פלוני נ' חורי ואח'

1. תביעת נזקי גוף בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "החוק"). התובע יליד מאי 1975, כבן 46 כיום, ולפניו עוד 21 שנה עד גיל הפרישה. תאונת הדרכים הנה מיום 22.10.15, והתובע נפגע כנוסע ברכב בו נהג נתבע 1. נתבעת 2 הנה מבטחת החובה החבה בפיצויו של התובע. החבות והכיסוי אינם שנויים במחלוקת.

2. הפגיעה הגופנית הייתה משמעותית. התובע אושפז עד 15.12.15 במחלקה האורטופדית של בי"ח נהריה שם עבר ארבעה ניתוחים, ומשם הועבר לאשפוז שיקומי במחלקת שיקום של בית החולים שם שהה עד 3.1.16. סה"כ 71 ימי אשפוז.

פגיעות עיקריות (לא כולן) שאובחנו בשלבים שונים של המהלך הרפואי והותירו נכות צמיתה, היו שברים באגן, בקע בטני עם פיתולי מעיים בתוכו, שבר טיביה תוך מפרקי בברך שמאל. פגיעות נוספות (בגינן לא נפסקה נכות ) היו שבר בצלע , שברים בזיזים רוחביים בחוליות L4-L5 ושברים בעצם הזנב מימין.

3. בהתאמה לחומרת הפגיעה הראשונית, הטיפולים הרפואיים לרבות הפיזיותרפיה והשיקום היו ממושכים.

4. קביעות הביטוח הלאומי לעניין נכות רפואית ותקנה 15:

א. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר קבע בוועדות הרפואיות כדלקמן:

תקופת אי כושר מלאה ונכות רפואית זמנית (100%) עד 31.8.16 (10 חודש מאז התאונה).

60% נכות רפואית זמנית (שהוארכה פעמיים) עד 31.3.18 (19 חודש).

ב. לאחר מכן מ 1.5.18 – נקבעה נכותו הרפואית הצמיתה , על פי פירוט כדלקמן:

20% בשל בקע בטני לפי סע' 20(ג) לתוספת של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). סע' זה קובע הנכות בגין "מצב אחרי פציעה או ניתוח בטן עם התרופפות ניכרת של דופן הבטן; ישנו חוסר שרירים או בקע גדול המצריכים שימוש בחגורה אורטופדית".

20% בשל השפעה בינונית על כושר הפעולה בברך שמאל (סע' 35(1)(ג)).

20% בשל הגבלה בתנועות פרק ירך ימין (סע' 48(1)(ו) הקובע הנכות בגין הגבלה בהטייה , קירוב או סיבוב של הגף.

ג. שקלול נכויות אלה לבדן, שלכולן השפעה תפקודית, מביא לנכות משוקללת של 48.8%. באשר לנכות התפקודית בה ראיתי להכיר - אפרט בהמשך.

ד. נוסף על כך קבעה הועדה הרפואית נכות רפואית נוספת בת 10% בתחום הפלסטי בגין צלקות. נכות זו אינה נחזית כבעלת השלכה תפקודית. ביטויה בפן הפיצוי הכספי - אך בנזק הלא ממוני.

ה. הנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 53.92%, מ 1.5.18. נכות רפואית זו מחייבת בהליך זה, מכוח סע' 6ב לחוק.

ו. המל"ל הפעיל תקנה 15 במקסימום האפשרי (מחצית). קביעה זו אינה מחייבת לכאן, אולם רלוונטית לצורך ניכוי הגמלאות, המשולמות לפי 81%.

6. מאז התאונה אין התובע עובד, ולדבריו אינו יכול לעשות כן, היות וניסיונו התעסוקתי הינו כנהג משאית ומפעיל ציוד כבד, וזו עבודה פיזית המחייבת בין היתר גם עליה וירידה ממשאית לה אינו מסוגל לדבריו , בוודאי בשוטף.

7. שכרו הממוצע של התובע במקום עבודתו האחרון (שם עבד מ- 1.4.08 , היינו כשהיה בן 33 ועד שנפגע בתאונה בגיל 40) עמד על 6,890 ₪: אם ניזקק לתלוש השכר מספטמבר 2015 (החודש שלפני חודש התאונה), הברוטו המצטבר ל-9 חודשים מלאים עמד על 63,657 , ומכאן נוכה מס הכנסה המצטבר לאותם שישה חודשים שעמד על 1,647 ₪. התוצאה חולקה ב- 9.

אופן חישוב הפסד השכר, לעבר ולעתיד

8. התובע לא נפגע כקטין אלא בגיל 40, ולשכרו עובר לתאונה הגיע לאחר 7 שנות עבודה. מקובל עליי אפוא, כי זה אמור להיות בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השכר לעבר. עם זאת, אין מדובר על בסיס שכר שיש לקבע לכל התקופה בערכו הנומינאלי. אין להתעלם מהשפעת שינויים בשכר המינימום ובשכר הממוצע במשק אשר סביר שהיו נותנים אותותיהם ומשפיעים גם על שכרו של התובע, כנהג משאית ומפעיל ציוד כבד. במועד התאונה, 22.10.15 , עמד שכר המינימום במשק על 4,300 ₪. מאז הוגדל שכר המינימום באופן משמעותי (באחוזים) וכיום הוא עומד, החל מדצמבר 2017 על 5,300 ₪. גם השכר הממוצע במשק גדל משמעותית בשנים האחרונות (גם אם ננטרל השפעת משבר הקורונה החל ממרץ 2020 לאורו חלה "קפיצה" בנתוני השכר הממוצע). קשה להלום שרק שכרו של התובע כנהג משאית ומפעיל ציוד כבד היה נותר קפוא או מוצמד למדד המחירים לצרכן בלבד, בהתעלם מהשפעות רוחב משקיות שהגדילו השכר כמעט בכל הסקטורים.

