חדד נ' בטיטו

מבוא

1.לפני תביעה, שהוגשה על ידי עו"ד חנן חדד, להורות על פירוק השיתוף בנכס המהווה משק חקלאי מספר 45 במושב אחוזם. התביעה היא לפירוק השיתוף שבין מר אבי בטיטו לבין זוגתו הגב' מיכל בטיטו, וזאת לאור העובדה שלמר אבי בטיטו חובות שבגינם נפתחו נגדו תחילה הליכי הוצאה לפועל, וראש ההוצאה לפועל, נתן היתר לעו"ד חדד בתפקידו ככונס נכסים להגיש תביעה לפירוק השיתוף. בשלב מאוחר יותר, משהוכרז מר בטיטו כפושט רגל, מונה עו"ד חדד כמנהל מיוחד על נכסיו.

2.תביעה זו הוגשה תחילה על ידי עו"ד חדד בשנת 2010, בעת שמונה ככונס נכסים על זכויותיו של החייב מר אבי בטיטו. הליך זה התנהל עד לשלב הסיכומים, אך בטרם ניתן פסק הדין, הוכרז החייב כפושט רגל, וההליכים המשפטיים נגדו עוכבו, בהתאם להחלטה של בית המשפט המחוזי.

3.לימים, התיר בית המשפט המחוזי לחדש את ההליכים, ומינה את עו"ד חדד כמנהל מיוחד, לרבות לצורך ניהול הליך זה. בעקבות החלטה זו, הגיש עו"ד חדד בקשה לבית משפט זה למתן פסק דין בתביעה, על יסוד כל ההליכים שהתנהלו קודם לעיכוב ההליכים נגד החייב, אך בית משפט זה דחה את הבקשה, ובקשת רשות ערעור שהגיש עו"ד חדד לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא (רע"א 29370-06-16).

4.משחודשו ההליכים, הגישו הצדדים תצהירים, ובדיון שהתקיים ביום 11.5.2017 נחקרו המצהירים על האמור בתצהירם.

לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים הגיעה עת ההכרעה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

5.מיכל ואבי בטיטו הינם בעלי הזכויות, כברי רשות, במשק החקלאי מספר 45 במושב אחוזם (להלן – "המשק").

6. למר אבי בטיטו (להלן – "החייב") חובות, שבגינם נפתחו נגדו הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל.

בגין חובות אלה, ביקש עו"ד חדד מראש ההוצאה לפועל להתיר לו לפעול ככונס נכסים ולהגיש תביעה לפירוק השיתוף במשק. בקשה זו נענתה בחיוב על ידי ראש ההוצאה לפועל ביום 6.11.2008 (ראו נספח ג' לכתב התביעה).

7. החייב פנה להליכי פשיטת רגל, וביום 30.6.2014 ניתן בעניינו צו פש"ר, ובהתאם לצו של בית המשפט המחוזי עוכבו ההליכים בהליך זה, עד אשר הותר לעו"ד חדד לחדשם בהתאם להחלטה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 20.11.2015 (ראו נספח ג' לתצהירו של התובע).

8.עו"ד חנן חדד מונה כנאמן על נכסי החייב ובמסגרת זו קיבל לידיו תביעות חוב, אשר על פי האמור בתצהירו היקפן עומד נכון למועד הגשת התצהיר על סך של כ -415,000 ₪.

דיון והכרעה

9. טרם דיון והכרעה בתביעה לגופה, יש להידרש לטענת הנתבעת, כי היות ועו"ד חנן חדד הגיש את תביעתו תחילה בכובעו ככונס נכסים, והמשכו של ההליך בכך שעו"ד חדד משמש כנאמן, אזי היה מקום לכל הפחות לתיקון כתב התביעה, וככל שלא נעשה כן, אזי יש לנהל את התביעה בהתאם לכתב התביעה שהוגש בשנת 2010.

10. אינני מקבל טענה זו. גם אם היה מקום לתקן את כתב התביעה, אזי מדובר בתיקון טכני המתייחס לתפקיד אותו נושא התובע, כאשר בשני התפקידים הוא משמש כקצין בית המשפט.

