פלונית נ' יינות ביתן בע"מ ואח'

הרקע העובדתי

1. התביעה שבפני עניינה טענות התובעת, ילידת 12.9.1932 (בת 89), לנזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 19.1.2018, עת ערכה קניות בחנות מזון "יינות ביתן שוק מהדרין" בתל כביר-תל אביב, כאשר הגיעה בסמוך למקרר הביצים החליקה בשל ביצה שבורה שהיתה על רצפת המרכול, שברה את עצם הירך, ומכאן נזקיה (להלן – "התאונה").

2. בכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבעת 1, יינות ביתן בע"מ (להלן – "המרכול"), רשלנות, בין היתר, בכך שלא דאגה לנקות את הרצפה מהמפגע באזור התאונה; לא דאגה לניקיון רצפת המרכול באופן נאות ו/או בתדירות מספקת; לא דאגה להציב שלטים או להזהיר את התובעת מפני המפגע; לא פעלה כפי שבעל מרכול סביר וזהיר היה פועל בנסיבות דומות.

3. לתמיכת נזקיה התובעת הגישה מטעמה חוות דעת בתחום הגריאטריה ערוכה על ידי ד"ר קרולה ויגדר (להלן – "ד"ר קרולה"), לפיה התובעת סובלת מהידרדרות תפקודית משמעותית בעקבות ניתוח שבר בירך שמאל. היא מוגבלת מאוד בניידות, בלבוש וברחצה. אינה מסוגלת לבצע בכוחות עצמה לפחות 50% מפעולות אלה על כן הינה סיעודית מיום הנפילה לצמיתות. כמו כן, נטען בחוות הדעת כי התובעת מוגבלת מאוד וזקוקה לעזרה מלאה בניקיון הבית, הכנת ארוחה חמה, ליווי צמוד מחוץ לבית, בעליה וירידה במדרגות, בהליכה ברחוב למטרות הכרחיות. כי לאור מצבה ישנו הכרח רפואי למתן עזרה ביתית בהתאם על מנת למנוע סיבוכים במצבה. עוד נקבע בחוות הדעת כי אין צל של ספק שהסיבה העיקרית להידרדרות תפקודה שגרמה לפגיעה משמעותית באיכות החיים הינה השבר בירך שמאל כתוצאה מהנפילה.

4. בכתב ההגנה מטעמן הכחישו הנתבעות את התאונה הנטענת, את נסיבותיה הנטענות ואת חבותן הנטענת וטענו לדחיית התביעה כנגדן. לטענתן, מדובר באירוע בלתי צפוי ו/או בלתי ניתן למניעה בכל הנוגע לנתבעות; האירוע אירע בשל רשלנות גורמים אחרים שלנתבעות לא היתה שליטה עליהם, לרבות חברת הניקיון "נאש פתרונות אבטחה בע"מ" (להלן - "צד שלישי") שאחראית דרך קבע על שירותי הניקיון במקום האירוע. עוד טענו, כי הנתבעת 1 פעלה כפי שמחזיק נכס סביר ו/או בעל זכויות סביר היה נוקט בנסיבות העניין; פגיעתה של התובעת אירעה ללא כל רשלנות ו/או מחדל מצד הנתבעות; וכי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 100%.

5. הנתבעות הגישו מצדן הודעה לצד שלישי כנגד חברת הניקיון, נאש פתרונות אבטחה בע"מ (להלן – "הצד השלישי"), ובתום דיון ההוכחות ביום 1.11.21 הודיעו הנתבעות והצד השלישי כי הגיעו להבנות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט וכי במסגרת פסק הדין לא נדרשת הכרעה בהודעה לצד שלישי.

6. הנתבעות והצד שלישי הגישו חוות דעת נגדית מטעמן בתחום הגריאטריה, ערוכה על ידי ד"ר שחר אבנר (להלן – "ד"ר שחר"), לפיה, מבחינה תפקודית התובעת אינה זקוקה לעזרה במרבית פעולות ADL. התובעת עצמאית במעברים שכיבה ישיבה, ישיבה עמידה, אוכלת באופן עצמאי ושולטת בשני הסוגרים. באשר להליכה - מיום סיום הליך השיקום, עצמאית בהליכה במישור ועליה במדרגות. בהלבשה - נזקקת לעזרה חלקית בפלג גוף תחתון ועצמאית בפלג גוף עילי. ברחצה - זקוקה רק לעזרה מהשוק ומטה. לאור האמור, המומחה מצא כי התובעת אינה סיעודית ולא מצא תלות מלאה בזולת.

7. לנוכח הפער בין חוות הדעת הצדדים מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הגריאטרי, פרופ' גינדין יעקב (להלן – "המומחה"). המומחה בחוות דעתו קיבל את דעתה של ד"ר קרולה לפיה הסיבה העיקרית להידרדרותה תפקודה של התובעת שגרמה לפגיעה משמעותית באיכות החיים הינה השבר בירך שמאל כתוצאה מהנפילה. לדעתו, ישנו פער משמעותי באיכות החיים ובתפקוד לפני אירוע החבלה לבין מצבה במועד בדיקתה. לפני התאונה התובעת נסעה עצמאית באוטובוס וכעת הולכת בחשש ובליווי. איבדה חיי חברה. בבית נעזרת בקימה, ברחצה ובכל היבט תפקודי הבית. התובעת נזקקת בIADL וב ADL. לדעת המומחה הפער בין התפקוד וניידות התובעת טרם האירוע והיום הוא משמעותי. המומחה בסיכום חוות דעתו ציין כי התובעת נזקקת לעזרה יומית של כ-10 שעות, זקוקה להליכון או מקל וליווי ועזרה מחוץ לבית, וכן לעזרה בקימה מישיבה, לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק שנועדו לשימור תפקודה. המומחה ציין כי לאחר קרות התאונה חלה ירידה בתפקוד התובעת שהולכת ומעצימה וכי מגבלותיה קיפחו את תפקודה וניידותה בהשוואה למצבה טרם החבלה.

8. המומחה במסגרת חוות דעתו התייחס גם למצבה הנפשי של התובעת. ב"כ הנתבעות הגיש בקשה לפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט בשל שינוי והרחבת חזית. לטענתו, המומחה מונה כמומחה בתחום הגריאטריה בלבד ונדרש ליתן חוות דעת בתחום זה בלבד. אולם המומחה חרג מגבולות סמכותו ונתן חוות דעתו גם בסוגיה שכלל לא התבקש להתייחס אליה וקבע לתובעת נכות בתחום הנפשי בשיעור 50%. כבר עתה יאמר כי קיימת מחלוקת לגבי חוות הדעת ביחס לשיעור הנכות בתחום הנפשי וביחס לנכות של התובעת בעקבות התאונה בכלל. סוגיה זו תידון בהמשך פסק הדין.

9. בדיון ההוכחות ביום 20.10.21 העידו התובעת, מר ראובן שבתאי, הגב' פ.ר- ביתה של התובעת, ומומחה מטעם בית המשפט פרופ' יעקב גינדין. בדיון ההוכחות ביום 1.11.21 העידו מר יעקב בנדרימר – סגן מנהל הנתבעת 1, מר שמואל לרנר – מנהל הנתבעת 1, ומר שמעיה אברהם הגיש חוות דעת אקטוארית מטעם הנתבעות.