9. במועד התאונה עמד שכרו של התובע על 60% יותר משכר המינימום. התאמת נתון זה לשכר המינימום דהיום, תביא לשכר של 8480 ₪. יותר משכר חציוני , אך פחות משכר ממוצע במשק. שכר ממוצע במשק לפי נתוני למ"ס, לאחר ניכוי מס הכנסה בלבד, עמד בעיגול קל על 10,000 ₪ עובר לתחילת משבר הקורונה שהשפעותיו המשקיות החלו במרץ 2020. נתון זה כולל שכר כלל העובדים, כולל עובדים זרים (עא 267/12 סרגי דוידנקו נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ). איני נזקק לשכר הממוצע במשק, לאור העובדה שהתובע היה כבר בן 40, ובעל ותק של 7 שנים באותו תפקיד ומקום, וזה השכר אליו הגיע, שהיה פחות מן השכר הממוצע במשק (ב 2015 עמד השכר הממוצע במקורב על 9500 ₪) . אולם ציינתי הדברים לשלמות התמונה . אציין עוד כי כאשר מדובר בשכר ממוצע ולו לצורך קביעת בסיס השכר, כקנה מידה השוואתי, לטעמי נכון יהא עדיין , עד סוף שנת 2021 , להיזקק לשכר הממוצע שעמד בתוקפו לפני תחילת השפעותיו המשקיות של עידן הקורונה (כידוע – קפיצת השכר הממוצע נגרמה בשל חישוב השכר בקרב אלו שנותרו מועסקים, לאחר גלי הפיטורין והחל"ת, ולמרות ההתאוששות המשקית המהירה והעליה בשיעור המועסקים, נכון עדיין להתחשב לשנה זו בשכר הממוצע שעובר לתחילת הקורונה).

10. התובע העיד מטעמו שני עדים שעדותם נועדה לבסס בסיס שכר גבוה יותר לנהגי משאיות והובלות. לא מצאתי תועלת רבה בעדויות אלה , במה שנוגע לקביעת בסיס השכר הפוטנציאלי. מדובר על שתי דוגמאות קונקרטיות של נהגים ממקומות עבודה אחרים, כאשר בחישוב נזקקתי לשכרו של התובע עצמו. שמא ניתן היה למצוא נהגים בעלי ותק כזה של התובע שהשתכרו פחות ממנו. לטעמי, עדויות כאלה יכולות להיות ראשית הדרך, לצורך ניסיון ראייתי להמחיש בסיס שכר עתידי מוגדל, אך לא סופה. צריך היה, אם כבר, להיזקק גם לחוות דעת כלכלית שתבאר האם חלה עליה משמעותית בשכרם של נהגי משאיות והובלות מעבר לעליה היחסית בשכר המינימום או בשכר הממוצע בתקופת השנים האחרונות (תוך נטרול השפעות זמניות של משבר הקורונה החריג על השכר בענף, אם יש כאלה, בשים לב שמדובר בחישוב לשנים רבות קדימה). אין זה מספיק למצוא שתי דוגמאות קונקרטיות של נהגים המשתכרים יותר, ואף לא במקום העבודה הספציפי בו עבד התובע עד שנפגע. ברור שבכל מקום משתכרים אחרת , ומה שנדרש הינו נתונים מצרפיים שיוגשו בגדרה של חוות דעת כלכלית אודות השכר הממוצע לנהגי משאיות והובלות, והאם חל דווקא בה שינוי משמעותי בשנים האחרונות, מעבר לנתונים כלליים לגבי כלל השכירים במשק. זאת בפרט לאור העובדה שהתובע לא נפגע בשנתו הראשונה או השנייה כנהג משאית ,אלא לאחר שכל שנות השתכרותו עבד כנהג משאית ומפעיל כלים, ובמקום העבודה האחרון עבד למעלה משבע שנים. יש אפוא די נתונים כדי להעדיף חישוב לפי נתוניו האינדיבידואלים של התובע עצמו.

11. העד ד' העיד כי הוא עובד של תנובה בקווי החלוקה. הוא משתכר בין 15,000 ל- 20,000 ₪ נטו ועובד כבר 29 שנה. הוא העיד כי היה רואה את התובע נוהג במשאית, מידי פעם, כאשר פגש בו על הכביש . אך לא יכול היה (שלא במפתיע) לזכור תאריכים. הוא ציין כי התלוש שלו מתנובה (כעולה אף מן התלוש עצמו) כולל גם פרמיות והטבות. ברור שלא ניתן להשוות בין התובע שעבד כמה שנים אצל כל מעביד (ואצל מעבידו האחרון קבלן עבודות עפר ותשתית, קצת למעלה משבע שנים) לבין נהג שעובד כמעט 30 שנה אצל אחד מהגופים הכלכליים החזקים במשק. אין בכלל בסיס להשוואה בין תנאי השכר.

12. דברים דומים יש לומר גם על הנהג הנוסף , אף הוא חבר של התובע מכפרו , שיכונה מ'. האחרון נהג טריילר שעובד גם עם הייברים. לתיק המוצגים הגיש תלושים ממקום עבודתו הלפני אחרון, בו עבד למעלה משבע שנים. השתכרותו לדבריו נעה שם בין 9,000 ל- 15,000 ₪ נטו, והשכר השתנה בהתאם להיקף העבודה. אכן עיון בתלושים מאותו מקום מעלה שהיו תנודות בשכר. כיום הוא עובד קצת למעלה משנה אצל מעביד אחר, כאשר השכר שם, כעולה מהתלושים שהגיש, נע סביב 11,000 ₪ נטו.

גם עד זה העיד כי התובע עבד כנהג משאית והוא פגש אותו לאורך השנים פעמים רבות, אם כי בתכיפות משתנה . לפעמים בכביש, ולפעמים במחצבות, אליהם הגיעו שני הנהגים (איש מטעם מעבידו). העד עבד בכל הארץ אילו התובע – באזור הצפון.