התביעה התנהלה על בסיס העובדות הבסיסיות, המפורטות בכתב התביעה, ולפיהן לנתבעת ולחייב זכויות במשק, ולחייב חובות אותן הוא איננו פורע, עד כי נדרש מינוי של קצין בית משפט על מנת לממש את נכסיו לצורך פרעון החובות. מכאן, שלא נפגע דבר בהגנתה של הנתבעת כתוצאה משינוי תפקידו של התובע.

11. יצויין, בהקשר זה, כי התובע פנה בבקשה לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתה ביקש, כי "בית המשפט (י)תיר להמשך בירור התובענה לפירוק השיתוף במשק, באופן שהנאמן יבוא בנעליו שך התובע בתביעה האמורה".

במסגרת בקשה זו קבע בית המשפט המחוזי "אני מורה כמבוקש על המשך ההליכים בבית משפט השלום באשדוד".

12. זאת ועוד, העילה בגינה הוגשה התביעה והעובדות העומדות ביסוד התביעה, הן זהות באופן שאיפשר לנתבעת הליך הוגן ואפשרות להתגונן.

13. יש להדגיש עוד, כי התביעה המקורית הגיעה עד סיום מבחינת הצדדים, שכן הוגשו על ידם סיכומים אך בטרם ניתן פסק הדין הוכרז החייב כפושט רגל. לאור זאת, ביקש עו"ד חדד, עם חידוש ההליך, לאחר קבלת ההיתר מבית המשפט המחוזי, כי יינתן בידו פסק דין על יסוד ההליכים שהתנהלו עד כה, אך גם המותב הקודם (כב' השופט ע' כהן) וגם המותב הנוכחי, דחו בקשה זו, תוך קביעה כי יש לנהל את ההליך מבראשית וזאת לצורך שמירת זכויותיה של הנתבעת. החלטות אלה אושרו בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשת רשות לערער שהגיש עו"ד חדד (ראו בסעיף 3 לעיל).

14. הנתבעת בסיכומיה, איננה מצליחה להראות מהו הטעם בעמידה הדווקנית בעמידה על תיקון כותרת כתב התביעה, במובן זה שיירשם כי התובע הגיש את תביעתו כנאמן על נכסי החייב ולא ככונס נכסי החייב.

15. לאור כל המקובץ לעיל, יש לדחות את טענת הנתבעת בעניין זה.

הזכות לפירוק השיתוף

16. זכויות החייב והנתבעת במשק הן זכויות של ברי רשות, שאינן עולות כדי זכות במקרקעין, מכוח "הסכם משבצת" שבין משפחת בטיטו, האגודה השיתופית "אחוזם" ורשות מקרקעי ישראל. בנוסף, לזוג בטיטו זכות למגרש בהרחבה ("משבצת צהובה") (ראו בעניין זה סעיף 3 לחוות דעת השמאי מטעם התובע).

אישור הזכויות של החייב והנתבעת צורף לכתב התביעה כנספח ב'.

17. בהתאם, בקשת התובע, לפרק את השיתוף במשק, היא בקשה הנשענת על הוראות חוק המיטלטלין, תשל"א – 1971 (להלן - "חוק המיטלטלין"), ובעניין זה קובעת הוראת סעיף 10 לחוק כך:

"(א)      כל שותף זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף; היתה בהסכם שיתוף תניה השוללת או מגבילה זכות זו, רשאי בית המשפט לצוות על פירוק השיתוף, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות הענין.

(ב)  פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים, ובאין הסכם – על פי צו בית המשפט, ורשאי בית המשפט לצוות על חלוקת המיטלטלין בעין, או על מכירתם וחלוקת הפדיון, או על דרך אחרת של פירוק השיתוף הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין.

(ג)   מכירת המיטלטלין על-פי צו בית המשפט תהיה בדרך שנמכרים מיטלטלין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין."

18. כאמור בסעיף 10 לחוק המיטלטלין, לבעל זכות במיטלטלין, הזכות לבקש בכל עת את פירוק השיתוף. עיקרון זה זהה לעקרון החל ביחס לבקשות לפירוק שיתוף במקרקעין, והוא חל גם ביחס לפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג (יהיו אשר יהיו הזכויות בה – בין זכות במקרקעין ובין זכות במטלטילין), וזאת שעה שפירוק השיתוף איננו חלק מהמהלך הכולל של פירוד בין הצדדים (ראו בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני) (7.6.2017). עיקרון זה מבוסס על התפיסה ולפיה, שותף איננו יכול לכפות את המשך השותפות על השותף האחר בניגוד לרצונו.

