אשואל ואח' נ' קיבוץ גבעת השלושה ואח'

צדדי ג' 

1. משרד עוה"ד שלמה כהן 2. עו"ד שלמה לוי 3. מאיר אשואל

נגד

צדדי ד'

1. עו"ד אלון ריחני 2. עו"ד שלמה לוי

תביעה זו עניינה ברישום מוטעה של מספר תעודת הזהות של התובע לצד שמו של אדם אחר, שנגדו נקטה הנתבעת הליכים בבית המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל, כאשר הקשר בין השניים הוא הזהות בשמם הפרטי ובשם משפחתם.

רקע עובדתי ומיהות הצדדים

1. הנתבעת הינה אגודה שיתופית אשר שכרה את שירותיו של צד שלישי 1, משרד עוה"ד שלמה כהן (להלן: עו"ד כהן), לשם הגשת תביעה לסילוק ידו של אחד בשם מאיר אשואל – הוא הצד השלישי 3 (להלן: הצד השלישי 3), ממקרקעין שבבעלותה ולצורך ניהול תביעה בגין החוב הכספי כנגדו. התביעה הכספית הוגשה גם כנגד מר שרון אשואל, בנו של הצד השלישי 3, אשר על-פי הנטען החזיק והפעיל חניון במקרקעין.

    

2. ביום 18.8.04 הגישה הנתבעת, באמצעות עו"ד כהן, תביעה לפינוי הצד השלישי 3 ממקרקעין שבבעלותה לבית משפט השלום בנתניה (ת"א 9677/04). ביום 2.6.10, לאחר שהתקיים דיון בתיק, ניתן פסק דין בתביעת הפינוי וכב' השופטת עובדיה הורתה לצד השלישי 3 לסלק את ידו מהמקרקעין וכן חייבה אותו בהוצאות משפט בסכום של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.

    

   ביום 2.1.11 הגיש הצד השלישי 3 ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (ע"א 607-01-11) אך הערעור נדחה. ביום 30.3.11 הגיש הצד השלישי 3 בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 2521/11) והבקשה נדחתה ללא קבלת תגובה.

    

3. הנתבעת פעלה באמצעות עו"ד כהן למימוש פסק הדין וביום 24.2.11 נפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה שמספרו 20-03114-11-9 (להלן: תיק ההוצל"פ) ובמסגרת הליכי הגבייה הוטל עיקול על חשבונו של התובע דווקא. עיקול זה בוטל בעקבות בקשת הנתבעת שהוגשה באמצעות עו"ד כהן ביום 28.6.11. עם זאת רק ביום 13.9.16 נסגר תיק ההוצאה לפועל וכפי שיפורט בהמשך.

    

4. במקביל להליך התביעה לסילוק יד הזמינה הנתבעת חקירה כלכלית על הצד השלישי 3 מחברת "עורב מודיעין עסקי" לצורך בחינת כדאיות הגשת תביעה כספית בגין דמי השימוש הראויים. על-פי ממצאי דו"ח החקירה מיום 27.10.10, במקרה ויינתן פסק דין לטובת הנתבעת יהיה מדובר בחוב בר-מימוש. בדו"ח זה צוין מספר תעודת הזהות של התובע ולא של "היעד" הנכון הוא צד ג' 3.

    

   על סמך ממצאי הדו"ח הגישה הנתבעת ביום 3.2.11, באמצעות עו"ד כהן, תביעה כספית כנגד הצד השלישי 3 ובנו מר שרון אשואל לבית משפט השלום בפתח תקווה בסכום של 752,608 ₪ (ת"א 6855-02-11). בכתב התביעה צוין מספר תעודת זהותו של התובע. במסגרת הליך זה הגישה הנתבעת בקשה לעיקול זמני ובית המשפט הורה על מתן הצו בהתאם למבוקש.

    

5. הצד השלישי 3 שכר את שירותיו של עוה"ד שלמה לוי – הוא צד שלישי 2 וצד רביעי 2 (להלן: עו"ד לוי) לשם ייצוגו בהליך התביעה הכספית, וביום 6.4.11 הגיש עו"ד לוי כתב הגנה מטעם הצד השלישי 3.

