ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
37330-10-10
19/05/2016
|
בפני סגן הנשיא:
גד ארנברג
|
| - נגד - |
תובעים:
1. משה סרוסי
2. דודאית סרוסי
|
נתבעים:
1. כונס הנכסים אביב פריצקי עו"ד
2. אסתר לביא
|
| פסק דין |
בראשית הדברים בית משפט מתנצל על כך שרק כעת ניתן פסק הדין, זאת לאחר שמחמת תקלה בשוגג נרשם התיק במערכת כתיק סגור לאחר שהוחזר על ידי בית המשפט המחוזי, ולכן כתיבת פסק הדין בתיק התעכבה.
רקע
הנתבעת פתחה בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובעים בבקשה למימוש משכנתא בדרגה ראשונה שעליה חתמו התובעים ביום 12.12.05, ונרשמה ביום 15.12.05 על דירת המבקשים המצויה ברחוב אוצר הגאונים 6, בשכונת נווה יעקב והידועה כגוש 30586 חלקה 15, בירושלים (להלן: "הנכס"), וזאת לאחר שהלווה לא עמד בהחזר ההלוואה (התובעים אינם הלווים של ההלוואה בגינה נרשמה המשכנתא). ביום 22.06.10 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשם ר' עמיעד המעכבת את ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל וניתנה אורכה בת 30 יום לתובעים להגיש בקשה לביטול המשכון ובקשה לעיכוב ההליכים (תיק הוצאה לפועל 01-08235-10-6), וזאת לאחר שמונה עו"ד אביב פריצקי (להלן: "נתבע 2") ככונס נכסים על זכויות התובעים בנכס, התיק הועבר לבית המשפט.
ביום 19.10.10 הגישו התובעים לבית משפט השלום תובענה למתן סעד הצהרתי שיקבע את בטלותו של הסכם הערבות עליו חתמו להתחייבויות הלווה, כולל שטר המשכון והמשכנתא. זאת, בטענה שלא הוסבר להם כי הם חותמים על שטר משכון ומשכנתא ולא הוסברו להם יתר זכויותיהם. וכן בשל השינויים שבוצעו בהסכם הערבות, בשלב מאוחר יותר, ללא ידיעתם וקבלת הסכמתם. לאחר שהתקיימו דיוני הוכחות בתיק, ביום 13.13.13, ניתן פסק דין
שבמסגרתו התקבלה התביעה. ביום 03.10.2013, הגישה הנתבעת ערעור לבית משפט המחוזי, וביהמ"ש המחוזי החזיר את התיק בפני מותב זה על מנת שידון במספר סוגיות שעלו בטענות הצדדים (ע"א 8632-10-13 לביא נ' סרוסי, מיום 09.03.14). כפי שיפורט בהמשך.
העובדות וטיעונים הצדדים בקצרה
התובע מר משה סרוסי (להלן: "התובע") עבד אצל מר ציון אליה (להלן: "הלווה") במשך כעשרים שנה כמנהל חשבונות שכיר, וזאת עד שפוטר ביום 30.04.07. בשנת 2005 נקלע עסקו של הלווה לקשיים כלכליים. התובע פנה לגב' אסתר לביא (להלן: "הנתבעת, המלווה") בבקשה כי תלווה לו כספים. כדי לקבל את ההלוואה פנה הלווה לתובע וביקש ממנו שיחתום לו ערבות על ההסכם ההלוואה. התובע נאות לבקשת הלווה לשמש לו כערב עבורו. במהלך חודש דצמבר חתמו התובעים בביתם על ההסכם ההלוואה בנוכחותו של בנו של הלווה עו"ד אלי אליה (להן: "עו"ד אליה").
מכאן ואילך הפלוגתא בין הצדדים.
התובע והלווה טענו לפני ובתצהיריהם כי ביום 12.12.05 חתמו התובע ואשתו על הסכם ערבות שבמסגרתו גובה ההלוואה של הערבות עמד על 800,000 ₪ (להלן: "ההסכם הראשון, ההסכם מיום 12.12.05").
