פלונית נ' עיריית טירת כרמל

לפני תביעה בגין נפילה ברחוב על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לטענת התובעת, ביום 8.11.2018 יצאה מביתה בטירת הכרמל והחלה לצעוד במורד הרחוב ולפתע נפלה כתוצאה מתעלת ניקוז פעורה שהייתה בסמוך לרח' אליאס כרמל 6. רשת הכיסוי של תעלת הניקוז הייתה מפורקת בתוך התעלה. התובעת טוענת כי לאחר התאונה, תיקנה הנתבעת את המפגע.

לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה כי נפלה במקום הנטען שכן אחיה שפינה אותה ממקום התאונה, לא הובא לעדות. משנמנעה התובעת להביאו לעדות, יש להניח כי עדותו הייתה פועלת כנגדה (כך מע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1)). לחלופין טוענת הנתבעת כי אם יקבל בית המשפט את טענת התובעת לנפילתה במקום הנטען, יש להשית על התובעת אשם תורם משמעותי שכן התובעת שוחחה בטלפון בעת שנפלה ולפיכך ברור כי לא שמה לב למפגעים בסביבתה.

קיום המפגע

להוכחת טענתה באשר למפגע, צירפה התובעת לתיק המוצגים מטעמה תמונות של המפגע וכן תמונות של המקום לאחר התיקון (נספח ג' לתיק המוצגים של התובעת). התובעת העידה כי הייתה בדרכה לבית הכנסת ובמדרכה היה ברזל ניקוז שקוע, רגלה נכנסה פנימה וכך נפלה (עמ' 11 שורות 24 – 35 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 5.2.23; להלן: "התמליל"). כשנחקרה בחקירה נגדית השיבה כי התמונות משקפות את המקום בו נפלה. התובעת לא זכרה מי צילם את התמונות, האם היא בעצמה או שאחותה, ואף לא זכרה מי צילם את התמונות לאחר שתיקנו את המדרכה (עמ' 14 שורה 6 עד עמ' 15 שורה 7 לתמליל).

אחותה של התובעת, גב' ג' ז', העידה על עזרה שנתנה לתובעת לאחר הפגיעה והצהירה כי היא לא צילמה את התמונות (עמ' 32 לתמליל שורות 29- 39).

בתמונות שהוצגו נראה מפגע משמעותי במדרכה – שכן רשת הניקוז מונחת באופן לא תקין בתוך התעלה ויוצרת מפגע. כמו כן הוצגה תמונה לאחר תיקון בו נראות התעלה והמדרכה תקינות.

הנתבעת לא הכחישה את קיום המפגע עצמו, ואף לא הכחישה את תיקונו. הוכח בפניי אם כן קיום המפגע.

האם התובעת נפלה עקב המפגע

התובעת העידה כי כשהלכה ברחוב, בעודה משוחחת בטלפון, רגלה נכנסה לתעלה הפתוחה והיא נפלה.

התובעת הייתה בגפה בעת קרות האירוע, ולפיכך, מדובר על עדות יחידה של בעל דין.

על פי האמור בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות):

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין"

על פי סעיף זה, קביעת ממצאים בהתדיינות אזרחית על סמך עדותו היחידה של בעל דין אינה אפשרית, ועדות זו טעונה סיוע ממקור חיצוני ובאין סיוע כאמור, יכול בית המשפט לקבוע ממצאים על סמך עדותו היחידה של בעל דין רק אם יש בידו נימוקים משכנעים התומכים באמינותה, ונימוקים אלה חייב בית המשפט לפרט בפסק דינו (ראו: ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (נבו 01.05.2019) וכן יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1433-1430 (2009))."

על פי דוח מד"א שצורף לתיק המוצגים של התובעת (עמ' 17 בנספח ד' לתיק המוצגים של התובעת), התובעת פונתה על ידי צוות האמבולנס מרחוב אליאס כרמל 8 בטירת הכרמל. בדו"ח נכתב: "בהגיענו למקום המטופלת נמצאה ישובה על הרצפה ברחוב, מתלוננת על כאבים באזור ברך ימין וכתף שמאל.. אינה מצליחה להזיז אותם כלל. לדבריה מעדה ונפלה ללא סיפור של איבוד הכרה או סחרחורת". בסיכום הרפואי של המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים כרמל, לשם פונתה התובעת נרשם כי היא נפלה ברחוב ונחבלה בכתף שמאל וברך ימין.

