פלוני נ' רוטל תשתיות תקשורת בע"מ ואח'

התביעה טענות הצדדים וראיותיהם 

1. התובע, יליד 1974, עותר לחייב את הנתבעות בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 1.9.14 במהלך עבודתו אצל נתבעת 1 שעה שנשלח להתקין תשתיות לוין של נתבעת 2, בבניין שנבנה באותה עת ע"י נתבעת 3 ונפגע כתוצאה ממים ששפכו פועלים בחדר המדרגות בו עלה לצורך עבודתו.

    

2. נתבעת 1, רוטל תשתיות תקשורת בע"מ, היא חברה העוסקת בהתקנת תשתיות כבלים, ובזמנים הרלבנטיים לתביעה שימשה כקבלן משנה מטעם נתבעת 2 ומעסיקתו של התובע. (להלן:"נתבעת 1")

    

3. נתבעת 2, די בי אס שירותי לווין בע"מ, היא חברת הלווין YES ומי שהזמינה את נתבעת 1 לביצוע עבודות התקנת התשתיות בבניין. (להלן: "נתבעת 2 או YES").

    

4. נתבעת 3, משה חדיף בניין והשקעות בע"מ, היא הקבלן המבצע את הבניה בבניין בו נפגע התובע והמחזיקה במקרקעין נשוא התביעה. היא זו שהזמינה את ביצוע ההתקנה בבניין מ-YES, והאחראית על העובדים שביצעו את עבודות הניקיון וגריפת המים בבניין במועד התאונה. (להלן: "נתבעת 3").

    

5. במהלך ניהול התביעה, ביום 11/4/18, ולבקשת הצדדים צורפו לתביעה מגדל חברה לביטוח בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ, והכשרה חברה לביטוח בע"מ, כנתבעות 4, 5 ו- 6, בטענה שהן ביטחו את נתבעות 1, 2 ו- 3 בהתאמה. הצדדים הסכימו לטעון טענות ביטוחיות חוזיות ללא צורך בתיקון כתבי הטענות.

    

6. לטענת התובע, התאונה אירעה עקב רשלנותן של מי מהנתבעות. נתבעות 1-2 אחראיות לנזק בהיותן מעסיקותיו שהיו יכולות לצפות כי מי מעובדיהן עלול להיתקל במכשול באתר העבודה ולהינזק. פעולות פשוטות ונהלי עבודה תקינים וברורים מטעם נתבעות 1-2 יכלו למנוע את התאונה. שכן הן שלחו את התובע לבצע את ההתקנה בבניין מבלי לוודא כי סביבת העבודה בטוחה, מבלי לתאם את הגעתו עם הקבלן ולוודא איזה עבודות נעשות באתר באותו יום ואיזה צוותים עובדים במקביל, ומבלי לקבוע נוהל עבודה המחייב את התובע לפנות תחילה למנהל העבודה או לאחראי הבטיחות באתר. נתבעות 1-2 לא העבירו לתובע הדרכות בטיחות ביחס לנשיאת משקל מקסימום מותר או הרמת משא במדרגות, אלא רק הדרכת בטיחות בעבודה בגובה. ביחס לנתבעת 3 נטען שהיא לא פיקחה כראוי על האתר, לא דאגה שיהיה בטיחותי עבור התובע, התירה לעובדיה לשפוך מים על המדרגות מבלי להציב שילוט אזהרה ו/או גידור ו/או כל דבר אחר המזהיר מפני המדרגות הרטובות. אין להטיל על התובע אשם תורם ואין לקבל את הטענה כאילו הוא פעל על דעתו ובניגוד לנהלים. התובע טוען כי בנסיבות העניין חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ולכן על הנתבעות הראיה שלא התרשלו.

    

7. נתבעת 1 טוענת כי התובע הגיע לבניין לאחר שהוזמן ע"י נתבעת 2 ו/או נתבעת 3 ונתקל במים שנשפכו במקום. לא היתה לנתבעת 1 דרך לצפות את נסיבות התאונה, ולא היתה לה שליטה על מקום התאונה. מדובר בסיכון פשוט יומיומי ואין צורך במתן הדרכה ספציפית לתובע בנסיבות העניין. התאונה אירעה בשל אשמו המכריע של התובע שבחר איזה משקל להרים באותו רגע, בחר את נתיב ההגעה שלו ואת התנהלותו, פעל בניגוד לנהלים ולהנחיות שקיבל, בחר שלא לעדכן את מנהל העבודה שלו שיש צורך במנוף, ולא עדכן את הגורמים הרלבנטיים באתר על הגעתו.

8. לחילופין, האחריות מוטלת הן על נתבעת 2, מזמינת העבודה שנתנה הוראות לתובע, לא תיאמה את הגעתו עם נתבעת 3, לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה באתר ולא פיקחה כראוי על עבודת התובע, והן על נתבעת 3 שהזמינה, ידעה ותיאמה את הגעתו של התובע לבניין, ויצרה לתובע תנאי עבודה מסוכנים מבלי להזהיר אותו מפני הסכנות שבמקום, ולא הזהירה את עובדיה שלא ישטפו או יזרימו מים בבניין.

    

9. נתבעת 2 טוענת שאינה צד ראוי לתביעה ולא קמה מצידה אחריות. היא לא לקחה שום חלק בביצוע העבודות למעט קבלת אישור מקבלן הבניין ותיאום תוואי התשתית, לא היתה לה כל שליטה על הפעולות המתבצעות על ידי נתבעת 1 ועובדיה, ולא היתה לה כל נגיעה לאופן ביצוע העבודה ולאמצעי הבטיחות שסיפקה נתבעת 1. היא תיאמה מול נציג נתבעת 3 את ההתקנה, ווידאה את הגעת המתקינים למחרת היום ובכך היא פעלה ללא דופי וכמזמין עבודה סביר ולא היתה יכולה או היתה צריכה לצפות בנסיבות העניין את התרחשות הנזק. לחילופין, האחריות רובצת לפתחן של נתבעות 1 ו- 3. נתבעת 3 היתה בעלת השליטה בבניין בו פעלו עובדי נתבעת 1, היא זו שביקשה כי תותקן תשתית של נתבעת 2 בבניין והיה עליה לדאוג לבטיחות המקום ולסילוק מפגעים מהמקום. גורמים אצל נתבעת 3 היו מעודכנים אודות מועד ביצוע ההתקנה והתכוננו לכך על ידי פתיחת הגג. נתבעת 1, מעסיקתו הישירה של התובע, המפקחת הישירה עליו, והאחראית לביטחונו – היא זו שקבעה את שיטת העבודה הטכנית בשטח וביצעה בפועל את העבודות, והיא האחראית הבלעדית על מתן הציוד ואמצעי העבודה לתובע ועל מתן הדרכות בטיחות. נתבעת 2 מצטרפת לטענות נתבעת 1 לעניין האשם התורם.

