האם יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 4,352,227 ₪ בגין הלוואות שהעניקה התובעת לנתבעת 1 ושהנתבעים 2-4 ערבים לפירעונן?
א.תמצית טענות התובעת
1.מר דור חסון (להלן: דור) מכיר את הנתבע 2 (להלן: דודי) מאז שנת 2008, בעקבות תחביב משותף של בניית מכוניות מרוץ והשתתפות במרוצים.
2.דודי הוא מומחה להתקנת מנועי גז וטיפול בכלי רכב מסוג זה והוא הפעיל מוסך ותחנה למילוי גז לכלי רכב (להלן: העסק) באמצעות הנתבעת 1 (להלן: החברה או חברת א.ל.).
3.הנתבעת 3 היא הידועה בציבור של דודי ובעלת השליטה בחברה (להלן: הילה). הנתבע 4 (להלן: אבי) הוא אביו של דודי.
4.החברה נקלעה לקשיים כלכליים ודודי פנה לדור בשנת 2017 וביקש ממנו להשקיע בעסק. דודי הציג לדור נתונים כספיים לפיהם העסק מרוויח בין 120,000 ₪ ל – 150,000 ₪ בחודש והוא טען שההלוואות הרבות של העסק ועלויות המימון פוגעות ברווחיותו. לתובעת הוצג מצג לפיו על פי ספרי החברה, חובותיה וחובותיו של דודי הם בגובה של כ – 4 מיליון ₪.
5.ביום 18.10.17 נחתם הסכם בין התובעת שדור משמש בה דירקטור (להלן: התובעת) מצד אחד לבין דודי, הילה והחברה מהצד השני (להלן: ההסכם). בהסכם נאמר שהחברה נקלעה לקשיים תזרימיים ולדור הידע, היכולת והכישורים לחלץ אותה מקשיים אלו ולהעמיד לה הלוואה בסך של 1.5 מיליון ₪ (להלן: הלוואת הבעלים). לכן, הוסכם שכל הזכויות של החברה יומחו לחברה חדשה שתוקם (להלן: החברה החדשה), בין היתר להבטחת החזר הלוואת הבעלים שתפרע בתשלומים של 90,000 ₪ לחודש. בהסכם נקבע גם שדודי, הילה ואבי יהיו ערבים להתחייבויות החברה החדשה ולהשבת מלוא הלוואת הבעלים לתובעת. דודי אמור היה להמשיך להיות אחראי על ההיבט המקצועי של העסק ולהמשיך לנהל אותו יחד עם הילה.
6.בסעיף 5.2 להסכם נקבע שהלוואת הבעלים שהתובעת תעניק לחברה תישא ריבית של 2 אחוז לשנה והיא תוחזר ע"י החברה או ע"י דודי, הילה ואבי שערבים לפירעונה, בתשלומים חודשיים שוטפים בסך של 90,000 ₪ לחודש החל מיום 20.11.17. הוסכם שהתובעת תשקיע לכל היותר סך של 4 מיליון ₪ ואם יהיו לחברה חובות מעבר לכך, החברה ודודי ישלמו אותם ממקורותיהם.
7.בסעיף 32 להסכם נקבע שהתנאים המתלים לכניסת ההסכם לתוקף כוללים בין היתר את העובדה שלעסק קיים רישיון עסק כדין והסכם השכירות של המקרקעין שעליו פועל העסק יהיה תקף עד לסוף שנת 2030. נקבע גם, שאם לא יתקיימו התנאים המתלים, הנתבעים ייפרעו באופן מידי את הלוואת הבעלים. כמו כן נקבע בסעיף 38 להסכם, פיצוי מוסכם בסך של 400,000 ₪ ככל שמי מהצדדים יפר את ההסכם.
8.דודי, הילה ואבי חתמו על טופס "ערבות והתחייבות" לפיו הם ערבים לכל התחייבויות החברה על פי ההסכם.
9.ערבותו של אבי, שהיה באותה עת מפקד המחוז הדרומי של מערך הכבאות וההצלה, הייתה חשובה ביותר, מאחר שלחברה לא היה למעשה כמעט כל רכוש ודודי והילה היו חסרי אמצעים. ללא כתב הערבות שעליו חתם אבי, בו הוא התחייב להחזיר מלוא הכספים שהתובעת הלוותה לטובת העסק, לא הייתה התובעת מסכימה להתקשר בהסכם.
10.התובעת העבירה את הכספים כפי שהתחייבה ואף כספים רבים נוספים. שלושה תשלומים בסך של 90,000 ₪ שולמו ע"י החברה לידי התובעת לצורך השבת הלוואת הבעלים ואולם לאחר מכן, הפסיקה החברה ויתר הנתבעים לפרוע את הלוואת הבעלים.
11.ביום 29.10.17 שונה שמה של התובעת לחברת "פנינת עידן הגז" בהסכמת הנתבעים ועל פי בקשתם. השם שונה על מנת להנציח את אמו של דודי, פנינה, שנפטרה תקופה קצרה לפני חתימת ההסכם.
12.מאחר שהתובעת השקיעה יותר מ – 1.5 מיליון ₪ כפי שנקבע בהסכם, התובעת והחברה חתמו על שלושה הסכמי הלוואה נוספים (להלן: הסכמי ההלוואה). הסכם ההלוואה הראשון נחתם ביום 20.3.18 שבמסגרתו הלוותה התובעת לחברה סך של 600,000 ₪ כשההחזר החודשי בסך של 90,000 ₪ מתחיל ביום 20.10.19. הסכם ההלוואה השני נחתם ביום 30.6.18 שבמסגרתו הלוותה התובעת סך של 700,000 ₪ כשההחזר החודשי בסך של 90,000 ₪ מתחיל בחודש אוקטובר 2019. הסכם ההלוואה השלישי נחתם ביום 20.3.19 שבמסגרתו הלוותה התובעת סך נוסף של 700,000 ₪ כשההחזר החודשי עומד אף הוא על סך של 90,000 ₪ החל מחודש אוקטובר 2019. אבי, דודי והילה חתמו על כתבי ערבות אישית נפרדים לכל אחד משלושת הסכמי ההלוואה הנ"ל.
13.התובעת טוענת שהתברר לה שהנתבעים הונו אותה. לחברה ולדודי היו חובות רבים שלא נרשמו בספרי החברה, לא ניתן היה לקבל רישיון עסק ולא ניתן היה להאריך את הסכם השכירות באותם תנאים עם המשכיר. בנוסף, הנתבעים לא פרעו את הלוואת הבעלים ואת שלושת ההלוואות.
14.התובעת מאידך, עמדה במלוא התחייבויותיה והשקיעה בחברה ישירות ובאמצעות פירעון חובותיה, סך של 4,352,227 ₪ כמפורט במאזן ובדוחות הכספיים.
15.התובעת פנתה שוב ושוב לנתבעים על מנת שיפרעו את חובם ואולם הם התעלמו מפניותיה ולא השיבו את ההלוואות.
16.לפיכך, ביום 27.10.19 הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר להשבת סך של 4,352,227 ₪ בצירוף ריבית.
ב.תמצית טענות הנתבעים 1 ו - 3
1.דודי חתם על תצהיר בקשת הרשות להתגונן בשם כל הנתבעים. לטענתו, ניתן כנגדו צו כינוס ביום 30.7.18 ומאחר שההסכם נחתם לפני מועד זה, לא ניתן היה לכלול אותו כנתבע ללא אישור בית משפט של חדלות פירעון ויש לסלק על הסף את התביעה כנגדו.
2.על פי ההסכם, הייתה אמורה התובעת להשקיע בחברה חדשה שצריך היה להקים לצורך יישום ההסכם והפעלת העסק. החברה החדשה הייתה צריכה להיות מוקמת תחת השם "פנינת עידן הגז בע"מ" והיא הייתה אמורה לקבל לבעלותה את כל רכושה של חברת א.ל. לרבות מלאי, ציוד ומוניטין וכן את ההשקעות וההלוואות שהתובעת אמורה הייתה להעניק לה. בפועל, לא הוקמה החברה החדשה והתובעת שינתה את שמה ל"חברת פנינת עידן הגז בע"מ" והיא עצמה הפכה להיות החברה המפעילה של העסק. התביעה היא אבסורד: דור מזרים לחברה שבבעלותו כספים כשצדדי ג' - הנתבעים 2-3 - הם שכירים בחברה שלו והם גם ערבים לפירעון החוב.
3.במסגרת העסקה "נחתמה אסופת מסמכים מסובכת, מסורבלת, לא ברורה, כושלת מושגית, מתחמקת" (עמ' 1 לסיכומיהם) שכולה נערכה באופן מוטה וחד צדדי לטובת התובעת ובעלי מניותיה ע"י עו"ד הופטמן, שהציג עצמו כמי שמייצג את שני הצדדים ולמעשה פעל באופן מוטה לטובת התובעת בלבד.
4.התובעת נטלה את כל רכוש חברת א.ל. ואת כל תפקידי וסמכויות החברה החדשה שהייתה אמורה לקום והעבירה אותם לידיה, וזאת בניגוד להסכם ומבלי לעדכן את הנתבעים. לא נפתח חשבון בנק חדש וייעודי וניהול החשבונות של העסק נעשה בהסתר ומבלי שהנתבעים יכלו לעיין בספרי העסק. למרות בקשות רבות, התובעת לא הסכימה לגלות את חשבונות העסק ולא העבירה לנתבעים דיווח אודות מצבו.
5.כיצד נחתמו שלושה הסכמי הלוואה עם החברה שכבר לא היו בידיה שום זכויות וכספים? לא מדובר בהסכמי הלוואה אמיתיים אלא בהסכמים פיקטיביים "מה גם שאין שום ראייה לגבי העברת כספים בפועל על פי אותם הסכמי הלוואה פיקטיביים". אין שום היגיון שבנוסף להחזר הלוואת הבעלים בסך של 1.5 מיליון ₪ שלפי ההסכם צריך להשיב בתשלומים חודשיים של 90,000 ₪ לחודש, החברה התחייבה גם להשיב כל חודש עוד 270,000 ₪ בגין שלושת הסכמי ההלוואה הפיקטיביים. במסגרת החקירות, העדים מטעם התובעת סתרו עצמם בכל הנוגע לגובה החיוב החודשי. אביו של דור העיד שהכוונה הייתה שהחברה תשלם החזר חודשי בסך של 90,000 ₪ (עמ' 36 שורות 16-20), בעוד בתצהירו (סעיף 40) הוא מצהיר שמדובר ב – 360,000 ₪ לחודש ודור עצמו טוען שההחזר החודשי היה צריך להיות 270,000 ₪ לחודש.
6.התובעת לא הקימה את החברה החדשה אלא רק שינתה את שמה שלה ונטלה על עצמה את ניהול העסק ללא הסכמת הנתבעים. יוצא אם כן, שגם את הלוואת הבעלים התובעת העמידה למעשה לטובת עצמה. התובעת ניצלה את תמימות הנתבעים כשגרמה לכך שבפועל כל נכסי החברה עברו לידי התובעת ובנוסף התובעת דורשת כיום לקבל עוד למעלה מארבעה מיליון ₪.
7.הנתבעים לא היו מיוצגים כשחתמו על ההסכם והם סמכו על התובעת ועורך דינה שערכו את ההסכם. רו"ח ועו"ד עברי לא ייצג את הנתבעים והראייה, שהתובעת לא הגישה שום הוכחה המלמדת שעו"ד עברי שלח ולו הערה אחת להסכם שב"כ הכין. הנתבעים גם סמכו על התובעת שניהלה את העסק ודודי והילה היו רק שכירים בעסק. אבי היה ערב להתחייבויות החברה והחברה מילאה אחר כל התחייבויותיה. כל פעולה, רכישה, תשלום או משיכה בעסק נעשו ע"י התובעת ודור שהיו בעלי זכויות החתימה הבלעדיים בעסק.
