הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;
(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;
(3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;
(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;
(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין."
לאחר פרשת ההוכחות ניתן לקבע כי הגנה זו הופרכה בנסיבות הן מכח ההתערבות על פי סעיף 15(2) ,כנטען ,והן על פי סעיף 15(3) וקרוב לוודאי גם על פי סעיף 15(4) , כמובהר להלן.
15.עד הנתבעות מר פישמן העיד כי העירייה התקשרה עם ספקים חיצוניים כמו צדדי ג' להקמת, ארגון ואבטחת הטקס. לדבריו ביום שנקבע לטקס הגיע נציג כפיר שירותי הנדסה ובדק את כל המתקנים לרבות קונסטרוקציית במה, תאורה, שרוולי הבידוק ומחסומים ולא פסל אותם. מדובר לדידו בהתקשרות מול ספק בתחום הבטיחות והוא שתכנן את תכנית הבטיחות של הטקס. תפקידו לבדוק שהכל נעשה בהתאם לתכנית הבטיחות שהוא הגיש וכי התכנית הוגשה למשטרת ישראל .
מר פישמן הסביר והודה כי בשטח הרחבה נמצאו מלבדו ,עובר לתחילת הטקס , קב"ט העיריה מר סטרקוביץ , שניהל את פיזור המחסומים ,פיקח והנחה כיצד לפעול על פי תכנית הבטיחות ואילו עובדי מודיעין אזרחי הם שהציבו את המחסומים ,עמדו בסמוך להם וביצעו את הבידוק. לדבריו, הוצבו שני בודקים בכל כניסה ,האחד לבדיקת גוף הנכנס והשני את כבודתו. תפקידו של בודק כנ"ל היא לבצע את הבידוק ולשמור על מרווחי הנכנסים לכן הם עומדים האחד, בתחילת המסלול והשני, אחריו באלכסון, כדי למנע מאדם המבקש להתפרץ לכניסה.
העד הודה כי תכנית הבטיחות שהוגשה ע"י כפיר שירותי הנדסה אושרה ע"י העירייה. עוד העיד כי בנוסף לתכנית הנ"ל מכין מנהל הביטחון של העירייה גם תכנית אבטחה שאין לכפיר שירותי הנדסה נגיעה אליה ,ושתי התכניות מוגשות לאישור המשטרה. מר פישמן אישר גם שכפיר שירותי הנדסה לא הניחה את המחסומים ,אלא נציגה בא לבדוק אם הונחו בהתאם לתכנית שנמסרה על ידו. בפועל אכן הגיע נציג כנ"ל בשעה 18:00 ,אישר את הצבת המתקנים ברחבה על פי התכנית שערך ויצא מהמקום שאז האחריות עוברת למפיק הטקס מטעם העירייה.
16.מר כפיר מלכה בעל תואר ראשון בהנדסת מבנים ותואר שני בהנדסת בטיחות ,אישר כי העניק לעירייה ייעוץ בטיחות לטקס על פי הזמנתה. לדבריו על פי דרישות המשטרה תא שטח חייב להיות מתוחם וסגור על מנת שניתן יהיה לבצע בידוק בטחוני . בתנאים אלו עליו לערוך תכנית בטיחות הכוללת פירוט מיקום הפתחים , הכניסה יציאת חירום וכיו"ב. התכנית מוגשת לעירייה והיא מעבירה לאישור המשטרה ורק לאחר אישור המשטרה ניתן להתקדם להקמת האירוע. על בסיס תכנית הבטיחות שלו ,קב"ט העיריה מכין תכנית אבטחה שבה מסמן את כלל סידורי האבטחה , לרבות הסדרנות והתכנית האחרונה יותר מפורטת.
העד אישר עוד כי ביום התאונה נערך סיור הכולל קצין משטרה, קב"ט, נציג ההפקה ונציג מטעמו שנתן אישור הבטיחות שמשמעו אישור על יציבות מתקנים ארעיים ,שמחסום כנ"ל אינו נמנה עמם . מרגע שנתן האישור לא הייתה לו על פי ההסכם מול העיריה ,חובת נוכחות ומאותו רגע מנהל הטקס מטעמה אחראי לתפעול. הוא תיאר את המחסום כמסגרת ברזל שחייבת להיות מוצבת ע"י רגליים כדי שלא יפול .
