שמן נ' חזי ואח'

"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהילים לד, טו).

מבוא

1.תביעה זו, תחילתה בסכסוך בין שני קהלים של מתפללים, אשר עשו שימוש לצרכי תפילה ולימוד בבית הכנסת "תפארת שלום" ברובע ג' באשדוד. כפי שיובהר בהמשך הדברים, רחק השלום מלשכון בבית הכנסת.

2.בכתב התביעה, שהגיש מר שלום שמן כנגד ה"ה אברהם חזי והלל חצרוני, עותר מר שמן, כי ה"ה חזי וחצרוני, בהיותם מייצגים של ציבור מתפללים, ישלמו לו דמי שימוש ראויים בגין השימוש אותו עושים על-פי הנטען, ה"ה חזי וחצרוני וציבור המתפללים אליו הם משתייכים, במבנה בית הכנסת "תפארת שלום" ברובע ג', אשדוד, וכן בחלק מן הציוד המצוי בו. עוד נטען, כי על ה"ה חזי וחצרוני לשלם למר שמן את שוויים של ספרי קודש ושוויו של ציוד המצוי בבית הכנסת, אותם רכש או קיבל מר שמן, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים מטעמו, ואשר על-פי הטענה נוכסו על-ידי ה"ה חזי וחצרוני וציבור המתפללים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3.מר שלום שמן (להלן – "הרב שמן"), משמש כרב, ובתקופה הרלוונטית לתביעה זו הנהיג ציבור מתפללים, אשר נהגו להתפלל וללמוד בבית הכנסת "תפארת שלום" שברובע ג' אשדוד (להלן – "בית הכנסת").

4.בבית הכנסת נהגו להתפלל גם ה"ה אברהם חזי והילל חצרוני (להלן – "חזי וחצרוני", בהתאמה), וציבור מתפללים נוסף.

5.בבית הכנסת מותקנים ארון קודש, שתי ספרית משני צדדי ארון הקודש ובמה לשליח הציבור, אשר נרכשו מכספים שתרמה הגב' אסתר צוברי.

6.בין קהלי המתפללים, היו מחלוקות באשר לאופן ניהול בית הכנסת, וניהול סדרי התפילה והלימוד בו (ראו בסעיפים 7 – 9 לתצהיר הרב שמן, ובסעיפים 29 – 36 לתצהירו של מר חצרוני).

בעקבות מחלוקות אלה, הדירו הרב שמן וציבור המתפללים המונהג על ידו את רגליהם מבית הכנסת, החל מחודש פברואר 2007 (ראו עדות הרב שמן בעמ' 29 לפרוט' ש' 32 – 33).

7.בין הצדדים התנהלה בוררות בבית הדין הרבני, שבסיומה נקבע, כי ציבור המתפללים עליו נמנים ה"ה חזי וחצרוני ישלמו, לציבור המתפללים עליו נמנה הרב שמן, סך של 400,000 ₪, עבור זכויות השימוש בבית הכנסת.

פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 11.6.2014 (ראו הפ"ב 36008-06-13).

8.משלא שולם הסכום שנקבע בפסק הבוררות, הגיש הרב שמן תביעה לבית משפט זה (ת"א 27544-01-14), ובגידרה ביקש, כי יינתן לו סעד הצהרתי לפיו חזי וחצרוני לא עמדו בתנאי פסק הבוררות, וכן צו עשה ולפיו תמורת הסך של 400,000 ₪ תינתן לו ולציבור המתפללים מטעמו זכות השימוש בבית הכנסת.

לאחר דיון בנוכחות הצדדים, נתן בית משפט זה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, בגידרה נקבעו התנאים למימוש פסק הבוררות, תוך שנותרה על כנה ההסכמה, כי זכות השימוש תינתן לציבור המתפללים עליו נמנים חזי וחצרוני תמורת תשלום הסך של 400,000 ₪.

9.בעקבות הסכמה זו שילם ציבור המתפללים עליו נמנים חזי וחצרוני את הסך של 400,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה עד למועד התשלום בפועל (ראו עדות הרב שמן עמ' 22 לפרוט' ש' 27 – 30).

המחלוקות

10.המחלוקות בין הצדדים, הן לכל אורך ורוחב היריעה. דהיינו, הן בשאלות הנוגעות לזכות התביעה האישית של הרב שמן, הן לשאלה אם קיימת עילה תביעה אישית כנגד חזי וחצרוני, הן בשאלת זכויותיו האישיות של הרב שמן בנכסים ביחס אליהם הוא עותר לתשלום דמי שימוש ראויים, והן ביחס לשווי הנכסים.

11.תחילה יש לדון בשאלה, באם עומדת לרב שמן עילת תביעה אישית; ככל שהתשובה לכך חיובית, אזי תעלה ותבוא השאלה, האם עילת תביעה זו עומדת לו באופן אישי כנגד ה"ה חזי וחצרוני.

במסגרת זו, יש מקום לדון בשאלה, באם יש לרב שמן זכויות כלשהן במבנה בית הכנסת, במיטלטלין המצויים בו (אשר נרכשו מהכספים שתרמה הגב' צוברי כמפורט בסעיף 5 לעיל) ובספרי הקודש.

12.ככל שתתגבר התביעה על שתי המשוכות לעיל, דהיינו תמצא יריבות ישירה בין הצדדים, ביחס למי מהנכסים הנטענים, אזי יהיה מקום לדון בשאלת שוויים של הנכסים (לגביהם נקבע שלרב שמן זכויות בהם), ובשאלת דמי השימוש הראויים בגינם.

13.לבסוף, היות ואין חולק שחזי וחצרוני אינם עושים שימוש ייחודי, בנכסים בהם טוען מר שמן כי יש לו זכויות, אזי ככל שימצא שיש מקום לחייב אותם בגין דמי שימוש ראויים או בגין שווי הנכסים, יהיה מקום לדון בשאלה באם יש מקום לחייבם במלוא הסכום.

14.יצויין, כי הצדדים, בכתבי הטענות מטעמם ובתצהירים שהוגשו, חלוקים ביחס לנסיבות שהובילו לכך שהרב שמן וציבור המתפללים שלו נאלצו להדיר את רגליהם מבית הכנסת.

לטענת הרב שמן, התנהגותם של חזי וחצרוני ובפרט של הנתבע 1 (מר חזי), אשר בין היתר הפרו צווי מניעה שניתנו על ידי בית הדין הרבני, הביאו לכך שבסופו של יום נאלצו הרב שמן וציבור המתפללים הסר לסמכותו, לחדול מלהגיע לבית הכנסת "תפארת שלום".

חזי וחצרוני אינם מכחישים קיומו של סכסוך בין הצדדים, על רקע של מחלוקת ביחס לאופן בו מתנהלות התפילות (ראו בסעיפים 7 – 9 לתצהיר הרב שמן, ובסעיפים 29 – 36 לתצהירו של מר חצרוני).

15.בהתאם ניתן לומר, כי קיומה של מחלוקת, בין שני הציבורים, היא שהביאה לכך שהרב שמן וציבור המתפללים שלו חדלו מלהגיע לבית הכנסת. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום להכריע בשאלה האם התנהגותם של ה"ה חזי וחצרוני וציבור המתפללים עליו הם נמנים היא שהובילה לכך, שכן למחלוקת זו אין כל רלוונטיות להשקפתי לסוגיית הטענות הרכושיות שבין הצדדים.