8.היחידה ששלטה בעסק הייתה התובעת שהייתה אמורה לשלם לעצמה את החזרי ההלוואות. "מה מנע מהתובעת למשוך לעצמה את ההחזר החודשי המוסכם, אשר היה אמור לנבוע מניהול העסק ע"י התובעת, כאשר הנתבעים הם חסרי כל סמכות ובגדר שכירים וסטטיסטים בלבד?". התובעת בעצמה סיכלה את החזר ההלוואות והחליטה לא לפרוע אותן. העסק נוהל בלעדית ע"י התובעת והיא הוציאה ממנו כספים באופן בלתי חוקי ובמרמה. התובעת הפרה באופן יסודי את התחייבויותיה ובכך פטרה לחלוטין את הערבים מערבותם. התובעת יכולה הייתה לבצע החזר חודשי בסכום של 90,000 ₪ לעצמה והיא לא ביצעה זאת במתכוון.
9.לאף אחד מהנתבעים לא הייתה סמכות לניהול התובעת. אם התובעת הייתה פועלת על פי ההסכם ומקימה את החברה החדשה, התביעה כלל לא הייתה מוגשת. על פי ההסכם האמיתי שעליו חתמו הצדדים ולא ההסכם שצורף לתביעה, הייתה התובעת צריכה לקבל 51% ממניות החברה החדשה ודודי היה צריך לקבל 49% מהמניות של החברה החדשה. סעיף מרכזי זה הושמט מההסכם שצורף לתביעה ומדובר במעשה חמור, שהרי עו"ד הופטמן שמייצג את התובעת בהליך זה, ערך אותו ולמרות זאת, בחר להסתירו.
10.לפי ההסכם שהתובעת הכתיבה תוך ניצול מצוקת הנתבעים, התובעת לא הייתה יכולה להפסיד בשום מקרה. אם העסק היה מצליח, התובעת הייתה מקבלת את כספה חזרה ובנוסף 51% מהמניות של החברה החדשה ואם העסק היה מפסיד, הנתבעים היו צריכים להחזיר לתובעת את מלוא השקעתה, כאשר לנתבעים לא הייתה כל סמכות בניהול החברה והם היו נתונים לחסדי התובעת בכל נושא. התובעת בחרה לפטר את דודי והילה באופן חד צדדי, מנעה את כניסתם למתחם, הפעילה את העסק בעצמה לבדה במשך יותר משנה ולאחר שכשלה, היא הפעילה את "פוליסת הביטוח" שלה בדמות מימוש ערבות הערבים.
11.כאשר נחקר אלפונסו, אביו של דור (להלן: אלפונסו) אודות שתי הגרסאות השונות של ההסכם, הוא סיפק תשובות שונות ומבולבלות שסתרו את גרסתו של דור. פעם אחת הוא טען שההסכם שצורף לתביעה הוא ההסכם המחייב והסכם שהנתבעים צירפו כלל לא נחתם ולאחר שהוצג לו שגם הסכם זה חתום, לא הייתה בפיו תשובה עניינית. גם דור לא זכר מתי נחתם ההסכם השני שהעניק לדודי מניות בחברה החדשה.
12.הסתירות הבוטות בעדויות התובעת עלו גם ביחס להסכמי ההלוואה שהתברר שכולם נחתמו באותו יום שבו גם נחתם ההסכם והתאריכים שהוספו עליהם בכתב יד הם פיקטיביים לחלוטין. שהרי, בהסכמי ההלוואה שמצוינים עליהם תאריכים מהשנים 2018-2019, עדיין מוזכר שמה הקודם של התובעת, כשבמועדים אלו כבר שונה שמה לפנינת עידן הגז בע"מ. דור נשאל על כך ולא נתן תשובה מספקת. הנתבעים 3-4 העידו שחתמו על המסמכים רק במועד אחד ולא בשלושה מועדים שונים.
13.התובעת רצתה להישאר עם העסק בידיה ולנשל את דודי מחלקו בעסק שהקים. התובעת רוקנה כליל את קופת העסק, גבתה סכומי עתק ב"שחור" ומשכה מהעסק כספים למטרות פרטיות של בעליה. התובעת אף לא צירפה אסמכתאות המעידות כי העברות הכספים נעשו בסמוך למועד חתימת הסכמי ההלוואה.
14.התובעת נמנעה מלזמן עדים חיוניים לתביעה כגון את רו"ח עברי שנטען שייצג את הנתבעים ואי זימונו פועל לחובתה של התובעת ומביא למסקנה שהוא אכן לא ייצג את הנתבעים כפי שהם טענו. בנוסף, התובעת נמנעה מלזמן את עו"ד הופטמן שערך את ההסכמים והם נחתמו במשרדו. עד זה יכול היה לשפוך אור על אי הבהירות הרבה שבהסכמים השונים וכן בדבר הנוסח המחייב של ההסכם: האם ההסכם שצורף לתביעה או ההסכם שהנתבעים הציגו ושלפיו לדודי מגיעים 49% מהמניות בחברה החדשה שהייתה אמורה לקום. במקום להעיד את עו"ד הופטמן שהיה אמור להיות עד מפתח של התובעת, התובעת בחרה לשכור את שירותיו כמיצגה בהליך זה. התנהלות זו מלמדת שהתובעת חששה שאם עו"ד הופטמן יעיד, דבריו לא ישרתו את גרסתה ולכן היא בחרה ב"תרגיל דיוני" זה. בנוסף, התובעת לא העידה את המנהל מטעמה בעסק מר רפי מועאס שאף ניהל קבוצת וואטסאפ שבה פורטו כספים שנמשכו מהתובעת במזומן. עדותו יכולה הייתה לשפוך אור על אופן ניהול העסק והכספים ואי העדתו בתירוץ שהוא מתגורר בחו"ל, צריכה להיזקף לחובת התובעת.
15.בכתב הערבות שעליו חתמו הנתבעים החברה מוגדרת כ"מוכרים" ולא כחברה הלווה והדבר אף הוא מלמד שמדובר היה בעסקת השקעה שהוסוותה בכחש, מרמה ותחבולה כעסקת הלוואה.
16.התובעת אף סתרה את גרסתה בכל הנוגע לשאלה מהיכן היא צפתה שכספה יוחזר לה? אלפונסו טען שאבי היה אמור לפרוש לגמלאות משירותי הכיבוי ומתוך כספי הפיצויים שהוא אמור היה לקבל, ההלוואות היו נפרעות. גרסה זו לא נזכרה כלל בתצהירו. בהמשך הוא גרס שהכספים היו אמורים להגיע מתקבולים של מאות אלפי ₪ שהיו חייבים לקוחות החברה לחברה. מדובר היה בהשקעה וההחזר היה צריך להיעשות מתוך רווחי החברה. דברים אלו אף עולים מדברי דור בסעיף 35 לתצהירו שבו נאמר שסוכם שהתובעת תשקיע בחברה 4 מיליון ₪. ודוק: בהסכם נאמר השקעה ולא הלוואה וחזקה שעו"ד הופטמן שניסח את ההסכם מכיר את האבחנה בין שני המושגים. ברור אם כן שמדובר בהשקעה של 4 מיליון ₪ שכנגדה התובעת תקבל 51% ממניות החברה החדשה כשהיה צפי להחזיר את כספי ההשקעה מתוך רווחי העסק.
17.בבקשת הרשות להתגונן ביקשו הנתבעים למנות רואה חשבון חוקר שיחווה דעתו אודות הסכומים שנלקחו שלא כדין מקופת העסק ע"י התובעת. קרובת משפחה של דור ששימשה כמנהלת חשבונות של העסק מטעם התובעת, ביצעה פעולות של העברת המחאות של העסק לצדדים שלישיים והבריחה כספים. הרישומים של הגבייה "השחורה" התנהלו במסגרת קבוצת וואטסאפ ייחודית שנוהלה ע"י המנהל שמונה ע"י התובעת לנהל את העסק, מר רפאל מועאס. תיעוד האמור בוואטסאפ מלמד על מאות אלפי ₪ ששולמו במזומן ע"י לקוחות העסק, שהגיעו לתובעת ומעולם לא דווחו לרשויות.
18.מר מועאס נתן הוראות להוציא חשבוניות בסכום נמוך יותר מתשלום המזומן ששולם ואת ההפרש שמר בקופתו. הכספים "השחורים" שהוצאו מהעסק באופן בלתי חוקי ע"י התובעת עולים על מיליון וחצי ₪. מאחר שדודי והילה פוטרו באופן פתאומי מהעסק, נמנעה מהם גישה למסמכי העסק.
19.מדובר "בתביעת שווא זדונית, המבוססת על אדני מרמה ועושק, על הפרות חוזה בוטות, עקביות ומתמשכות, על הצגת מצגי שווא חמורים... ועל היכולת לנצל את משאבי העסק שהועבר לשליטת התובעת, אשר מצצה את לשדו ולאחר שהביאה אותו למצב של חדלות פירעון, היא פונה לערבים התמימים אשר נפלו בפח, ותובעת מהם לכסות את "השקעות והלוואות" התובעת בעסק".
20.נוצר מצב אבסורדי – התובעת הפכה לבעלת הזכויות בחברה, התובעת הוציאה מהעסק סכומי עתק בשיטות בלתי חוקיות, היא רוקנה את העסק מכספים, לא שילמה לעצמה את החזר ההשקעות וההלוואות, פיטרה את דודי והילה מעבודתם בעסק ועכשיו היא מבקשת לקבל בחזרה השקעות והלוואות שנתנה (אם בכלל נתנה) בעצם לעצמה ובערבותם של הנגזלים התמימים, הנתבעים. מדובר ממש במקרה של "הרצחת וגם ירשת".
21.בסיכומיהם טענו הנתבעים, שאף אם ייקבע שלא מדובר בהשקעה אלא בהלוואה, הנתבעים 1-3 מופטרים מערבותם מכוח סעיפים 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים) או מכוח סעיפים 5(א) או 8 לחוק הערבות תשכ"ז – 1967 (להלן: חוק הערבות).
22.הכספים שהוזרמו לתובעת נרשמו בספריה כהלוואת בעלים לטובת דור. ברם, דור כלל לא תבע את התובעת ואף לא שלח לה מכתב דרישה. לכן, למעשה דור ויתר על החוב לחייבת העיקרית שהיא התובעת. דור לא מתכוון לתבוע את התובעת שהיא החייבת העיקרית בגין הלוואת הבעלים שהעמיד לה ולפיכך בהתאם להוראות חוק הערבות, מופטרים הערבים מערבותם. משעה שדור ויתר לתובעת על החוב כלפיו, חל סעיף 55 (ג) לחוק החוזים ויתר החייבים מופטרים אף לפי סעיף 5(א) לחוק הערבות, היות שהחייב העיקרי הופטר.
23.לא הייתה מניעה שהתובעת תחדש את חוזה השכירות והתובעת היא זו שנמנעה מחידושו. התובעת בדקה מראש את כל מאזני וספרי החברה טרם שההסכם נחתם וידעה היטב את מצבה. התובעת "לא הציגה שום אסמכתא או ראשית ראייה אפילו" שהיא העניקה הלוואות לעסק. "ברור כי הכסף של ההלוואות, אם אכן ניתן, לא ניתן באמת לנתבעת, אלא הוזרם למטרות כלשהן אשר נקבעו ונוהלו בלעדית ע"י התובעת".
24.לא הוכח כלל שהילה נטלה כספים מהחברה. לא הייתה לה כל הרשאה לחתום בשם התובעת או לחייב אותה בתשלום כלשהו ולא הוכח שהיא גנבה או נטלה כספים שלא כדין. אדרבא, הוכח מהאמור בקבוצת הוואטסאפ "פוקר פלוס", שהייתה פעילות ענפה של משיכת מזומנים מהתובעת כשדור מכניס ידו לקופתה ונוטל כספים ובכך סיכל את יכולת החזרת הכספים לתובעת.
25.מדובר במקרה שבו התובעת נכשלה להפעיל את העסק כעסק רווחי. התובעת פיטרה את דודי והילה, ניסתה לנהל את העסק בעצמה וכשלא הצליחה, החליטה לתבוע את הנתבעים בגין השקעתה הכושלת. התובעת לא הוכיחה שבמשך השנה שבה היא הפעילה לבדה את העסק היא לא יכלה לפרוע את החובות על פי ההסכמים. התובעת לא הציגה שום נתונים כספיים מהתקופה שלאחר פיטורי דודי והילה ולא פרטה מה נעשה בכספים שהרוויחה מהעסק בתקופה זו. מכל הנימוקים הנ"ל יש לדחות את התביעה.