לטענתו ,בהינתן קיומו של אביזר בסיסי וטריוויאלי כנ"ל והוא משול לדידו לכלי כמו עט או כיסא, הרי אין מחובתו לבדוק את כל הכיסאות שהונחו במקום כמו גם את המחסומים.
כמו עד הנתבעות ,גם מר מלכה, הפנה כאמור לפריט רישוי עסקים 77 ה' שעוסק באירוע חד פעמי תחת כיפת השמיים ,מבלי להציגו, והסביר כי על פי ההוראות הנ"ל המגדירות את רוחבו של פתח כניסה ברוחב של 1.10 מטר ויחידות היציאה מוגדרות בכפולות של 2.20 (כלומר כפוליות של 1.10 או של 2.20) .כך כולל התכנון מיקומי מתקנים ארעיים, פתחים כיסאות, משובים מעברים -הכל בהקשר לבטיחות.
לעומת זאת בנוגע לאבטחה מתמודדים המאבטחים והסדרנים העומדים בשערי הכניסה והם אלו שמסדרים את המחסומים .
העד התעקש להדגיש כי בתכנית הבטיחות שערך ,צוינו סימוני פתחי הכניסה ולא מיקום הצבת מחסומים. ולכן ( עמ' 62 לפר') :
"יש מובילי מחסומים,.. שמי שמסדר אותם ומי מכתיב שהם יהיו
מחסומים כאלה באופן הזה, זו משטרת ישראל".
עם זאת הודה כי בתכנית שערך, היה עליו לציין היכן להציב פתחים וזאת באמצעות המחסומים ואילו הגורמים המבצעים את פעולת הצבת המחסומים לשיטתו, עושים זאת על פי נקודות ציון המוכתבות בתכנית האבטחה.
17.נציג מודיעין אזרחי העד מר דודאי , העיד כי הגם שמודיעין אזרחי התקשרה עם העירייה להספקת שירותי אבטחה ,ההוראות היכן להניח את המחסומים הן של קב"ט העיריה או של משטרת ישראל. הגדרת תפקיד המאבטחים לשיטתו היא ( עמ' 66 לפר') :
"המאבטחים מגיעים בזמן סביר לפני האירוע לצורך התארגנות ביטחונית, פריסה של המחסומים .......בהיקף של כל רחבת יד לבנים, בהתאם להנחיות של העיריה לגבי מתווה של המחסומים, לגבי הכניסות ,..פתחי חירום, הכל במסגרת תכנית האבטחה של העיריה.... פורשים את המחסומים בהתאם להנחיה של גורם מטעם העיריה ."
18.לנוכח המקובץ לעיל, ניתן לקבע שהוכח כי העירייה הייתה גורם דומיננטי בקביעת מיקום המחסומים והצבתם .מכלל עדויות ההגנה עלה כי קב"ט העיריה שערך את תכנית האבטחה הנחה את מודיעין אזרחי היכן למקם את המחסומים על פי התכנית הנ"ל ועל כן בהעדר שיקול דעת שהועבר למודיעין אזרחי, רובצת האחריות לפתחה של העיריה הן מכח "התערבותו" של הקב"ט ( כאמור בסעיף 15 (2) לחוק) והן מכח האשרור של שתי התכניות שעסקו בארגון הטקס.
למותר לציין כי הגם שלא הייתה מחלוקת שקב"ט העירייה ערך את תכנית האבטחה בנוסף לתכנית הבטיחות ,לא הוצגה התכנית שערך ואף לא הובא לעדות קב"ט שמונה לארגון סידורי האבטחה בטקס שנכח במקום ,והימנעות זו עומדת לחובת הנתבעות.
19.באשר לטענת התביעה בדבר האצת הנכנסים לכניסה שגרמה לנפילת התובעת נראה כי טענה זו עלתה לטעמי ,כטענה רפה למדי ואילו גם הנתבעות וצדדי ג' היו חלוקים לגביה.