לפירוק שיתוף במשק חקלאי בין בני זוג, על יסוד בקשה של מנהל מיוחד על נכסי חייב (ראו: פש"ר (מרכז) 23492-06-14 עו"ד יהודה גרינהויז (מנהל מיוחד) נ' שרון פלג (25.12.2016)).

19. בעניין זה מבקש התובע, שנכנס בנעליו של החייב אברהם בטיטו, את פירוק השיתוף וזאת על מנת להיפרע מחלקו של החייב במשק לצורך פרעון חובותיו. בהקשר זה, נקבע ברע"א 8233/08 כובשי נ' עו"ד שוורץ (10.10.2010), שהזכות לפירוק השיתוף נתונה גם לכונס נכסים אשר נכנס בנעלי החייב, ומקל וחומר שזכות זו נתונה לנאמן הפועל למימוש החלטת בית המשפט של הפש"ר לפעול למכירת זכויות החייב בנכסיו.

מכאן, שנקודת המוצא היא שלתובע הזכות לבקש את פירוק השיתוף, וזאת על מנת שיוכל לפרוע ולו חלק מחובותיו של החייב, באמצעות מכירת זכויותיו של החייב במשק.

20. הנתבעת מתנגדת לבקשת הפירוק ומעלה בעניין זה טענה מרכזית, ולפיה אין כל תועלת במכירת המשק, שכן לא יהיה בסכום שיתקבל ממכירת חלקו של החייב במשק, לאחר ניכוי תשלומי מסים, דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל וחובות נוספים, כדי לכסות את חובות החייב, שאושרו כתביעות חוב, על-ידי התובע בתפקידו כמנהל מיוחד.

21.על טענה מרכזית זו מוסיפה הנתבעת מספר טענות, אשר לשיטתה מצדיקות שלא להיעתר לבקשה:

א. יש לראות את הנחלה כ"תפוסה" לצורך מכירתה.

ב. היקף זכויותיו של התובע, הן כהיקף זכויות החייב שלנעליו הוא נכנס, אך התובע לא הוכיח מהו היקף זכויות החייב.

ג. התביעה למכירת המשק עומדת בניגוד להוראות חוק המקרקעין, ולסדרי העדיפויות שנקבעו בחוק לפירוק שיתוף במקרקעין, ובפרט התנאי לפיו אין לנקוט בהליך של מכירה מקום בו המקרקעין ניתנים לחלוקה בעין.

ד. חל "מעשה בית דין" בגין התביעה לפירוק השיתוף, שכן בקשה קודמת שהוגשה (ת"א 1027/02) על-ידי עו"ד כהן נדחתה, לאחר שהתובע הזניח את תביעתו (ראו נספחים א' ו- ב' לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת).

ה. המשק משועבד לטובת זכויות הנתבעת על-פי הדין האישי החל עליה ועל החייב.

ו. גם אם יימכר המשק יהיה על התובע לדאוג לנתבעת ולידיה לדיור חלופי הולם.

היעדר תועלת מפירוק השיתוף

22. טוענת הנתבעת, כי אין תועלת במכירת המשק, שכן מתוך חישוב רעיוני של התמורה שתתקבל מכירת הנחלה עולה, כי הסכום שיתקבל ממכירת חלקו של החייב במשק, לא יהיה בו כדי לכסות את מלוא החובות הרובצים כנגד החייב ועל המשק, וכן לא יהיה בו כדי לכסות תשלומים המתחייבים כתוצאה מן המכירה, כגון דמי הסכמה ומיסי מקרקעין.

23. לטענת הנתבעת, שווי המשק למימוש בידי כונס נכסים, עומד על כ- 2,000,000 ₪ ובתוך סכום זה, כלול גם סך של 400,000 ₪ שווי הזכות בהרחבה, שקיימת על פני הדברים למשק (ראו בסעיף 3 לחוות דעת השמאי מטעם התובע).

הנתבעת מפרטת כי בגין המשק קיים חוב לאגודה השיתופית בסכום של כ- 218,000 ₪; חוב למשקם בסכום של כ- 185,000 ₪; וחוב בגין משכנתא בסכום של כ- 90,000 ₪ (ראו סעיף 31 לתצהירה של הנתבעת).