    

   נסיבות קרות התאונה ושאלת האחריות

    

10. התובעת תיארה בתצהירה את נסיבות קרות התאונה כדלקמן-

    "ביום 19.1.18 הגעתי לבדי כמדי שבוע למרכז קניות "יינות ביתן" בתל אביב. בהגיעי לאזור של מקרר הביצים, החלקתי על ביצה שבורה שהיתה על הרצפה, אליה לא שמתי לב.

    אציין, כי לאחר נפילתי ובעודי שרועה על הרצפה, נמסר לי מלקוחות אחרים כי כבר התריעו על המפגע בפני עובדי המקום. שאלתי את עובדי המקום מדוע אף אחד לא דאג למניעת המעבר במקום עד שיבצעו את הניקיון, ואולם לאיש מהעובדים לא היתה תשובה לשאלתי.

    אני יודעת שמקום נפילתי מצולם על ידי המרכול ואיני מבינה מדוע צילומי כל האירוע לא הועברו לידי אפילו כשביקשתי מספר פעמים, וכל פעם דחו אותי סתם." (סעיף 5 לתצהיר התובעת).

     

11. התובעת נחקרה בנוגע לנסיבות האירוע והעידה כך:

    "ש. את אמרת שדרכת על ביצה, החלקת ונפלת. נכון?

    ת. התחלקתי נכון.

    ש. ראית את הביצה לפני שדרכת עליה?

    ת. לא הסתכלתי על הרצפה, הסתכלתי כי הייתי צריכה לקנות דברים. הסתכלתי לכיוון המדף שאני צריכה לקנות ממנו דברים בלי להסתכל על הרצפה." (פרוטוקול מיום 20.10.21 עמ' 16)

    בהמשך ציינה, כי כשנפלה לא היה לה כלום ביד "שום דבר חוץ מכסף. היו לי כמה פרוטות ביד, לקנות ולברוח." (שם בעמ' 26).

    כשנשאלה אם ראתה ביצה שנפלה השיבה "הביצה לא עניינה אותי. כששכבתי על הרצפה היה גבר שהחזיק לי את הראש. ראיתי את הביצה." (שם בעמ' 26). ובהמשך "נכנסתי לסופר, לא ראיתי את הביצה. לו ראיתי את הביצה לא הייתי מתחלקת. התחלקתי. הוא הרים לי את הראש ואז ראיתי את הביצה." כשהחליקה החליקה על הגב (שם בעמ' 27).

     

12. הגב' פ', בתה של התובעת, תיארה בתצהירה את הנסיבות כדלקמן –

    " ביום 19.1.18 בשעה 13:00 בערך, התקשרו אליי והודיעו לי שאמי נפלה על רצפת המרכול לאחר שהחליקה על ביצה שבורה וביחד עם האמבולנס הגיעו לאסוף אותי ביחד איתה לבית החולים איכילוב בתל אביב." (סעיף 4 לתצהיר פ')

    בהמשך תיארה כדלקמן-

    "מספר ימים לאחר האירוע הגעתי למרכול לצורך פגישה עם מנהל החנות והראיתי לו את מקום הנפילה. גם בזמן זה, היתה במקום ביצה שבורה אשר זכתה להתעלמות מעובדי המקום. רק לאחר שהתרעתי בפני המנהל הוא שלח איש ניקיון למקום. פניותיי הרבות לקבל את מצלמות האבטחה מהמקום כבר מפגישתנו הראשונה עלו בתוהו ועד היום לא קיבלתי אותם." (סעיף 7 לתצהיר פ').

     

13. בטופס הודעה על תאונה / נזק גופני ללקוח מיום 21.1.2018 (נספח ה' לתצהיר התובעת) בפרק "התאונה" סעיף 5 בתיאור מפורט של התאונה צוין "ביצה שבורה, החלקה ונפילה". בסעיף 6 שמות עדי ראיה וכתובותיהם צוין "יעקב בנדרימר ס.מנהל". בפרק טיפול רפואי בסעיף 9 מה הסיבה או הגורם לפגיעה צוין "ביצים שבורות". בסעיף 10 באם הגורם הינו רצפה רטובה / החלקה על שאריות מזון, נא להודיע באם מועסק בסניף קבלן ניקיון צוין "לקוחה הפילה תבנית ביצים" בסעיף 11 צוין "לקוחה הפילה תבנית ביצים. הודעה לראובן, קרא לעובד משק " בסעיף 12 צוין "העובד משק נכנס לחנות עם המכונה הגיע עד הבשר ואז היא נפלה".

     

14. בתצהיר מענה על שאלון השיב מר שמואל לרנר מטעם הנתבעות (נספח ו לתצהיר התובעת). במענה לשאלה 3 השיב " לא נכחתי בעת האירוע, סגני יעקב בנדימר סיפר לי על האירוע. האירוע אירע ביום שישי לפני סגירת הסניף בסניף נשארה תבנית ביצים אחרונה עליה רבו שתי נשים, כתוצאה מהריב אחת הביצים נפלה ונשברה. התובעת עברה במקום ונפלה."

     

15. מר שמואל לרנר, מי ששימש כמנהל הנתבעת, מסר בתצהירו כי לא נכח באירוע התאונה. כן ציין כי מי שהעסיק את עובדי המשק היה צד שלישי, אשר פיקחה על עובדיה באמצעות אחראי ניקיון מטעמה. ביום האירוע נכחו בסניף הנתבעת 2 עובדי ניקיון מטעם צד שלישי, שתפקידם היה להסתובב בסניף, לאתר לכלוכים ולנקות (סעיפים 6 -8 לתצהיר שמואל).

     

16. שמואל נחקר אודות תצהירו והשיב כי דו"ח התאונה מולא על ידו לאחר בירור עם העובדים (פרוטוקול מיום 1.11.21 בעמ' 57).

    שמואל נשאל לגבי אופן הפעולה שנופל משהו על הרצפה כדלקמן-

    "ש. יש עובד זוטר שאמר שאם יש מפגע אני לא זז ממנו ויש עובד בכיר שאמר שאומרים את זה אבל אין שליטה על זה. מה דעתך?

    ת. אלו ההנחיות שהעברתי בעבר וגם כיום לכל העובדים שלי.

    ש. כלומר לא לזוז מהמפגע?

    ת. צריך לקרוא למישהו שיבוא לנקות.

    ש. ראובן אמר שהוא ממתין עד שיגיע עובד למקום. הוא שוגה?

    ת. לא אמרתי דבר כזה.

    ...

    ש. ... כמנהל סניף, מה עושים כשנופלת ביצה על הרצפה?

    ת. מי שמזהה את התקלה נשאר במקום ומזעיק מישהו לטפל בבעיה." (שם בעמ' 58)

     

    שמואל נשאל כשמילא את הדו"ח האם המצלמות היו ברשותו ויכול היה להסתכל בהן, על כך השיב בחיוב (שם בעמ' 58 – 59).

    שמואל ציין כי הוא מאשר את הדו"ח שנכתב על ידו (שם בעמ' 59).

    שמואל נשאל לגבי הדו"ח כדלקמן-

    "ש. מתי דיברת עם ראובן לצורך עריכת הדו"ח?

    ת. ביום ראשון, 21 לחודש.

    ש. שוחחתם בטלפון או פנים מול פנים?