דיון והכרעה

האם עומדת למר שמן עילת תביעה אישית

16.הרב שמן טוען , כי הוא זכאי לשמי שימוש ראויים, בגין השימוש שנעשה במבנה בית הכנסת, בחלק מן ההשקעות שבוצעו במבנה בית הכנסת ובמיטלטלין המצויים בו, וכן זכאי לקבל פיצוי בגין שווי המיטלטלין ואוסף ספרי הקודש "שיח יוסף" שנותרו בבית הכנסת לאחר שהודרו רגלי הציבור הסר לסמכותו מבית הכנסת. לטענתו, בעובדה שחזי וחצרוני עושים שימוש בנכסים אלה ללא תשלום, הרי שהם עושים "עושר ולא במשפט". בהתאם, הדיון שלהלן יתמקד בשאלת זכויותיו של מר שמן בנכסים אלה ובשאלת קיומה של עילת תביעה בגינם.

מבנה בית הכנסת

17.כמפורט לעיל, הצדדים התדיינו במסגרת בוררות לפני בית דין צדק לממונות אשדוד, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים ולפיה ציבור המתפללים עליו נמנים חזי וחצרוני, ישלם סך של 400,000 ₪ לרב שמן ולציבור המתפללים הסר לסמכותו, וזאת תמורת זכויות השימוש בבית הכנסת.

אין בפסק הבורר כל התייחסות עבור התקופה בגינה ישולמו זכויות אלה, וכל התייחסות לשאלת עצם קיומן של זכויות בידי הרב שמן וציבור המתפללים שלו.

18.כפי שיובהר להלן, הרב שמן לא הצליח להניח תשתית עובדתית, ולו מינימאלית, ולפיה יש לו זכויות אישיות כלשהן בבית הכנסת, שהוא רשאי לסחור בהן ולקבל בגינן הכנסות לכיסו הפרטי. יתרה מכך, עולה מן הראיות שהונחו בפני, כי סוגיית זכות השימוש בבית הכנסת והתמורה שתשולם בגינה, הוכרעה בין הצדדים במסגרת הבוררות שניהלו שני הציבורים בבית הדין לממונות. לפיכך, הלכה למעשה עותר הרב שמן בתביעה זו לתשלום כפול בגין זכות השימוש בבית הכנסת ובמיטלטלין המותקנים בו, ככל שזכות כאמור נתונה לו.

19.על פי עדותו של הרב שמן, המגרש עליו בנוי בית הכנסת הינו בבעלות עיריית אשדוד (ראו עמ' 11 לפרוט' ש' 35 – 36), זכות השימוש בבית הכנסת ניתנה לעמותת "תפארת שלום" (ראו עמ' 11 - 12 לפרוט' הדיון), ועל פי עדותו הוא איננו תובע בשם עמותת "תפארת שלום" (ראו עמ' 12 לפרוט' ש' 14 - 15). כבר מכאן ברור, שאין לרב שמן זכות כלשהיא במבנה בית הכנסת, ועכל-כן נדונה לכישלון תביעתו לתשלום דמי שימוש בגין מבנה בית הכנסת והמיטלטלין המותקנים בו.

20.במהלך הדיון, משהובהר לרב שמן ולבאת כוחו, כי על פני הדברים, לא עומדת לרב שמן זכות תביעה אישית, אזי נטען, כי הלכה למעשה הרב שמן הגיש את תביעתו כמיופה כוחם של ציבור המתפללים עליו הוא נמנה (ראו בעדותו של הרב שמן עמ' 9 לפרוט' ש' 22 – 24), כפי שהיה במהלך ההתדיינות בין הצדדים בבית הדין צדק לממונות. אלא, שהרב שמן, על אף שעניין זה עלה עוד בשלבים המקדמיים של הדיון, לא הציג ייפוי כוח, ולפיו הוא רשאי לפעול בשמם של פלונים ואלמונים בעניינה של תביעה זו. בעניין זה העיד הרב שמן כך (ראו פרוט' הדיון עמ' 10 – 11):

" ש.לשאלת בית המשפט הגשתם פה תביעה ואתה טוען לזכות אישית, כי לא הצגת כל מסמך שאתה מיופה של משהו, האם אתה יכול להראות שאתה באופן אישי רכשת את הציוד מכספך, הגשת את התביעה בחלוף מעשור, אז נטל ההוכחה הוא עלייך, ותרומות לפי גרסתך זה לא רכישה אישית שלך?

ת.(מעיין במסמכים המצורפים לתצהיר שלו המונח על הדוכן), אם זה בצורה אישית אני לא יכול להוכיח שום דבר, אני עשיתי למען הציבור והאנשים התורמים הם סומכים עליי והם ידעו שאני הייתי מתרים אותם, הם לא היו נותנים כלום... כי זה היו כספים קטנים, הגשנו תצהיר מטעם אסתר.

ש.אני רוצה להציג בפנייך את השטר שנחתם בבית הדין וצורף כנספח ד' לתצהיר הנתבע 2, שם כתוב באופן מפורש, מצטט, הייפוי כוח הזה הוא רק לבד"ץ הבורר שהוא בד"ץ רבני הקריות ואין בידייך כל ייפוי כוח אחר לנהל את ההליך הזה כאן?

ת.כאן לא, שם כן. כאשר אמרתי שיש לי שם ייפוי כוח וכאן לא זה כיוון שבית המשפט ביקש ממני ייפוי כוח ואין לי אותו פה אבל הייפוי כוח שניתן כדי להדיין לפני הבוררים הוא ייפוי כוח אחד והוא תקף גם כאן.

ב"כ התובע:

אני מתנגדת, הוא מטעה אותו, הוא אמר את התשובה שלו והוא מטעה אותו.

ש.הצגת באיזה מקום ייפוי כוח אחר, או שמה שאני מציג לך זה הייפוי כוח?

ת.אני קיבלתי ייפוי כוח מהמתפללים ומסרתי אותו בבית הדין.

ש.לשאלת בית המשפט אתה יכול להראות ייפוי כוח מעבר לכך?

ת.הייפוי כוח הוא מה שהוגש לבית הדין, אם לא, לא היו דנים בעניינים שלי.

ש.לשאלת בית המשפט איפה ייפוי הכוח שאתה טוען לו?

ת.אין את זה פה.

ש.אתה מנהל הליך ומגיש תצהיר כי אתה מייצג ציבור אבל את המסמך החשוב ביותר אין בידך, מדוע לא טרחת לצרף את המסמך שאתה טוען לגביו ככל והוא קיים, להראות מה המקור לכך שיש בידייך סמכות לייצג את הציבור ובפרט שבכתב ההנה זה כבר נטען כך שהיה לך זמן לתקן את זה?

ת.(משתהה בתשובתו) אני מוכן להביא את זה לדיון הבא. אני טוען שהייפוי כוח הוא כללי להכל, נתנו לי גם כתוב לייצג אותם בכל הדברים, רק אין לי אותו פה."

מן האמור לעיל בעדותו של הרב שמן עולה, שגם בהיבט זה לא עלה בידיו להניח תשתית להגשת התביעה כמיופה כוח של ציבור המתפללים, שכן יפויי כוח להגשת תביעה זו, בשם ציבור מתפללים, לא הוגש.