ג.תמצית טענות הנתבע 2
1.התובעת תכננה לנצל את הנתבעים ולהתעשר על חשבונם. מטרתה הייתה להשתלט על העסק ללא כל סיכון בהשקעתה. כל ההסכמים נחתמו "על ריק" באותו יום ובאותו המעמד. התובעת המשיכה להפעיל את העסק לאחר שפיטרה את דודי והילה ולא הציגה כל נתונים אודות רווחיה מהעסק.
2.אלפונסו הודה בחקירתו שהנתבעים לא היו מיוצגים ע"י עו"ד מטעמם ועו"ד הופטמן ייצג את שני הצדדים (עמ' 37 שורה 5). אפילו התובעת לא ציינה בתביעתה שרו"ח עברי ייצג את הנתבעים והיא לא הביאה בדל ראייה לכך. על פי תביעתה האבסורדית של התובעת, דודי והילה שהפכו לשכירים בעסק, ערבים להחזר ההשקעות וההלוואות, כשדור לבדו מנהל אותו ומושך ממנו כספים רבים. התובעת הוציאה במרמה מאות אלפי ₪ מהעסק "בשחור" כפי שעולה מהאמור בהודעות קבוצת הוואטסאפ "פוקר פלוס" והיא לא שילמה לעצמה את ההחזר החודשי של ההשקעה וההלוואות, למרות שיכלה לעשות כן.
3.התובעת נמנעה מלזמן את מנהל העסק מטעמה מר רפי מועאס שהקים את קבוצת הוואטסאפ "פוקר פלוס" שבמסגרתה נגבו כספים "שחורים" רבים שהועברו לתובעת ולדור שהודה שקיבל כספים ממסגרת זו (עמ' 80 שורות 1-11). עדותו יכולה הייתה לשפוך אור על התנהלות העסק ואי זימונו נזקף לחובת התובעת. גם הימנעות התובעת מלזמן את עו"ד הופטמן שניסח את ההסכמים, שוחח עם הצדדים ונוכח במועד החתימה, פועלת לחובתה. "תרגיל דיוני" זה שביצעה התובעת, בכך ששכרה את שירותיו לייצגה בהליך זה ובכך מנעה מהנתבעים לזמנו לעדות ולחקור אותו, פועל לחובתה ומלמד שלו הוא היה נחקר, דבריו לא היו תומכים בגרסתה.
4.בנוסף, התובעת הסתירה את ההסכם השני שנחתם באותו יום שבו נחתם ההסכם ובמסגרתו זכאי דודי לקבל 49% מהחברה החדשה שהייתה אמורה לקום. אלפונסו הסתבך בחקירתו, סתר את עצמו ואת עדותו של דור, ולא ידע להשיב כהלכה מה היחס בין ההסכמים, מי נחתם ראשון וכיצד נחתמו שני ההסכמים במעמד אחד.
5.התובעת לא צירפה אסמכתאות המלמדות על העברות כספים בסמוך לחתימה על כל אחד מהסכמי ההלוואה. מדובר בעסקת השקעה ורכישה של החברה שהוסוותה והולבשה במרמה ובתחבולה כעסקת הלוואה. העדים מטעם התובעת לא ידעו להסביר כיצד הם ציפו שהחברה תשיב מידי חודש 360,000 ₪ לצורך החזר ההלוואות וברור שמדובר בניירת פיקטיבית אותה הכין וניסח ב"כ התובעת עו"ד הופטמן. מאחר שיש לפרש מסמך שיש ספק בפרשנותו כנגד מנסחו וכל ההסכמים נוסחו ע"י ב"כ התובעת, יש לפרש ספק בפרשנותו לחובת התובעת.
6.מאחר שדור שהלווה כספים לתובעת לא תבע את התובעת, הוא למעשה מחל וויתר על החוב לחייבת העיקרית – התובעת ולכן הערבים מופטרים מחבותם. בנוסף, התובעת פרעה חובות אישיים רבים של דודי שלא היו חובות של החברה ולכן הערבות לא חלה עליהם.
7.המומחה שמינה בית המשפט לא בדק כמה כספים במזומן משכה התובעת כמפורט בקבוצת "פוקר פלוס" ולכן חוות הדעת לא תרמה מאומה להליך ויש לדחות את התביעה.
ד.תמצית טענות הנתבע 4
1.אבי הוחתם בעורמה על שורה של מסמכים מבולבלים שנחזים להיות הסכמים "שלא ניתן להבינם כנדרש". אבי לא היה מיוצג והוא הוחתם במהלך מפגש אחד ע"י ב"כ התובעת עו"ד הופטמן, על שורה של הסכמים שהם בבחינת הסכמים למראית עין. בתביעה, התובעת מתייחסת לרו"ח עברי כרואה חשבון החברה ולא נטען כלל שהוא פעל כעורך הדין של הנתבעים ומייצגם. לא הוצג גם שום דוא"ל או מכתב המאשש את טענת התובעת שעו"ד עברי ייצג אותם בהסכם וברור שאם הוא היה מייצגם, הוא היה שולח הערות לטיוטת ההסכם.
2.התובעת נטלה את כל השליטה על העסק ולאחר שהיא פיטרה את דודי והילה והמשיכה לנהל את העסק לבדה במשך שנה, היא בחרה לסיים את פעילות העסק ולטעון שמדובר בהלוואות. אפילו דור ואביו חלוקים בשאלה מה היה ההחזר החודשי שעל החברה להשיב לפי ההסכמים ואם כן כיצד הם ציפו שאבי יבין דבר וחצי דבר מהסכמים אלו? אבי שכלל לא היה מיוצג, לכל הפחות הוטעה. הוא הבין שהתובעת משקיעה בחברה ובתמורה היא מקבלת את הפעילות לידיה וחתימתו כערב להסכם נועדה להבטיח את המשך העסקתו של בנו דודי בעסק. גרסתו זו לא נסתרה ולפיכך ערבותו נחתמה בטעות והיא בטלה.
3.התובעת בחרה לצרף הסכם אחד לתביעתה והסתירה את ההסכם בו היא משקיעה בחברה חדשה שהיא בעלת מניות בה ובפועל השולטת בה. אבי לא נטל כל חלק בפעילות העסק ובאותו מועד הוא שימש בתפקיד בכיר בשירותי הכבאות.
4.הערבות פקעה והיא בטלה, מאחר שאבי הוחתם פעם אחת על אסופת מסמכים שנחזים להיות חתומה במועדים נפרדים, הוא לא הבין את טיב ההתקשרות ולא הוסברה לו מהות ההסכם טרם חתימתו.
5.אבי לא הרחיב חזית. אדרבא, התובעת לא התייחסה בכתב התשובה שהגישה לטענות הנתבעים בכתב הגנתם לפיהן הם לא היו מיוצגים ולא הבינו את מהות ההסכמים. התובעת לא טענה כלל בתביעתה שאבי היה מיוצג ע"י עו"ד עברי. התובעת לא הוכיחה שהנתבעים היו מיוצגים ורק במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמה טענה התובעת לראשונה שרו"ח עברי הוא גם עורך דין והוא זה שייצג את הנתבעים. אבי כלל לא הבין שערבותו היא לתשלום כספים, כאשר מדובר בהשקעה של התובעת. היה על התובעת לזמן את עו"ד עברי להוכחת טענתה שהוא ייצג את הנתבעים ואי זימונו על ידה פועל לחובתה.
6.אסופת המסמכים עליה חתם אבי היא "אסופת מסמכים מסובכת, ערמומית ומתחכמת, פוגעת בזכויות הערב, אינה סבירה ומטעה" ולכן היא בטלה. אבי התבקש לחתום על שני הסכמים שאחד מהם מעגן מתווה של השקעה ועוד שלושה הסכמי הלוואה ולא ברור כלל מה העסקה שנעשתה ומה משמעותה.
7.אלפונסו העיד שהכוונה היתה להחזיר רק 90,000 ₪ בחודש ולא 360,000 ₪ כפי שעולה מההסכמים (עמ' 36 לפרוטוקול) ומכאן שהתובעת החתימה את הנתבעים על המסמכים מבלי כוונה ליישמם אלא כמעין "תוכנית מגירה העולה כדי רמייה של ממש, הטעייה וניצול בהעדר הבנה משפטית". אלפונסו העיד שרו"ח עברי לא נכח במעמד החתימה על ההסכם והתובעת לא המציאה כל מכתב או דוא"ל עם הערות של רו"ח עברי על ההסכם. הדבר תומך בגרסת הנתבעים שרו"ח עברי לא ייצג אותם שהרי אחרת, ברור שהייתה מוצגת חליפת מכתבים עם הערות להסכמים.
8.ההסכם לא נושא כותרת, בהגדרות מופיעה המילה "חברות" למרות שלכאורה מדובר על התקשרות בין שתי חברות בלבד, קיים מינוח של "חברה רוכשת" אבל היא לא מוגדרת ועוד ועוד הוראות בלתי ברורות. "מה ניתן להבין מעסקה כזו שגם משפטנים מתקשים להבינה, הרי שמדובר בהגדרות הסכמיות לא מובנות, סותרות, כושלות מושגית" (סעיף 22 לסיכומיו). התובעת הייתה צריכה להביא לעדות את מי שערך את ההסכמים, נתן את ההסברים ונכח במועד החתימה – עו"ד הופטמן. אי זימונו של גורם מהותי זה, פועל לחובת התובעת. ההסכם שלא צורף לתביעה ושבו הוענקו מניות לדודי בחברה החדשה, מאשש את אומד דעתו של אבי שהוא לא יהיה חשוף לחיוב כספי.
9.אבי אף לא חתם כערב על כל עמוד של ההסכם. בנוסח כתב הערבות מצוין שהערבים הם "בעלי מניות ו/או בעלי עניין בחברה בעסקיה ובקבלת הכספים". ברם, אבי אינו בעל מניות ולא בעל עניין וכיצד אבי שהוא הדיוט בעולם המשפט אמור היה להבין את ערבותו במסגרת ההתקשרות המסורבלת הזו כשהוא לא מיוצג? אבי הבין שערבותו נדרשה לצורך המשך עבודתו של בנו בפעילות העסק מאחר שלדודי היה הידע המקצועי להפעלת העסק. לא נאמר לו דבר על האפשרות שהוא יצטרך להשיב כספים ולהחזיר הלוואות. להבנתו, מדובר היה בעסקה שבה התובעת משקיעה והצדדים הופכים להיות שותפים.
10.חלק מהכספים שהתובעת העבירה נועדו להחזר כספים בגין חובות אישיים של דודי ולא של החברה וכך הבהיר ב"כ התובעת בעצמו בק.מ. מיום 26.7.20 (עמ' 3). לפיכך, קיימת הודאה מצד התובעת שחלק מחובות הנתבעים הם חובות אישיים של דודי שאינם חלק מההתחייבות בהסכם והערבות לא חלה עליהם. בנוסף, דור ואביו משכו כספים רבים מהפעילות של העסק במזומן והם נטרלו את יכולת החברה להחזיר את הכספים. דור שלט בתובעת והוא אחראי לכך שהכספים לא הוחזרו. סכומי מזומן אלו, לא נבדקו ע"י המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש. התנהלות זו של התובעת בכספי מזומנים, גורמת לפקיעת הערבות, היות שהיא בעצמה גרמה לאי קיום החיוב. התובעת שלטה ביכולת השבת כספי השקעתה, הפעילות נותרה בידה לפחות עוד שנה שלמה והיא זו שגרמה לאי קיום החיוב ודי בכך בכדי להביא לביטול הערבות לפי סעיף 6 לחוק הערבות.
11.התנהלות התובעת היא התנהלות שאינה בתם לב ונגועה באי גילוי מידע, הטעייה והצגת מצג שווא לערב. אם אבי היה יודע מה משמעות חתימתו, הוא לא היה חותם על כתב הערבות ויש לקבוע שערבותו בטלה. לחילופין, יש להחיל את דוקטרינת האשם התורם ולאור התנהלות התובעת, לא ניתן להטיל על הנתבעים את מלוא האחריות.
