פלוני נ' ששון ואח'

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. המחלוקת מוגבלת לנושא הנזק ובבסיסה שאלה עובדתית – האם התובע נחבל בראשו בזמן התאונה.

במשפט העידו התובע, נתבע 1 והמומחים הרפואיים מטעם בית המשפט.

לאחר עיון בעדויות, במכלול הראיות ובסיכומים, שוכנעתי שהתובע נחבל בראשו.

התובע, התאונה והטיפול הרפואי

1. התובע יליד XX.X.65, בעל עסק לשיווק מאפים, גרוש, אב לשתיים ומתגורר בגפו ברמת גן.

2. ביום 19.10.11 בשעה 11.00 לערך, החל לחצות כביש בתל אביב, כאשר פגע בו אופנוע נהוג בידי נתבע 1 (להלן: הנהג). הנהג פונה באמבולנס מד"א לבית חולים. התובע סירב להתפנות ועזב את המקום.

3. כעבור מספר שעות פנה לחדר מיון בבית חולים תל השומר. כעולה מתעודת חדר מיון, התקבל בשעה 16.50, נבדק על ידי רופא ואורתופד מומחה ושוחרר עם אבחנה של "חבלות קהות". לרופא הראשון מסר על שלא איבד הכרה בתאונה. לאורתופד מסר שנחבל בראשו, בגבו וברגליו וכן על ערפול קל ללא איבוד הכרה. בבדיקות נמצאו שפשוף בזרוע ימין, נפיחות בקרסול ימין ורגישות מעל מותן שמאל, ללא סימני חבלה. צוין שלא נמצאו הגבלות תנועה בצוואר וסימני חבלה בקרקפת.

4. ביום 25.10.11 התלונן התובע אצל רופא המשפחה על רגישות בראש, בגב, בפה וברגליים והופנה לנוירולוג. אצל הנוירולוג התלונן על כאבי ראש, הפרעות תחושה בפנים והפרעות בראייה. הנוירולוג לא מצא הסבר להפרעות ורשם לו תרופות נגד כאבי ראש. כעבור כחצי שנה התלונן על קושי בריכוז, בקריאה ובצפייה בטלוויזיה מעבר למספר דקות, שכחה וקושי בהבנת הנאמר. הנוירולוג הפנה אותו לייעוץ פסיכיאטרי אליו סירב לגשת. בנוסף הפנה אותו לאבחון קוגניטיבי.

האבחון בוצע ביום 31.12.12 אצל פסיכולוגית במרכז לטיפול בילד ובמשפחה והדגים ליקויים קוגניטיביים: קושי לשמור על קשב וערנות לאורך זמן, נטייה לאימפולסיביות וקושי בוויסות עצמי, קשיים בתפקודים ניהוליים – יכולת תכנון וארגון, יכולת ליצור אסטרטגיה ולפעול לפי משוב, האטה משמעותית בזמן התגובה ויכולת למידה נמוכה מהנורמה (להלן: האבחון או האבחון הקוגניטיבי).

5. ביום 27.10.11, סמוך לאחר התאונה, פנה התובע לרופאת שיניים אצלה ביצע טיפולי שיקום בשנת 2006 (להלן: שיקום קודם) ומסר לה שנחבל בזמן התאונה בראשו. הרופאה ביצעה שיקום נוסף (להלן: הטיפולים או טיפולי השיניים). לטענת התובע שילם עבור טיפולים הקשורים לתאונה 58,000 ₪.

חוות הדעת הרפואיות

6. בית המשפט מינה את ד"ר רון דבי כמומחה בתחום הנוירולוגי ואת פרופ' אסיף כמומחה בתחום פה ולסת. המומחים בדקו את התובע, עיינו בתיעוד הרפואי והגישו חוות דעת, תחילה בתחום הנוירולוגי ובהמשך, בתחום פה ולסת.

7. נוירולוגיה: ד"ר דבי קבע לתובע נכות בשיעור 10% למשך שנה, בגין כאבי ראש. בנוסף קבע נכות נוירולוגית-קוגניטיבית צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף 29(11) (חלקי) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. (יוער כי הנכות הקוגניטיבית מוסדרת כיום בסעיף 32א(2)).

ואילו ממצאיו:

(1) אנמנזה - התובע סיפר שנחבל גם בראשו ובפניו ובגופו והתלונן על קושי בקריאה, בצפייה בטלוויזיה לאורך זמן, היעדר יכולת להתרכז בסרט, קושי בעבודה מול מחשב, קושי רב לטפל בניירת וביצוע טעויות, למשל בספירת סחורה. כמו כן התלונן על כאבי ראש מדי פעם, על תחושה באה וחולפת של רדימות באזורים שונים בראש ובפנים, ועל ראיית מעוינים צבעוניים כאשר עוצם עיניים בעבודה מול מחשב.

