א.ג. נ' שוורץ אספרסו בר בע"מ ואח'

כללי

1. ביום 27.8.15 הגיע התובע, א.ג. (להלן:- "התובע") לסניף ארומה אשר נמצא במרכז קניות "ביג", בבאר שבע (להלן:- "הסניף") וזאת במטרה לרכוש לעצמו מזון. בכניסה לסניף קיימת דלת הזזה, המופעלת באמצעות חיישן המבחין בתזוזה ופותח אותה כאשר מתקרבים. התובע התקרב לדלת, היא נפתחה והוא נכנס. באותו הזמן עסק ז.ב. (עובד במקום אשר הינו מאובחן כבעל הנמכה קוגניטיבית) בשטיפת הרצפה.

   מיד בסמוך לכניסתו של התובע לסניף הוא החליק, ושבר את קרסול ימין. התובע פונה על ידי ניידת מ.ד.א. לבית חולים סורוקה בבאר שבע, שם עבר ניתוח לקיבוע השבר.

2. הואיל והתאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע, היא הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולתובע נקבעו נכויות זמניות וכן נכות צמיתה בשיעור 24% (20% בגין הגבלה בתנועות הקרסול ועוד 5% בגין צלקת). כמו כן הפעיל המוסד לביטוח את תקנה 15 במלואה, כך שהתובע מקבל היום קצבה לפי נכות בשיעור 36%.

    

3. הצדדים מסכימים על כל העובדות המפורטות לעיל, מעבר לכך הם חולקים בכל אחת מהנקודות הבאות:-

   • מה היו הנסיבות המדויקות של התאונה?

   • האם מוטלת אחריות על הנתבעות?

   • מה הוא שיעור הנכות הרפואית?

   • מה היה שיעור ההשתכרות של התובע טרם התאונה ומה הוא שיעור השתכרותו היום?

   • האם התובע נאלץ למכור את החברה שהייתה בבעלותו עקב הנכות? וכן מה היא ההשלכה התפקודית של הנכות (אם בכלל)?

   • מה הוא גובה הפיצוי המגיע לתובע (אם בכלל)?

      

4. לאחר שהצעת בית המשפט לפשרה לא התקבלה, נשמעו ביום 21.3.21 כלל העדים מטעם התובע. לאותו מועד התייצבה להיחקר רו"ח חנה גבאי, אשר מטפלת בענייניו של התובע (ואשר זומנה לצורך הגשת מסמכים, אותם ערכה ואשר התובע ביקש להגישם במסגרת תיק המוצגים מטעמו). לדיון התייצבה העדה יחד קלסר אשר בו היו מסמכי הנהלת חשבונות נוספים, מסמכים אשר לא גולו במסגרת גילוי המסמכים ולא נכללו במסגרת תיק המוצגים. הנתבעת התנגדה להגשתם, ובהחלטה שניתנה במהלך הדיון קבעתי כי לא ניתן להגיש את המסמכים.

    

5. ביום 24.6.21 נחקרו העדים מטעם הנתבעות וכן המומחה מטעם בית המשפט. הואיל והתובע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתי שלא לאשר הגשת מסמכי הנהלת החשבונות, לא נשמעו סיכומים בע"פ באותו היום.

    

6. בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי במסגרת רע"א 36873-04-21, נקבע התיק להשלמת עדות רו"ח גבאי ליום 29.12.21 (וזאת לצורך הגשת שלושה דו"חות שנתיים של החברה של התובע). טרם הדיון הוגשו סיכומים בכתב בשאלת האחריות (כאשר נקבע כי הסיכומים בשאלת הנזק ישמעו בעל פה בסיום הדיון). לאחר החקירה, ולבקשת ב"כ התובע, נקבע כי הסיכומים בשאלת הנזק יוגשו בכתב.

   בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 יכלול פסק הדין פירוט קצר של המחלוקות בכל אחת מהשאלות, ממצאי בית המשפט (של עובדה ומשפט) ואת ההכרעה בכל אחת מהשאלות הרלוונטיות.

    

   מה היו הנסיבות המדויקות של הנפילה?

7. המחלוקת הראשונה הינה בשאלה מה היו הנסיבות המדויקות של התאונה. בעניין זה יצוין כבר עתה כי בפועל (בשים לב לנ/3, אליו אתייחס בהמשך וכפי שהנתבעת מודה בסיכומים מטעמה), המחלוקת לא הייתה האם התובע נפל מיד עם כניסתו לסניף וכן לא בשאלה האם באותו הזמן עסק ז.ב. בניקיון הרצפה אלא בשתי שאלות בלבד:-

   • האם השטיפה הייתה באמצעות מים או רק עם סמרטוט לח?

   • האם היו שלטי אזהרה במקום?

      

8. תובע העיד כי כאשר הגיע לסניף, "אחרי שהחלקתי הבחנתי שהרצפה רטובה והבגדים שלי רטובים" (עמ' 22, שורה 28). לטענתו לא היו בחוץ אמצעי אזהרה (עמ' 22, שורות 30-32). התובע אישר כי במקום היו מספר לקוחות שעזרו לו לקום (עמ' 23, שורה 4-5).

    

9. בחקירה הנגדית הבהיר התובע כי התבונן על שביל ההליכה שלו קדימה (עמ' 42, שורות 24-27), לא זכר האם הסתכל בטלפון, חזר והדגיש כי עשה חצי צעד בטרם החליק (עמ' 42, שורות 29-30). לדעתו לא נכנסו אנשים לפניו שכן הדלת נפתחה כאשר הוא התקרב אליה (עמ' 42, שורה 32). התובע הבהיר כי "לא זוכר שראיתי שלט צהוב לפני הכניסה" (עמ' 44, שורה 14),.

    

10. עד נוסף שהעיד טעם התובע היה מר אלון אפללו, אשר היה במקום ונתן לתובע את מספר הטלפון הנייד שלו. מדובר במי שכיום הינו שוטר עירוני ובעת התאונה היה נהג משאית. מר אפללו ציין כי הוא עצמו לא ראה את התאונה אולם הדגיש כי כאשר סייע לתובע לקום היה רטוב שם (עמ' 72, שורות 23-30) וכי הוא לא ראה במקום שלטים שמזהירים (עמ' 73, שורה 5).

     

11. בחקירה הנגדית אישר העד כי הוא נכנס לסניף כבר היה התובע שרוע על הרצפה (עמ' 73, שורה 18), כאשר הוא בתוך מים (עמ' 74, שורה 1). לשאלה מה הייתה כמות המים, הבהיר:- "מים לא מכוס וגם לא מסיבי אבל היו מים, לא זוכר כמות בדיוק" (עמ' 74, שורות 7-8). הוא לא ידע מה מקור המים.

     

12. מטעם הנתבעות העיד מר אילן בסיס, אשר כיום הינו הבעלים של החברה שמפעילה את הסניף (במקום הנתבעת 1, החל משנת 2017). מר בסיס הבהיר, במהלך חקירתו, כי גם בזמן התאונה הוא הפעיל את הסניף, אולם זאת כמורשה החתימה של הנתבעת 1, שלא הייתה בבעלותו אלא הופעלה על ידי נאמן. מר בסיס הבהיר כי הוא עצמו לא היה במקום בעת התאונה. לטענתו יום למחרת האירוע, לאחר שקיבל דיווח על התאונה, בדק במצלמות האבטחה ורשם מזכר שהוגש (נ/3). במזכר נרשמה הגרסה הבאה (ממנה נמחק שמו של התובע, וזאת בהתאם להוראות סעיף 70(ג1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984) :-

     

    "הסניף היה בשלבי העברת משמרת , במהלך העברת משמרת עובד הניקיון שטף את הסניף ומכך נוצרה התוצאה שהרצפה היתה מחליקה.