ה.התנהלות הצדדים במהלך בירור התובענה וחוות דעת המומחה
1.התובעת הסכימה עוד בתחילת ההליך, שתינתן לנתבעים רשות להתגונן ובקשת הרשות להתגונן תשמש כתב הגנה. כמו כן, מאחר שדודי הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל וניתן כנגדו צו כינוס, היה צורך בקבלת אישור בית המשפט של פש"ר לנקיטת ההליך כנגדו. ביום 23.7.20 ובהסכמת המנהל המיוחד, ניתן אישור בית המשפט של פש"ר לנהל את ההליך כנגד דודי ואולם נאסר לנקוט כנגדו בהליכי גבייה כל עוד הוא מצוי בהליך. לאחר מכן, ביום 22.4.20, ניתן גם צו פתיחת הליכים כנגד הילה ואולם לא ניתן היתר לנהל את התביעה כנגדה. למרות זאת, בדיון שהתקיים ביום 13.9.22 הצדדים הסכימו שפסק הדין יתייחס גם להילה ואולם לא ניתן יהיה לפתוח כנגדה בהליכי גבייה כל עוד היא נמצאת בהליך חדל"פ וככל שהתביעה כנגדה תתקבל, התובעת תהיה זכאית לקבל דיווידנד, ככל שיחולק לנושים בהליך חדלות הפירעון (עמ' 40 שורות 2-5).
2.בק.מ. שהתקיים ביום 26.7.20 טען ב"כ הנתבעים שאז יוצגו במשותף ע"י עו"ד טולידאנו, שהוא לא טען בבקשת רשות להתגונן ששלושת הסכמי ההלוואה הם הסכמים למראית עין ולדבריו: "אני לא טוען שהחוזים היו למראית עין. אנו טוענים שהכספים לא הועברו" (עמ' 2 שורות 29-30).
3.באותו ק.מ. טען ב"כ התובעת שאכן בתחילה היה סעיף בהסכם לפיו דודי יקבל 49% ממניות החברה החדשה, אבל מאחר שהגיעו עיקולים על זכויותיו של דודי, הצדדים שינו את ההסכם כך שלא יוענקו לדודי זכויות בחברה החדשה והעסק יפעל באמצעות התובעת שתשנה את שמה לפנינת עידן הגז בע"מ וההסכם שצורף לתביעה הוא ההסכם הסופי (עמ' 2 שורות 6-9). ב"כ התובעת הצהיר שהוא מוכן לתת לדודי 49% מהמניות של החברה כפי שנקבע בהסכם הראשון (שם עמ' 3 שורה 11).
4.הצדדים אף הסכימו שימונה רו"ח מומחה מטעם בית המשפט שיגיש חוות דעת חשבונאית בשאלה כמה כספים התובעת העבירה לנתבעים או למי מטעמם וכמה כסף הושב לתובעת.
5.הנתבעים לא שיתפו פעולה עם המומחה כפי שהיה מצופה לאור העובדה שהם אלו שבקשו ויזמו את מינויו, והמומחה נאלץ להגיש בקשות רבות לקבלת מסמכים מהנתבעים. לדוגמא: הודעת המומחה מיום 19.8.20 בה התבקש ביהמ"ש להורות לנתבעים לשתף פעולה עם המומחה ולהסדיר את שכר טרחתו; הודעת המומחה מיום 14.9.20 לפיה הנתבעים אינם משתפים עמו פעולה; הודעת המומחה מיום 15.12.20 לפיה הנתבעים אינם מעבירים לו מסמכים נדרשים לצורך עריכת חוות הדעת וזאת על אף פניות חוזרות ונשנות אליהם; הודעת המומחה מיום 12.1.21 לפיה הנתבעים לא הסדירו את תשלום שכ"ט; בקשה מיום 16.2.21 למתן הוראות של התובעת למתן צו לקבלת דפי חשבון בהתאם לפניות חוזרות של המומחה לאחר שהנתבעים לא שיתפו עמו פעולה; בקשה למתן הוראות מיום 9.3.21 לחייב את הנתבעים להגיש למומחה בהתאם לבקשותיו תצהירים על בעלות בחשבונות; בקשה מיום 12.5.21 שהנתבעים יסדירו את שכר טרחת המומחה. הנתבעים אף לא שילמו את מלוא שכר טרחתו של המומחה והתובעת נאלצה לשלם את החוב למומחה על מנת שחוות דעתו תוגש.
6.ביום 9.6.21 הוגשה חוות דעת המומחה שמונה, רו"ח יניב בוכניק (להלן: המומחה). בחוות הדעת נקבע שלאחר עיון במסמכים רבים ובדפי חשבונות הבנקים, עולה שהתובעת העבירה לחברת א.ל. סך של 1,422,500 ₪ ולנושי הנתבעים 2-3 סך של 1,585,286 ₪. סה"כ התובעת העבירה סכום של 3,077,786 ₪ לטובת העסק ופירעון חובותיו. לפיכך, מתוך סכום כולל של 3.5 מיליון ₪ שהתובעת העבירה בהתאם להסכם - 1.5 מיליון ₪ הלוואת בעלים ועוד סך של 2 מיליון ₪ על פי שלושת הסכמי ההלוואה - הוכחה העברה של מעל 3 מיליון ₪. המומחה השאיר לשיקול דעת בית המשפט שלושה סכומים שלגביהם לא הועברו אליו מלוא האסמכתאות ע"י התובעת. הסכום הראשון בסך של 324,422 ₪ בגין משיכות שיקים שלטענת התובעת היו עבור החברה. הסכום השני בסך של 542,211 ₪ שהתובעת טענה לגביו שמדובר בהעברות לטובת פירעון חובות של נושי הנתבעים. הסכום השלישי בסך של 41,206 ₪ שהתובעת טענה שהעבירה עבור תשלומי שכר לעובדי החברה ואולם לא הוצגו כל תלושי השכר. סה"כ הותיר המומחה להכרעת בית המשפט סך של 907,839 ₪ שהתובעת טענה שהעבירה לנתבעים או לבעלי חוב שלהם.
7.המומחה קבע שלא הועברו אליו אסמכתאות מהנתבעים המעידות על כספים שהם העבירו לתובעת. מאידך, הועברו ארבעה תשלומים בגין החזר הלוואה בסך של 90,000 ₪ דהיינו, סך כולל של 360,000 ₪.
8.בק.מ. נוסף שהתקיים ביום 14.12.21 הודיע ב"כ התובעת שהתובעת כלל לא מעוניינת בעסק שכבר אינו פעיל והיא רק מעוניינת בהשבת ההלוואות: הלוואת הבעלים בסך של 1.5 מיליון ₪ ועוד שלוש הלוואות שעוגנו בהסכמי ההלוואה בסך של 2 מיליון ₪ (עמ' 7 שורות 8-9). ב"כ הנתבע 2 טען מאידך, שהסכמי ההלוואה הם הסכמים למראית עין (עמ' 8 שורה 32).
ו.עדי התובעת
(א) תמצית עדותו של דור חסון
1.הנתבעים היו מיוצגים ע"י עו"ד ורו"ח עברי במהלך המו"מ לקראת חתימת ההסכם. מר עברי ששימש כרואה החשבון של החברה, הציג בפני לפני חתימת ההסכם שהחברה מרוויחה בין 120,000 ₪ ל – 150,000 ₪ בחודש. ברם, הנתבעים הסתירו ממני שדודי מכור להימורים והוא מסובך בהלוואות רבות. כמו כן, התברר לי לאחר חתימת ההסכם, שכבר קדמו לי כמה משקיעים שהשקיעו כספים בעסקים של דודי והפסידו את כספם, לאחר שדודי לא החזיר להם השקעות והלוואות שהעניקו לו ולחברות שניהל.
2.דרשתי שאביו של דודי, אבי, יחתום על כתבי ערבות להשבת הכספים, מאחר שאבי היה בזמנו בכיר בשירותי הכיבוי וההצלה והוא היה היחיד שהיה לו רכוש. אבי נטל חלק במו"מ לפני חתימת ההסכם והתחנן שנעניק הלוואות לבנו. לאבי היה משרד במבנה העסק וקירותיו היו מעוטרים בתעודות רבות שקיבל במהלך שירותו בשירותי הכבאות. ללא ערבותו של אבי שיש לו נכסים והכנסה חודשית גבוהה, התובעת לא הייתה מלווה כספים להצלת העסק. הובטח לי שכשאבי יפרוש בקרוב, הוא "יכניס כספים" להחזרת ההלוואות (עמ' 45 שורות 8-9) ואבי הבטיח שיחזיר את ההלוואות עוד לפני מועדי הפירעון, מכספי פיצויים שיקבל (עמ' 61 שורות 17-18 ועמ' 67 שורה 19).
3.על פי ההסכם והסכמי ההלוואה, הנתבעים התחייבו להחזיר הן את הלוואת הבעלים והן את שלוש ההלוואות הנוספות (עמ' 40 שורות 29-30). "אני נמצא בכובע של משקיע שיש ערבים שמחויבים להחזיר לי את ההשקעה שלי" (עמ' 41 שורה 8 ושורות 25-26 ועמ' 42 שורות 26-28). מי שהחתים את הנתבעים על הסכמי ההלוואה היה אבי במועדים שונים (עמ' 45 שורות 27-29 ועמ' 58 שורות 12-13) ולא ידוע לי היכן הסכמי ההלוואה נחתמו (עמ' 65 שורות 28-30).
4.הנתבעים לחצו מאוד לחתום על ההסכם כמה שיותר מהר, כי הם היו מעוניינים לקבל את הכספים (עמ' 53 שורה 10). אבי ידע היטב אודות היקף החובות של בנו דודי (עמ' 56 שורות 5-6). עו"ד ורו"ח עברי ייצג את הנתבעים לרבות את אבי במו"מ לקראת חתימת ההסכם והוא נכח אף במועד חתימתו (עמ' 66 שורות 26-27). אבי קרא את ההסכם, שאל שאלות את עו"ד עברי ולאחר מכן חתם עליו (עמ' 60 שורה 15 ושורות 19-20 ועמ' 64 שורות 9-14).
5.ההסכם הבטיח שגם אם העסק ייכשל, בסופו של דבר הכספים שהשקענו והלווינו לעסק יושבו לנו ע"י הערבים. כל הסכום הובטח, כולל ההשקעה שהוגדרה כהלוואת בעלים.
6.גם הילה נכחה במשרדו של עו"ד הופטמן כשההסכם נחתם (עמ' 46 שורה 7) וההסכם הוסבר לה. הילה היא זו שהכינה את הקבלות בעסק והפקידה את התקבולים. היא עסקה בעבודות החשבונאיות של העסק ודודי עשה את העבודה המקצועית בטיפול במכוניות (עמ' 48 שורות 6-7) ואף הוא "התעסק עם הוצאת חשבוניות והוצאת קבלות" (עמ' 80 שורות 26-27). רק דודי והילה קיבלו משכורות מהעסק (עמ' 62 שורה 3) ולמשך תקופה מסוימת רפי מועאס מונה לעזור לדודי לנהל את העסק וגם הוא קיבל משכורת כשכיר (עמ' 79 שורות 15-22).
7.הצדדים לא הקימו חברה חדשה כפי שנקבע בהסכם, מאחר שהתובעת הייתה חברה ללא פעילות והוחלט לחסוך בעלויות ולא להקים חברה חדשה אלא לשנות את שמה של התובעת לחברת "פנינת עידן הגז בע"מ". שם זה נבחר לבקשת הנתבעים להנצחת פנינה ז"ל, אמו של דודי (עמ' 64 שורות 26-27). הנתבעים חתמו על בקשה לשינוי שם שהופנתה לרשם החברות ומכאן שהסכימו לכך. בנוסף, מאחר שהגיעו צווי עיקול עקב חובות של דודי, הוחלט בהסכמת הנתבעים ועל פי בקשתו של דודי, למחוק את הסעיף בהסכם לפיו הוא אמור לקבל 49% ממניות החברה החדשה, מאחר שממילא כל עוד החובות של החברה לא נפרעו, אין כל יתרון בכך שדודי יקבל מניות בחברה החדשה. בכל מקרה, לאחר שהחובות יושבו, דודי מוזמן לקבל 49% מהמניות (עמ' 59 שורות 1-2 ועמ' 69 שורה 3).