(2) בבדיקה – נראה מסודר, כפי גילו, נינוח ומשתף פעולה. מנהל שיחה קולחת, מסביר את עצמו באופן בהיר. במבחן זיכרון מידי, זוכר 3/3 חפצים ולאחר מספר דקות זוכר 1/3 מהחפצים. במבחן digit spam מצליח לזכור 5/6 מספרים. הבדיקה הפיזיקלית תקינה.

(3) חבלת ראש ותוצאותיה - מדובר בתאונה עם חבלה לראש ולפנים, וייתכן שלוותה באובדן הכרה קצר. סמוך לאחר התאונה נצפתה התנהגות לא רציונאלית (סירוב לקבל טיפול מצוות מד"א) והחבלה גרמה לנזק אשר הצריך טיפול בשיניים. ההפרעה הקוגניטיבית נגרמה מזעזוע מוח שהתבטא בהפרעת ההתנהגות סמוך לאחר התאונה, ולפיכך מדובר בחבלת ראש קלה (mild traumatic brain injury). התלונות אצל הנוירולוג הן על הפרעות קוגניטיביות, האבחון הקוגניטיבי הדגים ליקויים במספר מישורים: ריכוז, יכולת לוויסות עצמי ותפקודים ניהוליים. בחומר הרפואי שהוצג בפניו, אין עדות להפרעה קוגניטיבית לפני התאונה.

(4) כאבי ראש והפרעות נוספות - סמוך לאחר התאונה הופיעו כאבי ראש פוסט טראומתיים אשר לפי התיעוד הרפואי הצריכו טיפול תרופתי מונע במשך מספר חודשים. בהמשך אין תיעוד נוסף ובשיחה עם התובע לא התרשם מקיום כאבים משמעותיים. התלונות על הפרעות בתחושה ובשדה הראיה אינן קבועות ואינן מוסברות בממצא נוירולוגי.

8. פה ולסת: פרופ' אסיף קבע שהמשנן לא נפגע בתאונה ושהטיפולים אינם קשורים לתאונה.

בסקירת התיעוד הרפואי, ציין שהתיק הרפואי עובר לתאונה אינו קיים. ואלו ממצאיו:

(1) אנמנזה - התובע סיפר על השיקום הקודם אותו עבר לפי דרישתו ללא אלחוש מקומי, וכלל טיפולים, השחזות שיניים והתקנת גשרים בשתי הלסתות. הגשר העליון עבר שינויים קוסמטיים עד שמצא חן בעיניו. בתאונה נחבל על ידי אופנוע, לא חש כאבים בשיניו אלא "הרגשת חול בפה". הרופאה אמרה שצריך להחליף את הגשרים ולבצע טיפולי שורש ושאינה מוכנה יותר לטפל בו ללא אלחוש מקומי.

(2) בדיקות הדמיה – צילום סטטוס פריאפיקלי מיום 28.10.11 משקף את מצב המשנן לאחר התאונה. בלסת עליונה: נראה גשר אחד שנוצר מחיבור כתרים, משלים שיניים חסרות 12 ו - 22 ונתמך בין היתר על ידי שן 14. השיקום סביר והמשנן תקין פרט לשן 14 הנגועה מזה זמן רב בעששת שהותירה אותה "ללא סיכוי". בלסת תחתונה: כל השיניים מכוסות בכתרים המחוברים ביניהם ויוצרים שני גשרים: 37 – 34 – 33 – 32X ו - 47 – 44 – 43 – 42X. בחלק מהשיניים נראים טיפולי שורש. השיקום סביר והמשנן תקין ולא נראים ממצאים המצדיקים החלפת הגשרים.

צילום פנורמי מיום 29.11.15 משקף את מצב המשנן כיום. בלסת עליונה: נראים גשר המחבר שיניים נוספות, טיפולי שורש ומבנים בכל השיניים. הגשר משלים שיניים חסרות 12, 22 ו – 14. בלסת תחתונה: נראה גשר אחד המחבר שיניים 47 – 44 – 43 – 42 – 32 – 33 – 34 ומשלים שיניים חסרות 31, 41, 45 ו – 46. בעמדה 36 קיים שתל ובעמדה 37 ניכרים סימני עקירה.

(3) בדיקת התובע – אין פירוט של ממצאים רלבנטיים לתאונה.

(4) מסקנות - באף אחת מהרשומות לא קיים אישור לפגיעה במשנן. ברשומת הרופאה מיום 27.10.11, בעת קבלת התובע לטיפול, אין ביסוס לטיפולים שבוצעו (למעט עקירת שן 14) – אין תיאור ממצאים, אבחנות וביסוס רנטגני.

