1.בפני תביעה כספית בעילה נזיקית בגין מחדלים בטיפול בבקשה לאיחוד משפחות שהגישו התובעים.
רקע והליכים קודמים:
2.התובע, אזרח ישראל, נשוי לגב' פלונית (להלן – "הגב' פלונית") ומתנהל ביניהם הליך גירושין ארוך ימים. התובעת, אזרחית מולדובה, הגישה יחד עם התובע ביום 20/07/10 בקשה לנתבעת 2 (להלן-"המשרד") לאיחוד משפחות בהיותם בני זוג, ידועים בציבור (להלן-"הבקשה").
3.קודם לבקשה, הגישו התובע ובת זוגו אז, אזרחית הפיליפינים, הגב' ד. (להלן-"הגב' ד.") בקשה לאיחוד משפחות. המשרד, דחה את הבקשה וסרב להחיל על הגב' ד.את ההליך המדורג למתן אשרה לפי נהלי המשרד (להלן-"ההליך המדורג") הואיל והתובע נשוי עדיין לגב' פלונית, התובע והגב' ד., עתרו כנגד החלטת המשרד בעת"מ 139/07 (להלן-"העתירה הראשונה"). בפסק הדין שניתן באותה עתירה ביום 25/07/07 קבעה כב' השופטת י' צור , כי אין להתנות את מתן האשרה בהליך הגירושין (להלן-"התנאי לאשרה") משנמצא כי התובע ואשתו פרודים וכי המחלוקת ביניהם בעניין חלוקת הרכוש, מעכבת את סיום ההליך. עוד נקבע, כי התנאי שקבע המשרד למתן האשרה בהשלמת הליך הגירושין אינו סביר שכן הוא עשוי ליצור לחץ בלתי סביר מצד הגב' פלונית. כלפי התובע (סעיף 44 לפסק הדין, נספח א' לכתב התביעה).
4.לפיכך הורה בית המשפט על החלת ההליך המדורג למתן רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 לגב' ד.והחלת ההליך למשך 6 שנים לפי הנוהל בקיזוז תקופה בת שנה מהתקופה. זאת עקב התארכות הטיפול בבקשה לצורך עריכת בדיקות ע"י המשרד בנוגע להליך הגירושין שאינן רלוונטיות למתן האשרה.
5.מאוחר יותר, לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הראשונה, הוגשה הבקשה נשוא התביעה שבפני, למתן אשרה לתובעת. או אז, חזר ודרש המשרד מהתובע להציג מסמכים להוכחת מאמציו להתגרש מהגב' כ.. התובע, סרב לבקשה לאור הקביעה בפסק הדין בדבר היעדר רלוונטיות של הליך הגירושין , לבקשה. המשרד, עמד על דרישתו זו ולפיכך, הגישו התובעים ביום 21/06/12 השגה 458/12 כנגד ההחלטה וביקשו שיוחל עליהם ההליך המדורג (להלן-"ההשגה הראשונה"). ביום 10/07/13 ניתנה החלטה בהשגה ונקבע כי לאור פסק הדין בעתירה הראשונה, על המשרד לתת בהקדם האפשרי החלטה עדכנית בבקשה ובעניין ניהול חיים משותפים בין בני הזוג בהתעלם, מנישואיו הפורמליים של התובע לגב' כ.. בנוסף נקבע כי ככל שהכרעה בבקשה תתארך מעל ל- 30 יום, יינתן לתובעת רישיון מסוג ב/1 עד למתן החלטה בבקשה למתן אשרה (ההחלטה צורפה כנספח כח' לכתב התביעה).
6.ביום 25/12/13 הגיש התובע השגה נוספת משלא טופלה הבקשה בה ביקש להורות למשרד להעניק לתובעת מעמד של תושב זמני לאור חלוף פרק זמן ארוך ממועד הגשת הבקשה. ביום 10/02/14 הודיע המשרד כי הוחלט להעניק לתובעת אשרה מסוג ב/1 במסגרת ההליך המדורג החל על ידועים בציבור.
