צד ג': דקל שרותי ניקיון ואחזקה בע"מ
פסק דין
1.התובעת נפצעה מפגיעת ידה הימנית בלוח ברזל שבלט מקיר תא שירותים בספרית בית אריאלה. עניין זה אינו במחלוקת בין הצדדים.
הצדדים חלוקים בשאלת האחריות המוטלת על כל אחד מהנתבעים וכן בסוגיית האשם התורם המוטל, אם קיים, לפתחה של התובעת. בין היתר, קיים ויכוח בין הצדדים באשר לסיבת הנפילה של התובעת שגרם לה לפגוע באותו לוח ברזל, אם זה נובע מרטיבות על רצפת תא השירותים, ואם כן, אם הדבר מצביע על רשלנות מצד הנתבעת 2 - חברת הניקיון שהיתה אמונה, בין היתר, על ניקיון תאי השירותים.
נסיבות התאונה
2.בזמן התאונה היתה התובעת בתא השירותים ביחד עם בנה בן ה- 3 (להלן: הבן). לפיכך, התובעת היא העדה היחידה שיכולה לספר מה אירע בעת התאונה. עדים אחרים שנכנסו לתא השירותים בשלבים מאוחרים יותר, אליהם נדרש בהמשך, לא היו עדי ראיה לאירוע הפציעה עצמו.
התובעת בתצהירה מתארת את האירוע כך: "[הבן] נכנס לתא השירותים לבדו והחל להפשיל את מכנסיו. בזמן זה, הנחתי את התיק בצד... ואז הבחנתי כי הילד עומד ליפול, מיד ניגשתי לכיוונו כדי למנוע את נפילתו ומעדתי יחד עימו בגלל רטיבות שהיתה בתא... ויד ימין שלי – הדומיננטית, נחתכה עמוקות מלוח ברזל חלוד ובולט שהיה בדופן הימני של התא."
בחקירתה הנגדית, נשאלה התובעת בנוגע לרטיבות על רצפת תא השירותים ומסרה כי "בדיעבד אחרי שהבן מעד ואני מעדתי הבחנתי שרצפת השירותים רטובה, לא מוצפת, לחה." כאמור לעיל, אין כל עדות נוספת שממנה ניתן ללמוד ועל בסיסה ניתן לקבוע כי היתה רטיבות או לחות כלשהי על הרצפה.
התובעת ציינה בחקירתה הנגדית כי ראתה את בנה מתחיל למעוד לאחר שהפשיל את מכנסיו. לא ניתן לקבל את המסקנה אליה הגיעה התובעת לפיה "הרגליים היו חלקות על הרצפה ובעודו מפשיל הוא החל להחליק." (עמוד 15 שורה 25) שכן נדנוד (שיכול להיגרם גם בשל הפשלת המכנסיים על ידי ילד צעיר בשנים) אינו דומה להחלקה עקב רטיבות. אין חולק כי הבן לא נפל, פעולה שאורכת שניות לכל היותר, אלא התנדנד זמן מספיק על מנת שהתובעת תוכל לפנות אליו, להגיע אליו ולבלום את נפילתו. זאת ועוד, התובעת ציינה בסעיף 5 לתצהירה וכן בחקירתה שהיא מעדה (עמוד 13 שורה 8 וגם שורה 11, עמוד 15 שורה 26) וקרסה ונפלה (עמוד 15, שורה 28). המסקנה המאוחרת של התובעת כי הסיבה למעידה היתה רטיבות בתא היא מסקנה שלאחר מעשה, על אף שאין טענה כי לאחר הפציעה היו בגדיה של התובעת רטובים או לחים. ייתכן שמסקנה זו של התובעת נבעה מניסיון להבין את הסיבה למעידה. לא מן הנמנע כי החליקה בשל תנועה מהירה כלפי הבן או בשל הנדנוד של הבן כאשר היא נמצאת תוך כדי תנועה לכיוונו.
3.המרכזנית שהייתה בלובי הספרייה בזמן האירוע הוזעקה על ידי אמה של התובעת לאזור השירותים לאחר התאונה. המרכזנית ציינה כי לא הבחינה ברטיבות על הרצפה כאשר הגיעה למקום, להערכתה כ- 10 דקות לאחר הפציעה.
