כאשר אשתו ירדה גם כן מהרכב על מנת לסייע לו בהחלפת הגלגל.

לאחר שסיים התובע להחליף את הגלגל חזר לרכב והתניע אותו על מנת להמשיך בנסיעה, אולם בשל כך ששמע רעש ממנוע הרכב חזר ויצא מהרכב, פתח את מכסה המנוע ושכב מתחת הרכב כדי לבדוק את המנוע מלמטה. אז הבחין בחתיכת עץ שהיתה תפוסה ובעת שניסה להוציא אותה, נגע בתומך מכסה המנוע והמכסה נסגר על ידו הימנית.

2. במהלך חקירתו הנגדית הסביר ופרט התובע כי לאחר שהבחין באותו עץ (או ענף) נשכב על צדו השמאלי, כאשר ידו הימנית אוחזת בחלק העליון של מסגרת המנוע, בפינה הקדמית ימנית של הרכב, בעת שפניו פונות לעבר תחתית המנוע ואילו רגליו פונות לכיוון נסיעת הרכב. התובע הוסיף והסביר כי חתיכת העץ או הענף, כפי שתיארו בעדותו (עמ' 4 שורות 23-28) נתפס ככל הנראה במאוורר המנוע ולפיכך ניסה עם ידו השמאלית למשוך את אותו ענף, בעוד שידו הימנית סייעה לו לייצב את גופו בעת השכיבה על צדו השמאלי כמתואר.

התובע הסביר כי כנראה במהלך ניסיון זה, ידו הימנית פגעה בתומך מכסה המנוע וגרמה לשחרורו וכתוצאה מכך לסגירת מכסה המנוע. יוסבר כי תומך מכסה המנוע (להלן: "התומך") הינו מוט המחובר בחלקו התחתון לפינה הימנית קדמית של מסגרת המנוע, ובעת פתיחת מכסה המנוע הוא אמור להיות תפוס בחלקו העליון בפח מכסה המנוע המורם באמצעות וו המצוי בקצהו העליון של התומך. לטענת התובע, ככל הנראה, אותו מגע של ידו הימנית בחלק התחתון של התומך גרם לוו התומך בחלקו העליון להשתחרר מאחיזתו ואז המכסה נפל על ידו הימנית של התובע.

3.התובע צייר במהלך עדותו את אופן שכיבתו ואת מיקום המאווררים במסגרת המנוע (במ/1) ולאחר הדיון אף צרף תמונות צבעוניות של המנוע ומיקום המאווררים, מהם ניתן ללמוד שקיימים שני מאווררים המותקנים בצד הפנימי של מסגרת המנוע בקדמת הרכב כאשר אחד מהם מותקן בצד הימני יותר של קדמת המנוע והשני מותקן בצד השמאלי יותר, בדומה לאופן בו שרטט זאת התובע בבמ/1.

4. בתמיכה לעדות התובע העידה גם אשתו, אשר תארה באופן דומה את נסיבות הנסיעה (חזרה מקניות), סטיית הרכב לשוליים והחלפת הגלגל, ואיששה את טענת התובע כי לאחר שנכנסו חזרה לרכב נשמע רעש מהמנוע והתובע ירד ופתח את מכסה המנוע. לטענתה לאחר זמן קצר הבחינה כי מכסה המנוע נפל ואז יצאה מהרכב וראתה את ידו הימנית של בעלה מתחת למכסה המנוע.

5.במהלך חקירתם הנגדית של התובע ואשתו, עלה כי שניהם אינם יכולים לציין באופן מפורש באיזה מקומות ערכו קניות קודם לנסיעה במהלכה ארע האירוע, ושניהם ציינו כי הם נוהגים באופן כללי לערוך קניות בירכא ובכפר יסיף, בחנויות שונות, אולם לא יכלו לציין באיזה חנות היו ומה קנו באופן ספציפי באותו יום לפני התאונה.