התובעת נחקרה בנקודה זו ומתשובתה עלה כי היא מניחה שהמאבטחים האיצו בקהל לאור הטור שהחל להתאסף . עם זאת הודתה כי התנהגותם של המאבטחים לא גרמה לשינוי הליכתה שנעשתה בקצב שלה וממילא לא יכלה ללכת יותר מהר.
זאת ועוד, לטענת העד פישמן תפקיד המאבטחים הוא לבצע בידוק בלבד ולא להאיץ באנשים אולם טענה זו עלתה רק כמענה לטענת התובעת ,ואילו העד מר דודאי הכחיש וטען כי המאבטחים אינם מאיצים באנשים להיכנס אלא מבצעים את עבודת הבידוק בכניסה בלבד.
בהקשר זה אעיר, כי לא שוכנעתי שהמעשה הנ"ל המיוחס למודיעין אזרחי הוכח כדבעי וסביר יותר להניח כי הטענה נעוצה בתחושה סובייקטיבית של התובעת, שהרי גם לדבריה הגיעה כחצי שעה לפני שהטקס החל.
מכל האמור יש לדחות את ההודעה לצדדי ג' 2-4 .
20.מיקוד אחריותה של כפיר שירותי הנדסה ע"י המודיעה מבוסס על התפקיד ההסכמי שיועד לה לתכנן את תכנית הבטיחות לרבות הצבת המחסומים , מיקומם, סוגם ובדיקת האתר על מתקניו בערב האירוע ומסירת אישור בטיחות.
ב"כ כפיר שירותי הנדסה מבקש לדחות את ההודעה כנגדה מחמת שהוכחה אחריותה של העיריה לעריכת תכנית אבטחה הכולל את אופן פרישת האבטחה . ובעיקר הפנה לתשובת מר פישמן שצוטטה ( עמ' 49 לפר') : "כפיר לא נוגע באבטחה בכלל".
דומה כי ניסיונו של מר מלכה לצמצם תפקידו בכמה היבטים מצביעה על ניסיון להתנער מאחריות לתאונה ,הן בנוגע להיקף אחריותו החוזית והן בנוגע למשמעות התפקיד שנטל על עצמו מול העירייה .
לטענת ב"כ כפיר שירותי הנדסה האזכור היחיד בהסכם ההתקשרות מול העיריה הוא העובדה שהאתר יגודר באמצעות מחסומים, אולם ההתייחסות היא רק לאתר ולאמצעי הגידור ולא מעבר לכך .
הפרשנות המצמצמת בה נקט אינה הולמת את שורת ההיגיון ואף אם הייתה מוכחת כוונת הצדדים לכך , דבר שלא נעשה, הרי לשיטת העד, המחסום ממילא היווה אביזר טריוויאלי שהוא לא חשב לבדוק את הבטיחות שבהצבתו ואף לפי דוח הבדיקה (ת/4) אין אזכור לבדיקת המחסומים .
קשה להלום כיצד מהנדס הבטיחות מתנער מחובתו להתייחס להצבת אביזר ברחבת הטקס שהצבתו עלולה ליצור סיכון לעוברים בנתיב הכניסה. כמו כן אין להתעלם מניסיון העד להעביר את מלא האחריות של השימוש במחסום לגב האזרח המבקר במקום.
21.ב"כ כפיר שירותי הנדסה טען בסיכומיו כי אין להטיל עליו אשם מכח הסייג הקבוע בסעיף 64 לפקודת הנזיקין בהיות אשמה של העיריה הסיבה המכרעת לנזק.
מבלי לפגע באמור לעיל באשר לאחריות העירייה , מצאתי לקבל את ההודעה לכפיר שירותי הנדסה בחלקה היות שיש לראות בעירייה לאור כל המפורט לעיל ,מעוול במשותף אך לאו דווקא בעל אשם מכריע.