אמה של התובעת מסרה בתצהירה בסעיף 8 כי התובעת מסרה לה שהחליקה בשל רטיבות ברצפה ונחתכה מלוח ברזל תלוי ובולט מהקיר, וביקשה לראות במה מדובר ואכן איתרה את לוח הברזל שהיווה לדבריה "המפגע הנורא ממנו היא נחבלה ושגרם לה לחתך העמוק והמדמם נורא בין אצבעותיה". האם לא מסרה כי הבחינה ברטיבות על רצפת התא. מכאן, כי הטענה לקיומה של רטיבות הינה גרסה של התובעת בלבד ללא כל ראיה תומכת.
אבי ילדיה של התובעת הגיע למקום בסמוך לאחר התאונה כאשר אמה של התובעת וילדיהם נמצאים במקום, מחוץ לחדר השירותים, ועדיין נסערים מאוד (עמ' 9 ש' 26-27) ותיעד בתמונות את מקום התאונה. לא ניתן להבחין בתמונות אלה בכל רטיבות על רצפת תא השירותים.
4.לנוכח האמור, לאחר ששקלתי את הראיות, ובשים לב לעובדה שבעניין זה מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, אני קובעת כי לא הוכח שרצפת תא השירותים היתה רטובה או לחה לפני שבנה של התובעת נכנס אליו. בשל כך, מצאתי כי נסיבות התאונה היו כדלקמן: הבן נכנס לתא השירותים כאשר התובעת משתהה מחוץ לתא, הפשיל את מכנסיו והחל להתנדנד. התובעת מיהרה לכיוון הבן כדי למנוע את נפילתו, היא מעדה וידה הימנית (שהושטה קדימה) פגעה בלוח הברזל הבולט בדופן התא, ונחתכה קשות.
האחריות
אחריות הנתבעת 1 - העירייה
5.אין מחלוקת כי היה מפגע ממשי ומסוכן בקיר תא השירותים, וכי מדובר בספריה עירונית הנמצאת באחזקה וניהולה של העירייה. בע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפיתוח, לא(2) 630 (1977) נקבע כי "בעל מקרקעין אינו פטור מאחריות עבור נזק שנגרם, עקב מצב מסוכן של המקרקעין, לאדם או לנכס הנמצאים ברשות הרבים."
ב"כ הנתבעת 1, בהגינותו, מסר לפרוטוקול כי אינו מכחיש את קיומו של המפגע הנראה באופן ברור בתמונות וכי גם אין הכחשה בדבר קיומה של אחריות (עמוד 18 שורות 26-27). משכך, מתייתר הצורך לדיון בשאלת האחריות המושגית והקונקרטית, והפרת חובת הזהירות. בהתאם אני קובעת כי קיימת אחריות מצד הנתבעת 1 לאירוע ולתוצאותיו.
אחריות הנתבעת 2 (וצד ג') – חברת הניקיון
6.כאמור לעיל, קבעתי כי לא הוכחה רטיבות על רצפת תא השירותים אליו נכנסו התובעת ובנה. ברי כי כל הטענות כלפי חברת הניקיון מבוססות על הטיעון העובדתי לרטיבות. בכתב התביעה אין הפרדה בין נימוקי הרשלנות המיוחסת לכל אחת מהנתבעות ולמעשה, בכל סעיפי הרשלנות המפורטים בסעיף 20 לכתב התביעה, ההתייחסות הינה ללוח המתכת הבולט כאשר הרטיבות נזכרת בסעיף זה רק כנסיבה מצטברת לקיומו של מפגע. בסעיף 8 להודעה לצד שלישי נטען כי אלמלא היה בנה של התובעת מחליק כתוצאה מרצפה רטובה, האירוע בכללותו היה נמנע ולכן האחריות לאירוע ולנזקי התובעת רובצת באופן מלא לפתחה של חברת הניקיון. בסעיפים 10-12 להודעה לצד שלישי נטען כי חברת הניקיון הפרה את הוראות ההסכם בין הנתבעות ועליה לשאת בפיצוי התובעת. מאחר שקבעתי כי לא הוכח שרצפת תא השירותים היתה רטובה או לחה בהגיע התובעת ובנה למקום, לא ניתן לקבוע כי חברת הניקיון הפרה איזו מהחובות המוטלות עליה במסגרת ההסכם או כי יש רשלנות כלשהי בהתנהלותה שגרמה לתאונה.