21.גם אם היה מוכיח הרב שמן, וכאמור לא עלה בידו להניח כל תשתית בעניין זה, כי הוא פועל כמיופה כוח של ציבור מתפללים, הרי שאין בכך כדי להועיל לו להשקפתי, שכן זכות השימוש הוקצתה לעמותת "תפארת שלום", ולא לרב שמן ולציבור המתפללים הסר לסמכותו (ראו עמ' 11 - 12 לפרוט' הדיון).

22.לא זו אף זו. הרב שמן הודה בעדותו, כי ההקצאה לשימוש בבית הכנסת ניתנה לעמותת "תפארת שלום" ללא תמורה, וכי נרשם בהסכם ההקצאה שחל איסור להעביר את הרשות או לשתף אדם אחר ברשות, בין בתמורה ובין ללא תמורה (ראו בעדותו עמ' 26 – 27 לפרוט'). הרב שמן אף העיד, שידוע לו כי אין לגבות תמורה עבור זכויות השימוש (ראו עמ' 27 לפרוט' ש' 5 – 7).

מכאן שהרב שמן וציבור המתפללים שלו, לא היו רשאים לסחור בזכויות השימוש בבית הכנסת, וממילא לא הייתה להם רשות לעשות רווח כספי או לקבל הכנסות, מקרקע שהועמדה לשימוש לצרכי תפילה ולימוד, ללא כל תשלום על ידי עיריית אשדוד.

סוגיית תשלום דמי השימוש הוכרעה בהליך הבוררות

23.נימוק נוסף לכך, שיש לדחות את התביעה בהקשר זה, מצוי בכך שעניין זה הוכרע בהסכם בין הצדדים, במסגרת הבוררות שהתנהלה בבית הדין לממונות. בהתאם, הרב שמן מבקש פיצוי כפול בגין זכויות השימוש במבנה בית הכנסת, ולצורך כך הוא מפצל באופן מלאכותי בין דמי השימוש במבנה (אותו מכנה באת כוחו ה"עץ"), לבין דמי השימוש השוטפים, בגין השימוש שנעשה מיום הדרת רגליהם של הרב שמן וציבור המתפללים, ועד ליום התשלום.

24.תחילה יש לומר, כי גם אם היו לרב שמן ולציבור המתפללים זכויות שימוש בלעדיות בבית הכנסת, שניתן לסחור בהן, אזי לא יכולה להיות מחלוקת שאין לרב שמן זכויות כלשהן במבנה בית הכנסת ובמקרקעין עליו הוא בנוי, שכן על-פי עדותו הזכויות הקנייניות במקרקעין ובמבנה נתונות לעיריית אשדוד (ראו עמ' 11 לפרוט' ש' 35 – 36). לפיכך, הרב שמן איננו יכול לסחור ב"עץ" כמטאפורה של באת כוחו, ולכל היותר, ההסכם בין הצדדים, אשר הושג בבית הדין צדק לממונות, יכול היה להתייחס לזכויות השימוש של הרב שמן וציבור המתפללים שלו במבנה בית הכנסת.

25.ואכן, בדיון שהתקיים בת"א 27544-01-14, בפני כב' השופט ע' כהן (ראו בעניין תביעה זו את סעיפים 8 ו- 9 לעיל), אמר מר יוסף שמן (בנו של הרב שמן), את הדברים הבאים:

"בסופו של דבר הוחלט שאנו מציעים 400,000 ₪ והם יתפנו. בית הדין החליט לתת להם את זכות הקדימה, לתת לנו את ה- 400,000 ₪ ושאנו נמכור כביכול את הזכות שלנו. המשמעות היא שאין לנו זכות שימוש בבית הכנסת. את ה- 400,000 ₪ האלה אנו אמורים לקבל עבור הוויתור על זכות השימוש.

הכוונה היא שהוויתור הוא על זכות השימוש בבית הכנסת לאבא שלי ולציבור שהוא מייצג." 

יצויין, כי הרב שמן הצהיר בתחילה הדיון, כי "אני מבקש שבקשר לנסיבות המקרה יעיד בני, שהוא ניהל עבורי את כל ההליך והוא מתמצא בעובדות יותר ממני."

26.על רקע דברים אלה ניתן להבין את ההסכמה בין הצדדים בתביעה הנ"ל, ולפיה (ראו סעיף ו' להסכם בין הצדדים עמ' 4 לפרוט' הדיון בת"א 27544-01-14):

"מוסכם כי היה והכסף לא יופקד בידיה הנאמנות של עו"ד ווייסלר, עד למועד שנקבע לעיל (11.8.14), תעבור הזכות לרכוש את זכות השימוש מושא הסכם זה, לידיו של מר שמן בשם קהילתו ובמקרה כזה, יופקד סכום של 400,000 ₪ בידיו הנאמנות של עו"ד ברק, עד ולא יאוחר מיום 11.10.14, ועל הנאמנות יחולו ההוראות המפורטות לעיל. להסרת ספק מובהר, שהסכום של 400,000 ₪ ישולם על ידי מר שמן ללא תוספת הצמדה או ריבית."

לפיכך, מששילמו חזי וחצרוני וציבור המתפללים אליו הם משתייכים, עבור זכויות השימוש בבית הכנסת, אזי לא נותר עוד סכום לתשלום בגין זכות זו, ועתירת הרב שמן לתשלום נוסף היא בבחינת דרישה לתשלום כפול.

27.יצויין עוד, כי עולה מכתבי הטענות של הצדדים, שההסכמה בבית הדין לממונות היתה, כי הסכום שישולם יתבסס על הערכת שמאי. עוד הוסכם, לאחר שהשמאי מסר את חוות דעתו, שציבור אחד ישלם למשנהו סך של 400,000 ₪, המהווה מחצית הערכת השמאי, שמונה על ידי בית הדין. בסופו של דבר ההסכמה היתה, כי ציבור המתפללים אליו משתייכים חזי וחצרוני הוא שישלם לציבור המתפללים אליו משתייך הרב שמן.

28.חוות דעתו של השמאי אייל אריאל, שעל יסודה הושגה ההסכמה בין הצדדים, צורפה כנספח ח' לתצהירו של מר חצרוני, וממנה עולה, כי השמאי העריך את "שווי השימוש" במבנה בית הכנסת, ולא את שווי המבנה כנטען על-ידי הרב שמן ובאת כוחו.

זאת ועוד, השמאי בחוות דעתו, פירט את רמת הגימור במבנה בית הכנסת, ואת המיטלטלין המצויים בו. מכאן שבחוות דעתו, ביחס לשווי השימוש, לקח בחשבון את עובדת קיומם של ארון הקודש, הספריות ובמת שליח הציבור, שאין מחלוקת שכבר היו מותקנים במקום במועד עריכת חוות הדעת.

עניין זה מחזק את המסקנה, כי תביעתו של הרב שמן, גם אם היה לה בסיס כלשהו, היא בבחינת תביעה לתשלום כפול בגין השימוש במבנה בית הכנסת והמיטלטלין המצויים בו.

29.עוד יש להוסיף לעניין זה, כי על פי תצהיר שהוגש על ידי מר חזי, מספר אנשים, אשר נמנים ככל הנראה על ציבור המתפללים הנאמן לרב שמן, חתמו על מסמכים ולפיהם אין להם דרישות וטענות ביחס לחובות וזכויות בבית הכנסת "תפארת שלום", וכי הם מוותרים על חלקם בבית הכנסת "תפארת שלום", וזאת לנוכח העובדה ולפיה, בניגוד לשטר הבוררות, לכאורה, פנה הרב שמן לבית משפט זה (ראו נספחים ד' 3 עד ד' 8 לתצהיר עדותו הראשית של מר חזי). היות, ולטענת הרב שמן תביעתו היא בשם ציבור המתפללים הנאמן לו, אזי לכאורה, עולה מן האמור כי קיבל ביתר סכום עבור מתפללים, שכלל לא מבקשים תשלום עבור זכויות וחובות הקשורים לבית הכנסת "תפארת שלום".

