פלוני נ' ניסני ואח'

בפניי תביעת התובע שעניינה נזק גוף שאירע לו כתוצאה מתאונת דרכים (להלן- התאונה) שהתרחשה ביום 22.3.16 (להלן- יום התאונה).

התאונה התרחשה בין התובע ובין הנתבע 1 (להלן- הנתבע). התובע נהג בעת התאונה באופנוע.

הנתבעת 2 (להלן- הנתבעת) כיסתה את נהיגתו של הנתבע.

התובע נהג ללא ביטוח חובה שכיסה את נהיגתו באופנוע, ולפיכך תביעה זו מתנהלת בהתאם לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ולא בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 . 

אפתח ראשית בשאלת האחריות לתאונה.

האחריות לתאונה

מטעם הצדדים העידו התובע והנתבע.

התובע העיד כי ביום התאונה הוא רכב על אופנועו ביחד עם בת זוגו אותה עת (עמוד 38 ש' 15-19 ) באזור היציאה מרמת השרון והכניסה לכביש 5. התובע העיד כי הוא כיום ובמשך מספר שנים, הוא אינו בקשר עם בת זוגו זו וכי היא לא מתגוררת בארץ, והיא אינה תושבת ישראל (עמוד 39 ש' 12-17 וכן עמוד 40 ש' ש' 4-6 ).

התובע נסע על איילון ופנה ימינה- מזרחה על כביש 5 לכיוון צומת הכפר הירוק (עמוד 41 ש' 8-12 ) בשל עומס התנועה, התובע נסע על השול הימני. מהירותו הייתה כ- 40 קמ"ש (עמוד 41 ש' 15 ועמוד 42 ש' 3 ).

לטענתו, לפתע הנתבע שנסע על כביש 5, "חתך" לימין על מנת לעקוף רכבים שהיו במקום ואת פקק התנועה. השול הלך ונעשה צר (עמוד 47 ש' 29 ) ובמהלך עקיפה זו הוא פגע בדופן השמאלי של האופנוע. האופנוע נדחק לגדר ההפרדה מימין ורגל התובע נמעכה בין האופנוע לגדר ההפרדה ( סעיף 23 לתצהיר התובע וכן עמוד 38 ש' 31 ועמוד 47 ש' 21-23).

לטענת התובע, חצי רכב של הנתבע היה על השול ( עמוד 49 ש' 6 ).

הנתבע העיד כי התאונה התרחשה בסביבות שעה 16:30 במחלף גלילות. לטענתו הוא נסע בנתיב הימני. רכב שהיה במקום עקף אותו משמאל מהנתיב האמצעי ואז נכנס לנתיב הימני לפני רכבו ובלם בפתאומיות "על מנת למנוע התנגשות בו, סטיתי עם רכבי ימינה לשוליים. על השוליים היה אופנוע בו התנגשתי" (סעיף 2 לתצהירו).

לטענת הנתבע, הסטיה לשול נועדה למנוע תאונה עם אותו רכב "לא הייתה לי ברירה אחרת" (סעיף 3 לתצהיר). הסטיה הייתה עם שני הגלגלים הימניים "סטיתי כמה ס"מ" (עמוד 54 ש' 26-28 ) הנתבע הכחיש כי נהג ב"פראות" שכן התנועה במקום הייתה איטית והזדחלה (סעיף 5 לתצהירו. עמוד 52 ש' 19-21). הנתבע לא ראה את אופנוע התובע עד לפגיעה בו (עמוד 56 ש' 1 ).

בעדותו במשטרה ביום 23.3.16 מסר הנתבע אודות התאונה כך:

"הרכב שהיה בנתיב האמצעי סטה לנתיב הימני שבו נסעתי, הרכב שסטה לכיווני עצר בפתאומיות, אז ניסיתי לבלום וסטיתי עם רכבי ימינה לשוליים, שבשוליים היה אופנוע והתנגשנו אחד בשני".  

ההליך הפלילי כנגד הנתבע

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין פגיעתו באופנוע התובע (ת"ד 118-03-17 מדינת ישראל נ' ניסני (תעבורה ת"א- יפו)).

על פי כתב האישום, התובע נהג על השול הימני על כביש 5 מזרח, מימין לנתבע.

נטען כלפי הנאשם כי הוא נהג בחוסר זהירות, וללא שנתן תשומת לב מספקת לדרך   סטה לימין מכיוון נסיעתו, בלא שהבחין בעוד מועד באופנוע התובע, וכך התנגשו שני כלי הרכב. כתוצאה מהתאונה נכתב בכתב האישום, נחבל התובע חבלות של ממש (שבר ברגל ימין).

כתב האישום ייחס לנתבע שתי עבירות, הראשונה סטיה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, תש"ל- 1970 (להלן- תקנות התעבורה) וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן- פקודת התעבורה), תשכ"א- 1961 והשניה נהיגה בחוסר זהירות עבירה לפי תקנה 21 ג לתקנות התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

הנתבע הודה והורשע ביום 13.7.17 בעובדות כתב האישום. כתב האישום לא תוקן. הנתבע מצידו הצטער והביע חרטה על האירוע.

בגזר הדין הושת על הנתבע קנס בשיעור 1,000 ₪, פסילה בפועל ל- 5 חודשים, וכן פסילה על תנאי למשך חודשיים לשנתיים.