אמנם הוכח כאמור כי שליטת העיריה במחסום גופו ובדרך הצבתו הייתה בלבדית ואף הוכח כי לא ביקשה את נוכחות מר מלכה בשעת הטקס אלא רק במועד הבדיקה שערך, ברם מהות ההתקשרות החוזית עם כפיר שירותי הנדסה נועדה לצורך קבלת האישור בדבר בטיחות הרחבה למבקריה ומשזו לא הייתה שלמה ,כמוכח , יש להטיל על צד ג' 1 אחריות לתאונה בשיעור של 35% לפחות.
הפגיעה והנכות הרפואית
22.התובעת נחבלה בתאונה בירך ימין והובהלה לבית החולים מאיר.
בחדר מיון ביה"ח אובחנו שברים בעצם הירך של רגל ימין, רגישות באזור מפרק ימין ושבר סאבקפיטלי ופגיעה בראש המפרק. התובעת נותחה למחרת התאונה בהרדמה כללית ועברה ניתוח להחלפה של ראש עצם ירך ימין במשתל מלאכותי.
התובעת אושפזה עד ליום 4.5.17 ולאחר מכן הועברה לטיפול במחלקה הגריאטרית שיקומית גלר של ביה"ח שם אושפזה למשך 26 יום נוספים. בהמשך אושפזה במחלקה סיעודית בבית האבות "מדיקל פאלאס "רעננה.
23.התובעת הגישה מטעמה חו"ד של ד"ר עמרמי שמצא בבדיקת התובעת מגבלת תנועה וכאבים תמידיים בירך וצלקת עמוקה וכאובה וקבע נכותה בשיעור של 20% בגין מגבלות התנועה וחולשת שריר האגן לאחר ניתוח וכן 10% בגין הצלקת עמוקה.
ד"ר ביאליק מטעם ההגנה מנגד קבע כי קיימת השפעה קלה בלבד של תוצאות התאונה על כושר הפעולה הכללי וכי הנכות האורתופדית מגיעה ל 10% בלבד ואילו באשר לצלקת מכיוון שמדובר בצלקת עדינה ולא רגישה, אין לקבע נכות בגינה.
על פי הסדר דיוני בין הצדדים הוסכם על נכות רפואית בשיעור של 17% מתוכם 15% נכות אורתופדית ו2% בגין צלקת.
תפקודיות
24.התובעת -תושבת רעננה, אם שכולה לאחר שבתה נרצחה בפיגוע בשנת1997 ,הצהירה כי הקדישה את מרב חייה להנצחת בתה. בהיותה נשואה לבעלה שעבד כעורך דין במקצועו ,שימשה כמזכירתו ומנהלת המשרד והייתה מתלווה אליו לפעילות בלשכת עורכי הדין . כמו כן הייתה פעילה בטלוויזיה הקהילתית לזכרה של בתה והייתה פעילה חברתית ונוכחת בדיוני מועצת העיר.
כעבור חדשיים מאז התאונה ובתום תקופת האשפוז והשיקום, שבה לביתה כשהיא נזקקת לעזרה סיעודית מלאה של עובדת זרה.
לטענת ב"כ התובעת עובר לתאונה הייתה פעילה לחלוטין ואילו לאחר התאונה לאור פגיעתה הקשה, הפכה לאדם תלותי המרותק לביתו ונזקקה ותיזקק למטפלת צמודה.
בנה של התובעת העיד כי אמו היתה פעילה מאד עובר לתאונה , בהנצחת הבת. בתוך כך
הקימה גלעד בזירת הפיגוע , יזמה טקסים בבית הספר בו למדה ,וכן הקימה פורום לשלום ע"ש בתה במסגרתו נותר קשר עם אימהות ערביות שכולות ונסעה לכפרים ערביים יחד עם ראש העיר .הייתה שותפה להקמת אולפן הטלוויזיה העירוני לשם הועבר טקס ההנצחה שהיה מתקיים ביוזמתה בזמנו בלשכת עוה"ד. הייתה פעילה בוועדות של מועצת העיר והייתה כעו"ד מגיעה בהליכה רגלית למשרד עורכי הדין של בעלה .אולם מאז התאונה התובעת מצויה בביתה ואינה יוצאת לפעילויות שהייתה רגילה לפני כן .
