ת"א 42331-05-15 פינטו נ' זלמנוביץ ואח'

החלטה זו מתייחסת למספר בקשות: שתי בקשות לסילוק התביעה על הסף, ושתי בקשות לחיוב התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים.

ההליך

1.מדובר בתביעה כספית ותביעה למתן חשבונות. בתמצית שבתמצית. בחודש ינואר 2006 נקשר בין התובע לנתבעים חוזה ייעוץ בו הוסכם שהתובע יעניק לנתבעים שירותי ייעוץ וליווי עסקי. תוכן ההסכם כמו גם התמורה המוסכמת, שנויים במחלוקת.

התובע טוען שהנתבעים לא שילמו לו את הכספים המגיעים לו, וגם הפרו את התחייבותם להמציא לו דוחות כספיים של עסקם. מכאן התביעה הכוללת גם עתירה למתן חשבונות. התובע העמיד תביעתו הכספית על סך 2 מיליון ₪.

2.הנתבעים טוענים שהחוזה שצירף התובע לתביעתו אינו החוזה שנחתם עימם, אך גם עליהם מוסכם שבחודש ינואר 2006 נקשר הסכם הייעוץ. לטענת הנתבעים, ההתקשרות הסתיימה כעבור שנה בחודש ינואר 2007, התובע קיבל את מלוא הכספים המגיעים לו עבור שירותיו, ולא בכדי הוא לא בא בדרישות תקופה העולה על 8 שנים.

3.יש לציין שהנתבעים מיוצגים על ידי שני עו"ד; נתבע 2 אינו מיוצג על ידי עו"ד המייצג את נתבעים 1 ו - 3, וכל אחת מקבוצות הנתבעים הגישה בקשותיה, כאשר הטענות אינן תמיד זהות. עם זאת בהחלטה להלן לא מצאתי צורך להבחין בין הנתבעים, וההחלטה מתייחסת לנתבעים כולם במאוחד. טענות הצדדים פורטו בכתובים והובהרו והורחבו בעת הדיון.

התיישנות התביעה

עובדות נוספות 

4.לשם הבנת טענות הצדדים נציין למספר עובדות נוספות. התובע צירף לתביעתו את הסכם הייעוץ, נספח א', ולטענתו הסכם זה תוקן והושלם במסמך נוסף, נספח ב' לכתב התביעה. לגרסת התובע הצדדים הסכימו על תקופת התקשרות מינימלית ומחייבת של שלוש שנים לפחות, והחלטת הנתבעים להפסיק את ההתקשרות כעבור שנה בלבד, היא הפרת חוזה.

ובאשר לתמורה החוזית. התובע הציע לנתבעים מספר חלופות לתשלום שכרו, והנתבעים בחרו באופציה לפיה הם ישלמו לתובע תשלום חודשי קבוע בסך 5,000 ₪ לחודש, ובנוסף 5% מהיקף הגידול במכירות העסק בהשוואה ל – 12 החודשים שקדמו לאותה שנה. התחייבות זו לתשלום 5% מהגידול בהיקף המכירות, היא למשך 3 שנים והיא תעמוד בתוקפה גם אם ההתקשרות תופסק בטרם עת. התובע טוען שלאור התחייבות זו, הוסכם בהסכם המשלים, נספח ב', שהנתבעים ימציאו לו דוחות תקופתיים מאושרים ע"י רו"ח, מאזן רווח והפסד ודיווחי מע"מ, כל זאת למשך 3 שנות ההתקשרות ולמשך 5 שנים נוספות לאחר תום תקופת ההתקשרות.

5.הנתבעים טוענים שהחוזים שצירף התובע לתביעה אינם החוזים שנקשרו בין הצדדים, והם צירפו לכתב הגנתם את חוזה הייעוץ שבידיהם, נספח א' לכתב ההגנה. לגרסתם לא היתה התחייבות לשלוש שנים, והיתה להם מלוא הזכות להפסיק את ההתקשרות בתום שנת ההתקשרות הראשונה, כפי שעשו.

הנתבעים חולקים גם על טענות התובע באשר לתמורה שהוסכמה, לטענתם הוסכם על תשלום של 5,000 ₪ לחודש למשך תקופת ההתקשרות, הא ותו לא.

טענות הצדדים

6.הנתבעים טוענים שלמרות שהחוזים שצרף התובע לכתב התביעה מזויפים, לצורך הבקשה לסילוק התביעה על הסף הם מוכנים להניח שהם החוזים הרלוונטיים, אולם אף כך התביעה התיישנה, וזאת משני נימוקים:

האחד, מאחר וגם התובע מודה שבתום שנת ההתקשרות הראשונה או מיד בתחילת השנה השנייה הופסקה ההתקשרות (סעיף 31 לכתב התביעה). מכאן שלשיטת התובע, הגורס שהפסקת ההסכם מהווה הפרתו, עילת התביעה התגבשה לכל המאוחר בחודש פברואר 2007, כך שהיה על התובע להגיש תביעתו לכל המאוחר בחודש פברואר 2014. התביעה הוגשה רק ביום 21.05.15, ומכאן שהיא התיישנה.

השני, לפי החוזה שצירף התובע לכתב התביעה (נספח א'), במקרה והחוזה יופסק בתום שנה, תערך התחשבנות רטרואקטיבית, והתובע יהא זכאי לתשלום על בסיס שונה, במקום 5,000 ₪ לחודש, ייערך חישוב לפי שעות הייעוץ שהושקעו בפרויקט, או לפי פורמט ריטיינר, לפי הגבוה, בתוספת קנס ביטול. לאור הסדר זה, עם הפסקת החוזה היה על התובע לדרוש לבצע חישוב רטרואקטיבי של התשלום לו הוא זכאי (אליבא דגרסתו) ולתבוע תשלומו. התובע לא עשה כן, ומשום כך התיישנה תביעתו.

7.התובע משיב לשתי טענות אלו, וטוען שבהתאם לפרשנותו הנכונה של הסכם הייעוץ, התביעה לא התיישנה.