    עובד הניקיון שם שילוט ברור של "סכנת החלקה"

    א... נכנס אלינו לסניף ובצעד הראשון שלו החליק היישר על הקרסול.

    מיד לאחר מכן מנהל הסניף אלון ניגש אל א... לעזרה וגם עוד כמה לקוחות ניגשו אליו.

    הוזמן אמבולנס למקום וא.. פונה במהירות האפשרית.

    המקרה קרה בספטמבר 2015 ובתאריך הזה היה בסניף תוכנת מצלמות אחרת כך שאין באפשרותנו להציג סרט צילום.

    למייל יצורפו טיוטות של עדיי ראייה שהיו במקום"

     

    כפי שניתן לראות, בפועל אין מחלוקת גם כי המקום היה מחליק עקב השטיפה, כפי שמר בסיס רשם בעצמו.

     

13. בחקירה נגדית אישר העד כי היו במקום 24 מצלמות אבטחה וכי הסרטונים נשמרים 14 יום (עמ' 80, שורות 26-33), העד טען כי יום אחרי האירוע נשלח דיווח לביטוח אולם הביטוח לא ביקש את הסרטים ממצלמות האבטחה (עמ' 81, שורות 18-20). בניגוד לדבריו בחקירה הראשית, מסר העד כי המסמך שהוגש הוא לא הדיווח הראשוני וכי קיים דיווח קודם (שלא הוצג, עמ' 81, שורות 22-25), בשלב זה הבהיר העד כי למעשה אינו יודע מתי נרשם המסמך שסומן נ/3 (עמ' 82, שורה 13) המסמך נשלח לסוכנת הביטוח שלו (עמ' 82, שורה 31). העד לא יכול היה להבהיר מתי הוחלפו מצלמות האבטחה (כפי שטען בנ/3) אך זה היה כשהחברה החדשה כבר פעלה (עמ' 84, שורה 4), כלומר לאחר 2017.

     

14. בתיק המוצגים של הנתבעת נכללו אותן טיוטות של עדי הראיה (שהוזכרו), אולם בפועל, איש מהם לא התייצב לחקירה, למעט שני עובדים של הנתבעת, ועל כן כל אותן עדויות אינן חלק מהתיק.

     

15. העובד הראשון שהעיד, היה מר אלון ששון, שהיה במקום כעובד הצהרתו (נ/4) הייתה כדלקמן:-

     

    "אני מנהל הסניף ראיתי את הלקוח בכניסה לסניף מחליק בחוזקה על הרצפה.

    כשכל משקלו נפל על הקרסול הלכתי לבדוק לשלומו וראיתי את הקרסול הנפוחה.

    הצעתי לו לקחת אותו לסורוקה אך כשראינו שזה ממש מנופח לפי בקשתו

    הזמנתי אמבולנס לסניף ועד שהאמבולנס הגיע דאגו לו לשתייה עם סוכר

    הלקוח היה נורא כאוב"

     

16. מחקירתו של העד התברר כי הוא הדפיס את כלל העדויות שהגישו הנתבעות (עמ' 86, שורה 2), עשה זאת מספר חודשים לאחר התאונה (עמ' 86, שורה 4), הוא כבר לא עובד במקום משנת 2016 (עמ' 86, שורה 13), הוא ראה את הסרטון של הנפילה יחד עם מר בסיס בזמן אמת (עמ' 86, שורה 18), לא הייתה מניעה לשמור את הסרטון על התקן אחסון נייד אבל זה לא נעשה, לטענתו, הואיל ולא הבינו את חשיבות העניין (עמ' 86, שורות 20-21) . לטענתו היה במקום שילוט (עמ' 86, שורה 25) אולם הוא לא ידע מדוע זה לא הוזכר באותו מזכר (עמ' 86, שורה 27).

     

17. עד נוסף שהובא על ידי הנתבעות היה מר ז.ב., אשר מזכר ממנו ובחתימתו הוגש על ידי הנתבעת. בסיום עדות מר בסיס נמסר על ידי ב"כ הנתבעת כי למעשה עד זה הינו בעל הנמכה קוגניטיבית ומר בסיס הוסיף והבהיר כי הוא, מעסיק את העד ותומך בו (ולכן לבקשת העד, מר בסיס ישב לידו, כאשר העד לא נמצא על דוכן העדים ולא מוזהר).

     

18. עדותם של מר בסיס ומר ששון הן אלו שמחזקות את עדויות התובע בדבר קיום המים והעדר שלטי אזהרה. כפי שהתברר בידי הנתבעת היה בזמן אמת סרטון שתיעד את הנפילה. אולם לאחר שצפו בסרטון הכין מר ששון הצהרה (שהוגשה וסומנה נ/4) ובה הוא כלל לא מזכיר שלטי אזהרה שהיו במקום (ולא מתייחס לכך שבמקום בוצעו פעולות ניקיון). הצהרה זו הוכנה בשנת 2015, או לכל המאוחר בתחילת 2016. בשלב מאוחר יותר, שולח מר בסיס את ההצהרה (נ/3), הצהרה זו נערכת לאחר שכבר אין בידיו את הסרטון. ועדיין מר בסיס מאשר כי המקום היה חלק עקב פעולות הניקיון והוא מוצא לנכון להוסיף, באותה הצהרה, טיעון כי היו במקום שלטי אזהרה. יש בכך ללמד כי טיעון זה נועד לצרכי הביטוח.

     

    דבר לא מנע מהנתבעות לשמור את אותם סרטונים, הן לא עשו כן. דבר לא מנע מהנתבעות להביא את אותם עדים אובייקטיבים שחתמו על הצהרות, הן לא עשו כן.

     

19. ההצהרה של מר ששון (נ/4) שנרשמה בסמוך לתאונה ולפיה התובע החליק בחוזקה מלמדת כי במקום היה משהו מחליק. העדות של מר אפללו ולפיה בגדיו של התובע היו רטובים, וההצהרה של מר בסיס (נ/3) ולפיה באותו הזמן היה המקום מחליק עקב פעולות ניקיון, תומכות בטענות התובע כי הניקיון היה עם מים וכי היה במקום ריכוז מים שהוביל להחלקה.

     

20. יש לקחת בערבון מוגבל את עדותו של ז.ב., בשים לב להנמכה הקוגניטיבית, לכך שהוא העיד כאשר מר בסיס יושב לידו (והוא אינו ישוב על דוכן העדים, לאור מצבו וכן לא מוזהר) ובשים לב שהוא עמד על כך שלא התשמש במים (בניגוד להצהרת מר בסיס בנ/3). יש לקחת בחשבון כי העדות היתה קרוב ל6 שנים לאחר התאונה, כאשר כל אותה עת הוא סמוך על שולחנו של מר בסיס ולכן הוא מבקש להיטיב עימו. לפיכך הנני קובע כי אין לקבל את עדותו ולפיה "אני שטפתי, שמתי שלט והבן אדם נכנס התחלק ממש בכניסה לדלת. אני הייתי שם כשהוא החליק. ראיתי אותו מחליק. אחרי זה הוא אמר שהוא לא מרגיש את הרגל שלו. שטפתי את הרצפה עם סמרטוט יבש כדי שלא יהיה רטוב" (עמ' 87, שורות 16-19).