8.יש לקבוע שגם הסכומים שהמומחה הותיר את ההכרעה ביחס אליהם לשיקול דעת בית המשפט, הועברו לטובת פירעון חובות של החברה. סכום של 200,000 ₪ הועבר לחברה בבעלות אסלן קלש שהוא שותפו של דודי והתשלום בסך של 41,850 ₪ הועבר לעובדי החברה ע"י התובעת לבקשתה של הילה. גם התשלום לאהרן שטרית בסך של 73,800 ₪ נעשה לצורך פירעון חוב של דודי כלפיו.
9.כספי הלוואת הבעלים ויתר ההלוואות הוזרמו לכיסוי חובות החברה וחובותיו של דודי. מאחר שכל פעם התגלו נושים נוספים, הנתבעים הוחתמו על הסכמי הלוואה נוספים וזאת כבטוחה להחזר הכספים שהוזרמו לחברה ולנושים. התברר שקיימים חובות רבים לעובדים, לספקים ולרשויות שלא נרשמו בספרי החברה. כמו כן, התברר שעל צובר הגז היה מוטל חוב גדול, רישיון להתקנות מנועי גז לא הועבר, לא היה רישיון עסק, על המלאי היו חובות והיו גם חובות לעובדים.
10.המצג שהציגו הנתבעים לפיו ניתן להאריך את הסכם השכירות של המתחם בו פעל העסק התברר כהטעיה. רק בשנת 2019 הצליחה התובעת להאריך את הסכם השכירות וזאת בתמורה לתשלום דמי שכירות גבוהים יותר. כמו כן התברר, שלא קיים רישיון עסק והוגש אף כתב אישום כנגד התובעת עקב כך.
11.בניגוד להתחייבות הנתבעים על פי ההסכם, הנתבעים לא העבירו את הרישיונות ע"ש התובעת ודודי הקים עם מר אסלן קלש עסק מתחרה תוך הפרת ההסכם. התברר גם, שבעת שדודי עבד בעסק, הוא נטל כספים לכיסו מתמורת העבודות שביצע ושקיבל במזומן ולא הכניס אותם לקופת העסק. דודי אף זייף מסמכים של העסק והוציא המחאות ששייכות לחברה והעביר אותם לאחרים. דודי אפילו שלח את חברו לגנוב ציוד ומסמכים מהעסק.
(ב) תמצית עדותו של אלפונסו חסון – אביו של דור
1.אני נטלתי חלק במו"מ שהתנהל בין דודי ואבי לבין דור. עמדתי על כך שאבי והילה יחתמו כערבים על כל ההסכמים. דאגתי להחתים את הנתבעים על הסכמי הלוואה חדשים, מאחר שחששתי שלא יהיה ממי לגבות בחזרה את הכספים הרבים שהתובעת מזרימה לנתבעים. "אכן ההסכמים יצרו מצב של תשלום של 360,000 ₪ לחודש ואולם החתמתי אותם רק על מנת שתהיה בטוחה להחזר החוב והתשלומים ולא ערכתי הבחנה כי אכן נוצר תשלום גבוה כל חודש. ההסכמים נועדו להבהיר כי הם מחויבים להלוואות ולהשבה" (סעיף 40 לתצהירו).
2.על מנת להרחיק את הנושים מהעסק, הוסכם שלא תוקם חברה חדשה אלא הפעילות תועתק לתובעת (עמ' 19 שורות 23-24). אם הנתבעים יחזירו את החובות, "אני מוכן לתת לו 100% מהחברה" (עמ' 20 שורה 3).
3.הפגישה אצל עו"ד הופטמן שבמסגרתה נחתם ההסכם ערכה שעה ואולי יותר (עמ' 37 שורות 31-32). הועברו לפני כן טיוטות לאבי ולדודי והם תיקנו את ההסכם והעירו הערות (עמ' 38 שורות 2-19). אבי היה מעורב מאוד בעסק והוא "חי ונושם את עידן הגז" (עמ' 39 שורה 5).
4.אני החתמתי את דודי על הסכמי ההלוואה (עמ' 21 שורות 4-5). אבי היה אמור לפרוש בתוך שנה מכיבוי האש ולקבל 4 מיליון ₪ פיצויים וכך תוכנן שיוחזרו החובות ודודי יהיה שותף בחברה (עמ' 25 שורות 6-7). בנוסף, הייתה לחברה יתרת זכות אצל לקוחות אבל דודי לא גבה כספים אלו (שם שורה 31 ועמ' 36 שורות 1-4). מי שניהל את העסק היה דודי (עמ' 27 שורה 28 ועמ' 31 שורות 13-14). כל החובות האישיים של דודי נבעו מחובות של החברה (עמ' 34 שורות 12-13).
5.למרות שעל פי ההסכם התחייבה החברה לדאוג להארכת הסכם השכירות, בפועל נאלצתי לנהל מו"מ עם המשכיר ורק בשנת 2019 הצלחתי לחדש את הסכם השכירות בסכום חודשי גבוה יותר.
6.שילמתי חובות רבים של הנתבעים. בין היתר העברתי 200,000 ₪ לאסלן קלש, סך של 55,000 ₪ לאחים דוש פיננסים, סך של 100,000 ₪ לאלון רון כבירי וסך של 73,800 ₪ לאהרן שטרית.
7.למרות שהנתבעים טענו שמעולם לא היה להם חשבון בנק בבנק מזרחי טפחות, התברר לאחר שניתנו צווים ע"י בית המשפט, שהם היו בעלי זכות החתימה בחשבון החברה.
8.הנתבעים עצמם שלחו הסכם שהכינו, שבמסגרתו הם התחייבו לשלם 1,500,000 ₪ במזומן ועוד 2.2 מיליון ₪ בתשלומים לצורך פירעון החובות כלפינו. עד להגשת התביעה, הנתבעים כלל לא התכחשו לחוב.
9.הנתבעים משכו כספים רבים מהעסק, זייפו מסמכים ורוקנו אותו באופן שיטתי ולאחר מכן נטלו את הרישיונות ופתחו עסק מתחרה בראשון לציון.
ז.עדי הנתבעים
(א) תמצית עדותו של הנתבע 2 – דוד פרץ
1.התובעת אמורה הייתה להשקיע כספים בחברה חדשה שתוכנן להקים לצורך הפעלת העסק ואולם בפועל לא הוקמה החברה החדשה והתובעת הפעילה בעצמה את העסק. הדבר נעשה מבלי לעדכן את הנתבעים ובניגוד להסכם. למרות דרישותיי, התובעת לא העבירה לי דיווחים אודות ניהול העסק או את המאזנים או כל פרט ניהולי או כספי אחר.
2.הסכמי ההלוואות לא משקפים עסקה אמיתית. מדובר בהסכמים פיקטיביים. לא הגיוני שהנתבעת התחייבה להשיב סכום של 270,000 ₪ כל חודש רק בגין שלושת הסכמי ההלוואה ובנוסף עוד 90,000 ₪ בהתאם להסכם. התובעת שינתה את שמה ונטלה את ניהול העסק לידיה ללא הסכמת הנתבעים. לא הוגשה גם כל אסמכתא לכך שהתובעת השקיעה, למעשה בעצמה, סך של 1.5 מיליון ₪. נוצר מצב לא הגיוני לפיו כל נכסי חברת א.ל. עברו לתובעת ובנוסף היא דורשת מהנתבעים למעלה מארבעה מיליון ₪.
3.הנתבעים לא היו מיוצגים והם סמכו על ההסכמים שנוסחו ונערכו ע"י ב"כ התובעת כש"לא ידענו כלל על מה מחתימה אותנו התובעת". אכן, רו"ח עברי "עבר" על ההסכם והעיר הערות ואולם זאת "במסגרת החברית משפחתית ולא מעבר לכך". רו"ח עברי מעולם לא ייצג אותנו ולא טיפל בשמנו בהסכם. הוא לא פעל כעו"ד אלא "כגיס, כחבר וכרואה חשבון בלבד". אבי התבקש לחתום כערב רק מאחר שדור ואביו חששו שאני "אקח את הרגליים ואלך מהעסק" (עמ' 109 שורות 12-13).
4.המו"מ לקראת עריכת ההסכם התקיים בין חודשיים לשלושה חודשים ורו"ח עברי העיר הערות להסכם ונטל חלק במו"מ (עמ' 108 שורות 15-21). "פעם אחת היינו בחתימת חוזה והחתימו אותנו על 4 חוזים באותו יום ושאלנו למה התאריך ריק אמרו לנו שאנחנו נדע מתי למלא את התאריך... אתה אמרת שלא צריך תאריכים... וכשראיתי את שאר החוזים עם הסכמי ההלוואות ושאלתי מה זה? הם אמרו שזה כדי שיוכלו למשוך את הכסף חזרה ללא תשלום מס" (שם שורות 24-29).
5.עבדתי בעסק כשכיר בלבד וכל הניהול של העסק נעשה ע"י התובעת ודור. דבר לא מנע מהתובעת למשוך לעצמה את ההחזר החודשי המוסכם ולנתבעים לא הייתה כל סמכות לפעול בחברה והם היו "שכירים וסטטיסטים בלבד". התובעת ניהלה את העסק באופן בלעדי והוציאה ממנו כספים באופן בלתי חוקי ובמרמה. התובעת הפרה את כל התחייבויותיה לפי ההסכם "ובכך פטרה לחלוטין את כל הנתבעים מחובתם ומערבותם".
6.הסכמי ההלוואה תמוהים ולא מובנים. אם העסק אמור היה לקבל את ההלוואות, מדוע חברת א.ל. הוחתמה על הסכמים אלו ולא התובעת שהפעילה את העסק? "כל הסכמי ההלוואה נחתמו באותו מעמד עם חתימת ההסכם העיקרי... חתמנו על כל המסמכים שהוגשו לנו באותו מעמד". כל המסמכים נחתמו במפגש אחד אצל ב"כ התובעת עו"ד הופטמן וזאת ללא קבלת הסברים כלשהם ולא התקיימו שום פגישות חתימה נוספות. עו"ד הופטמן לא הסביר דבר על העסקה ועל הערבויות שעליהם חתמו הנתבעים. הנתבעים הוחתמו "על כל חבילת הניירות שעו"ד הופטמן הגיש" והכל במעמד החתימה על ההסכם.
7.אין ראיות שההלוואות על פי הסכמי ההלוואות ניתנו בפועל. גם אם הכספים ניתנו, הם לא ניתנו לחברת א.ל. אלא הוזרמו למטרות שנקבעו בלעדית ע"י התובעת. הנתבעים מעולם לא הסכימו לערוב להחזר ההשקעות של התובעת. אם התובעת פרעה חובות אישיים שלי, היא עשתה כן על דעת עצמה והדבר לא נעשה במסגרת ההסכם. התובעת ידעה היטב מה מצבת החובות של העסק לפני שחתמה על ההסכם. קיים מסמך בכתב ידו של דור שנערך לפני החתימה על ההסכם ובו נאמר שכלל החובות עולים על 7 מיליון ₪. מכאן שאין שחר לטענת התובעת לפיה הוסתרו ממנה חובות רבים.
8.לא הייתה כל הטעייה בנושא רישיון העסק. התובעת הייתה מודעת למצב בנושא זה והיא הייתה אמורה לטפל בו. שהרי, כל נכסי חברת א.ל הועברו אליה והיא אף מינתה למנהל מטעמה את מר רפי מועאס.
9.הכספים שהמומחה הותיר לשיקול דעת ביהמ"ש לא קשורים כלל לחברת א.ל. ולפעילותה. הסכמי ההלוואה הם הסכמים למראית עין בלבד. אולם: "אני מאשר שכל הסכומים המפורטים בעמ' 4 בסך של 542,211 אכן שולמו לחובות של החברה למעט מחצית מהסך של 26,981 ₪" (עמ' 110 שורות 18-19).
10.אני טיפלתי בגביית כספים מלקוחות (עמ' 106 שורה 20) וכמעט כל החובות היו של החברה (עמ' 107 שורות 11-12). תחנת הגז לא נכללה בהסכם כי היא "נמכרה לליאון מזמן" (עמ' 110 שורות 1-2).