בנוסף, לטענתה יידרש תשלום של כ – 600,000 ₪ כדמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל, וכן תשלום של כ- 200,000 ₪ בגין מס שבח לרשות המיסים.

24. התובע בסיכומיו ציין ביחס לשווי המשק, כי שווי הזכות למגרש בהרחבה, שהוערך על ידי השמאי בסך של 400,000 ₪, הינו סכום נוסף ונפרד לשווי המשק, שהוערך על ידי השמאי בסכום של 2,500,000 ₪.

25. אינני מקבל טענה זו של התובע. על פי דו"ח השמאי מר הרצל מימון (ראו פרק "עקרונות השומה") בסעיף 7.7, הודגש כי ההערכה של שווי המשק כוללת את "המשבצת הצהובה" (המגרש בהרחבה).

26. מכאן, ששווי המשק, כולל המגרש בהרחבה, הוא כטענת הנתבעת 2,500,000 ₪, ולמימוש בידי כונס נכסים הינו סך של 2,000,000 ₪.

27. אשר לחובות הרובצים, הנתבעת טענה כאמור לעיל, כי קיים חוב הן לאגודה השיתופית והן למשקם. אלא שטענתה זו לא גובתה בראיות. המסמך שהוגש וצורף לתצהיר (נ/4), שהוא לכאורה החשבון בגין המשק בספרי החשבונות של האגודה השיתופית, איננו מהווה ראייה בלא עדות של מי מטעם האגודה השיתופית, אשר ערך את החשבון, ויכול היה למסור פרטים באשר לתוכן החשבון.

מנגד מוסכם, כי על המשק כי רובץ חוב בסך של 185,000 ₪ לטובת המשקם (ראו סעיף 2.7 לסיכומי התובע).

28.כך גם קיימת הסכמה לפיה, נכון לחודש ספטמבר 2010, כעולה מנ/5 ו נ/6, שצורפו לתצהיר הנתבעת החוב לבנק למשכנתאות עמד על כ 90,000 ₪. בעניין זה צודק התובע, שסכום זה נמוך בהרבה נכון להיום, שכן בינתיים התשלומים בגין המשכנתא המשיכו להיפרע כסדרם.

הנתבעת הגישה את תצהיר העדות הראשית שלה ביום 1.12.2016, אך נמנעה מלהציג מסמך מעודכן בהקשר זה. הימנעותה של הנתבעת מלהציג מסמך מעודכן מקימה חזקה, לפיה הגשת מסמך מעודכן היה פועל לחובתה. מן המסמך שהוגש עולה לכאורה שהחיוב החודשי בגין המשכנתא עומד על סך של כ- 1,200 ₪, ומכאן שיש להניח שהמשכנתא סולקה במלואה.

29. מן האמור עולה, שהיקף החובות הרובצים על המשק מסתכם, לכל היותר, בסך של 185,000 ₪, שכן אין כל ראיה עליה ניתן לבסס ממצא ביחס לחוב בגין משכנתא, כאשר ממועד עריכת המסמך ועד היום עברו למעלה מ- 8 שנים. העדר ראיה בעניין זה רובץ לפתחה של הנתבעת, שכן עליה מוטל הנטל להוכיח טענה זו.

30. אשר לתשלום דמי ההסכמה ומס השבח החל בגין המכירה, אינני מוצא מקום להכריע בסכום המדוייק, שכן עניין זה תלוי במידה רבה בהוראות הדין החל, ובהחלטות המנהל, שיהיו נכונות במועד ביצוע עסקת המכירה.

יחד עם זאת, לצורך הדיון בטענת הנתבעת, אני מעריך בהתבסס על עדות השמאי הרצל מימון לפני (ראו עמ' 15 - 22 לפרוט'), כי הסכום הכולל שיתחייב בגין המכירה עבור דמי הסכמה ומס שבח יעמוד על סך כולל של 800,000 ₪ עבור דמי הסכמה ו- 200,000 ₪ עבור תשלום מס השבח החל.

31. באשר למחלוקת מי אמור לשאת בתשלום דמי ההסכמה ומס השבח, אני מקבל את עמדת התובע שסכום זה רובץ על המשק כולו, ולכן יהיה מקום לנכות, אם וכאשר יימכר המשק, מהחלק שתקבל לידיה הנתבעת את חלקה היחסי בתשלום דמי ההסכמה ומס השבח.