9. המומחים נחקרו על חוות הדעת ועמדו על קביעותיהם. נדון תחילה במחלוקת על עצם הפגיעה בראש ולאחר מכן, בקביעות המומחים.

האם נפגע התובע בראשו בזמן התאונה?

10. התובע הצהיר שאנשי מד"א המליצו לפנותו באמבולנס לבית חולים אך הוא עדיף להתפנות באופן עצמאי למרות שנחבל בצורה קשה. הוא קיווה שמדובר בפגיעה חולפת אולם לפנות ערב הגיע למיון בשל כאביו.

בחקירתו העיד שחצה את הכביש באור ירוק ובמעבר חציה ו"פתאום קיבלתי זבנג עפתי כ- 3 מטרים. מפה מתערפל..... היו כמה שניות שאולי איבדתי הכרה. אני זוכר שהיה לי סימן של גלגל על הרגל. אני זוכר את האופנוע. אני זוכר שהייתי בבהלה נוראית, הרגשתי שמשהו רע קרה ולא ידעתי מה. אני זוכר את האופנוע לצד שמאלי שלי. הגלגל לו, ראיתי אותו חצי מטר ממני. הוא גם נפגע.".

לשאלות בית המשפט אם הוא יודע לומר איך בדיוק נפל, היכן נפגע בגוף ובראש ואיך הוא יודע שנפגע בראש, השיב שקיבל מכה, התגלגל ונפל על הרצפה, קיבל מכה חזקה וחבטות אך אינו יודע ממה קיבל אותן. לדבריו קיבל מכה בראש, לא ידע לומר באיזה אזור, העריך שבצדו השמאלי, שהיה במצב של היסטריה, כאב לו ולא ידע איפה. לשאלה איך הוא יודע שקיבל מכה בראש אם אינו יודע איפה, השיב שאיבד את ההכרה להערכתו נחבל ממשהו רך (עמ' 15). לשאלות בא כוח הנתבעים השיב שהיה מעורפל, קיבל גם מכה בשיניים והבהיר שמדובר ב"אזור השיניים", שאחרת הכתרים היו נופלים. איבוד ההכרה נמשך כמה שניות ושפכו עליו מים כדי שיתעורר. לשאלה אם נשאל וסיפר בחדר מיון על איבוד הכרה השיב בחיוב, אם כך כתוב. גם בהגיעו לחדר מיון היה "מעופף" (עמ' 16). לדבריו אינו אוהב רופאים, בתי חולים ואמבולנס, רק אם משמעותי ואין ברירה. מאחר שחש כי ביכולתו ללכת באיטיות, סירב להתפנות באמבולנס. לשאלה אם יכול להיות שאמר לאנשי מד"א שהוא מרגיש טוב ואין צורך, השיב שלא הרגיש טוב, הם ראו "אדם חצי מת" והוא אמר להם ש"יסתדר" (עמ' 17).

לאחר התאונה נסע לביתו, העריך שהגיע בסביבות שעה 13.00, ולאחר מנוחה, פנה לחדר מיון. ההגעה לביתו ארכה זמן, מפני שלא יכול היה ללכת, ניסה להגיע לרכבו ואינו זוכר אם נסע בו או במונית (שם).

11. הנהג הצהיר שהבחין בתובע יוצא מבין כלי רכב חונים, בלם את האופנוע ופגע בגופו מצד שמאל, במהירות נמוכה. זכור לו בוודאות שהתובע לא נפגע בראשו, בפניו ובשיניו, וכן שסירב להתפנות, טען שמרגיש בסדר והמשיך בדרכו.

בחקירתו העיד שבעת הפגיעה בתובע נהג במהירות שבין 10 ל – 30 קמ"ש. הוא הבחין בתובע כהרף עין ומקרוב (פחות מאורך אולם בית המשפט) ובלם בכל הכוח (עמ' 22). כתוצאה מהבלימה, נטה האופנוע שמאלה ולכן נפל ממנו, האופנוע החליק ופגע בתובע. לשאלה אם הספיק לראות אותו מתגלגל לרצפה, השיב: "לא, הוא נפל על הברכיים, אני החלקתי, הייתי לגמרי בסדר, לאחר מכן חיפשתי את הנייד שלי, כי הוא היה על האופנוע כי הוא נפל, הוא נפל על הברכיים. ישר הזיזו אותי מהכביש, ושאלו אותי ואותו אם הוא רוצה להתפנות הוא גם והוא אמר שהוא בסדר.". עוד העיד שמרגע הפגיעה בתובע, ראה בדיוק מה שקרה. בהתייחס לעדות התובע לפיה שכב ושפכו עליו מים כדי שיתעורר, העיד שלא היה כזה דבר (עמ' 23).