אומר כבר עתה כי בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת אינני סבורה כי יש בעובדה שהתובע ואשתו לא זכרו בדיוק באיזה מקום ערכו את הקניות כדי להעיד על חוסר מהימנות מצדם. בניגוד לנטען אינני סבורה כי כל אדם שארעה לו תאונה (קלה למדי) ביום ספציפי, לפני כ-3 שנים, יזכור בדיוק את מהלך אירועי אותו יום, לרבות באיזה חנות ערך קניות. אין מדובר בתאונה בה נפגע אדם באורח שחייב את פינויו לבית החולים (ארוע שהוא בהחלט יוצא דופן וחריג שאז סביר יותר לצפות שאדם יזכור מה עשה בשעות שלפני כן), אלא בתאונה קלה יחסית, אשר לאחריה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי רק למחרת, כפי שיפורט בהמשך.

6.מנגד, נכונה טענת ב"כ הנתבעת כי בסופו של יום מצויה בפני בית המשפט עדות יחידה של בעל דין שכן עדותה של אשת התובע איננה יכולה להיחשב כעדות עצמאית שניתן לקבוע על בסיסה ממצא, וכבר נקבע בפסיקה שאין לראותה כעדות מחזקת לעדות הבעל (ראה: ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48 וכן: ע"א 2541/02 לנגר ואח' נ' יחזקאל ואח', פ"ד נח(2) 583, 596 (2004)).

משכך, על מנת שבית המשפט יוכל לקבוע עליה ממצא על ביהמ"ש לבחון אותה בקפידה וליתן הנמקה להסתמכות עליה.

במקרה דנן טוען ב"כ הנתבעת כי אין לסמוך על עדותו של התובע משתי סיבות עיקריות: הראשונה, כי גרסתו בדבר פעולותיו במהלך ניסיון הוצאת הענף מתחת למנוע הרכב תוך שגרם עם ידו הימנית להזזת התומך וכתוצאה מכך לסגירת המכסה על ידו, הינה בלתי סבירה, ובלתי אפשרית, ואף אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר. השנייה, כי גרסת התובע באשר לשמיעת רעש מהמנוע והימצאות הענף בתחתיתו, על מנת להסביר את המהלך שביצע ובמהלכו נפגע, הינה גרסה חדשה אשר לא נזכרה באף הזדמנות קודמת. לטעמו אי אזכורה על ידי התובע בהזדמנויות קודמות מעידה על כך שמדובר בגרסה שאינה אמיתית והיא נוצרה על מנת להכניס את האירוע בגדר "תיקון דרך".

7. לצורך בחינת טענות הצדדים אביא מספר עובדות רלבנטיות שעלו מהראיות שהוצגו בפני:

א. התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי ביום התאונה הנטען אלא רק למחרת, 7.6.16. לטענתו אשתו חבשה את ידו עם חזרתם לביתם ורק למחרת, לאחר שהלך לעבוד וכאביו החמירו, פנה לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים.

ב. בתיעוד הרפואי הראשוני מיום 7.6.16 צויין כי התובע נפגע יום קודם לכן מסגירת מכסה מנוע על ידו הימנית (ראה רישום במרפאת זבולון מיום 7.6.16) וזוהה שבר באצבע 5.

ג. בעברו של התובע מספר תלונות בגין חבלות וכאבים קודמים בכף יד ימין (אירועים מיום 8.12.05, 15.3.06, ו-15.4.07 כעולה מהתיעוד הרפואי שצורף נ/2-נ/3) כאשר בין היתר סבל מחבלה בשתיים מאצבעות יד ימין (3 ו-4) כתוצאה מטריקת מכסה מנוע ביום 15.4.07 (בעת שהיה חייל).

ד. רק בחלוף כ-4 חודשים לאחר התאונה פנה התובע לתיקון התקר בגלגל, שנגרם במהלך הארוע, כאשר בהזמנת התיקון מיום 20.10.16 (נספח 3 לתיק המוצגים של התובע) צויין כי מדובר בהחלפת צמיג עקב התאונה מיום 6.6.16. לתובע לא היה הסבר של ממש מדוע ציין בעת מסירת הגלגל לתיקון את מועד הארוע (עמ' 7 שורות 13-22).

ה. ביום 27.10.16 (שבוע לאחר מסירת הגלגל לתיקון) הגיש התובע הודעה במשטרה אודות הארוע. בהודעה זו (נ/1) אין אזכור לכך ששמע רעש מהמנוע בגינו פתח את מכסה המנוע, וגם אין אזכור של חתיכת העץ, או הענף, שמצא מתחת למנוע.