32. עולה מן האמור לעיל, כי בהנחה ששווי חלקו של החייב במשק עומד על כ- 1,000,000 ₪, ובהנחה שהחובות למשקם ולבנק למשכנתאות עומדים נכון להיום על סכום מוערך של כ- 185,000 ₪, ובנוסף, חלקו של החייב בתשלום דמי ההסכמה והמיסים יעמוד על כ- 400,000 ₪, אזי הסכום הנקי אותו יקבל התובע, יעמוד על כ- 415,000 ₪.

גם אם אין בכך כדי לסלק את מלוא תביעות החוב שאושרו על ידו, הרי שיהיה בסכום זה כדי לסלק סכום לא מבוטל מתביעות החוב, ולכן קיימת תועלת מובהקת לפרק את השיתוף בין הצדדים ולמכור את המשק.

מכירת המשק כנכס תפוס או כנכס פנוי

33. בהתבסס על ההלכה שפסק בית המשפט העליון ברע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ, פ"ד סד(2) 207 (10.10.2010) ועל פסק הדין של בית המשפט המחוזי בפש"ר (נצ') 114/01 רייך נ' כונס הנכסים הרשמי (16.12.2004), טוענת הנתבעת, כי יש לראות את הנחלה כ"תפוסה" על-ידי הנתבעת.

דין הטענה להידחות.

34. טענה זו נדונה על-ידי בית המשפט העליון בע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור, פ"ד נ(5) 111 (6.2.1997), ונקבע, כי יש לפרש את הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר[נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן – "חוק הגנת הדייר"), כחלה רק על זכויות רשומות לבעלות או חכירה לדורות.

אמנם הלכה זו קדמה להלכת "כובשי" הנ"ל, אך יחד עם זאת היא אושררה על-ידי בית המשפט העליון, גם לאחר שניתן פסק הדין בפרשת "כובשי" (ראו רע"א 8660/15 רזיאל טסה נ' אמיר גרינברג, הנאמן לנכסי החייב (27.1.2016); ע"א 4530/10 בנק הפועלים בע"מ נ' לילה זועבי (10.2.2015)).

35. היות ובענייננו זכויות בני הזוג אינן זכויות רשומות לבעלות או לחכירה לדורות, אזי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר איננו חל על הנתבעת.

36. פסק הדין בעניין "רייך" עליו מייסדת הנתבעת את טיעוניה, אין בו כדי לשנות מסקנה זו, שכן ההחלטה בעניין "רייך" בשונה מענייננו עסקה בבקשת החייב לקבלת הפטר מהליכי פש"ר, ולא בסוגיית פירוק שיתוף במקרקעין, ומכאן שדברים שנקבעו שם מהווים על פני הדברים אוביטר שלא נדרש להכרעה.

37. יחד עם זאת, יש מקום לייתן לנתבעת זכות עדיפה בהליך המכירה לרכישת זכויותיו של החייב, וזאת בשים לכך שהליך זה נושא פגיעה בה, והיא וחלק מילדיה מתגוררים במשק. מכירת זכויות החייב לנתבעת, תעשה על בסיס שומה תקפה ולאחר תשלום החובות הרובצים על המשק ותשלום המסים.

היקף זכויות החייב

38. טוענת הנתבעת, כי התובע לא הראה בטיעוניו את טיב והיקף הזכויות שיש לחייב ולנתבעת במשק, ומטעם זה, יש לדחות את התביעה על הסף.

39. הבקשה לדחות את התביעה על הסף בשלב הסיכומים, היא תמוהה, שכן למעשה התביעה נוהלה במלואה, וממילא גם אם אחליט לדחותה, היא לא תדחה "על הסף", אלא על בסיס הראיות והטיעונים שהוצגו.

40. לגופו של עניין, אין מקום לטענת הנתבעת, שכן לכתב התביעה צורף כנספח ב' אישור זכויות מאת רשות מקרקעי ישראל, ולפיו אברהם ומיכל בטיטו הם בעלי זכויות של ברי רשות במשק מס' 45, במושב אחוזם.