30.לבסוף יש לומר, כי היות והרב שמן העיד, כי עזב את בית הכנסת "תפארת שלום" יחד עם ציבור המתפללים שלו בחודש פברואר 2007 (ראו עמ' 29 לפרוט' ש' 32 - 33), ותביעה זו הוגשה בחודש אפריל 2016, הרי שמכאן שהתיישנה תביעה לתשלום דמי שימוש בגין תקופה שקדמה לחודש אפריל 2009.

לא ניתן לתבוע דמי שימוש בגין נכס שהועמד ללא תמורה לטובת הציבור

31.כמפורט לעיל, טוען הרב שמן, כי תביעתו לתשלום בגין השימוש שעושים חזי וחצרוני וציבור המתפללים במבנה בית הכנסת, מבוססת על הסכמת הצדדים להתדיין בעניין זה במסגרת בוררות, וכי לנוכח הסכמה זו לא ניתן לטעון שאין עילת תביעה בעניין זה.

32.אין מחלוקת, כי סוגיית השימוש בבית הכנסת נדונה בפני בית הדין לממונות, אשר במסגרת הבוררות בין הצדדים קבע, כי על ציבור המתפללים שעליו נמנים חזי וחצרוני, לשלם לרב שמן וצבור המתפללים הנתון לסמכותו, סך של 400,000 ₪. אין מחלוקת כי בסופו של דבר, לאחר ההליך שהתנהל בבית משפט זה בת"א 27544-01-14, שולם הסך של 400,000 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה) לציבור המתפללים עליו נמנה הרב שמן.

על אף ששולמה תמורה בגין זכויות השימוש, הוגשה תביעה זו, ובגידרה תובע הרב שמן באופן אישי את ה"ה חזי וחצרוני, עבור זכויות השימוש, בגין התקופה שמיום הדרת רגלי הציבור עליו הוא נמנה ועד ליום שבו שולמה התמורה בסך של 400,000 ₪.

33.להשקפתי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות בשל אי החוקיות הגלומה בה.

34.דרישת תשלום עבור שימוש בקרקע ציבורית, שהועמדה ללא תשלום לטובת מטרה ציבורית, נגועה להשקפתי באי חוקיות שבית המשפט איננו יכול לתת לה יד. בדנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף הים (1994) בע"מ, פ"ד נו(1) 56 (2001), בעמ' 105 – 106 נקבע כך:

"אכן, טענת אי-חוקיות הנשמעת מפיו של נתבע מסִבה אי-נחת רבה. פלוני כרת מרצונו הסכם עם תובע, ובמהלך הדברים הרגיל אף נהנה מפירותיו. והנה עתה, סב הוא פלוני על עקביו, מתכחש הוא לחיובים שנטל על עצמו ונושא הוא ברמה דגל של שמירת שלטון החוק. נתבע מעין-זה אפשר נבוז לו בלבנו, והיה הוא בעינינו כטובל ושרץ בידו. עם זאת תהא הרגשתנו רעה כאשר תהא, חייבים אנו להשיב על שאלה התובעת פתרון במפגיע, והשאלה היא: האם נסב ראשנו אל-צד ונתעלם מאי-החוקיות, או שמא נסיק את המסקנה הנדרשת ונמנע סעד מן התובע. גם ראשונים עמדו לפני קושי זה והכרעתם הייתה חד-משמעית, לאמור: תובע לא יישמע בתביעה הסומכת עצמה על הסכם בלתי חוקי; נבלע את רוקֵנו ונדחה תביעה הסומכת עצמה על עילה בת-עוולה. ובלשונו של הלורד מנספילד (Lord Mansfield) בפרשת Holman v. Johnson [48], at p. 1121 (כפי שתרגמם השופט זילברג בע"א 110/53 ג'יקובס נ' קרטוז (פרשת ג'יקובס [30]), בעמ' 1408-1407):

הטענה, כי החוזה שבין התובע והנתבע הוא בלתי מוסרי או בלתי חוקי, תצרום תמיד את האוזן מאד, בשמענו אותה יוצאת מפי הנתבע. ברם, לא כדי להיטיב עם הנתבע הוא שאנו מרשים את השמעת הטענה. יסודו של דבר בעקרונות-מדיניות כלליים אשר הנתבע – אם מותר לומר: דרך מקרה רק – מפיק תועלת מהם כלפי התובע, בניגוד לצדק האמיתי... לא למען תועלתו של הנתבע, אלא מפני ש[בית-משפט – מ' ח'] לא יתן סעד לתובע שכזה.

וכפי שנאמר בפסק-דין אמריקני אחד, אף הוא בתרגומו של השופט זילברג בפרשת ג'יקובס (שם [30], בעמ' 1408):

'...בסרבו לבצע חוזים כאלה, אין בית-המשפט פועל לטובת אחד הצדדים או לשם שמירת הזכויות הנטענות על-ידי הצד, אלא הוא פועל למען כבודו ויקרו הוא, טובת הציבור וחוקי המדינה'."

זהו גם המקרה שלפני.

35.יוזכר תחילה, כי הרב שמן העיד, שההקצאה לשימוש בבית הכנסת ניתנה לעמותת "תפארת שלום" ללא תמורה, וכי נרשם בהסכם ההקצאה שחל איסור להעביר את הרשות או לשתף אדם אחר ברשות, בין בתמורה ובין ללא תמורה (ראו בעדותו עמ' 26 – 27 לפרוט'). הרב שמן אף העיד, שידוע לו כי אין לגבות תמורה עבור זכויות השימוש (ראו עמ' 27 לפרוט' ש' 5 – 7).

36.אלא שלטענתו, ה"ה חזי וחצרוני, בהסכמתם להתדיין בפני בית הדין צדק לממונות, והסכמתם לשלם תמורת דמי השימוש סך של 400,000 ₪, מסכימים לכאורה שזכויות השימוש בבית הכנסת ניתנות למסחר, על אף שהוקצו ללא תשלום לעמותת "תפארת שלום". להשקפתי, כפי שקבע בית המשפט העליון בפרשת "שף הים" הנ"ל, אין בהסכמה זו כדי לגבור על אי החוקיות הנגועה במסחר בזכות שהוקצתה למטרה ציבורית ללא תשלום.

37.יש לומר, כי התלבטתי בעניין זה, וזאת לאור ההלכה שנפסקה בע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים (4.8.2014), ולפיה, יש לראות צד כמושתק מלטעון טענות עובדתיות סותרות בשני הליכים שונים (וראו יישומה של הלכה זו בע"א (ב"ש) 12119-02-18 ברמי נ' יפת (פורסם ב"נבו" 25.10.2018)).

יחד עם זאת, אינני מוצא מקום להחיל הלכה זו על ענייננו משני טעמים.

38.תחילה כך, היות ועיון בהליכים שהתנהלו בבית הדין לממונות, מעלה, כי הצדדים המתדיינים היו ציבור המתפללים, ולא באופן אישי הרב שמן וה"ה חזי וחצרוני. היות שכך, בשל העובדה שאין זהות בצדדים המתדיינים, ספק בעיני אם יש מקום להחיל הלכה זו.