12. הערכת עדותו של התובע - מדובר בעדות יחידה של בעל דין ואימוצה דורש ראיית סיוע או הנמקה מיוחדת. קודם להערכת משקלה, יש למיין את תכניה ולהפריד בין תיאור עובדות שנקלטו בתודעת התובע בזירה לבין סברותיו בדיעבד ובין אלה לבין תיאור עובדות שאירעו לאחר עזיבת הזירה.

העובדות היחידות שקלט בזירה הן תחושת ערפול, הימצאותו על הכביש לאחר הפגיעה, מיקומו ומיקום האופנוע, סימן הגלגל על רגלו, כאבים בכל הגוף ושפיכת מים עליו בידי עוברי אורח.

באותה עת לא קלט שקיבל מכה בראש. דבריו על התגלגלות מיד לאחר הפגיעה הישירה, מכה באזור השיניים ואיבוד הכרה הם סברות בדיעבד.

13. עדות התובע הותירה רושם של חוסר תחכום, נאיביות ואף אימפולסיביות מסוימת. התרשמתי שבפתח החקירה מסר תיאור מדויק ואותנטי של העובדות אשר נקלטו בתודעתו בזירה. בהמשך, חש שעליו להשלים את החסר באמצעות סברות. לפי התרשמותי, התנהלותו לא פגמה במהימנות תיאורו העובדתי. כך גם באשר לתוכן הסברות ובראשן האפשרות שאיבד את הכרתו למספר שניות. העובדה ששלל איבוד הכרה בחדר מיון (וכלל לא זכר זאת בחקירתו) אינה שוללת את הלגיטימיות של סברתו כיום. העובדה שפרופ' אסיף לא מצא פגיעה במשנן אינה שוללת את הלגיטימיות של סברתו לפיה נחבל גם באזור שיניו, והרי התלונן בפני רופא המשפחה על כאבים בפה. סברתו על ההתגלגלות אינה אלא הערכה מושכלת ולגיטימית. ולסיום, המחלוקת מתמקדת בשאלה אם בזמן התאונה הייתה פגיעה בראש. ניסיונו להוכיח את הפגיעה באמצעות סברות ואפילו "עובדות" שאינן באמת ידועות לו, אינו שולל פגיעה בראש.

סירובו להתפנות באמבולנס, ודבריו לאנשי מד"א, אפילו כגרסת הנהג, מתיישבים עם אותן עובדות שנקלטו בתודעתו.

14. התגברות הכאבים וההקאה הן עובדות שהתרחשו לגרסתו לאחר עזיבת הזירה. אכן מדובר בעדות יחידה, אך פנייתו בסמוך לחדר מיון, מחזקת את מהימנותה.

חיזוקים נוספים מתקבלים מתוכן דיווחו ומהממצאים בחדר מיון. בחינת התוכן מעלה תיאורים ספציפיים ותלונות ממוקדות, ללא כל ניסיון האדרה. סביר להניח שלו היה "ממציא" חבלה בראש, היה דואג לעבות את תיאוריו ותלונותיו. עמידתו על כך שלא איבד הכרה, תלונתו על הקאה בודדת ומיקוד תלונותיו על כאבים באיברים אחרים, תומכים במסקנה שבחלוף השעות חש או הבין שנחבל גם בראשו אולם לא ייחס לכך חשיבות. בהיעדר ממצאים קליניים, נראה שאף הרופאים לא ייחסו לכך חשיבות.

אשר לממצאים - השפשוף בזרוע ימין ובמיוחד הנפיחות בקרסול ימין בשילוב עם מנגנון הפגיעה בצד שמאל של הגוף תומכים בהערכה סבירה שאיבד שיווי משקל ונפל ארצה לצד ימין.

(ראו ניתוח הנסיבות בע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583).

15. הערכת עדותו של הנהג – לנהג אין אינטרס בתוצאות המשפט והתרשמתי מכנות עדותו. עם זאת, לאור נפילתו מהאופנוע ופגיעתו, ספק בעיני אם הצליח לשמור על קשר עין מתמיד עם התובע ועם עוברי האורח שהגיעו להושיט עזרה לכל אחד משניהם. בשים לב למכלול הראיות, סביר יותר שמראה התובע על ברכיו משקף חלק מתהליך התרוממות והנהג מאמין בטעות שהדבר משקף את נפילתו מיד לאחר הפגיעה.

התובע היטה את מאזן ההסתברות לטובתו והוכיח שנפגע בראשו בזמן התאונה.