13 החשיבות בעדותם של שני עדים אלה הינה בכך ששניהם העידו על עיסוקו של התובע לאורך השנים כנהג רכב כבד ומוביל. ואכן די לטעמי בעדותו של התובע עצמו ,יחד עם עדויות שני העדים מטעמו, כדי שאקבע שהתובע אכן עבד לאורך השנים כנהג משאית, מפעיל כלים כבדים ומוביל. עדותו של מעסיקו לא הושמעה, שכן איש מהצדדים לא זימן אותו מעסיק לעדות . אולם לגבי קביעת עיסוקו של התובע די בראיות שהוצגו. זאת ועוד, עיסוקיו כנהג משאית, מוביל ומפעיל כלים כבדים, נתמכת בעקיפים גם ברישיון הנהיגה שהציג במהלך הישיבה. לתובע רישיון לנהיגה ברכב פרטי, במשאית ובכלים מעל 15 טון. הוא העיד כי אין לו השכלה היות ופרש מלימודיו לאחר שש שנים. צירוף הנתונים כולם תומך בכך שמדובר אכן בנהג משאית ומפעיל כלים כבדים, וכי אלו עיסוקיו לאורך השנים.

14. הנתבעת הטילה ספק באותנטיות של תלושי השכר שהציג התובע, אולם לטעמי שלי לא הוטל בהם ספק של ממש. יש להבדיל בין חוסר אותנטיות לבין מועד הדפסה שיכול אכן להיות מאוחר. זאת ועוד, לו אכן דובר היה על תלושים פיקטיביים שנועדו אך להגדיל מלאכותית השתכרותו של התובע , ואינה תואמת השכר המדווח, חזקה שהנתבעת הייתה מגישה דוח רציפות ביטוח מן המוסד לביטוח לאומי, כדי להמחיש ששם דווח על שכר נמוך יותר. בנוסף כטיעון מיגו, לאור השוני הממשי בין שכרם של נהגי משאיות ומובילים שכירים, כתלות במקום עבודתם ויכולתו הכלכלית של המעסיק, ניתן היה לצפות שהתובע יגיש תלושים על שכר גבוה בהרבה, לו אכן בתלושים לא אותנטיים עסקינן.

15. לא ניתן להשוות תנאי שכרו של התובע לתנאי שכרם של שני העדים מטעמו, ואם הוכיחו התלושים שהגישו דבר מה, הרי זה רק שיש פערים ניכרים בין השתכרויות של נהגי משאיות ומובילים, כתלות במקום עבודתם. התובע עצמו יכול היה להגיש תלושים ממקומות העבודה שלו במשך השנים אך בחר שלא לעשות כן. לעדותו , את עבודתו כנהג משאית החל אצל אותו מעביד אצלו גם סיים בחלוף שנים, כשנפגע בתאונה נשוא התביעה. הוא עבד אצלו 4,5 שנים; לאחר מכן עבד בחברה אחרת מרכז הזיפזיף עוד 5,6 שנים; לאחר מכן עבד אצל אחים עראף; לאחר מכן אצל נימר נעים. לבסוף חזר לאותו מעביד אצלו החל דרכו, כאשר הספיק לעבוד אצלו כאמור למעלה משבע שנים עד לתאונה. לדבריו נשאר אצל אותו מעביד שכן התייחס אליו יפה ובאופן הוגן. הוא אף ציין כי היה מתחשב בצרכים משפחתיים שלו, אם היה נאלץ להעדר. הוא ניסה לצייר תמונה לפיה שכרו היה צפוי לעלות, כאשר אמר למעביד שאם לא יעלה לו השכר, יעזוב אותו, ואצל מעבידים אחרים יכול הוא להשתכר הרבה יותר.

אולם התובע לא נפגע כצעיר בתחילת דרכו. יש כנראה טעם להימנעות הברורה שלו מצירוף תלושים אצל מעבידיו השונים (אישור תעסוקה ושכר לאור השנים מענף רציפות ביטוח במל"ל, בוודאי שניתן היה להגיש. הדבר נכון משני העברים, אולם התובע הוא שנושא בנטל לשכנע כי יש לקבוע בסיס שכר מוגדל לעתיד ). יש להחזיק לחובתו של התובע הימנעות ראייתית זו. משמעותה הינה כי השכר הגבוה ביותר אליו הגיע לאורך תקופה הינו זה שהשתכר אצל מעבידו האחרון. לו אכן היה יכול להשתכר משמעותית יותר אצל מעסיק אחר, חזקה שהיה עושה כן, שכן הוא עצמו העיד כי עבד כנהג משאית ומפעיל כלים כבדים בין בהובלות ובין בעבודות עפר אצל מעסיקים שונים לאורך השנים. והוא החל דרכו לדבריו אצל אותו מעסיק שאצלו גם סיים. כלומר לא רק היחס הטוב של אותו מעסיק הוא הגורם להיוותרותו אצלו, למעלה משבע שנים עד שנפגע.

16. בסיס השכר לצורך חישוב העבר, יעמוד אפוא, על השכר בפועל, 6,890 ₪. זאת עד לחודש דצמבר 2017, שאז עלה שכר המינימום. מדצמבר 2017 ועד מועד פסק הדין, וכך גם בחישוב ההפסד לעתיד, יועמד בסיס השכר על 8,480 ₪ ("נטו פלת"ד") כדי לבצע ההתאמה היחסית לעליה. אלא שלבסיסי שכר אלה , לעבר ולעתיד יש להוסיף בחישוב נפרד סך של 2,758 ₪ בלא תוספת תנאים סוציאליים, כשווי רכב צמוד שהועמד לרשות התובע ע"י מעבידו, שאצלו עבד עת נפגע. ראה להלן בסע' הבא .

