עמוס מבורך וחיים אלגאלי (להלן: "התובעים") הינם חקלאים המתפרנסים מגידול עופות מטילות.
הנתבעת הינה חברה העוסקת בגידול ושיווק פרגיות קלות להטלה.
התובעים רכשו מהנתבעת פרגיות קלות להטלה, התובע מבורך 3,500 מטילות והנתבע אלגאלי 2000 מטילות- לטענתו (הנתבעת טוענת שמדובר ב"כ- 1,900 מטילות).
המטילות סופקו ל- 2 התובעים ביום 25.2.2010.
המחיר שנקבע בין הצדדים לכל מטילה היה 23.5 ₪ בתוספת מע"מ.
התובע אלגאלי שילם את מלוא התמורה עבור המטילות ואילו התובע מבורך נתן 5 שיקים בסך כולל של 95,000 ₪ מתוכם נפרעו 2 שיקים בסך 36,000 ₪ ויתר ההמחאות לא כובדו משום שהוא ביטל אותם בנסיבות שיפורטו בהמשך.
להקת מטילות אמורה לספק למגדלים – התובעים- פרנסה למשך כשנתיים שלאחריהם מחליפים את המטילות במטילות חדשות.
במקרה זה, זמן קצר לאחר שסופקו המטילות לתובעים התגלו בהם בעיות בריאותיות קשות. המטילות סבלו מצניחת ביב שהתבטאה בין היתר בשיעורי תמותה גבוהים מאוד וחריגים ובביצועי הטלה נמוכים. שיעור התמותה אצל התובע מבורך ליום 6.3.11 עמד על כ- 1684 מטילות המהוות כ- 48.1% מהמטילות שסופו לו. שיעור התמותה אצל אלגאלי ליום 29.3.11 עמד על 731 מטילות המהוות, לדבריו, כ- 36.55% מהמטילות שסופקו. לציין, כי אמנם קיים שיעור תמותה טבעי אצל מטילות כאלה אך הוא אמור לעמוד על 6% - 4% בלבד.
לטענת התובעים, בנוסף לשיעורי התמותה כמפורט, גם שיעורי ההטלה היו פחותים מהמצופה ועמדו על 65% בלבד מטבלת היעדים המצופה מהזן של המטילות שסופק להם – זן לוהמן אקסטרא.
עם גילוי הבעיות הנ"ל פנו התובעים לנתבעת בדרישה לפנות את המטילות מהלולים שלהם ולפצות אותם על נזקיהם, אך לטענתם, נציגי הנתבעת, על אף שהודו שסימני התחלואה המוזכרים ידועים להם, סרבו לעשות כן והציעו אך סכום פיצוי קטן ומגוחך שאין בו כדי לפצות על הנזקים שנגרמו להם.
התובעים טוענים כי נציגי הנתבעת הודו שלא רק במשקים שלהם אלא ב- 14 מתוך 42 משקים להם סופקו מטילות דומות התגלו בעיות של צניחת ביב אך למרות זאת סירבה הנתבעת לפצותם. התובעים טוענים כי וטרינר מטעם הנתבעת שביקר בלולים שלהם קבע אף הוא בדוח שלו שהמטילות סובלות "מצניחת ביב, הרבה ביצים עם דם ותמותה חריגה". מומחה זה הציע טיפול שלא עזר במאומה. מומחים אחרים ניטרליים הכוללים וטרינר ממשלתי ומדריך מקצועי מטעם שירות ההדרכה הממשלתי דיווחו אף הם על התחלואה האמורה כאשר המדריך ממליץ להשמיד את הלהקה בשל העדר כלכליות באחזקתה.
התובעים שלא קיבלו פיצוי מהנתבעת פעלו על סמך המלצה זו פינו את הלהקה מהלולים שלהם ורכשו להקות אחרות התובע מבורך עשה כן ביום 6.3.11 והתובע אלגאלי ביום 29.3.11.
התובעים טוענים, כאשר טענתם מתבססת על חוו"ד וטרינר מטעמם, שצניחת הביב מקורה בחוות הגידול בה גודלו המטילות – לול 4 במשק הפרגיות בחוות נערן – ולא בשל גידול לקוי בלולים שלהם.
התובעים טוענים עוד כי עצם העובדה שבמשקים נוספים שקיבלו מטילות כמו שלהם, מאותה חווה, התגלו תופעות זהות, מלמדת שמקור התופעה אינו אצלם אלא בחוות הגידול.