    

   ביום 6.7.11 נערכה פגישת מהו"ת בין הצדדים בה נכחו עו"ד כהן, נציג הנתבעת, עו"ד לוי והצד השלישי 3.

    

6. ביום 27.6.11 פנה התובע לעו"ד כהן טלפונית והלין בפניו על העיקול שנרשם על חשבונותיו במסגרת תיק הוצאה לפועל בפתח תקווה ובמקביל שלח למשרדו הודעת פקס עם צילום תעודת הזהות. באותו היום פנה עו"ד כהן בבקשה לרשם ההוצאה לפועל וזה כאמור הורה על ביטול העיקול ביום 29.6.11. למען שלמות התמונה אוסיף כי במועד בו בוטל העיקול פנה התובע פעם נוספת לעו"ד כהן משטרם הובא לידיעתו דבר ביטול הצו.

    

7. ביום 11.12.11 התקיים קדם משפט בתיק התביעה הכספית בפני כב' השופט שטרנליכט (ת"א 6855-02-11), אולם עו"ד לוי והצד השלישי 3 לא התייצבו לדיון ובהעדר התייצבותם ניתן פסק דין במעמד צד אחד. ביום 14.12.11 הגיש עו"ד לוי בשם הצד השלישי 3 בקשה לביטול פסק הדין, ובמסגרת התצהיר שצורף לתמיכת הבקשה צוין מספר תעודת הזהות של התובע בפתחו ובשורת האימות.

    

   ביום 26.6.12 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין ובמעמד זה נכחו ב"כ הצד השלישי החדש, עו"ד ששון, הצד השלישי 3, ועו"ד לוי שהתייצב לחקירה על תצהירו. באותו היום בוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד כנגד תשלום הוצאות של 5,000 ₪.

    

8. בשנת 2014 העבירה הנתבעת את הטיפול בתביעה הכספית לצד הרביעי 1, עוה"ד אלון ריחני (להלן: עו"ד ריחני). ביום 16.6.14 התקיים קדם משפט נוסף בתיק ת"א 6855-02-11 אליו התייצב עו"ד ששון אשר הצהיר כי אינו מייצג עוד את הצד השלישי 3, אשר לא התייצב לדיון. בית המשפט הורה על שחרורו של עו"ד ששון מייצוג הצד השלישי 3 וקבע מועד דיון ליום 8.7.14 ובתוך שכך הורה לעו"ד ריחני להמציא לצד השלישי 3 את הזימון לדיון במסירה אישית.

    

   הצד השלישי 3 לא התייצב לדיון שנקבע והתקיים ביום 8.7.14 ובמעמד זה עתר עו"ד ריחני, בשם הנתבעת, לקבלת פסק דין כנגדו. בהעדר התייצבות מטעם צד שלישי 3 ניתן פסק הדין על מלוא סכום התביעה בסך 752,608 ₪ בתוספת הוצאות בסך 9,408 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

    

   ביום 8.7.14 פעלה הנתבעת באמצעות עו"ד ריחני למימוש פסק הדין ופתחה תיק הוצאה לפועל מספר 01-70520-14-2 בלשכת בתל אביב על סכום של 934,137 ₪ בציון מספר תעודת הזהות של התובע.

    

9. בין לבין, ביום 22.6.14, שלח התובע מכתב לעו"ד ריחני המתריע על משלוח מסמכים מתיק בית המשפט אל כתובת מגוריו, לוטה העתק למזכירות בית משפט השלום בפתח תקווה. ביום 16.9.14 התריע התובע פעם נוספת בפני עו"ד ריחני על הטעות בזהות החייב שעל שמו נפתח תיק ההוצאה לפועל.

   ביום 18.11.14 הגיש עו"ד ריחני בשם הנתבעת פסיקתא מתוקנת לבית המשפט ובפתחה הבהיר כי נפלה טעות סופר במספר תעודת הזהות. ביום 10.12.14 בהעדר תגובה נחתמה הפסיקתא המתוקנת. ביום 23.12.14 הגיש עו"ד ריחני בקשה לרשם ההוצאה לפועל לשינוי מספר תעודת הזהות של החייב.