8. לאור נתונים אלו ניתן להבין מדוע עלה חשדה של הנתבעת כי תיאור התובע את אופן התרחשות התאונה אינו משקף את אשר אירע בפועל, אולם לאחר שמיעת עדותו של התובע, התרשמותי ממנה ובחינתה הזהירה, אני סבורה כי חרף נימוקיה של הנתבעת, ניתן לסמוך על עדותו, על אף היותה עדות יחידה של בעל דין, קביעה בדבר אופן התרחשות התאונה.

בחינת מנגנון התרחשות התאונה

9. מסכימה אני עם ב"כ הנתבעת כי תיאור התובע את פעולתו לצורך הוצאת הענף מתחת למנוע הרכב הינו תיאור מוקשה וקשה להסיק ממנו כיצד בדיוק גרמה תנועת ידו הימנית לשחרור התומך מאחיזתו. כפי שניתן להתרשם מהתמונות שהציג התובע, התומך הינו מוט באורך של למעלה מ- 50 ס"מ ובעת שהוא תומך במכסה המנוע הפתוח הוא מחובר בחיבור קבוע קבוע בחלקו התחתון ואילו בחלקו העליון הוא אמור להתפס בוו הנכנס לתוך פח מכסה המנוע.

משמע שבכדי שתנועת יד ימין של התובע אשר יכלה לפגוע רק בחלק התחתון של התומך, תגרום לאותו תומך להשתחרר בחלקו העליון, צריכה תנועת היד להיות חזקה למדי ולהניע את חלקו התחתון של התומך במידה כזו שחלקו העליון ישתחרר מאחיזתו.

10. התובע בתצהירו לא פרט את אופן ביצוע הפעולה על ידו, דהיינו כיצד בדיוק שכב ובאיזה אופן גרם לסגירת מכסה המנוע ותיאור זה בא מפיו רק במהלך חקירתו הנגדית, אשר גם בה לא ידע להגיד איזו תנועה ביצע שגרמה לשחרור התומך מאחיזתו במכסה המנוע, אלא ציין: "כדי לאחוז קונטרה נגעתי כנראה בתומך של מכסה המנוע, וזה נפל לי על היד" (עמ' 4 שורה 28). בהמשך, כאשר חזר ונשאל על הפעולה שביצע, ציין כי בעת שניסה לשלוף את הענף עם יד שמאל כשיד ימין מחזיקה בחלק העליון של גוף המנוע, כנראה הזיז מעט את יד ימין (עמ' 6 שורה 5).

אינני מסכימה עם הנתבעת שתיאור התובע את פגיעת ידו בתומך וכתוצאה מכך השתחרר התומך ומכסה המנוע נסגר, הינו תיאור בלתי הגיוני או אינו עולה בקנה אחד עם השכל הישר. העובדה שהתובע לא יכול היה לתאר באופן מדויק את תנועת ידו הימנית שגרמה לשחרור התומך מאחיזתו, אין בה להנביע את המסקנה כי גרסתו אינה הגיונית. מנח הגוף וידו הימנית, כפי שתיאר אותו התובע, בהחלט יכולה להביא למצב שהיד הימנית, במהלך הנסיון לשחרר את הענף עם היד השמאלית, אכן פגעה בחלקו התחתון של התומך וגרמה לשחרור אחיזתו במכסה המנוע. כפי שציינתי לעיל, העובדה שמדובר בגרסה מוקשית, אין בה להביא למסקנה כי לא ארעה כמתואר.

העלאת הגירסה לראשונה בתצהיר

11.קושי משמעותי יותר באשר לאפשרות קבלת גרסת התובע בתצהירו נובע מכך שגרסה זו, באופן בו הועלתה, לא הועלתה בהזדמנויות קודמות בהן מסר התובע תיור של התאונה, ובאופן ספציפי אינה זהה לתיאור שנמסר על ידי התובע בעת שהגיש תלונה במשטרה, תיאור שחזר גם בכתב התביעה.