7.בנסיבות בהן התארך הטיפול בבקשה ובהחלת ההליך המדורג על התובעים רק לאחר חלוף מספר שנים ממועד הגשתה, הגישו התובעים עתירה בעת"מ 9170/04/14 לקיצור תקופת ההליך המדורג למתן אשרה מסוג א/5 (להלן-"העתירה השנייה). במסגרת הדיון בעתירה, הסכים המשרד להצעת בית המשפט לפיה תקוצר התקופה ובפסק הדין, הורה כב' הנשיא ד' חשין כי התובעת תקבל אשרה מסוג א/5 לא יאוחר מיום 24/07/14 (נספח ג' לכתב התביעה, להלן- "פסק הדין בעתירה השנייה").
8. התארכות הטיפול בבקשה הביאה להגשת התביעה שבפניי בעילה של התרשלות ונזקי התובעים בגינה בהפסד הכנסה לתובעת ועגמת נפש לתובעים, מה שהוכחש ע"י המשרד שטען כי כל פעולותיו בוצעו כדין ולפי הנוהל, במסגרת שיקול הדעת המקצועי הנתון לו.
9. בהתאם להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה ביום 13.4.16 הוסכם כי לא יחקרו המצהירים ופסק הדין יינתן על פי כתבי בי-דין ולאחר הגשת סיכומים בכתב.
תמצית טענות הצדדים:
10.טוענים התובעים כי הטיפול של המשרד בבקשה בשלביו השונים, היה טיפול רשלני ובניגוד
לפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה שקבע כי הליך הגירושין בעניינו (להלן-"הליך הגירושין")
אינו רלוונטי לבחינתה. לא זו בלבד שפסק הדין לא כובד בדרישות חוזרות ונשנות ממנו
להמצאת מסמכים עדכניים על ניסיונו לסיים את הליך הגירושין אלא המשרד, אף לא
טרח להשיב לפניותיו כמצוות סעיף 3 לחוק לתיקון סדרי מנהל (החלטות והנמקות) תשי"ט
– 1958. בכך, האריך המשרד שלא לצורך את הטיפול בבקשה, מה שהביא להגשת ההשגה
הראשונה.
11.אף שהמשרד, ערך לתובעים מספר ראיונות, בהם נמצא כי הם מקיימים חיים משותפים תחת קורת גג אחת (נספח ל"ז לכתב התביעה), לא הוחל עליהם ההליך המדורג אלא ניתנה לתובעת אשרה זמנית מסוג ב/1. אשרה, שמעמדה נחות מאשרה מסוג א/5 שהתובעת הייתה זכאית לקבלה לפי טענתה. משהתארך הטיפול בבקשה במשך למעלה משלוש וחצי שנים, הוגשה העתירה השנייה שהביאה בסופה למתן אשרה מסוג א/5 בחודש יולי 2014.
12. טוענים התובעים כי הטיפול בבקשה שהתארך שלא לצורך ומתן אשרה מסוג ב/1 מנע מהתובעת לעבוד כסייעת בגן ולהתפרנס בכבוד מעבודתה. חיפושיה אחר עבודה לא עלה יפה נוכח מעמדה באשרה מסוג ב/1 שניתנה לה שתוקפה לפרקי זמן קצרים בלבד. בכך, נגרם לה הפסד השתכרות למשך 42 חודשים שהועמד בתביעה על פי שכר מינימום בסך של 4,300 ₪ לחודש והגיע לסך כולל של 180,000 ₪. לכך התווסף נזקה בגין הפסדיה לחופשה שנתית, פנסיה ופיצויי פיטורין עבור כל אותה תקופה בסך של 36,744 ₪. בנוסף, ביקשו התובעים פיצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין עגמת נפש וסך של 17,700 ש"ח בגין הוצאות לשכר טרחת עו"ד בהליכים הקודמים.
13.הנתבעים טענו מנגד, כי אין להתערב בשיקול הדעת המנהלי של המשרד שהופעל בסבירות לבחינת מערכת היחסים בין התובעים אם היא מעידה על חיים משותפים כנים שעה שהתובע, נשוי ואב לילדים מנישואיו לגב' כ.. נכון הדבר בפרט לאור חוסר ניקיון כפיים של התובע עליו נודע למשרד בדיעבד , משלא עדכן את המשרד על היותו פרוד מהגב' ד. כבר בשנת 2007 מה שהביא למתן אשרה לה מסוג א/5 כידועה בציבור שלו. הודעה על הפירוד נמסרה ע"י התובע רק ביום 16/02/09 ובכך איבד המשרד את האימון בתובע. לפיכך, נדרשה בחינה מדוקדקת של הבקשה כפי שנקבע גם בהחלטה בהשגה הראשונה. כך גם בקשה של בת זוג אחרת של התובע לקבלת אשרה נדחתה וזאת מחמת זיוף על גבי הבקשה, שהוטעם כי התובע לא אחראי לו.