     

    זיכרון הינו דבר מתעתע, עם השנים אנשים חוזרים על הסיפור בראשם, ואני בטוח שז.ב. לא שיקר כשסיפר את אשר סיפר, הוא מאמין לכך (ואין זה מן הנמנע שאף דיבר על כך, לאורך השנים, עם מר בסיס אשר הוא סמוך על שולחנו. אולם, אין אפשרות לסתמך על עדותו שסותרת מזכרים שנרשמו על ידי מר ששון ומר בסיס לאחר האירוע (ואשר הסתמכו על הסרטונים שלא הוצגו).

     

21. לסיכום, על סמך עדותם של התובע ושל מר אפללו, ובהסתמך על מה שלא נרשם במזכר נ/4 קרוב לאירוע (ולאחר צפייה בסרטונים) מחד, ומאידך כן נרשם לאחר מכן במזכר נ/3, והואיל והנתבעות לא הביאו את הראיה הטובה ביותר שהייתה רק בידם (סרטוני מצלמות האבטחה) וגם לא את הדיווח שנרשם מיד בסמוך תאונה אלא רק מזכרים שנרשמו לאחר מספר חודשים ושנים, אני קובע כי התובע הוכיח שהוא החליק עקב מים שהיו בכניסה כתוצאה מפעולות ניקיון שערכה הנתבעת (ולא מדובר בקפה שנשפך על ידי לקוח או במים שנשפכו על התובע, לאחר התאונה כדי לאושש אותו והכל כפי שטענה הנתבעת בסיכומים) וכי הנתבעת לא הוכיחה שהיו במקום שלטי אזהרה.

     

22. לעניין טענת הנתבעות ולפיהן התובע לא הוכיח כי התאונה הייתה בצעד הראשון רק אזכיר כי שני עדי הנתבעות תמכו בטענה זו (ואילו מר אפללו העיד כי כלל לא ראה את הנפילה, ולמעשה עדותו התמקדה בכך שהיו במקום מים) ועל כן לא היה מקום לטעון טענות גם לא בנקודה זו.

     

    האם מוטלת אחריות על הנתבעות?

     

23. כפי שצוין בכתבי הטענות, הנתבעת 1 הינה מי שהפעילה את המקום בזיכיון מהנתבעת 2. הנתבעות לא מצאו לנכון לטעון כי יש מקום להבחין בין הנתבעות עקב כך (ועל כן לא אדון בשאלה זו).

     

24. בסיכומים מטעמן טענו הנתבעות שאין להטיל עליהן אחרית וזאת משתי סיבות:-

     

    • התובע לא הוכיח כי נפל עקב מים שמקורם בפעולות ניקיון של הנתבעת 1;

    • הוכח כי הנתבעת 1 הניחה במקום שלטי אזהרה, כנדרש.

       

25. הנתבעות לא העלו כל טענה ולפיה אין עליהן חובת זהירות מושגית כלפי הלקוחות שמגיעים לסניף, לא טענו כי לא קיימת צפיות ולפיה מי שיכנס עלול להחליק עקב פעולות הניקיון (ולכן נדרשים שלטי האזהרה) ולא טענו בדבר העדר קשר הסיבתי בין פעולות הניקיון להחלקה (ועל כן ובהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, אין מקום להרחיב בדיון תיאורטי זה).

     

26. הטיעון היחיד הינו כי עמדות בחובת הזהירות הקונקרטית בכך ששמו שלטי זהירות. אולם, הואיל ובפרק הקודם דחיתי את שתי הטענות העובדתיות של הנתבעות (שנוגדות למעשה את המזכרים שמילאו העדים מטעמן) יש לקבוע כי האחריות על התאונה מוטלת על כתפי הנתבעות.

     

27. בסיכומים מטעם הנתבעות בשאלת הנזק, נטען כי משיעור הנזק יש לנכות את אשמו התורם של התובע. אולם, בסיכומים שהוגשו בשאלת האחריות לא נטען על ידן דבר לגבי אשם תורם של התובע. הנתבעות לא טענו כי התובע יכול היה למנוע את התאונה או להקטין את הנזק בכל דרך שהיא ולא הבהירו מה יכול היה התובע לעשות כדי להימנע מהתאונה או להפחית את הנזקים.

     

    לפיכך, ובהעדר כל טיעון לגבי מדוע יש להטיל אשם תורם (ובאיזה שיעור)על כתפי התובע אני קובע כי הנתבעות זנחו טיעון זה ואין לקחת אותו בחשבון.

     

28. מעבר לנדרש אציין כי גם אם היו הנתבעות טוענות כי היה על התובע לשים לב לפעולות הניקיון, אזכיר כי אלו נעשו מאחורי דלת סגורה, שנפתחת באופן אוטומטי, ולא הוכח כי מי שמתקרב לדלת יכול להבחין בפעולות אלו (או בשלטים שלא הוצבו).

     

29. לסיכום, בשים לב לכך שנדחו הטענות העובדתיות של הנתבעות ובהעדר כל טיעון אחר ולפיו אין מקום להטיל אחריות או להטיל אשם תורם, הנני קובע כי מלוא האחריות מוטלת על כתפי הנתבעות.

     

    מה הוא שיעור הנכות הרפואית?

     

30. לאחר התאונה פונה התובע לבית חולים סורוקה, שם עבר ניתוח לקיבוע השבר בקרסול ימין. התובע עבר הליך שיקום ארוך (הן במוסד השיקומי "עלה נגב" והן בקהילה) וכן ניתוח להארכת גיד האכילס בחודש 9/16.

     

31. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר נפתלי ליברמן שקבע לתובע את הנכויות הבאות:-

     

    • 30% נכות בגין קשיון לא נוח של הקרסול לפי פרט 48(3)(ג) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן:- "תקנות הביטוח הלאומי");

    • 10% בגין הגבלה כאובה בתנועה הסב טלארית של הקרסול לפי פרט 49(2)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי בחלקו;

    • 10% בגין צלקות לפי פרט 75(1) לתקנות הביטוח הלאומי.

       

32. מטעם הנתבעות הוגשה חוו"ד של פרופ' יעקב נרובאי אשר קבע לתובע את הנכויות הבאות:-

    • 10% נכות בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול לפי פרט 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי;

    • 0% נכות בגין צלקות לפי פרט 75(1)(א) לתקנות הביטוח הלאומי.

       

      יצויין כי שני המומחים לא התייחסו כלל לשאלת הנכויות הזמניות (האם היו ומה שיעורן).

       

33. הואיל והתאונה הייתה תאונת עבודה, עמד התובע גם לפני ועדות רפואית של המוסד לביטוח לאומי לתובע נקבעו הנכויות הזמניות הבאות:-

     

    • 55% נכות זמנית מתום מועד תעודות אי הכושר (דמי הפגיעה) ועד ליום 31.1.16;

    • 35% נכות זמנית עד ליום 12.9.16 (המועד בו עבר ניתוח להארכת גיד האכילס);

    • 100% נכות זמנית עד ליום 31.10.16;

    • 55% נכות זמנית עד ליום 30.11.16

    • 35% נכות זמנית עד ליום 8.5.17

       

34. ביום 19.5.17 עמד התובע לפני ועדה מדרג ראשון שקבעה לו 10% נכות לצמיתות עקב הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול לפי פרט 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי וכן קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15. התובע לא קיבל זאת והגיש ערר שהתקבל ולכן הקביעה הסופית של הביטוח הלאומי הייתה כדלקמן:-

     

    • נכות בשיעור 5% בגין הצלקות לפי פרט 72(1)(א-ב) לתקנות הביטוח הלאומי;

    • נכות בשיעור 20% בגין ההגבלה בתנועות הקרסול לפי פרט 35(1)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי וזאת הואיל ו"למערר נגרמה פגיעה מבנית משמעותית בקרסול הגורמת לאי-כושר תפקודי" (ראו עמ' 165 לתיק מוצגי התביעה).