    

10. נתבעת 3 טוענת ששטיפת המדרגות בבניין אינה מפגע. מדובר בפעולה פשוטה בנאלית של שטיפת מדרגות בבניין לקראת סיום שנעשית מדי יום, באלפי בניינים, שבגינה לא קמה חבות משפטית, ואין זה הגיוני, מעשי וסביר להטיל אחריות על נתבעת 3 ולחייבה להפסיק את עבודות השטיפה בבניין בכל פעם שמגיע טכנאי. לחילופין יש להטיל אחריות על נתבעות 1-2 שמתאמות בינן לבין עצמן את עניין ההתקנה, והכל במנותק מנתבעת 3 וללא זיקה או קשר כלשהו אליה. התובע ראה בכניסה לבניין עובדים שמנקים את הלובי ולכן הוא ידע שמתבצעות עבודות ניקיון בבניין. לחלופין יש להשית עליו אשם תורם.

     

11. הצדדים תמכו את טענותיהם בתצהירים.

    מטעם התובע, מלבד תצהיר העדות שלו (הוגש וסומן ת/2 ), הוגש תצהיר של מר חניאל אברמוב שעבד יחד עם התובע והיה עד לתאונה (הוגש וסומן ת/1)(להלן:" מר חניאל"). מטעם נתבעת 1 הוגש תצהיר עדותו הראשית של מר אורן זקן – מנהל פעילות של נתבעת 1 מול נתבעת 2 (הוגש וסומן נ/17) (להלן:"מר זקן" או "נציג נתבעת 1"). מטעם נתבעת 2 הוגש תצהיר עדות ראשית של מר ירון בסטקר – המנהל הטכני באיזור הצפון של נתבעת 2 (הוגש וסומן נ/17)(להלן:"מר בסטקר") ותצהיר של מר אסף וקנין – אחראי תשתיות אצל נתבעת 2 (הוגש וסומן ת/22)(להלן: "מר וקנין"). נתבעת 3 לא הגישה תצהירים מטעמה.

     

12. לענין הרפואי, התובע תמך את תביעתו בחוות דעת מומחה שהעמיד את נכותו על שיעור 20%. הנתבעות הגישו חוות דעת לפיה לא נותרה לתובע כל נכות. מטעם בית המשפט מונה ד"ר רינות שקבע כי לתובע נכות בשיעור 10%. ערב עדותו בבית המשפט הגיש המומחה חוות דעת מתקנת לפיה מתוך נכותו הרפואית של התובע יש לייחס לתאונה 50% ועל כן להעמיד את הנכות כתוצאה מהתאונה על שיעור 5% בלבד.

    דיון והכרעה:

     

13. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בראיות וסיכומי הצדדים, דין התביעה להתקבל כמפורט להלן.

    שאלת האחריות

14. התובע מבקש להחיל בענייננו את הכלל "הדבר מעיד על עצמו" המעביר את חובת הראיה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, לנתבעת להוכיח שלא התרשלה. לצורך היפוך הנטל יש צורך בהתקיימות 3 תנאים מצטברים: האחד כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, השני כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, והשלישי כי נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. ראה ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' מוסטפא בן אחמד עוואד , פ"ד מד(1) 422 , 427.

     

15. בענייננו, ולאחר שמיעת מלוא הראיות נחה דעתי כי לא מן הנמנע שהתקיימו התנאים המצטברים שבסעיף 41 הנ"ל, ברם גם אם הללו לא התקיימו, הרי שהתובע הוכיח במידה הנדרשת את קיומה של עוולת הרשלנות ביחס לנתבעים.

16. יסודות עוולת הרשלנות כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין הם שלושה: קיומה של חובת זהירות, הפרתה, ונזק כתוצאה מההפרה. מבחני חובת הזהירות המושגית והקונקרטית נקבעו בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113, והדברים ידועים.

     

    במסגרת מערכת היחסים השכיחה בין עובד למעבידו, קבעה הפסיקה חובת זהירות מושגית שהפרתה מזכה את העובד באפשרות לתבוע את המעביד בגין רשלנות. בע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225. נאמר ע"י כב' הש' בך כהאי לישנא: " נראה שהיום אין עוד צורך לבחינת שאלת עצם קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובדו. חובה זו מוכרת יפה בפסיקה ענפה ועקבית. קיימים רק הבדלים בין פסקי-הדין השונים ביחס למימדיה של אותה חובה וביחס להדגשים בדבר גורמיה השונים. יש ומדובר בחובה לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות, במקרים אחרים מצויינת החובה להזהיר את העובד בפני סכנות קיימות, ולעתים מודגשת החובה למנוע מהעובד סיכונים בלתי רגילים (ראה, לדוגמא, ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ פ"ד יט(1), 30, 32; ע"א 686/77 מקורות חברת מים לישראל בע"מ נ' מרג'י ואח' פ"ד לד(4), 365, 371-372; ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה ואח' וערעור שכנגד פ"ד מב(1), 415, 420 ומראי המקום המופיעים שם). כאשר נשמעת הטענה מטעם מעבידים, שחובתם כלפי עובדיהם מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות ויוצאות דופן במקום עבודתם, הרי טיעון זה אינו מקובל עלי. אין חובת המעביד כה מצומצמת. לדעתי קיימת חובה כללית וגורפת מצד המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים"... לשון אחר: אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ובריאותו של העובד הנובעת מאותו סיכון באם אכן יתממש".ו

    וראו גם בע"א 741/83, גוריון ואח' נ' גבריאל וערעור שכנגד, פ"ד ל"ט (4) 266, 271.

     

    לעניין אחריות מחזיק מקרקעין, הלכה פסוקה היא כי מחזיק מקרקעין המזמין אנשים להיכנס לשטחו, חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי כלל הבאים בשעריו, ועליו לצפות כי במידה והשטח לא יתוחזק באופן סביר בהתאם לסוג הפעילות, יפגעו הבאים בשטחו. אין צורך להכביר בעניין זה והפסיקה מוכרת והיא רצופה בדוגמאות של חיוב בעלי מקרקעין או מחזיקי מקרקעין לדאוג לקיום אמצעים מיוחדים לשם הקטנת נזק במקום בו קיימת סכנת החלקה, והדברים ברורים.

     

17. בענייננו, יש לבדוק באם נוהל העבודה של נתבעות 1-2 בביצוע עבודת ההתקנה של התובע היה נוהל עבודה תקין, ובאם נתבעת 3 התרשלה ביחס לתובע.

     

     

     

    עובדות שהוכחו

18. אין חולק כי נתבעת 2 שכרה את שירותיה של נתבעת 1 לצורך ביצוע שירותי התקנות של הקמת תשתית חדשה לבניינים או שירותי תחזוקה לבניינים קיימים, וזאת בהתאם להסכם שנחתם ביניהן (הוגש וסומן נ/19), (להלן: "ההסכם").

     

19. בהתאם להסכם, שירותי ההתקנה מתבצעים לפי פקודות עבודה שנתבעת 2 ממלאת, לאחר שהיא פונה לקבלן ומתאמת מולו, בין היתר, את מועד ההתקנה ומעבירה לנתבעת 1. פקודת העבודה כוללת את הכתובת לביצוע ההתקנה, מועד ההתקנה, מה נדרש לבצע בשטח ואיש קשר. כל הפרטים הכלולים בפקודת העבודה מסופקים ע"י נתבעת 2.