הליך אזרחי בין הצדדים בעניין התאונה

בהליך האזרחי שהתקיים בעניין התאונה (ת"ק 5587-09-16 ח' נ' ניסני (קטנות הרצליה) ) הוגשה תביעה של התובע כנגד הנתבע בגין נזק הרכוש לאופנוע.

על פי חוות דעת שמאי, הנזק לאופנוע כולל מע"מ הסתכם בסך של 7,882 ₪, ובתוספת שכ"ט שמאי בסך 819 ₪ סך כל נזק התובע היה 8,701 ₪. התיק הסתיים בפשרה בה שילם הנתבע באמצעות מבטחתו לתובע סך של 7,437 ₪, המהווה כ- 85% מהתביעה.

לא הייתה בתיק זה כל קביעה שיפוטית.

דיון והכרעה בשאלת האחריות

ללא כל ספק כי עיקרה של האחריות מוטל על הנתבע. 

הנתבע הודה והורשע בכל סעיפי כתב האישום, ללא שכתב האישום תוקן, באחריות לקרות התאונה.

על פי סעיף 42א (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 (להלן- הפקודה), ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי שמרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם כנגד הנתבע ( הנאשם) . 

על פי סעיף 42 ג לפקודה, כאשר מוגש פסק דין חלוט כראיה בהליך אזרחי, לא יהיה רשאי הנתבע (הנאשם) להביא ראיה לסתור, או ראיה שנשמעה או שהוגשה בהליך הפלילי אלא ברשות בית המשפט.

גם ללא ההרשעה הפלילית, ניתן לקבוע את אחריותו של הנתבע.

על הנתבע היה לנסוע באופן זהיר, ולהיות ער גם לאפשרות שרכב לפתע יפתיע אותו. עליו להיות ערוך לבלימה פתאומית, לשמור מרחק, מה שימנע ממנו את הצורך לסטות לשוליים בכדי למנוע תאונה.

אדגיש כי גרסת הנתבע כי רכב אלמוני סטה לנתיבו מה שהביא אותו לבלום, הינה גרסה שנמסרה על ידו יום לאר התאונה, כך שאין המדובר בגרסה כבושה ומצאתי לקבלה, ואולם אין בכך בכדי לבטל את אחריותו הגבוהה לקרות התאונה.

ואולם האחריות המוטלת על הנתבע אינה אחריות מוחלטת, ויש מקום לבדוק את שאלת האשם התורם של התובע.

טוענת הנתבעת כי חל איסור לנסוע בשול. 

הנתבעת מפנה לתקנה 33 (א) לתקנות התעבורה הקובעת:

"במקום שיש כביש, לא ייסע נוהג רכב אלא בכביש, אלא אם יש הוראה האחרת בחלק זה"

מכאן למדה הנתבעת על איסור גורף לנסוע בשול הכביש, אשר משמש לטענתה כמקום לעצירת רכבים בעת תקלה. אילולי התובע היה נוסע בשול התאונה הייתה נמנעת.

התובע במענה לכך, הגיש לתיק מסמך פנימי של משטרת ישראל מיום 13.6.17 הדן בהנחיות הקשורות לאכיפת חוק על נהגי רכב דו גלגלי הנוסעים בשול.

על פי הנחיות אלו, אין אישור גורף לנהיגת רכב דו גלגלי בשוליים, אך "נסיעת רכב דו גלגלי בשול הכביש, אפשרית רק כאשר קיים עומס תנועה בכביש והתנועה מתנהלת באיטיות" (סעיף 1 (ב) למסמך).

התובע טוען כי אין מחלוקת בין הצדדים כי היה עומס תנועה במקום: התובע טען זאת במפורש בתצהירו (סעיף 23 לתצהיר), הנתבע טען באמצעות ב"כ בהליך הפלילי במסגרת הטיעונים לעונש כי במקום היה פקק תנועה (פרוטוקול ההליך הפלילי, עמוד 2 ש' 3) מכאן כי בהתאם לנוהל המשטרה, אין לאכוף את איסור הנסיעה על השול בעת עומס תנועה על רכב דו גלגלי. משמעות הדבר, כי הנסיעה בשול הינה נסיעה שאינה אסורה ומכאן שאין להטיל אשם תורם כלשהוא על התובע.

איני מקבל את טענת התובע בעניין זה.

ראשית, קיים קושי ראייתי להגיש את מסמך המשטרה ללא הגעת עורכו להיחקר עליו. שמא במהלך החקירה יתבררו עניינים נוספים הקשורים להנחיה זו, אשר ישפיעו על ההבנה הפשוטה של האמור במסמך.

שנית, המסמך המדובר הינו מיום 13.6.17, כשנה ורבע לאחר קרות התאונה, מכאן שלא ברור כי מסמך זה היה בכלל בתוקף בעת קרות התאונה.

שלישית, ההנחיה בעניין האכיפה, אינה מבטלת את הפליליות של הנסיעה בשול הגלומה בתקנה 33 (א) לתקנות התעבורה. ייתכן והמשטרה מנחה את השוטרים במצב מסויים לא לאכוף עבירות מסויימות, אך הדבר אינו מבטל את העבירה. נסיעה בשול הינה עבירה.