כמפורט לעיל ההודעה על התאונה במשטרה (נ/1) הוגשה 4 וחצי חודשים לאחר מועד התאונה (ושבוע לאחר שביקש לתקן את הגלגל) זאת כאשר התובע, מיוזמתו, ניגש למשטרת ישראל והודיע על התאונה. בהודעה זו מתאר התובע את התפרצות בעל החיים לכביש והסטייה לשוליים וכן את החלפת הגלגל באופן זהה לזה שתיאר בעדותו, אולם שם, בניגוד לגרסתו בפניי, ציין כי לאחר שהחליף את הגלגל, רצה לוודא שלא נגרם נזק למנוע ובשל כך פתח את המכסה, נשכב מתחת לרכב וככל הנראה, תוך כדי כך, נגע בתומך המכסה והמכסה נסגר על ידו.

משמע, בהודעה זו סדר הפעולות הוא כזה שהתובע לא חזר לתוך הרכב לאחר החלפת הגלגל, לא התניע את הרכב ולא שמע את הרעש, וממילא גם לא הבחין בענף כלשהו תקוע מתחת למנוע. גרסה זהה לזו שנמסרה למשטרה פורטה גם בכתב התביעה, דהיינו שגם שם חסרים אותם פרטים שהופיעו רק בתצהיר התובע.

12.מנשאל התובע מדוע פרטים מהותיים אלו נעדרים מהודעתו במשטרה הסביר כי ככל הנראה באותו המועד לא חשב על פרטים אלו ולא ייחס חשיבות לפרטם בהודעה במשטרה (עמ' 8 שורות 3-7), זאת חרף העובדה כי ההודעה נמסרה כאמור 4 חודשים לאחר הארוע וכאשר ניתן להניח כי מטרת מסירתה היתה לקראת הגשת תביעה (שהוגשה בחלוף 4 חודשים נוספים, אולם יפוי הכוח נחתם כבר בחודש 11/16). משנשאל באם פירט פרטים חשובים אלו בפני עורכת הדין אליה פנה לצורך הגשת התביעה, ציין כי אינו זוכר באם אכן פירט זאת ויתכן שבשיחה עם עוה"ד לא דקדק בפרטים של אופן התרחשות התאונה במדוייק (עמ' 8 שורה 13 עד עמ' 9 שורה 15).

13. בניגוד לב"כ הנתבעת אינני סבורה כי קיימת סתירה מהותית בין הגרסה שפורטה בהודעה למשטרה לבין זו שפורטה בתצהיר, אלא בפנינו מצב של "גרסה מתפתחת". אמנם הגרסה בהודעה למשטרה לאקונית יותר מאשר הגרסה בתצהיר ואין בה אזכור לשמיעת הרעש במנוע כסיבה לפתיחת מכסה המנוע, כמום גם נעדר אזכור של קיום הענף אותו ביקש להוציא, אולם הסברו של התובע כי לא ייחס חשיבות לכך בעת שפנה למשטרה בהחלט יכול לספק. נכון כי נוצר הרושם כי עצם הפנייה למשטרה היתה לצורך "חיזוק" הגרסה (שכן איזה טעם אחר היה לתובע לפנות למשטרה בעת הזו?), ויתכן שהדבר אף נעשה על בסיס ייעוץ משפטי או אחר שקיבל התובע, אולם אין בכך להנביע את המסקנה כי בעת הגשת ההודעה, כשאינו נחקר, אלא רק ממלא טופס, הוא הקפיד ופרט את הגרסה באופן מלא, כפי שנדרש בעת הגשת התצהיר.

נסיון החיים של היושב על כס השיפוט מלמד כי אנשים אינם דקים בפרטי הפרטים של אירוע עד אשר הם נדרשים להסבירו ולתארו באופן מפורט במהלך עדותם. אינני סבורה כי בכל מקרה של העדר פירוט קודם, המסקנה צריכה להיות שמדובר ב"עדות כבושה" או בעדות מומצאת. בכל מקרה יש לבחון לגופה את הגרסה, לראות עד כמה היא מסתדרת עם הגרסאות (הלא מלאות) הקודמות, וכל עוד אין בה סתירה מהותית לגרסה קודמת, אין להסיק מהעדר הפירוט המלא קודם לכן, כי מדובר בגרסה שאינה משקפת את מצב הדברים כהוויתו.