    יצוין כי ההסכם מדגיש כי מועדי ההתקנות מתואמים אך ורק על ידי נתבעת 2, וכי נתבעת 1 אינה רשאית לפנות לנציגי הבניין בהם מבוצעות ההתקנות וכל הקשר עם נציגי הבניין יתבצע באמצעות נתבעת 2, אלא אם הוסכם אחרת מראש ובכתב.

     

20. גרסתו של התובע בדבר נסיבות פגיעתו הייתה מהימנה, נתמכה ב "טופס דיווח על תאונת עבודה" מטעם מומחה הבטיחות של נתבעת 1, בטופס 250 שנחתם ע"י מר זקן, ובעדותו של מר חניאל, כמפורט להלן;

    מחומר הראיות עולה כי התובע ומר חניאל היו צוות המתקינים של נתבעת 1. התובע היה ראש הצוות של חניאל, והם הגיעו יחד לביצוע התקנה של תשתיות לווין של נתבעת 2 בבניין שנבנה באותה עת על ידי נתבעת 3, וזאת בהתאם לפקודת עבודה שנמסרה להם מאת המנהל שלהם אצל נתבעת 1, מר משה לולו (להלן:"לולו"). מדובר על התקנת צלחת לווין על הגג, ולאחר מכן השחלת הכבלים בתוך ארונות התקשורת והתקנת התשתיות בארונות לדירות.

     

21. במועד הרלבנטי לתאונה היה הבניין עדיין בשלבי בנייה, טרם אוכלס, לא היתה מעלית פעילה בבניין, טרם התקבל טופס 4 (טופס 4 התקבל כשבועיים לאחר התאונה), ולפי עדותו של התובע, שלא נסתרה, מדובר בבניין בן כ- 7-8 קומות. התובע וחניאל הגיעו לבניין, הוציאו את הציוד מהרכב, העמיסו אותו על עצמם ונכנסו לבניין. הציוד שנשא התובע היה ציוד ששקל 40 ק"ג והוא כלל תיק ציוד כבד ותוף כבל.

     

     

22. מר חניאל אישר בחקירתו כי " תוף כבל זה משהו בגודל של המדפסת שנמצאת באולם בית המשפט, זה קרש עם כבל בקוטר של כ-2 ס"מ ויש לו חוט חיצוני שתופס את הכבל עצמו. תוף כבל כזה יכול לשקול בין 15-50 ק"ג, תלוי כמה כבל יש בו. תוף ריק בלי כבל הוא בערך 15 ק"ג." (שם עמוד 21 שורה 21-23 לפרוטוקול).

     

    התובע הצהיר כי בכניסה למטה היו פועלים שעשו עבודות רובה וחשמל, לא היה שומר במקום, לא גדר וגם לא אדם שהציג את עצמו כמנהל עבודה או מפקח. התובע נחקר בעניין זה ועדותו לא נסתרה. התובע העיד "נכנסנו ואמרנו שבאנו להתקין צלחת ועם מי מדברים, אמרו לנו לעלות למעלה. היו שם 2-3 חברה והם אמרו שהגג פתוח". (שם עמוד 28 שורות 5-6 לפרוטוקול).

     

    בהמשך התובע נשאל :

    ש. אותם פועלים שפגשתם למטה, לא שאלת אותו מי מנהל העבודה, איך קוראים לו, תעדכן אותו שהגעתי?

    ת.לא. אמרנו שלום אנחנו מיס, באנו להתקין צלחת. היו שם שני חבר'ה שאמרו תעלו למעלה. אני לא יודע מי הם. הם היו פועלים בבניין. אני לא יודע מה תפקידם, הם אמרו לי שהגג פתוח.

    (שם עמוד 34 שורות 14-15 לפרוטוקול).

     

23. מר חניאל בתצהירו חזר על גרסת התובע לעיל ואישר כי הוא והתובע הודיעו לפועלים שנמצאו בכניסה לבניין שהם מ"יס" ושבאו להתקין, וכי הפועלים אמרו להם לעלות ושהכל מוכן. בעדותו מר חניאל מסר כי "הגענו ושאלנו אם אנחנו יכולים להתחיל לעבוד, אמרו שנעלה למעלה ושהכל מוכן". (שם עמוד 17 שורות 18-19 לפרוטוקול).

     

24. ע"פ עדות התובע הוא עלה ראשון ואחריו חניאל, כשבידו תיק ציוד וכבל-תוף. לקראת הקומה השלישית התובע החליק ממים וסבון שהגיעו בהפתעה, ולא ראה אותם קודם לכן, והתוף-כבל נפל על ידו הימנית של התובע.

     

     

     

25. התובע הצהיר כי לאחר הנפילה הוא התיישב על המדרגות, הרגיש את הרטיבות ואז ראה צוות של פועלים יוצאים עם מגבים לכיוון המבואה. הם הוציאו הרבה מים מלוכלכים, בעדותו מסר: "כמויות אדירות של מים. זה לא שמישהו שטף דירה, זה היה כמויות אדירות. " (שם עמוד 36 שורות 8-9 לפרוטוקול).

     

26. התובע נחקר בעניין זה ועדותו לא נסתרה. התובע אישר שהוא לא ראה או שמע מים קודם לתאונה וכי הם באו בהפתעה:

    ש. כשנכנסתם לבניין באיזשהו שלב ראיתם מים לפני המקרה?

    ת.לא, ראינו אנשים עובדים על הקיר, סידרו חשמל, תלו מנורות..."

    ש.לא שמעתם או ראיתם מים?

    ת. לא.

    ש. אז המים הגיעו בהפתעה?

    ת. כן.

    ש. ולא הבחנת, שמעת ולא ראית מים שזורמים במדרגות, בכל זאת זה עושה רעש.

    ת. אבל מדובר על בניין בשיפוצים. גם התאורה שם לא מי יודע מה. יש גרלנדות שפרוסות. יש צעקות. אי אפשר לשמוע צליל של מים בצורה כזאת.

    (שם עמוד 28 שורות 14-25 לפרוטוקול).

     

27. ובהמשך העיד התובע כי "בבניינים החדשים יש לובי בכל קומה, מהדירות יוצאים ללובי ושם יש מעלית או מדרגות. בסעיף 6 כתוב שרק כאשר נפלתי ראיתי אותם. הם שמעו את הצעקות שלי מהמכה, ואז הם יצאו. ראיתי שהם גורפים בכמויות אדירות. הם היו חצי קומה מעלי." (שם עמוד 28 שורות 8-10 לפרוטוקול).

     

28. גרסת התובע לעיל נתמכה בגרסת מר חניאל בתצהירו לפיה רק אחרי הנפילה הם ראו צוות של אנשים שגרפו מים מהקומה השלישית כלפי מטה, מהמבואה לעבר חדר המדרגות. בחקירתו, אישר מר חניאל כי "בקומה בשלישית היה מסדרון, שטפו שם איפה שכל הקירות וגרפו את המים לכיוון המדרגות. ראיתי את זה אחרי שאלי נפל" (שם עמוד 18 שורות 1-2 לפרוטוקול). בהמשך מר חניאל אישר "... כאשר תפסתי את התוף כבל כל המדרגות היו מלאות מים, וכשירדנו גם כל הלובי היה מלא מים" (שם עמוד 19 שורות 11-12 לפרוטוקול).

    העד חזר על הגרסה וציין "כשירדתי למטה היו מים, אבל כשנכנסנו הם עוד לא התחילו לשטוף ולא היה מים"(שם עמוד 18 שורה 14).