    

10. ביום 19.11.14 הוגשה התביעה שבפני כנגד הנתבעת.

     

    הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי כנגד עו"ד כהן ועו"ד לוי וכנגד הצד השלישי 3 על סכום של 200,000 ₪ בטענה כי הטעות שנפלה בגדר ההליכים המשפטיים ובתיקי ההוצאה לפועל רובצת לפתחם של הצדדים השלישיים. בהמשך להודעה זו הגיש עוה"ד כהן הודעת צד רביעי כנגד עוה"ד ריחני ועוה"ד לוי בגובה סכום ההודעה לצדדים השלישיים.

     

    ומובהר כי בפתח כתב ההגנה שהגיש עוה"ד כהן כנגד ההודעה לצדדים השלישיים נכתב כי על אף שבגוף ההודעה נרשם הסכום של 200,000 ₪ בפועל נפתח התיק על הסך של 20,000 ₪ ועל כן שולמה בהתאם אגרה בסך 378 ₪ במקום 2,500 ₪ כפי שמתחייב מהתקנות.

     

    טענות התובע

     

11. התובע מייחס לנתבעת אחריות שילוחית לגרימת נזקיו מכוח פקודת הנזיקין ובנוסף עותר הוא לפיצוי בגין נזקיו מתוקף הפגיעה בשמו הטוב לפי חוק איסור לשון הרע, כעילות תביעה מצטברות או חלופיות.

     

    לפי טענת התובע, הנתבעת היא שחתמה על ההסכם מול הצד השלישי 3 ועל כן היה בידה למנוע את הטעות בשרבוב מספר תעודת הזהות שלו לכתב התביעה, ובפרט, כאשר התובע התריע בפני הנתבעת על קיומה של הטעות וזו מיאנה לפעול לתיקונה. התובע כופר בהגנת הנתבעת לפיה פעולות שלוחיה מהווים חריגה מהרשאה, ולדידו, מדובר בפעולה רשלנית שבוצעה לצורך מטרת השליחות. כמו כן לטענתו, הנתבעת אחראית לנהל את ענייניה בזהירות ובמקצועיות לרבות בבחירת אנשי המקצוע העובדים עבורה.

     

    בסיכומי התשובה מוסיף התובע בנוגע לעוולת לשון רע המיוחסת לנתבעת, וטוען כי עצם קיומו של תיק ההוצאה לפועל על שם התובע היא הנותנת להוכחת הפרסום ואין נפקא מינה אם התובע ידע על ההליכים שננקטו כנגדו.

     

    אשר לנזקים מפרט התובע בתחשיב הנזק ובסיכומיו כי בין השנים 2009-2015 נשלחו לכתובת מגוריו 15 כתבי בי-דין שונים, ננקטו כנגדו 3 הליכי הוצאה לפועל אשר במסגרתם הוטלו עיקולים על חשבונותיו בבנק, והוא אף הוטרד על ידי מספר שליחים שפקדו את ביתו למסירת מסמכים. מעבר לכך, מבהיר התובע, בעקבות העיקולים שהוטלו על חשבונותיו השתבשה שגרת חייו ונמנעה ממנו היכולת לבצע פעולות הכרחיות והוא נאלץ לעמוד במעמד משפיל של מתן הסברים לבנק עד להסרת העיקול. עוד מטעים התובע כי כתוצאה מפתיחת ההליכים בבית המשפט ובהוצאה לפועל הוכתם שמו העסקי מאחר ותחום עיסוקו מצריך חקירה כלכלית טרם ההתקשרות בעסקה, וכך גם לטענתו נפגע שמו הטוב בעקבות משלוח המכתבים לסניף הדואר המקומי בו עובד אחיו.