       

      כפי שצוין לעיל, הועדה לערערים, בניגוד לוועדה מדרג ראשון, לאחר התייעצות עם ועדת רשות, מצאה לנכון להפעיל את תקנה 15 במלואה.

       

35. לאור הפערים בין הקביעות השונות, ביקשתי את עמדת הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט. הצדדים בחרו שלא להתייחס לכך (לא לחיוב ולא לשלילה) ועל כן הורתי על מינוי ד"ר גיא פרידמן כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר פרידמן קבע לתובע את הנכויות הבאות:-

     

    • 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול לפי פרט 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי;

    • 10% בגין ההגבלה בתנועות המפרק הסב טאלרי בגין מחצית מפרט 49(2)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי, וזאת לאחר שמצא כי קיים מצב קודם שמעיד על בעיה במפרק זה;

    • 5% בגין צלקות לפי פרט 75(1)(א-ב) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי.

       

      ד"ר פרידמן קבע גם נכויות זמניות בשיעור של 100% למשך 3 חודשים ועוד 50% למשך שלושה חודשים.

       

36. לבקשת הנתבעת זומן המומחה לחקירה. המומחה הסביר כי אכן מדובר באותו איבר (קרסול) אולם מדובר למעשה בהגבלת תנועות בשני מפרקים שונים (עמ' 64, שורה 21), המומחה הבהיר כי הגבלות תנועה של התובע הן כדלקמן:-

     

    • בקרסול ימין אין את תנועות הדורסיפלקציה (הרמת כף הרגל לכיוון הברך, עמ' 65, שורה 8) למול קרסול שמאל שמצליח לעלות לזווית של 10 מעלות (עמ' 65, שורה 12), כאשר טווח מלא זה בין 10 ל- 15 מעלות (עמ' 65, שורה 16);

    • בתנועת הפלקציה (שהינה מתיחת הקרסול כלפי מטה) הוא מגיע בקרסול ימין ל20 מעלות (עמ' 65, שורה 15) בעוד בקרסול שמאל הוא מגיע ל30 מעלות (עמ' 65, שורה 15) וכאשר הטווח המלא הוא בין 30 ל- 40 מעלות (עמ' 65, שורה 16).

    • המומחה הבהיר כי כאשר אדם לא יכול להרים את מפרק הקרסול כלפי הברך יש פגיעה ניכרת בהליכה וכאשר מדובר בנזק תוך מפרקי תיגרם שחיקה ולכן עם השנים הזווית תלך ותקטן והמצב יחמיר (עמ' 66, שורות 1-8) ובפועל עם השנים התובע גם לא יצליח להביא את הקרסול למצב של 90 מעלות (מקביל לקרקע), כפי שהוא יכול כיום (עמ' 66, שורות 9-10).

       

37. המומחה הבהיר כי בעוד שהניתוח שעבר התובע להארכת הגיד שיפר את טווחי התנועה, עם השנים המצב רק יחמיר (עמ' 66, שורות 31-33), כי כאשר הוא לא מוצא הבדל משמעותי בין בדיקה פסיבית לבדיקה אקטיבית הוא לא מציין זאת (עמ' 67, שורה 17), וכן כי מצא דילול שרירים (עמ' 67, שורה 25).

     

38. המומחה מצא לנכון להבהיר (בהתייחס לשינוי במידת הנפיחות של הקרסול בין הבדיקות על ידי המומחים השונים) כי "כרגע הוא נמצא בירח דבש ומפה הדברים יכולים ללכת ולהחמיר. שבר תלת פטישוני כל המחקרים הרפואיים מעידים על שחיקה עתידית ללא כל ספק" (עמ' 68, שורות 11-12). לטענתו של המומחה אין כיום קשיון שכן יש תנועה (אם כי מוגבלת, עמ' 68, שורות 17-19), אין פגיעה עצבית בגין הצלקת (עמ' 68, שורה 29) וכי הנכות היא רק בגין צלקת אחת מבין השתיים (עמ' 68, שורות 33-34).

     

39. בכל הקשור לתנועה הסב טלארית הבהיר המומחה מדוע לטענתו היה מצב קודם, שנובע ממנח קשתי של הרגלים שנוטה כלפי פנים (Pes Cavus) שמצוין בקופת החולים כבר בשנת 2010 (עמ' 69, שורות 16-18), כי ההגבלה היא של 5 מעלות לכל כיוון תנועה (סה"כ 10 מעלות, עמ' 69, שורות 24-25). המומחה הבהיר כי פרט 49(2)(ו) קובע כי כל הגבלת תנועה במפרק הסב טלארי עם כאבים מקנה 20% ללא קשר לגודל ההגבלה, מבחינתו ברגע שההגבלה משפיעה על ההליכה יש נכות (עמ' 69, שורות 31-32) וכי בחינת הרגל שלא נשברה מגלה שאין שם נכות של 20% (עמ' 70, שורות 1-2) ולכן הפחית מחצית. עוד הבהיר המומחה כי הרישום משנת 2010 הוא רישום בודד ועל כן אין לראות בו מצב קבוע תמידי, אלא כי מדובר בנקע שגרם להגבלה זמנית (עמ' 70, שורות 15-18)

     

40. במענה לחקירת ב"כ התובע הבהיר המומחה כי נכות זמנית של 100% אחרי שבר כולל חודש וחצי של גיבוס ועוד חודש וחצי של החלמה (עמ' 70 שורה 34) וכי לאחר מכן לא הייתה מניעה שהתובע יעבוד גם אם הוא נעזר במקל בהיקף של 50% (עמ' 71, שורה 1). המומחה אישר כי לאחר הניתוח היה מקום לתת לתובע תקופה נוספת של 100% נכות זמנית למשך 12 שבועות (עמ' 71, שורות 12-15).

     

41. בסיכומים מטעמו מצא התובע לנכון להפנות למסמכים רפואיים שמלמדים (לטענתו) על נכויות זמניות ארוכות יותר וגבוהות יותר, אולם הוא לא הציג אותם למומחה ולא חקר עליהם ומשכך לא ניתן לקבל את טענותיו בעניין זה. התובע לא חלק על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה.

     

42. הנתבעת, בסיכומים מטעמה, הבהירה כי גם היא אינה חולקת על הנכות הרפואית שנקבעה על ידי ד"ר פרידמן.

     

43. משכך, יש לקבוע, כי נכותו הרפואית הל התובע בעקבות התאונה הינה כקביעת ד"ר פרידמן בשיעור של:-

     

    • 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול לפי פרט 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי;

    • 10% בגין ההגבלה בתנועות המפרק הסב טאלרי בגין מחצית מפרט 49(2)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי, וזאת לאחר שמצא כי קיים מצב קודם שמעיד על בעיה במפרק זה;

    • 5% בגין צלקות לפי פרט 75(1)(א-ב) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי.

       

      סה"כ נכות רפואית משוקללת של 23.05%

       

      מה היה שיעור ההשתכרות של התובע טרם התאונה ומה הוא שיעור השתכרותו כיום?

       

44. מקורה של שאלה זו הוא בעמימות שמלווה את עיסוקיו של התובע טרם התאונה ולאחריה.

