1.המנוחה ו.ר.ש. ז"ל הלכה לבית עולמה ביום 17.3.22.
2. במוצאי שבת, 19.3.22, הוגשה בקשה דחופה למתן צו ארעי במעמד צד אחד וצו מניעה זמני, אשר ימנע קיום הלוויה ו/או קבורה למנוחה, זאת כיוון שרצונה של המנוחה היה להישרף ולא להיקבר. ההלוויה במקור היתה אמורה להתקיים ביום ראשון בצהריים אך הוקדמה למוצאי שבת בשעה 23:00 בשל פקקי תנועה חריגים, שהיו צפויים להיות בגוש דן, בשל הלווייתו של הרב קנייבסקי זצ"ל.
3.בהחלטתי מיום 19.3.22 לא נתתי צו ארעי במעמד צד אחד.
קבעתי מועד לדיון בבקשה ליום 29.3.22 על מנת לאפשר למשפחה לשבת שבעה ולקיים את הדיון רק בתום השבעה.
4.זמן קצר לאחר מתן החלטתי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטתי לבית המשפט העליון (רע"א 1928/22).
כב' השופט עמית דחה את בקשת רשות הערעור אך קבע, כי דיון בבקשה יתקיים לא יאוחר מיום 22.3.33.
לפיכך נקבע דיון ליום 22.3.22 והוריתי למשיבים להקדים את הגשת תגובתם לבקשה למתן סעד זמני.
5.תגובת המשיבים:
המשיבים 1-3, ילדי המנוחה , הגישו תגובה, אשר ניכר ממנה עד כמה בקשת המבקש- התובע מצערת אותם.
נטען כי אימם המנוחה הצטרפה למעלה מ- 30 שנה לקבוצה בהנחיית הגב' ריקי שחם וכי לפי פרסומים שונים מדובר בכת לכל דבר ועניין.
מכל מקום, לאחר שהמנוחה הצטרפה לאותה קבוצה, פורק בית משפחתם. הוריהם התגרשו. המשיבות 1 ו-2 נשארו בקשר עם המנוחה. המשיב 3 אשר היה קטין בעת הפרידה, ניתק את הקשר עם אימו המנוחה והוא לא חודש עד למועד פטירתה.
בתגובה טענו כי בימיה האחרונים של האם בעת אשפוזה ובשל התנהגות של חלק מחברי הקבוצה נפתחו אצלם פצעים נושנים. הם אינם מסוגלים להתמודד עם האבל על פטירת אימם המנוחה תוך כדי הלחצים הפועלים עליהם על ידי חברי הקבוצה. הם מרגישים שהם חווים אובדן של אימם בפעם השניה. בפעם הראשונה - כאשר איבדו אותה לכת בחייה. בפעם השניה – עם פטירתה. הם אינם יכולים להתמודד כעת מול חברי הכת במאבק על גופתה של אימם. הם קברו את אימם לפי מיטב הבנתם ומצפונם. הם מבקשים שבית משפט יקבל החלטתו לפי צו מצפונו והמידע המצוי בפניו וישחרר אותם מחובת התייצבות במהלך השבעה מול אנשי הכת.
בסעיף 13 לתגובה כתבו:
"אנו סבורים כי יש לכבד את החלטתנו לקבור את אמנו כפי שמצאנו לנכון. עם זאת, יש גבול למידת הסבל, האכזריות והניצול שמשפחה אחת יכולה לספוג. אנו מבקשים לכבד את זכותנו לשבת שבעה על אמנו.
אנו נקבל כל החלטה אשר בית המשפט הנכבד ימצא לנכון לתת בנסיבות העניין, ואולם אנו מבקשים כי ככל שבית המשפט יורה על הוצאת גופת אמנו מקברה ומסירתה לשריפה, לא נהיה קשורים לפעולה זה בכל דרך שהיא, לא נחויב אנו לבצעה וכי המבקש יהא אחראי באופן מלא ובלעדי לכל היבט של ביצוע הפעולה האמורה".
6.המשיבה 4 – חברת קדישא הודיעה כי היא תפעל בהתאם להחלטת בית משפט. ככל שיוחלט כי יש להוציא את המנוחה מקברה, אזי הפעולה תתבצע בכפוף לקבלת האישורים הנדרשים לכך בדין. על ידי גורם בעל ניסיון לעשות כן מטעם התובע ועל חשבונו "בזהירות וברגישות המתחייבת, תוך שמירה קפדנית על כבוד המת ופיקוח של החברה קדישא".
7.המבקש – התובע עמד על כך שהדיון יתקיים ביום 22.3.22 והתרתי למשיבים שלא להתייצב לדיון, אשר נקבע כאמור במהלך ימי השבעה.
8.ביום 22.3.22 התקיים דיון במעמד המבקש ובאי כוחו בלבד.
משהוגש כתב תביעה עיקרי בינתיים, וכיוון שהסעד הזמני זהה לסעד המבוקש בהליך העיקרי, ביקשתי לוודא טרם הכרעה בבקשה לסעד זמני, כי אין בכוונת הנתבעים להגיש כתב הגנה וכי עמדתם שנכתבה בכתב התגובה היא למעשה עמדתם ביחס לתביעה העיקרית.
9.בהחלטתי מיום 22.3.22 שנמסרה לילדי המנוחה לאחר הדיון קבעתי, כי ככל שהמשיבים 1-3 מתכוונים להגיש כתב הגנה לכתב התביעה הם ייעשו זאת עד ליום 23.3.22 בשעה 17:00, וכי ככל שלא יוגש כתב הגנה אתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה.
10.כתב הגנה לא הוגש. על כן, אין צורך להכריע בבקשה למתן סעד זמני ויש לתת פסק דין בתביעה עצמה.