17. שווי רכב צמוד:

א. בזמן התאונה נהג התובע ברכב סיטרואן ברלינגו הרשום על שם מעסיקו, בדרכו חזרה מעבודתו. הוא אישר כי אכן מדובר על רכב המעסיק – כעולה גם מרישיון הרכב שהגיש, וכי המעביד הוא שנשא בהוצאות ביטוח החובה והטסט, וברור שגם בתיקונים אם נדרשו. לנתון זה יש שתי משמעויות. הראשונה - מדובר על רכב מעסיק , שהתובע אישר שלא ניתן לו במתנה אלא נותר ברשות מעסיקו, אולם הועמד לשימושו השוטף, הן לצרכי עבודה והן לצרכים פרטיים. במצב דברים זה למל"ל אין זכות חזרה על מבטחת החובה, ולתובע אין זכות לרבע מן הנזק, שכן מדובר על רכב מעביד, בתאונה שבשירות המעביד (למרות שנזקיו עולים ממילא על רבע מן הנזק – ראה בהמשך). המשמעות השנייה - לבד מן השכר שהשתכר, יש לזקוף בטור הזכות גם את שווי השימוש ברכב המעסיק שהוצמד לו. מדובר באותו רכב בו נפגע התובע בתאונה נשוא התביעה. טענה עובדתית זו לא נסתרה. היא לא נסתרה, ונזכרה באופן מפורש עוד בסעיף 61 לתחשיב הנזק, שם גם ציין התובע כי מדובר באותו רכב בו נסע כשנפגע בתאונה. אם חלקה הנתבעת על נתון זה (כמו גם על אותנטיות התלושים, או על עיסוקו של התובע כנהג משאית ומפעיל ציוד כבד), הרי היא שהייתה צריכה אפוא לזמן מעסיקו של התובע. זאת משני טעמים מצטברים. הראשון פורמלי – היות והייצוג של שני הנתבעים מאוחד. המעסיק בעל הרכב יוצג מטעם מבטחת החובה, היא הנתבעת 2. הייצוג אומנם הינו מכוח פוליסת החובה, ואין מניעה שתובע יזמן לעדות נתבע, אם אין הנתבע מעיד מטעמו שלו.

אולם משעה שהייצוג הנו מטעם המבטחת, ראוי כי הדברים יזכו לליבון בקדם המשפט המסכם או עד אליו, כאשר זהות העדים ומספרם מכל צד אמורה להתלבן עד הקדם המסכם. מה שמוליך לנימוק השני שהינו חשוב אף יותר. קוים אכן קדם מסכם ובו ביקשתי לברר מי העדים מכל צד. ב"כ הנתבעת הודיע כי יכול שתזמן את מעסיקו של התובע, היינו הנתבע 1. בהתאמה שריינתי בפרוטוקול גם זמן חקירה ראשית ונגדית לחקירת המעסיק – אם תבחר הנתבעת לזמנו. ברור אפוא שהנתבעת 2 כמי שמייצגת גם הנתבע 1, המעסיק וכמי שהודיעה כי תשקול לזמנו כעד מטעמה, היא שהייתה אמורה לזמנו לו חלקה על אותנטיות התלושים, על עיסוקיו הנטענים של התובע אצל הנתבע 1 או על כך שהעמיד אכן לתובע רכב צמוד, הוא הרכב המעורב בתאונה, הכל כאשר טענה זו לא נסתרה ונטענה באופן מפורש. מדובר בעד מטעם הנתבעת, בלי קשר לכך שעל התובע להוכיח גובה נזקיו. נטל ההוכחה גם לגבי גובה הנזק מוטל על התובע, אולם הנטל המשני, נטל הבאת הראיות, עשוי שיעבור מצד לצד במשפט אזרחי גם כתלות במצגי הצדדים לגבי העדים הפוטנציאלים מטעמם. כפי שלחובת התובע נזקפת ההימנעות מהצגת נתוני השתכרות לאורך השנים שלפני תחילת תעסוקתו אצל המעביד האחרון, לחובת הנתבעת יש לזקוף ההימנעות מזימון הנתבע 1 לעדות, אם אכן חלקה על השתכרותו של התובע או עיסוקיו, או על טענתו שהרכב בו נפגע היה הרכב הצמוד שהועמד לשימושו על ידי המעביד.

די אפוא בראיות שהציג התובע, כמו גם מהימנעות הנתבעת 2 מזימון מעסיקו, על מנת שאקבע שהתלושים שהציג אותנטיים, עיסוקיו הנטענים נכוחים, והוא אכן זכה לרכב צמוד מטעם מעסיקו. לא מדובר על רכב חדש אלא על סיטרואן ברלינגו 1,900 סמ"ק שנת יצור 2005. התובע העיד, והדברים מסברים את האוזן, כי הטעם להעמדת אותו רכב צמוד הינו שהמשאית נשארה לא אחת באתרי עבודה שונים, והתובע היה אמור להגיע מביתו לאותם אתרים , ומשם חזרה לבית.

ב. מטעמו של התובע הוגשה חוות דעת הכלכלן משה קצין ביחס לשווי השימוש באותו רכב. חקירתו הנגדית של מר קצין לא ערערה כמלא הנימה יסודיות חוות דעתו, או מסקנותיו. העד אישר כי חוות דעתו מבוססת על ההנחה העובדתית, שכמובן אינה ידועה לו עצמו, שאכן אותו רכב הועמד לרשותו של התובע כרכב צמוד ע"י מעסיקו. הדבר ברור ממילא. אלא שקעתי כעובדה כי זה אכן היה מצב הדברים.

העד אישר כי הביא בחשבון שווי רכב לא חדש, והחלפה כל 4 שנים ונסיעות פרטיות בהיקף של 15,000 קילומטר בשנה. מדובר על הנחות שאינן מקפחות את הנתבעת. העד ציין בחקירתו שלפי נתוני האוצר בתחשיבים לגבי שווי רכב צמוד, מדובר על 27,000 קילומטר לשנה . שכן הקילומטראז' השנתי ברכבים צמודים גבוה מזה שבכלל הרכבים הפרטיים. והחלפה בממוצע היא כל שלוש שנים.