39.שנית, וכאן העיקר, כאשר על כפות המאזניים אי החוקיות אל מול השתקת חזי וחצרוני, אזי משקל משמעותי יותר בעיניי הוא המשקל שיש לתת לאי החוקיות, שלה בית המשפט איננו רשאי לתת תוקף, לא רק בשל הטעמים המפורטים בהלכת "שף הים" דלעיל, אלא גם בשל הוראת סעיף 30 לחוק החוזים ולפיו, הסכם שמטרתו היא בלתי חוקית, או סותר את תקנת הציבור, בטל.

השקעות שבוצעו במבנה בית הכנסת ומיטלטלין המצויים במבנה

40.הרב שמן טוען לזכויות גם במיטלטלין שונים המצויים בבית הכנסת, וכן לזכויות בהשקעות שביצע במבנה בית הכנסת (כמפורט בנספחים 34, 35 ,35א' לתצהירו).

41.בכל הקשור למיטלטלין, טוען הרב שמן, כי יש לו זכויות בארון הקודש, בספריות הצמודות לו משני צדדיו וכן בתיבת שליח הציבור. בעניין טענתו זו, מסתמך הרב שמן על שני מקורות ראייתיים. האחד, מסמך אשר חתום על ידי מר אברהם חזי, אשר נחזה להיות בשם עמותת "תפארת שלום" (ראו נספח 7 לתצהירו של הרב שמן), ובו נרשם:

"הננו לאשר בזה כי הארון קודש עם הספריות הצמודות לארון קודש משני צדדיו בצד המזרחי של ביהכנ"ס 'תפארת שלום' בקרית אברמסקי אשדוד וכן ספר התורה החדש של הג' שושנה דאר שהכניסה לביהכ"נס ע"ש בעלה ר' שמעון דאר ע"ב וכן התיבה החדשה שתרמה הגב' אסרת צברי לביהכ"נס לצורך השאלה בלבד וכן הספרים שבספריה החתומים בחותמת בשם ספריית אוצר הספרים 'שיח יוסף', הינם מושאלים לביהכ"נס 'תפארת שלום' בקרית אברמסקי אשדוד, והאחראי הבלעדי עליהם הוא שלום שמן ... ומשפחתו ואילו לאף אדם מלבדו להוציא מכל הדברים המפורטים למעלה ללא רשותו ומביהכ"נס כלום עם כל המשתמע מכך"

42.מקור נוסף מצוי בתצהיר שמסרה הגב' אסתר צוברי, שם נרשם בסעיף 2 כך:

"אני תרמתי מכספי האישי את ארון הקודש, הספריות, תיבת החזן, לע"נ אמי, וכן הספרים שתרמתי לע"נ בני יואל, לשימוש ציבורי. התרומה לא היתה לבהכנ"ס זה או אחר, אלא הפקדתי בידי הרב שלום שמן שליט"א שהוא יהיה האחראי הבלעדי לדאוג שארון הקודש והספריות ותיבת החזן והספרים יהיו בשימוש הראוי ובמקום הראוי, היכן שירצה והיכן שיראה לנכון הכל לפי שיקול דעתו הבלעדי."

43.הגב' צוברי נחקרה בחקירה נגדית על האמור בתצהירה, ובמסגרת חקירתה מסרה כי תרמה את הכסף לצורך רכישת ארון הקודש, הספריות והתיבה, וזאת לצורך עילוי נשמתה של אמה ז"ל, ובהתאם מסרה את הסכום הדרוש לצורך כך לרב שמן באמצעות אשתו.

בתשובה לשאלה בחקירה נגדית, השיבה הגב' צוברי, כי היא שמחה שארון הקודש הספריות והתיבה נמצאים בבית הכנסת, ומשמשים למטרה שלשמה הם נרכשו (ראו עמ' 30 לפרוט' ש' 29 - 31).

הגב' צוברי הוסיפה, כי לגישתה הרב שמן רשאי לעשות ברכוש זה כבתוך שלו, שכן היא נתנה לו את הכסף הדרוש לצורך כך 'שיעשה בזה מה שהוא רוצה אם הוא רשאי לקבל בשבילו כסף אני משיבה שאני חושבת, אם הוא יצא מבית הכנסת... ככה שהוא יקבל כסף? ממי יקבל כסף? זה זכותו, זה זכותו' (ראו עמ' 31 לפרוט' ש' 7 – 18).

הרב שמן בעדותו מסר, כי "זה ניתן לי כתרומה וזה לציבור שאני מייצג" (עמ' 10 לפרוט' ש' 1), וכי "אם זה בצורה אישי אני לא יכול להוכיח שום דבר, אני עשיתי למען הציבור והאנשים התורמים הם סומכים עלי והם ידעו שאני הייתי מתרים אותם, הם לא היו נותנים כלום." (עמ' 10 לפרוט' ש' 23 – 25).

44.לגישתי, מן האמור לעיל, עולה כי לרב שמן אין זכות אישית כלשהי - לא בהשקעות שבוצעו במבנה בית הכנסת, ולא במיטלטלין, אשר נרכשו מן הכספים שתרמה הגב' צוברי. לכל היותר, נמסרו לו כספים כתרומה, על מנת שיעשה בכספים אלה למען הציבור.

45.בכל הקשור להשקעות שבוצעו במקרקעין, הוגשה כראיה רשימה, שנכתבה בכתב יד, ובה פירוט לכאורה של עבודות שבוצעו בבית הכנסת, כשבצד הפירוט מחירים ששולמו לכאורה בגין אותן עבודות (ראו נספח 34 לתצהירו של הרב שמן).

לא רק שאין ברשימה זו דבר שמצביע על כך שיש לרב שמן זכות כלשהי באותן עבודות, אלא שעל פי סעיף 21 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, היות והזכויות במבנה נתונות לעיריית אשדוד, אזי בידי עיריית אשדוד הזכות להחליט אם היא דורשת את פירוק אותן עבודות או היא משלמת עבור שווי אותן עבודות.

46.עוד יש לומר, שעל פני הדברים מי שנשאה בהוצאות בגין אותן עבודות היא עמותת "תפארת שלום", שכן הזמנות של אותן עבודות (ראו נספחים 35 ו 35א' לתצהירו של הרב שמן) נרשמו על שם "בית הכנסת תפארת שלום", ולא על שמו של הרב שמן.

בכל מקרה, הרב שמן לא הביא ולו בדל של ראיה לכך, שהוא נשא מכיסו הפרטי בעלות של אותן השקעות נטענות.

47.על יסוד המתואר לעיל, יש לקבוע שלא עלה בידי הרב שמן להוכיח, כי קיימות בידיו זכויות אישיות בהשקעות שבוצעו במבנה בית הכנסת.

48.בכל הקשור למיטלטלין, קרי, ארון הקודש, ארונות הספרים, והתיבה לשליח הציבור, עולה מדבריה של הגב' צוברי כי היא תרמה את הסכום, שבאמצעותו נרכשו פריטים אלה, לטובת הציבור למען עילוי נשמתה של אמה ז"ל. אמנם, הגב' צוברי ציינה כי מסרה את הסכום הדרוש לצורך כך לרב שמן, על מנת שיעשה בו כרצונו, לצורך רכישת אותם פריטים, אך ברור מדבריה כי לא עשתה כן, כמתנה אישית לרב שמן, אלא כדי שארון הקודש, הספריות ותיבת שליח הציבור ישמשו את הציבור, ובעצם השימוש תינתן זכות לאמה ז"ל. כאמור לעיל, הגב' צוברי העידה עוד, כי היא שמחה שארון הקודש הספריות והתיבה נמצאים בבית הכנסת, ומשמשים למטרה שלשמה הם נרכשו (ראו עמ' 30 לפרוט' ש' 29 - 31).