תקנות התעבורה תפקידן למנוע התנהגויות מסוכנות שיכולות להוביל לתאונות ולתקלות, מכאן שקיים סיכון בנסיעה בשול ולכן נסיעת התובע על השול מהווה רשלנות מצידו. השול נועד לא לנסיעה אלא לעצירה במקרי חירום שונים, בין היתר במקרה הדומה למקרה שבפנינו. הימצאות התובע בשול תרמה לקרות התאונה.

לאור כל האמור יש מקום להטיל אשם תורם על התובע.

לאחר עיון בטענות הצדדים, בהליכים השונים שהתנהלו בין הצדדים (ההליך התעבורתי- פלילי, וההליך האזרחי בבית המשפט לתביעות קטנות) הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 15%.

נכות התובע

לתובע נקבעה נכות בשני תחומים: אורטופדיה ונוירולוגיה.

בתחום האורטופדיה הגישו הצדדים חוות דעת.

התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר דרור רובינסון (להלן- ד"ר רובינסון) מיום 20.6.17. ד"ר רובינסון קבע לתובע 20% נכות צמיתה בגין אי יציבות ונעילה של ברך ימין, לפי סע' 48(2)(א) ו- 48(2)(ז)(II).

כמו כן קבע המומחה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% מיום 22.3.16 עד ליום 31.8.16 ו- 40% מיום 1.9.16 עד ליום 31.12.16.

הנתבעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר יוסף וייס (להלן- ד"ר וייס) אשר קבע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה מזערית בסוף יישור הברך בהתאם לסעיף 35 (1) (ב).

בהתאם להודעה מיום 29.1.20 הצדדים הגיעו להסכמה כי הנכות הרפואית האורטופדית הצמיתה תהיה בשיעור של 15%.

גם בתחום הנוירולוגיה הגישו הצדדים חוות דעת.

התובע הגיש את חוות דעתה של ד"ר עידית ורבר מיום 1.5.20, אשר קבעה לתובע נכות משוקללת צמיתה בשיעור של 19% לפי הפירוט הבא:

10% בגין נזק לעצב הפרונאלי עם חולשה מוטורית לפי סע' 32(4)(ג)

10% בגין כאב נוירופתי לפי סע' 29(6)(ב) א.

הנתבעת הגישה את חוות הדעת של ד"ר אלון אברהם מיום 21.8.20 אשר לא מצא לקבוע נכות בתחום הנוירולוגיה.

בשל הפערים בין הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' עמוס קורצ'ין, אשר קבע בחוות דעתו מיום 3.3.21 כי לתובע נותרה נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 10% בגין הפרעה תחושתית בשוק וכף רגל ימין, לפי סע' 32(3)(א).

אף מומחה לא נקרא להיחקר על תוכן חוות דעתו, מכאן כי הנכות המשוקללת של התובע הינה בשיעור: 23.5%.

יצויין כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המל"ל קבעה את נכותו של התובע בשיעור של 10% לפי סעיף 35 (1) (ב).

נזק התובע

להלן נתונים רלבנטיים לחישוב הנזק:

יום האירוע: 22.3.16

תאריך לידה: XX.XX.71

נכות אורטופדית: 15%

נכות נוירולוגית: 10%

נכות משוקללת: 23.5%

פרטים אודות השתכרות התובע

להלן פרטים על השתכרות התובע כפי שעלה מתצהירו ומעדותו בבית המשפט.

התובע בוגר 12 שנות לימוד. כבר בגיל 15 התובע החל לעבוד כמקפל עיתונים בעיתון "הארץ".

לאחר השחרור מצה"ל חזר התובע לעבוד בעיתון "הארץ" כמחלק עיתונים. כמו כן חילק עיתונים גם עבור "גלובס" ו"טלגרף".

בשנת 2013 שינה התובע את מתכונת עבודתו ב"הארץ" והפך להיות מפיץ עצמאי (עמוד 17 ש' 18). התובע העסיק מספר עובדים.

בשנת 2014 נכנס התובע לתחום בלדרות חבילות, וזאת לאור העליה ברכישות באינטרנט והפוטנציאל הריווחי שיש משיווק חבילות (יעויין גם בסעיף 5 לתצהיר מר משה מלכה (להלן- משה) אחראי הפצה בעיתון "הארץ" בשנים 2014-2015- עמוד 5 ש' 25, וכן בעדותו על תחום הבלדרות:

"התחום הזה תפס תאוצה מאוד רצינית, בדקנו אותו וחקרנו את העניין הזה. קיבלנו מימון מעמוס שוקן. הבעלים של העיתון. פתחנו את חברת ההפצה, כל הארץ זה נקרא. מכיוון שפלוני היה אחד הסוכנים הטובים שלנו, שזכרנו אותו באמת לטובה אצלנו, שנתן שירות מעולה אצלנו באזור הרצליה רמת השרון וכל הסביבה. החלטנו לתת את האזורים האלה. מדובר פה על משלוחים כמו שאת יודעת זה משלוחים של נעליים, בגדים, תכשיטים דברים." (עמוד 7 ש' 13-19 ).

התובע המשיך להיעזר בשכירים שלו לחלוקת העיתונים (המתבצעת בשעות הבוקר בהנחת העיתון בפתח בית הלקוח), והוא עצמו התמקד בחלוקת חבילות- בלדרות בכדי לשמור על קשר אישי עם הלקוחות.