אחותה של התובעת שהעידה גם היא, לא הייתה עדה לתאונה. אף אחיה של התובעת שנקרא אליה לאחר שנפלה והוא שהזמין את האמבולנס, כך על פי התובעת, לא ראה את התאונה. לו היה מגיע אחיה של התובעת לעדות הוא אכן יכול היה להעיד כי הגיע לרח' אליאס כרמל 6, בסמוך למקום התאונה, והעובדה שלא הגיע להעיד, נזקפת לחובתה של התובעת. עם זאת, המסמכים הרפואיים, לרבות דו"ח מד"א שמציין את מקום האיסוף מהתאונה ולפיו התובעת לא יכולה הייתה לזוז ממקומה, וברור כי היא נפלה בקרבת מקום, והתמונות שהוצגו לי מהווים סיוע לעדותה של התובעת באשר לאופן קרות התאונה. יתר על כן, עדותה של התובעת הייתה אמינה בעיני. התובעת לא שינתה מגרסתה בכתב התביעה והסבירה בפשטות כיצד ארעה הנפילה ומה קרה לאחר מכן. עדותה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים ועם התמונות שהוצגו לי. גם תשובותיה לחקירה הנגדית היו ענייניות ולא מצאתי סתירות בדבריה.

לאור האמור אני קובעת כי הוכח לי שהתובעת נפלה עקב המפגע שהיה במדרכה.

אחריות הנתבעת

עילת התביעה בענייננו היא עוולת הרשלנות, שהוגדרה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על פי פסיקת בית המשפט יש לבחון אם כן האם התקיימה חובת אחריות מושגית וקונקרטית בין הנתבעת לבין התובעת (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 [1982]) והאם יש קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק.

לקשר הסיבתי שני פנים. קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. את הקשר הסיבתי המשפטי יש לבחון באמצעות שלושה מבחנים: מבחן הציפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר.

על בית המשפט לבחון האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית, כלומר, האם האדם הסביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק כעניין שבמדיניות. קיום חובת הזהירות הקונקרטית נקבע על פי התשובה לשאלה האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבות המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק. הצפיות הנדרשת אינה "ראיית הנולד" אלא ציפייה בקווים כלליים בלבד. (ד"נ 12/63 ליאון נ' סינגר ואח', פד"י י"ח (4) 701, 712). עוד נפסק, כי במקום שהנזק הוא צפוי (כעניין פיסי), חובה לצפותו (כעניין נורמטיבי), אלא אם כן, קיימים שיקולים המצדיקים צמצום החובה חרף יכולת הצפיה (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פד"י ל"ט (1) 113).

לטענת התובעת אחריות העירייה המושגית והקונקרטית נובעת מסעיף 249 לפקודת העיריות [ נוסח חדש] שעניינו סמכויות העיריה הקובע בין היתר כי בסמכותה של עירייה לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור.

על פי החוק, העירייה אחראית לתקינות המדרכות והכבישים באחריותה והוראת חוק זו מטילה אחריות מושגית וקונקרטית ביחס להולכים ברחובותיה. כפועל יוצא מחובה זו היה על העירייה לצפות באופן אובייקטיבי את התרחשות הנזק שנגרם. אין חולק כי רחובות ומדרכות אינן משטח סטרילי נטול סדקים בליטות וגלים ולא כל סטיה מהווה מפגע (ראו: ע"א (י-ם) 4344/97, כהן נ' עיריית רמת גן). באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון האם המדובר בסכנה רגילה או בלתי רגילה לגבי הניזוק. יש לבחון את טיבו של המפגע, הסיכון הטמון בו, תוך שימת לב למטרה לה נועד, מעבר בני אדם.

במקרה שלפני מדובר ברשת ניקוז שיצאה ממקומה ויצרה סיכון בלתי סביר מאמצע המדרכה ועד סופה. מיקום המפגע יצר סיכון בלתי סביר, ומגביר את הסיכון הנשקף לכל אדם המבקש לעלות או לרדת מהמדרכה. ( ראו האמור בע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 4195/98 שי חנה נ' עיריית נתניה (נבו 31.10.1999). על פי העדות והתמונות שהוצגו לי, מדובר בסיכון בלתי סביר ולפיכך מתקיימת חובת זהירות קונקרטית שהופרה עקב תחזוקה לקויה של המדרכה אשר גרמה למפגע.

