ת"א 4604-12-11 י' נ' אינטרפז טכנולוגיות בע"מ ואח'

1.התובע, יליד שנת 1991, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונה שהתרחשה ביום 8.2.2010 במהלך עבודתו אצל הנתבעת מס' 1. בכתב התביעה נטען כי בעת שהחליק התובע, נתפסה ידו השמאלית (באזור שורש כף היד) בפס רוחב של פרופיל גלי של חלקי משטח רצפת חניה המהווים מערכת חניה בבית מגורים, ונחתכה קשות.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת מיום 28.12.2010 של ד"ר לורן גורליק, מומחה לכירורגיה אורתופדית וכירורגיה של היד, אשר בדק את התובע ביום 11.11.2010 (להלן: חוות דעת גורליק). בחוות הדעת צוין כי בעקבות התאונה אובחן התובע כסובל מפגיעה חלקית של העצב המדיאני בשורש כף יד שמאל עם התפתחות נוירומת צד בעצב, וכי ביום 6.9.2010 הוא עבר ניתוח מיקרוכירורגי ביחידה לשחזור עצבים פריפריים. צוין עוד כי בבדיקה הקלינית הודגמו הזעת יתר, צלקת גסה והגבלה בתנועות שורש כף יד שמאל, דלדול שרירי האמה ודלדול קל של השרירים הטנוריים בכף יד שמאל. נקבע כי שיעור נכותו הרפואית של התובע הינה 30%, בגין פגיעה חלקית קשה בעצב המדיאני, לפי סעיף 31(4)(א) (IV) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

הנתבעות הגישו חוות דעת מיום 28.4.2013 של ד"ר שי פריימן, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר בדק את התובע ביום 10.10.2012 (להלן: חוות דעת פריימן). בחוות הדעת צוין כי בעקבות חתך בשורש כף יד שמאל נותח התובע, עבר אקספלורציה ביחידה לשחזור עצבים, ונמצא כי העצב המדיאני שלם אולם תפוס בצלקת וכי התובע סובל מנוירינומה שנכרתה בניתוח מיקרוכירורגי. צוין עוד כי בדיקת EMG עדכנית העידה על פגיעה אקסונאלית קלה בעצב המדיאני משמאל ועל הולכות תקינות בעצב האולנארי. הודגש קיומה של ירידה בתחושה בחלק הפלמארי של האצבע השלישית, והובהר כי לא ניתן היה להתייחס לטווח התנועות בשל חוסר שיתוף פעולה. ד"ר פריימן קבע אין דלדול שרירים ביד שמאל לעומת יד ימין, וכי הפגיעה בעצב המדיאני בשורש כף היד, שלא כללה פגיעה לאורך שרירי האמה אשר אף אותם מעצבב העצב המדיאני, איננה בגדר פגיעה קשה. נקבע כי שיעור נכותו הרפואי של התובע הינה 10% לפי סעיף 31(4)(א)(IIׂ) בתוספת לתקנות.

לסיכום, בעוד שד"ר גורליק סבור כי קיים שיתוק של העצב המדיאני בכף יד שמאל של התובע בצורה קשה, סבור ד"ר פריימן כי מדובר בשיתוק בצורה קלה.

יצוין עוד כי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נכות בשיעור 20% החל מיום 1.3.2012 על-פי סעיף 31(4)(א)(III) בתוספת לתקנות, שעניינו שיתוק העצב המדיאני "בצורה בינונית".

2.בישיבה ביום 24.12.2014 ביקש בא-כוח התובע כי לאור הפערים בשיעורי הנכות הרפואית שנקבעו בחוות דעת גורליק ובחוות דעת פריימן, תינתן חוות דעת נוספת על-ידי מומחה רפואי שימונה על-ידי בית המשפט. הוא סבר כי מחלקת השיקום התקשתה בהבנת "ההוויה התפקודית" של יד שמאל של התובע, וביקש כי המומחה שימונה יבצע בדיקות ויעריך, במסגרת חוות דעתו, את יכולותיה התפקודיות של היד שנפגעה.

בא-כוח הנתבעות התנגד לבקשה מהטעמים הבאים: (1) אין הצדקה לבקשה לאור מהות הפגיעה; (2)אף אם ימונה מומחה מטעם בית המשפט, עומדות הנתבעות על הצגת חוות דעת פריימן כראיה מטעמן; (3) הבקשה, שמשמעותה הינה אי הסכמה של התובע, בשלב זה, למיצוע שיעורי הנכות הרפואית שנקבעו בשתי חוות הדעת, על אף שהסכים לכך בשעתו לצורך הגשת תחשיבי נזק שבעקבותיהן ניתנה הצעה על-ידי בית המשפט המחוזי (בטרם הועבר בירור התובענה לבית משפט זה), נגועה בחוסר תום לב.

הכרעה בין חוות דעת מומחים - ההלכה הפסוקה

3.במצב הרגיל, מוגשות לבית המשפט מספר חוות דעת של מומחים מטעם הצדדים, ועליו להכריע ביניהן. על בית המשפט לבחון כל אחת מחוות הדעת שבפניו, להחליט האם לתת בה אמון, איזה משקל לתת לה ולקבוע האם היא משנה את המסקנה הסופית לאחר שקלולה עם יתר הראיות שהובאו על-ידי הצדדים.