חקירות המומחים והנכות הרפואית 

16. ד"ר דבי נחקר על ידי בא כוח הנתבעים. בנושא חבלת הראש, הסביר שמדובר בחבלה קלה-בינונית המתבטאת בשני דברים עיקריים: התנהגות לא רציונלית מיד לאחר החבלה, למשל סירוב לקבל טיפול במד"א (שכאמור, נשללה בפרק הקודם) והקאה המעידה על זעזוע מוח. הדבר השלישי הוא עקיף – שבירת שיניים המעידה על עוצמת החבלה (עמ' 4). חוות דעתו של פרופ' אסיף לא עמדה לפניו בזמן עריכת חוות דעתו ומכל מקום, נזק לשיניים אינו מהווה אינדיקציה מז'ורית. להבדיל, ההקאה היא אינדיקציה מז'ורית ומעידה על זעזוע מוח כתוצאה מכך שהמוח נחבל. כאשר נפגע מדווח בחדר מיון על הקאה, אין הכרח להוסיף ולבדוק אם מדובר בזעזוע מוח, והדבר תלוי במצב הקליני ובהתרשמות הרופא (עמ' 5). כאשר מגלים חסר נוירולוגי או ממצאים אחרים, נוטים לבצע CT מוח ומומחים רבים מבצעים את הבדיקה גם במקרה של הקאה בודדת ללא ממצאים. מבחינתו, די בהקאה כדי לקבוע שהיה זעזוע מוח ולא מעניין אותו אם המילה "זעזוע מוח" צוינה בתעודת חדר מיון. בפגיעה קלה-בינונית לא מופיעים בהכרח נפיחות או סימנים בקרקפת (עמ' 6). הוא האמין לתובע ולא התרשם שמדובר במתחזה (עמ' 7). ההקאה מצוינת גם בתעודת חדר מיון, מהווה מבחינתו ממצא אובייקטיבי ומספק (עמ' 10).

17. בנושא אבחון ההפרעה הקוגניטיבית, הסביר שאין צורך בבדיקות הדמיה ודי באבחון הקוגניטיבי. התלונות על כאב, לחץ בראש וראיית מעוינים, משקפות תחושות וחוויה אמתית מבחינת התובע (עמ' 7). הפסיכולוגית שערכה את האבחון הקוגניטיבי אכן המליצה על אבחון משלים של הפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים. עם זאת, מדובר בפסיכולוגית למבוגרים ומכל מקום, ההשלמה אינה דרושה לצורך הערכת הנכות (עמ' 8).

אשר להשגת שיפור באמצעות טיפול הסביר שאין טיפול תרופתי בירידה קוגניטיבית שאינה על רקע דמנטי. ניתן לקבל טיפולים במסגרת ריפוי בעיסוק, אך יעילותם מוגבלת. לשאלה אם ייתכן שטיפולים כאלה היו משפרים את מצב התובע השיב ב"אולי". (עמ' 10).

18. בסיום הסביר את שיקוליו בקביעת שיעור הנכות. לשאלה מדוע בחר לקבוע 15% לפי סעיף שמתאים כמעט לכל בעיה נוירולוגית אפשרית, השיב:

"א' זה לא מתמטי. זה נראה לי פגיעה שהיא לא מאוד קשה. זה נכון שאילו הייתי מסתמך רק על ההערכה הקוגניטיבית הייתי צריך לתת נכות הרבה יותר גבוהה לפחות 50%. השיקול של יהיה מהרושם שלי עם התובע, הוא ניהל שיחה נינוחה. לאר (צ"ל "לא") התרשמתי מהפרעה קשה. הוא הסביר את עצמו בצורה ברורה. אומנם היו לו ליקויים קלים בקשב בבדיקתי. ולכן קבעתי יחסית נכות שהיא למעשה נמוכה ממה שמשתקף בבדיקה הקוגניטיבית." (עמ' 11).

לא עלה בידי הנתבעים לסתור את חוות דעתו של ד"ר דבי.

19. פרופ' אסיף נחקר על ידי בא כוח התובע ועמד על קביעותיו. העובדה שהרופאה נטלה מידה לגשר זמני תחתון שמונה ימים לאחר התאונה, אינה מלמדת על ממצא המתייחס לתאונה (עמ' 24). התובע אמר לו שהגשר שהותקן בשנת 2006 לא מצא חן בעיניו והיה צריך לשנות אותו כל הזמן. צילום הרנטגן שבוצע סמוך לאחר התאונה אינו מצביע על שבר במשנן אלא על מתכת הפרדה בין שני גשרים בלסת תחתונה. זו טכניקה מקובלת כאשר עמדת השיניים אינה מאפשרת ליצור גשר טוטאלי (עמ' 25). לא סביר שהצילום יצביע על שבר מפני שעל מנת שייווצר שבר בדיוק באמצע גשר טוטאלי, התובע צריך היה לקבל "זפטה איומה". אם היה מקבל כבקשתו את תיק השיקום הקודם עם רישום על התקנת גשר טוטאלי, לא הייתה בעיה. אולם כל שיש בידיו הוא צילום הרנטגן (במ/3, עמ' 26) המראה שני גשרים שמסתיימים בצורה מסוימת, ללא שברים בחרסינה (עמ' 27). הצילום משנת 2015 – לאחר התקנת גשר טוטאלי – מראה מצב שונה לחלוטין, שכן שינו את עמדת השיניים, עקרו שיניים שהיו מחוברות קודם וכך התאפשר כנראה להכניס את הגשר כחטיבה אחת (עמ' 28).

