אבידן בתי עץ בע"מ נ' אברחניאן

תובענה ותובענה שכנגד, שעילתן נעוצה בסכסוך שנתגלע בין הצדדים ביחס לשירותי בניה שהזמין הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע"), מאת התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת"). התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע, בגדרה עתרה לחייבו בסכום של 2,316,369 ₪ בגין שירותי בניה שניתנו לו בבניית ביתו שבמשמר איילון. הנתבע הגיש תביעה שכנגד, בגדרה עתר לחייב התובעת לשלם לו סכום של 1,054,300 ₪, בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו במסגרת שירותי הבנייה שהתחייבה לספק לו.

בד בבד, הגיש הנתבע התנגדויות לביצוען של שטרות שהוגשו לביצוע במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, בדמות שלוש המחאות שנמסרו לתובעת, בסכום כולל של 155,000 ₪ (הליכי הוצאה לפועל שמספרם 43773-10-11 ו- 44959-10-11) (להלן: "תיקי ההוצאה לפועל").

בהחלטות בית משפט השלום ברמלה מיום 7.5.12 ומיום 13.11.12, ניתנה לנתבע רשות להתגונן ביחס לביצוע השטרות בכפוף להפקדת סכום של 55,058 ₪ (במסגרת ת"ט 43773-1011) ו- 15,000 ₪ (במסגרת ת"ט 44949-10-11). עוד נקבע בהחלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 14.11.12, כי הדיון בהתנגדויות לביצוע השטרות יאוחד עם התובענות ההדדיות שהוגשו בין הצדדים.

ביני לביני, התנהל בין הצדדים הליך משפטי נוסף שעסק בטענות הנתבע בדבר ליקויי בניית מסלעה שבביתו ואשר במסגרתו נקבעו ממצאים עובדתיים מסוימים (ר' ת"א 192914-12-12 אברחניאן נ' אבידן בתי עץ בע"מ ואח' (6.7.16)). מי מהצדדים לא ערער על פסק דין זה והוא הפך חלוט (להלן: "פסק הדין").

רקע

1. ביום 7.2.11, חתמו הצדדים על הצעת מחיר לבניית בית עץ בגודל של 375 מ"ר (ר' נספח ב' לכתב התביעה). ביום 10.2.11, נערך טופס מסמך הזמנת עבודה, הנחזה כחתום על ידי הנתבע, בסכום של 2,150,000 ₪ בתוספת מע"מ.

2. עבודות הבניה החלו בימים הראשונים של חודש מרץ 2011 (ר' סעיף 18 לפסק הדין) וביום 7.3.11, ניתן צו הפסקת עבודה שבעקבותיו חדלה התובעת מביצוע העבודות עד סמוך למועד מתן היתר הבניה, אשר ניתן ביום 25.5.11 (ר' נספחים ד'-ה' לכתב התביעה; סעיף 51 לפסק הדין).

3. במהלך ביצוע עבודות הבניה, הוסכם בין הצדדים כי חלף בניית בית העץ, ייבנה הבית בבניה רגילה. זאת, בשונה מהזמנת העבודה מיום 7.2.11 שהתייחסה לבניית בית מעץ (ר' סעיפים 27-30 לכתב התביעה; סעיף 7 לכתב ההגנה).

   תמצית טענות התובעת

4. התובעת טוענת, כי קיימה אחר תנאי ההתקשרות שנערכה בינה לבין הנתבע, בעוד שהנתבע הפר אותם באופן יסודי. נטען, כי הנתבע לא עמד במועדי התשלום; סירב לשלם עבור מלוא עבודות הבניה; סירב לשלם עבור תוספת בניה בדמות בנית קונסטרוקציה מבטון חלף בנייתה מעץ; דרש להפחית את סך התמורה בניגוד למוסכם; ביטל את השיקים שנמשכו לפקודת התובעת ונמסרו לידיה; סילק אותה מהאתר בטרם סיימה את בניית השלד ואסר עליה להיכנס למקום, תוך שהמשיך לעשות שימוש בציוד שהותירה באתר. התובעת הוסיפה וטענה, כי במסגרת פגישה שנערכה בין הצדדים ובה נכח גם האדריכל – מר מתן נכט (להלן: "האדריכל", או "מר נכט"), ביום 1.6.11, הוסכם בין הצדדים על עריכת שינויים במפרט הטכני שכללו, בין היתר, עיבוי קירות החוץ ב- 10 ס"מ; איטום ברצפה ובקורות הקשר; הוספת תנאי המורה כי התובעת תהא זכאית למלוא תמורת ההסכם, במקרה של ביטולו על ידי הנתבע והוספת סכום של 175,000 ₪ בגין המעבר מבניית בית עץ לבנייה רגילה.