14.לפיכך, טען המשרד כי פעולותיו נעשו בסבירות ובתום לב על פי הרשאה חוקית וללא כל התרשלות. לא עסקינן בהכבדה לריק על התובעים, כי אם בבדיקה של כנות הקשר ודרישה כדין להמצאת מסמכים עדכניים על הליך הגירושין. אין לתובעים להלין אלא כנגד עצמם על התארכות הטיפול בבקשה משלא המציאו מסמכים מתיק הגירושין כמובא במכתבו לתובע מיום 21/07/12. בנסבות אלו, לא קמה לתובע זכות תביעה בשל התנהגותו חסרת תום הלב בעניינה של הגב' ד.
15.אשרה מסוג ב/1 ניתנה לתובעת לאור ההחלטה בהשגה הראשונה והמשרד פעל כדין כפי שנקבע בהחלטה בהשגה השנייה כי אין לקצר את תקופת ההליך המדורג (נספח כ"ג לכתב ההגנה). עם זאת, ניאות המשרד לקצר את התקופה בהתאם להסכמות שהושגו במסגרת העתירה השנייה. לפיכך נטען כי לא התארכה תקופת ההליך המדורג ואף לא נגרם לתובעת כל נזק בגין הטיפול בבקשה. מה גם, שהיה על התובעים לתקוף את החלטות המשרד בתקיפה ישירה ובמועדים הקבועים בחוק ולא בפניות חוזרות ונשנות שלו למשרד כמו גם למשרד מבקר המדינה, כפי שנעשה.
16. עוד טען המשרד כי סכום התביעה המופרז וכנגד אי הקטנת הנזק ע"י התובעת שנמנעה מחיפוש אחר עבודה אחרת ולא רק כסייעת בגן ולאשמו התורם של התובע שנהג בחוסר ניקיון כפיים, כאמור. הדרישה להוצאות בגין ההליכים הקודמים דינה להידחות משנתנו פסקי דין באותם הליכים ואף הושגה פשרה בעתירה השנייה ללא צו להוצאות.
דיון והכרעה:
17. המחלוקת היא אם המשרד האחראי לטיפול בבקשה, התרשל בטיפול במתן אשרה מסוג א/5 לתובעת בהתארכותו למשך מספר שנים עד להחלת ההליך המדורג , לא לפני שניתנה החלטה בהשגה ולאחריה בפסק הדין בעתירה השנייה.
המסגרת הנורמטיבית:
18. בהתאם לחוק הכניסה לישראל , התשי"ב-1952, לשר הפנים נתון שיקול הדעת לאשר את שהייתם בישראל, של מי שאינם אזרחי ישראל ולהעניק רישיונות ישיבה. במסגרת שיקול הדעת המוקנה לשר נקבעה בנהלי המשרד מדיניות לפיה בידי זרים שהוכיחו כי הינם ידועים בציבור של אזרח ישראלי, להסדיר את מעמדם בישראל מכוח יחסים אלו. נוהל שמספרו 5.2.0009 הוא הנוהל המסדיר מתן מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, שאינם נשואים (כהגדרתו בפסק הדין - "הנוהל").
19. בהתאם לנוהל, ייבחנו כנות הקשר בין בני הזוג. אם הם מנהלים חיים משותפים ואם מרכז חייו של בן הזוג הזר, בישראל. בהינתן שהשניים עמדו באותם תנאים ולא נמצאה מניעה ביטחונית או פלילית, יינתן תחילה לבן הזוג הזר רישיון ישיבה לביקור מסוג ב/1 ויחל לגביו ההליך המדורג במהלכו יינתן רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5. בסופו של התהליך המדורג יינתן לבן הזוג הזר רישיון לישיבת קבע בישראל. על הנוהל ותכליתו מצינו בעע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן, פ''ד סא (1) 211, 231:"הרציונאל שבבסיס מדיניות ראויה זו הינו ההכרה כי גם תא משפחתי שאינו מבוסס על קשר פורמאלי של נישואין ראוי להגנה ויש לאפשר לבני הזוג המרכיבים אותו לחיות יחדיו תוך המשך מגורים בארץ, ובלבד שמדובר בקשר אמיתי, כן ומבוסס".