"יש את החלוקה בלילה ובלדרות זה ביום. אתה לא תבואו לדפוק לבן-אדם בדלת ב-3 בבוקר, לקחת את החבילה שלך. אז יש את החלוקה זה נפרד וזה נפרד, זאת עבודה נפרדת וזאת עבודה נפרדת. החלוקה בלילה זו עבודה אחת והבלדרות זו עבודה שנייה ואני לקחתי את זה על עצמי. גם כי רציתי לפתח את זה...גם לפתח את זה בעצמי, לדאוג לזה, לתת את השירות בעצמי. זהו." (עמוד 33 ש' 20-26 ).

התובע העיד בתצהירו כי בשנים 2014-2016 הוא השתכר רק מחלוקת חבילות (תחום הבלדרות- משלוחים) כ- 3,000 ₪ בחודש בנוסף להכנסה מחלוקת עיתונים (סעיף 9 לתצהיר. להלן נסקור את ההכנסה מתחום הבלדרות).

התובע העיד בתצהירו כי מיום התאונה עד חודש 3/17 מומחה תעסוקתי אסר עליו לעבוד בשל התאונה. בתקופה זו שילם התובע לשכירים שימשיכו בעבודת החלוקה ויחזיקו לו את העסק לבל יקרוס (סעיף 12 לתצהירו, סעיף 6 לתצהיר משה ומסמך 39 למוצגי התובע).

על פי אישור מומחה תעסוקתי עלה, כי התובע מסוגל לעבוד בתפקיד בעל אופי משרדי בהיקף של 25% החל מתאריך 23.3.17 ועד תאריך 30.6.17 (מסמך 38 לתיק מוצגי התובע).

לטענת התובע בשל הפציעה הנובעת מהתאונה הוא הפסיק את תחום הבלדרות בשל הקושי להרים חבילות ולנסוע באופנוע, והוא נותר עם חלוקת עיתונים שמתבצעת ע"י שכירים (סעיף 14 לתצהיר וכן אישור של עיתון "הארץ" מיום 20.3.17- עמוד 40 לתיק מוצגי התובע ). הכנסות התובע מבלדרות התקבלו רק עד לתאונה (עמוד 33 ש' 2-3 ).

התובע העסיק עובר לתאונה 4 שליחים המבצעים את עבודת השליחות, והוא ממלא את מקומם כאשר מישהוא מהשליחים נעדר (עמוד 22 ש' 3 ). העבודה מול השליחים מתבצעת באמצעות הטלפון.

ביום שישי התובע עוסק אף הוא בחלוקה ואף מסייע לשליחים בקיפול העיתונים וכיו"ב. פעם בחודש התובע מגיע לנקודת החלוקה לסייע בחלוקת עיתון "דה מרקר".

התובע טוען כי בשל הפציעה עבודתו והכנסתו תלויים לחלוטין בשליחים (סעיף 16 לתצהיר). התובע העיד כי העבודה עם השליחים השכירים שלו היא קשה, השליחים אינם אמינים, יש תחלופה גבוהה של עובדים (סעיף 17 לתצהירו וכן סעיף 7 לתצהיר משה).

התובע העיד בתצהירו, כי בשל פציעתו הוא נאלץ לסרב לקבל קו חלוקה של חבילות מהאינטרנט באזור הרצליה עד רישפון (סעיף 18 לתצהירו וכן סעיף 7 לתצהיר משה).

"הוא לא יכול לעבוד בזה כן ע׳, בגלל הפציעה שלו הסביר לי שהוא לא יכול לעבוד בזה."

(עדות משה, עמוד 12 ש' 23-24 )

משה, שעזב את "הארץ" וכיום עובד בחברת בלדרות של חבילות, העיד בתצהירו כי התובע הוא אדם רציני ואחראי. להערכתו, אילולי הפציעה בתאונה, התובע יכול היה להתפתח מקצועית ולהשביח משמעותית את משכורתו (סעיף 8 לתצהיר).

פרטים על הכנסות התובע

להלן פרטים על הכנסת התובע (ברוטו) מדו"חות שומא:

שנת 2013- 103,783 ₪, ממוצע חודשי: 8,648 ₪. משוערך: 9,640 ₪

שנת 2014- 106,569 ₪, ממוצע חודשי: 8,800 ₪. משוערך: 9,810 ₪.

שנת 2015- 74,238 ₪, ממוצע חודשי: 6,200 ₪. משוערך: 6,870 ₪.

שנת 2016- 8,161 ₪, ממוצע חודשי: 680 ₪. משוערך: 760 ₪ .

שנת 2017- 11,476 ₪, ממוצע חודשי: 956 ₪. משוערך: 1,060 ₪.

שנת 2018- 71,659 ₪, ממוצע חודשי: 5,971 ₪. משוערך: 6,580 ₪.

שנת 2019- 53,768 ₪, ממוצע חודשי: 4,480 ₪. משוערך: 4,870 ₪.

שנת 2020- 50,261 ₪, ממוצע חודשי: 4,188 ₪. משוערך: 4,620 ₪.

שנת 2021 (דו"ח רווח והפסד) 49,596 ₪, ממוצע חודשי: 4,133 ₪. משוערך: 4,315 ₪

בסיס השכר הרבע שנתי שנקבע לתובע כעצמאי במל"ל (עובר לתאונה) הוא: 23,069 ₪, חודשי: 7,689 ₪. משוערך: 8,550 ₪.