    ת. למטב זכרוני פנים מול פנים. איני זוכר היכן נערכה השיחה. ראובן היה אחראי על סידור השתיה והביצים.

    ש. ראובן טען שסידור הביצים נעשה על ידו בהתנדבות וזה לא חלק מהעבודה שלו. זה נכון?

    ת. החנות היא לא מקום וולנטרי. כל העובדים עובדים בשכר?

    ש. אתה נתת הנחיות לראובן שהוא אחראי על אגף הביצים?

    ת. כן.

    ש. מפנה לסעיף 11 בדו"ח. זה נכתב לאחר שיחה עם ראובן?

    ת. לא המצאתי את זה. מה ששמעתי מראובן או מיעקב זה מה שרשמתי.

    ...

    ש. יעקב אמר לך שהוא נכח וראה איך המקרה קרה?

    ת. כנראה שלא.

    ש. אם כך, מה שרשמת זה בהכרח מראובן ולא מיעקב. נכון?

    ת. אם שמעתי את הדברים מראובן או מיעקב? אני לא נכחתי במקום, לא רשמתי את הדברים כפי קרו בסדר כרונולוגי. שמעתי מהעובדים מה קרה ואח"כ עשיתי סיכום.

    ש. לא יכול להיות ששמעת מיעקב?

    ת. לא היה חשוב מי אמר ומה אמר, היה חשוב מה קרה ותיעדתי." (שם בעמ' 59 – 60)

     

    שמואל נשאל האם שוחח עם עובדי הניקיון, והשיב כי אינו זוכר. (שם בעמ' 60).

     

    אשר לאירוע שמואל טען כי התיאור בדו"ח הוא תיאור המקרה, אין תיאור כרונולוגי של שעות (שם בעמ' 60).

     

17. מר ראובן שבתאי עובד בסופר משנת 2013 עיקר עבודתו היה בסידור השתיה והביצים (שם בעמ' 19). אשר למקרה מושא התביעה טען "אני לא מכיר את המקרה, לא ראיתי את המקרה, אני לא מעורב במקרה. אני לא יודע אם בכלל הייתי בחנות. אני חולה סרטן, חצי חודש אני בבית חולים וחצי חודש בעבודה. גם אם הייתי – אני לא יושב שומר על הביצים." בהמשך לאחר שהוצג בפניו דו"ח הנוכחות (נ/1) ציין כי נכח בעבודה ביום האירוע (שם בעמ' 19) אולם לא ראה את האירוע (שם בעמ' 20). עוד השיב בחקירתו, כי אם היתה נופלת ביצה הוא היה מרחיק את הלקוחות ומנקה. לא לוקח סיכון ולא מחכה לעובדי המשק (שם בעמ' 20).

     

    ראובן השיב כשנופלת ביצה "קודם כל אני מרחיק את האנשים. אם אני יכול לטפל בעצמי אני מטפל ואם לא, הקופה הראשית כורזת לעובד ביצים להגיע דחוף ואני שומר שאף אחד לא יפול." (שם בעמ' 20) עוד הוסיף "אתמול למשל נפלה גבינת קוטג' וחיכיתי ליד המקום עד שיבוא עובד ניקיון. אם לא – אז יפול מישהו ואני ארגיש אשם." (שם בעמ' 22) עוד ציין " כל עובד בחנות שרואה מפגע בטיחותי על הרצפה לא זז משם. אני אחראי על זה ואומר את זה לכולם וכולם מקשיבים לי." (שם בעמ' 22).

     

     

     

     

18. מר יעקב בנדימר, מי ששימש כסגן מנהל הנתבעת 1 מסר בתצהירו כדלקמן:

    "3. אני זוכר את התרחשות המקרה, במהלך שהסתובבתי בסניף, שמעתי שמישהו צועק שאשה נפלה, הגעתי למקום תוך מספר שניות וראיתי אשה מבוגרת שרועה על הרצפה.

    4. שוחחתי איתה והנ"ל ציינה כי היא דרכה על ביצה, החליקה ונפלה.

    5. מועד נפילת התובעת היה סמוך למועד נפילת הביצה על הרצפה. אני כל הזמן מסתובב בסניף והאזור היה נקי. בנוסף, בסניף נשוא התובענה, יש תנועה ערה של קונים, עובדים ובמיוחד בימי שישי ולכלוכים מאותרים ומטופלים באופן מידי ובסמיכות."

     

19. יעקב נחקר אודות תצהירו וציין כי כשהגיע למקום התובעת שכבה על הרצפה (פרוטוקול מיום 1.1.21 בעמ' 53) "שמעתי צעקה, הייתי בצד האחורי של החנות, אז רצתי לכיוון וראיתי אישה שרועה על הרצפה. היא אמרה לי החלקתי. ראיתי ביצה לידה. הגעתי למקום ראיתי אותה שרועה על הרצפה. אמרה שהחליקה. הביצה לא היתה מרוחה עליה. אמרתי לה לשכב ואני מזמין אמבולנס." (שם בעמ' 53). יעקב ציין כי לא נכח האירוע הנפילה (שם בעמ' 56)

     

    יעקב ציין כי הוא לא זוכר מריבה בין שתי נשים על תבנית ביצים (שם בעמ' 53) והוא גם לא זוכר שראובן נכח באירוע (שם בעמ' 54) יעקב ציין כי הדו"ח נכתב על ידי שמואל לרנר.

    יעקב נשאל איך בחקירה הוא זוכר את האירוע יותר טוב והשיב "הרמתי לו טלפון אחרי האירוע ושאלתי אותו איך ממלאים את דו"ח נפגעים והוא אמר לי שהוא יבוא. סיפרתי לו את הסיפור. יכול להיות שביום ראשון לאחר שהוא הלך לבקר אותה בבי"ח ורשם את הדו"ח." (שם בעמ' 54)

    יעקב ציין בחקירתו כי באזור בו נפלה תובעת צריכה להיות מצלמה שנשאל " לא הלכתם לראות את האירוע במצלמה?" השיב "לצערי לא" (שם בעמ' 54).

    יעקב נשאל לגבי אופן הפעולה שיש לבצע שנופל משהו על הרצפה כך:

    "ש. ראובן אמר בדיון הקודם שאם נופל משהו על הרצפה, אני עומד במקום ולא זז כדי שאף אחד לא יפול וזה יהיה על אחריותי. אתה מסכים עם אימרה זו?

    ת. אני חושב שהוא היה מאוד חולה בתקופה הזאת ולכן במקרה שלו אני לא יודע אם אני מסכים.

    ש. אני מקריא לך מה אמר ראובן בדיון הקודם- עמ' 22 שורה 6. לא הגיוני שאם נופל משהו על הרצפה מחכים לעובד ניקיון שיבוא לנקות?

    ת. זה נשמע רחוק מהמציאות שיבוא מישהו ויחכה עד שיבוא עובד ניקיון.

    ש. אתה נתת הנחיה כזו, שאם נופל משהו יחכו עד שיבואו לנקות?

    ת. באופן עקרוני כן. לא כל אחד מבצע את מה שאומרים לו.". (שם בעמ' 54).