7.למען השלמת הדיון, מצאתי להבהיר כי גם לו קיבלתי את טענת התובעת כי הייתה רטיבות מסוימת (לחות) על רצפת תא השירותים, לא ניתן לקבוע על בסיס הראיות כי מדובר ברטיבות הנובעת מרשלנות, או מניקיון לקוי של עובדות הניקיון במקום.
המרכזנית, שהיתה עובדת עירייה וזומנה כעדה מטעם חברת הניקיון, הסבירה כי רצפת תאי השירותים מתלכלכת תוך זמן קצר לאחר הניקיון, המבוצע כהלכה, וזאת בשל התנהגות קהל המשתמשים בשירותים במקום. מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת בסיכומיה כי מדובר במקום שבו נמצאים מבקרים רבים, הכוללת ילדים וצעירים, ותאי השירותים עשויים להתלכלך – לרבות בהתזת רטיבות על הרצפה – באופן תדיר ותוך זמן קצר.
8.אין חולק, כי הנטל להוכיח כי חברת הניקיון התרשלה, מוטלת על מי שהעלה טענה זו: על התובעת במסגרת התביעה נגד חברת הניקיון, ועל העירייה במסגרת ההודעה ששלחה לצד שלישי נגד חברה זו. העירייה סבורה כי בשל מחדלי חברת הניקיון להביא עדים וראיות התומכות בגרסתה, ובשל ההלכה הפסוקה הקובעת כי מחדל זה נזקף לחובת מי שנמנע מהצגת ראיה העומדת לרשותו, יש לקבוע כי היא הרימה את הנטל כנדרש. אין בידי לקבל טענה זו.
9.כאמור, לשיטת העירייה, הימנעות חברת הניקיון מזימון עדים מטעמה שיכולים יהיו לאפשר בירור ובדיקה בנוגע לניקיון תא השירותים ולקיומה של רטיבות, פועלת לחובת חברת הניקיון וצריכה להביא להטלת אחריות ממשית עליה.
העיריה טענה כי על אף שבוצע בירור על ידי חשב חברת הניקיון, לא הובאו אחראית הניקיון או עובדת הניקיון למסור עדות; לא הובהר מתי נוקה תא השירותים בסמוך לפני התאונה; לא ניתן לבדוק אם בוצעה פעולת ניקיון שלמה לפני התאונה באופן שלא נשארה רטיבות על הרצפה בלי שלטי אזהרה; וכי העדים שזומנו על ידי הנתבעת לא יכולים לסייע בבירור האמת, שכן לא ראו את התאונה ולא יכולים לשלול כי היתה רטיבות על רצפת התא.
אכן, בעדותו של חשב חברת הניקיון הובהר כי ביצע בירור של נסיבות האירוע, שוחח עם המנקה שפעלה כאחראית משמרת אשר מסרה לו את פרטי המקרה ואת שמה של המרכזנית שהגיעה למקום סמוך לאחר התאונה. החשב לא ידע לומר מי היו עובדי הניקיון האחרים באותה עת ובאיזו שעה נוקה התא סמוך לפני התאונה על אף שלדבריו קיימות רשומות כלשהן. רשומות כאלו לא הוצגו ועדים נוספים לא זומנו, למעט המרכזנית.
אני שותפה להערות אלו וסבורה כי היה על חברת הניקיון לתעד את הבירור שנעשה ולא להסתפק בבקשה מהמרכזנית להעלות על הכתב את הדברים שהובהרו בשיחה, שהתמקדה ככל הנראה בבדיקה אם היתה רטיבות על רצפת תא השירותים. בנוסף, היה על חברת הניקיון לדאוג לקבלת עדות מהמנקה או אחראית המשמרת האחראית על ניקיון תא השירותים בעת האירוע אשר זהותם היתה ידועה לה.