     

45. כפי שהעידו התובע, בת זוגו (ע.מ.), שותפו לשעבר (ש.ק.) וכן רו"ח גבאי טרם התאונה הייתה לתובע ולשותפו שותפות שעבדה משנת 2013 ועסקה במכירת מזון במסגרת בר מסעדה (עמ' 19, שורה 3), במרס 2015 הקימו התובע ושותפו שותפות נוספת שעסקה מכירת מוצרי טבק (עמק 5, שורה 26 וכן עמ' 19, שורה 9). חלקם של התובע והשותף היה שווה (מחצית לכל אחד מהם, עמד 9, שורה 26). הסיבה לכך שהיו שתי שותפויות הינה כי מדובר היה בשני עיסוקים שונים וזה הנחיות רשויות המס (עמ' 9, שורה 28) אם כי במע"מ שני העסקים התנהלו תחת אותו מספר תיק (עמ' 9, שורה 30)

     

46. כמעט שנה אחרי התאונה לאחר התאונה, בחודש יולי 2016, דווח לרשויות המס על הפסקת השותפות (עמ' 10, שורה 17) וכל הפעילות הועברה להתנהל תחת משטר של חברה בע"מ (עמ' 10, שורות 31-34) כאשר המשך הפעילות היה רק בעסקי הטבק ולא בעסקי המזון והמשקאות (עמ' 11, שורות 3-4). בהתאם לתעודת ההתאגדות, החברה הוקמה ביום 29.6.16.

     

47. עד לסוף 2016 הגיש התובע דו"חות שומה כעצמאי, כאשר החל מ 1.8.16 החל למשוך משכורת מהחברה שבבעלותו (לפי התלושים שהוצגו, עמ' 23-25 וכן 36-50 לתיק המוצגים מטעמו).

     

48. ביום 10.4.18 נשלח לתובע מכתב פיטורין מטעם החברה (עמ' 51 לתיק המוצגים של התובע), כאשר במקביל, ביום 13.3.18 חותמים התובע והשותף על הסכם פירוק שיתוף (עמ' 57-60 לתיק המוצגים של התובע) ובמסגרתו השותף קונה את חלקו של התובע בחברה תמורת 400,000 ₪ שישולמו ב 3 פעימות והחברה תישא בכל חבות מס שתהיה עד לגובה 40,000 ₪ נוספים. ההסכם כולל סעיף (24) שבו נקבע כי התובע מוותר על משיכת יתרת הזכות הקיימת, לזכותו, בספרי החברה וזאת עד לחלוף תקופת ההתיישנות על כל הסיכונים הקיימים, וכי אז יהיה זכאי למשוך כספים אלו, בכפוף לכך שתהיה יתרת עודפים לחלוקה של לפחות 5,000,000 ₪.

     

49. קיים קושי לקבוע מה היה בסיס ההשתכרות של התובע, טרם התאונה, על סמך הניירת שהוצגה לפני. בזמן התאונה עבד התובע, יחד עם השותף, באמצעות שותפות. כך שההכנסות של השותפות דווחו כהכנסות השותפים (מחצית לכל אחד). בהתאם לדו"חות השומה שהגיש התובע היו ההכנסות כדלקמן:-

     

    • בשנת 2013 – ההכנסה החייבת במס מהעסק הינה 37,151 ₪;

    • בשנת 2014 – ההכנסה החייבת ממס מהעסק הינה 62,952 ₪;

    • בשנת 2015 (שנת התאונה) – ההכנסה החייבת ממס מהעסק הינה 127,605 ₪.

       

50. שנה לאחר התאונה, התובע מתחיל לעבוד דרך חברה (מיום 1.8.16), אולם השכר המדווח מהעסק כעצמאי הינו 232,921 ₪ (כאשר התובע מושך משכורות בשיעור מצטבר של 31,720 ₪). בשנת 2017 מושך התובע מהחברה משכורות בשיעור 215,180 ₪.

     

51. החישוב אותו עושה התובע, בסיכומים מטעמו, כולל בחינת ההכנסה השנתית מהעסק (כאשר בשנת 2015 הוא מחלק את ההכנסה ב8 שכן לטענתו לא עבד מיום התאונה עד לסוף אותה שנה). בכל הקשור לשנת 2016 מפנה התובע לדו"חות הרווח וההפסד של החברה (שכוללים הוצאה בגין רכישת המוניטין מהתובע והשותף וכן הוצאות פחת) ומבקש להוסיף גם הכנסות אלו. עוד הוא מבקש שבית המשפט יוסיף 33% לשנת 2015 שכן, לטענתו אם היה עובד היה מרוויח יותר. אשר על כן מבקש התובע כי בית המשפט יקבע שהכנסותיו היו כדלקמן:-

     

    • בשנת 2014 – 5,246 ₪ לחודש;

    • בשנת 2015 – 11,134 ₪ לחודש, אותם הוא מבקש להגדיל ב 33% לסך של 14,808 ₪ לחודש;

    • בשנת 2016 – 30,418 ₪ לחודש;

       

52. הנתבעת, מנגד, מפנה לכך שקיים קושי לקבל קביעות אלו ומבקשת שבית המשפט יתייחס לשכר של 10,000 ₪ לחודש כפוטנציאל שכרו של התובע.

     

53. יש קושי עם טיעוני שני הצדדים ועל כן איני מקבל אף אחד מהם. התובע היה עצמאי בעת התאונה, שכרו הינו בהתאם למדווח בהצהרות אותן הגיש לרשויות המס. אם מבקש התובע שבית המשפט יתייחס לטענות חשבונאיות, הדרך הנכונה הינה להגיש חוו"ד חשבונאית שתוכל להתייחס מקצועית למסמכי הנהלת החשבונות. התובע לא עשה כן.

     

54. רו"ח גבאי, אשר העידה, הינה עדה עובדתית שהעידה לגבי העובדות, לא כעדה מומחית. יתרה מזאת, התובע עצמו ביקש להתעלם מאותן קביעות של העדה שלא היו נוחות לו (כגון הטענה ולפיה התובע והשותף שלו סגרו את עסקי המזון והמשקאות מתוך שיקול עסקי ולפיו עסקי הטבק רווחיים יותר, עמ' 11, שורות 7 – 15). יוער כבר עתה כי צודק התובע שהעדות בעניין זה הייתה השערה מקצועית ולא עובדה שבידיעתה, אך כך גם כל יתר העדות שלה.

     

55. מטרת הגעתה של רו"ח גבאי הייתה לצורך הגשת המסמכים. והעדות שלה היא רק לגבי דרך הכנתם ומקור הנתונים. אם רצה התובע להוכיח מתוך המסמכים טענות בדבר פוטנציאל ההשתכרות היה עליו להביא עד מומחה לצורך כך.

     

56. יתרה מזאת, מאמצע שנת 2016 עבד התובע בחברה אשר בבעלותו, תקופה זו לוטה בערפל, מהמסמכים שהוגשו (גם לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי יש לאפשר הגשתם, בכפוף לתשלום הוצאות בסכום לא מבוטל) מתברר, למשל, כי אותה יתרת זכות של התובע שקיימת בספרי החברה (אליה מתייחס סעיף 24 להסכם, בשיעור של 206,862 ₪ נמחלה (עמ' 90, שורות 29-30) מבלי להסביר מדוע התובע ויתר עליה (וממה היא מורכבת, האם מהלוואת בעלים? השקעה? או אולי רווח לא מחולק?) וזאת בניגוד לעדות השותף ולפיה היא עדיין קיימת וכי בעתיד יתכן והיא תוחזר (עמ' 53, שורות 26-29)

     

57. באשר לשנים 2014 וכן 2015. התובע באותה עת עבד עם שותף, וההכנסות היו של השותפות. התובע בחר להגיש רק את דו"חות הרווח וההפסד שלו ולא של השותף, כך שלא ניתן יהיה לבחון האם, אכן הכנסה חולקה שווה בשווה, כך שלא ניתן יהיה לבחון האם ההוצאות היו זהות. עניין זה חשוב בייחוד כאשר ברור שבמהלך 3 חודשים התובע לא דיווח על עצמו כעובד (שכן קיבל דמי פגיעה) ואז נשאלת השאלה האם הוא פשוט דחה את ההכנסות לחודשים אחרים (ולכן הכנסותיו והכנסות השותף יהיו זהות) או האם הכנסותיו למול הכנסות השותף היו שונות (כפי שהשותף טען בעמ' 54, שורה 4). התובע לא עשה כן (על אף שהשותף התייצב להעיד מטעמו, ואף התחייב בסעיף 22 להסכם הפירוק לשתף פעולה ולסייע לתובע).