עם זאת, שומה על שר הפנים לוודא כי לא עסקינן בקשר למראית עין וכי לא נעשה שימוש לרעה בזכות לכינון תא משפחתי שלא למטרה לשמה היא ניתנה.
20. הוכחת עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, צריך שיתקיימו שלושה יסודות: נזק, אשם וקשר סיבתי בין השניים. "יסוד האשם, המצוי בטבורה של שאלת הרשלנות, נבחן על-פי קיומה של התנהגות בלתי-סבירה, לרבות מחדל, בנסיבות בהן מן הראוי להטיל בשל התנהגות זו אחריות על המזיק"( ע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד סב (1)803 , להלן-"פרשת שתיל").
על קיומה של חובת זהירות, מושגית וקונקרטית אין חולק לאור הסמכות הנתונה למשרד לפי החוק והנוהל . הנטל, מוטל על התובעים להוכיח כי המשרד פעל שלא בסבירות בטיפול בבקשה מה שגרם להם נזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1)113; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113).
קיימת אמנם חזקת תקינות, בנוגע לפעולות המשרד להגשמת התכלית של הנוהל. קרי, לוודא כי הקשר בין בני הזוג אינו רק למראית עין וכי עסקינן ביחסים כנים. עם זאת, החזקה ניתנת לסתירה ככל שיוכח כי המשרד, הפעיל את שיקול דעתו בחריגה ממתחם הסבירות ולא באופן מידתי. בבחינת התנהלות המשרד, יש להידרש לאיזון בין האינטרס של המשרד לברר את מעמדם של התובעים בהתאם לנוהל ובין האינטרס של התובעת , לקבלת האשרה תוך פרק זמן סביר וללא עיכובים שאין בהם צורך (ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס, פ"ד נח(5)167, פסקה 9 בפסק הדין של כב' השופטת דורנר). יפים הדברים, בפרט משעסקינן בטיפול פרטני של המשרד בעניינם של התובעים ומקום בו, נזקם צפוי.
21. בבחינת טענות הצדדים, נדרשתי לשאלת טיבן של הדרישות והבדיקה של המשרד במסגרת הטיפול בבקשה , אם היה בהן צורך לאור התוצאה בהליכים הקודמים כמו גם שאלת פרק הזמן שחלף ממועד הגשת הבקשה ועד מועד השלמת הטיפול, במתן אשרה מסוג א/5.
הטיפול בבקשה:
22. בהתאם לנוהל, על המשרד לבחון את כנות הקשר בין התובעים ובסמכותו לבחון את שאלת הפרוד בין התובע ואשתו, אם מדובר בפרידה אמתית או למראית עין על מנת שתאושר הבקשה. אלא מאי, שאלת הפרוד מהגב' כ.התבררה במסגרת הטיפול בבקשה של הגב' ד. בזמנו והוכרעה כבר בפסק הדין בעתירה הראשונה מיום 25/07/07 שקבע כי נישואי התובע לגב' כ. הם נישואין פורמליים בלבד וכי התובע פרוד מזה מספר שנים.
בנסבות אלו, המשרד התרשל בטיפול בבקשה בעיכוב החלת ההליך המדורג על התובעת מחמת הדרישה מהתובע להמצאת מסמכים עדכניים מהליך הגירושין שעה שנקבע כבר בפסק דין , כי הוא פרוד מאשתו ו"ניתק סופית את קשר הנישואים וקשר המשפחה עם אשתו" (פסקה 53 לפסק הדין בעתירה הראשונה וההפניה שם לפסק הדין מיום 28/04/03 בתיק תמ"ש 18032/00). בפסק הדין אף נקבע כי אין במבוי הסתום אליו נקלעו בני הזוג להשלמת איזון המשאבים כדי להשליך על מתן האשרה וכי הדרישה להשלמת הליך הגירושין או להתקדמותו, אין בה כדי לשרת את תכלית הנוהל לבחינת ניהול חיי משפחה בלעדיים לצורך איחוד משפחות. נכונים הדברים בפרט בנסבות בהן לא היו למשרד כל טענות או חשש מבוסס לכך שהתובע מנהל 'חיים כפולים', בהיותו פרוד מאשתו כבר מעל עשור שנים (ראו פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה וכן סעיפים 55-58 לפסק הדין בעתירה הראשונה).