     

    מר חניאל נשאל באם ניתן לראות את סוף המדרגות כשהוא נמצא למטה בתחילת המדרגות, והוא ענה "לא, אם אני זוכר נכון, זה הולך בסיבובים ולא מדרגות בצורה ישרה. זה הולך חצי קומה, ועוד חצי קומה, בסיבובים" (שם עמוד 19 שורות 19-20 לפרוטוקול). עדותו של מר חניאל בעניין זה לא נסתרה. ודוק: הנתבעת 3 לא הגישה תצהירי עדות מטעמה.

     

29. בשים לב לכל האמור, אני קובעת כממצא עובדתי שהתובע הוכיח למעלה ממאזן הסתברויות שהתאונה ארעה בנסיבות לפיהן הוא הוזמן ע"י נתבעת 3 לבצע התקנה בבניין שנבנה על ידה, כי התובע החליק בעת עלייתו במדרגות הבניין שהיו רטובות בשל ביצוע ניקיון מסיבי של הבניין טרם האכלוס. הוכח כי המים הגיעו בהפתעה מבלי שהוא ראה אותם ומבלי שהיה במקום כל שילוט ו/או גידור ו/או אחראי או מפקח מטעם נתבעת 3 שהזהיר את התובע בדבר שטיפת המדרגות והסכנות הכרוכות בכך.

     

30. לאור האמור, נראה כי נתבעת 3 הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע משלא פיקחה על האתר כראוי, לא דאגה שהבניין יהיה בטיחותי עבור המבקרים בכלל ועבור התובע בפרט, ולא התריעה מפני המפגעים במקום, באמצעות שילוט המזהיר מפני הימצאות המים. נתבעת 3 לא הציבה מפקח מטעמה בבניין שהיה עליו לפקח על המתרחש באתר, לתאם בין הקבלנים השונים המגיעים לתאר ולהזהיר את המבקרים/עובדים בדבר שטיפת הבניין באותו יום. לאור האמור מן הדין להטיל על נתבעת 3 אחריות בגין התאונה.

     

31. לעניין נתבעות 1-2, וכעולה מהראיות שיטת העבודה התאפיינה בביצוע ההתקנה באתר על סמך פקודת עבודה, והתנהלה באופן הבא: נתבעת 2 מתאמת מול נתבעת 3 את ביצוע העבודה, ואת מועד ההתקנה, ומעבירה לנתבעת 1 פקודת עבודה שכוללת את הפרטים הנדרשים לביצוע ההתקנה. נתבעת 1 משבצת את העבודה לגורמי הביצוע - לצוותים ושולחת אותם לאתר. צוות המתקינים מגיע לאתר, מעמיס את הציוד הנדרש, עולה לגג ומתחיל בביצוע העבודה. צוות המתקינים נדרש לעדכן את נתבעת 2 בעת הגעתו לבניין ובעת סיום העבודה (ראה עדותו של נציג נתבע 1 בעמ' 38 שורה 14-15). במידה והצוות נתקל בבעיה כלשהי אז הוא פונה למר לולו ובהעדרו למר אורן חזן.

     

32. מהעדויות עולה כי קיים נוהל עבודה לפיו מספר ימים לפני ההתקנה, נתבעת 2 מתאמת את עניין ההתקנה מול איש הקשר מטעם הקבלן, מוודאת שהוא מוכן וערוך לקבלת המתקינים (עמוד 49 שורות 8-10 לפרוטוקול), ומעבירה לנתבעת 1 פקודת עבודה שכוללת, בין היתר, פרטים של איש קשר מטעם הקבלן שהוא מנהל העבודה באתר או היזם עצמו.

     

33. מר וקנין, נציג YES אישר בתצהירו כי לפני ביצוע עבודות ההתקנה נשוא התביעה הוא תיאם מול נציג מטעם נתבעת 3 את עניין ההתקנה ומועד ההגעה של המתקינים. וכפי שהעיד: "יצאה שיחה לאיש הקשר, לגורם מטעם הקבלן והודענו לו שאנחנו מגיעים מחר או מחרתיים להתקין" (שם עמוד 54 שורות 27-28 לפרוטוקול). העד נשאל מי היה איש הקשר בפקודת העבודה הספציפית נשוא ההתקנה אולם הוא לא זכר מי היה איש הקשר במקרה הספציפי והפנה למסמך פנימי ממחשבי נתבעת 2 שכותרנו "הערות משלימה", ממנו עולה כי כביכול מישהו בשם "עומר" היה איש הקשר מטעם הקבלן.

     

34. נציגי נתבעות 1-2 העידו כי קיים נוהל עבודה לפיו צוות המתקינים חייב לבצע תיאום עם איש הקשר מטעם הקבלן טרם ביצוע ההתקנה.

    מר וקנין העיד שברגע שהמתקין מגיע לבניין, הוא צריך להודיע לאיש הקשר המופיע בפקודת העבודה שבידו על הגעתו. (בעמוד 52 שורות 22-24 לפרוטוקול).

    מר זקן מטעם נתבעת 1 העיד כי קיים נוהל עבודה לפיו בטרם ביצוע ההתקנה, צוות ההתקנה, מתקשר לאיש הקשר, מעדכן אותו שהם מגיעים וכי לא ייתכן מצב שבו הצוות מגיע לאתר ונכנס על "עיוור" מבלי קבלת אישור טרם הכניסה לבניין (שם עמוד 43 שורות 15-17 לפרוטוקול), ומבלי שגורם מטעם הבניין לא ידע את הדברים (שם עמוד 45 שורה 3 לפרוטוקול).

    בהמשך מר זקן הודה שלא תמיד יש איש קשר מטעם הקבלן (עמוד 40 שורה 1 לפרוטוקול), וכי בפקודת העבודה הרלבנטית לא היה שם של איש קשר מטעם גורם כלשהו (עמוד 40 שורה 15 לפרוטוקול, עמוד 40 שורה 32 לפרוטוקול).

     

     

     

     

     

35. לא מצאתי לקבל את עדותם של נציגי הנתבעות 1-2 לעיל לפיה התקיים נוהל עבודה לפיו על צוות המתקינים לתאם את הגעתם לאתר עם גורם כלשהו מטעם הקבלן, וכי הם נדרשים לברר, לפני תחילת ביצוע ההתקנה, מי איש הקשר או מנהל העבודה מטעם הקבלן באתר. לעניין יש להפנות לעדותם של התובע ומר חניאל. התובע נשאל בחקירתו והעיד:

    ש. כשאתה מקבל הזמנת עבודה מהממונה עליך ממקום העבודה, אומרים לך שיש איש קשר שקוראים לו פלוני אלמוני בשטח?

    ת.לא.

    ש.ואם אתה נתקל באיזושהי בעיה, למי אתה אמור לפנות?

    ת.למשה לולו, שהוא היה המנהל שלי ברוטל.

    ש.מבחינת השטח שאתה מגיע, לא מעניין אותך איש קשר, מעניין אותך אותו משה לולו.