עניין זה לא הוכחש בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת. נהפוך הוא, עולה מסעיפים 11 ו – 14 בכתב ההגנה כי הנתבעת מאשרת שזכויותיה וזכויות החייב במשק הן זכויות של ברי רשות.

41. טוענת הנתבעת בהקשר זה, כי הבקשה לפירוק השיתוף סותרת את הוראת סעיף 19ג(4) לחוזה השכירות שבין רשות מקרקעי ישראל ומושב אחוזם, שעל בסיסו ניתנה הרשות לחייב ולנתבעת להחזיק במשק (להלן – "הסכם המשבצת").

42.הגם שהחוזה עצמו לא הוגש, בסיכומי הנתבעת מצוטט הסעיף באופן הבא:

"במקרה פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שבשימוש המהווה נחלה. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה, כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד, שאינן חלק מעזבונו, ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין:

(1) נפטר אחד מיחידי בני הזוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן - המנוח) והניח אחריו בן זוג – תעברונה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן הזוג בלבד, וזאת אפילו הניח ילדים ביחד עם בן הזוג.

...

(4) כל אחד מיחיד בני זוג שהינם חברי האגודה המזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראת צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן זוגו".

לטענת הנתבעת, לאור האמור בסעיף 19 בהסכם המשבצת לא ניתן לפגוע בזכויותיה אשר ניתנו לה במסגרת ההסכם, שכן גם לחייב עצמו אין זכות לפגוע בזכותה לקבל את חלקו במשק לאחר פטירתו.

טענת הנתבעת דינה להידחות.

43. אמנם לנתבעת יכול והיו קיימות זכויות, אם וכאשר חלילה החייב היה הולך לבית עולמו, אך אין בכך כדי למנוע את פירוק השיתוף בין הצדדים במהלך חייו של החייב, שכן במהלך חייו הוא היה רשאי לעשות ברכושו כרצונו, בכפוף להוראות שבדין או הוראות הסכמיות והוראת סעיף 19 להסכם המשבצת. החייב אף רשאי היה לייתן בצוואה הוראה ולפיה זכויותיו יוקנו לאדם אחר, שאיננו הנתבעת.

לפיכך, הוראת סעיף 19 להסכם המשבצת, איננה מגבילה את זכותו של החייב לבקש את פירוק השיתוף במהלך חיי הצדדים. בוודאי שזכות זו נתונה לתובע משהוקנו לו זכויות החייב.

לא ניתן לחלק את המשק בעין ולכן אין מקום להורות על פירוק השיתוף

44. טוענת הנתבעת, בהתבסס על הוראות סעיפים 39 ו – 40 לחוק המקרקעין, כי פירוק שיתוף במקרקעין יכול שיעשה, בדרך של מכירה, רק במקום שבו לא ניתן לבצע חלוקה בעין של המקרקעין. בהקשר זה טוענת הנתבעת עוד, כי על פי החלטה 979 של רשות מקרקעי ישראל, ניתן לפצל את המשק לבניית יחידת דיור, ולחתום על חוזה חכירה נפרד בגין היחידה הנוספת.

45. הנתבעת שוגה בהפנותה להוראות חוק המקרקעין, שכן כאמור לעיל, זכויות החייב והנתבעת הן זכויות של ברי רשות במשק, וזכויות אלה אינן עולות כדי זכות במקרקעין, שעליה חל חוק המקרקעין.

זכויות של בר רשות במשק הן זכויות חוזיות, הגם שהן מתייחסות לחזקה במקרקעין, וככאלה הן חוסות תחת הוראות חוק המיטלטלין.

46. בשונה מהוראת סעיף 40 לחוק המקרקעין, סעיף 10 לחוק המיטלטלין איננו מתנה את פירוק השיתוף ו/או את מכירת המיטלטלין, בכך שהם אינם ניתנים לחלוקה בעין.

לפיכך, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת, כי את פירוק השיתוף יש לבסס על הוראות חוק המקרקעין.

47. הנתבעת מוסיפה ומפנה להחלטה 979 של רשות מקרקעי ישראל, בדבר האפשרות לפצל משק או למכור חלקים ממנו.

48. אין לקבל את טענת הנתבעת בהקשר זה, ולו מן הטעם שהנתבעת לא הראתה, כי החלה לפעול למימוש פיצול הנחלה בהתאם להחלטה זו, וכי מתקיימים התנאים המפורטים בהחלטה המאפשרים את פיצולה.