התובעים טוענים איפוא כי על הנתבעת לשאת בנזקים שנגרמו להם כתוצאה מאספקת המטילות הפגומות הן מחמת דיני הנזיקין והתרשלות התובעת בגידול הפרגיות, תוך התעלמות מידיעתה על כך שקיימת בעיית צניחת ביב בזן המסופק, בהתרשלותה בצורת הגידול, בהתרשלותה באי מתן הוראות ללקוחות ומבלי להזהירם. והן מחמת דיני החוזים בניהול מו"מ בחוסר תום לב, בהטעיה ובהעלמת עובדות שאילו היו מגלים אותם מראש סביר להניח שהתובעים היו נמנעים מרכישת המטילות אצל התובעת. לטענת התובעים, רק בעת שהתגלתה התופעה האמורה ובעקבות פניותיהם לנתבעת, התברר להם שבגב טופס הזמנת הפרגיות ישנה הגבלת אחריות של התובעת בכל הקשור לפרגיות המסופקות. ואולם, לטענתם, אין להגבלה זו כל משמעות באשר היא מהווה חוזה אחיד מקפח וכן משום שתשומת ליבם לא הופנתה לצד האחורי של ההזמנה בו רשומה הגבלת האחריות.
התובעים טוענים איפוא כי על הנתבעת לשלם להם את הנזקים שנגרמו להם בשל הרשלנות של הנתבעת ובשל הפרת דיני החוזים על ידה. לצורך כימות הנזק המציאו התובעים חוו"ד שמאי, שבה נקבע כי אילו נזקיהם:
מבורך:
א. אבדן כספי בשל מיעוט הטלות וחוסר של 328,220 ביצים
בסך 105,030 ₪ + מע"מ.
ב. עלות המטילות בשל חיסולם המוקדם (שנה במקום שנתיים) 45,500 ₪ + מע"מ
ובסך הכל כולל מע"מ 174,615 ₪.
אלגאלי:
א. אבדן כספי בשל מיעוט הטלות וחוסר 220,800 ביצים
בסך 77,252 ₪ + מע"מ.
ב. עלות המטילים בשל חיסולם המוקדם (שנה במקום שנתיים) 25,181 ₪ + מע"מ
ובסך הכל 118,822 ₪.
כל אחד מהתובעים תובע סכום נוסף של 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש.
התובע מבורך מסכים שיש לנכות מסכום הפיצוי המגיע לו את יתרת התשלום שהוא לא שילם עבור אספקת הפרגיות (סכום שלא שולם עקב מצב הפרגיות) כנגד החזרת השיקים שלא כובדו.
הנתבעת טוענת כי היא אינה אחראית על מצב המטילות מצבם נובע מתנאי גידול שאינם נאותים שהיו בלולים של התובעים.
הנתבעת טוענת עוד כי לפי הסכם הרכישה מוגבלת אחריותה, היא אינה אחראית למחלות שיאתיות והפיצוי המירבי שניתן יהיה לתבוע ממנה הוא עלות הפרגיות ולא יותר ממחיר הרכישה. לטענת הנתבעת התובעים חתומים על הסכם הקובע זאת. לפיכך, לכל היותר, אם אכן היתה עילת תביעה, ניתן היה לחייבה במחיר ששילמו התובעים עבור הפרגיות בלבד.
הנתבעת טוענת עוד כי בסעיף 7 לתנאי המכר נכתב במפורש שאחריותה מוגבלת אך ורק לתמותה מוגברת של הפרגיות שארעה כתוצאה ישירה ובלעדית ממחלה שהפרגיות לקו בה לפני מסירתם לקונה. התובעים כאמור, חתמו על טופס ההזמנה הכולל הגבלת אחריות זו לכן אינם יכולים לתבוע את מה שתבעו בתביעה זו.
הנתבעת אף צירפה לראיותיה חוו"ד של וטרינר מטעמה שקבע כי אופן הגידול אצלה היה תקין והתופעות שהתגלו מקורן בלולים של התובעים ובתנאי ההחזקה של המטילות בהם.
הנתבעת הגישה בנפרד בתיק 6178-01-12 תביעה נגד התובע מבורך בגין יתרת הסכום שלא שולמה על ידו.