10.עם זאת, אינני סבורה כי הימנעות חברת הניקיון מהבאת עדים רלוונטיים – על אף שמקובלת עלי ההערה בעניין זה – מחייבת את המסקנה כי עלה בידי העירייה לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליה להוכיח כי חברת הניקיון התרשלה בביצוע עבודות הניקיון, אם בשל הימנעות מביצוען במועד הנדרש לפני התאונה, ואם בשל ביצוען באופן רשלני בהותרת רטיבות על רצפת תאי השירותים ללא שילוט אזהרה מתאים. זאת, בשל העובדה כי רובץ מחדל זהה גם לפתחה של העירייה באי הבאת ראיות ועדים רלוונטיים. ואפרט.
חברת הניקיון טענה כי העירייה לא ביצעה בירור ראוי ולא הודיעה לה מבעוד מועד על קרות התאונה. עוד נטען כי העד שהגיע מטעם העירייה לא היה במקום וכלל לא היה בתפקיד בעת האירוע, כי לא זומן האחראי על התחזוקה או מי מצוות האחזקה שהיו אחראים לתקינות המבנה ונוכחים במקום ביום התאונה. חברת הניקיון טענה כי עשתה כל שביכולתה כדי לבדוק מה היו נסיבות התאונה אולם בשל הזמן שחלף הדבר היה בבדיקה מוגבלת.
יש טעם בטענות אלו: העד מטעם העירייה (מנהל המחלקה לספריות בעת מתן העדות) מסר כי היה מנהל אדמיניסטרטיבי ששמו פורט, שעבד באותה תקופה במקום וידע לספר לו מה קרה (עמוד 18 שורות 11-13). אותו מנהל, לדברי עד העירייה "עושה סיבוב כל יום לוודא שהכל תקין" (עמוד 19 שורה 17) והוא קיבל את המידע על האירוע, אם כי לא "בזמן אמת". העד לא היה בעל התפקיד בשנה בה אירעה התאונה ומנהלת המחלקה בשנת 2018 לא זומנה למסור עדות. מאחר שגם העירייה נמנעה מזימון עדים רלוונטיים, חזרו כפות המאזניים בשקילת עמדת כל אחד מהצדדים להיות מאוזנים, ובנסיבות אלו, לא הוכיחה העירייה קיומה של רשלנות מצד חברת הניקיון.
11.לסיכום שאלת האחריות: העירייה אינה כופרת באחריותה בשל פציעת התובעת ממפגע בולט בקיר תא השירותים. משלא הוכחה קיומה של רטיבות על רצפת התא, אינני מוצאת כי חברת הניקיון התרשלה ולפיכך, אין לחברת הניקיון אחריות לאירוע ואין היא חבה בפיצוי או שיבוב כלפי העירייה במסגרת ההסכם ביניהן.
אשם תורם
12.ככל שהייתי קובעת כי המקום היה רטוב עוד לפני שהגיעו התובעת ובנה למקום, היה צורך לבחון את האשם התורם של התובעת שלא בדקה את תקינות התא בטרם אפשרה לבנה בן ה- 3 להיכנס אליו לבדו. עם זאת, בשל המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בעניין זה. נותר לבחון אם יש להטיל על התובעת אשם תורם בשל כך שלא הבחינה במפגע בקיר תא השירותים ולא דאגה להיזהר ממנו. אמנם, התמונות (עמ' 38-39 למוצגי התובעת) מראות מפגע בולט, אולם אינני סבורה כי אדם סביר המציץ לתוך תא שירותים לפני כניסה אליו, היה מייחס לכך תשומת לב של ממש.
13.לאחר ששקלתי את נסיבות האירוע ואת הפעולה האינסטינקטיבית של התובעת לאחוז בבנה כדי למנוע את נפילתו, ואת מעידתה תוך כדי פעולה זו, אינני סבורה כי היה באפשרותה למנוע את התאונה, גם אם הייתה יודעת ושמה לב קודם לכן כי יש במקום מפגע מסוכן. לפיכך, אני קובעת כי אין מקום בנסיבות מקרה זה להשית על התובעת אשם תורם כלשהו לאירוע או לתוצאותיו.