העד הביא אפוא בחשבון הנחות מחמירות יותר, אם כי לטעמי הנחות ראליות שאין לסטות מהן, לא לטובת הנתבעת, ולא לטובת התובע. הרכב הרי אינו רכב צמוד לעובד הייטק שמעסיקתו הצמידה לו רכב חדש, אלא רכב משומש מקבלן עבודות עפר, וניתן לקבל שלו היה התובע נותר אצל מעסיקו (ואין סיבה כאמור לגרוס שלא היה נותר אצלו, הן לאור כמות השנים שכבר עבד אצלו עד שנפגע, והן לאור היחסים הטובים ביניהם כפי שהעיד), הרי היה הוא זוכה להחלפת רכב משומש כל כמה שנים. גם הערכת הקילומטראז' שהביא המומחה בחשבון (15,000 קילומטר לשנה) הינה הערכה ריאלית . חקירת התובע לענין השימושים מעלה כי מדובר על אופי שימוש ממוצע של בעל רכב פרטי שהרכב משמש אותו ואת משפחתו לסידורים, ומדי פעם לטיולים באזורים שונים בארץ, בתכיפות לא קבועה. וגם לנסיעה לעבודה וממנה. המומחה ציין ובצדק שבקילומטראז' שנתי זה אכן כלל גם שווי הנסיעות של התובע אל העבודה (בין אתרי עבודה ובין מקום העבודה של אצל הנתבע 1 ובחזרה) ; וגם נסיעות פרטיות כגון לצרכי טיולים. הוא ציין שהדבר מוצדק שכן אלמלא הועמד הרכב לשימושו של התובע, הרי היה נושא מכיסו בעלויות הנסיעה ממקום העבודה חזרה לביתו. הדברים מקובלים עלי, ואומדן של 15,000 קילומטר לשנה הינו אומדן סביר שאינו מופרז , לאף כיוון.

ג. מר קצין אישר שבתלושי השכר של התובע, לא צוינה אותה הטבה של שווי רכב צמוד, והדבר נחזה לא תקין. אולם מעדותו של התובע ניתן להבין כי המוסכם בינו ובין מעסיקו היה שכר נטו ובהשתכרויות לא גבוהות, הדבר לעתים מקובל. אם נעיין בתלושי השכר של התובע נגלה כי שכר הבסיס קבוע ועומד על 5,500 ₪ שעל כך מתווספת לעיתים פרמיה המשתנה מידי חודש ונעה בין 1,100 ל- 2,400 ₪ לערך. התובע העיד כי אותה פרמיה תלויה במרחקי הנסיעה לאתרי העבודה, שהמרוחקים מהם גוזלים זמן נסיעה ארוך, החל משעות הבוקר המוקדמות. לפיכך, כפי שאישר מר קצין, גם אם המעסיק לא נהג כהלכה כאשר לא הוסיף בתלושים את שווי ההטבה, הרי שלא על התובע לצאת בחסרון כיס . אין היגיון בטענה שנהג משאית ששכר הבסיס שלו קבוע בשיעור לא גבוה במיוחד, וזוכה לפרמיה "לא בשמים" , שעליה אין תנאים סוציאליים, היה אמור עוד לשאת מכיסו בהוצאות הנסיעה לאתרים שונים. ברור אפוא שנכוחה טענת התובע כי המעביד הוא שנשא בכלל ההוצאות הקשורות לרכב, כולל עלויות דלק, שהובאו בחשבון בחוות הדעת של מר קצין. ולו גילם המעסיק את אותה הטבה בתלוש, היה גם צריך לדאוג לכך שהנטו של התובע לא יפגע, היינו הדבר היה צריך למצוא ביטויו בגילום.

ד. שווי אותה הטבה של העמדת רכב סיטרואן ברלינגו לשימושו של התובע על פי ההנחות שנזכרו לעיל עומד על פי חישוביו של מר קצין המקובלים עלי ולא נסתרו, על סך 2,759 ₪ לחודש , כשווי "נטו לבנק". כלומר הטבה זו מגלמת שווי השימוש נטו, בשורה התחתונה. מר קצין ציין כי במקרה ויקבע היקף נסיעות העולה או יורד על 15000 ק"מ לשנה שהניח, יש להוסיף או להחזיר בהתאמה 1.12 ₪ לכל קילומטר נוסף.

אולם איני סבור כי יש לסטות מהנחות העבודה של המומחה שהינן בהחלט סבירות. מר קצין הסביר כי לשימוש ברכב יש ערך ומי ש"נהנה" אפוא (כלכלית) מירידת הערך הנו המשתמש.

18. נתונים נוספים לעניין עזרה ותפקוד

א. התובע צירף מסמכים מענף שיקום במלל. על פי הערכה מ 1.4.18 זקוק התובע לסיוע קל. סומן שהוא מתקשה בהליכה, מתלבש בעיקר בעצמו - אך סומן שזקוק לסיוע קל, וזקוק לסיוע בהכנת חדר האמבטיה (תכשירי רחצה, מגבת, ויסות מים וכד'). צוין כי הקושי בהליכה אינו רלוונטי לבית (היינו מדובר על קושי שביטויו בפן התעסוקתי).

ב. רעייתו של התובע, כאמור במסמכים מענף השיקום, הינה ילידת 1987 , אינה עובדת , ויש לו בת קטינה, ילידת 2010. צוין שהרעיה מסייעת לתובע במקלחת, אך הוא מתלבש לבד למעט הגרביים, והיא הדואגת להכנת הארוחות, מסדרת את הבית ומטפלת בכביסה.

ג. במסמך של עובדת שיקום שנוגע לבחינת הזכאות לקצבה מיוחדת צוין שהתובע זקוק לסיוע קל ברחצה, הלבשה והליכה ממושכת, כאשר תיאר קושי בהליכה, בהתכופפות לצורך לבישת גרביים ונעליים וגם סיוע ברחצה כאשר קשה לו לעמוד ביציבות ולכן נעזר בכסא ורעייתו משגיחה שלא יפול. צוין שהוא סובל מכאבים והגבלה בתנועות בעקבות הבקע (מסמך מיום 6.9.18 של גב' עידית טולדנו).

ד. הנתונים העולים ממסמכי המלל שצוינו בפסקאות האחרונות מתיישבים לגופם עם הנכויות מהן סובל התובע. יוער כי אין מדובר בחוו"ד, אולם ניתן להיעזר בנתונים הגולמיים העולים מן המסמכים שהוגשו, כל עוד הם עולים בקנה אחד הם הנכויות וטיבן, מבחינת טיב המגבלות.