    ת.זה מה שאמרו לי, אם יש לי בעיות אני פונה למשה לולו, כך למשל הגעתי לאתר ואמרו לי באתר שאני לא יכול להיכנס כי אין לי קסדה, התקשרתי למשה לולו והוא אמר לי אין לך קסדה, לא סיפקנו, צא מהאתר, אל תעשה את העבודה היום.

    ש.כשאתה מגיע לאתר אתה לא צריך לעדכן מישהו מהאתר עצמו שאתה הגעת לשם, נכון?

    ת.לא. ברוב המקרים תמיד כשהיינו מגיעים היינו אומרים שלום אנו מיס באנו להתקין, היה פונה אלינו איש מסוים שהיה אומר אני מנהל עבודה או אני אחראי על הבניין, בוא אני אראה לך מה צריך לעשות. אנחנו מעדכנים שאנחנו באים לבניין.

    (שם עמוד 33-34 שורות 24-11 לפרוטוקול ).

     

36. באותה גרסה דבק מר חניאל בעדותו לפיה:

    ש.לא שאלתם מי מנהל העבודה כאשר הגעתם לאתר?

    ת.בדר"כ לא שואלים כי בן לולו אומר שנלך לעשות את העבודה.

    ש.אתם לא צריכים לתאם עבודה עם מישהו?

    ת.אני עולה למעלה ואם הגג נעול אז אני מדבר עם משה לולו.

    (שם עמוד 16 שורות 2-5 לפרוטוקול הדיון).

     

     

37. נציג נתבעת 1 אישר בחקירתו כי נתבעת 1 לא מבצעת בדיקת בטיחות לאתר לפני שהיא שולחת את עובדיה לביצוע ההתקנה (שם עמוד 39 שורה 17 לפרוטוקול), כי הדבר לא נדרש ממנה (שם עמוד 39 שורה 13 לפרוטוקול) וכי היא מסתמכת על פקודת העבודה שמנפיקה לה נתבעת 2, שכוללת את מועד ההתקנה, כתובת האתר, מהות העבודה הנדרשת ואיש הקשר.

    פקודת העבודה הרלבנטית נשוא התביעה לא נשמרה ע"י נתבעת 1 ולא הומצאה לתיק, זאת על אף כי נציגי נתבעות 1-2 אישרו בחקירתם כי ניתן היה להביא את פקודת העבודה הרלבנטית. (ראה עדות נציג נתבעת 1 בעמוד 39 שורה 28 לפרוטוקול).

    המנעות מהמצאת ראיה רלבנטית זו שהינה בהישג ידן פועלת לרעתן בהתאם להלכה הפסוקה. וראו ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 שם נאמר: "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". וראה ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד – 2003, עמ' 1656.

    הטענה לפיה התובע צריך היה לפנות לאיש קשר ספציפי מטעם הנתבעת 3 ולקבל אישורו, נותרה, אפוא, לא מוכחת.

     

38. שיטת העבודה המתוארת לעיל שהנהיגה נתבעת 1 הינה שיטת עבודה לקויה. אומנם נתבעת זו הינה גורם מבצע ולא גורם מתאם אולם חלה עליה החובה לדאוג לספק לתובע תנאי בטיחות הנדרשים לשם ביצוע עבודתו בבטחה. היה על נתבעת 1 לוודא כי התובע נשלח לסביבת עבודה בטוחה וזאת על ידי בירור פשוט של איזה קבלנים עובדים במקביל באתר ובדיקה יזומה באם יש סיכון המשתקף מעבודתם עם אותם קבלנים באתר. עליה לאסוף את הנתונים, לשקול אותם היטב ולהחליט אם לשלוח את עובדיה, ואם כן אז עליה להזהיר אותם מפני הסכנות והסיכונים הכרוכים לאור אופי העבודה המתבצעת באתר. נתבעת 1 צריכה להחיל נוהל עבודה האוסר את צוות המתקינים להיכנס לאתר ולבצע התקנה "על עיוור" אלא לחייב אותם לברר לפני ביצוע עבודתם עם גורם מוסמך מטעם הקבלן באתר, באם הם יכולים לבצע את ההתקנה באופן בטיחותי, ובהעדרו של גורם מוסמך מטעם הקבלן באותה עת, אין לבצע את ההתקנה. נתבעת 1 מסתמכת על פקודת העבודה שמועברת לה על ידי נתבעת 2, מבלי שהיא מבררת או מוודאת אם נתבעת 2 עשתה סיור באתר לפני ההתקנה, ומבלי להקפיד על כך שיהיה בידה בפועל פקודת עבודה תקינה הכוללת את כל הפרטים הדרושים לצורך ביצוע העבודה.

     

     

39. חיזוק למסקנה אליה הגעתי מצאתי בעדותו של נציג נתבעת 1 לפיה "בעקבות המקרה הספציפי? נעשה שינוי גדול. חברת יס וחברת רוטל עברו לעבוד עם טאבלטים לכל עובד, בטאבלט העובד מקבל את כל הפרטים שהוא רק יכול לחשוב עליהם, כולל איש קשר, שעה, דיין מכוון, סימונים, בעיות, וגם תיעוד, התיעוד הזה נשמר לעובד בטאבלט שבועיים אחורה, הוא לא מקבל כבר את העבודה במייל או על ידי שיחת טלפון כלשהי ממשל"ט". (שם עמוד 42 שורות 25-29 לפרוטוקול).

     

40. אשר לטענות הצדדים בענין הדרכת בטיחות בגובה ו/או נשיאת משקל, כל הללו לא רלבנטיות שכן התובע לא נפל בשל המשקל אותו הוא נשא אלא בשל המים שהיו במקום באופן מפתיע בעודו עולה במדרגות עם ציוד עליו.

     

41. בשים לב לאמור, נראה כי יש להטיל אחריות על נתבעת 1, המעסיקה של התובע.

    אשר לנתבעת 2 היא אינה המעביד של התובע, אין לה שליטה על מהלך ביצוע עבודתו והיא לא נותנת לו את ההוראות. אם לא די בכך הרי שגם ההסכם בין נתבעת 1 לנתבעת 2 (נ/19) מבהיר בסעיף 13 כי נתבעת 1 היא קבלן עצמאי ואין בין נתבעת 2 לנתבעת 1 (ו/או מי מעובדיה) יחסי עובד מעביד.

    לפיכך את אחריות המעביד לתאונה ותוצאותיה יש להשית על נתבעת 1, ונראה כי אין מקום לחייב את נתבעת 2.

     

42. בבחינת האשם התורם שהנתבעות מבקשות לייחס לתובע, יש לזכור כי דרישות הזהירות המוטלות על המעביד גבוהות מאלה הנדרשות מהעובד זאת משום שבידי המעביד האפשרות הכוללת למנוע מראש סיכומים ו/או לנקוט באמצעי זהירות ראויים, הוא מכיר את מקום העבודה, אופי העבודה ופועל מתוך חופש בחירה ובכך יש לו עדיפות על העובד המבצע לעיתים עבודה מסוכנת למען מעבידו תוך התעלמות מסיכונו אם בשל טעות ושיקול דעת מוטעה ואם מתוך מסירות ופחד לאבד את מקום עבודתו בהיותו נחות במאזן הנוחות. וראה ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה פ"ד מב (1) 415) לפיכך "מסיבות אלה, קיימת נטיה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" וראה ע"א 5437/07 מוחמד אבו ליל נ' נ.א.ע מהנדסים בע"מ (ניתן ב-10/3/09).