     

    טענות הנתבעת

     

12. הנתבעת טוענת, מנגד, כי קרות הטעות הובאה לידיעתה רק עם הגשת כתב התביעה דנן. לפי טענתה, עו"ד כהן לא הוסמך על ידה לנהל הליכים כנגד התובע, כי אם כנגד הצד השלישי 3, ומשכך חרג עו"ד כהן מן ההרשאה שקיבל והאחריות בגין הנזקים, ככל שיוכחו, מוטלת עליו באופן אישי. בהקשר זה מבהירה הנתבעת כי היא המציאה לעו"ד כהן העתק מהסכם השכירות עם הצד השלישי 3 לצורך הגשת התביעה לסילוק יד ובהסכם זה צוין מספר תעודת הזהות הנכון.

    הנתבעת טוענת עוד כי גם אם תתקבל הטענה לקיומה של אחריות שילוחית נושא עו"ד כהן לבדו באחריות לנזקיו של התובע ובזאת בשל אי סגירת תיק ההוצאה לפועל.

     

    הנתבעת מוסיפה וטוענת לאחריותם של עו"ד לוי והצד השלישי 3 אשר לשיטתה נמנעו מלציין על כתבי בי-הדין את מספר תעודת הזהות הנכון, ואף מיאנו מלהפנות תשומת לב באי כוחה לשגגה שנפלה. מחדל זה קיבל ביטוי ממשי בתצהירו של הצד השלישי 3 שאומת על ידי עו"ד לוי בו נרשם בשורת האימות מספר תעודת הזהות של התובע, באופן שלשיטת הנתבעת, הוביל להמשך ניהול הליך כנגד התובע.

     

    אשר לנזקים הנטענים מבהירה הנתבעת כי היא מכירה בטעות שנעשתה שבעטיה נאלץ התובע לחוות חוסר נוחות אולם להערכתה סכום הפיצוי ההולם בנסיבות נע בטווח שבין 10,000 ₪ ל- 20,000 ₪.

     

    טענות עו"ד כהן

     

13. עו"ד כהן מתנגד להודעת הצד השלישי שנשלחה כנגדו והגנתו מבוססת בעיקרה על הטענה כי מקור הטעות נעוץ בדו"ח החקירה הכלכלית שהועבר אליו על ידי הנתבעת, ועל כן האחריות רובצת לפתחה. בהקשר זה מבהיר עו"ד כהן כי קיבל את הדו"ח מהנתבעת והסתמך על הנחזה בו בתום לב, מבלי שהיה בידו לדעת כי מדובר בטעות, ובפרט כאשר בפסק הדין שניתן בתביעת הפינוי לא צוין מספר תעודת הזהות של הצד השלישי 3. בהמשך לכך משיג עו"ד כהן על טענת הנתבעת כי היא לא ידעה על קרות הטעות עד להגשת התביעה, ולפי גרסתו, עם גילוי הטעות עודכנה מנהלת העסקים של הנתבעת בעניין זה. עו"ד כהן מוסיף וטוען כי הוא פעל באופן מידי עם גילוי הטעות ודאג לבטל את העיקול שהוטל על חשבונותיו של התובע.

     

    עו"ד כהן שלח מטעמו הודעה לצדדים רביעיים, עו"ד ריחני ועו"ד לוי, אשר לגרסתו התרשלו כלפי התובע. לדידו, אלמלא מחדליו של עו"ד ריחני בבדיקת פרטי הצדדים לאחר שקיבל לטיפולו את התיק בעניינה של הנתבעת, כפי שהיה מצופה מעורך דין סביר וזהיר, הייתה הטעות מתגלה בשלב מוקדם טרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל השני. עו"ד כהן מפרט כי התובע העמיד את עו"ד ריחני על טעותו עוד ביום 22.6.14 ופעם נוספת ביום 16.9.14 אך רק בחלוף למעלה משלושה חודשים, ביום 23.12.14, הגיש עו"ד ריחני בקשה לשינוי מספר תעודת הזהות של החייב, מבלי שניתן הסבר להשתהות זו. התנהלות זו, לשיטתו, מנתקת את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לפעולות המיוחסות לעו"ד כהן.

     

    זאת ועוד, לפי טענת עו"ד כהן, הוא הוטעה על ידי עו"ד לוי בעת שהסתמך על מצגו כי הפרטים שאומתו על ידו בתצהיר הצד השלישי 3 נכונים, בהעדר סיבה סבירה לחשוד כי נפלה טעות במספר תעודת הזהות.