נכות תפקודית

19. מאז התאונה ועד היום חלפו למעלה מחמש שנים. לאור הנכויות הזמניות הארוכות (100% ו – 60%) וצירוף הנתונים של נכות אורטופדית גבוהה ועיסוק פיסי של נהג משאית ומפעיל ציוד כבד, ניתן להביא בחשבון אי כושר תעסוקתי מלא לתקופת 4 שנים מאז התאונה, היינו עד אוקטובר 2019 כולל. תקופה זו מביאה בחשבון שהנכות הצמיתה נקבעה ב 1.5.18, וכי עד אז היו, נכויות רפואיות זמניות גבוהות.

לאור התיעוד הרפואי שצורף, העיסוק הפיסי , ההיסטוריה התעסוקתית, הנכות האורטופדית וזו הנוגעת לבקע הבטני, יש להביא בחשבון גם תקופת הסתגלות ממושכת שהייתה אמורה לאפשר מאמצי שיקום והכשרה מקצועית , שתתאים לצירוף נכויותיו של התובע, לו ניסה התובע להשתקם ולהקטין נזקו (כפי שיבואר – הוא לא ניסה, אך ענין זה כבר נזקף לחובתו בשעורה של הנכות התפקודית שתובא בחשבון. יש להעמיד החישוב אפוא על מצב הדברים הרעיוני בו היינו נמצאים לפי ההנחות, לו יצא התובע כדי חובת הקטנת הנזק. תקופת הסתגלות זו הובאה על ידי בחשבון בקביעה שיש להביא בחשבון הפסד מלא עד אוקטובר 2019, היינו אי כושר תעסוקתי מלא לתקופה זו, חצי שנה מעבר לתום תקופת הנכות הזמנית. יש להביא בחשבון כי אף לו היה התובע פועל בהליך שיקום לו הוא זכאי במל"ל כנפגע עבודה לאור גובה נכותו, הרי שניסיונות השיקום וההכשרה המקצועית היו צפויים להימשך תקופה לא מבוטלת. זאת לאור העובדה שלתובע השכלה יסודית בלבד, וכל מעגל חייו התעסוקתיים היה כנהג משאית ומוביל, ומפעיל ציוד כבד.

20. בשים לב להשכלה יסודית בלבד, ניסיון תעסוקתי בענף אחד בלבד של הובלה והפעלת ציוד כבד, גיל הפגיעה , ואובדן אותו מקצוע בו עסק כל השנים, נכון יהא לקבוע נכות תפקודית העולה באופן ניכר על זו הרפואית. ועדיין, לא נכון יהא לקבוע כי התובע איבד כליל את כושר השתכרותו. אמת נכותו גבוהה, אולם לעבודות שאינן כרוכות במאמצים פיסיים ובהתכופפות – כשר הוא. גם אם עליו להכשיר עצמו בהכשרה מקצועית מתאימה. התובע ציין כי כיום מתנייד הוא ברכב פרטי קטן שרכש שגודל המנוע שלו הוא 1,300 או 1,400 סמ"ק. כלומר הוא מסוגל לנהוג ולהתנייד ברכב למקום עבודתו לו היה לו כזה.

21. הנכויות האורטופדיות השלובות בצירוף הנכות הבטנית אכן מגבילות את התובע. הוא העיד , והדברים מקובלים עלי, כי קשה לו לטפס אל הקבינה ולרדת בשוטף , קשה לו לסחוב ציוד, לטפס ולקשור מטען, אין הוא יכול להתכופף ולבדוק המשאית מלמטה אם צריך וכיוצ"ב עבודות פיסיות הכרוכות בעיסוקו, בין כנהג ומוביל, ובין כמפעיל ציוד לעבודות עפר. אכן ברור כי איבד מקצועו וגם יכולותיו לעסוק בעבודה פיסית מובהקת אחרת . ולאור ניסיונו התעסוקתי והשכלתו צומצם במידה ניכרת כושר השתכרותו בשיעור העולה על נכותו הרפואית. יחד עם זאת, הוא לא צירף כאמור מסמכים מענף שיקום שימחישו כי ניסה להשתקם ולהכשיר עצמו לתעסוקה המתאימה למומו, כפי זכותו כנפגע עבודה מוכר, ודאי בנכות שזה שעורה. עליו לעשות בסבירות להקטנת הנזק, חרף הפגיעה הקשה . קשה להלום, אף אין זה רצוי מבחינתו, כי ישב בחוסר מעש מכאן ואילך עד גיל פרישה. ואכן בחקירתו התברר כי לא ניצל זכאותו לפנות לענף שיקום כדי לזכות בהכשרה מקצועית המתאימה לנכותו.

הוא אישר כי היה אצל פקידת שיקום ששאלה אותו מה ניסיונו התעסוקתי, אולם הדבר היה רק לצורך סיוע בשיפוץ לו נזקק. מעבר לכך אין פניה שלו לשיקום מקצועי. גם מחוץ לענף שיקום במל"ל , לא טען התובע כי ניסה לעסוק בעיסוק כלשהו, ולו בישיבה. נכון, כשוריו התעסוקתיים אינם אינטלקטואלים אולם אין פירוש הדבר כי יש להשקיף עליו כמי שאיבד לחלוטין את כושר עבודתו, ויש עבודות המבוצעות בישיבה, בהן ניתן גם לערוך הפסקה מדי פעם. בשקלול הנתונים וחובת הקטנת הנזק, אביא בחשבון כי התובע איבד 70% מכושר השתכרותו. כלומר, שהחישוב לעתיד יעמוד על 75% משכר של 8,480 ₪.

חישוב הנזק, לאור הקביעות האמורות

22. הפסד השתכרות לעבר:

א. לתקופה שממועד התאונה ועד דצמבר 2017, לפי בסיס שכרו בפועל במקום עבודתו האחרון. מדובר על 25 חודש. בתקופה זו מצוי היה התובע לפי קביעתי באי כושר תעסוקתי מלא.