לכך יש להוסיף, כמפורט לעיל, כי בענייננו חל חוק המטלטלין, אשר איננו מתנה את מכירת הזכויות, אגב פירוק השיתוף, בכך שלא ניתן לפרק את השיתוף בעין.

מעשה בית דין

49. טוענת הנתבעת כי בעניין הבקשה לפירוק השיתוף, חל מעשה בית דין שכן בעבר הוגשה תביעה (ת"א 1027/02) לפירוק השיתוף על ידי עו"ד אלי כהן, שהתמנה ככונס לנכסי החייב. בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי התביעה הנ"ל, לפירוק השיתוף, נדחתה לאחר שכונס הנכסים הזניח את התביעה. לגישתה, היות והתובע בהליך זה, הוא חליפו של כונס הנכסים שפעל בעבר, אזי, חל עליו מעשה בית דין בדבר דחיית התביעה.

50. בהקשר זה משיב התובע, כי בעוד עו"ד אלי כהן פעל ככונס נכסים מטעמו של חייב פלוני, הרי שהוא מונה על ידי בית המשפט המחוזי, כנאמן על כלל נכסי החייב ומטעמם של כלל הנושים. לכן לגישתו, אין זהות בין בעלי הדין, ומטעם זה לא ניתן להחיל עליו את הכלל בדבר מעשה בית דין.

51. עוד טוען התובע, כי בעוד עו"ד אלי כהן מונה ביחס לקיומם של חובות מסויימים במועד מסויים, הרי שבקשתו של התובע לפירוק השיתוף מבוססת על חוב, הגבוה באופן משמעותי מן החוב שעמד לחובת החייב במועד הגשת התביעה הנ"ל, וכלפי נושים שכלל לא יכלו לדרוש את מכירת הנכס בעבר, שכן החוב כלפיהם טרם התגבש במועד מאוחר יותר. לגישתו, לאור האמור, אין להעלות על הדעת שהם יהיו כבולים בהחלטות ובפסקי דין שניתנו קודם למועד שבו התגבש חוב של החייב כלפיהם.

52. התביעה לפירוק שיתוף, ככל שהיא איננה מבוססת על עובדות זהות ו/או על נסיבות זהות, היא תביעה שניתן להגישה מחדש בכל עת, כאשר אחד השותפים מבקש לפרק את השותפות.

ברע"א 1017/97 רידלביץ נ' מודעי, פ"ד נב(4) 625 (25.10.1998) קבע בית המשפט העליון, כי שותפות במקרקעין כמוה כשותפות המתחדשת מיום ליום. מכאן, שבכל יום נתון רשאי כל אחד מן השותפים לבחון את המשך דרכו בשותפות זו, וגם אם נדחתה בקשה קודמת שלו לפירוק השיתוף בנסיבות מסויימות, אין משמעות הדבר כי מכאן ולהבא הופכת השותפות לחסינה מפירוק, גם אם קיימות עתה נסיבות חדשות המצדיקות את הפירוק.

בתמ"ש (ת"א) 49700/02 ע. ז. נ' ז. ח. (15.12.2004) קבע בית המשפט בעניין זה כך:

"לאור המעמד המיוחד שניתן לעיקרון פירוק השיתוף בחקיקה, אין די בטענת הנתבע לפיה, קיים מעשה בית דין, כדי למנוע מהתובעת את פירוק השיתוף בבית ואת הנאתה מקניינה. אין חולק, כי תביעתה הקודמת הוגשה לפני למעלה מעשור. הטעמים, שהניעו את בית המשפט לדחות את תביעתה אז, אינם ברורים ואינם עולים מהחומר שנפרש בפני, ע"י הצדדים.

עסקינן בזכות יסוד 'המתחדשת מיום ליום' ודי בכך, כדי שתוכל התובעת, בעלת הזכות הקניינית, להגיש תביעתה מחדש."

דברים אלה יפים גם למקרה דנן.

53. טענת התובע לפיה, במועד הגשת התביעה דנן, ובוודאי במועד בו מונה על ידי בית המשפט המחוזי כמנהל מיוחד על נכסי החייב, היקף הנושים והחובות של החייב היה שונה מהיקפם במועד הגשת התביעה על ידי עו"ד אלי כהן, לא נסתרה. ומכאן, שחל שינוי נסיבות מהותי בין שתי התקופות, ולכן רשאי התובע לעתור לפירוק השיתוף גם אם מדובר בחליפו של עו"ד אלי כהן, ועניין זה לא נקי מספקות.