התרשלות הנתבעת הוכחה בעצם קיום המפגע, שכן היה על הנתבעת לצפות שהעדר תחזוקה נאותה יגרום סיכון למשתמשים. לפיכך אני קובעת כי יש להטיל על הנתבעת אחריות למפגע בגינו נפלה התובעת.

אשם תורם

לטענת התובעת אין להטיל עליה כל אשם תורם לנפילתה.

לטענת הנתבעת, בעובדה שהתובעת שוחחה בטלפון הנייד בעת שהלכה ולא שמה לב למפגע, יש כדי יש לקבוע כי מדובר ב"סיכון מרצון" ולהטיל על התובעת את האחריות הבלעדית לקרות התאונה. לחלופין, טענה הנתבעת, העובדה שהתובעת הודתה ששוחחה בטלפון ולא שמה לב לדרך, היא שגרמה לנפילתה או למצער תרמה לה תרומה משמעותית (כך מעדות התובעת בעמ' 15 לתמליל שורות 12- 36).

אדם ההולך ברחוב, עיניו בראשו ועליו לשים לב למדרך רגלו. מדובר במפגע משמעותי וניתן היה להבחין בו. אפשר שגם עצם העובדה שהתובעת שוחחה בטלפון בעת ההליכה תרמה לנפילתה ויש להטיל גם על התובעת אחריות מסוימת לקרות האירוע. לפיכך אני מטילה על התובעת אשם תורם בשיעור 20%.

סוגיית הנזק

הנכות הרפואית והתפקודית

התובעת שברה את כתף שמאל ואת ברך ימין בתאונה מושא התביעה ועברה ניתוח לצורך קיבוע הן בכתף שמאל והן בברך ימין. לאחר האשפוז בבית החולים כרמל, הועברה התובעת להמשך שיקום בבית החולים האיטלקי ממנו שוחררה ביום 10.1.2019.

פרופ' נורמן דורון, מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 35(1)(ב- ג) בגין השבר בראש עצם ההומרוס שחובר עם עיוות וגורם להשפעה קלה עד בינונית בכושר פעולת הכתף וכן נותרה לה נכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 35(1)(ב) עקב השבר בפיקת הברך המחובר בחוטי מתכת וגורם להשפעה קלה על כושר הפעולה של הברך הימנית.

פרופ' נורמן נחקר על חוות דעתו ולא שינה מקביעתו בחוות הדעת לפיה בברך נותרה השפעה קלה על כושר הפעולה ואילו בכתף מדובר בהשפעה קלה עד בינונית בכושר הפעולה. כמו כן הסביר פרופ' נורמן כי הפלטה שעמה קיבעו לתובעת את הכתף מוקמה גבוה מדי ביחס לכתף בשל השבר המורכב ומיקום הפלטה גרם למעשה לזווית חיבור לא טובה של הכתף ולמגבלה מסוימת (עמ' 3 שורה 13 עד עמ' 4 שורה 2 לתמליל). פרופ' נורמן העיד כי הוא אינו מתייחס לנכות התפקודית של התובעת, אלא לנכותה הרפואית בלבד שכן עניין הנכות התפקודית וכושר ההשתכרות נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (עמ' 2 לתמליל שורות 6-16).

הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת עומדת אם כן על שיעור של 23.5%.

הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות ולכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו ( ראו ת"א (שלום חי') 43803-12-15 ס' א' ר' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (נבו 10.05.2021) וכן ע"א (חיפה) 43134-12-12 רשות הטבע והגנים נ' שוקרון (17.03.2013). לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ישנן פעמים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או ההיפך (ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011)). בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, (25.7.2010) קבע בית המשפט העליון כי כאשר בית המשפט נותן דעתו על הנכות התפקודית יש להתחשב בנסיבות הפרטניות של הנתבע- משמע, עיסוקו, השכלתו, גילו ומידת ההשפעה של הנכות הרפואית על היכולת לשוב ולעסוק באותו מקצוע ובאותו מקום עבודה בו עבד עובר לתאונה.