הנזקים
הנכות הרפואית
14.מומחה התובעת קבע נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל "צלקת מתכווצת הגורמת להפרעה בזמן פעולת אבדוקציה של אצבעות 2 ו-3", ומומחה הנתבעת 1 קבע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין צלקת בכף יד ימין שאינה גורמת להגבלה בתנועות אצבעות כף היד. הצדדים הגיעו להסכמה בדבר נכותה הרפואית של התובעת, לפי מיצוע הנכויות שקבעו מומחי הצדדים ובשיעור של 7.5% לצמיתות. על בסיס הסכמה זו אני קובעת את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת שנגרמה בעקבות הפציעה בכף ידה הדומיננטית בשיעור של 7.5%.
הנכות התפקודית
15.על פי התיעוד הרפואי העדכני שצירפה התובעת לראיותיה, היא אינה סובלת מכאב בצלקת עצמה או מהגבלת טווחי תנועה, אלא מכאבים בכף היד, "נראה על רקע נוירופתי". לטעמי, כאב תמידי בכף יד דומיננטית בהחלט עשוי להשפיע על תפקוד יומיומי בכל מגוון הפעולות בהן נעשה שימוש עם יד זו. התובעת ממשיכה לקבל טיפול במרפאת כאב כדי להקל על הכאבים מהם סובלת, ואני סבורה שהנכות כולה היא בעלת משמעות תפקודית.
לפיכך, הנכות התפקודית נקבעת בשיעור הנכות הרפואית (7.5%).
הפגיעה בכושר ההשתכרות
16.מאז התאונה חלפו 4.5 שנים. התובעת לא צירפה לתיק המוצגים מטעמה תלושי שכר לאחר חודש 12/18. במהלך חקירתה של התובעת מסרה התובעת כי במסגרת הסכם העבודה שלה אין פגיעה בשכרה, היא ממשיכה לקבל עליה בדרגה באופן קבוע מאז התאונה, על פי ההסכם, דרגתה לא עוכבה והיא מוכיחה את עצמה במקום העבודה (עמ' 11 ש' 21-29). התובעת מאשרת כי שכרה לא נפגע בהסתייגות יחידה של "אני מניחה שהחשיבו לי ימי מחלה" ובסיכומיה נטען כי ניצלה 8 ימי מחלה. עם זאת, מתלוש השכר לחודש התאונה עולה כי לא נוצלו כלל ימי מחלה באותו חודש, ובחודש העוקב (על אף שאין כל בסיס לקביעה שהוא מייצג ניצול מחלה וחופשה מחודש קודם) קיים רישום של ניצול 3.28 ימי מחלה ולא מעבר לכך. כך או כך, התובעת לא הגישה ראיה המצביעה על הפסד שכר בפועל, או לסכום פדיון ימי מחלה צבורים בעת פרישה, שנמנע ממנה עקב התאונה.
שקלתי את כל הנתונים, ובכלל זה את הזמן שחלף מאז התאונה במהלכו לא פחת שכרה של התובעת (ואף עלה בהתאם להסכם השכר), את המשך עבודתה במשרה מלאה ללא היעדרויות מוכחות, את השנים שנותרו עד לפרישת התובעת (שהיא כבת 47 כיום), אופי ושיעור הנכות, התפקיד ואופן ביצוע עבודתה, המשרה בחברה גדולה תחת הסכם שכר קיבוצי (בה עובדת התובעת מזה כ-12 שנים), ומנגד את האפשרות שמסיבה כלשהי תפסיק התובעת לעבוד במקום עבודתה הנוכחי.
אני קובעת את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת בעקבות התאונה בשיעור מופחת מהנכות הרפואית והתפקודית, ומעמידה אותו על 5%.
בסיס השכר
17.בהתאם לתלוש השכר של התובעת לחודש 12/18 (האחרון שצורף על ידי התובעת), היה שכרה הממוצע בשנת 2018 24,338 ₪ לחודש. סכום זה, כשהוא משוערך (הצמדה למדד) מאז התאונה, שווה היום 26,547 ₪.
התובעת אישרה בחקירתה כי שכרה עלה עם תוספת דרגה לאחר התאונה, אולם לא הציגה מידע עדכני, ועל כן יהווה השכר בשנת 2018, בשערוך להיום – סך 26,547 ₪ – את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי התובעת.