התובע צירף אסמכתאות על הכנסתו מתחום הבלדרות. אלו הנתונים שעלו מהאסמכתאות שצורפו:

7/14- 24 ₪

9/14- 132 ₪

10/14- 84 ₪

11/14- 288 ₪

12/14- 204 ₪

1/15- 180 ₪

2/15- 432 ₪

3/15- 170 ₪

7/15- 1081 ₪

8/15- 1,393 ₪

9/15- 718 ₪

10/15- 1,747 ₪

11/15- 2,683 ₪

12/15- 3,100 ₪

1/16- 2,697 ₪

2/16- 3,004 ₪

3/16- 2,408 ₪

מלאחר התאונה נפסקה ההכנסה מתחום הבלדרות.

התובע העיד, כי הוא סובל מחוסר יציבות של ברך ימין, הברך אינה מתיישרת עד הסוף, קיים קושי בקימה מהכיסא /מיטה, בעמידה ממושכת, בהליכה ממושכת, בעליה וירידה במדרגות. כן העיד התובע כי הוא סובל מכאבים חזקים בברך בעת מאמץ ובעת הליכה, רגל ימין חלשה מאוד וקיימת ירידה בתחושה מהברך ועד כף הרגל והירדמות של הרגל.

התובע העיד על מצב של התקפי "שריפה" וחום לאורך קדמת השוק וכרית כף הרגל, המופיעות באופן ספונטני ללא קשר לתנוחה או להליכה (סעיף 29 לתצהיר).

חישוב הפסד ההכנסה של התובע בעבר

עיון בנתוני השכר שהוצגו מורה כי בשנה שקדמה לתאונה (2015) הכנסתו של התובע הייתה נמוכה מההכנסות שהתקבלו בשנים 2013-2014. מכאן ניתן להסיק כי אין הכרח לומר כי כל ירידה בהכנסות התובע מקורה בתאונה, אלא בתנודתיות של השוק ובטיב עבודתו.

בתחום האורטופדי הוגשו כאמור 2 חוות דעת מטעם הצדדים. הצדדים הסכימו על נכות רפואית צמיתה.

ד"ר רובינסון, קבע גם נכויות זמניות. ד"ר וייס לא התייחס בחוות דעתו לנכויות הזמניות, כך שכבסיס לחישוב הפסד ההכנסה בעבר של התובע אעשה שימוש בקביעות ד"ר רובינסון.

על פי ד"ר רובינסון, התובע היה בתקופת אי כושר מלא במשך 5 חודשים, ובתקופה של אי כושר זמני בשיעור של 40% במשך 4 חודשים.

הכנסת התובע החודשית הממוצעת בשנת 2015 הייתה 6,870 ₪. ההכנסה החודשית הממוצעת בשנת 2016 הייתה 760 ₪. המדובר בירידה דרסטית בהכנסה, והקשר הסיבתי לתאונה ולתקופות אי הכושר שנקבעו (9 חודשים באחוזים משתנים) הוא מתבקש וברור (בתקופה זו התובע העסיק שכירים על מנת שעסקו לא יקרוס, ולכן לא נותרה בידו הכנסה).

ההפסד החודשי הינו הפרש ההכנסות החודשיות בין השנים 2015 ו- 2016, סך של: 6,110 ₪.

סך ההפסד ב- 5 חודשי אי הכושר המלא (עד 31.8.16 ) הינו: 30,550 ₪ = 5 X 6,110 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה: 32,900 ₪.

סך ההפסד ב- 4 החודשים (עד 31.12.16 ) בהם אי הכושר הזמני היה 40% הינו:

9,776 ₪ = 4 X 0.4 X 6,110 ₪. ובצירוף ריבית מאמצע התקופה: 10,500 ₪.

התובע הציג אסכמתאות לכך כי רופא תעסוקתי קבע כי עד 23.3.17 הוא לא יוכל כלל לשוב לעבודתו, ועד תאריך 30.6.17 התובע יוכל לשוב לעבודה בעלת אופי משרדי בהיקף של 25% משרה. ואולם נכויות רפואיות גם זמניות נקבעות על פי מומחים רפואיים, ועל פי קביעת ד"ר רובינסון, אותה אימצתי, החל מתחילת שנת 2017 נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע הינה בשיעור 23.5%, כאשר הנכויות הזמניות הסתיימו בתחילת שנת 2017.

בנסיבות אלו, לא אוכל לאמץ את קביעות המומחה התעסוקתי שאף לא נחקר בבית המשפט.

בהתאם לנכות המשוקללת בתיק זה, אמשיך את החישוב ביתר התקופות.

ההכנסה מהבלדרות

התובע טוען כי החל משנת 2014 החליטו בעיתון "הארץ" להיכנס לתחום הבלדרות- חבילות על עסקאות שנעשו בדרך האינטרנט. עדות זו של התובע נתמכה גם בעדות משה.

התובע הציג נתונים על הכנסתו מתחום הבלדרות בעיתון "הארץ".

ההכנסות מתחום הבלדרות החלו בחודש 7/14 והסתיימו על פי אישור שצורף לתיק מעיתון "הארץ" עם פציעתו של התובע בתאונה בחודש 3/16 (מסמך 40 לתיק המוצגים).