לפיכך, די היה בהודעה של התובע כי הליך הגירושין טרם הגיע לסיום ודרישת המשרד ממנו להצגת מסמכים על מאמציו להביא לסיומו, אינה מידתית בנסיבותיו ומשנקבע כבר בפסק הדין, כי היא אינה רלוונטית לצורך הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות.
23.בה בעת, בידי המשרד הסמכות בהתאם לנוהל, לבחון את כנות הקשר בין התובעים ושאלת מרכז חייה של התובעת אם הוא בישראל. בהתאם לכך, נדרשתי לבחינת הטיפול בבקשה, טיבו והתארכותו.
24.הבקשה, הוגשה ביום 20/07/10. בחלוף פרק זמן סביר ממועד הגשתה, נערך לתובעים ראיון ראשון , ביום 13/10/10. עיון בפרוטוקול הריאיון מלמד כי המתחקרת, הגב' טטיאנה שמש התרשמה באופן חיובי מכנות הקשר בין התובעים המנהלים חיים משותפים וכן ממגורי התובעת בארץ (הסיפא של הריאיון , נספח ג' לכתב ההגנה). עם זאת, לא ניתנה החלטה בבקשה והתובע נדרש להגיש מסמכים עדכניים על הליך הגירושין, בהתעלם כאמור מקביעה חלוטה על היעדר רלוונטיות של אותה דרישה לטיפול בבקשה.
25. לא הועילו פניותיו של ב"כ התובעים, בארבעה מכתבים חוזרים ונשנים למשרד (נספחים ה, ו, ו-ח לכתב ההגנה) על מנת לקבל החלטה לגוף הבקשה. מעיון בחליפת המכתבים עולה כי ניתנו תשובות ביניים לאקוניות ע"י המשרד זאת בניגוד למצוות סעיף 3 לחוק לתיקון סדרי המנהל. ביני לביני, ביום 23/11/10 נולדה לתובעים בתם הראשונה וביום 10/01/12 , זומנו התובעים לראיון שני (נספח י' לכתב ההגנה). גם לאחריו, לא ניתנה החלטה בבקשה כי אם דרישה חוזרת להמצאת מסמכים עדכניים מהליך הגירושין. במענה לכך ומשכלו הקצין, הודיע ב"כ התובע במכתבו מיום 12/01/12 כי למרות פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה כבר ביום 28/04/03 אין בידיו להביא לסיום קשר הנישואין בהיעדר הסכמה בנוגע לאיזון נכסים ובפרט בנוגע לזכויות הפנסיוניות (נספח י' לכתב ההגנה). מידע זה, היה ידוע למשרד זה מכבר, מטענות התובע בעתירה הראשונה ומפסק הדין שניתן בה.
26. בהיעדר החלטה בבקשה, הוגשה ההשגה הראשונה ביום 21/06/12 ובסמוך לאחר הגשתה, המציא התובע מסמכים ישנים מהליך הגירושין והוא נענה בשלישית כי עליו להגיש מסמכים עדכניים. זאת אף שנערך לתובעים ראיון שני ונמצאו, גם לפי גרסת המשרד, ממצאים פוזיטיביים לגבי כנות הקשר בין התובעים ולגבי מגוריה של התובעת בישראל . כך גם עולה מתשובת המשרד למשרד מבקר המדינה לתלונת התובעים כנגד הטיפול הרשלני של המשרד. תגובה, שהמשרד אף הודיע במסגרתה כי צפוי להיוולד לתובעים ילדם השני. עם זאת ואף שהתובעים עמדו בתנאים להחלת ההליך המדורג, עמד המשרד על דרישתו להמצאת מסמכים עדכניים על הליך הגירושין (מכתב מיום 21/07/12, נספח ט"ו לכתב ההגנה) ובהיעדר המצאתם, סורבה הבקשה ביום 3/09/12 מחמת זאת בלבד (נספח יח לכתב ההגנה).