במקרה דנן קיים אזכור בתיעוד הרפואי לסגירת מכסה המנוע על היד, מכאן שעובדה זו אוזכרה מלכתחילה. בהמשך, בעת הגשת ההודעה למשטרה פורטו נסיבות הסטייה מהדרך ופתיחת מכסה המנוע, ואינני מוצאת שאי ההתאמה בין ההודעה במשטרה לבין העדות כפי שנשמעה בפני הינה בגדר סתירה מהותית המונעת הסתמכות על עדות התובע.

14. אינני סבורה, כטענת ב"כ הנתבעת, כי העובדה שהתובע לא ציין את קיומן של התאונות הקודמות בהן נפגע בכף ידו הימנית בתצהיר תשובות לשאלון (תשובה לשאלה 8 – מוצג 12 לתיק המוצגים של התובע) כדי לקעקע את מהימנות התובע במידה שמונעת הסתמכות על עדותו כעדות יחידה של בעל דין. התובע הסביר בעדותו כי רק לאחר שהוצגו לו המסמכים הרפואיים (הנוגעים לפגיעות שאירעו 10 שנים ויותר לפני מתן התשובות לשאלון), נזכר באותן פגיעות קודמות, אולם לא זכר את פרטיהן, על אף שזכר כי ארעו לו תאונות במהלך שירותו הצבאי (עמ' 9 שורה 16 עד עמ' 10 שורה 5). מדובר בתשובה סבירה לחלוטין. המדובר במי שסבל ממספר פגיעות במהלך שירותו הצבאי והעובדה שזכר את חלקן, אך לא חלק אחר מהן, אין בו להביא למסקנה כי לא ניתן לסמוך על עדותו. הטענה כי יש בכך נסיון ל"הצניע" תאונות נוספות שהיו לו בכף יד ימין בעייתית בפני עצמה שכן ברי לכל כי במהלך ניהול התביעה (בודאי מקום בו קיימת טענה לנכות) ייאסף התיק הרפואי אז איזה מניע יש לתובע להסתיר מידע שממילא יתגלה בהמשך הדרך?

15. מכל האמור לעיל עולה כי על אף היות עדות התובע עדות יחידה של בעל דין די בה כדי לעמוד בנטל להוכיח כי התאונה מושא התביעה ארעה כמתואר על ידי התובע, דהיינו במהלך "תיקון דרך" שביקש לבצע לרכבו, ומשכך המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

שאלת הנזק

16. כמפורט לעיל, מומחה בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% זאת לאחר שמצא כי קיימת הגבלה קלה בכפיפת מפרק בסיס המסרק של אצבע 5 וסטיה קלה של האצבע בעת כיפוף (אגרוף) כף היד, מבלי שהדבר משפיע על תנועתיות האצבע השכנה. בהעדר הגדרה מתאימה בתקנות המל"ל, קבע המומחה נכות לפי סעיף ה"סל" (סעיף 35(1)(ב)).

17. כפי שניתן להתרשם מהפירוט בחוות הדעת המדובר בהגבלה קלה ביותר בזאת היד הדומיננטית וגם מתיאור התובע את מגבלותיו לא ניתן היה להבין כיצד מגבלה זו הגבילה או מגבילה אותו בעבודתו.

בעת התאונה עבד התובע כמפעיל מכונת CNC בלהבי ישקר, ומתיאור עבודתו עולה כי נדרש להכניס חלקים שונים לחורים שבמגשים, פעולה שמעורבות הזרת בהן קטנה יחסית, שכן זו אינה האצבע הלופתת את החלקים. טענת התובע כי הועבר למחלקה אחרת (כפי שעולה מהתלושים בחודש 2/17) עקב המלצת רופא תעסוקתי לא נתמכה במסמך, וממילא לא ברור מדוע הפגיעה בזרת היד תגרום לקושי בביצוע עבודתו כמפעיל מכונה, אך לא במחלקת האריזה אליה הועבר. יש גם לזכור כי התובע סבל מפגיעות קודמות בכף ידו הימנית (רבות באצבעות 3 ו-4 הדומיננטיות יותר בתנועה), ולפיכך הטענה כי דווקא פגיעה מזערית זו בזרת היא שגרמה לשינוי עבודתו, אינה נשמעת סבירה.