     

    טענות עו"ד לוי

     

14. עו"ד לוי טוען מצדו כי הטעות במספר תעודת הזהות שנרשם בתצהיר הצד השלישי 3 מקורה בהעתקת המספר מכתב התביעה שנוסח על ידי עו"ד כהן. לטענתו, משלוח המכתבים לתובע ונקיטת ההליכים בהוצאה לפועל אינם קשורים אליו, וכך גם לא הוכח כי הנזקים הנטענים נובעים מהתצהיר השגוי שאומת על ידו ובשים לב למועד עריכתו כחצי שנה לאחר פניית התובע לנתבעת בבקשה לסגור את התיק. כתימוכין לטענתו מפנה עו"ד לוי לבקשה לתיקון טעות קולמוס בפסק הדין שהגיש עו"ד ריחני בשם הנתבעת בה הוא מציין הוא כי נפלה טעות סופר במספר תעודת הזהות של הנתבע בשל טעות בגדר כתב התביעה (נספח 1). בדומה לכך מפנה עו"ד לוי לסעיף 13 להודעתו של עו"ד כהן שם הוטען כי מקור הטעות הוא בדו"ח החקירה הכלכלית שהוזמן על ידי הנתבעת.

     

    עו"ד לוי עוד מטעים כי התובע לא פנה אליו בבקשה לתיקון הטעות וכל הודעותיו הופנו לנתבעת ובאי כוחה, ואף לו ידע על קרות הטעות לא היה בסמכותו לפעול לתיקונה. משכך לטענתו, הנתבעת היא האחראית הבלעדית לנזקיו של התובע.

     

    טענות עו"ד ריחני

     

15. לטענת עו"ד ריחני האחריות למחדל שהביא לעולם את התביעה מונחת לפתחו של עו"ד כהן. לדידו, תיק התביעה הכספית הועבר לטיפול לאחר שעו"ד כהן השתהה במשך כשנתיים מקידום התיק באופן רשלני כאשר לא היה בידו לדעת על הבקשה לביטול העיקולים שהוגשה בתיק התביעה לסילוק יד. עוד טוען עו"ד ריחני כי הוא לא ייצג את הנתבעת בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל הראשון, וכי השתהותו בסגירת תיק ההוצאה לפועל השני נועדה על מנת להבטיח את אינטרס הנתבעת בבדיקת טענות התובע ופרטי תעודת זהותו.

     

    כמו כן טוען עו"ד ריחני כי הוא קיבל לידו את התיק כשבנמצא כתב התביעה עם מספר תעודת הזהות השגוי, בקשה לביטול פסק דין בליווי תצהיר מטעם הצד השלישי 3 עם טעות במספר תעודת זהות, כשאותו הנתבע מיוצג על ידי עו"ד לוי והתצהיר אומת על ידו, כאשר בשום שלב לא הועלתה מצד הצד השלישי 3 כל טענה ביחס לטעות במספר תעודת הזהות. כך, שלתפיסתו, קשה להלום טענה לפיה היתה צריכה להידלק נורת אזהרה כלשהי בדבר הטעות.

     

    עו"ד ריחני אינו כופר בקיומו של נזק כלפי התובע אולם לטענתו מדובר בנזק מינורי תוך שהוא סומך ידיו על תחשיב הנזק של הנתבעת.

     

    בישיבה שהתקיימה בפני ביום 27.4.17 קיבלו הצדדים את הצעת ביהמ"ש להכרעה בתיק ע"ס סיכומים והחומר הקיים בתיק ומבלי לנהל הוכחות.

     

    דיון והכרעה

     

16. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשני מישורים, עובדתי ומשפטי.

     

    במישור העובדתי, נחלקו הצדדים בשאלה האם נפתחו מטעם הנתבעת שניים או שלושה תיקים בלשכת ההוצאה לפועל על שם התובע ובציון פרטי תעודת זהותו.