המשק משועבד על פי הדין האישי לזכויות הנתבעת

54. טוענת הנתבעת כי זכויות החייב במשק כפופות ומשועבדות לזכויות הנתבעת וילדי הזוג הקטינים למזונות.

הנתבעת מבקשת בהקשר זה, כי בית המשפט יערוך חישוב תיאורטי של סכום המזונות שעל החייב לשלם לה ולידיהם, על בסיס נתונים שהוצגו בסיכומיה.

55. דין הטענה להידחות, ולו מהטעם הפשוט, שהנתבעת לא הציגה פסק דין של ערכאה מוסמכת, ולפיה לחייב חוב מזונות כלפיה ו/או כלפי ילדיהם הקטינים.

יתרה מכך, סוגיית פסיקת המזונות מצוייה בתחום סמכותם הייחודית של בית הדין הרבני ו/או של בית המשפט לענייני משפחה, ובית משפט זה נטול סמכות לפסוק בעניין זה.

56. בהעדר חוב מזונות פסוק, אין להביא עניין זה בחשבון לצורך בחינת ה"תועלת" שבמכירת חלקו של החייב במשק, והנסיון של הנתבעת להתבסס על הוראת סעיף 76(ב) לחוק ההוצאה לפועל נדון לכשלון בשל כך.

מציאת דיור חלופי לנתבעת

57.טוענת הנתבעת, כי גם אם יועמד המשק למכירה, הרי שעל התובע לדאוג לה לדיור חילופי, התואם את הסביבה בה מתגוררים הנתבעת וילדיה.

58.התובע איננו מתכחש לזכות להעמדת דיור חלופי, אך מפנה לפסיקת בתי המשפט, ולפיה זכות זו אין משמעה מציאת פתרון קבע, אלא די בכך שיהיה בסכום שיתקבל, כדי לספק אפשרות לשכור דירה סבירה בסביבת הבית הנמכר למשך תקופה שאינה עולה על חמש שנים, כדי לעמוד בתנאי להעמדת דיור חלופי.

59.יצויין, כי הצדדים לא הביאו ראיות לעניין דמי השכירות הראויים בגין דירות סבירות במושב "אחוזם" או בסביבתו, והתובע ציין בסיכומיו כי דמי השכירות לדירת 3 חדרים עומדים על כ- 2,000 עד 3,000 ₪.

60.יש לזכור, כי חלקה של הנתבעת בתמורה שתתקבל ממכירת המשק צפוי לעמוד על סך של כ- 415,000 ₪.

סכום זה די בו כדי לשמש את הנתבעת והילדים למציאת דירה חלופית, ולו בדמי שכירות חודשיים של 4,000 ₪ למשך 5 שנים, ועדיין תיוותר בידה יתרה מן התמורה שתקבל מן המכירה (ראו פש"ר (חי') 2521-06-10 ביגלאזיין נ' כונס הנכסים הרשמי (16.2.2012); פש"ר (חי') 598/03 דאוי נ' עו"ד נפתלי נשר (1.3.2009).

סיכום

61.הנימוקים שפורטו לעיל, כל אחד בפני עצמו וכולם יחדיו במשקלם המצטבר, מצדיקים את פירוק השיתוף במשק, וחלוקת התמורה בין השותפים, ולא מצאתי בנימוקי הנתבעת כל נימוק מדוע לא יבוצע פירוק השיתוף.

62.יש לציין כי במהלך ניהול ההליך הוצע כי הנתבעת תרכוש את חלקו של החייב במשק, אך הנתבעת דחתה הצעה זו ובמקום זאת רכשה רכב בסכום של למעלה מ- 100,000 ₪.

63.לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה על פירוק השיתוף בין הנתבעת לחייב בכל הקשור לזכויותיהם במשק מס' 45 במושב "אחוזם".

התובע יפנה לבית המשפט של פשיטת הרגל לצורך קבלת הוראות ביחס להליך המכירה.

64.בנסיבות העניין הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכר טרחה בסכום כולל של 6,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בחלוף מועד זה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ח, 03 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.