     

43. בענייננו, לא מצאתי לקבל את הטענה לפיה התובע פעל על דעת עצמו, בחוסר זהירות ובניגוד לנוהל העבודה שהיה קיים בזמנו ולהנחיות שניתנו לו, הן לעניין הזמנת המנוף והן לעניין העובדה שלא עדכן את הגורמים הרלבנטיים באתר על הגעתו.

     

    נציג נתבעת 1, מר זקן העיד לראשונה כי הוא אינו יכול לצפות שאין מעלית בבניין וכי קיים נוהל לפיו במידה ומדובר בבניין מעל ארבע קומות הוסכם עם נתבעת 2 שיש לספק למתקינים מנוף (שם עמוד 41 החל משורה 32 ועד שורה 2 בעמוד 42 לפרוטוקול). לטענתו היה על התובע להודיע למנהל העבודה שאין בבניין מעלית. בהמשך חקירתו העד לא היה בטוח שנוהל זה הובא לידית התובע (שם עמוד 44 שורה 27 לפרוטוקול).

     

    מעדותו של התובע עולה שלא ניתן להזמין מנוף, וכי בהתאם להוראות נתבעת 1 ניתן לבקש עזרת מנופאי אם יש במקום, ואם לא אז הם עולים ברגל (עדות התובע בעמ' 27 שורה 18-19 לפרוטוקול). חיזוק בעניין זה מצאתי בעדותו של מר חניאל לפיה עלייה של 15/20 קומות ברגל הינו דבר שבשגרה שנהגו צוותי הנתבעת 1 לבצע לעיתים קרובות (עמוד 17 שורה 11 לפרוטוקול). בנוסף מחומר הראיות עולה כי נתבעת 1-2 יודעות טרם שליחת צוות המתקינים כמה קומות יש בבניין (ראה עדות נציג נתבעת 1 בעמוד 45 שורה 7 לפרוטוקול ועדות נציג נתבעת 2 בעמוד 52 שורה 3 לפרוטוקול) ונתבעת 2 אף יודעת אם יש מעלית פעילה שם (עמוד 52 שורות 4-5). נתבעת 2 שתפקידה לתאם את עניין ההתקנה היתה אמורה במסגרת התיאום שעליה לבצע, לברר עם הקבלן באם יש מנוף באתר, ולעדכן את נתבעת 1 בנדון כדי להיערך לאפשרות הזמנת מנוף ביום ההתקנה, במיוחד שמדובר בעניין המצריך התארגנות מוקדמת ואין זה סביר כי המתקינים ישבו להם באתר ויחכו להגעת המנוף. נראה כי בעניין זה נתבעות 1-2 בחרו לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לעדכון המתקינים ביום ההתקנה, בתקווה שהמתקינים יוכלו להסתדר בלי עזרת המנוף.

     

44. לאור האמור לעיל, ומשהוכח כי המים הגיעו בהפתעה, כי לא היה כל שילוט המזהיר את המבקרים מאת עבודות הניקיון באתר, ולאור קביעתי בדבר העדר נוהל העבודה המחייב את התובע לעדכן גורם כלשהו הנמצא באתר על הגעתו וקבלת אישור ממנו בטרם תחילת ביצוע העבודה, אין לי אלא לקבל את עדותו של התובע ולקבוע כי הוא פעל בהתאם לנהלי העבודה שנדרשו ממנו, ומקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים סטייה מהמדיניות השיפוטית הקיימת. בהתאם, לא מצאתי כי יש להשית על התובע אשם תורם.

     

     

     

    חבות לפי הפוליסה

     

45. בהתאם להסכם בין נתבעת 1 לנתבעת 2, התחייבה נתבעת 1, בין השאר, לבטח על חשבונה, את עצמה ואת נתבעת 2 (סעיף 14 להסכם). בנוסף, המבטחת של נתבעת 1 (מגדל) ביטחה בזמנים הרלבנטים גם את נתבעת 2 בפוליסת ביטוח שהוציאה (הוגשה וסומנה נ/20 וראו נספח הביטוח נ/23). הפוליסה מכסה את אחריותה של נתבעת 2 ככל שזו בכלל קיימת.

     

46. חלוקת האריות הינה אפוא: 80% אחריות לנתבעת 3, ו20% לנתבעות 1,2 כשבפועל חבות התשלום ביחסים החוזיים ביניהן היא על נתבעת 1 והמבטחת שלה מגדל חברה לביטוח בע"מ, (נתבעת 4) בהתאמה.

     

    מצב רפואי ותפקודי:

     

47. התובע פנה לקופ"ח, נמצאה נפיחות קלה ורגישות ביד ימין. ביום 07/09/14 הופנה התובע למיפוי עצמות בשל כאבים ביד. נמצאה קליטה מוגברת בשורש ידיים, עצמות המפרק בשתי הידיים. התובע המשיך להתלונן על כאבים ביד, עבר בירור הדמייתי וקליני מקיף לפיו נמצאו שינויים ניווניים או דלקתיים בשורש כף היד.

     

48. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונת כתאונת עבודה וקבע לתובע נכויות זמניות וכן נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1/9/15.

     

49. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת מומחה אורתופד מטעמו, ד"ר דניאל, שהעמיד את הנכות הרפואית בגין הפגיעה ביד ימין על שיעור 20% לפי סעיף 41(10)(ב). הוגשה חוות דעת רפואית נגדית של פרופ' שטהל לפיה לא נותרה לתובע נכות אורתופדית בעקבות התאונה.

     

50. לאור הפערים בין חוות הדעת, מונה פרופ' רינות כמומחה מטעם בית המשפט, ובבדיקתו מצא המומחה רגישות, הגבלה בתנועות שורש כף היד והפחתה בכוח היד. בבדיקות הדימות נמצאו ממצאים דלקתיים ניווניים ללא שבר או פריקה. המומחה קבע כי לעניין הקשר הסיבתי קיימות שתי אופציות, אחת המרחיקה את הקשר הסיבתי השנייה מחזקת אותו כאשר מצד אחד ע"פ ממצאי בדיקות הדימות לא נגרם בתאונה שבר או פריקה או ממצא טראומטי חד משמעי אחר העשוי להסביר את התלונות וההגבלות הקיימות אלא נמצאה סינוביטיס – דלקת של הפרק שאינה נגרמת מהחבלה. מצד שני, עצם קיומה של חבלה בשורש כף היד ביום 1/9/14 אינו מוטל בספק שכן התובע נבדק מיד לאחר התאונה עם ממצאים המתאימים לחבלה ואין רישום קודם לעניין שורש כף יד ימין, למעט רישום לא רלבנטי מ- 2005 בו עלה חשד ל CTS.

     

    בסופו של יום המומחה קבע כי מדובר בסינוביטיס בתר חבלתית וכי קיים קשר סיבתי בינה לבין התאונה. המומחה העריך את הנכות האורתופדית הצמיתה שנותרה לתובע בעקבות התאונה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל.

     

    לאחר מתן חוות-הדעת, נשלחו למומחה שאלות הבהרה בהן התבקש להבהיר קביעותיו לעיל, וגם לאחר תשובותיו נותרה קביעתו על כנה.