     

    לאחר שעיינתי במכלול המסמכים שהונחו בפני מצאתי כי הנתבעת פתחה שני תיקי הוצאה לפועל על שם התובע שמספרם 20-03114-11-9 ו- 01-70520-14-2, ובכללם נספח 5א'-ב', נספח 12א'-ב', ונספח 13 לסיכומי התובע, כאשר העיקול הוטל על חשבון הבנק של התובע בשנת 2016 במסגרת בתיק ההוצל"פ 20-03114-11-9.

     

    אשר למישור המשפטי נסמכת התובענה על שתי עילות תביעה, עוולת הרשלנות ועילה לפי חוק איסור לשון הרע.

     

    אחריות הנתבעת בעוולת הרשלנות

     

17. התובע מייחס לנתבעת אחריות מכוח עוולת הרשלנות המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, בשל ניהול הליכים כנגדו על אף שאינו בעל חוב כלפיה.

     

    מעיון במסמכים עולה כי הנתבעת הגישה כנגד התובע תביעה כספית על סך של 752,608 ₪, ניהלה כנגדו הליכים משפטיים ובהמשך אף פתחה על שמו שני תיקי הוצאה לפועל במסגרתם ננקטו הליכי גבייה בדרך של הטלת עיקול. פעולות אלו בוצעו על ידי הנתבעת מבלי שזיהתה את הנתבע הנכון בתביעתה באמצעות מספר תעודת זהות כמתחייב מתקנה 9(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (ובהתאמה מסעיפים 6(א),(ד) והתוספת הראשונה לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967).

     

    משבחרה הנתבעת לנקוט בהליך המשפטי ובהליך למימוש פסק הדין בהוצאה לפועל, כל שכן, משנקטה באמצעי הפוגעני של הטלת עיקול, מבלי להקדים ולבצע את הבדיקות הנדרשות על מנת לוודא את נכונות מספר תעודת הזהות של הנתבע (החייב), הרי שבכך התרשלה הנתבעת. התרשלות זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי ברשות הנתבעת נמצא הסכם השכירות שנחתם בינה לבין הנתבע הנכון (צד ג' 3) , אשר מהווה את המסד לכתב התביעה הכספי, ובנקל ניתן היה לדלות מהסכם זה את מספר תעודת הזהות הנכון ולהימנע מן התקלה אליה נקלע התובע בעל כורחו.

     

18. כמו כן אני סבור כי בנסיבות המקרה מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזק הנטען. שכן אילולא התרשלותה של הנתבעת לא היה נגרם הנזק לו טוען התובע, ולהתרשמותי, בעל דין סביר צריך היה לצפות את הנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלות זו.

     

19. הנתבעת שלחה הודעה לצדדים שלישיים, עו"ד כהן, עו"ד לוי והצד השלישי 3, למקרה שתחויב בגין הנזקים הנתבעים.

     

    אחריות עו"ד כהן

     

    דיני השליחות

20. סעיף 3 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 מורה כי השליחות יכול שתיווצר באמצעות הבעת רצונו של השולח כלפי השלוח (הרשאה פנימית), או בדרך הבעת רצונו של השולח כלפי צד שלישי, בהודעה או בהתנהגות (הרשאה חיצונית). על יסוד הוראה זו התווה בית המשפט העליון בע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור (מיום 3.9.15) שלוש דרכים בהן יכולה פעולת השלוח (עו"ד כהן בענייננו) לחייב את השולח (הנתבעת בענייננו) כלפי צד שלישי (התובע בענייננו): פעולה שנעשתה בתחום ההרשאה הפנימית; כאשר השולח יוצר מצג של הרשאה כלפי הצד השלישי, אף אם הפעולה חרגה מההרשאה הראשונית; ופעולה של השלוח שאושרה בדיעבד על-ידי השולח.

     

    הנתבעת מאשרת כי עו"ד כהן קיבל את הרשאתה לפעול בשמה לצורך הגשת כתב התביעה כנגד מר אשואל מאיר, כמו גם לפתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו. אם כי, לפי טענתה, עו"ד כהן נקט בהליכים כנגד מר אשואל מאיר אחר מבלי שניתנה לו הרשאה לכך ומשכך אפוא לא ניתן לראות בפעולותיו כפעולות הנתבעת ותוצאותיהן אינן מחייבות אותה.