    יעקב טען כי לא ראה ביצה שבורה לפני האירוע אבל כשהגיע למקום ראה ביצה אחת על הרצפה "כמו ביצת עין" והוסיף " לא מרוחה, זה כמו ביצת עין, חלמון וחלבון, ראיתי ביצה שוכבת מסביב וחלמון. היא שכבה, לא ראיתי אותה מרוחה מהביצה. האם היא החליקה מהביצה או לא – אין לי מושג." בהמשך נשאל אם הסתכל על בגדי התובעת וראה אם הם מלוכלכים השיב "הנפילה שלה מאוד ריגשה אותי. מה שראיתי זה בעצם..לא ראיתי בגדים מרוחים, ראיתי ביצה על הרצפה ואותה הרימו על הכסא. לא ראיתי משהו מרוח שם." (שם בעמ' 55)

    בהמשך ציין "אני זוכר ששאלתי אותה מה קרה. אמרה שהחליקה. ראיתי את הביצה לידה. באופן אוטומטי הסקתי שהיא נפלה מהביצה. מדובר באישה בגיל 80. אי אפשר ליצור איתה רמת שיחה. זה מה שעשיתי באותו רגע. אני לא יודע אם היא דרכה על הביצה או לא. היא אמרה לי לדבר עם הבת שלה." (שם בעמ' 56)

     

    עוד ציין יעקב בחקירתו כי עובד הניקיון מקבל הוראות ממנהל הסניף (שם בעמ' 56)

20. לאור האמור והמפורט לעיל אני קובע כי התובעת עמדה בנטל הראיה המונח על כתפה להוכיח כי התאונה ארעה עקב החלקה על ביצה. ראשית, התרשמתי ממהימנות גרסת התובעת בעדותה. שנית, תיאור התאונה נרשם במפורש בדוח התאונה של הנתבעת "ביצה שבורה, החלקה ונפילה". שלישית, ניסיון הנתבעת לבטל גרסה זו לא צלח, הן מהטעם שעדים מטעמה ציינו כי לא ראו את התאונה (למרות שבדוח מטעמה נרשם יעקב כעד ראיה), והן מהטעם שמחד עדי הנתבעת הטילו את האחריות על אזור הביצים על ראובן אולם הנ"ל העיד כי לא היה זה באחריותו וכי גם הוא לא ראה את התאונה. רביעית, גרסת הנתבעת בדוח כי לקוחה הפילה תבנית ביצים לא קיבלה שום עיגון ראייתי בעדויות הנתבעת.

21. במקרה שלפנינו מוטלת על הנתבעת 1 חובת זהירות מושגית כלפי בטחון הקונים המגיעים למרכול לביצוע קניות, שממנה נגזרת חובת הזהירות הקונקרטית. על מנהל המרכול ועובדיו לנקוט בכל אמצעי הפיקוח והבטיחות הסבירים למניעת סיכוני בטיחות.

22. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוגש ועניינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי התנהלות הנתבעת 1 נגועה ברשלנות וכי קיים קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעת 1 ובין התאונה. במקרה דנן היה על הנתבעת להשגיח על מתחם אזור הביצים ועם נפילת ביצה לרצפה לדאוג להשגחה נאותה עד להסרת המפגע.

23. עוד אציין כי מאחר ועלה מעדויות הנתבעת כי היו באמתחתה צילומי אבטחה של אזור התאונה במועד קרות התאונה הרי שהימנעותה משמירת התיעוד הנ"ל והצגתו משמש לחובתה.

24. אשר לשאלת "האשם התורם" - לאור נסיבות המקרה ולמפגע, ביצה שבורה על רצפה המרכול, ולאור עדות התובעת "הסתכלתי לכיוון המדף שאני צריכה לקנות ממנו דברים בלי להסתכל על הרצפה" כאשר אזור הביצים הוא אזור מועד לקיום מפגעים מסוג זה, ומכאן מחד אחריות מוגברת של המרכול לדאוג לניקיונו ולפיקוח על העדר מפגעים, ומנגד מצריך שימת לב יתירה מצד הקונים, לפיכך אני סבור שיש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 10%.

     

25. משהוכרעה סוגיית החבות, נותר אפוא לדון בשאלת הנזק.

     

    הנכות הרפואית והתפקודית

26. ממקום התאונה הובהלה התובעת לבית חולים איכילוב, שם אושפזה לצורך ניתוח לשחזור וקיבוע שבר צוואר ירך שמאל.

27. ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי המומחה מטעם בית המשפט הבהיר כי לאחר קרות החבלה חלה ירידה תפקודית שהולכת ומעצימה, למרות החלמה פיזית חלקית, נותרה מגבלה משמעותית בתפקודה וניידותה בהשוואה למצבה ערב התאונה.

28. עוד טען, כי המומחה מטעם בית המשפט ציין כי לתובעת קיימת ירידה תפקודית וקבע מרכיב נפשי שהוערך בשיעור של 50%.

29. עוד טען, כי המומחה בחקירתו לא מצא לנכון לחזור בו מקביעותיו הסופיות. המומחה אכן אישר כי מצבה של התובעת טוב מזה שהיה בעת בדיקתו, יחד עם זאת, ציין כי התובעת מוגדרת כ"אישה שבירה" וכי בגילה מצבה הרפואי יכול רק להידרדר. בסיום חקירתו ציין כי התובעת זקוקה לעזרה יומית בת 10 שעות.

30. באשר לבקשה לפסילת חוות הדעת, שהוגשה על ידי הנתבעת בטענה לחריגה מסמכות והרחבת חזית, בשל התייחסות המומחה השיקומי לתחום הנכות הנפשית, טען בסיכומיו, כי אין כל נימוק ענייני מדוע יש להיעתר לבקשה. אשר לטענה בדבר היעדר הסמכה בתחום הפסיכיאטרי, המומחה הבהיר כי הוא בעל תואר בפסיכוגריאטריה ומוסמך לדון בבעיות נפשיות. עוד טען, כי ההלכה היא שתפקידו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לנהוג באובייקטיביות וללא משא פנים, באופן מקצועי וביצוע מלאכתו נאמנה. עוד טען, כי כאשר מתגלה פגם בחוות הדעת יש לבדוק אם מדובר בפגם שיורד לשורשו של עניין ולא בהכרח יש לפסול את חוות הדעת. בנסיבות המקרה , המומחה בדק את התובעת, התרשם ממצבה נכון למועד הבדיקה, היה הגון ומקצועי בהתייחס לשינוי במצבה של התובעת ובהתאם קבע את מסקנותיו.

31. מנגד טענה ב"כ הנתבעות, כי חוות דעת גריאטרית לא יכולה להוות תחליף לאי הגשת חוות דעת כנדרש בהתאם לתקנות. התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נכויות בגין התאונה בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה. בהיעדר חוות דעת בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה, לתובעת אין נכות אורתופדית ופסיכיאטרית. עוד הדגישה כי בתחום הנפשי לא הוצג ולו מסמך אחד.

32. ב"כ צד שלישי הוסיף וטען בסיכומיו, כי נכדתה של התובעת מטפלת בתובעת מטעם חברת עמל במשך 16 שעות שבועיות אשר משולמות על ידי הביטוח הלאומי. התובעת אינה זקוקה לעזרה מעבר לשעות הניתנות לה.