התובעים טוענים, כי רק לאחר שחתמו על ההסכם הערבות ורק לאחר שהנתבעת החלה בהליכי הוצאה לפועל כנגדם ובהליכי מימוש דירתם, נודע להם בדיעבד כי הלווה החתימם בנוסף להסכם ההלוואה על הודעת משכון ושטר משכנתא. וזאת מבלי שהדבר הוסבר והובא לידיעתם כראוי. לדבריהם, בשל כמות הניירת הגדולה שהתובע הביא בפניהם, רק בדיעבד גילו כי בנוסף להסכם הלוואה עליו חתמו, חתמו גם על הודעת משכון ושטר משכנתא. עוד טוענים, כי לא קיבלו העתק מהסכם ההלוואה, ולא מהדפים עליהם הוחתמו, וזאת בניגוד לחוק הערבות תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק הערבות"). אך לא די בזה, לטענתם, במסגרת הבקשה למימוש המשכון והמשכנתא גילו במכתב ששלח עו"ד עו"ד אליה לנתבעת, כי בסעיף האחרון של ההסכם ההלוואה הוסיף עו"ד אליה ללא ידיעתם משפט בכתב ידו וכתב "הריני לאשר כי משה ודודאית חתמו על הדף האחרון של ההסכם ההלוואה". לטענתם, הוספת המשפט הנ"ל על ידי עו"ד אליה בכתב ידו הינה ראיה לכך שההסכם לא הובא לידיעתם. לא זו אף זו, לטענתם ביום 06.04.06 נחתם הסכם הלוואה נוסף בקשר להלוואות שקיבל הלווה מהמלווה ובו מופיע חתימת התובעים. בהסכם זה, עמד גובה ההלוואה על 1,240,000 ₪ (במקום 800,000 ₪), ושיעור הריבית ומועד החזר ההלוואה שונו. כמו כן, גם בהסכם זה צוין כי כבטוחה נוספת להלוואה ממושכנת דירת התובעים. (להלן: "הסכם ההלוואה השני, ההסכם מיום 06.04.06").
עיקר טענתם של התובעים לגבי ההסכם השני הינה שהם לא חתמו עליו, וכי כל השינויים בהסכם (גובה ההלוואה, הריבית ומועדי החזר ההלוואה) נעשו ללא ידיעתם וללא הסכמתם. לאחר שהלווה לא עמד במועד פירעון ההלוואה על פי הסכם ההלוואה השני, פנתה המלווה אל התובעים בבקשה לפירעון ההלוואה מכוח היותם ערבים, ומשההלוואה לא נפרעה החלה המלווה בהליכי ההוצאה לפועל שבמסגרתו ביקשה לממש המשכון שעליו חתמו התובעים, כמו גם ביקשה למנות את הנתבע 2 ככונס נכסים. התובעים הגישו בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל, במסגרת בקשתם טענו לביטול המשכון בטענה שלא ידעו, עובר לחתימה הסכם הערבות, כי הם חותמים גם על משכון ושטר משכנתא וכן לאור השינויים בהסכם ההלוואה השני ששונה ללא ידיעתם וללא הסכמתם. מנגד, הנתבעת טענה שבמסגרתם שכנות וחברות עם הלווה ואשתו, ביקש הלווה הלוואה ממנה. ביום 12.12.05 חתמו על הסכם הלוואה. להבטחת הסכום הנ"ל חתמו התובעים על שטר משכנתא בדרגה ראשונה ועל הודעת משכון שבמסגרתו מושכנו זכויותיהם של התובעים על דירתם לטובתה. לטענתה, אכן ביום 06.04.05 נחתם הסכם שבו הוכנסו מספר שינויים בתנאי הסכם ההלוואה הראשון. לטענתה, משאין מחלוקת כי הסכום ניתן ללווה, ומשהלווה לא פרע את סכום ההלוואה, ומשהתובעים חתמו על ערבות ועל משכון ושטר המשכנתא, הרי שאין מקום לקבל את תביעתם.
פסק הדין הראשון