     

    אכן יש טעם בטענה זו של הנתבעת ככל שיוכח היקף פרישתה של ההרשאה שניתנה לעו"ד כהן בהתאם לייפוי הכוח. אולם מאחר ולא הוצג בפני ייפוי הכוח שניתן על ידי הנתבעת, או כל אסמכתא אחרת אשר מלמדת על כינון ההרשאה והיקפה, הרי שאין בטענות הנתבעת בנדון כראיה. חסר ראייתי זה מונח על כתפי הנתבעת ולפיכך לא הוכח כנדרש כי עו"ד כהן חרג מן ההרשאה שניתנה לו, ולכן ניתן לראות בפעולות ובמחדלים המיוחסים לעו"ד כהן כמעשה שליחות מטעם הנתבעת המחייבים אותה.

     

    עוולת הרשלנות

21. חובת הזהירות של עורך-דין ביחסיו כלפי צד שלישי שאינו לקוחו מעוגנת בפסיקת בית המשפט העליון וזו נובעת ממעמדו המיוחד של עורך הדין ואמות המידה המצופות ממי עיסוקו למלא בנאמנות את התפקידים שהוטלו עליו (ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4) 446 (1990), וכפי שהיטיב לבטא זאת כב' השופט גיא הימן: "אין זו החמרה לשם ההחמרה עם מי שהוא עורך-דין. סגולותיו המיוחדות של המקצוע, הכוח הממשי שהוא נותן בידיהם של העוסקים בו ותפקידם החברתי החשוב של המשמשים-בכהונה מצדיקים לראות, בנסיבות המתאימות, בעורכי-הדין סוכנים ראשונים-במעלה של נורמות-התנהלות אשר הדין מבקש לקדם" (ת"א (ת"א) 50397-05-13 פנטהאוז רהיטים (1991) בע"מ נ' ש.א. עובדיה בע"מ (18.5.17)).

     

    לצד הלכה זו הובהר כי לא כל טעות של עורך הדין תיתפס ברשת ההתרשלות, ולפיכך, יש לבחון קיומה של חובת זהירות קונקרטית לפי נסיבותיו של המקרה. אבן הבוחן לקיומה של חובה זו הוא ביחסי הקרבה ("שכנות") בין הצדדים ובשיקולים של מדיניות משפטית ראויה. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות אני סבור כי עומדת לעו"ד כהן חובת זהירות כלפי התובע מולו פעל בשירות הנתבעת. עו"ד כהן לא נדרש למאמץ רב או למעמסה מקצועית מעבר לנדרש ממנו, לצורך בדיקה ואימות של הנתונים עליהם נסמכת התובענה שהגיש בשם לקוחתו, ובייחוד משעסקינן באי-ווידוא פרטי הנתבע כלפי מופנה הסעד המבוקש. אדרבה בהתחשב בעובדה כי אלמלא פעל כפי שמצופה היה מעורך-דין זהיר וסביר היה הדבר עולה בקנה אחד אף עם עניינה של הנתבעת-לקוחתו, מבלי שהיה בכך כדי לייקר או להוסיף על השירות המשפטי לו התחייב ומטעם זה יש לראותו כמונע הזול של הנזק הנטען. כל אלו מחזקים את המסקנה כי יש להכיר בחובת הזהירות של עו"ד כהן כלפי התובע בנסיבות העניין.

     

    עו"ד כהן אינו מכחיש את טענת הנתבעת לפיה באסופת המסמכים שהועברו לעיונו על ידי הנתבעת נמצא גם ההסכם להענקת רשות שימוש בקרקע החקלאית מיום 3.12.97, בו צוין מספר תעודת הזהות הנכון של הנתבע, 50848654 (נספח 1א'). חרף קיומו של הסכם זה, שהיה ברשות עו"ד כהן בזמן הרלוונטי ועובר להגשת התביעה, ובשים לב להיותו מסמך מהותי לצורך קבלת הסעד המבוקש, נרשם בכתב התביעה ובד-בבד בבקשה לעיקול זמני מספר תעודת הזהות של התובע, 056541808, (נספח 2). בנסיבות אלה נחה דעתי כי עו"ד כהן התרשל כלפי התובע.