27. בד בבד, לא הוגשה תשובת המשרד להשגה הראשונה ומעת לעת הוגשו בקשות למתן ארכה, שיו"ר הוועדה נעתר להן. תשובה הוגשה רק ביום 19/06/13 , בחלוף כשנה ממועד הגשת ההשגה. בהחלטה מיום 10/07/13 הורה יו"ר ועדת ההשגה למשרד לתן החלטה עדכנית בבקשה תוך 30 יום ונקבע, כי בידי המשרד לקיים ראיון נוסף לתובעים. ראיון שלישי נערך ביום 18/08/13 (נספח כ"א לכתב ההגנה) וביום 10/02/14 התקבלה החלטה בבקשה לפיה המשרד יעניק לתובעת אשרה מסוג ב/1 במסגרת ההליך המדורג . כך גם הודיע המשרד בתשובתו להשגה שנייה שהגישו התובעים, לקיצור תקופת ההליך המדורג(נספח כב לכתב ההגנה). ההשגה השנייה נדחתה בהחלטה מיום 04/03/14 ובמסגרת העתירה השנייה שהוגשה כנגד אותה החלטה, הושגה הסכמה לקיצור התקופה ומתן אשרה לתובעת מסוג א/5 עד יום 24.7.14.
28.מהתנהלות המשרד כמובא במסכת העובדתית עולה, כי המשרד , שמילא אמנם אחר פסק הדין בעניינה של הגב' ד. ביקש בהתנהלותו להעמיד למבחן פעם נוספת את שאלת מעמדו האישי של התובע ללא כל בסיס עובדתי או משפטי לכך. שכן, כבר נקבע בשני פסקי דין והודע פעם נוספת במסגרת הבקשה, כי הליך הגירושין לא הסתיים ובדבר היעדר הרלוונטיות של הגירושין לבקשה לאיחוד משפחות. אף שפסק הדין החלוט בעתירה הראשונה ניתן אמנם בעניינם של התובע והגב' ד. קביעותיו בשאלת הליך הגירושין מחייבות את המשרד בטיפול בבקשת התובעים.
אוסיף ואומר כי ככל שהמשרד, מצא שהתובע נהג בחוסר ניקיון כפיים , באי מסירת הודעה על סיום קשריו עם הגב' ד. מה שהביא למתן אשרה מסוג א/5 , לא היה בכך כדי להשליך על בחינת כנות הקשר עם התובעת. קשר, שהוכח בכל הראיונות על היותו כנה ועל ניהול חיים משותפים ולידת שני ילדים משותפים.
29. לאור האמור אני קובעת כי המשרד פעל באופן לא סביר בעיכוב החלת ההליך המדורג על התובעת בדרישותיו מהתובע עד שיאמר 'רוצה אני' בקשר לסיום הליך הגירושין. כך נהג המשרד אף שהיטב היה ידוע (כמובא בפסק הדין בעתירה הראשונה) כי דרישתו זו עשויה לשנות את מאזן הכוחות בהליך הגירושין. שכן, המערכת המשפחתית החדשה של התובע תלויה על בלימה, מחמת ניהול הליך הגירושין שטרם בא לסיומו.
בכך, התארך ועוכב הטיפול בבקשה למשך שנים ארוכות בעת שהיה על המשרד להחיל את ההליך המדורג על התובעים מיד לאחר הריאיון הראשון ממנו עלה כי עסקינן בקשר אמתי.
30. בנסבות אלו, אני דוחה את טענות המשרד כנגד אי הגשת השגה ועתירה ע"י התובעים מוקדם יותר שעה, שפסק הדין בעתירה הראשונה קבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי התובע, פרוד מאשתו וכי נישואיו הם בגדר נישואין פורמליים בלבד. נכון הדבר בפרט לאור ההודעות של התובע למשרד, להם צורפו מסמכים ישנים אמנם, על ניהול ההליך שלא הבשיל לכדי מתן גט לאור התלייתו בחלוקת רכוש, שלא צלחה. משכך, הודיע התובע בדין כי אין בכוונתו לחדש את הליך הגירושין הואיל ואין בניהולו כדי להביא לסיומו (ראו פסק הדין בעתירה הראשונה וכן סעיפים 26-28 להחלטה בהשגה הראשונה).