33. עוד טען, כי דין חוות הדעת להיפסל, מדובר במומחה מוטה, שקיים שיחות עם בתה ו/או ב"כ התובעת ומחליט לבקשתם לבקר את התובעת בביתה, שעה שהתובעת הגיעה לבדיקה בקליניקה של המומחה מטעם הנתבעות. המומחה האדיר את נזקיה של התובעת וצייר תמונה של קושי ונזקקות שלא קיימת בפועל. נטען כי המומחה הודה בחקירתו כי מצבה של התובעת במועד הדיון אינו תואם את מצבה במועד בדיקתו וכי ישנו שיפור משמעותי. עוד טען, כי המומחה זוקף את השיפור המשמעותי במצבה של התובעת לטיפול תרופתי, אולם הוכח כי התובעת לא קיבלה ואינה מקבלת כל טיפול תרופתי. המומחה ציין בחקירתו כי יש לבצע הערכה מחודשת. כן טען, כי יש לדחות את טענות המומחה בתחום הנפשי משום שמדובר בחריגה מסמכות. לנוכח האמור יש ליתן לתובעת לכל היותר עזרה בין 10- 16 שעות שבועיות בלבד.

34. כאמור, המומחה נחקר על חוות דעתו, ולאחר מכן הוגשה בקשה נוספת מטעם הנתבעות לפסילת חוות דעת המומחה ולחילופין להורות על מחיקת חלקים מחוות הדעת הנוגעים לנכות בתחום הנפשי ולהורות על מינוי מומחה אחר בתחום הגריאטריה. לטענתן בחקירת המומחה עלו סתירות מהותיות. נטען כי המומחה מקובע בעמדותיו וחוות דעתו מוטה באופן מובהק לטובת התובעת. עוד ציינו, כי אין אמצעים אובייקטיבים התומכים בעמדותיו וקביעותיו אף מנוגדות לתיעוד ולנסיבות אשר הוצגו בפניו. כן חזרו הנתבעות על הטענות בבקשתם הראשונה.

35. אשר לבקשה לפסילת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לחילופין למחוק חלקים מחוות דעתו הנוגעים לתחום הנפשי ולחילופי חילופין להורות על מינוי מומחה אחר בתחום הגריאטריה, אני סבור כי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מקום לפסילת חוות הדעת.

36. הלכה פסוקה כי פסילת מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ומינוי מומחה אחר תחתיו, היא צעד קיצוני, אשר יש לנקוט בו במקרים חריגים בלבד כמו בנבצרות או חוסר מעש מצד המומחה שמונה, ובמקרים בהם המומחה פעל בחוסר תום לב, כאשר קיים חשש ממשי לגרימת עיוות דין לאחד מן הצדדים להליך, וכן במקרים בהם התגלה פגם מהותי היורד לשורש העניין שלא ניתן להסירו באמצעים פחות קיצוניים (ראה רע"א 3231/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 18 (29.6.21), רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 11 (17.12.17)).

37. אכן בתיק דנן המומחה לא מונה בתחום הנפשי, ולפיכך יש מקום למחוק את קביעותיו בעניין זה. יחד עם זאת, ניתן להותיר את הקביעות בחוות הדעת ובעדות המומחה שהן בתחום מומחיותו, בתחום הגריאטריה. עניין זה מקבל משנה תוקף לאור האמור בעדותו כי התרשם שמצבה של התובעת השתפר בצורה ניכרת ממועד בדיקתו ועד למועד דיון ההוכחות, ולפיכך יש לקרוא את החלקים בחוות דעתו בתחום הגריאטרי בצוותא חדא עם עדותו בנושא זה, ובכך ניתן לקבל תמונה שלמה ביחס למצבה השיקומי של התובעת, ומבלי להידרש למינוי מומחה נוסף (ראה רע"א 5734/19 פלונית נ' פלוני (02.12.2019)).

38. בייחוד הדברים אמורים לאור גילו של התיק, וגילה של התובעת, אשר מצדיקים להביאו לכדי סיום, וכאמור, ניתן להסתפק במחיקת החלקים בחוות הדעת הנוגעים למצבה הנפשי של התובעת והנכות שנקבעה בתחום הנפשי.

     

39. סיכום ביניים - לתובעת לא נקבעה נכות בתחום האורתופדיה או בתחום הפסיכיאטריה. יחד עם זאת, יש לבדוק את הפגיעה בתפקודה של התובעת כתוצאה מהתאונה והפיצוי הנובע מכך.

     

40. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי ערב התאונה התובעת היתה אישה פעילה ועצמאית. ירדה לבדה מפתח ביתה, ערכה קניות עבורה ועבור בני משפחתה, מתניידת באוטובוסים, מנקה את ביתה וגם את בית הכנסת שליד מקום מגוריה. כתוצאה מהתאונה מצבה התדרדר והתובעת נזקקת לשיקום ממושך בביתה ולעזרת זולת ברוב פעולות היום יום וסובלת מהגבלות תפקודיות קשות. בני משפחתה נאלצים לחלק את חייהם סביב הטיפול בתובעת מחמת מגבלותיה.

41. ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה, כי לתובעת אין כל נכות בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה.

42. התובעת מסרה בתצהירה כי עד לתאונה בה נפגעה היתה עצמאית לחלוטין, לא נזקקה לעזרה כלשהי, לא סבלה ממחלות כרוניות, או נזקקה לטיפול תרופתי קבוע. היא היתה מרבה לטייל לבדה, וביצעה בעצמה את הקניות לבית ואף לבני משפחתה (סעיף 4 לתצהיר התובעת).

43. התובעת בחקירתה מסרה כי באשפוז הלכה עם הליכון, אחרי הניתוח הלכה עם הליכון במשך חודשיים - שלושה (שם בעמ' 27), היום "אני הולכת לאט לאט. אם הייתי הולכת עם מקל הייתי מקבלת בטחון. אני הולכת לאט. לא הלכתי ואני לא אלך עם מקל." (שם בעמ' 27). אחרי השיקום התובעת שהתה אצל בתה במשך חודש. הגיעו אליה לעשות פיזיותרפיה ומאז לא ביצעה עוד טיפולים, היא עושה תרגילים לבד (שם בעמ' 28).

    התובעת ציינה כי היא אוהבת להסתדר לבד וחינכה את עצמה ללכת לאט (שם בעמ' 28). התובעת ציינה כי היא מתקלחת בישיבה (שם בעמ' 29). במקלחת יש לה כסא, אין מעקה במקלחת, היא "מחזיקה בברזים". כיום היא מתקלחת בערב לבדה (שם בעמ' 30). אין מעקה בשירותים "השירותים כל כך קטנים אני מחזיקה בקירות". התובעת השיבה כי אין לה הגבהה בשירותים ולא קשה לה לקום ולשבת בשירותים (שם בעמ' 23). התובעת ציינה כי רחל נכדתה מטפלת בה מטעם הביטוח לאומי.

    התובעת ציינה כי אינה סובלת מדיכאון הדורש טיפול אלא ממצבי רוח, מדובר בדברים שחולפים (שם בעמ' 24). היא לא קיבלה כל טיפול נפשי ואינה נוטלת טיפול תרופתי מפסיכיאטר או מפסיכולוג (שם בעמ' 30). התובעת ציינה כי היא מתעוררת ב- 4 בבוקר והולכת לישון בשעה 19:30 – 20:00 (שם בעמ' 29). בבוקר היא עושה נטילת ידיים, גורבת גרביים ואחר כך שותה קפה ומתפללת (שם בעמ' 30). היא מחממת לעצמה אוכל בצהרים ואוהבת לקרוא ספרים (שם בעמ' 29). בערב היא מכינה ארוחת ערב "מה שבא ליד. מעדן עם עוגיות. בערב מה שפחות אני אוכלת. אני מסתדרת לבד בערב, טוב להיות עצמאית." (שם בעמ' 30).