     

58. התובע גם טוען כי לאחר התאונה נלקחו עובדים למלא את מקומו, מדובר היה באביו ואחיו של השותף וכן עובד נוסף, אולם הוא לא דאג לזמן לעדות איש מהעובדים הללו, לא הגיש טופסי 126 שילמדו בדבר שינויים בהוצאות שכר לפני ואחרי התאונה ולא הביא כל ראיה בעניין זה. יש לזקוף עניין זה לחובת התובע (בייחוד כאשר מדובר במשפחת השותף שאיננה זרה לתובע)

     

59. בהעדר חוו"ד של בעל מקצוע שיוכל לנתח את הנתונים החשבונאיים ומסמכי הנהלת החשבונות שהוצגו, לא יכול בית המשפט להיכנס בנעלי בעל המקצוע ולקבוע קביעות מקצועיות. בהעדר העובדים האמורים (ובייחוד בשל זהותם) לא ניתן לקבל עדותו של התובע שהינה עדות יחידה ולקבוע על סמך המסמכים קביעות לגבי פוטנציאל ההשתכרות.

     

60. מנגד, יש לדחות גם את טענות הנתבעת לבסיס שכר של 10,000 ₪ בלבד. ראשית אזכיר, כי כעצמאי מקדמות התובע לביטוח הלאומי לא משקפות את הכנסותיו באותה שנה, והואיל והתובע נפגע בתאונה אזי מופעל הכלל של "גמלה חוסמת" והוא נותר מחויב למקדמות אלו. שנית יש לראות כי התובע היה בחור צעיר בעת התאונה (יליד 6.3.88) הכנסות המדווחת לרשויות המס בשנת 2015 הייתה על הכנסות בשיעור של 127,605 ₪ (כלומר הכנסה חודשית של 10,600 ₪ לכל הפחות, לפי 12 חודשים או 14,200 ₪ לפי 9 חודשים). וזאת בשנה בה השכר הממוצע במשק היה 9,500 ₪ לפי פרסומי הלמ"ס

     

61. התובע היה בחור צעיר, ללא השכלה פורמלית, שעבד והקים (יחד עם שותף) עסק שרק הלך והתפתח (כפי שניתן לראות מהדו"חות). שכרו היה גבוה כבר אז מהשכר הממוצע במשק ולפי עדות רו"ח גבאי, עמדו לזכותו כספים בחברה.

     

62. לפיכך אני קובע כי בעת התאונה עמדה השתכרותו של התובע על 10,500 ₪ (בהתאם להכנסתו בשנת 2015 לפי 12 חודשים בהעדר הוכחה אחרת). אולם לגבי העתיד יש לקחת בחשבון כי שכר זה שיקף 112% מהשכר הממוצע במשק באותה עת, והואיל והשכר הממוצע עומד כיום על 12,000 ₪ החישוב לעתיד יעשה לפי 13,500 ₪.

     

    האם התובע מכר את החברה בשל הקשיים שלו לאחר התאונה? מה היא ההשלכה התפקודית של הנכות (אם בכלל)?

     

63. התובע טוען כי הנכות שינתה לו את החיים מהקצה אל הקצה. לטענתו טרם התאונה היה בדרכו למעלה, העסק הלך והתפתח והוא עסק בפעילות ספורטיבית. לטענתו הוא והשותף עבוד מסיב לשעון שכן העסק עבד מהשעה שבע בבוקר ועד לשעה שתיים בלילה. כאשר כל יום אחד מהשותפים נמצא בעסק כל היום והשני מצטרף בשעות הצהריים (לחילופין).

     

64. כפי שצוין לעיל, התובע טוען כי נעדר מהעסק חמישה חודשים וכן עוד שלושה חודשים בשנת 2016 (לאחר הניתוח), כאשר חזר לעבודה היה זה עם קב ועיקר הנטל היה על כתפי השותף. לטענתו נשכרו עובדים להחליף אותו אולם הוא לא זימן את אותם עובדים לעדות.

     

65. התובע, וכן השותף, העידו כי לאחר התאונה התגלעו בקיעים במערכת היחסים עד שהשותף רכש את חלקו של התובע. לטענת התובע הדבר נבע מכך שלא יכול היה לעבוד פיזית בעסק. לטענת השותף הדבר היה בעקבות הליך גישור וכי לא הייתה מניעה שהתובע ירכוש את העסק (עמ' 54, שורות 12-13) ועל כן נחתם הסכם פירוק השיתוף.

     

66. לא מצאתי כי ניתן לקבל את עדותם של התובע והשותף בעניין זה. ראשית יש לשים לב כי למרות שהוגש "הסכם פירוק' שיתוף", לא הוגשה כל ראיה כי המניות אכן הועברו לשותף. התובע לא הגיש שטר העברת מניות, התובע הגיש תמצית רישום מרשם החברות שהונפקה ביום 8.5.18 (חודשיים אחרי החתימה על ההסכם) שבו עדיין רשום התובע כבעל מחצית מהמניות. לפי דו"ח החקירה שהגישה הנתבעת, כיום החברה רשומה על שם השותף וכן צד ג' (אליו אתייחס בהמשך) לא ברור מאיזה מועד (שכן לא הוגשה תמצית רישום). שנית, גם בדו"ח שהוגש לרשויות המס בגין שנת 2018 (ואשר הגשתו נעשתה, בפועל, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי) נרשם כי התובע עדיין בעל מניות.

     

67. מי הוא אותו צד ג'? בתחילה העיד השותף בחקירה ראשית כדלקמן:- "היה הרבה כעס מהצד שלי. תקופה ארוכה עבדתי לבד. לא היה לי חיים בעצם. החלטתי שזה או שאני יוצא מהחברה או שהוא יוצא. קיבלנו החלטה משותפת שאני קונה את החלק שלו ולאחר מכן הכנסתי שותף חדש על מנת שיעזור לי. שותף פעיל." (עמ' 51, שורות 27-29) רק שבחקירה הנגדית אישר כי בפועל הוא לא שילם לתובע דבר אלא השותף החדש שהוכנס (אם כי, יתכן, והכסף הועבר דרכו, עמ' 61, שורות 4-7). מדוע התובע מצא לנכון להסתיר כי בעצם קיבל את הכספים מאדם שלישי אלא טען כי מי ששילם לו את הכספים זה השותף וכן החברה (עמ' 25, שורות 17-20)? מדוע לא הוצג שטר העברת מניות? מדוע התובע לא חשב לציין כי העביר את המניות לצד ג' ולא לשותף? יש בכך כדי להביא לדחיית הטענה ולפיה השותפות פורקה עקב התאונה.