ההכנסות מתחום הבלדרות התקבלו ברציפות, למעט מספר חודשים בודדים בהם לא דווחה על הכנסה (חודשים: 8/14 ו- 4-6/15).

ממוצע ההכנסה החודשי (נומינאלי) בשנת 2014 היה 122 ₪.

בשנת 2015 : 958 ₪

בשנת 2016: 2,703 ₪.

ללא כל ספק שניתן לראות את פוטנציאל ההכנסה העולה עם השנים מתחום הבלדרות.

העובדה שההכנסה מהבלדרות נפסקה ( כך על פי הדו"חות שצורפו מעיתון "הארץ") מיד לאחר התאונה, תומכת בטענת התובע כי המגבלות שהיו מנת חלקו כתוצאה מהתאונה, כפי שצויינו לעיל, הפריעו לו בתחום הבלדרות והביאו אותו להפסיק לעסוק בתחום זה ומכאן להפסיד הכנסה. גם משה העיד כי התובע נאלץ להפסיק לחלק משלוחים בתחום הבלדרות בשל התאונה (סעיף 6 לתצהיר משה).

הנתבעת טוענת בסיכומיה, בהסתמך על עדות משה כי עיתון "הארץ" החליט בהחלטה מושכלת להפסיק לעבוד עם הסוכנים העצמאיים שלו בתחום הבלדרות ולהעביר את ההפצה מהסוכנים העצמאיים לחברה בשם "בר הפצה". מכאן ביקשה הנתבעת ללמוד, כי אין ממש בטענת התובע שהפסקת עבודת התובע בבלדרות מקורה בתאונה (עמוד 10 ש' 1-8).

אני דוחה טענה זו של הנתבעת.

ראשית, לא ברור מתי בדיוק עיתון "הארץ" הפסיק לעבוד עם העצמאים שלו בתחום הבלדרות והעביר את התחום לחברת "בר הפצה".

משה העיד כי הוא עזב את עבודתו בעיתון "הארץ" בין בשנים 2018 או 2019 (עמוד 9 ש' 28-30 ). עולה מעדותו כי עזיבתו את "הארץ" נבעה מכך שעיתון "הארץ" יצא מתחום הבלדרות:

" עו"ד בן שלום- צימרמן: בעצם סיימו את העבודה עם כל הבלדרים העצמאיים שלהם?

העד, מר מלכה: כן, ואז יצאנו מהתחום כולנו. אני הפכתי להיות סמנכ"ל תפעול בחברה אחרת" (שם, ש' 6-8 ). ואם משה עזב את "הארץ" רק בשנים 2018-2019 הרי שעד תקופה זו "הארץ" המשיכו לעבוד עם העצמאיים שלהם בתחום הבלדרות.

שנית, התובע עצמו העיד שאומנם עיתון "הארץ" העביר את הבלדרות לחברת "בר הפצה", אך אין משמעות הדבר כי עיתון "הארץ" הסתלק לגמרי מתחום זה "עד היום עיתון "הארץ" ובר הם שותפים בבלדרות ובעיתון "הארץ" גם בהפצה" (עמוד 20 ש' 31-33 ) כך שלו התובע לא היה נפצע בתאונה הוא יכול היה להמשיך לעבוד בתחום הבלדרות דרך "הארץ" ובר הפצה ביחד.

שלישית, כאמור לעיל, העובדה שהתגמולים בגין עבודת הבלדרות שביצע התובע, נפסקו באחת מיד בחודש הסמוך לתאונה, תומכת בטענת התובע על קושי שלו לבצע את הבלדרות כתוצאה מהתאונה.

סוף דבר, אני קובע כי התובע התקשה להמשיך בתחום הבלדרות לאור ניזקי התאונה, גם אם לאור גובה נכותו ניתן לומר כי זו לא הייתה כל הסיבה להפסקת העיסוק בתחום הבלדרות, ומטעמי הקטנת הנזק התובע יכול היה לבצע מאמצים נוספים בכדי לשמר תחום זה אצלו. אתחשב באמור עתה בחישוב יתר הפסדי הכנסת התובע.

אשוב עתה להמשך חישוב הפסד ההכנסה של התובע.

בשנת 2017 ההכנסה החודשית של התובע הייתה 1,060 ₪. הפרש מההכנסה בשנת 2015 (6870 ₪ ) הינו: 5,810 ₪.

האם כל ההפחתה בהכנסה נובעת מנכותו של התובע?

התשובה לכך שלילית.

ראינו לעיל את התנודתיות שיש בענף. התוודענו לכך שהכנסת התובע ללא כל קשר לתאונה ירדה משמעותית בשנת 2015 לעומת השנים 2013-2014.

גם לאחר התאונה הייתה עליה משמעותית בין השנים 2017 ל- 2018 (שאז ממוצע ההכנסה החודשי היה 6,580 ₪) לאחר מכן (בשנים 2019-2021 ) ישנה ירידה בהכנסה.

ללא כל ספק כי התאונה גרמה לפגיעה בהכנסתו של התובע. המגבלות בברך ימין וההפרעה התחושתית בשוק ובכף רגל ימין השפיעו על תפקוד התובע שעוסק בשליחויות מה שמצריך הליכה, עליה במדרגות וניידות שוטפת וללא מגבלות.