    התובעת ציינה כי המטפלת שטיפלה בה לפני נכדתה עשתה קניות, בישלה, ניקתה, לקחה אותה לבדיקות ויצאה איתה החוצה, הם לא טיילו הרבה, סיבובים קטנים ליד הבית, כחצי שעה (שם בעמ' 28). כיום נכדתה מגיעה אליה 4 פעמים בשבוע למשך 4 שעות היא "מבשלת, מנקה את התריסים, אוכלים צוחקים ומספרים סיפורים" (שם בעמ' 29), היא יוצאת איתה לטייל בחוץ כחצי שעה בהתאם ליכולת הרגל שלה (שם בעמ' 29).

    כשנשאלה אם היא צריכה עזרה בנוסף לרחלי השיבה "אני צריכה אותה להסתובב, לצרכניה. לעשות קניות. להגיע לסופר אני יכולה, אבל אני לא יכולה לקחת בידיים אפילו לא בקבוק יין." (שם בעמ' 30).

44. פ', בתה של התובעת, מסרה בתצהירה כי ערב האירוע "אמא היתה קמה כל יום בבוקר, מתארגנת באופן עצמאי, מתקלחת, מבשלת, עושה את כל הסידורים ומטפלת בכל עבודות משק הבית בעצמה" (סעיף 3 לתצהיר פ'). ובעקבות התאונה אמה לא חזרה לעצמה "היא מתקשה בכל פעולות היום יום וסובלת מכאבים עזים, היא בקושי יוצאת מהבית משום שהיא גרה בבניין ללא מעלית ומתקשה במדרגות, וגם כשיוצאת זה רק בליווי בן משפחה נוסף. בעצם האירוע פגע בה פגיעה קשה וחיה וחיינו לא חזרו מאז למסלולם." (סעיף 9 לתצהירה).

45. פ' בחקירתה מסרה כי המומחה מטעם בית המשפט הגיע לבדוק את התובעת בביתה, מכיוון שהתובעת לא יכולה לרדת. יחד עם זאת, למומחה מטעם הנתבעות, התובעת הלכה למשרדו "כי אמרו שהוא לא יכול לבוא אלינו הביתה." (שם בעמ' 33). התובעת הגיעה ללא הליכון ומקל מכיוון שהתובעת החזיקה בה (שם בעמ' 33). פ' נשאלה אם התובעת מתקלחת לבד היום והשיבה בשלילה (שם בעמ' 34) כשנשאלה למה התובעת העידה שהיא מתקלחת לבדה השיבה "היא לא זוכרת. אנחנו עוזרים לה. אני לא יודעת אם היא מתקלחת כל יום בכלל. אנחנו עומדים ליד הדלת ועוזרים לה." (שם בעמ' 34).

    כשנשאלה לגבי ביקור אצל רופאים בשנתיים האחרונות השיבה כי התובעת לא רוצה (שם בעמ' 34). פיזיותרפיה ביצעה במשך חודש כאשר התובעת התגוררה אצלה ולאחר מכן אמרו שאין צורך בטיפול נוסף (שם בעמ' 34).

     

46. מומחה בית המשפט פרופ' גינדין נחקר אודות חוות דעתו והשיב כי הוא אינו אורתופד או פסיכיאטר אלא פסיכוגריאטר. המומחה אישר כי קיבל לעיונו שתי חוות דעת בתחום הפסיכוגריאטריה, אחת מטעם ד"ר שחר והשניה מטעם ד"ר קורולה, ולא קיבל כל חוות דעת בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה. המומחה אף אישר שהחומר הרפואי שעמד בפני המומחים עמד גם בפניו (שם בעמ' 36). המומחה גינדין מסר כי ערב התאונה התובעת היתה נוסעת לבנותיה לעזור להן, היא היתה מנקה את בית הכנסת פעם בשבוע בהתנדבות ועשתה רושם של אישה עצמאית (שם בעמ' 37). המומחה גינדין הסכים כי התובעת לא עשתה פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק מזה שנים, רק בשיקום הנגיש והוסיף " המערכת שהיתה צריכה לטפל לא צריכה לשלוח אדם לקומה שלישית ולא היתה צריכה להיות בשיקום נגיש, אלא בשיקום אשפוזי. שיקום בית כשהיא לבד בבית. זה דבר שלא ראוי שייעשה." והוסיף "לרדת 3 קומות וללכת לפיזיותרפיה, היו צריכים לדאוג לה לפיזיותרפיה בבית. לרדת 3 קומות זה עינוי." (שם בעמ' 38) והוסיף "אני לא מאשים אותה, זו משפחה קשת יום. עובדת סוציאלית היתה צריכה להיכנס ולסדר סידור ראוי כדי שהיא לא תגיע לאן שהיא הגיעה." (שם בעמ' 39).

     

    אשר למצב התובעת במועד הבדיקה, ציין המומחה כי כשהגיע לביתה של התובעת לצורך בדיקתה, לא ראה מקל הליכה או הליכון "היא החזיקה בקירות וברהיטים" (שם בעמ' 44). התובעת אכלה מעט מאוד, היה לה קושי להגיע לשירותים לא קושי בשליטה בסוגרים, היא לא התלבשה לבד, לא התקלחה לבד (שם בעמ' 46).

    אשר למצבה התובעת היום המומחה השיב: " אני ראיתי אותה פה, זו אשה אחרת. לפני כן היא לא יכלה ללכת..." והוסיף "אמרתי לך, זו לא אותה אשה. יש אפשרות שהתחילו טיפול בדכאון כדי שהיא תחזור למסלול ותאכל ותישן. גם אם יש מטפלת נורמלית שהיתה נכנסת לבית הזה ומרגיעה אותה, לא חייב בתרופה, זה היה טוב. כשאני באתי היא היתה לבד." (שם בעמ' 41).

    המומחה נשאל לגבי מצבה של התובעת היום וציין "זו לא אותה אשה" "זו אישה אחרת" (שם בעמ' 41) עוד נשאל כדלקמן:

    "ש. היום לפי התרשמותך זו אישה סיעודית של 50%?

    ת. היום לא.

    ש. זאת אשה של 10 שעות עזרה?

    ת. כן. בגילה המתקדם, ברזון שלה, היא מוגדרת בשפה הגריאטרית כאשה שבירה.

    ש. היא מקבלת עזרה כספית וגם מנותני השירותים. ניתנו לה הערכות ברמה 1.

    ת. זו לא אותה אשה מלפני 4 שנים. בכל שנה זו אשה אחרת מבחינה רפואית ותפקודית.

    ש. מוקצב לתובעת X שעות מהמל"ל. בנוסף יש פעמים שהיא קיבלה כסף. היא בחרה בנכדה שלה להיות המטפלת שלה. היא מתארת יחסים של סבתא ונכדה, לא של מטפלת. היא אומרת שהיא אוכלת צהרים לב, היא מגישה לעצמה אוכל, אין לה בעיה במעברים.

    ת. היום.