11.לאחר עיון בחומר המצוי לפני הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל, כך שייקבע כי המבקש רשאי יהיה לפעול (באמצעות גורם מוסמך לכך לפי בחירתו) להוצאת גופת המנוחה מקברה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א)לפי הנטען בכתב התביעה, המנוחה "לא חיה את חייה על פי מערכות מסורתיות מקובלות" (סעיף 12 לכתב התביעה).
אין צורך בתיק דנן להכריע בשאלת מהותה של קבוצת החברים אליה השתייכה המנוחה.
מתגובת ילדי המנוחה עולה ברורות, כי אימם היתה "למעלה משלושים שנה" (סעיף 2 לתגובה) שייכת לקבוצה וכי האם המנוחה היתה בקשר עם חברי הקבוצה עד סוף חייה.
ב)בשאלה – האם יש לכבד את רצון המת שלא להיקבר או את רצון בני המשפחה לקוברו הכריע בית המשפט העליון באופן חד משמעי בע"א 7918/15 פלונית נ' גל פרידמן (24.11.15) [להלן: "עניין פלונית"].
נקבע ,כי כאשר הוברר עובדתית שרצון המת אכן היה שלא להיקבר, יש ליתן תוקף לרצונו.
דומני, כי לא אחטא לאמת, אם אציין "בקליפת אגוז" ,כי רצון המנוחה אינו עולה בקנה אחד עם הדין העברי (להרחבה ניתן לראות את מאמרו של מיכאל ויגודה, שאוזכר על ידי כב' השופט הנדל בעניין פלונית. "לשרפת גופות בהלכה ובמשפט" ,פרשת השבוע, גיליון 250. הוצאת מדינת ישראל – משרד המשפטים והמרכז להוראת המשפט העברי ולימודו מכללת "שערי משפט") אך לא זו השאלה שעל בסיסה יש להכריע בתביעה שלפני.
כפי שכתב כב' השופט הנדל בעניין פלונית:
"גם אם כותב חוות דעת זו מחזיק בהשקפה אחרת לכבוד המת והטיפול הראוי בו, מן הניתוח שהובא לעיל עולה כי אין כל בסיס משפטי להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הנשען על המצב המשפטי השורר בארץ".
לא נותר לי אלא להצטרף לדבריו.
בעניין פלונית עמדת היועץ המשפטי לממשלה , שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון, היתה, כי אין בדין הנוהג איסור על שריפת גופות.
כמו כן נקבע על ידי כב' השופט הנדל כי אין בחוק הוראה המחייבת קבורת גופות או אוסרת על שריפת גופות והובאו דוגמאות לפסיקה במסגרתה התירו בתי משפט מחוזיים שריפת גופות נפטרים.
לפיכך, יש להישען על המצב המשפטי השורר ולפיו יש לכבד את רצון המנוחה, ככל שמתברר כי זה אכן היה רצונה.
ג)על פי המסכת העובדתית שנטענה על ידי התובע ובהעדר טענות עובדתיות שיסתרו את גרסתו, יש לקבוע כי אכן המנוחה ביקשה שלא להיקבר.
ביום 22.4.19 חתמה המנוחה על צוואה בפני שני עדים ,שהם עורכי דין . הצוואה עסקה רק בשני עניינים.
לפי הצוואה המנוחהציוותה את זכויותיה בחברת ****** לתובע.
בסעיף 5 לצוואה כתבה: "אני מודיעה כי אני מתנגדת לקבורה ומבקשת מיורשיי שידאגו לשריפת גופתי".
המנוחה כתבה בסעיף 3 לצוואה כי הצוואה אינה ביחס ליתר רכושה והיא אינה מזכירה את יתר רכושה או את יורשיה הנוספים.
התובע טוען כי ביום 14.8.21 מסרה לו המנוחה את הצוואה.
התובע גם ביקש להסתמך על הודעת ווטסאפ מיום 27.10.18 ששלחה המנוחה לחבר אחר.
דומני, כי בשל קיומה של צוואה אין צורך להיזקק לשאלת נפקותה של הודעת הווטסאפ.
ילדי המנוחה בתגובתם אמנם חוששים כי נוסח הצוואה הוא "מוכתב" לכלל חברי הקבוצה ואינו משקף רצון חופשי ונטול השפעה, אך אין להתעלם מכך שלפי הטענות, שלא נסתרו, היתה המנוחה צלולה ופעילה כמעט עד יום מותה, בשנתה ה- 86 לחייה. לילדיה אין ידיעה על צוואה מאוחרת או אחרת שנערכה על ידי המנוחה (סעיף 7 לתגובתם).
כיוון שכך ומשלא הובאה בפני ולו ראשית ראיה לכך שהצוואה בפני עדים לא שיקפה את רצון המנוחה ומשלא נסתרה טענת התובע ולפיה זה היה רצונה של המנוחה עד ליום מותה, לא נותר אלא לקבל את תביעתו של התובע.
אולי ימצאו ילדי המנוחה "נחמה פורתא" בכך שנערכה הלוויה לאימם לפי מיטב הבנתם וצו מצפונם והם יכלו לשבת שבעה.
משלא נסתרו טענות התובע ולפיהן רצון המנוחה היה שלא להיקבר ,אני מאפשרת לתובע, באמצעות גורם בעל ניסיון בתחום, לפעול להוצאת גופת המנוחה מקברה, וזאת בהתאם לסעיף 3 להודעת החברה קדישא.
התובע הודיע כי הוא יישא בכל העלויות וברור כי אין לחייב מי מהנתבעים לשלם דבר.
12.לסיכום:
א)לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת, כאמור.
ב)אין צו להוצאות.
ג)המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשפ"ב, 24 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