49.בצד זאת העידה הגב' צוברי, כי להשקפתה הרב שמן זכאי לקבל תמורה עבור פריטים אלו, אלא שאין בכך להשקפתי, משום אחיזה לכך שיש לרב שמן זכות אישית באותם פריטים. יש להבדיל בין תחושתה האישית של הגב' צוברי, לבין הזכות המשפטית. מרגע שתרמה את הכספים הדרושים לטובת הציבור, אזי גם אם ראתה ברב שמן כמי שיוציא לפועל את בקשתה, וכמי שאחראי לאותם חפצים, אין בכך כדי להקנות לו זכות אישית.

50.אוסיף בהקשר האמור, כי בהתאם להוראות חוק הנאמנות, תשל"ט – 1979 (להלן - "חוק הנאמנות") הקדשת נכסים למטרה כלשהי טעונה מסמך בכתב, שבו מביע יוצר ההקדש את כוונתו ליצור הקדש ואת מטרותיו (ראו סעיף 17 לחוק הנאמנות).

על פני הדברים, הגב' צוברי במעשיה ביקשה ליצור הקדש, למען עילוי נשמת אמה המנוחה, באמצעות הרב שמן. אלא שלא נערך מסמך כאמור, ובמקרה כזה רשאי בית המשפט להצהיר על קיומו של הקדש ולהגדיר את מטרותיו, נכסיו, תנאיו וכו' (ראו סעיף 17(ג) לחוק).

51.עניין זה לא בא לפני בטיעונים מטעם הצדדים, אך יש לומר כי אילו הייתי נדרש אליו, אזי העובדה שארון הקודש, הספריות והתיבה לשליח הציבור משמשים ציבור מתפללים בבית הכנסת "תפארת שלום" (והם אף מותאמים למבנה בית הכנסת, כפי שהעיד הרב שמן בעמ' 20 לפרוט' ש' 23 - 24), ממלאת בצורה ראויה את המטרה לשמה תרמה הגב' צוברי את הכספים. מנגד, מסחר באותם מיטלטלין, ולו באמצעות דרישה לתשלום עבור השימוש בהם, איננה מקיימת להשקפתי באופן ראוי הקדשת נכסים המשמשים לעילוי נשמת אמה המנוחה של הגב' צוברי.

52.יש לציין בהקשר האמור, כי אני מבדיל בין זכות קניינית רכושית, לבין האפשרות שייתכן ונתונה בידי הגב' צוברי להורות את אשר יעשה באותם מיטלטלין, אשר נתרמו כאמור על פי הוראותיה. ייתכן הדבר, ואינני מחווה דעה בעניין זה, כי ככל שהגב' צוברי איננה שבעת רצון מן העובדה שהפריטים הללו אינם משמשים את ציבור המתפללים הקשור ברב שמן, ובכך אולי לא משמשים לייעוד לשמו תרמה את אותם פריטים, כי תוכל לפנות בתביעה להשבת אותם פריטים ולהשמתם במקום אחר בהתאם לקביעתה. אני ער לכך, שעל-פי עדותו של הרב שמן, ארון הקודש והספריות נבנו באופן שמתאים למבנה בית הכנסת, ולכן ספק באם ניתן להעבירם למקום אחר, אך אין בעובדה זו, ככל שקיימת בידי הגב' צוברי זכות תביעה בגינם, כדי להקנות זכות רכושית קניינית לרב שמן.

אוצר הספרים "שיח יוסף"

53.הרב שמן טוען לזכות רכושית בספרי קודש שונים, אשר נחתמו בחותמת "אוצר הספרים שיח יוסף". בתמיכה לטענתו זו, הוא טוען בתצהירו (ראו סעיף 68), כי "הפעילות רובה ככולה נעשתה מכספים שאני או מי מטעמי השגתי וגייסתי לאוצר הספרים. הרכישות והניהול התבצעו על ידי בניי. אוצר הספרים מתנהל ללא כל קשר כלשהו לבית הכנסת, למעט עצם העובדה שהוא התקיים בתוך בית הכנסת".

מטעמו הוגש גם תצהיר של בנו, מר מאיר שמן, אשר הצהיר, כי קיבל על עצמו לנהל את אוצר הספרים בשם אביו, ולצורך כך היה מגייס באופן אישי תרומות של ספרים, ואף רכש ספרים באמצעות כספים שקיבל אביו מתורמים שונים.

לתצהירו של מר מאיר שמן צורפה רשימת ספרים שנערכה על-ידו (ראו נספח א' לתצהיר), ושעל פי הנטען מהווה את אוצר הספרים "שיח יוסף".

54.אברהם חזי בתצהירו איננו מתייחס כלל לסוגיית הספרים, ואילו הילל חצרוני בתצהירו מציין כי ישנם ספרים שנתרמו על ידו וישנם ספרים שנתרמו על ידי אחרים, אלא שעיון בנספחים אליהם הפנה מר חצרוני בעניין זה (נספחים י"ח ו- י"ט לתצהירו), אינם כלל במחלוקת, שכן אין מדובר בספרים שעל פני הדברים חתומים בחותמת של אוצר הספרים "שיח יוסף".

שונים הם פני הדברים לגבי הספרים אליהם התייחס מר חצרוני בנספח כ' לתצהירו, שלגביהם נטען כי הושמה עליהם מדבקה של אוצר הספרים "שיח יוסף", לאחר שנחתמו קודם לכן בחותמת של עמותת "תפארת שלום".

55.מן האמור לעיל עולה, כי אין הכחשה של ממש של הנתבעים בעובדה שקיימים בבית הכנסת ספרים המהווים את אוצר הספרים "שיח יוסף", ואשר הובאו לבית הכנסת על ידי הרב שמן ובנו.

56.כאמור בתצהירים של הרב שמן ובנו, מר מאיר שמן, אוצר הספרים הוקם לצורך עילוי נשמת יוסף שמן ז"ל (אביו של הרב שמן). לפיכך, להשקפתי בעניין זה, בשונה מיתר הדברים, עלה בידי הרב שמן להראות כי יש לו, ולו זכות חזקה באוצר הספרים "שיח יוסף".

57.אם זאת יש לומר, כי הרב שמן לא הראה, כי פעל להשבת אוצר הספרים "שיח יוסף" לידיו, בין באמצעות פנייה לחזי וחצרוני, בין באמצעות פנייה לעמותת "תפארת שלום", ובין בנקיטת הליך משפטי בעניין זה. ייתכן הדבר, כי אילו היתה נעשית פנייה כאמור, היתה ניתנה הסכמה, שאוצר הספרים יימסר לידיו של הרב שמן.

האם יש תביעה אישית כנגד חזי וחצרוני

58.אין מחלוקת שחזי וחצרוני אינם מחזיקים באופן אישי בבית הכנסת, במיטלטלין ובאוצר הספרים "שיח יוסף", ולכל היותר ניתן לומר כי הם עושים שימוש לא ייחודי בכל אלה.