    ש. היא נכנסת לשירות לבד. אסלה רגילה. היא נתמכת בקירות כי הבית שלה קטן. היא לא הראתה שיש לה בעיה. עם כזה תפקוד יש מקום לשינוי חוות דעתך?

    ת. כפי שאני ראיתי אותה הסיכוי שהיה לה זה 50% למות במשך השנה הזאת. למזלה היא לא לקחה את המסלול הזה והיא יצאה מהדכאון. עכשיו היא לא נראית לי מדוכאת. כשראיתי אותה לא האמנתי שהיא תהיה בין החיים במשך השנה.

    חוות דעתי נכונה ליום הבדיקה. אם הייתי צריך לתת חוות דעת היום היא היתה חוות דעת אחרת. אם הייתי צריך לעשות ב2018 חוות הדעת היתה אחרת. היא עברה שנתיים גיהנום ועד שנה 2018 היתה שנה קשה. לאחר מכן היא התדרדרה, ראיתי אותה לקראת סוף השנה השלישית והיא היתה בשיא השפל שלה. עכשיו היא השתפרה ספונטנית או תרופתית- אני לא יודע". (שם בעמ' 41 – 42).

     

    במועד הדיון כאשר התובעת הלכה לשירותים ציין המומחה "בתה לא תמכה בה, היא הלכה לבד לשירותים, ללא תמיכה." (שם בעמ' 46) וציין "זה אומר שיש שיפור דרמטי ומבחינתי לא צפוי. אני לא חשבתי שהיא תחיה את הזמן הזה." (שם בעמ' 46)

     

    המומחה גינדין ציין כי לצורך חוות דעתו לא ראה הערכות תלות שנעשו מטעם המל"ל (שם בעמ' 43) "גם לא ביקשתי כי אני יכול לעשות את זה בעצמי. הערכות תלות עושה אחות." (שם בעמ' 43).

    המומחה ציין כי הנכות נקבעה "על בסיס רפואי וריגשי" (שם בעמ' 44)

     

    שכנשאל לגבי תפקודה של התובעת "בהנחה שהמציאות היום היא כפי שהיא העידה שהיא קוראת שעות, מתהלכת, מתקלחת לבד, יוצאת עם נכדתה מידי יום לחצי שעה, אוכלת לבד- היא לא צריכה 10 שעות." השיב המומחה: "אני חושב שהאשה הזאת צריכה 10-12 שעות, או 16 שעות, שבועיות עזרה כדי לא ליפול למצבה הקודם. וזה גם על סמך מה שראיתי את ההליכה שלה היום ולא רק על סמך מה שאת אומרת לי. היום היא לא נראית לי בדכאון ". והוסיף "...היא צריכה הערכה מחודשת." (שם בעמ' 47). עוד הוסיף "לדעתי 6 שעות של עזרה שבועיות לא מספיק וסביר מאוד שהיא תחזור למצבה הקודם, או קרוב אליו." וכשהובהר למומחה כי מדובר ב6 שעות יומיות השיב: "אני הייתי משתדל שזה יהיה 10 שעות יומיות."

     

    כשנשאל לגבי עזרה בירידה למטה לנשום אויר, העריך המומחה עזרה זו בשעה וחצי (שם בעמ' 48). עזרה ווליווי לטיפול הערך ב3 – 4 שעות. וככל שהקופה שולחת עזרה לתובעת אז מדובר ב-40 דקות (שם בעמ' 40). עזרה בבישול העריך 3 שעות ביום, עזרה בניקיון העריך שעה ביום, עזרה של שעה במקלחת. לגבי פיזיותרפיה ציין כי לא מדובר בטיפול אלא באחזקה, ומדובר בשעתיים בשבוע למשך 3 חודשים. עוד ציין כי התובעת צריכה ליווי לכל מקום שהיא הולכת (שם בעמ' 50).

     

47. עיינתי בחוות דעתו המפורטת של המומחה ובחקירתו, בחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים ובחקירת התובעת וביתה, אין חולק כי מצב התובעת השתפר באופן משמעותי בעיקר בגלל חוסנה, אשיותה ורצונה העז להישאר עצמאית ולשפר את עצמה וזאת ללא כל טיפול תרופתי או שיקומי, מלבד הטיפול שקיבלה בסמוך לתאונה. יחד עם זאת, לאור גילה של התובעת (89) הפגיעה הקשה ברגלה אשר פגעה ביכולות התפקודיות שלה, התובעת זקוקה לעזרה.

    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לכך, סברתי כי יש להעמיד את העזרה לה זקוקה התובעת על 5 שעות יומיות למשך 5 ימים. מכאן, שהתובעת זכאית ל-25 שעות שבועיות.

     

    הנזקים

     

    הוצאות רפואיות וניידות

48. ב"כ התובעת עתר בסיכומיו לפיצוי בשיעור של 50,000 ₪ .

49. מנגד טענה, ב"כ הנתבעת בסיכומיה, כי התובעת לא צירפה קבלות או אסמכתאות. מזה 3 שנים שהתובעת לא טופלה במסגרת קופת החולים ולא טופלה בהתאם להמלצות מומחה בית המשפט. מכאן, שאין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה.

50. מרבית טיפוליה והוצאותיה של התובעת מכוסים על ידי קופות החולים, וזאת במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, ובהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994.

51. בהתחשב בפגיעה של התובעת ומאחר שייתכן ומפעם לפעם יידרשו לתובעת בדיקות, טיפולים, תרופות וכד' שייטיבו עם מצבה, שאינן מכוסות ושאין תובעים בגינן (כגון היטלי ביקור רופא, השתתפות עצמית בתרופות וכיוצא באלה). בנוסף התובעת אינה ניידת ותזדקק להשתמש במוניות לאור מוגבלותה, אני פוסק לתובעת, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי בסך של 5,000 ₪ .

     

    עזרת הזולת

     

52. ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי לאחר שחרורה מהמוסד השיקומי עברה להתגורר עם ביתה אשר טיפלה ודאגה לתובעת לאורך כל היום. התובעת אינה זוכרת דברים ובני ביתה עוזרים לה לבצע את הפעולות היום יומיות, לרבות מקלחת ושירותים. התובעת מתגוררת בבניין ללא מעלית ואינה יכולה לעלות ולרדת לבדה, כך שהיא למעשה "כלואה" בביתה. התובעת מקבלת עזרה מביטוח לאומי בשיעור של 4 שעות אשר אינה מספיקה לה. בחקירה העידה התובעת כי נכדתה מגיעה 4 פעמים בשבוע והיא דואגת לבשל, לנקות ולהעביר זמן פנאי יחד. מכאן עתר לפיצוי בשיעור 15,000 ₪ לחודש בהתאם להמלצות המומחה, כך שהפיצוי לעבר עומד על 592,565 ₪ והפיצוי לעתיד עומד על 515,700 ₪ .

53. מנגד טענה ב"כ הנתבעות בסיכומיה, כי התובעת קיבלה ומקבלת את מלוא העזרה לה. היא זקוקה מהמל"ל ולא הוכח שהתובעת זכאית מעבר לעזרה אותה מקבלת מהמל"ל. במועד אשפוזה התובעת קיבלה סיוע מהצוות הרפואי. לאחר שחרורה מבית החולים נעזרה התובעת במטפלת מטעם הביטוח הלאומי. עוד טענה, כי מעדות התובעת עולה כי אין לה כל הפרעה בתפקודי ADL. במהלך החקירה עלה לראשונה כי מי שמטפלת בה במסגרת הביטוח הלאומי היא נכדתה רחל והתובעת נמנעה מלהביאה לעדות. מעבר לסיוע מהמל"ל התובעת לא לקחה עזרה בשכר ולא הוגשה תביעת מטיבים.