התובע לא אמר בבדיקתו שקיבל מכה בשיניים. לשאלה אם ייתכן שתלונה מידית על תחושת חול עשויה להיות תוצאה של שברים בשיניים, השיב שאינו יודע (עמ' 29).

20. התובע הצהיר שלפני התאונה היו מותקנים שני גשרים טוטאליים ("פלטות"), אחד בלסת עליונה ואחד בלסת תחתונה וכתוצאה מהמכה בתאונה, היה צורך להחליף את שניהם ואת כל השיניים עליהם הותקנו (סעיף 18). התובע לא נחקר על הצהרה זו, אך לא ניתן לבסס עליה ממצא. עדותו היחידה אינה נתמכת בתיעוד רפואי קודם ואף לא בפנייתו הראשונה לטיפול רפואי. לסיום, התובע הוכיח שנחבל בראשו אך לא הוכיח שעוצמתה הגיעה לממדים של "זפטה איומה".

לא עלה בידי התובע לסתור את חוות דעתו של פרופ' אסיף.

נמצא שלתובע נגרמה בתאונה חבלת ראש וכתוצאה ממנה הוא סובל מנכות נוירולוגית – קוגניטיבית בשיעור 15%.

21. לטענת הנתבעים הפר התובע את חובתו להקטנת הנזק בכך שנמנע מלעבור טיפול רפואי ולהיטיב את מצבו. לפיכך יש להפחית 50% מהנכות. דין הטענה להידחות.

22. נטל ההוכחה בעניין הקטנת נזק מוטל על המזיק. החובה עצמה דורשת מהניזוק לנקוט בכל האמצעים הסבירים להקטנת הנזק שנגרם לו עקב עוולה והפרתה גוררת שלילת פיצוי עקב נזק שיכול היה למנוע אם היה מקיימה. לענייננו, סבירות סירובו של הניזוק נבחנת לפי אמת מידה אובייקטיבית בעיקרה (ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45).

23. התובע העיד שלא ניסה טיפול בהפרעות קוגניטיביות באמצעות ריפוי בעיסוק. לדבריו שמע על הטיפול אך נאמר לו שאינו אפקטיבי (עמ' 19). אין ספק שהיה יכול לנסות טיפול באמצעות ריפוי בעיסוק אך לאור ספקנותו של ד"ר דבי ביחס לתועלתו, לא ניתן לקבוע שמדובר באמצעי סביר להקטנת הנזק. הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, ושיעור הנכות נותר על כנו.

הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

24. התובע מבקש לקבוע נכות תפקודית וגריעה מכושר השתכרותו בשיעור זהה לנכות הרפואית. מנגד מבקשים הנתבעים לקבוע כי אין לנכות הרפואית השלכה תפקודית כלשהי וכמו כן, שאין גריעה מכושר השתכרותו מפני ששב לעבודה לאחר התאונה והשביח את הכנסותיו. נוכח השתלבות הנתונים והטיעונים, אדון בשתי השאלות במשותף.

25. בקביעת הפגיעה התפקודית והשלכותיה על כושר ההשתכרות, ייתן בית המשפט דעתו לנסיבותיו הפרטניות של הנפגע, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן למידת השפעתה של נכותו הרפואית על יכולתו לעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792, ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, פורסם בנבו (2010), ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי, פורסם בנבו (2015)).

26. כאשר מדובר בנפגעי ראש, נהוג להחיל מעין-חזקה המזהה את שיעור הנכות הרפואית עם הגריעה מכושר ההשתכרות (ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ, פורסם בנבו (1992)). עם זאת, כל מקרה צריך להיבחן לגופו (ע"א 4919/09 עזאם נ' בר, פורסם בנבו (2011)).

27. התובע בן 53, בוגר מגמת מכונאות עם בגרות חלקית. בגיל צעיר השתלב בתחום שיווק המאפים, תחילה כשכיר ומאז שנת 1993 כבעל עסק עצמאי. בעבר ניסה להשתלב ללא הצלחה בעסקי תיווך רכבים וגלאים לרעידות אדמה (עמ' 12). המודל העסקי שלו פשוט ומבוסס על רכישת מאפים מספקים, מכירתם ואספקתם בעיקר ללקוחות גדולים וקבועים ברחבי ארץ. העסק פועל כ"תזמורת של איש אחד", כאשר התובע הוא המנהל, המשווק והנהג היחיד ונושא בכל המטלות האדמיניסטרטיביות והביצועיות. בעתות לחץ הוא נעזר בחברות משלוחים להובלת הסחורה (עמ' 13).