בהתחשב בגובה נכות התובע, אך גם בהתחשב בעובדה שאין לזקוף את כל הפסדיו לתאונה, חלק מהירידה בשכר נובעת מתנודתיות השוק ומהשפעות עונתיות וכיו"ב, הגעתי למסקנה כי בשנת 2017 ההפסד החודשי של התובע בכל חודש הינו: 3,000 ₪, סך הכל 36,000 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 38,500 ₪ (במעוגל)

בשנת 2018 ההכנסות עלו והתקרבו להכנסה בשנת 2015, המדובר בהפסד חודשי מעוגל של 300 ₪, ובחישוב שנתי: 4,000 ₪ (כולל ריבית מאמצע התקופה).

בשנת 2019 ההפסד יחושב לפי הנכות הרפואית שתהווה אינדיקציה לנכות התפקודית ולפגיעה בכושר ההשתכרות, בהתאם לבסיס השכר של שנת 2015: 6,870 ₪, המדובר בהפסד חודשי של 1,600 ₪ (כאמור לא כל הפער בין ההכנסה בשנה זו אל מול זו שבשנת 2019 נזקפת לתוצאות התאונה), ובחישוב שנתי כולל ריבית מאמצע התקופה: 20,000 ₪.

חישוב דומה ייערך גם לשנים 2020 עד 2021, הפסד חודשי של 1,600 ₪ שיוכפל ב- 24 חודשים: 40,000 ₪ במעוגל (כולל ריבית מאמצע התקופה).

לגבי שנת 2022 ועד היום אין נתונים על השכר לפיכך השכר יחושב לפי ממוצע השכר שלאחר התאונה בין השנים 2018 עד 2021, הסכום הינו: 5,096 ₪. הפסד חודשי של 1,600 ₪ הולם גם סכום זה, לפיכך בתקופה זו (17 חודשים) ההפסד הינו: 28,000 ₪.

להלן הפסד ההכנסה של התובע בעבר:

• מהתאונה עד 31.8.1632,900 ₪

• מ- 1.9.16-31.12.1610,500 ₪

• שנת 201738,500 ₪

• שנת 20184,000 ₪

• שנת 201920,000 ₪

• שנת 2020-202140,000 ₪

• 1/22-5/23 28,000 ₪

   

  סך הכל:173,900 ₪

   

  הפסד כושר השתכרות בעתיד

התובע עותר בתצהירו (סעיף 22 ) לחשב את הפסד כושר השתכרותו לעתיד בהתאם לבסיס שכר שבין 9,000 ₪ ל- 10,000 ₪.

בשנים 2013- 2014 הכנסת התובע התקרבה לסך משוערך של 10,000 ₪, ואולם החל משנת 2015 ישנה ירידה קבועה בהכנסה, שכאמור לעיל, אין לתלות את כולה בתאונה.

לאחר עיון בנתוני השכר שפורטו, עיון בחוות הדעת המצויות בתיק ובנכותו של התובע, נכות שהיא נכות משמעותית עם השפעה תפקודית ברורה, ולאחר עיון בהכנסות התובע מלאחר התאונה ועיון בטענות הצדדים מצאתי להעמיד את בסיס השכר לעתיד על הסך של 7,500 ₪, כאשר סכום זה יוכפל במקדם היוון עד גיל 70, כמקובל אצל עצמאיים (212 חודשים: מקדם היוון: 164 ), בגובה הנכות הרפואית: 24% (במעוגל), ועל פי חישוב אקטוארי של 70%, הסכום המתקבל הינו: 210,000 ₪ במעוגל.

הפסד פנסיה

התובע עותר לפיצוי בגין הפסד פנסיה.

הנתבעת טוענת כי התובע הינו עצמאי לכן אין לפסוק פנסיה.

בעניין פנסיה לעצמאי קיימת מחלוקת בפסיקה.

מחד ישנה פסיקה ששוללת פסיקת פנסיה מכיוון שעצמאי אמור להפריש פנסיה לעצמו לפי יכולותיו ורצונו (ת"א (מחוזי חיפה)121/05 ע"ק נ' המאגר (נבו 26.8.14), וכן ע"א 4816/20 לסקוב נ' פלונית (נבו 10.3.21 ), מאידך יעויין בעניין ע"א 7157/07 אי.איי.ג'י נ' עיזבון המנוח מ"א ז"ל (נבו 17.3.08 ) וכן ע"א 4772/02 סהר נ' צ'יבוטארו (נבו 25.11.09 ) משם נובע כי יש מקום לפסוק פנסיה גם לעצמי. כן יעויין בדיון על נושא זה בת"א (מחוזי ת"א) 43473-07-11 יפ"ו נ' הפניקס (נבו 11.1.18).

לטעמי עם חקיקת חוק פנסיית חובה לעצמאיים בהתאם לפרק ב' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017-2018 ), התשע"ז- 2016, יש מקום לפסוק פנסיה לעצמאי ואולם זה רק במקרה בו התובע העצמאי יוכיח שאכן לאורך השנים הוא הפריש לעצמו פנסיה בעבר.

בנדון שבפנינו התובע לא הוכיח עניין זה לפיכך אני דוחה את תביעתו לתוספת פנסיה.

עזרת הזולת בעבר ובעתיד   

התובע טען בתצהירו כי הוא רווק המתגורר בגפו.