5. כתב התביעה מתאר, כי נכון ליום 20.6.11 ולאחר שהושלם שלב יציקת הרצפה, שילם הנתבע סכום של 534,482 ₪. היה עליו להשלים את יתרת התשלום לכדי 50% מהתמורה, העולה כדי 1,021,750 ₪, כך שיתרת חובו עמדה על סכום של 487,268 ₪. בסמוך לאחר מכך, שילם הנתבע סכום של 193,966 ₪. בסיכומיה, הבהירה התובעת כי בסך הכל, שילם הנתבע סכום של 850,000 ₪. נטען, כי בפגישה שנערכה במעמד תשלום קבלה מס' 1176 (אשר לא צורפה לכתבי הטענות, או לתצהירי התובעת), הובהר לנתבע כי קיימת יתרת חוב בגין השלמת יציקת הרצפה ובניית הממ"ד וכן בגין התוספות אשר לא שולמו. בתאריך 15.8.11, נשלח אליו מכתב נוסף בדוא"ל, שבו פורטה יתרת חובו ביחס לאותו מועד. בסמוך לאחר מכן, שילם הנתבע סכום נוסף של 11,200 ₪. בין הצדדים נקבעה פגישה לשם הסדרת המחלוקות ביחס לתשלום התמורה. הפגישה נערכה ביום 19.8.11 ונטען כי במהלכה, איים הנתבע על התובעת ונציגיה שאם המחיר לא יופחת ב- 500,000 ₪, יגרום לה "לשלם המון כסף". משהבין כי איומיו אינם מניבים את התוצאה המיוחלת – דרש הנתבע כי התובעת תצא מהאתר ותחדל מלבצע את עבודות הבניה. התובעת סבורה כי בנסיבות אלו, על הנתבע לשלם לה את יתרת התשלום בגין בניית השלד בשלמותו, זאת בהתאם להוראת הזמנת העבודה, המורה כי – "במקרה של ביטול מצד המזמין של אחד מסעיפי הפיתוח או הבניה לאחר התחלת ביצועו ישלם המזמין את המחיר המלא בגין הס' האמור". לחילופין, טענה התובעת בסיכומיה כי יש לחייב את הנתבע ביתרת התשלום בגין השלמת שלב בניית השלד, בסכום של 623,500 ₪, בקיזוז הסכום שהוערך על ידי היזם כנדרש להשלמתו בפועל - 370,000 ₪ ובסך הכל - 253,500 ₪.

6. במסגרת התחשיב המסכם שבסיכומיה, עתרה התובעת לסעדים בסכומים הבאים – 623,500 ₪ ולחילופין 253,500 ₪, בגין יתרת התשלום עבור בניית השלד; 340,000 ₪ בגין השלמת תמורה עבור רצפת הבטון והממ"ד; 203,000 ₪ בגין השלמת התמורה עבור שינוי הקונסטרוקציה מעץ לבנייה רגילה; 52,200 ₪ בגין יציקת עמודי בטון; 258,370 ₪ בגין השלמת התמורה עבור תוספות הבנייה שלא נכללו בהצעת המחיר בהתאם לנספח י"ז לתצהיר התובעת; 408,700 ₪ בגין תמורת בניית תשתיות החשמל, האינסטלציה, הביוב והמים. 250,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם; 155,000 ₪ בגין השיקים שחוללו; 50,000 ₪ בגין שירותי פיקוח; 100,000 ש"ח בגין השכרת ציוד; 102,175 ₪ בגין הפסד רווח ו- 5,850 ₪ בגין שכר טרחתו של המומחה מטעם בית המשפט. כל זאת – בתוספת מע"מ ובסך הכל – 2,542,575 ₪ ולחילופין 2,172,575 ₪. על סכומים אלו, עותרת התובעת לתוספת אחוז אחד נוסף (1%) בגין עליית המע"מ כפי שהיה בעת כריתת ההסכם, לבין שיעור המע"מ הנוכחי.