172,250 ₪ = 25 * 6,890 ₪

ב. לתקופה שמדצמבר 2017 ועד אוקטובר 2019 (כולל): לתקופה זו כאמור, אני מביא בחשבון אי כושר תעסוקתי מלא נמשך, כאשר בסיס השכר יעמוד על 8,480 ₪. מדובר על 23 חודש.

195,040 ₪ = 23 * 8,480 ₪

ג. לתקופה שמנובמבר 2019 ועד מועד פסק הדין (28 חודש): תקופת אי הכושר התעסוקתי המלא שהנחתי, הביאה בחשבון כאמור גם תקופת הסתגלות אותה היה אמור התובע לנצל לצורך הכשרה תעסוקתית, ולו במשרה חלקית, המתאימה לנכותו ומגבלותיו. מתקופה זו ואילך ועד לעתיד, אני מביא כאמור בחשבון נכות תפקודית (תעסוקתית) של 75%. יוער כי השכר אותו הבאתי בחשבון שהתובע מסוגל להשתכר במומו, לאחר הכשרה מקצועית, מביא בחשבון שכר נמוך בתעסוקה חלקית ועומד על 2,100 ₪ במעוגל. איני סבור כי בקביעה זו אני מקפח מי מן הצדדים. בהחלט יכול כי לאור גמלאות המלל הגבוהות העומדות לניכוי, ומספקות לו גמלה חודשית שאינה רחוקה משכרו, אין הוא פועל בסבירות להקטנת ניזקו , כדי לקבע תוצאה של חישוב לפי הפסד מלא. אין להשוותו לפרפלג הרתוק לחלוטין לכסא גלגלים ובשקלול יתר נתוניו אינו מסוגל לעבוד (אף כי יש גם פרפלגים העובדים). נכותו ומגבלותיו של התובע אינן עולות כדי מצב תפקודי כה חמור, אם כי מצבו חמור דיו, כפי שעולה אף מהנחותי שלי, ושעור הנכות התפקודית שלו שהנחתי, עולה ממשית על הנכות הרפואית.

178,080 ₪ = 75% * 8,480 * 28

ד. צירוף הסכומים מביא לסך של 545,370 ₪. לכך יש להוסיף תנאים סוציאליים שלא הופרשו על שכר אבוד זה, בשיעור 12.5% (לחלק מן התקופה אמורה ההפרשה המחויבת לעמוד על 12% בלבד, אולם חלקה הארי של התקופה מחויב הפרשות בשיעור 12.5%. ההפרש זניח, ולכן אחשב לפי 12.5%). לאחר תוספת התנאים הסוציאליים עומד הפיצוי כאן על 613,541 ₪.

יוער: ראוי להביא בחשבון גם את הפסד הפרשות המעביד המחויב על פי צו ההרחבה במשק, אף לגבי הפסד השכר לעבר. אמנם הביטוי של הפסד זה יהא על דרך תשלום פנסיה מופחתת בעתיד, אולם מדובר בהפסד ריאלי ויכול שאף לא מלא, שכן לו הופקדו 12.5% מהשכר האבוד בקופת גמל פנסיונית (בין ביטוח מנהלים ובין קרן פנסיה) היו הם נושאים תשואה והסכום האבוד על פירותיו, היה משמש כסכום ממנו תיגזר הפנסיה החודשית לעת פרישה. נכון אפוא להוסיף ההפסד של אובדן התנאים הסוציאליים, להפסד ההשתכרות שלעבר, ואף לשערך התוצאה הכוללת כנדרש לגבי הפסדי עבר. זאת כדי להגיע להפסד ראלי, ולו באורח מקורב.

ה. לצורך שיערוך הפסד העבר, יובא בחשבון חישוב מקורב על דרך תוספת הפרשי ריבית והצמדה מחודש אמצע שממועד התאונה ועד מועד פסק הדין. מדובר על 72 חודש. אביא בחשבון שיערוך מחודש אוקטובר 2018. הסכום המתקבל בעיגול זעום מקורב עומד על 647,000 ₪. סכום זה משקף הפסד העבר המצטבר, כולל תנאים סוציאליים, בשערוך להיום.

23. הפסד השתכרות לעתיד:

1,187,984 ₪ = 75% * 8480 * 186.79 (מקדם ל-21 שנה)

24. אובדן תנאים סוציאלים לעתיד (12.5%): 148,498 ₪.

25. שווי רכב צמוד לעבר ממועד התאונה ועד מועד פסק הדין (76 חודש)

209,684 ש"ח = 76 * 2759 ₪

26. שווי רכב צמוד לעתיד עד גיל 67

520,872 ₪ = 188.79 * 2759 ₪

27. עזרת צד ג' עבר:

תקופה א' – תקופה בה היה התובע מאושפז, לרבות במחלקת שיקום, ל – 66 יום. ברור שבתקופה

זו היה מוגבל לחלוטין, אולם את החלק הארי שבעזרה, סיפק הפרסונל הרפואי בבית חולים נהריה. אפסוק באומדן 2,500 ₪ בגין שווי עזרת בני משפחה (בעין ובהוצאות נסיעה), בפרט עזרת הרעייה.

תקופה ב' – מינואר 2016 ועד שנקבעה הנכות הצמיתה במל"ל ב 1.5.18, היינו 28 חודש. לתקופה זו נזקק התובע בוודאי לעזרה אינטנסיבית של רעייתו, בהיקף הולך ופוחת. הוא ציין כי רעייתו עבדה אף היא אצל מעסיקו, בעבודה פשוטה של השקיית עצים , אולם לאחר פגיעתו התפטרה כדי לסייע לו ומאז אינה עובדת. לא מדובר על חישוב מתמטי מדויק, אלא על הערכת שווי העזרה לתקופה זו שכלל עזרה אישית ניכרת. אפסוק כאן באומדן סך של 50,000 ₪. עיקרם בשל עזרת הרעיה (וגם בשל תשלום לגורמי מקצוע בבית במקום התובע פה ושם - ראה בפסקה הבאה).