הנזק
כאב וסבל
25.ב"כ התובעת ביקש לפסוק פיצוי גבוה ההולם את הפסקת פעילותה הכללית של התובעת שכן מאז התאונה נקטעו כל פעילויותיה הציבוריות ונמנעת ממנה כל פעילות התנדבותית וציבורית והיא חוששת לצאת מהבית.
ב"כ הנתבעות טען שהתובעת שוחררה מבית החולים עם המלצה לביקור במרפאה אורתופדית בלבד ללא המלצה לאשפוז שיקומי. לכן אשפוזה במחלקה הסיעודית במדיקל פאלאס נעשה ללא התוויה רפואית ולא היה מקום שתפנה לבי"ח פרטי מכח חובת הקטנת הנזק.
בהתחשב בפגיעתה של התובעת בהיותה בת 83, מהות הנכות הרפואית , הניתוח והטיפולים אליהם נזקקה אני פוסקת פיצוי בסך של 80,000 ₪ .
עזרת הזולת
26.לטענת התובעת לאחר שוחררה נזקקה לעזרה סעודית מלאה בכל הפעולות הבסיסיות היומיומיות. משכך אושרה לה עובדת זרה לה שמטפלת רק בה ולא בבעלה,שלו יש מטפל אחר ,והיא תזקק לה כל חייה.
הנתבעות וצדדי ג' ביקשו לחדד את הצורך של התובעת שהיה קיים ממילא ,לאור גילה ומצבה הרפואי עובר לתאונה עת שסבלה משורת תחלואים ,להיזקק להעסקת עובד זר . כמו כן לטענתם ,לא הוכח כי סיבת הפניה להעסקת העובדת הזרה נעוצה בתאונה נשוא התביעה ונכות אורתופדית בשיעור של 15% אינה מצריכה העסקת עובד זר.
לא זו אף זו ,הטענה שהתובעת זקוקה לעזרה נוספת מבנה ,מעבר לעזרה הקיימת בבית אינה קשורה לתאונה. כמו כן ומעבר לאמור , לאור תוחלת חייה של התובעת המתמצים ב 5 שנים מבלי להתחשב במחלת הסרטן שבה לקתה בעבר, תגמולי הסיעוד שהתובעת מקבלת העומדים ע"ס של 525,506 ₪ מאיינים ובולעים כל פיצוי בראש נזק זה.
27.התובעת העידה כי לאחר שחרורה מהמחלקה הסיעודית נזקקה לעזרה סיעודית מלאה בכל הפעולות הבסיסיות היומיומיות לרבות רחצה, הלבשה, שכיבה ועוד. כמו כן נזקקה להמשך טיפול והשגחה צמודה ולכן הגישה בקשה לרשות האוכלוסין וההגירה להעסקת עובד זר שאושרה. התובעת מעסיקה עובדת זרה בביתה כעזרה צמודה והיא תיזקק לה כל חייה.
בנה העיד כי סייע לה בתחילה בהסדרת הניירת הנדרשת כמו גם היה מסייע לה ולאביו הנזקק גם הוא לעזרה סיעודית בהיותו בן 92 ,בעניני בית המגורים ודאגה לבעיות בצנרת.
הוא היה דואג לדברים אדמיניסטרטיביים , וקנה תרופות ודברים מיוחדים שהעובדת הזרה לא עושה.
28.בתעודת שחרור של ביה"ח מאיר מיום 28.5.17 צוין כי במהלך האשפוז הושגה התקדמות תפקודית אולם התובעת עדיין זקוקה לעזרה צמודה לביצוע פעולות ADL בסיסיות . נזקקת לעזרה מועטה ברחצה, בהלבשת חלק גוף תחתון ,בהיגיינת סוגרים ,בשליטה על השתן ובהליכה ובמעברים. משם שוחררה למסגרת החלמה.
על פי אישור בית הדיור המוגן אחוזת בית – מדיקל פלאס מיום 1.6.17 אושר כי התובעת נמצאת במחלקה סיעודית ונזקקת לעזרה צמודה בפעולות בסיסיות של הלבשה, רחצה, הליכה ומעברים. בעת שחרורה מהמקום אישרה רופאת המוסד כי התובעת קיבלה טיפולים פיזיותרפיים עם שיפור ביציבות והליכה עם הליכון.