31.מאוחר יותר, משהוברר כי התובע נהג בחוסר ניקיון כפיים, לא מיהר המשרד לערוך ראיון נוסף לתובעים מכוח סמכותו לפי הנוהל כי אם פעל בדרך של 'ענישה' בעיכוב נוסף בטיפול עד למתן ההחלטה בהשגה הראשונה. החלטה לפיה, בידי המשרד אמנם לערוך ריאיון נוסף. ניחא, אילו התארך הטיפול מחמת בדיקות אחרות ונוספות לעניין טיב הקשר בשל אי האמון בתובע. אך לא בכך היה נעוץ עיקר העיכוב בטיפול, כי אם בדרישות להמצאת מסמכים כאמור.
32. לאור האמור אני קובעת, כי המשרד האריך הרבה מעבר לסביר את תקופת הטיפול בבקשה, בדחיית מועד החלת ההליך המדורג על התובעת. היה על המשרד להחיל את ההליך המדורג כבר לאחר הריאיון הראשון מיום 13/10/10 שעלה יפה ולא להחילו רק בחודש פברואר 1014.
האחריות לנזק ושעורו:
33. ככלל, בני זוג העומדים בתנאים שנקבעו בנוהל לעניין כנות הקשר ומרכז החיים בהתרשמות חיובית מהם במסגרת הריאיון, עוברים לשלב השני שנקבע בו. שלב, המהווה תקופת מבחן מדורגת שבמהלכה נבדקים בכל שנה מחדש העמידה בשני התנאים. כך גם, בד בבד ניתנת לבן הזוג הזר אשרה מסוג ב/1 לתקופת ההליך המדורג.
מושכלות יסוד , כי אינו דומה אזרח זר שטרם הוחל עליו ההליך המדורג לאזרח זר שעבר לשלב השני, בהחלת ההליך המדורג עליו. המעבר לשלב השני והתקדמות השנים במסגרת ההליך המדורג, מבססים את מעמדו של בן הזוג הזר בישראל ואף יוצר אינטרס ציפייה והסתמכות לסיום ההליך המדורג לקבלת אשרה מסוג א/5. כל זאת, בתנאי שהקשר ומרכז החיים בארץ, יישארו בעינם. "ככל שסיבת פקיעת הקשר תלויה פחות בבן הזוג הזר, כך קיימת ציפייה לגיטימית גדולה יותר לסיום הליך הסדרת מעמדו" (עע"מ 8611/08 זוולדי נ' שר הפנים, 27/02/11; פסקה 15) .
לפיכך, הידיעה של בני זוג על היעדר שינוי במערכת היחסים שביניהם, מבססת את ציפייתם למתן אשרה מסוג א/5 ומונעת חשש לביטול האשרה שניתנה במסגרתו, מסוג ב/1 , עד לגמר ההליך. כל זאת בשונה מבן זוג זר, שטרם הוחל עליו ההליך המדורג.
34. לאור האמור ובנסבות העניין, היה על המשרד לצפות את נזקם של התובעים בשל העיכוב בהחלת ההליך המדורג. "הרי, משמדובר ברשות מנהלית הפועלת על יסוד סמכותה הסטטוטורית, ניתן לנסח קביעה כללית יותר, המכירה בקיומה של זיקה בין הסמכות לבין יסוד זה. לאור זיקה זו, חזקה על רשות מנהלית כי היא צופה ששימוש לקוי בסמכות המוקנית לה על-פי דין יגרום לנזק מן הסוג הנגרם בדרך כלל עקב שימוש לקוי כזה" (פרשת שתיל, פסקה 20).
35. מן הכלל אל הפרט. עיון בתצהירה של התובעת עולה כי נוצר לה קושי אמתי למציאת עבודה ומקור פרנסה בשל מעמדה בארץ, מבלי שגרסתה נסתרה בראיות המשרד. נכונים הדברים, לאור האשרה מסוג ב/1 שניתנה לה עובר להחלת ההליך המדורג. אשרה, שתוקפה לפרקי זמן קצרים , 3 חודשים בכל פעם, מבלי שיהא בעמידה בתנאי הנוהל להבטיח את הארכת תוקפה הואיל וטרם הוחל עליה ההליך המדורג אשר היה בו כדי לבסס את בטחונה התעסוקתי.