     

68. כפי שטענו התובע, השותף וכן רו"ח גבאי, במהלך העדויות, במקביל היו לחברה שבבעלותו ובעלות השותף עוד שתי חברות שבהן החזיקה החברה המשותפת במחצית ובמחצית צדדים שלישיים (אחד מהם הוא אחיו של התובע). במהלך 2018, במקביל ל"פירוק השותפות", רכשה החברה המשותפת גם את מניות אחיו של התובע, מדוע גם אחיו של התובע לא הגיע להעיד? למה השותף בחברה השנייה (שגם איתו פורקה השותפות) לא הגיע להעיד?

     

69. לפיכך אני קובע כי התובע כלל לא הוכיח כי הוא והשותף "פירקו את השותפות". כל אשר הוכח הוא כי התובע עזב את החברה לטובת צד ג', המניות הועברו על שם צד ג', הכספים שולמו על ידי צד ג'. בניגוד לאמור באותו הסכם התובע "מחל" על החוב של החברה כלפיו. ולכן אני קובע כי ההסכם שהוצג ולפיו השותפות פורקה אינו מייצג את העסקה שהייתה וכי בפועל התובע מכר, בסכום שלא ידוע, את החברה לצד ג'.

     

    משקבעתי כי החברה נמכרה, בפועל, לצד ג', יש לקבוע כי המכירה לא הייתה בשל נכותו הפיזית.

     

70. הראיות מלמדות כי לאחר התאונה החל התובע לעבוד מביתו. בהתאם לממצאי החקירה (נ/1) ולשיחה המוקלטת, מעבר לעבודתו כמדריך נוער בסיכון, וכשמגיח בפנימייה בשעות הלילה, עסק התובע גם במסחר יומי בשוק ניירות הערך. בחקירה הנגדית טען התובע כי למעשה הוא מפסיד כספים (עמ' 25, שורות 22-27). התובע טען כי למעשה הוא סוחר בכספים של עצמו ולא עבור אחרים (עמ' 25, שורה 29). אולם, כאשר התובע נמנע מלהציג את דו"חות השומה או כל אישורי הכנסה החל משנת 2018 (למעט תלושי שכר) על אף שהוא מכר את החברה בשנים אלו והיה עליו לדווח על הכנסה זו (והרי את התיק במע"מ הוא סגר רק בשנת 2019) יש גם בכך כדי לפגוע בטענותיו.

     

71. איני מקבל את טענות הנתבעת ולפיהן אין כל פגיעה תפקודית בשל מצב רגלו של התובע. עדות ד"ר פרידמן הייתה ברורה. לא רק שהפגיעה מפריעה לתובע בהליכה, המצב רק ילך ויחמיר (ומדובר בבחור צעיר, שכיום הינו בן 34). אכן, כטענת הנתבעת, מדובר בפגיעה בשני מפרקים, אשר מגבילים את פעילות אותו איבר (קרסול) אולם היה זה מתקין התקנות שבחר לקבוע שני סעיפים נפרדים לגבי כל מפרק ולגבי כל תנועה.

     

72. המומחה קבע כי מדובר בהגבלה שמקנה נכות בשיעור 10% בגין כל תנועה (נכות משוקללת של 19%), בכך הוא למעשה מסכים עם הביטוח הלאומי שקבע את הנכות בשיעור 20% בגין סעיף הסל (פרט 35) שדן במצב בו קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה. הביטוח הלאומי מצא לנכון לציין כי מדובר למעשה בפגיעה תפקודית כמצוטט לעיל.

     

73. גם בסרטון המעקב מוצא לנכון העוקב לציין כי התובע צולע, ועל אף שהחוקרים עקבו אחר התובע יום שלם, מעבר לסיבוב קצר עם הכלב לא ראו אותו יוצא מהבית.

     

74. לפיכך, הגם שהתובע לא הצליח להוכיח שעקב התאונה הוא מכר את החברה, עדותו בעניין הקושי ללכת נתמכת בעדות ד"ר פרידמן. מדובר בקושי שרק ילך ויגדל שכן מצב המפרק ילך ויחמיר. ולכן יש מקום לקבוע כי לנכות ישנה השפעה תפקודית לא קטנה.

     

75. הואיל וקשה לכמת פגיעה זו באחוזים, מצאתי לנכון לקבוע כי קיימת השפעה תפקודית לפגיעה. אולם בהעדר ראיות לפגיעה בפועל, יש מקום לפיצוי גלובלי.

     

    מה הוא גובה הפיצוי המגיע לתובע?

     

76. מכל האמור לעיל יש לפסוק מה הוא גובה הפיצוי שמגיע לתובע בגין הנזקים שנובעים מהתאונה.

     

    כאב וסבל

     

77. יש לקחת בחשבון שמדובר בנכות שאינה זניחה (23%), מדובר בשני ניתוחים ותקופת החלמה ארוכה, מדובר בתאונה שארעה לפני 7 שנים, צפויה החמרה במצבו של התובע ככל שהזמן יחלוף וכי מדובר בפגיעה שמלווה את התובע בכל צעד ושעל. בנסיבות אלו הנני מעמיד את הפיצוי בשיעור של 140,000 ₪ אשר הינו פי שלוש מהפיצוי שהיה נקבע לו היה מדובר בתאונת דרכים.

     

    הפסדי שכר/עבר

     

78. מדובר בראש נזק שמחייב הוכחה. על התובע להראות מה הנזק שנגרם לו בפועל ואין זה די לטעון טענות ללא ביסוס. כפי שכבר הובהר התובע נמנע מלהביא ראיות מה היה השכר של העובדים שנשכרו במקומו, התובע נמנע מלהראות שלא קיבל רווחים כלל בתקופות היעדרותו.

     

79. משכך, ובשים לב לקביעות המומחה הנני קובע כי בכל הקשור לחצי השנה שלאחר התאונה, שבה היה התובע בנכות זמנית (סוף 2015, תחילת 2016), יש לקבל את עדותו (לאור תשובות המומחה) ולקבוע כי לא יכול היה לעבוד ועל כן נעזרו הוא והשותף בבני משפחה (גם בזמן שנקבעה נכות זמנית של 50%). בהעדר כל ראיה הנני קובע כי השכר ששולם הינו כגובה שכר המינימום במשך 6 חודשים (שעמד בתקופה זו על 4,650 ₪). בהעדר ראיה ולפיה השותף קיבל חלק גדול יותר הנני קובע כי הוצאה זו התחלקה בין השותפים ועל כן ההפסד הוא בשיעור מחצית מסכום זה בסך 14,000 ₪ (מעוגל).

     

80. באשר לתקופה שלאחר הניתוח (ספטמבר 2016), התובע הציג תלושים ולפיהם השכר שמשך בחודש 8/16 היה 9,000 ₪, בחודש 9/16 5,600 ₪ ובחודש 12/16 14,000 ₪. מנגד, יש לקחת בחשבון כי מדובר בחברה שבבעלות התובע. לא הוצגו ראיות ולפיהן השותף משך משכורות גבוהה יותר או כי התובע לא קיבל את הכספים בדרך אחרת. לא הוצגה הכרטסת של התובע בחברה ולמעשה לא הוכח כל הפסד בפועל (וגם הביטוח הלאומי דחה את הבקשה להכיר בו כנכה נזקק שכן היו לו הכנסות באותה תקופה) לכן איני פוסק פיצוי בגין תקופה זו.

     

81. יצוין כי התובע ביקש לקבל צו לצילום תיקו בענף אבטלה, אולם לא הגיש דבר.

     

    סה"כ הפסדי שכר בעבר שהוכחו – 14,000 ₪.

     

    הפסדי כושר השתכרות בעתיד

     

82. כפי שנקבע לעיל, בתיק זה יש מקום לחישוב גלובלי בהעדר נותנים על הפסד בפועל ולאור הערפל שהתובע הטיל על מעשיו כיום.