(ב) תמצית עדות הנתבעת 3 – הילה ורשב
1.הפעם הראשונה שנפגשתי עם עו"ד הופטמן היה בדיון הראשון במסגרת הליך זה. לי ולחברה שבבעלותי לא היה כל ייצוג בעת שההסכם נחתם. רו"ח עברי שימש כרו"ח של חברת א.ל. וייצג את החברה בענייני מיסוי. הוא לא ייצג אותי ולא את החברה בהסכם ובמו"מ שקדם לו. הבנתי הייתה שדור ישקיע 4 מיליון ₪ בשלב ראשון וזאת לצורך הסדרת חובות החברה, על מנת שהעסק יוכל להמשיך ולפעול ובהמשך הוא ישקיע סכום נוסף לפיתוח העסק ולהסדרת החובות של דודי. בתמורה להעברת נכסי החברה לחברה החדשה, דודי יהיה זכאי למחצית המניות בחברה החדשה שתוקם.
2.חתמתי על ההסכם במוסך ללא נוכחות עו"ד הופטמן ודודי הסביר לי על ההסכם ואמר לי שעלי לחתום מאחר שאני בעלת השליטה בחברת א.ל. לאחר ההסבר, דור הניח בפני מקבץ של חוזים ומסמכים והאיץ בי לחתום על ההסכמים. "זו הייתה הפעם הראשונה, היחידה והאחרונה שחתמתי על מסמכים הנוגעים להתקשרות עסקית זו... לא קראתי את המסמכים שהונחו בפני אלא סמכתי בעוונותיי על דור ועל החברות הטובה שלו אותו הזמן עם דודי".
3.לא היה לי ייצוג משפטי כשחתמתי על ההסכם ולא הוסבר לי על מה אני חותמת (עמ' 93 שורות 22-27). חתמתי רק על ההסכם ולא על שלושת הסכמי ההלוואה (שם שורות 31-33). כשנחתם ההסכם, החובות של החברה עמדו על כשמונה מיליון ₪ (עמ' 96 שורות 5-6) והחובות הכי דחופים עמדו על ארבעה מיליון ₪ (עמ' 102 שורות 17-18).
4.דור מינה לעסק מנהלת חשבונות בשם סיוון והיא יחד עם דודתו של דור אירית אוחיון שהייתה מנהלת החשבונות של התובעת, ניהלו את העסק. לאחר מספר חודשים, סיון עזבה ואירית המשיכה לנהל את החשבונות בעצמה. לאחר מכן דור מינה את רפאל מועאס לנהל את העסק. רק ביצעתי את ההפקדות בבנקים, תייקתי את אישורי ההפקדות בקלסר ודיווחתי על כך לאירית. לא היה לי כל קשר לגביית כספים או המחאות מלקוחות ולא ביצעתי כל פעולה של משיכת או העברת כספים או הנפקת חשבוניות. תפקידי היה "לוודא שיש התאמה בין הכסף לבין ספר הקופה ולהכין להפקדה בבנק". הייתה לי זכות חתימה בבנקים שבהם היו לחברה חשבונות (עמ' 90 שורות 5-12) ואני ודודי נתנו הוראות בבנקים (עמ' 91 שורות 8-9).
5.לדור ולעובדיו הייתה "נגיעה בלעדית לחשבונות הבנק ולביצוע פעולות של העברות כספים... לי או לדודי לא הייתה כל נגיעה או הרשאה בבנקים". ההרשאה היחידה שלי הייתה להפקיד את ההפקדות היומיות, לבדוק שהן בוצעו ולצפות בחשבון.
6.העברתי מחשבון החברה 100,000 ₪ לתשלום חוב לאהרן שטרית שהיה בעל חוב של דודי. גם העברתי כספים לפירעון חוב למר קאלש שהיה נושה של החברה בסך של 200,000 ₪ (עמ' 91 שורות 14-34). בנוסף שולמו חובות של החברה לנושים רון כבירי, תמיר סחר ושיווק, האחים דוש ועובדי החברה (עמ' 92-93) וכן למישל אשור (עמ' 95 שורות 2-12) ולרוני שאטל (עמ' 96 שורות 27-32). היה גם חוב של 570,000 ₪ לחברת סופר גז על תחנת הגז (עמ' 97 שורות 4-6 ועמ' 101 שורות 23-24) ולחברת י.ר.ח.פ שעסקה בהלוואות חוץ בנקאיות (שם שורות 24-33). כל החובות היו של החברה ולא בגין פעולות פרטיות של דודי.
(ג) תמצית עדותו של הנתבע 4 – אבי פרץ
1.לא היה לי משרד בעסק ולא הייתי מעורב בפעילותו. אכן שמתי את התמונות והתעודות שלי במשרד בעסק ואולם עשיתי זאת "שלא יהיו קירות לבנים" (עמ' 71 שורות 17-18). לא הייתי מעורב במו"מ שנערך לפני חתימת ההסכם. כמה ימים לפני החתימה על ההסכם, דודי פנה אלי ואמר לי שדור ואביו עומדים על כך שאחתום כערב על ההסכם שהם אמורים לחתום עליו. כשהגעתי לפגישה במשרדו של עו"ד הופטמן, "הסביר לי עו"ד הופטמן שהסיבה מדוע הם מבקשים שאחתום על ערבות היא רק להבטיח שבני יישאר בפעילות... דור ואביו ביקשו להבטיח שבני, שבקיא בתחום ומקצועי בו כבר שנים רבות, יישאר בפעילות... הכירו לי את עו"ד הופטמן שהראה לי היכן לחתום וחתמתי". רו"ח עברי לא ייצג אותי (עמ' 74 שורה 6) ואני "חתמתי אבל לא הבנתי" (עמ' 74 שורה 16)... "לא קראתי בכלל את ההסכם הזה" (עמ' 77 שורה 24). המפגש במשרדו של רו"ח הופטמן היה לכל היותר 40 דקות (עמ' 76 שורה 15).
2.אני הבנתי שמדובר בהשקעה "משמע, שותפות מלאה ולכן כסף לא אמור להיות משולם חזרה... אינני משפטן וגם לא קבלתי כל הסבר אחר". אני חתמתי על מסמך אחד ולא על מסמכים אחרים במועדים אחרים "מה שאומר שבאותו מעמד חתמנו על כל ההסכמים המוצגים בהליך זה במעמד הפגישה היחידה שנעשתה אצל עו"ד הופטמן".
3.רו"ח עברי לא ייצג אותי בהליך ולא נתן לי כל הסבר למסמכים שנחתמו. לא ידעתי ולא הבנתי שעל פי ההסכמים שחתמתי עליהם, על חברת א.ל. להחזיר מידי חודש מאות אלפי ₪. "מדובר גם בסכום לא ריאלי, מה שמלמד על חוסר אותנטיות של ההסכמים הללו".
4.לא לקחתי חלק בפעילות העסק והגעתי על מנת "להעביר את זמני ולהנעים אותו". התברר לי שדור ואביו "הוציאו כספים רבים מהפעילות העסקית, באופן בו הם נטרלו את היכולת של הפעילות החדשה להחזיר את הכספים". פעילות רבה הייתה במזומן והם אחראים לכך שלא הושבו הכספים לתובעת.
5."אני סמכתי על התובעים ובא כוחם שהציג כלפיי תמונה כאילו המדובר בערבות "על הנייר" בלבד ואין לי מה לחשוש". בפעולות התובעת יש בכדי לשמוט את הקרקע תחת ערבותי.
ח.דיון והכרעה
1.התביעה מבוססת על ההסכם ועל שלושת הסכמי ההלוואה. בסעיף 5.2 להסכם נקבע שהתובעת תעמיד הלוואת בעלים לחברה החדשה בסך של 1.5 מיליון ₪ שתוחזר ע"י הנתבעים והערבים בתשלומים של 90,000 ₪ לחודש החל מיום 20.11.17 עד לסיום תשלום ההלוואה. בסעיף 37 להסכם נקבע שאם התשלומים החודשיים בגין הלוואת הבעלים לא יבוצעו, יהיו הנתבעים והערב חייבים בהשבת מלוא ההלוואה לתובעת וההלוואה "תועמד לפירעון מלא ומידי". הערבים (דודי, הילה ואבי) חתמו כערבים לכל התחייבויות החברה. יתר על כן, ב"הואיל" החמישי והשישי להסכם נקבע שכל הזכויות "נשוא תחנת התדלוק והפעלתה" יומחו "בין היתר להבטחת השבה וכיסוי מלאים של הלוואת הבעלים האמורה לעיל בתשלומים של 90,000 ₪ לחודש" וכי: "דודי והערבים מתחייבים לערוב להתחייבויות החברה הרוכשת ולהשבת מלוא הלוואת הבעלים בתוך פרק הזמן האמור לעיל...".
2.גם בשלושת הסכמי ההלוואה נקבעו מועדים לתשלום חודשי בסך של 90,000 ₪ לחודש ואותם ערבים ערבו לכל התחייבויות החברה.
3.הנתבעים לא כפרו בכתב הגנתם בעובדה שהם חתמו על כל ההסכמים והחברה והם כערבים, לא פרעו את הלוואת הבעלים ואת ההלוואות שהוענקו לחברה בהתאם לשלושת הסכמי ההלוואה. בבקשת הרשות להתגונן שנתמכה בתצהירו של דודי (שמחזיקה 11 עמודים), שהוסכם שתהפוך לכתב הגנה, טענו כל הנתבעים שהם לא צריכים לפרוע את החובות מאחר שהחברה החדשה לא הוקמה והתובעת הפכה להיות החברה המפעילה את העסק. לטענתם, למעשה התובעת העניקה הלוואה לעצמה ונוצר מצב אבסורדי שלפיו התובעת קיבלה לבעלותה את העסק והיא דורשת עוד ארבעה מיליון ₪. זאת, שעה שהתובעת ניהלה בעצמה את העסק והיא יכולה הייתה להשיב לעצמה את כספי ההלוואה. כמו כן, הנתבעים טענו שההסכם שצורף לתביעה אינו ההסכם הנכון ועל פי ההסכם האמיתי שנחתם, דודי אמור היה לקבל 49% ממניות החברה החדשה.
4.ודוק: בכתב ההגנה הנתבעים לא כפרו בחתימתם על הסכמי ההלוואה וטענו רק שמדובר בהסכמים פיקטיביים, מאחר שאין ראייה שהועברו בפועל כספים על פי אותם הסכמי הלוואה. הנתבעים טענו גם שהם לא היו מיוצגים, לא הבינו את משמעות ההסכמים והם סמכו על ההסכמים שנוסחו ע"י ב"כ התובעת. הנתבעים ביקשו מינוי מומחה על מנת שיבדוק האם התובעת העבירה בכלל כספים ואילו כספים היא משכה מהעסק.
5.בק.מ. שהתקיים ביום 26.7.20 טענו הנתבעים שוב שהם חתמו על ההסכמים ואולם לדברי ב"כ: "אני לא טוען שהחוזים היו למראית עין אנו טוענים שהכספים לא הועברו".
6.דהיינו, גרסת הנתבעים והגנתם העיקרית הייתה שההלוואות לא ניתנו ולכן מדובר "בהסכמים פיקטיביים". לפיכך, הם בקשו בכתב הגנתם למנות רו"ח מומחה ובקשתם נענתה.
7.ברם, לאחר שהוגשה חוות דעתו של המומחה, התברר שטענת הנתבעים לפיה התובעת לא העבירה כספים לחברה אינה נכונה כלל, והתובעת העבירה לפחות שלושה מיליון ₪ לעסק ולצורך סילוק חובותיהם של החברה ודודי. הנתבעים לא שאלו את המומחה שאלות הבהרה ולא זימנו אותו לחקירה. גם בסיכומיהם, מילאו כל הנתבעים את פיהם מים בכל הנוגע לממצאי חוות הדעת, כמעט שלא התמודדו עם מסקנותיה והתעלמו מהעובדה שבכתב ההגנה הם הכחישו את העברת כספי ההלוואות וזו הייתה טענתם העיקרית. לפיכך, קביעות המומחה לא נסתרו ויש לאמצן.