די בכך כדי לשלול קיומה של תביעה אישית כנגד חזי וחצרוני בגין דמי שימוש בבית כנסת במיטלטלין ובאוצר הספרים.

59.בעניין זה טוען הרב שמן, כי חזי וחצרוני הם נציגי ציבור המתפללים, שממשיך לעשות שימוש בבית הכנסת, במיטלטלין ובאוצר הספרים, ולמעשה תביעתו מופנית כנגדם בהיותם הנציגים המוסמכים (ראו בעדותו עמ' 9 לפרוט' ש' 22 – 24; עמ' 24 לפרוט' ש' 2 – 3).

60.דין טענה זו להידחות, מהטעם הפשוט שאין בתצהיר ובראיות שהוגשו מטעמו של הרב שמן, ולו ראשית ראייה לכך שחזי וחצרוני הם מיופי כוח רשמיים של ציבור המתפללים. בעדותו טען הרב שמן, כי יפויי כוח כאמור הוצג בבית הדין הרבני (ראו עמ' 24 לפרוט' ש' 4 – 5), אלא שיפויי כוח זה לא הוצג כראיה בהליך זה, ומכאן שלא עלה בידי הרב שמן להוכיח, את יחסי השליחות הנטענים בין ה"ה חזי וחצרוני לבין ציבור המתפללים.

הרב שמן נדרש להסביר בחקירתו הנגדית, מדוע לא נתבע כל ציבור המתפללים והתביעה הוגשה באופן אישי כנגד חזי וחצרוני. עיון בתשובותיו מעלה, כי לא עלה בידו לנמק מדוע נמנע מלהגיש תביעה נגד הציבור כולו, פרט לאמירה ולפיה "הבורר החליט..." או ש"העמותה חתמה" (ראו עמ' 24 – 25 לפרוט'), וכי חזי וחצרוני הם מיופיי כוח, אלא שכאמור לעיל, יפויי הכוח לא הוצג כראיה, וככל שהוא קיים אין לדעת מה תוכנו.

61.גם אם היתה ראייה לכך, אין בכך כדי להקנות לרב שמן, זכות לתביעה אישית כנגדם, ככל שלא עוולו כלפיו באופן אישי. ה"ה חזי וחצרוני אינם מחזיקים באופן ייחודי, במבנה בית הכנסת, במיטלטלין או באוצר הספרים "שיח יוסף", וכל אלה מצויים במבנה ציבור, אשר פתוח על פני הדברים לציבור כולו.

62.לאור כל האמור לעיל, גם מטעם זה דין התביעה להידחות בכל הקשור לדרישה האישית שהופנתה כלפי חזי וחצרוני לתשלום דמי שימוש בגין בית הכנסת, המיטלטלין ואוצר הספרים.

63.יוער, כי בשים לב לעובדה, ולפיה לא הוכח שיש מקום לראות בחזי וחצרוני כמיופי כוח של ציבור המתפללים, אזי גם אם היה נמצא שיש מקום לחייב את ציבור המתפללים, עליו הם נמנים, בדמי שימוש בגין בית הכנסת והמיטלטלין, אזי היה מקום לחייב את חזי וחצרוני באופן יחסי כחלקם בסך ציבור המתפללים.

64.היות ואין עילת תביעה אישית כלפי חזי וחצרוני, אזי גם אין רבותא בטענת הרב שמן, כי התובע הוא השולט בתביעתו ורשאי לתבוע את מי שיחפוץ, וכי ככל שסברו חזי וחצרוני, שיש להפנות את התביעה כלפי אחרים, אזי היה עליהם לשלוח הודעות לצד ג'.

התובע אכן רשאי לתבוע את מי שיחפוץ, אך עליו לבסס יריבות ועילת תביעה אישית כלפי הנתבע. בענייננו, אין כל יריבות אישית בין הרב זמן לחזי וחצרוני.

65.יש לדחות גם את תביעתו האישית של הרב שמן כלפי מר חזי לתשלום סך של 9,313 $, בהתאם למפורט בנספח 7 לתצהירו של הרב שמן, שם נרשם, כי וועד בית הכנסת, באמצעות מר חזי מאשר שהרב שמן העביר לבית הכנסת סך של 9,313 $ עבור שיפוץ עזרת הנשים, וכי הוא זכאי לשיפוי בגין סכום זה מ"כל ההכנסות שייכנס לבית הכנסת... עד לגמר החוב".

מן האמור במסמך זה עולה, שהחוב בעניין זה איננו חוב אישי של מר חזי, אלא חוב, ככל שלא נפרע עד היום, של העמותה המפעילה את בית הכנסת. יתרה מכך, הרב שמן העיד, כי בית הכנסת הושכר למטרת אירועים, וכי הכנסות שהתקבלו בידיו הועברו לצורך תשלום חובות לבעלי מקצוע ולצורך ביצוע השקעות (ראו עמ' 29 לפרוט' ש' 7 - 8), אלא שלא נעשה על-ידו רישום של ההכנסות וההוצאות (ראו עמ' 29 לפרוט' ש' 10 – 11) . לפיכך, גם אם היתה עומדת לרב שמן זכות תביעה בגין האמור בהסכם זה, הרי שלאור עדותו יש לומר, כי הסכם זה קויים, וכי קיבל לידיו את הסכום הנטען, וכי העובדה שאין תיעוד מדוייק ביחס להיקף ההכנסות ולהוצאות מהווה מחדל ראייתי הרובץ לפתחו. ככל שנותרה יתרה שלא שולה, אזי החוב בגינה הוא של עמותת "תפארת שלום" ולא של מר אברהם חזי באופן אישי.

שווי הנכסים הנטענים ודמי השימוש הראויים בגינם

66.לאור מסקנתי לעיל, לפיה, דין התביעה להידחות, שכן אין כל עילת תביעה כלפי חזי וחצרוני, אזי לכאורה אין מקום להידרש לשאלת שווי הנכסים הנטענים ודמי השימוש הראויים בגינם, אך היות ובאו ראיות בפני בעניינים אלה, אזי אדרש לעניין זה בקצרה.

שווי הזכויות בבית הכנסת

67.מטעמו של הרב שמן הוגשה חוות דעת של שמאי המקרקעין, אייל דנינו, אשר אמד את שווי דמי השימוש הראויים בגין השימוש במבנה בית הכנסת.

יש לומר כבר, כי אינני מקבל את האמור בחוות הדעת של מר דנינו.

68.בסעיף 8 לחוות הדעת מציין השמאי כי התבסס לצורך אומדן דמי השימוש הראויים, בין היתר על עסקאות למכירת מבני ציבור (ראו סעיפים 8.1 ו – 8.6 לחוות הדעת). כפי שכבר הובהר לעיל, המקרקעין ומבנה בית הכנסת, וכך אף כתוב בחוות דעתו של השמאי, נמצאים בבעלות עיריית אשדוד. מכאן, שאיש מציבור המתפללים איננו רשאי למכור זכויות במקרקעין, או במבנה, וממילא השוואה לעסקאות נטענות של מכירת מבני ציבור אינן ברות השוואה במקרה זה. אוסיף, כי השמאי בחוות דעתו איננו מציין מהם אותם מבני ציבור שעל פי האמור בחוות דעתו (סעיפים 8.1 ו – 8.6) נעשו בהם עסקאות.