החלת ההליך המדורג, יש בו כדי ל'שדרג' את מעמדו של בן הזוג הזר הואיל וניתנת לו אשרה וגושפנקא לשהייה בארץ, ולו גם עד לגמר ההליך המדורג דבר המאפשר לו מטבע הדברים, למצוא לעצמו תעסוקה. זאת, כל עוד בני הזוג עומדים בתנאים, מה שאין חולק כי התקיים בעניינם של התובעים (כמובא בתוצאות 3 הראיונות) ובשונה ממי שמחזיק באשרה לתקופה קצרה וללא יכולת לאופק תעסוקתי כלשהו.
יתירה מכך, ביני לביני סורבה הבקשה מה שהסיג לאחור בשנית את התובעת לעניין מציאת עבודה. סירוב , שההשגה לגביו הביא לחידוש הטיפול בבקשה והמשרד הצטווה להעניק לתובעת אשרה מסוג ב/1 עד לגמר הטיפול.
36. יפים הדברים עד מועד ההחלטה מיום 10/07/13 בהשגה הראשונה לפיה נקבע כי תינתן לתובעת אשרה מסוג ב/1 שתהיה בתוקף עד להכרעת המשרד בבקשה (סעיף 30 להחלטה). לפיכך, מאותו מועד הובטח בטחונה התעסוקתי של התובעת לפרק זמן ארוך יותר ולא לפרקי זמן קצרים כבעבר של 3 חודשים. בכך, יש מטבע הדברים כדי להשליך על ביטחונה האישי התעסוקתי ואין המשרד אחראי להפסדיה מאותו מועד ואילך. מה גם, שהיה עליה לחפש לעצמה עבודה במגוון עיסוקים ולא רק כסייעת ולו גם במשרה חלקית על מנת להקטין את נזקה.
37. כך גם, בקביעת האחריות של המשרד לנזקה של התובעת בגין אי החלת ההליך המדורג במועד מוקדם יותר, אין להתעלם מקיצור תקופתו בהמלצת בית המשפט במסגרת העתירה השנייה. שכן, לתובעת ניתנה אשרה מסוג א/5 כבר ביום 24.7.14 בטרם חלוף חמש שנים ממועד הגשת הבקשה כמו גם ממועד הריאיון הראשון שנמצא בו, כי היחסים כנים.
לכך מצטרף גם אשמו התורם של התובע, שפעל בחוסר ניקיון כפיים בנוגע לבקשה ולאשרה בעניינה של הגב' ד., מה שהאריך את תקופת הבדיקה של הבקשה והביא לקיום הריאיון השלישי כמובא בגוף פסק הדין. התארכות, שאין לתובעים להלין כנגד המשרד עליה אף שהוכח בסופו של דבר, במסגרת אותו ריאיון כי התובעים בני זוג. כך גם, צפוי שיחלוף פרק זמן עד למציאת עבודה תקופה, שאינה באחריות של המשרד.
38. לאור האמור ולאחר ששקלתי את הדברים ואת דרישתה של התובעת שהעמידה בסיכומיה את נזקה להפסד השתכרות למשך 27.5 חודשים, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי לתקופה בת 18 חודשים בלבד בשיעור 70% משכר המינימום, שעמד על סך של 4,300 ₪, המגיע לסך כולל של 54,180 ₪. לכך יתווסף בהתאם לקביעותיי סך כולל של 16,835 ₪ בגין הפסד רכיבי שכר נלווים עבור חופשה שנתית, הבראה ופנסיה שישולם לתובעת ע"י הנתבעים.
39. בהתאם לקביעותיי על התנהלות בעלי הדין, ההכבדה מצד המשרד על התובעים בטיפול בבקשה מחד ועם זאת, נכונותו לקצר את ההליך המדורג ובהתחשב מנגד בהתנהגות התובע אני מחייבת את המשרד בפיצוי לתובעים, ביחד ולחוד, בגין עגמת נפש בסך של 5,000 ₪.
התשלומים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.
40. נדחית התביעה לפיצוי עבור הוצאות משפט בגין ההליכים הקודמים שעניינם הוכרע כבר במסגרתם ובפרט לאור ההסכמות בעתירה השנייה שהושגו, על דעת זאת שלא יהיה צו להוצאות.
41. אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות לאגרת בית משפט לפי חלקה היחסי בהתאם לחיובם בפסק הדין וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪ .
המזכירות תשלח עותק לצדדים.
ניתן היום, ח' חשוון תשע"ז, 09 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