8.הנתבעים הערימו קשיים רבים על עבודת המומחה כמפורט לעיל. הם לא המציאו מסמכים שהתבקשו להגיש והמומחה נאלץ לפנות לבית המשפט שוב ושוב לצורך קבלת צווים על מנת לאתר מסמכים ודפי חשבון ועל מנת שהנתבעים יסדירו את תשלום שכר טרחתו. הילה אף הגישה תצהיר כוזב למומחה שבו הצהירה כי: "בכל התקופה הרלוונטית להסכם שבין התובעת ובין הנתבעים לא הייתי אני או חברה שבשליטתי או באמצעות ייפוי כוח, בעלת חשבון בנק פעיל" (סעיף 3 לתצהירה מיום 9.2.21 - נספח 15 לחוות דעת המומחה). ברם, התברר שלהילה היה חשבון בנק פעיל בתקופה הרלוונטית בבנק הפועלים. בנוסף, הנתבעים טענו שלאחר חתימת ההסכם, לתובעת ולמי מטעמה הייתה גישה לחשבונות הבנק של החברה ואולם המומחה מצא שאף טענה זו אינה נכונה ובחשבון הבנק של החברה בבנק מזרחי טפחות, הילה הייתה מורשת החתימה בחשבון ולא אף אחד מנציגי התובעת (סעיפים 7-13 בעמ' 17-18 לחוות הדעת). הנתבעים אף נמנעו מלשלם את יתרת חוב שכר הטרחה למומחה בטענה לחסרון כיס והתובעת נאלצה לשלמו מכיסה על מנת שהמומחה יוכל להגיש סוף סוף את חוות הדעת.
9.יש לדחות את טענת הנתבעים, כי לאור העובדה שלא הוקמה החברה החדשה כפי שנקבע בהסכם, ההסכם לא בוצע ולכן יש לפטור אותם ממחויבותם. שהרי, כעולה מהבקשה שהוגשה לרשם החברות ביום 19.10.17 (נספח 9 לתצהיר דור), הייתה הסכמה מטעם חברות שהיו שייכות לנתבעים או למי מהם (פנינת הגז ועידן הגז) לשינוי שמה של התובעת לחברת "פנינת עידן הגז בע"מ" והוגשה בקשה בחתימתם. הדבר מתיישב עם עדותו של דור, שהצדדים החליטו שלא לפתוח חברה חדשה אלא להשתמש בתובעת שהייתה חברה ללא פעילות לצורך הפעלת העסק. הדבר חסך עלויות ואף מנע הטלת עיקולים על החברה ע"י נושיו של דודי. עצם העובדה ששם התובעת שונה לשם זה - על שמה של אמו המנוחה של דודי ואשתו של אבי שנקראה פנינה - מלמדת שהדבר נעשה על דעתם של הנתבעים ובהסכמתם המלאה. דודי אף אישר בחקירתו כי: "ידעתי ונתתי אישור להשתמש בשם הזה" (עמ' 113 שורות 12-16).
10.עקרונית, לא השתנה דבר במהות ההסכם אף שלא הוקמה החברה החדשה. אם הנתבעים היו סבורים שאי הקמת חברה חדשה פוגעת בהם בצורה כלשהי, חזקה שהם היו פונים ומבקשים את הקמתה. שתיקתם במשך כל תקופת הפעלת העסק יחד עמם, מלמדת שאף הם סברו שמדובר בשינוי טכני בלבד שאין לו כל השפעה על ההוראות המהותיות שבהסכם.
11.לכן, יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה למעשה התובעת לוותה כספים לעצמה. כפי שנקבע בחוות דעתו של המומחה, הוכח שהתובעת העבירה לחברה שבבעלות הילה 1,422,500 ₪ ולנושי החברה ודודי (שחובותיו הם למעשה חובות שנוצרו עקב חובות החברה) סך של 1,585,286 ₪. דהיינו, התובעת העניקה את הלוואות כפי שהתחייבה בהסכם ובהסכמי ההלוואה ואף למעלה מכך.
12.עדותם של דור ואביו, לפיה ללא ערבותו של אבי שהיה בעל הנכסים היחיד מבין הנתבעים לא היה נחתם ההסכם, לא נסתרה והיא הגיונית. הרציונל שעמד מאחורי ההסכם והסכמי ההלוואה הוא פשוט: התובעת תזרים מיליוני ₪ לחברה על מנת שהיא תוכל לפרוע את חובותיה וכך יתאפשר לה לקיים את העסק ולהרוויח. לא מדובר היה בהסכם שבו חלק מהכספים יהוו השקעה בלבד. אדרבא, הסך בגובה 1.5 מיליון ₪ שהתובעת התחייבה להשקיע כהלוואת בעלים לחברה, הוגדר אף הוא מהותית כהלוואה שיש לפרוע מידי חודש ואי פירעון התשלומים החודשיים גורם להעמדת כל ההלוואה לפירעון מידי. לפיכך, משההלוואות לא נפרעו ע"י החברה, חלה על הערבים החובה לפרוע אותם.
13.אכן, התובעת ובעיקר בעלי מניותיה, ביצעו לכאורה עסקה חלומית ש"על הנייר" היא ללא סיכון: הם יזרימו מיליוני ₪ לעסק ויקבלו בסופו של דבר בחזרה גם את הכספים בצירוף ריבית ואף את החברה עצמה במלואה או 51% ממנה לפי הגרסה בהסכם שצירפו הנתבעים. הנתבעים טוענים שעסקה כזו היא ללא סיכון ולמעשה התובעת הייתה מרוויחה בכל מקרה. אם העסק יצליח היא תקבל גם את העסק או מחציתו וגם את כספי ההלוואה ואם העסק ייכשל היא תקבל בכל מקרה את מלוא הכספים שהזרימה בחזרה ע"י הערבים. לטענתם אין כל היגיון שהערבים יהיו ערבים להחזר השקעה והלוואות שהתובעת לא השיבה לעצמה. ברם, תביעה זו תוכיח, שלא מדובר היה בעסקה ללא סיכון לתובעת. שהרי, דודי והילה נכנסו להליך פש"ר ונראה כי ניתן יהיה לגבות את החוב בעיקר מאבי, לאחר שהתקיים הליך משפטי ארוך ויקר.
14.טענת הנתבעים לפיה התובעת ובעלי השליטה בה נטלו מהעסק כספים רבים, כלל לא הוכחה. אדרבא, בחוות דעת המומחה נקבע בסעיף 13 (עמ' 12) כי: "לא הועברו לעיוני קבלות/חשבוניות מס על ידי הנתבעים המעידים על כספים שהועברו לידי התובעת". לא נסתרה טענת דור ואביו שהם לא נטלו משכורות מהתובעת ולא משכו לפקודתם או לפקודת התובעת כספים מהחברה, למעט ארבעה תשלומים בסך של 90,000 ₪ כל אחד ובסה"כ 360,000 ₪. לא הוכח גם שהתובעת או מי מטעמה נטלו מהעסק "כספים בשחור" או שמר מועאס שעבד בעסק מטעם התובעת נטל לכיסו כספים. גם תדפיסי קבוצת הוואטסאפ לא מלמדים כי נטלו מהעסק כספים ע"י התובעת והראייה שהמומחה שמונה לא מצא לטענה זו כל אסמכתא. הנתבעים בחרו שלא לשלוח שום שאלת הבהרה למומחה בנושא זה של האמור בקבוצת הוואטסאפ או בכל נושא אחר, במיוחד בנוגע לטענתם שניטלו כספים מהעסק ע"י התובעת ומי מטעמה ולכן עסקינן בטענה שלא הוכחה כלל. לפיכך, הנתבעים לא הוכיחו שפרעו את ההלוואות ולא הוכיחו שהתובעת העלימה כספים או השיבה לעצמה את כספי ההלוואה מרווחי העסק. הנתבעים גם לא הוכיחו שניתן היה להשיב את ההלוואה והתובעת או מי מטעמה נמנעו מלעשות כן. הנטל על הלווה להוכיח שפרע את ההלוואה שנטל מהמלווה והנתבעים לא עמדו ולו במקצת נטל זה.
15.במועד הגשת התביעה דודי והילה טרם פוטרו מעבודתם בעסק והדבר נעשה רק לאחר הגשת התביעה (סעיף 1 לבקשת הרשות להתגונן). דהיינו, במשך שנתיים מיום חתימת ההסכם ועד להגשת התביעה, דודי היה הרוח החייה בעסק ובכל אותה תקופה הוא מעולם לא טען כלפי התובעת או דור שמי מהם נוטל כספים מהעסק שלא כדין או שהם צריכים לפרוע את ההלוואה מהכנסות העסק והם לא עושים כן. למרות שהנתבעים טענו שדור מידר אותם מספרי העסק ולא הסכים להעביר להם מידע אודות התנהלותו, הם לא הגישו ולו פנייה אחת במכתב או בדוא"ל או במסרון שבו הם בקשו לקבל מידע. אי הגשת ולו בדל ראייה לטענה לפיה התובעת ומנהליה סירבו לבקשתם לקבל מידע אודות החברה, מלמדת שאין יסוד לטענה זו. התובעת נתנה לעסק הזדמנות להגיע לרווחיות במשך תקופה לא קצרה של כשנתיים ולא דרשה את פירעון ההלוואות מיד לאחר שהחברה חדלה לפרוע את התשלומים החודשיים כפי שנקבע בהסכם ובהסכמי ההלוואה. התובעת נתנה לנתבעים הזדמנות ארוכה לפרוע את החובות ואולם הם נמנעו מלעשות כן.
16.אכן, בהסכמי ההלוואה מצוין שמה הקודם של התובעת ולא שמה המעודכן "פנינת עידן הגז בע"מ" שכבר שונה במועד שבו נחתמו הסכמי ההלוואה על פי התאריכים הנקובים בהם. עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעים - שלא נטענה בכתב ההגנה אלא נטענה לראשונה בחקירתו של דודי ומהווה הרחבת חזית אסורה - לפיה הסכמי ההלוואה לא נחתמו במועדים הנקובים בהם בכתב יד אלא במועד שבו נחתם ההסכם והתאריכים הוספו בכתב יד מאוחר יותר. גם העובדה שדור העיד שלא ידע היכן נחתמו הסכמי ההלוואה (עמ' 65 שורות 28-30), מעוררת תמיהה ומחזקת את גרסת הנתבעים לפיה כל ההסכמים נחתמו יחדיו במועד שבו נחתם ההסכם. יחד עם זאת, משהנתבעים לא התכחשו לחתימתם על ההסכמים, אף אם הם לא נחתמו במועד הרשום בהם אלא במועד אחר, הרי שעובדה זו לא מפקיעה את תוקפם, מאחר שהוכח בחוות דעתו של המומחה, שאכן מלוא הסכומים הנקובים בכל ההסכמים יחדיו – 3.5 מיליון ₪ ואף יותר מכך, הועברו לחברה ולנושיה ע"י התובעת.
17.טענה חדשה שנטענה בתצהירי העדות של הנתבעים היא שחלק מכספי ההלוואות שימשו לפירעון חובות אישיים של דודי ולכן הערבות של הערבים לא חלה לגביהם (סעיף 101 לתצהירו של דודי). מעבר לכך שהתובעת טוענת בצדק שמדובר בהרחבת חזית אסורה (סעיף 4 לסיכומי התשובה), טענה זו נסתרה בחקירתה של הילה, בת זוגו של דודי, שאישרה בעדותה שכל החובות של דודי נובעים מחובות החברה ולא מדובר בחובות אישיים שאינם קשורים לחברה (עמ' 101 שורות 26-32 ועמ' 103 שורות 27-31).
18.יש גם לדחות את טענת הנתבעים לפיה ערבותם של הערבים פקעה מאחר שדור ויתר למעשה על החוב לחייבת העיקרית – התובעת - שלה הוא הלווה כספים לצורך פירעון חובות החברה. שהרי, דור מעולם לא וויתר על הכספים שהעביר לתובעת על מנת שתעבירם לחברה ולנושיה. העובדה שדור לא שלח מכתב דרישה פורמאלי לתובעת או לא הגיש תביעה כנגדה, לא מהווה ויתור על חובה כלפיו. דור מעוניין שהחברה והערבים ישיבו את הכספים כפי שהתחייבו בהסכמים ואין שום צורך שיגיש תביעה מלאכותית כנגד התובעת שהיא חברה שבשליטתו. כפי שטוענת התובעת בצדק "בתיק זה אנו עוסקים בשלב השני של מתן ההלוואות והכספים מהתובעת לנתבעת 1. זהו שלב נפרד ושונה מהלוואת הבעלים לתובעת" (סעיף 26 לסיכומי התשובה).