אישור רפואי של ד"ר גדז מיום 1.8.17 מאשר כי התובעת זקוקה לעזרה יומיומית עקב אי יכולת להתלבש ,להתרחץ, וללכת לבד.
הנה כי כן, המסקנה כי העסקת עובד הזר קשורה בקשר סיבתי מלא או חלקי לתאונה במצבה של התובעת לא נסתרה. אמנם לא הוצגה ע"י התובעת הבקשה להיתר העסקת עובד זר אלא ההיתר עצמו מיום 14.8.17 . בהעדר הצגת המסמך לא ניתן לחלץ את שיעור הקשר הסיבתי לתאונה וההלימה להוצאות בגין העסקת עובד זר לתקופותיהן. גם מסמך בדבר הערכת תלות לא הוגש ואישור המלל מיום 3.6.21 מעיד כי התגמול שמקבלים בני הזוג בגין תוספת עזרת הזולת הוא הסכום המקסימלי שמשולם לזוג הורים שכולים על פי חוק משפחות שכולות איבה . בנה של התובעת העיד כי התובעת מקבלת תגמול לפי פוליסה סיעודית של קופ"ח באמצעות חב' הביטוח הראל שאף ביצעה לתובעת הערכה סיעודית, שלא הוצגה.
29.ב"כ התובעת מנה בסיכומיו את ההוצאות שיש לפסוק לתובעת כמו שכר המטפלת הזרה בסך של כ 8000 ₪ לחודש * 64 עד כה , בתוספת עלות כלכלתה בסך של 128,000 ₪ השלמת עזרת הבן בסך של 64,000 ₪ ועזרה לעתיד בסך של 10,000 ₪ לחודש ועל פי מקדם היוון עד לסך של 1,035,647 ₪.
הוכח כי בהיות התובעת הורה שכול לנפגעת פעולות איבה היא מקבלת בסך של כ 4700 ₪.
בנה של התובעת העיד כי שני בני הזוג מקבלים קצבת לנפגעי פעולות איבה כי הם נחשבים לתא אחד ומהרגע שהתובעת העסיקה עובדת זרה שולמו לה דמי השתתפות של 3000 ₪ במסגרת העזרה לזולת.
בהתחשב בשיעור הנכות, המגבלות שנותרו לאחר תקופת ההחלמה , הסכומים המשתלמים בגין עזרת הזולת וגילה של התובעת שהיא בת 88 כיום , יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד כהשלמה לסכומים המשתלמים בגין גמלת הסיעוד המוכרת (בסך של 527,506 ₪) עד סוף תוחלת בסך של 155,000 ₪.
הוצאות
30.התובעת העידה כי לאחר שובה לביתה עקב הצורך בשימוש בכיסא גלגלים ובהמשך גם להליכון היה צורך לבצע התאמות בדירה , לצמצם את גודל המיטה והתאמות במקלחת ובדלתות ובנה טיפל בכך.
עקב הפגיעה נאלצה להשבית את מכוניתה והיא נזקקת למוניות או לעזרת בנה .
בחינת ההוצאות שהוכחו ע"י התובעת יש לקבל את תשלום לאחוזת בית בסך של 19,100 ₪ בעבור שירות במחלקה הסיעודית , תשלום למדא 948 ₪ ,הוצאות רפואיות מעבר לסל בסך של 5000 ₪ והוצאות ניידות לצרכים רפואיים בסכום גלובאלי של 25,000 ₪. סה"כ 50,048 ₪. הוצאות אחרות לא הוכחו.
לסיכום
31.לאור כל האמור אני מורה כדלקמן:
-
התביעה העיקרית מתקבלת במלואה ואני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 285,048 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 66,700 ₪.
-
ההודעה לצד ג' 1 מתקבלת בחלקה והיא תשלם לנתבעות סך של 99,766 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה יחסית ושכ"ט עו"ד בסך של 23,345 ₪.
-
ההודעה לצדדי ג' 2-4 תדחה והנתבעות יישאו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, ד' אלול תשפ"ג, 21 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
