ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
4547-10-14
25/01/2015
|
בפני השופט:
אבישי רובס
|
| - נגד - |
תובעים:
1. אברהם אליהו קוליץ
2. עיזבון המנוחה רות קוליץ ז"ל
3. מרים אסתר רובינשטיין
4. משה יהודה קןליץ
5. שלמה אליעזר קוליץ
6. נחום קוליץ
7. יוסף קוליץ
8. רבקה קירשבוים
9. אריה אוירבך
10. דב אוירבך
11. לאה אוברבך
12. אלעזר שלמה אורבך
13. צבי אוברבך
|
נתבעים:
1. עליזה אוירבך
2. טובה מוריה מרחביה
3. ישראל אוירבך
|
| החלטה |
1.בפני בקשה לעיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן "החוק").
2.עניינה של התביעה נשוא תיק זה הינה פירוק שיתוף בשלושה נכסי מקרקעין - בניין בחיפה, מלון בטבריה ומגרש ביערות הכרמל.
במהלך שנת 1973 נפטר יעקב שמשון אוירבך ז"ל, והותיר אחריו חמישה ילדים, שכולם נפטרו בינתיים - פנחס אוירבך ז"ל, דוד אוירבך ז"ל, חיים אוירבך ז"ל, טובה קוליץ ז"ל ויצחק אוירבך ז"ל.
התביעה הוגשה על ידי כל יורשי ארבעה מצאצאי יעקב שמעון אוירבך ז"ל לבין יורשי פנחס אוירבך ז"ל, שנטען כי אינם משתפים פעולה עם פירוק השיתוף וחלוקת הנכסים הנ"ל.
3.התביעה הוגשה במקור לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, אשר העביר את הדיון בה לבית משפט השלום, נוכח העדר סמכות עניינית, כמפורט בהחלטתו מיום 29.10.2014.
4.ביום 30.11.2014 הגישו הנתבעים בקשה לעכב את ההליך בבית המשפט ולהעביר את הסכסוך לבוררות. נטען, כי ביום 24.12.2012 נחתם בין הצדדים הסכם בוררות, לפיו הועבר הסכסוך בין כל הצדדים לדיון בפני הבורר, עו"ד חיים ולנר, אף שהצדדים ידעו כי קיימים יחסי חברות בין הבורר לבין עו"ד רובינשטיין, המייצג את התובעים. הנתבעים טענו, כי חתמו על הסכם הבוררות נוכח לחץ שהופעל על ידי התובעים להתחיל בבוררות ועל מנת להפיס את דעתם, מתוך אמונה שלא יהא ביחסי החברות האמורים כדי ליצור משוא פנים ו\או ניגוד עניינים. דא עקא, לאחר שהצדדים חתמו על הסכם הבוררות, חש הנתבע מס' 3 אי נוחות רבה בעניין אופן ניהול ההליך על ידי הבורר, אבד את אמונו בבורר ולא הסכים להמשיך בהליך בפניו.
לאחר דין ודברים, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה ימונה בורר חדש מטעם לשכת עורכי הדין. אלא, שהנתבע מס' 3 לא התקדם בהליכי מינוי הבורר באמצעות לשכת עורכי הדין ונסה לשכנע את התובעים להסכים לפנות להליך גישור חלף הליך הבוררות, מטעמים שונים שפורטו בבקשה. התובעים לא נענו לבקשותיו של הנתבע מס' 3 והגישו את תביעתם לבית המשפט.
הנתבעים טענו, כי יש להעביר את ההליך לבוררות, נוכח הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים וכי הצדדים הביעו גמירות דעת לעשות כן. בהמשך, הועלתה שורה של נימוקים בזכות הליך הבוררות ויתרונותיו בנסיבות העניין.
5.התובעים התנגדו לבקשה לעיכוב ההליכים. לטענתם, הסכם הבוררות נחתם אך על ידי חלק מהצדדים הרלבנטיים וחרף האמור בו, לא צורך ייפוי כח המייפה את כוחו של ישראל אוירבך לחתום על ההסכם בשם אימו, עליזה אוירבך. ייפוי כח כזה לא הוגש בעת הליך הבוררות וחרף החלטת הבורר מיום 24.12.2013 והוא לא הוצג גם במסגרת ההליך דנן. בנוסף, טענו התובעים כי חרף סחבת מצידם של הנתבעים, הם עשו מאמצים רבים להמנע מפניה לבית המשפט. בסופו של דבר, הסכימו הצדדים לפנות לבוררות, נחתם הסכם בוררות, אולם הנתבע מס' 3 נסוג מהסכמתו. בהמשך, הסכימו הצדדים לפנות ללשכת עורכי הדין לצורך מינוי בורר, אולם הנתבע מס' 3 נסוג גם מהסכמה זו וטען, כי יסכים אך להליך של גישור (ראה נספח ב' לתגובה). משנואשו התובעים, הגישו את תביעתם לבית המשפט.