28. התובע הצהיר שלאחר התאונה שב לעבודה בהדרגה. תחילה נעזר בחברות המשלוחים ובספקיו ורק לאחר כחודש שב לעבודה מלאה אך לא תפקד כבעבר. מאז התאונה הוא מבצע טעויות רבות בעבודה כולל בחישובים, שוכח דברים, חסר סבלנות, נזקק לעזרת אחר בהפעלת מחשב ונאלץ להוציא חשבוניות באופן ידני. אין ביכולתו לעבוד באותו היקף ובאותה יעילות כפי שעבד לפני התאונה. עוד הצהיר שאין לו אנרגיה להתפנות, ליזום ולהגיע ללקוחות חדשים למרות הפוטנציאל העצום של העסק. כתוצאה מכך נגרמו וייגרמו לו הפסדי הכנסה לפחות בגובה שיעור נכותו הרפואית.

29. בחקירתו אישר שהעסק אינו מפסיד אך הוא שומר על הקיים בקושי. למרות שיש לו אפשרות לשווק לעשרות נקודות נוספות של לקוחותיו ברחבי הארץ, הוא "נשאר עם מה שיש" מאחר שאינו רוצה להעמיס על עצמו וחושש שאם יטעה, לא יעבדו אתו בכלל. בנותיו היו ערות לבעיות בתפקודו. בכל הנוגע לתפקודו בעבודה, הוא מבקש שיבדקו אותו עשרות פעמים ויכול לטעות כאשר הוא רושם תעודת משלוח. כאן ציין גברת בשם שרה וגברת נוספת שאת שמה שכח ומתעסקות בהנהלת חשבונות. שרה מתקשרת אליו כשהיא מוצאת טעויות ו – 90% מהטעויות הן לרעתו (עמ' 20).

30. נפתח בפגיעה התפקודית. לאור קביעותיו של ד"ר דבי, מדובר בנכות קוגניטיבית מבוססת ואלמלא התרשמותו, היה שיעורה עומד על 50%. יודגש שהתרשמותו מבוססת על תפקוד התובע בשיחה ומנותקת מהקשרים תעסוקתיים.

31. לטענת הנתבעים, לא הוכחה פגיעה תפקודית כלשהי. טענות התובע מסתכמות בבלבול, לעתים, בהוצאת חשבוניות. עדותו היא עדות יחידה ולא מהימנה גם לדעת המומחים. בנוסף, עדותו אינה נתמכת בראיית סיוע ובעדויות אנשים שעובדים אתו. הימנעותו מזימונם פועלת לחובתו שכן היו יכולים להעיד שהתבלבל גם לפני התאונה.

אין בידי לקבל את הטענה. ראשית, ד"ר דבי התרשם ממהימנות התובע ומכנות תלונותיו לרבות אלו שאינן מוסברות בממצא נוירולוגי. פרופ' אסיף התמקד בטיפולי השיקום וממילא, אין בידיו להעריך מהימנות של תלונות בתחום הנוירולוגי. שנית, אפילו נניח שהתובע התבלבל בהוצאת חשבוניות ושאר מסמכים גם לפני התאונה, ליקוייו פוגעים ומפריעים לביצוע מכלול מטלותיו. להבדיל מהמקרה אליו הפנו הנתבעים (ע"א 512/88 דוד נ' רוקח, תק-על 91(1) 574 (1991)), התובע היה ונותר היחיד שמבצע את כל התפקידים והמטלות בעסק.

32. נפנה לכושר ההשתכרות. ברמת ההכנסות של העסק ניכרת תנודתיות (כפי שיפורט בפרק הפיצוי). בשנת התאונה ירדה ההכנסה, בשנתיים הבאות עלתה ובשנה שלאחר מכן, ירדה מתחת לרמה עובר לתאונה.