בענייננו, למרות שנכותה של התובעת היא נכות אורתופדית, שיש לה בדרך כלל משמעות תפקודית רבה, הרי לאור גילה, ניסיונה והעובדה שהתובעת שבה לאותו תפקיד ולאותו מקום עבודה-היינו המשיכה להיות אחות אחראית במחלקה הנוירולוגית בביה"ח כרמל כארבעה חודשים לאחר התאונה, אזי אין ספק שנכותה התפקודית של התובעת נופלת מנכותה הרפואית.

הפסדי השתכרות

התובעת, ילידת X.X.1958 עובדת כאחות אחראית במחלקה הנוירולוגית בביה"ח כרמל מזה כ- 12 שנים. שכרה של התובעת עובר לתאונה, על פי תלושי השכר שהוגשו, עמד על 23,600 ₪.

הפסדי השתכרות לעבר- כתוצאה מהתאונה נעדרה התובעת מעבודתה מיום 8.11.2018 ועד יום 1.3.2019. מדובר ב-97 ימי מחלה ששולמו לתובעת במלואם. כך עולה ממכתב שהוגש על ידי גב' אינה אמסלם שהעידה מטעם מחלקת כוח האדם של ביה"ח כרמל (עמ' 73 לתיק המוצגים של התובעת). ההפסד בתקופה זו, אינו בשל אבדן שכר בפועל, אלא הפסד המענק שהיה מגיע לתובעת לולא הייתה מנצלת ימים אלה ופודה אותם עם פרישתה (עמ' 8 שורה 30 עד עמ' 9 שורה 7 לתמליל). בהמשך לעדותה של גב' אמסלם ובהתאם להחלטתי, הוגשה לבית המשפט הודעה מטעם שירותי בריאות כללית, לפיה ככל והתובעת לא הייתה מנצלת את 97 ימי המחלה הללו, הייתה זכאית לפדיון אי ניצול ימי מחלה בסך של 245,607 ₪ ואילו נכון למועד ביצוע החישוב בניצול אותם 97 ימי מחלה זכאית התובעת לפדיון אי ניצול ימי מחלה בסך 218,373 ₪ משמע, ההפסד בגין ימי המחלה עומד על סך 27,234 ₪. לא הוכחו הפסדים נוספים להפסד זה.

הפסדי השתכרות לעתיד- לטענת התובעת בסיכומיה, היא שבה לעבודה במשרה מלאה ושכרה לא נפגע, אולם, לטענה לא מן הנמנע כי אלמלא התאונה יכולה הייתה להשביח את שכרה בחמש השנים שנותרו לה עד גיל פרישה ולפיכך יש לפצותה בגין הפסדי השתכרות פוטנציאליים לעתיד.

לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה הפסדים לעבר ובשל גילה והעובדה שנותרו לה רק עוד שנתיים עד גיל 67, ומשלא הוכח שנכותה משפיעה על כושר השתכרותה, אין לפצותה כלל בגין הפסדי העבר או העתיד.

התובעת אמנם שבה לעבודה סדירה, לאותו תפקיד- של אחות אחראית מחלקה בנוירולוגיה ואין לה הפסדי שכר. עם זאת, יש לקחת בחשבון שאפשר שלולא נכותה, הייתה התובעת עובדת לאחר פרישתה כאחות או שעד פרישתה הייתה מיטיבה את שכרה. לפיכך, נכון בעיני, בנסיבות הללו לפסוק סכום גלובלי שמשקף את פוטנציאל ההשתכרות של התובעת ולא לחשב את ההפסד לעתיד באופן אריתמטי, מאידך יש להתחשב בעובדה שנכותה של התובעת היא נכות אורתופדית ושכרה גבוה. לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי בראש הנזק של אבדן כושר השתכרות לעתיד על סך של 50,000 ₪.

הפסדי פנסיה- התובעת כיום בת 65 וכאמור לעיל, לא הוכח שנכותה משפיעה על כושר השתכרותה, לפיכך אין מקום ליתן פיצוי בראש נזק זה.