     

83. אין מקום לייחס משמעות תפקודית לצלקת אשר אינה רגישה ולא דבוקה לרקמות. מנגד יש לקחת בחשבון שהפגיעה בקרסול הינה בעלת משמעות תפקודית גבוהה (וראו גם קביעת המוסד לביטוח לאומי בעניין זה, מעבר לחקירת המומחה). התובע פנה לענף שיקום, אולם הצדדים בחרו שלא להציג לי דבר בדבר תוצאות האבחון או פעולות שנקט התובע בעניין זה.

     

84. התובע יליד 6.3.88, בעיסוקיו היה עצמאי וגם כיום עובד (לפי דו"ח החקירה) מביתו, ועל כן יש מקום לקבוע הפסדים עד לגיל 70 (מקדם 249.85), בסיס השכר של התובע לעתיד, כפי שנקבע לעיל, הינו 13,500 ₪. כך שחישוב אקטוארי מלא עומד על 641,000 ₪. בשים לב לאופי הנכות והשפעתה וכן להחמרה הצפויה בעתיד, יש מקום לחישוב גלובלי שיהיה מקביל ל60% מהחישוב האקטוארי – 385,000 ₪.

     

    הפסדי פנסיה -

     

85. הואיל ויש לראות בתובע כעצמאי, הרי שצו ההרחבה במשק לא חל עליו ועל כן ההפרשות לפנסיה של התובע הינן מהכנסותיו. משכך אין מקום להוסיף רכיב זה.

     

    עזרה וסיעוד -

     

86. כפי שהעידו התובע וזוגתו, יש להבדיל בין שתי תקופות. הראשונה לאחר התאונה ולאחר הניתוח. תקופות החלמה של כחצי שנה, כל פעם, שבהן היה התובע מוגבל בשיעור ניכר. בתקופות אלו יש מקום לעזרה בשיעור ממוצע של שעה וחצי ביום (לפי 50 ₪ לשעה) הואיל ובתחילה הייתה העזרה בהיקף נרחב יותר ולאחר מכן היא ירדה – סה"כ 27,000 ₪.

     

87. ביתר התקופות התובע נזקק לעזרה, אולם זו אינה בהיקף כה ניכר. התובע אינו מנוע מלבצע כל עבודה. אינו נזקק לעזרה במקלחות ובהיגיינה אישית. הוא יכול לבצע פעולת בבית (גם אם בצורה איטית יותר) ובעניין זה פיצוי בסך 83,000 ₪ שמגלם עזרה של שעה בשבוע (כחישוב התובע) הינו סביר ואני מקבל אותו.

     

    סה"כ הפיצוי בגין עזרה וסיעוד הינו 110,000 ₪.

     

    ניידות -

88. קיימת פגיעה בניידות שנובעת מהפגיעה בקרסול, מדובר בקרסול ימין שיש לו חשיבות לא רק בהליכה אלא גם בנהיגה. מנגד, התובע להציג כל ראיה על הוצאות עודפות בעניין זה (למעט טענות בע"פ), התובע גם לא פנה לקבלת גמלת ניידות או להתאמת רכב. משכך הנני פוסק פיצוי גלובלי של 10,000 ₪.

     

    החזר הוצאות –

     

89. התובע בסיכומיו לא טען להחזר הוצאות ועל כן אינו פוסק פיצוי בראש נזק זה.

     

    יוער, כי גם אם היה טוען התובע להחזר הוצאות הרי שהיה מקום לקחת בחשבון כי מדובר בתאונת עבודה, והוא זכאי להחזר הוצאות (ולא ברור מדוע לא הגיש את הקבלות בגין ההתחייבויות לביטוח הלאומי). בכל הקשור לתשלום למומחים (ד"ר ליברמן וד"ר פרידמן) מדובר בהוצאה משפטית. ובכל הקשור להערכת הנכות שבוצעה על ידי ד"ר ראט (קבלה מיום 22.6.17) הרי שזו לא הוצגה לפני ולא ברור לשם מה נעשתה (שכן היא גם לא הוצגה לוועדות הרפואית של המוסד לביטוח לאומי).

     

    ניכוי תגמולי ביטוח לאומי -

     

90. התאונה הייתה תאונת עבודה. בהתאם לחוו"ד אקטוארית שהוגשה ביחד עם סיכומי הנתבעת שווי תגמולי הביטוח הלאומי הינו 285,189 ₪ ויש לנכות סכום זה.

     

    החזר הוצאות משפט –

     

91. יש מקום להורות על החזר התשלומים למומחים, לעדים וכן הוצאות משפט כלליות.

     

92. בכל הקשור לעדות רו"ח גבאי - התובע הסדיר את התשלום ישירות מולה ויש מקום להחזיר לו את התשלום. אולם זאת רק בגין העדות הראשונה (מיום 21.3.21), שכן העדות הנוספת מיום 29.12.21 היתה רק עקב מחדלי התובע (והחלטת בית המשפט המחוזי). לפיכך ההחזר יהיה לפי קבלה שתוגש בגין אותו דיון. ככל שהתובע שילם סכום אחד על שני הדיונים יש להחזיר רק מחצית (ועל התובע יהיה להציג את שתי הקבלות כדי להראות שהקבלה מייצגת רק דיון אחד).

     

93. כמו כן, ובהתאם להחלטה מיום 28.6.21 יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות גם בגין הניסיון להגיש ראיה נוספת לאחר סיום ההוכחות. יוער כי אומנם גם התובע לא פעל בהתאם להחלטות בדבר המועדים להגשת ראיות. אולם, בעניין זה, חייב אותו בית המשפט המחוזי בהוצאות ניכרות (כולל לאוצר המדינה) ועל כן אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מתשלום הוצאות בגין התנהלות זו. בשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות בסך 5,000 ₪ בגין התנהלותה.

     

     

    סיכום:-

94. מכל האמור לעיל על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:-

     

    • פיצוי בגין כאב וסבל – 140,000 ₪;

    • פיצוי בגין הפסדי שכר/עבר – 14,000 ₪.

    • פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות – 385,000 ₪;

    • פיצוי בגין עזרה וסיעוד – 110,000 ₪.

    • פיצוי בגין ניידות – 10,000 ₪.

       

      סה"כ – 659,000 ₪.

       

95. מסכום זה יש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי בסך 285,189 ₪. לסכום שנותר בסך 373,811 ₪ יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%, וכן להחזיר את ההוצאות הבאות:-

     

    • התשלומים ששולמו לד"ר ליברמן בעבור חוות הדעת בסך 4,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום (לפי הקבלות);

    • התשלום ששולם לד"ר פרידמן בסך 2,632.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההפקדה בקופת בית המשפט;

    • אגרת פתיחת התיק בסך 704 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום (לפי הקבלות);

    • החזר התשלום לרו"ח גבאי, בהתאם לקבל שתוצג (רק בגין העדות מיום 21.3.21) וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום (לפי הקבלות);

    • החזר עדות השותף בסך 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום העדות (21.3.21);

    • החזר הוצאות בהתאם לסעיף 93 בסך 5,000 ₪.

      כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום, מהיום שב"כ התובע ימציא לידי ב"כ הנתבעת אישור פרטי חשבון נאמנות שנפתח על שם התובע, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

      יתרת הפיקדונות הקיימים, תוחזר, יחד עם הפירות, לידי המפקיד באמצעות ב"כ וזאת בהיעדר מניעה חוקית אחרת.

      המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

      זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם למועדים הקבועים בתקנות.

      ניתן היום, י"ח תשרי תשפ"ג, 13 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.