     

    בהמשך המומחה זומן לחקירה על חוות דעתו. ערב הישיבה, הוא הגיש חוות דעת משלימה בה הוא הגיע למסקנה שיש לייחס לתאונה רק מחצית מהנכות שנקבעה לתובע ולא את כל הנכות כפי שקבע בחוות דעתו המקורית ולכן כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע 5% נכות. לדעתו האבחנה הנוכחית היא סינוביטיס של שורש כף היד עם ביטוי קליני ונכות כשהגורם לה מתחלק בין התאונה מיום 1/9/14 לבין מצב תחלואתי טבעי שהיה קיים ערב התאונה. התאונה הפכה מצב אסימפטומטי שהיה קיים קודם לה למצב סימפטומטי שנוצר אחריה וקיים גם היום. המומחה ציין כי על פי בדיקות ההדמיה שנעשו בתקופות המוקדמות שלאחר התאונה היה קיים מצב קודם שכן אין אפשרות ששינויים אלה קרו בתקופה הקצרה שבין התאונה לביצוע הבדיקות.

     

    המומחה העיד כי לאחר שעבר על החומר הרפואי, חוות הדעת והפסיקה של המל"ל, ושקל את הדברים מחדש הוא הגיע למסקנה שחוות דעתו המקורית לא היתה מאוזנת דיה, וזאת על אף שלא היה כל שינוי בחומר הרפואי שעמד בפניו או כל שינוי בנתונים שהובאו לעיונו. המומחה העריך בחקירתו את הנכות הזמנית שנותרה לתובע בעקבות התאונה וקבע 100% נכות זמנית למשך חודשיים, 30% למשך 3 חודשים ו- 10% למשך 3 חודשים נוספים. המומחה התבקש להתייחס לאפשרות החמרת המצב של היד וקבע כי תיתכן החמרה מסוימת לאורך השנים, שבחלקה תהיה מיוחסת למחלה שיש לתובע, וחלקה לתאונה נשוא התביעה, כאשר ההחמרה המקסימלית יכולה להיות איחוי של שורש כף היד.

     

51. התובע טוען כי קביעת המומחה שגויה וכי יש לקבוע קשר סיבתי מלא ולייחס את מלוא הנכות לתאונה, מאחר ובנסיבות העניין מצב אסימפטומטי של התובע הפך למצב סימפטומטי בעקבות חבלה. התובע מבקש לשקול את החמרת המצב הצפויה כעולה מחקירת המומחה, ולאפשרות למצוא את עצמו עם העדר יכולת להניע את שורשי כפות ידיו בעוד 20 שנה. הנתבעות טוענת כנגד קביעת המומחה והן סבורות כי נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה הינה לכל היותר בשיעור 2%.

     

52. על פי ההלכה הפסוקה, הגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון, רק במקרים חריגים לא יאמץ בית המשפט את הקביעות המקצועיות של המומחה שמונה מטעמו.

    על מנת שבית המשפט ידחה את חוות דעתו של מומחה מטעמו, יש להראות כי המומחה שגה שגיאה כה גסה במסקנותיו עד שבית המשפט, החסר את המומחיות בתחום בו מונה המומחה, יגיע למסקנה שחוות דעת זו מופרכת. וראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי), [פורסם בנבו] ; ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 190-189 (1985); ע"א 605/88 תבורי-בית חרות למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11 (1990).

     

53. בעניינו, חוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט הקיפה את השאלות שבמחלוקת בתחום מומחיותו, מתבססת על התיעוד, על מומחיותו ובדיקתו הקלינית ובמסגרתה המומחה אף בחר לשתף את בית המשפט והצדדים לעניין הערכת הקשר הסיבתי בין תלונותיו של התובע לבין התאונה. אומנם בתשובותיו לשאלות ההבהרה הוא עמד על חוות דעתו המקורית, אולם לקראת חקירתו, ולפני שעלה לדוכן העדים, המומחה בדק את עצמו, ואת החומר הרפואי והגיש מיוזמתו חוות דעת משלימה בה פירט בהרחבה מדוע הוא חוזר בו מחוות דעתו המקורית. בחקירתו הודה המומחה כי הוא טעה בשיקול הדעת, הסביר את ממצאיו החדשים, השיב על כל שאלה ולא נסתר ביחס לקביעותיו בחוות הדעת המשלימה.

     

    אכן, לא שכיח לראות מומחה המשנה דעתו בעדותו ביחס לחוות הדעת הראשונית ברם אני התרשמתי כי הנכונות לתקן את שקבע בעבר מעידה דווקא על אינטגריטי וחתירה למסירת האמת תחת התחפרות בעמדה שאינה עומדת במבחן המקצועי, ראויה לשבח. עדותו של המומחה היתה ברורה ומשכנעת. בשים לב לכל האמור, לא מצאתי שגיאה או פגם שיצדיק אי קבלת קביעות המומחה ובנסיבות העניין אין אלא לאמץ את מסקנותיו הסופיות שעמדו בחקירה נגדית, ולקבוע כי לתובע נכות בשיעור 10% כאשר רק מחצית ממנה, בשיעור 5%, הינו כתוצאה מהתאונה.

54. לסיכום, נכותו הרפואית של התובע עומדת על 10%, אך יש לייחס רק מחצית ממנה לתאונה באופן שנכותו כתוצאה מהתאונה עומת על 5% נכות רפואית.

     

55. אשר למצב התפקודי, התובע נפגע בידו הימנית שאינה ידו הדומיננטית.

    עם זאת, התובע הוא עובד כפיים. אין ספק כי עבודת ההתקנה הינה עבודת כפיים הדורשת שימוש בשתי ידיים והן כלי עבודה חיוני לצורך ביצוע ההתקנה.

     

    התובע החל לעבוד אצל נתבעת 1 ביום 19/03/14 - 6 חודשים עובר לתאונה, בתור מתקין תשתיות בבניינים חדשים וישנים. התובע חזר לעבודתו לאחר 20 יום היעדרות, ובסוף הוא פוטר ביום 11/03/15 בהתאם למכתב הפיטורים שהוגש לתיק. לפי מכתב הפיטורים אין טענה לפיה הפיטורים בוצעו בשל נכותו של התובע, ולפי פרוטוקול ישיבת השימוע שנערך לתובע נראה לכאורה כי הפסקת העבודה היתה בעקבות בשל רמה מקצועית נמוכה והתנהלות יומית לא תקינה. עם זאת, אין חולק כי לאחר פיטוריו וגם אם אינם נובעים מהתאונה, הוא לא הצליח להשתלב במעגל העבודה באופן שהשתכר באותה רמת שכר עובר לתאונה ועובר לפיטוריו.

     

    התובע הצהיר כי הוא ניסה להשתלב חזרה בעבודה בתחום ההתקנות אולם הוא פוטר פעם אחר פעם בשל מגבלותיו, ומאז הפיטורים ועד היום הוא לא הצליח להגיע לרמת השכר שהיתה לו עובר לתאונה, אלא נאלץ לעבוד בעבודות בשכר נמוך יחסית. לתמיכה בטענה הוא צירף תלושי שכר מהם עולה כי שכרו פחת, מכתב סיום העסקה מיום 27/8/15 מאת מר סבג אליהו לפיו עקב המגבלה בידו הימנית, הוא אינו מסוגל לבצע את כל המטלות הדורשת בעבודה, ומכתב נוסף מיום 10/08/15 לפיו עקב המגבלה בידו הימנית הוא לא התקבל לעבודה כטכנאי התקנות.