לאחר תקופת האשפוז של 11 ימים ובמהלך תקופת ההחלמה לאחר השחרור מבית החולים הוא לא יכול היה לדרוך על רגלו והוא התהלך עם קביים מעל 3 חודשים. בתקופה זו הוא נזקק לעזרה וסיעוד מוגברים מצד הוריו לביצוע פעולות בסיסיות כגון: התקלחות, הלבשה, בישול הגשת אוכל, קניות ועוד. המדובר היה בעזרה שחרגה מעזרה רגילה של בני משפחה (סעיף 30 לתצהיר).

לאור היות התובע רווק המתגורר בגפו הוא העיד בתצהירו, כי הוא מתקשה להחזיק לבדו את משק ביתו (רחצת הבית, ניקוי תריסים, עריכת קניות, הכנסת כביסה למכונה ותלייתה (סעיף 31 לתצהיר) ).

מטעמי חיסרון כיס התובע מתקשה להעסיק עזרה בשכר, ולכן הוא נאלץ לבצע את עבודות משק הבית בעצמו, אם כי בשל מגבלותיו חלק מפעולות התחזוקה לא מבוצעות על ידו. התובע חושש שבעתיד מצבו יחמיר (סעיף 32 לתצהירו).

התובע העיד כי בקרוב הוא אמור להפוך לאבא (עמוד 39 ש' 24 )

עדות התובע לא נסתרה.

התובע עותר לפיצוי בשיעור של 15,000 ₪ לעבר וכן תשלום נוסף של 52,940 ₪ לעתיד. הנתבעת לא מציעה מאומה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, בשים לב לגילו של התובע, לגובה נכותו המשוקללת, למגבלותיו כפי שפורטו לעיל, ובהתחשב בשנים שעברו מאז התאונה ועד היום, מצאתי לפסוק לתובע בגין פריט זה פיצוי לעבר ולעתיד בשיעור של 60,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

התובע טען בתצהירו להוצאות רפואיות בגין הצורך ברכישת עזרים אורטופדיים, פינוי באמבולנס, בדיקות EMG, ייעוץ רפואי פרטי, רכישת משככי כאבים, דמי השתתפות בביקורים אצל רופאים בקופ"ח וכן נסיעות לטיפולים (סעיף 33 לתצהיר).

התובע הציג אסמכתאות להוצאות בשיעור של 5,430 ₪ במעוגל. התובע סבור כי גם בעתיד הוא ייאלץ להוציא הוצאות רפואיות שונות.

התובע עותר לפיצוי בשיעור של 40,000 ₪ בגין פריט זה.

הנתבעת לא מציעה מאומה, אחר שלטענתה ההוצאות הרפואיות כלולות במסגרת חוק הבריאות הממלכתי. בנוסף טוענת הנתבעת, כי המדובר בתאונת עבודה המכוסה ע"י המל"ל וגם דרך גוף זה יכול התובע לקבל החזרים על הוצאות רפואיות.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובאסמכתאות שצורפו, בשים לב לנכות התובע, לגילו, למועד שעבר מעת התאונה, לעובדה שעסקינן בתאונת עבודה עם זיקה למל"ל וכן לעובדה שהוצאות התובע מכוסות במסגרת סל הבריאות הממלכתי, אך מאידך בהתחשב כי בכל זאת צפוי התובע להוציא לאורך השנים הוצאות על רכישת תרופות בקשר עם התאונה, אשר עליהם הוא לא יקבל החזר, וכן הוצאות שונות בעבור השתתפויות עצמיות, מצאתי לפסוק על דרך האומדנה סכום בגין פריט זה, לעבר ולעתיד בשיעור של 10,000 ₪.

נזק שאינו ממוני

התובע עותר לפצותו בגין פריט זה בפיצוי בשיעור של 132,000 ₪ לפחות. הנתבעת מציעה להסתפק בפיצוי בשיעור של 41,300 ₪.

לאחר עיון בטענות התובע כפי שפורטו בכתבי הטענות, בתצהיר ובסיכומים, לאחר עיון בטענות הנתבעת בסיכומיה וביתר כתבי טענותיה בעניין פריט זה, ולאור נכות התובע, גילו, ומספר ימי האישפוז (11 ימים), מצאתי לפסוק סך של 120,000 ₪.

להלן סיכום נזק התובע:

הפסד הכנסה בעבר173,900 ₪

הפסד כושר השתכרות לעתיד210,000 ₪

תוספת פנסיה_____

עזרת הזולת לעבר ולעתיד60,000 ₪

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד10,000 ₪

נזק שאינו ממוני120,000 ₪

סך הכל:573,900 ₪

בניכוי אשם תורם בשיעור של 15%: 487,815 ₪.

ניכויי מל"ל

מסך הפיצוי יש לנכות את סך תגמולי המל"ל בסך של 49,556 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום התשלום ע"י מל"ל ועד ליום התשלום המלא בפועל של פסק הדין.

סוף דבר 

על הנתבעים באמצעות הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 487,815 ₪, בניכוי תגמולי המל"ל המשוערכים כאמור בסעיף 139.

להפרש שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%+ מע"מ וכן את סך אגרת פתיחת ההליך.

זכות ערעור בהתאם לדין

ניתן היום, כ' סיוון תשפ"ג, 09 יוני 2023, בהעדר הצדדים.