אשר לנתונים אחרים אליהם השווה השמאי דנינו, הרי שלפחות לגבי חלקם מדובר בנכסים שהם לכאורה מסחריים (ראו סעיפים 8.2, 8.3, 8.5 לחוות הדעת), כך גם ביחס לנתונים עליהם נסמך השמאי בעניין דמי שכירות למשרדים (המפורטים בטבלה שבסעיף 8 להערכת השווי). נכסים שכאלה, בהם נעשה על-פני הדברים שימוש עסקי/כלכלי שבצידו הכנסות, אינם ברי השוואה למבנה בית כנסת, המשמש את הציבור ללא כל תמורה.

69.לאור כל האמור לעיל, משהשמאי עשה שימוש לצורך ביסוס הערכת השווי בנכסים שאינם רלוונטיים, אזי אינני מקבל כלל את האמור בחוות דעתו, ולפיה דמי השימוש הראויים בגין מבנה בית הכנסת הם בסך של 5,700 ₪ לחודש. יש לזכור כי על-פי עדותו של הרב שמן המקרקעין והמבנה, הועמדו לטובת העמותה ללא תשלום, ובהסכם ההרשאה נאמר שאין לגבות מאיש דמי שימוש בגין השימוש במבנה (ראו בסעיף 19 לעיל).

70.יצויין, כי מטעמו של מר חצרוני הוגשה חוות דעת שמאית של השמאי מר אבי מנדלסון, אשר ציין, כי עפ"י הזכויות במבנה, כלל לא ניתן לגבות דמי שכירות בגין השימוש במבנה, וכי ככל שניתן היה לגבות דמי שכירות אזי יש להעמידם על סך של 1,875 ₪ לחודש.

שווי המיטלטלין שנרכשו מהכספים שתרמה הגב' צוברי

71.הרב שמן הגיש מטעמו חוות דעת של השמאי אלירן ציפרוט, ביחס לשווי המיטלטלין (ארון הקודש, הספריות ובמת שליח הציבור), שנרכשו מהכספים שתרמה הגב' צוברי.

72.על פי האמור בחוות דעתו, שווי ארון הקודש ובכלל זה הספריות הבנויות מצדדיו, הינו בסך של 120,000 ₪, ושווי הבמה לשליח הציבור 10,000 ₪.

על פי האמור בחוות הדעת, בעניין זה התבסס השמאי על הצעת המחיר שקיבל מחברת "פיניש", אשר ייצרה את הפריטים בשעתו, ובהתאם לאותו מפרט (ראו בהערת השוליים בסעיף 4.1 לחוות הדעת עמ' 3 להערכת השווי).

הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי על האמור בחוות דעתו.

73.מנגד, הוגשה על-ידי מר חצרוני חוות דעת, שנערכה על-יד השמאי דורון שפר-רט, אשר מציין בחוות דעתו, כי לא ניתן לקבל את חוות דעתו של השמאי ציפרוט, שכן היא נערכה על בסיס מחירים עכשוויים של המיטלטלין, וכי ארון הקודש, הספריות ובמת שליח הציבור, נבנו בשנת 2005, ככל הנראה בעלות של 90,000 ₪. היות שכך, לגישתו, חל בלאי ופחת בגינם, ועל-כן יש להעמיד את שוויים על סך של 49,000 ₪, נכון להיום.

התובע לא ביקש לחקור את השמאי שפר-רט על האמור בחוות דעתו.

74.לאחר עיון בחוות הדעת, יש להעדיף את חוות דעתו של השמאי שפר-רט, שכן היא מתייחסת לשווי המיטלטלין במועד הקרוב למועד עזיבת הרב שמן את מבנה בית הכנסת, והיא אף מתייחסת לכך שמדובר בנכסים שיש בגינם בלאי ברבות השנים. לעומת זאת, חוות דעתו של השמאי ציפרוט מתעלמת לחלוטין משני עניינים אלה.

שווי אוצר הספרים "שיח יוסף"

75.בעניין שווי אוצר הספרים "שיח יוסף" עלו מספר גרסאות בטיעוניו של הרב שמן.

תחילה יש לפנות לכתב התביעה, שם נטען כי יש לחייב את הנתבעים בגין אוצר הספרים בסכום של 30,000 ₪.

מר מאיר שמן ברשימה שצורפה לתצהירו כנספח א', רשם כי שווי הספרים המפורטים ברשימה עומד על 9,218 ₪, כאשר שווי הספרים של "מוסד הרב קוק" נאמד בסך של 3,770 ₪, וכי ביחס לספרים שאין בצידם תיעוד של מחירם, אזי שוויים כ- 1,000 ₪. מר שמן הוסיף, כי בנוסף רכש ספרים במזומן בסך של 2,000 ₪, ובנוסף ישנם ספרים שהושגו "באופן אישי" ושוויים כ- 3,000 ₪.

בחוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם הרב שמן נאמדו ספרים (ללא פירוט שמות הספרים) בשווי של 3,000 ₪.

76.כבר מן האמור לעיל ברור, כי אין כל יסוד לטענה, ולפיה שווי הספרים הינו 30,000 ₪, כנטען בכתב התביעה, שכן לסכום זה אין בסיס בראיות שהוגשו.

77.גם על האמור בחוות הדעת השמאית לא מצאתי מקום לבסס מימצא כלשהו, וזאת חרף העובדה שהוגשה מטעם הרב שמן ולא נסתרה על-ידי הנתבעים, שכן אין בחוות הדעת פירוט של הספרים שהוערכו, והעובדה שנרשם כי מדובר ב- 30 ספרים, כאשר אין חולק שמדובר במספר גבוה יותר (ראו ברשימה נספח א' לתצהירו של מר שמן) מלמדת שמדובר בהערכת חסר.

78.בעניין זה נמצאתי מקום לסמוך על האמור ברשימה שערך מר מאיר שמן, שהותיר עלי רושם מהימן בעדותו, בשינויים מסויימים. תחילה, אין מקום לזקוף לשווי אוצר הספרים, את הסכום במזומן בסך של 2,000 ₪. מר שמן העיד בסעיף 18 לתצהירו, כי רכש את ספרי "מוסד הרב קוק" בסך של 3,770 ₪, כאשר מתוך הסכום הנ"ל 2,000 ₪ שולמו במזומן. מכאן, שבהעדר ראיה נוגדת ישנה כפילות בעניין דרישה זו. בכל מקרה, היות ולכל ספר וספר נרשם שווי בצידו, ובנוסף זקף מר שמן סך של 1,000 ₪ בגין ספרים שאין תיעוד למחירם, אזי לא נותר לזקוף שווי בגין ספרים שנרכשו "במזומן".

שנית, אין מקום לזקוף שווי בגין ספרים שהושגו "באופן אישי", וזאת מן הטעם האמור לעיל, שכן ברשימה שערך מר שמן לכל ספר נרשם שווי, יהא מקורו אשר יהא, ובנוסף נזקף שווי בגין ספרים שאין תיעוד למחירם. לפיכך, דרישה להוספת שווי לאוצר הספרים בסך של 3,000 ₪ בגין "ספרים שהושגו באופן אישי", היא בבחינת דרישה כפולה.

79.לאור כל האמור אני קובע, כי הוכח ששווי אוצר הספרים עומד על סך של 14,000 ₪ (לאחר עיגול הסכום).

סוף דבר

התביעה נדחית על כל חלקיה.

התובע ישלם לנתבע 1 (שלא היה מיוצג בהליך) הוצאות משפט בסכום כולל של 8,000 ₪, ובנוסף ישלם לנתבע 2 שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק בחלוף מועד זה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.