עזרת צד ג'- התובעת, שהיא רווקה המתגוררת בגפה, טוענת כי עובר לתאונה היא הייתה עצמאית לחלוטין בביצוע פעולות היום יום לרבות בהחזקת משק הבית לרבות עריכת קניות וביצוע ניקיון בביתה, בעוד מאז התאונה היא זקוקה לעזרה בביצוע קניות וניקיון הבית ומשלמת עבור הניקיון כ- 800 ₪ בחודש, ואילו אחיה עוזרים לה בקניות (עמ' 25 שורה 34 עד עמ' 36 שורה 38 לתמליל). כמו כן טוענת התובעת כי אחותה עברה להתגורר עמה במשך חודשים רבים לאחר התאונה. טענה זו גובתה גם בעדות אחותה לפיה היא התגוררה עמה במשך שמונה חודשים לאחר התאונה (עמ' 36 שורה 20 עד עמ' 37 שורה 12 לתמליל).

לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענות התובעת לעניין הפיצוי בעזרת צד ג', שכן לא הובאו ראיות שהתובעת אכן מעסיקה עוזרת בית ובאשר לעזרת אחותה, טוענת הנתבעת כי אחותה העידה שהתובעת חזרה לעבודה במרץ 2019, ועל פי עדותה היא נשארה לגור איתה ולסייע לה בעבודות שונות בבית גם כשהתובעת הייתה בעבודה. לפיכך, טוענת הנתבעת, אין מקום לקבוע כי היה לתובעת צורך רפואי בעזרת צד ג' בתקופה זו ויש לדחות את הטענות הללו.

על פי עדות התובעת ואחותה, אחותה של התובעת הייתה לצידה במהלך האשפוז הארוך (כ- 67 ימים) וגם לאחר מכן, מששבה לביתה התגוררה עמה וסייעה לה עד ששבה לעבודה וגם אחר כך. אני סבורה שאדם שסבל שבר בברך ובכתף אכן נזקק לעזרה רבה מאד גם בתום האשפוז ולפיכך מקבלת את טענת התובעת שהיה צורך רפואי להישארותה של אחותה עמה לפחות עד מרץ 2019, כלומר לפחות לשלושה חודשים, ועל פי עדויותיהן של התובעת ואחותה, אחותה המשיכה לעזור לה גם לאחר ששבה לעבודה, גם אם באינטנסיביות פחותה. בגין העבר, אני סבורה שיש לפצות את התובעת בגין עזרת בני משפחתה בסך של 30,000 ₪.

באשר לעזרת צד ג' לעתיד- פגיעותיה של התובעת הן פגיעות אורתופדיות, למרות שאין ראיה מעבר לעדות שהעידה התובעת שהיא מעסיקה עוזרת בית, הדעת נותנת שעם הגבלה בכתף ובברך התובעת מתקשה בביצוע ניקיון ואף תמשיך להתקשות בכך בעתיד. עם זאת, בהנחה שעם התבגרותה של התובעת, היא הייתה נזקקת לסיוע בניקיון הבית כך או כך, אני קובעת סך של 60,000 ₪ לעזרת צד ג' לעתיד.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה- התובעת מבקשת פיצוי בסך גלובלי של 15,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה וכן פיצוי בגין הוצאות רפואיות בסך של 20,000 ₪. מחוות דעת המומחה, לא עלה שהתובעת תיזקק לטיפולים נוספים וודאי שלא לטיפולים שאינם נמצאים בסל הבריאות. התובעת עצמה העידה כי עם שובה לעבודה שבה לנסוע בתחבורה ציבורית ומדי פעם נזקקה לסיוע של אחיה להסעה לטיפולים (עמ' 37 שורות 19-39 לתמליל). לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 10,000 ₪.

כאב וסבל- אני פוסקת סך של 90,000 ₪ בגין כאב וסבל.

סך נזקי התובעת עומדים על סך של 267,200 ₪ על פי הפירוט שלהלן:

כאב וסבל90,000 ₪

הפסד השתכרות לעבר27,200 ₪

אבדן כושר השתכרות לעתיד50,000 ₪

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד90,000 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה10,000 ₪

לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 267,200 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 20% וכן החזר שכר טרחת מומחה התובעת והחזר אגרה. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום.

ניתן היום, ד' אלול תשפ"ג, 21 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.