33. התובע לא פירט מהו פוטנציאל ההתרחבות של העסק. עם זאת, סביר שליקוייו פוגעים ביכולתו להגביר את מאמציו, בין במישרין ובין עקב ירידה בביטחון העצמי. אין לשלול שהגברת מאמציו, הייתה עשויה לתרום במידה מסוימת להגדלת הכנסותיו. סביר ואף למעלה מכך, כי שימור הקיים כרוך בהשקעת מאמץ יתר מצדו. נכון וצודק להניח שלא יתמיד או לא יהיה מסוגל בהכרח להתמיד במאמציו (השוו - ת"א (י-ם) 9131/07 קן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו (2011)). לכל אלה מתווספת העובדה שאין לתובע ביטחון תעסוקתי. ככל שהעסק ייסגר, יהיה עליו לבנות עסק מחדש או שייפלט לשוק העבודה. במקרה כזה, נכותו תפריע לתפקודו וצפוי שתשפיע על כושר השתכרותו ועל רמת השתכרותו (עניין אדלר). ככלל, יש לפסוק פיצוי על גריעה עתידית מכושר ההשתכרות, גם כאשר הנפגע חזר לעבודתו ולא נגרמים לו הפסדים (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' בורבה, פורסם בנבו (1995)). הדברים יפים מקל וחומר כאשר מדובר בנפגע ראש בנתוניו של התובע. עם זאת, בקביעת שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, יש לייחס משקל לעובדה שחזר לעבודתו זמן קצר לאחר התאונה, ולמעט שנה אחת, לא הוכיח ירידה בהכנסותיו (עניין דוד).

34. בשים לב לנתוני התובע ולנכות הקוגניטיבית מצד אחד, ומצד שני להיעדר הפסדים כמעט לאורך כל הדרך עם השבחת הכנסות בחלק מהזמן, מצאתי לסטות ב – 20% מהנכות הרפואית ולהעמיד את שיעור הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות על 12%.

הפיצוי 

35. הפסד השתכרות בעבר - התובע מבקש לפסוק פיצוי על דרך אומדן ומציע חישובים שונים, בין היתר בהתבסס על נכותו בשנה הראשונה. מדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה הן לקיומו והן לשיעורו. עצמאים מתקשים לעתים להביא ראיות ונתונים מדויקים, בעיקר בשל תנודתיות בהכנסות גם בימים כתיקונם. כאשר משתכנע בית המשפט שנגרם נזק אך קיים קושי אובייקטיבי להביא ראיות לשיעורו, בידיו לפסוק פיצוי על דרך אומדן. כפי שיפורט להלן, במקרה של התובע אין מקום לעשות זאת שכן נמנע מהבאת ראיות חשובות מבלי לספק הסבר.

36. התובע העיד שחזר לעבודה כעבור "שבוע פלוס", היה מבצע נסיעות קצרות ומשתמש בחברות משלוחים לנסיעות ארוכות ו"לא בחינם" (עמ' 18). מעבר להיעדר פירוט עובדתי מינימאלי, נמנע מצירוף דיווחים למע"מ או כל ראיה רלבנטית אחרת.

37. התובע הגיש דוחות רווח והפסד, שומה ותקצירי שומות, ללא חומרי הגלם אשר שימשו לעריכתם. מהמסמכים עולים הנתונים הבאים:

בשנת 2011 ניכרת ירידה של כ – 37% בהכנסות. אולם התובע לא פירט ולא ניסה לשייך אותה (או חלקה) לתקופה הקצרה שחלפה מיום התאונה ועד סוף השנה. מיום התאונה ועד ליום 18.10.12 אמנם סבל מנכות בשיעור 23.5%, אולם ההכנסות בשנת 2012 שבו לרמתן עובר לתאונה ועל פניו, לא נגרמו הפסדים. בשנת 2015 ירדה רמת ההכנסות, אך שוב, לא בוסס קשר בין הירידה לבין התאונה.

38. הפסד השתכרות בעתיד – בהיותו עצמאי, סביר להניח שהתובע ימשיך לעבוד עד הגיעו לגיל 70. בשנים 2010 עד 2015 (בנטרול שנת 2011) עמדה הכנסתו החודשית הממוצעת על 18,654 ₪. שיעור ההפסד לאור הגריעה מכושר ההשתכרות עומד על 357,294 ₪ (18,654 * 12% * 159.6488).

39. עזרת הזולת – התובע מבקש לפסוק פיצוי בהיקף של 1,000 ₪ לחודש בגין עזרה במשק בית עד לאריכות ימיו. אולם בתצהירו לא טען שקיבל עזרה בעבר ונכותו אף אינה מצריכה עזרה כזו .

40. נסיעות – בהביאי בחשבון את הצורך להגיע לטיפולים ובדיקות בתחום הנוירולוגי, אפסוק לפי אומדן פיצוי בסך 3,000 ₪.

41. נזק לא ממוני – בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, לגילו ולנכות בשיעור 15%, זכאי התובע לפיצוי בסך 23,744 ₪.

סוף דבר

42. הנתבעת 2 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א.גריעה מכושר השתכרות 357,294 ₪

ב.הוצאות 3,000 ₪

ד.נזק לא ממוני 23,744 ₪

-----------------------------------------------------------------------

סה"כ:384,038 ₪

43. לסכום זה מתווספים שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21% ואגרת משפט. חקירת פרופ' אסיף לא הועילה לתובע ועליו לשאת בהוצאות זימונו.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ח, 20 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.