    מצד שני, לא ניתן לייחס את מלוא בעיית התפקוד לתאונה בלבד וזאת לאור היסטורית הבעיות מהם הוא סובל ביד שמאל, ידו הדומיננטית, ולאור מצב קודם ביד ימין כעולה מחוות הדעת המשלימה של המומחה. בנסיבות העניין, מצאתי להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור 7%.

     

     

     

     

     

    גובה הנזק

     

56. הנתבעות טוענות כי 6 חודשי העבודה של התובע אצל נתבעת 1 בהם השתכר סך של 11,100 ₪ לחודש בממוצע אינם משקפים את בסיס השכר שלו. שכן מדובר באדם שהחליף כ- 40 מקומות עבודה ופוטר ממקומות עבודה רבים.

     

    מבדיקת דו"ח רציפות בעבודה (מוצג נ/14) עולה כי למעט תקופות קצרות בעברו של התובע, עסקינן באדם עובד ומתפרנס. משנת 2009 ועד חודש 01/2013 התובע היה בעל עסק עצמאי. לאחר סגירת העסק, בשנת 2013, הוא עבד בשני מקומות כשכיר: מחודש 2/2013 ועד 11/2013 עבד אצל אלקטרה מוצרי צריכה והשתכר בערכים נומינליים סך ממוצע של כ- 8,897 ₪, ומחודש 10/2013 ועד 12/2013 אצל ע. תדמור קייטרינג בע"מ והשתכר בערכים נומינליים סך ממוצע 3,651 ₪. אומנם בשנת 2014 הוא החליף 2 מקומות עבודה בהם השתכר בערכים נומינליים סך של 3,109 ₪ וסך של 2,076 ₪, אולם בחודש 03/2014, כשישה חודשים לפני התאונה מצא התובע עבודה אצל נתבעת 1 והשתכר בערכים נומינליים סך ממוצע של 9,238 ₪ על פי דו"ח רציפות בעבודה, ולפי אישור המל"ל, השתכרותו החודשית הנומינאלית הינה 11,810 ₪ ברוטו לחודש.

    אמנם מדובר בהשתכרות גבוהה מהשתכרויות התובע בעבר, ברם אין לזקוף לחובתו את העובדה שסוף סוף הצליח להתקדם בהשתכרותו ואלמלא התאונה יש לשער שהיה ממשיך ומתמיד בעבודה המכניסה הזו. לאור האמור אני מעמידה את בסיס השכר של התובע על כ- 12,000 ₪.

     

    הפסד השתכרות לעבר

     

57. בתקופה הראשונה – מיום התאונה ועד פיטוריו- התובע נעדר 20 יום מעבודתו, ואחריהם חזר לעבודה סדירה אצל נתבעת 1 ללא שינוי בשכרו (ראה עדותו בעמ' 28 שורה 15), עד שפוטר בחודש 03/15. אני מעמידה את ההפסד בגין תקופה זו על סך 10,000 ₪.

     

    בתקופה מחודש 04/15 ועד היום, בתקופה זה החליף התובע מספר מקומות עבודה עד 07/2016, אז הוא התחיל לעבוד בחברת אלפא קוסמטיקה בע"מ כנהג. עיון בתלושי השכר ובדו"ח רציפות בעבודה מעלה כי שכרו ירד ולכן בגין התקופה אני פוסקת לתובע הפסדי שכר לעבר בסך 38,640 ₪. (46 חודשים X 12,000 ₪ X 7% נכות תפקודית).

    הפסד כושר השתכרות בעתיד 

58. הנתונים מלמדים כי נכון להיום, כ- 4.5 שנים אחרי התאונה, שכרו של התובע נפגע. התובע יליד 1974, וכיום בן 45 עד פרישתו לגמלאות בגיל 67 על פי חוק, נותרו לו עוד 22 שנות עבודה. הלכה פסוקה היא כי נכויות בשיעור נמוך של עד 10% מטבען אינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מהישוב. במקרים כאלה אין הצדקה לבצע חישוב אריתמטי ונכון יהיה לפסוק סכום גלובלי בראש נזק זה. אני מעמידה את הסכום הראוי לפיצוי בראש נזק זה ע"ס 100,000 ₪.

    הפסדי פנסיה

59. לפי 12.5% מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד בסך 14,700 ₪.

     

    הוצאות ונסיעות בעבר ובעתיד:

60. עסקינן בנזקים מיוחדים הטעונים הוכחה ע"י קבלות ומסמכים. וראה לענין זה ע"א 5149/94 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' לוי, דינים עליון סו, 468 (1995).

    בהתאם לע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724, ממומנות ההוצאות על ידי קופת החולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי שעה שמדובר בתאונת עבודה, הרי שכל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות ע"י המל"ל ועל התובע למצות זכויותיו ע"פ דין בעניין זה. התובע לא הביא ראיות על הוצאות בגין טיפולים, תרופות ונסיעות. יחד עם זאת, ולאור הנכויות הזמניות שקבע המומחה מצאתי להעמיד פיצוי בגין הוצאות לעבר באופן גלובלי על סך 2,000 ₪.

     

    אשר לעתיד- אין הצדקה לפסיקת פיצוי כלשהו.

     

    עזרת צד ג'

     

61. מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה, ובעניינו לא הובאה כל ראיה לעזרה שניתנה ולא הונחה דעתי כי נוכח אופי הנכות ושיעורה היתה הצדקה לעזרה החורגת מסיוע שמושיטים בני משפחה זה לזה בעת צרה ועל כן אין הצדקה לפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, אולם נוכח הנכויות הזמניות שנקבעו ע"י המומחה מצאתי לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' בסך 4,000 ש"ח.

     

     

    כאב וסבל 

62. מצאתי להעמיד את הפיצוי על סך של 35,000 ₪.

     

63. סך כל הסכומים הראויים לפיצוי עומד במצטבר על 204,340 ₪. מסכום זה יש לנכות תשלומי מל"ל משוערים בסך 25,848 ₪

    לאחר ניכוי המל"ל עומד הסכום הראוי לפיצוי על סך 178,492 ₪.

     

64. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות לשלם לתובע בהתאם לחלוקת החבות כפי שקבעתי לעיל. הנתבעת 3 (והמבטחת שלה נתבעת 6) תשא ב80% היינו סך 142,794 ₪. נתבעת 1 (והמבטחת שלה מגדל חברה לביטוח בע"מ (נתבעת 4) תשאנה ב20% היינו 35,699₪. הנתבעות תשאנה בשכ"ט עו"ד של התובע בסך כולל של 41,767 ₪ תשפנה את התובע באגרה ששולמה עם פתיחת התיק ובהוצאות המומחה בהן נשא לפי קבלות שתומצאנה, בחלקה 80% נתבעת 3 (ובהתאמה נתבעת 6) ו-20% נתבעת 4 וכן תשאנה ביתרת אגרה בהתאם לאותו יחס.

     

    ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.