עקב המחלוקת בין המומחים הווטרינריים מיניתי בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט (זהותו הוסכמה על הצדדים והובאה על ידם) פרופ' דן הלר שהינו מומחה למחלות עופות.
בחוות דעתו קבע המומחה כי יש להטיל את האחריות לתופעות שהתגלו בלהקות שסופקו לתובעים, על הנתבעת. המומחה כתב כך בחוות דעתו:
"לאור המסמכים שהוצגו לפני ולאור המידע שאספתי בשיחות אישיות עם רופאי עופות ואחרים, התבררה תמונה שמצביעה על כך שתופעת "צניחת הביב" אינה נחלתם של שני המשקים בלבד, משק אלגלי ומשק מבורך, אלא של מספר משקים נוסף שהמשותף לכולם שהמטילות הן מזן EXTRA LSL LOHMANN .
לדעתי, מאחר שבסוף פברואר 2010, עת סופקו הפרגיות למשקיהם של אלגלי חיים ומבורך עמוס, כבר הובאה לידיעת "פרגיות ירושלים בע"מ" חומרת התופעה במשקים אחרים, האחריות על ספק הפרגיות, "פרגיות ירושלים בע"מ", היתה לא לספק פרגיות מקן זה למשקים בעלי ממשק ירוד או לחילופין ללוות משלוח הפרגיות בהוראות ברורות תוך הדגשה על הקשיים שעשויים להתפתח. בנוסף קיימת אפשרות שהפרגיות נשלחו מחוות נערן כאשר משקל גופן אינו תואם בדיוק את המלצות חברת לוהמן. חברת "פרגיות ירושלים" אינה יכולה להסיר מעליה את האחריות לתוצאות מאחר שהפרגיות שסופקו, על אף איכותן, הן רגישות לתנאי ממשק בתנאי הארץ".
המומחה קבע איפוא שהאחריות מוטלת על הנתבעת. גם אם- ואולי במיוחד אם- התובעת ידעה שתנאי הלולים אצל התובעים אינם התנאים האידיאליים, היה עליה להזהירם מהתופעות שהיו ידועות כבר של צניחת הביב ותמותה גבוהה. סביר להניח שאילו היתה הנתבעת עושה כך היו התובעים נמנעים מלקבל את הלהקות האילו, או למצער, היו נוקטים במשנה זהירות באופן הגידול והאחזקה שלהם.
המומחה נחקר על חוות דעתו ובחקירתו עמד על תוצאותיה ומסקנותיה. לא מצאתי שיש סיבה שלא לקבל את מסקנות המומחה הניטרלי (שכאמור הומלץ על ידי שני הצדדים) ובנסיבות המפורטות בחוות דעתו לא מצאתי שיש מקום להטיל אחריות תורמת כלשהי על התובעים.
הנזק:
להוכחת הנזק המציאו התובעים חוו"ד של האגרונום, השמאי עמרי עתריה.
מר עתריה קיבל נתונים מהתובעים על כמות הביצים שסיפקו, קבל נתונים מהנתבעת – באמצעות קטלוגים וכדומה- על כמות יעדי ההטלה המקובלים, ומסקנתו היתה שקיים חוסר בביצים, אלה שסופקו בפועל לעומת היעד. כמו כן חישב המומחה את ההפסד הנובע מכך שהלהקות שהיו אמורות ליצר את הכנסות התובעים ל- 2 שנים הושמדו לאחר שנה. חישוב זה נעשה על ידי המומחה באופן שהוא חילק את עלות כל מטילה ל- 2 והכפיל בכמות המטילות.
באשר למקור הביצים הביא המומחה בחשבון גם את הסובסידיה שהפסיד התובע מבורך על כל ביצה.
בחקירת המומחה התברר שיש מספר טעויות בחוות דעתו.
ראשית, המומחה עצמו העיד כי אין מקום לחשב את ההפסד של הסובסידיה שכן כל אחד מהתובעים מקבל סובסידיה רק על כמות מסויימת של ביצים. כאשר מספר הביצים עולה על אותה כמות אין עוד סובסידיה על יתר הביצים. כיוון שלגבי כל אחד מהתובעים ההטלות שהיו בפועל עולה על אילו שלגביהם הוא מקבל סובסידיה, לא היה מקום לחשב אותה בהפסדים.
עוד עלה בחקירתו שהנתון של מספר המטילות שהוא קיבל לגבי התובע אלגאלי לא היתה נכונה לתובע סופקו 1867 מטילות והחשבון שעשה המומחה היה לפי 2000 מטילות.