    עוד טענה, כי מומחה בית המשפט מתעלם באופן מובהק מגילה של התובעת, ומתחלואיה שאינן קשורים לתאונה. המומחה לא יכול להעריך את מצבה הסיעודי בעבר ובחר להסתמך על טענות סובייקטיביות ללא ראיות אובייקטיביות תומכות. לנוכח האמור לעיל מוצע פיצוי גלובלי בסכום של 1,000 ₪ לחודש בו שהתה התובעת באשפוז ובביתה.

    אשר לעזרת זולת וניידות לעתיד, טענה בסיכומיה, כי לתובעת אין אמצעי עזר ואין היא משתמשת באמצעי עזר. בעדותה אף העידה כי אין היא משתמשת בהליכון. לבית המשפט הגיעה ללא אמצעי עזר. התובעת אף העידה כי קיבלה טיפולים משקמים רק בחודש בו שהתה בבית בתה, מאז חוות הדעת חלפו חודשים רבים והתובעת לא פנתה לטיפול משקם.

    עוד טענה, כי חרף עדות מומחה בית המשפט בדבר שיפור במצבה הרפואי והתפקודי של התובעת, עדותו כי התובעת זקוקה ל-10-16 שעות שבועיות על מנת שלא ליפול למצבה הקודם מהווה סתירה קיצונית המחזקת את הצורך בפסילת חוות דעת המומחה. חוות הדעת ניתנה על סמך נתונים סובייקטיביים ללא ממצאים אובייקטיבים תומכים. המומחה אף הגזים בנושא הבישולים, שום משפחה נורמטיבית לא מקדישה 3 שעות לבישולים ובוודאי לא מבשלת כל יום. בנוסף מדובר בבישול לתובעת יחידה. לנוכח האמור, לא הוכח כי התובעת זקוקה לעזרה נוספת מעבר לעזרה הניתנת לה באמצעות המל"ל.

     

54. התובעת טענה בתצהירה כי אושפזה בבית חולים 7 ימים לצורך שחזור וקיבוע השבר בצוואר הירך לאחר מכן הועברה למוסד שיקומי "שיקום נגיש" למשך 19 ימים. עוד הצהירה כי "כששוחררתי מהמוסד השיקומי, לא יכולתי לחזור הביתה, ועברתי להתגורר אצל הבת שלי פ', אשר טיפלה בי כמו תינוקת, דאגה כי אקח את התרופות שלי, עזרה לי להתלבש ולהתפשט, קילחה אותי ודאגה לי לאורך כל היום, שכן לא יכולתי לבצע שום פעולה בכוחות עצמי.

    לאחר כחודש בביתה של פ', ולאחר שמשפחתי דאגה לארגן לי עזרה מהביטוח הלאומי, חזרתי לגור בבית שלי, והמשכתי במעקב רפואי במסגרת קופת החולים." (סעיפים 7 – 8 לתצהיר התובעת).

     

55. עוד הצהירה התובעת כי היא גרה בבית ללא מעלית ולכן רוב הזמן היא כלואה בבית. העזרה שהיא מקבלת בת 4 שעות מביטוח לאומי לא מספיקה לה ומשפחתה עושה כל שביכולתה על מנת להשלים את החסר ולעזור לה בביצוע קניות, ניקיונות, בישולים וכדומה. היא מוגבלת מאוד בביצוע פעולות יום יומיות, אינה מסוגלת לבצע פעולות מחוץ לבית לבדה. מאז הנפילה חרף הטיפולים שעברה עדיין לא חזרה לעצמה, היא סובלת מכאבים עזים, מתקשה בהליכה ובניהול משק הבית. היא לא יכולה להתקלח לבד, היא מתקלחת על כסא פלסטיק, וביתה עוזרת לה בכל שלבי המקלחת. היא לא יכולה לצאת לקניות לבד. לכל פעולה מחוץ לבית היא זקוקה שמישהו ילווה אותה, יתמוך בהליכתה ויעזור לה לסחוב את השקיות (סעיפים 9 -13 לתצהיר התובעת).

56. פ' נשאלה בחקירתה אם חוץ מהמטפלת הם לקחו גם עזרה בשכר, על כך השיבה "אנחנו הילדים כל הזמן עוזרים לה והנכדים מגיעים מבני ברק." (שם בעמ' 32)

57. לאור האמור לעיל, בשים לב למהות הפגיעה ואופייה (שבר בצוואר ירך), לאבדן עצמאות התובעת ביחס למצבה ערב התאונה, בשים לב לשיפור שחל במצבה של התובעת, כפי שהתרשמתי במהלך עדותה וכפי שהתרשם המומחה, ובשים לב לפעולות בהן התובעת זקוקה לעזרה, אני סבור כי התובעת זכאית לעזרה של 5 שעות ביום מיום א עד יום ה, קרי 25 שעות.

    כיום התובעת מקבלת 16 שעות שבועיות. לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי מעבר לסיוע אשר ניתן במל"ל בשיעור של 9 שעות שבועיות בסכום של 50 ₪ לשעה. החישוב יבוצע לפי לוחות התמותה.

58. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנסיבות, מוערכת עזרה זו בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 115,000 ₪ נכון להיום (סכום הפיצוי מעבר לתגמולי המל"ל).

     

    נזק בלתי ממוני – כאב וסבל

59. ב"כ התובעת עתר בסיכומיו לפיצוי בסכום של 120,000 ₪.

60. ב"כ הנתבעת הציעה בסיכומיה פיצוי בסכום של 10,000 ₪ .

61. התובעת היתה מאושפזת במשך 7 ימים ולאחר מכן הועברה לבית חולים שיקומי "שיקום נגיש" שם אושפזה במשך 19 ימים (17.2.18).

62. בשים לב לאופי הפציעה, גילה של התובעת, השפעת התאונה בצורה קשה על התובעת בשנים הסמוכות לתאונה, אני סבור שהתובעת זכאית לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בסכום של 55,000 ₪.

     

    ניכויים

     

63. לפי חוות דעת אקטוארית מטעם אברהם שמעיה, מועד ההיוון 30.9.21, היוון תמיכת סיעוד מטעם המל"ל עבר ועתיד עומד על 291,508 ₪

64. מר אברהם שמעיה נחקר אודות חוות הדעת האקטוארית אולם מאחר והפיצוי שנפסק לתובעת הינו מעבר לסעדים אשר ניתנו וניתנים על ידי המל"ל, אין מקום לניכוי תגמולי מל"ל מהפיצוי.

     

    סיכום נזקי התובעת
    הוצאות וניידות		5,000 ₪
    עזרת הזולת		115,000 ₪
    כאב וסבל		55,000 ₪
    סך נזקי התובעת		175,000 ₪
    בניכוי אשם תורם 10%		157,500 ₪

    סוף דבר

65. הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בסך של 157,500 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

     

    זכות ערעור כחוק.

     

     

    ניתן היום, כ"ט אדר א' תשפ"ב, 02 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.