תקופה ג' – מ 1.5.18 ועד מועד פסק הדין – 42 חודש: בתקופה זו ואף לעתיד, לפי עדות התובע, זקוק התובע לעזרה קלה בלבד של אשתו בבית; ובמה שקשור לסיוע בלבישת גרביים ונעילת נעליים והשגחה בחלק מזמן הרחצה כדי לוודא יציבות במקלחת, בזמן קימה וישיבה. יוער: הרעיה אכן לא הובאה לעדות כדי להעיד על העזרה שהושיטה או היקפה. אולם כל המגבלות עליהן העיד התובע הולמות הנכויות מהן הוא סובל ואתן פירטתי, ואף טיב העזרה עליה העיד. כך , הנכות הביטנית שנקבעה, יחד עם מגבלת התנועה באגן לאחר השברים, ומגבלת התנועה הברכית, סביר בהחלט שפוגעות ביציבותו, ביכולתו להתכופף לטפס על סולם, ולעסוק בעיסוק פיסי גם בבית. לא כל אי העדה תעלה כדי הימנעות ראייתית שתיזקף לחובת הנמנע, כאשר יש נתונים אחרים המסייעים בהשלמת החסר. עדותו של התובע לגבי מגבלותיו הגופניות לא חטאה בהפרזה, נהפוך הוא, היא הייתה סבירה והלמה הפגיעות. העניין היחיד שזקפתי לחובתו (לעניין שעורה של הנכות התעסוקתית) הנו אי ניסיונו להקטין הנזק ולזכות בהכשרה מקצועית המתאימה לנכויותיו. אך לא משום שגרסתי שאין הוא סובל מן המגבלות שציין.

יש להוסיף באומדן גם שווי שעה בשבוע שאביא בחשבון שהיוותה תרומתו של התובע (בממוצע) למשק הבית בעבודות פיסיות שכיום אינו יכול לבצע. הוא העיד כי אינו יכול לעלות על סולם, ואין הוא יכול להתכופף לימין. כאשר יש לצבוע- מזמין הוא צבעי , כאשר יש לקטוף מהעצים - ישלם לאדם 200 ₪ וכיוצ"ב. כל אלו עבודות שהוא זה שהיה מבצע בעבר במשק הבית. ברור שלא כל שבוע צובעים , או קוטפים או קודחים מעל סולם .

מאידך, תחזוקת הבית כוללת מדי פעם גם עבודות פיסיות או טכניות פשוטות, בהיקפים משתנים, בין רבע שעה, בין כמה שעות בכל פעם ובין עבודה גדולה כל כמה שנים כמו צביעת כל הבית.

העבודות "מצטברות" לאורך חודשים ושנים, בהיקפים משתנים. בין אינסטלציה פשוטה והחלפת או חיזוק סיפון, תוך התכופפות ממושכת מתחת לכיור בתנועת פיתול, בין צביעה מעל לסולם, בין קדיחה, החלפת מרצפת רופפת, וכיוצ"ב. עלויות אנשי המקצוע משתנות בהתאם לטיב העבודה . אביא בחשבון סך של 500 ₪ לחודש הכולל הן עזרת הרעיה בהיקף מוגבל; והן שווי החלק בעבודת גורמי מקצוע שונים, שבעבר היה נחסך בעבודת התובע עצמו. כך גם לעתיד. לתקופה שעד 1.5.18 כבר כללתי שווי החלק הנחסך בתשלום לגורמי המקצוע הסכומים שפסקתי באומדן עד אז). בסך הכל ל 42 חודש : 21,000 ₪.

סך הכל – 73,500 ₪.

עזרת צד ג' עתיד:

28. 500 ₪ לחודש עד תוחלת חייו של התובע (עד גיל 82). הסכום המהוון עומד על 131,985 ₪.

29. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד:

התובע הוא נפגע עבודה מוכר וככזה, זכאי למימון ההוצאות הרפואיות והטיפולים, ואף הנסיעות לקבלתן על ידי המלל (ובפועל – על ידי הקופה בה הוא חבר כידו הארוכה של המל"ל, מכוח הסכמי מל"ל מול הקופות). עיין: תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה). לא הומחש אמנם שיש צורך בטיפול ספציפי לו אין התובע זכאי, בין מכוח סל הבריאות (מ 2010 עברה האחריות למימון הטיפולים בנפגעי תאונות דרכים לקופות החולים), ובין מכוח זכויות נפגעי עבודה הרחבות אף יותר. עם זאת, לנוכח חומרת הפגיעה אביא בחשבון הוצאות לא צפויות שונות מעבר לזכאויות הנ"ל, לעבר ולעתיד, ואפסוק באומדן סך צנוע של 10,000 ₪.

30. כאב וסבל לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 : 119,431 ₪.

31. התאמת דיור: הטענות כאן נטענו בעלמא בלא כל ראיה לצורך או לעלויות. לא הוכח שבוצעו התאמות דיור, אף לא הקשר לתאונה ולנכות שבעטיה.

32. סה"כ: 3,048,954 ₪.

33. גמלאות המלל העומדות לניכוי (על פי שתי חוות דעת אקטואריות מינואר 2019 שהגישה

הנתבעת):

א. קצבת נכות מעבודה ויתר תגמולי העבר מענף נפגעי עבודה עומדת יחד עם הצמדה וריבית על

208,451 ₪. לכך יש להוסיף את גמלת הנכות המהוונת לעתיד (לפי 3%) שלאחר קיזוז קצבת הזקנה (בתוספת ותק בשיעור 50%) עומדת על 1,158,895 ₪. סך הכל כאן 1,367,346 ₪.

ב. קצבת הנכות המיוחדת לעבר כולל הפרשי ריבית והצמדה עומדת על 22,323 ₪. לכך יש להוסיף

757,652 ₪ בגין היוון הקצבה לעתיד. סך הכל כאן – 779,975 ₪.

סך כל תגמולי המלל העומדים לניכוי 2,147,321 ₪.

34. יתרה לפיצוי לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי: 901,633 ₪.

35. אני מחייב הנתבעים לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר:

א. 901,633 ₪.

ב. 137,138 ₪ , סכום כולל בגין שכ"ט עו"ד.

ג. החזר אגרה ראשונה.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ב, 01 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.