הפסדי השתכרות
18.הפסדי שכר בעבר הם בבחינת "נזק מיוחד" הטעון הוכחה. נפסק כי במקרים שבהם התובע יכול היה להביא נתונים מדויקים באשר לסכום הנזק ולא עשה כן, לא יוכל לזכות בפיצויים בגין נזק זה (ר' ע"א 9656/05, שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [27.07.2008]). זאת, אף לא בדרך של אומדנה, כפי שנפסק ברע"א 10124/17, עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן [30.01.2018]: "במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה... אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי 'על אף תחושת אי הנוחות' שבהותרתו בידיים ריקות".
בנסיבות אלו, לא ייפסק לתובעת פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר.
19. על יסוד כלל הנתונים הרלוונטיים במקרה דנן ולמרות העדר הפסד שכר בפועל בשלב זה, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי של103,000 ₪בשל האפשרות כי בעתיד תיגרם לה פגיעה בהכנסותיה, בשל נכותה.
אבהיר, כי הסכום נקבע באופן גלובלי בשים לב לעיסוקה של התובעת, לשיעור ולאופי הנכות ולגילה ולא בחישוב מדויק, ואולם, הוא מייצג כ- 40% מחישוב אריתמטי (כולל פיצוי בגין הפרשות סוציאליות).
עזרת הזולת
20. התובעת לא הוציאה כספים בפועל עבור עזרה. בשים לב למצבה הרפואי, לתקופת ההחלמה שנדרשה (לשיטת התובעת, והדבר לא הוכח, נעדרה בשל כך מהעבודה למשך 8 ימים), למגבלותיה ולהשפעת הנכות ביד הדומיננטית על תפקודה הכללי, מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין שווי עזרה שניתנה לה על ידי בני משפחה או שתינתן לה בעתיד, למשך תוחלת חייה.
אני מעמידה את הפיצוי בגין הצורך בעזרת הזולת בסכום גלובלי, בשים לב לנתונים שפורטו, הן לעבר והן לעתיד, בסכום של 15,000 ₪.
הוצאות שונות, כולל רפואיות ונסיעות
21. התובעת טענה להוצאות שונות ואולם, לא צורפו קבלות המעידות על הוצאות מוגברות לניידות, לתרופות או לטיפול רפואי.
אינני פוסקת לתובעת פיצוי בראש נזק זה.
נזק בלתי ממוני
22. אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בסוג הפציעה, אופי הנכות, שיעורה, גילה והשפעתה של הנכות על חייה בכל התחומים, בסך של 45,000 ₪. הסכום נפסק בערכים להיום.
23. ריכוז סכומי הפיצויים
|
הפסדי שכר
|
|
103,000
|
₪
|
|
עזרת הזולת
|
|
15,000
|
₪
|
|
כאב וסבל
|
|
45,000
|
₪
|
|
הפיצוי המגיע לתובעת
|
|
163,000
|
₪
|
סוף דבר
24. אני מחייבת את הנתבעת 1, עיריית תל אביב, לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 163,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%.
מעבר לסכומים אלה, תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בגין ההוצאות שהוציאה לצורך ניהול ההליך כפי שיפורט להלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה: הוצאות חוות דעת רפואית (על התובעת להציג לנתבעת 1 אסמכתא מתאימה) ואגרת בית המשפט כפי ששולמה.
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.
25.אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2, חברת הניקיון, ועל דחיית ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדה.
באשר להוצאות הנתבעת 2: כפי שפורט לעיל, הנתבעת 2 התנהלה באופן שאינו אופטימלי, בכך שנמנעה מהבאת עדים וראיות שיכלו לתרום לבירור הסוגיות שבמחלוקת ולגילוי האמת. אמנם, לא היה בכך כדי לגרום לחיובה באחריות לתאונה ולנזקי התובעת, אולם הדבר נבחן גם בשלב זה של פסיקת ההוצאות. בהתאם להוראות תקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המחייב את בית המשפט לשקול, בקביעת ההוצאות, גם את הדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. לפיכך, מצאתי לנכון שלא לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת 2 (בין בחיוב התובעת ובין בחיוב הנתבעת 1) חרף דחיית התביעה וההודעה נגדה.
זכות ערעור כחוק.
פסק הדין ניתן לפרסום שכן לא נכללו בו פרטים מזהים אודות התובעת.
ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"ג, 07 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
