ת"א 4047-08 שמילו נ' רשת המתנ"סים - קרית מוצקין ואח'

בהמשך להחלטתי מיום 14.10.14, אשר כל התייחסות אליה לא באה מצד הנתבעות, ובהתאם לפסק הדין בע"א 53604-12-13 ניתן בזה פסק דין בעניין נזקיו של התובע וחלוקת האחריות בין הנתבעות.

א.כאב וסבל: לדעת התובע הפיצוי המגיע בראש נזק זה הוא 100,000 ₪ וזאת בשים לב לטיפולים הרבים שעבר התובע, 3 ניתוחים ותקופת החלמה ארוכה. ב"כ התובע מציין שעד היום סובל התובע מהמגבלות והכאבים ובהתחשב בכך כי מדובר בנזק גוף שאינו עפ"י הפלת"ד הרי יש לפסוק סכום גבוה בהרבה מהקבוע בפלת"ד.

הנתבעת מס' 1 טענה בעניין זה כי מדובר בטענה חסרת פרופורציה והסכום המגיע לתובע בראש נזק זה הוא 7,000 ₪ בלבד.

הנתבעת מס' 2 הצטרפה לדעתה של הנתבעת מס' 1 בכל הקשור לגובה הנזק.

לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, כפי שהועלו בסיכומים ואת עדותו של התובע בפניי אין ספק כי אכן התובע נפגע וסבל כתוצאה מהפגיעה בברכו. אין להתעלם מכך כי סבל רב מאוד נגרם לו בגין השירות הצבאי ובכך אין הנתבעות אשמות.

הפיצוי ההולם את נסיבות העניין בראש נזק זה, בהתחשב בשיעור הנכות שהוא 10% כפי שהעיד פרופ' דרייפוס, מומחה בית המשפט, הוא 55,000 ₪.

ב.הפסד השתכרות לעבר: לדעת ב"כ התובע בראש נזק זה יש לפסוק סכום של 18,900 ₪. לדעתו של ב"כ התובע יש לפסוק כי הנכות התפקודית תעמוד על 15%, והיות והתובע היה קטין בזמן האירוע הבסיס לחישוב ההפסד צריך להיות השכר הממוצע במשק. נתוניו האישיים של התובע מעידים על כך כי היה משתכר לפחות בשכר הממוצע במשק ולכן אין לסטות מהכלל אשר נקבע בפסיקה.

התקופה היא מיום שחרורו של התובע מצה"ל ועד ליום הגשת התביעה כ- 3 שנים. התובע נאלץ בתקופה זו לעבוד בעבודות שונות מזדמנות ומוגבלותו הפיזית הקשתה עליו מאוד ומטבע הדברים מבחר העבודות בהן היה יכול לעסוק היה מצומצם. הנתבעות טענו בעניין זה כי התובע לא הוכיח כל הפסדי השתכרות בעבר, לא היה לו כל מסמך המעיד על כמה השתכר אם בכלל, כיוון שמדובר בנזק מיוחד היה צריך להוכיחו באמצעות מסמכים. התובע הוכיח כי עבד בתקופה זו, על פי עדותו, אך בהעדר מסמכים ניתן לפסוק באופן גלובלי בלבד, והנני פוסקת בגין ראש נזק זה 15,000 ₪.

ג.הפסד השתכרות לעתיד: ב"כ התובע סבור כי בראש נזק זה יש לפסוק לתובע פיצוי בגובה 1,148,754 ₪. ב"כ התובע מחלק את התקופות השונות בהתקדמות התובע במקצועו - עו"ד כמפורט בסיכומיו. הנתבעות סבורות כי זה המקרה בו יש לפסוק, אם בכלל, סכום גלובלי ומעמידים אותו על 35,000 ₪, כאשר הטענה היא כי התובע סבל מברכו עוד לפני התאונה נשוא התביעה. הוא עובד היום ללא כל מגבלה ועפ"י הפסיקה אחוז הנכות כשלעצמו איננו משמש קנה מידה להפסד. התובע הוכיח כי השתלב באופן רגיל בשוק העבודה, שכרו הולך ומשתפר עם השנים.

בהתחשב בכך כי התובע, כפי שהעיד, מוגבל בעמידה בבית המשפט ובכך כי אכן הפציעה הגבילה את פעילותו ויכולה גם להגביל, בעתיד, פגיעות מסוג זה שסבל התובע עלולות עם ההתבגרות להיות קשות יותר ופגיעתן קשה יותר. עם זאת, נכון בעיניי לפסוק סכום גלובלי ולא חישוב אריתמתי כפי שביקש התובע.

יש מקום לשקול את עניין ההתקדמות של התובע בעבודה ובתקופה הראשונה אומנם לפי השכר הממוצע במשק, ואילו לאחר מכן בין כפל השכר הממוצע במשק לשילוש הסכום הראוי הוא 400,000 ₪.