לאחר התאונה עזב התובע את עבודתו זו ומחודש 11/17 הוא משרת כשוטר במשטרת ישראל ביחידה המאבטחת את המקומות הקדושים.

18. מכאן עולה כי תפקודיות הנכות, אם בכלל, הינה מזערית וכי השפעתה על כושר עבודתו של התובע הינה מזערית עוד יותר שכן לא היה בה למנוע ממנו להתגייס למשטרה ולעבור את ההכשרה הנדרשת לביצוע פעילות משטרתית.

כפי שעולה מהתלושים שהוצגו שכרו של התובע ערב התאונה (בחודשים 1-5/16) עמד על ממוצע של 9,000 ₪ לחודש (ללא ניכוי מ"ה)(יותר מאשר נטען בתצהיר התובע...), כאשר מיום התאונה ועד לחודש 11/16 נעדר מעבודתו אך שכרו שולם לו, באופן חלקי, עבור ימי מחלה צבורים (כעולה מאישור המעביד שצורף כמוצג 9).

מדו"ח רציפות בעבודה (נ/4) עולה כי שכרו במשטרת ישראל, החל מתחילת עבודתו, עלה על שכרו בישקר, והגיע לכ-12,000 ₪ בחודש.

19. הפסדי השתכרות בתקופת אי הכושר – לנוכח אישורי אי הכושר שהוצגו וההעדרות מהעבודה שהוכחו, יש לפסוק הפסד שכר מלא מיום התאונה ועד ליום 30.11.16, ומסכום זה לנכות את הסכומים שקיבל התובע ממעסיקתו על חשבון ימי מחלה. התובע לא הוכיח כי בעת פרישתו מישקר נפגעו זכויותיו, באם היו לו, לפדיון ימי מחלה בשל ניצולם, ולפיכך יש לנכות סכומים אלו במלואם.

הפסד מלא ל-6 חודשים (מאחר ואני מנכה את כל שכר חודש 6/16 יש לחשבו כהפסד מלא) – 54,000 ₪. לתובע שולם שכר בתקופה זו בסך של 29,000 ₪, כך שהפסדו בתקופה זו הינו בסך של 25,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר מעבר לכך לא הוכח.

20. הפסד השתכרות/פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד – אני מוצאת לאור כל האמור לעיל כי אין לפסוק לתובע פיצוי לעתיד על בסיס חישוב אריתמטי ומדובר במקרה המצדיק פסיקת סכום גלובאלי המשקף את האפשרות, הרחוקה יחסית, כי פגיעה מזערית זו תביא בעתיד למגבלה בביצוע פעולות שונות ובכך תקשה על מימוש פוטנציאל השתכרותו המלא – זאת בסך של 40,000 ₪

(חישוב אקטוארי לפי נתוני השתכרותו הנוכחיים של התובע והנכות הרפואית יביאו לסך של כ-155,000 ₪).

21. הפסד פנסיה – בהתאמה נפסק סך של 8,125 ₪.

22. הוצאות ועזרה – התובע לא שילם בעבור עזרה כלשהי, אולם יש להניח כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נזקק לעזרה מעט מוגברת מאשתו (למקלחת, חיתוך אוכל וכד'), וכי נגרמו לו הוצאות עבור רכישת תרופות ונסיעות לקבלת טיפולים רפואיים אותם קיבל במהלך תקופה ארוכה, לרבות טיפולי פיזיוטרפיה ממושכים. אני מוצאת לנכון לפסוק סכום של 8,000 ₪ בגין כל אלה, גם לעתיד.

23. כאב וסבל – לאור הנכות שנקבעה וסמכות בית המשפט לפסוק עד לסכום הקבוע עבור 10%, אני מוצאת לפסוק סך של 12,000 ₪.

מכאן שנזקי התובע מסתכמים לסך של 93,125 ₪.

לאור קביעתי בשאלת החבות אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 93,125 ש"ח בצרוף החזר אגרה ששולמה וחלקו של התובע בשכ"ט המומחה (שניהם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם ועד היום), ובצרוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 14,164 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, בהעדר הצדדים.