19.טענת הנתבעים לפיה הם לא הבינו את ההסכמים שעליהם חתמו, אינה מסתברת כלל. דודי העיד שרו"ח עברי שהוא גם עו"ד, העיר הערות לטיוטת ההסכם (עמ' 108 שורות 15-20) והוא היה מעורב במו"מ שהתנהל כמה חודשים. דודי גם אישר שעו"ד עברי נכח במועד חתימת ההסכם (שם שורות 21-22) וחזקה שהסביר לנתבעים שהיו לקוחותיו ואף קרובי משפחתו, את משמעות ההסכם. לפיכך, טענת הנתבעים שלא היה להם ייצוג נסתרה מפורשות בעדותו של דודי שהיה "הרוח החייה" בגיבוש ההסכם. העובדה שהנתבעים לא חתמו על ייפוי כוח לצורך ייצוגם, לא גורעת מכך שבפועל עו"ד עברי "עבר" על ההסכם מטעמם, העיר הערות ואף נכח במועד החתימה על ההסכם. הנתבעים לא זימנו לעדות את עו"ד עברי שהוא קרוב משפחתם, על מנת שיתמוך בגרסתם והדבר כמובן פועל לחובתם. אכן, הנתבעים טענו ובצדק, שניסוח ההסכם אינו מיטבי וזאת בלשון המעטה, וכי החברה החדשה כונתה כל פעם בשם אחר. הנתבעים אף צודקים שמאחר שעו"ד הופטמן ניסח את ההסכמים, כל ספק בפרשנותם יש לפרש לרעת מנסחם ויש אף צדק בטענתם, שהיה מצופה שעו"ד הופטמן יעיד מטעם התובעת, מאחר שהוא יודע מידיעה אישית אודות כל הפרטים הקשורים למו"מ על ההסכם ומה נאמר בחתימתו. ברם, הסעיפים הקשורים בחובתם של הנתבעים להחזיר את הלוואת הבעלים בסך של 1.5 מיליון ₪ בתשלומים, הם סעיפים ברורים ופשוטים שלא ניתן לתת להם פרשנות אחרת. כך גם בכל הנוגע להסכמי ההלוואה שאף הנתבעים לא טענו שקיים ספק כיצד לפרשם. גם טופסי הערבות שצורפו לכל הסכם מחזיקים חמש שורות בלבד ובהם נאמר שהערבים ערבים "לכל התחייבויות המוכרים א.ל. מערכות גז ורכב". אין שום חובה בחוק שהערב יחתום על כל עמוד בהסכם שהוא ערב לו והעובדה שאבי חתם רק על טופס הערבות אינה גורעת מחובתו. יש לתמוה על גרסתו של אבי, שכיהן בתפקיד בכיר ביותר בשירותי הכבאות (מפקד מחוז דרום) והיה אחראי על מאות עובדים, שטען שלא הבין על מה הוא חותם. כידוע, חזקה על מי שחתם על הסכם שהוא הבין את תוכנו ואת משמעותו.
כפי שנקבע בע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל (18.12.11) מפי כב' השופט עמית: "הטענה כי המנוחים לא הבינו על מה הם חותמים, סותרת את ההלכה הידועה לפיה חזקה על אדם שיודע על מה הוא חותם וכי "אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא"... מי שמבקש לסתור חזקה זו מוטל עליו נטל כבד להוכיח את גרסתו, וכוחה של החזקה יפה במיוחד כאשר מדובר במסמך מהותי...."
ראו גם: ע"א 6799/02 משולם יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח (2) 145 (2003); ע"א 6055/04 אורית לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (12.7.06); ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (15.12.15).
20.הדברים קל וחומר כשעסקינן באיש כמו אבי שניהל מערכות גדולות מאוד. יש לדחות מכל וכל את גרסתו של אבי לפיה "חתמתי אבל לא הבנתי" (עמ' 74 שורה 16) במיוחד שכתבי הערבות קצרים ביותר ומחזיקים כמה שורות בודדות. עמדתו זו מעמידה באור שלילי מאוד את אמינותו. בנוסף, הוכח שאבי היה מעורב בפעילות החברה, הוא היה מורשה חתימה בחשבון החברה ואף היה ערב להסכם השכירות שהחברה חתמה.
21.גם טענת הילה, שהועלתה על ידה לראשונה בתצהיר העדות הראשית מטעמה, לפיה היא חתמה רק במועד אחד ולא חתמה בארבעה מועדים שונים כעולה מההסכם ומשלושת הסכמי ההלוואה, מהווה הרחבת חזית אסורה. בכתב ההגנה, הנתבעים לא התכחשו לחתימתם על ההסכמים ורק טענו שהם פיקטיביים מאחר שההלוואות לא הוענקו. הילה לא טענה כלל שחתימתה זויפה והיא לא המציאה כל חוות דעת המאששת טענה זו. לפיכך, יש לדחות את טענתה לפיה היא לא חתמה על כל ההסכמים.
22.כמו כן, חוסר אמינותם של הנתבעים באה לידי ביטוי גם בטענה חדשה שנטענה על ידם בשלב התצהירים ולא נזכרה כלל בכתב ההגנה, לפיה נאמר להם שהצורך לחתום ערבות נובע מכך שהתובעת פחדה שדודי יעזוב את העסק שבנוי על מומחיותו וכלשונו של אבי: "הסביר לי עו"ד הופטמן שהסיבה מדוע הם מבקשים שאחתום על ערבות היא רק להבטיח שבני יישאר בפעילות... דור ואביו ביקשו להבטיח שבני, שבקיא בתחום ומקצועי בו כבר שנים רבות, יישאר בפעילות...". מעבר לכך שמדובר בהרחבת חזית אסורה, טענה זו כלל לא מתקבלת על הדעת. אם זו הייתה מטרת הערבות, חזקה שהדבר היה נכתב במפורש בכתב הערבות. ברם, נושא זה של מחויבותו של דודי להישאר בעסק כלל לא נזכר בכתב הערבות ולו ברמז. בנוסף, הנתבעים 1-3 חתמו גם על כתבי ערבות להסכמי ההלוואה ואף בהם לא נזכר נושא המשך עבודתו של דודי בעסק כתנאי לערבות.
23.יתר על כן, בתצהיר שעליו חתם אבי ביום 1.12.19 בתמיכה לתגובתו לבקשה לעיקול זמני שהוגשה נגדו, הוא הצהיר בסעיף 10 כי: "אני הסכמתי לחתום כערב על ההסכם, בכפוף כמובן, למילוי התחייבויותיה של התובעת ולניהול העסק באמצעות החברה החדשה בניקיון כפיים ובתום לב". מכאן שהטענה כאילו מטרת החתימה על הערבות היה רק על מנת שדודי לא יעזוב את העסק, הומצאה רק כגרסה מתפתחת בהמשך ההליך והדבר מלמד אף הוא על חוסר אמינותו של אבי. דוגמא נוספת לגרסה המתפתחת של אבי, יש לראות בכך שאבי לא טען בכתב ההגנה ובתצהיר התגובה לבקשת העיקולים, שהוא חתם על כל ההסכמים ביום אחד ולא בכמה מועדים שונים והוא לא הכחיש את אמיתות הסכמי ההלוואה לרבות המועדים הנקובים בהם. טענה חדשה זו, שמהווה הרחבת חזית אסורה ולמעשה מקפלת בתוכה טענת זיוף, נטענה לראשונה רק בשלב הגשת תצהיר העדות הראשית.
24.אשר לסכומים אותם הותיר המומחה לשיקול דעתו של בית המשפט – גם ביחס אליהם הוכח שרובם ככולם היו חובות של החברה. דודי הודה במפורש שלמעט סך של כ- 13,490 ₪, מלוא הסך של 542,211 ₪ שולם לצורך פירעון חובות החברה (סה"כ 528,721 ₪). בנוסף, הילה הודתה בחקירתה ששלחה דוא"ל לצורך תשלום משכורות לעובדים בגין חודש אוקטובר 2017 (עמ' 93 שורות 9-15) ולפיכך יש לאשר גם את הסכום של 41,206 ₪ שהמומחה הותיר לשיקול דעת בית המשפט מאחר שלא הומצאו לו תלושי השכר.
25.זאת ועוד: גם ביחס להמחאות בסך כולל של 324,422 ₪ שהמומחה הותיר להכרעת בית המשפט מאחר שלא היה ידוע לו שהמוטבים הם נושי החברה, הילה הודתה בחקירתה שמדובר בתשלומים ששולמו ע"י התובעת לנושי החברה. שיק ע"ס של 50,000 ₪ שולם לצורך פירעון הלוואה שהעניק אהרון שטרית (עמ' 91 שורות 18-21). שיק ע"ס של 255,000 ₪ שולם לחברת י.ר.ח.פ העוסקת בניכיון שיקים והחברה הייתה חייבת לה סכום זה (עמ' 97 שורות 24-33). בנוסף, שיק ע"ס של 19,422 שולם בגין דמי שכירות לחודש דצמבר 2017.
26.מכאן, שבנוסף לסך של 3,007,586 שהמומחה אישר, התובעת הוכיחה שעוד סך של 894,349 ₪ שולם ע"י התובעת לצורך פירעון חובות החברה. סה"כ הוכח שסכום של 3,901,935 ₪ הועבר מהתובעת לידי הנתבעת ונושיה.
27.נמצא כי הגנת הנתבעים שהתבססה בעיקר על טענתם שהתובעת לא העבירה את הסכומים שנקבעו בהסכם ובהסכמי ההלוואה התבררה כלא נכונה בעליל והתברר שהתובעת אכן הלוותה כארבע מיליון ₪ כפי שנקבע בהסכמים.
28.אין צורך להידרש לטענות התובעת בדבר מעשי מרמה וגניבה שביצעו הנתבעים בכספי העסק וברכושו או בטענות בדבר הפרות רבות אחרות של ההסכם, לרבות בכל הנוגע להסכם השכירות, רישיון העסק וצובר הגז. לצורך הכרעה בתביעה, די בכך שהוכח שההלוואות ניתנו בפועל כפי שנקבע בהסכמים ומשקרסה טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים בכתב הגנתם לפיה התובעת כלל לא העבירה כספים ונדחתה טענת הנתבעים שלא הבינו על מה הם חתמו ולא היו מיוצגים, יש לקבל את התביעה ברובה.
29.התובעת צירפה לתביעתה את הדוחות הכספיים של התובעת שנערכו ע"י רו"ח עברי שהוא קרוב משפחתו של דודי שפעל מטעם הנתבעים במו"מ לקראת חתימת ההסכם ואף היה נוכח במועד חתימתו. על פי דו"ח זה, שהנתבעים לא חלקו על אמיתותו בכתב הגנתם, עולה שהתובעת העבירה לחברה סכום של 4,352,227 ₪.
30.סיכומו של דבר: יש לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא הלוואת הבעלים ושלוש ההלוואות הנוספות בהתאם להסכמי ההלוואה בסך כולל של 3.5 מיליון ₪. ברם, מאחר שעל פי חוות הדעת שולמו ארבעה תשלומים בסך של 90,000 ₪ כל אחד ובסה"כ 360,000 ₪ (עמ' 9 לחוות הדעת סעיף 4), יתרת חוב הנתבעים עומד על 3,140,000 ₪ וזאת בתוספת הריבית ההסכמית מהמועד שבו הוענקו ההלוואות ועד לתשלום בפועל.
31.בנוסף, הנתבעים ישלמו יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪ וכן 75% מאגרות בית המשפט ומלוא התשלומים שהתובעת שילמה למומחה בהתאם לאסמכתאות וקבלות. מאחר שהנתבעים 2-3 נמצאים בהליכי חדל"פ, לא יבוצעו הליכי גבייה כנגדם אלא בהתאם להוראות בית משפט של חדלות פירעון.
ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ג, 14 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