ענין נוסף שאמנם לא עלה מחקירת המומחה אך עולה מכלל המסמכים, כולל אילו שהיו בפניו, מתייחס להפסד בשל השמדת הלהקה. המומחה חישב את ההפסד כאילו בכל שנה יש לחשב מחצית מעלות המטילה ואולם מתוך הנתונים של החברה עצמה עולה כי שיעור הביצוע של המטילות עומד בשנה הראשונה על 61.5% ובשנה השניה על 38.5%. לפיכך אם הלהקה הושמדה לאחר שנה ראשונה יש לחשב את ההפסד לפי היחס האמור ולא לפי 50% לכל שנה.
בנוסף לאמור המומחה לא הביא בחשבון את התמותה הרגילה והטבעית של 6% - 4% מכל להקה.
אינני מקבל את טענות הנתבעת באשר להגבלת האחריות.
ראשית, כאמור בחווה"ד המומחה מטעם בית המשפט מדובר כאן ברשלנות של הנתבעת שגרמה לנזקים לפיכך על הנתבעת לפצות על אותה רשלנות. מדובר, לפי האמור בחוו"ד, בנתבעת שידעה על התופעות בלהקות מזן זה, אך למרות זאת לא נמנעה מלהמשיך ולשווקם ולא יידעה את התובעים על התופעה ואף לא נתנה הוראות מיוחדות, שהיו אמורות להינתן בעקבות הידיעה.
שנית, מדובר בחוזה אחיד שבו תנאי מקפח שפוטר את הנתבעת מכל נזק העולה על מחיר הקניה גם אם מתברר שהיא אחראית לו ושנגרם ברשלנותה. הגבלה שכזו אין לקבל ויש לבטלה.
בהתחשב באמור ובנזקים בפועל של התובעים, לאחר קיזוז הסכומים שנקבעו בחוו"ד המומחה, השמאי, מטעמם והתבררו כלא נכונים אילו הסכומים שבהם על הנתבעת לפצות את התובעים:
מבורך:
נזק מביצים חסרות ממטילות חיות ומתות בהפחתת כמות
הביצים שלא הביא המומחה בחשבון בהפחתת הסובסידיה
שהמומחה הסכים שחייבה בטעות כ- 87,000 ₪
בגין חיסול מוקדם של הלהקה 35,000 ₪
כאשר מובא בחשבון כי בשנה השניה כמות הביצים נמוכה יותר, ומובאת בחשבון תמותה טבעית
סה"כ נזקי מבורך 122,000 ₪.
אלגלי:
בגין ביצים חסרות כ- 60,000 ₪
בגין חיסול מוקדם ובהתחשב באמור לגבי מבורך 17,000 ₪
סה"כ נזקי אלגלי 77,000 ₪
הצדדים לא חלקו על כך שהתובע מבורך נשאר חייב לנתבעת סך של 58,864 ₪ נכון ליום 25.3.10 (30 יום לאחר האספקה) סכום זה הינו הסכום שתבעה ממנו הנתבעת בתיק 6178-01-12. לפיכך יש לקזז סכום זה מסכום הפיצוי המגיע למבורך.
בנוסף לסכומי הפיצוי כמפורט לעיל יש מקום לקבוע לכל אחד מהתובעים סכום נוסף של פיצוי בשל עגמת הנפש והריצות ואני קובע לכל אחד מהם סך נוסף של 5,000 ₪.
התוצאה היא איפוא כדלקמן:
על הנתבעת לשלם למבורך סך של 122,000 ₪ + מע"מ וכן סך נוסף של 5,000 ₪ מסכום זה יש לנכות סך של 58,964 ₪ נכון ליום 25.3.10 וכנגד הניכוי יש להחזיר למבורך את השיקים שנתן ולא כובדו.
על הנתבעת לשלם לאלגלי סך של 77,000 ₪ + מע"מ וכן סך נוסף של 5,000 ₪.
בנוסף על הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים הכוללים הוצאות אגרה, שכ"ט המומחים מטעמם, כולל התשלום ששילמו על חווה"ד והעדות, ואת החלק ששילמו למומחה בית המשפט כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ למבורך ו- 8,000 ₪ לאלגלי.
המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ה, 17 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
קלדנית: כרמלה עובדיה