     

    במאמר מוסגר יצוין כי בכתב התביעה שהוגש על ידי עו"ד כהן בהליך הראשון לפינוי וסילוק יד נרשם מספר תעודת זהות נוסף, שאינו של התובע ואינו של הצד השלישי 3.

     

22. התובע מוצא חיזוק להתרשלות כלפיו בפנייתו הטלפונית למשרד עוה"ד כהן ובהתראתו כי חלה טעות בזיהוי החייב בתיק ההוצאה לפועל וכי הוא אינו בעל החוב הנתבע. בהקשר זה מקובלת עלי גרסתו של עו"ד כהן כי עם היוודע דבר הטעות הוא פעל לסגירת התיק תוך זמן סביר, אולם בכך אין כדי לאיין מחובתו כעורך-דין זהיר וסביר לבדוק ולוודא כי תיק ההוצאה לפועל אכן נסגר. להשקפתי, משלא נעשה הבירור מול לשכת ההוצאה לפועל וכפועל יוצא מכך לא הוסר המחדל שבקיום התיק על שמו של התובע במשך חמש שנים, ובהתחשב בקלות היחסית של הפעולה הנדרשת לשם כך, הרי שגם בהתנהלותו זו התרשל עו"ד כהן כלפי התובע.

     

    ויש להוסיף כי תחושת הצדק ושיקולים של מדיניות משפטית ראויה מחייבים לצפות מעורך-דין זהיר ונבון שלא לפעול בשם לקוחתו מבלי לוודא את נכונות זהותו של הצד השני למתרס כלפיו מופעל כוחו, ובייחוד כאשר מדובר בצעד דורסני של הטלת עיקול, ומשכך ולאור כל האמור שוכנעתי כי התגבשו יסודות הרשלנות והקשר הסיבתי.

     

23. עו"ד כהן מוסיף וטוען בסיכומיו כי נזקיו הנטענים של התובע נבעו מפעולותיו ומחדליו שלו. אין בידי לקבל טענה זו משלא מצאתי כל תימוכין לקיומו של אשם תורם מצד התובע. התובע התריע, ושב והתריע, כי ההליכים שמתנהלים כנגדו מקורם בטעות והוא עשה כן תוך זמן סביר לאחר היוודע לו הדבר.

     

    אחריות עו"ד ריחני

     

24. משקבעתי כי עו"ד כהן התרשל כלפי התובע ואם כן הוא נושא באחריות לנזקים שנגרמו לתובע, ככל שיוכחו, בשל התרשלות זו, הרי שיש להידרש להודעה לצד הרביעי ולבחון האם לעו"ד ריחני חלק באחריות בשל התרשלותו כלפי התובע.

     

    עו"ד ריחני אומנם קיבל את הטיפול בתיק על הטעות שנפלה בו במספר תעודת הזהות של הנתבע. אך יחד עם זאת – ועל בסיס אותם הטעמים ומושכלות היסוד שהובילוני למסקנה בדבר התרשלותו של עו"ד כהן, אני סבור כי עו"ד ריחני נושא אחריות ברשלנות כלפי התובע. ודוק: לו היה עו"ד ריחני מעיין ביסודיות במסמכים שהועברו לטיפולו בעניינה של הנתבעת סביר להניח כי היה מגלה את ההסכם להענקת רשות שימוש בקרקע החקלאית, בו צוין מספר תעודת הזהות הנכון של הנתבע, ובדרך זו הייתה מתגלה הטעות.

     

    יתרה מזו, עו"ד ריחני לא נקט פעולת בירור כלשהי טרם פתח את תיק ההוצאה לפועל נגד התובע, וכתוצאה מכך החל למעשה בהליכי גבייה מבלי לוודא ולאמת את הפרטים של החייב נגדו הוא פועל. על כן ומשלא נהג באופן המצופה מעורך-דין זהיר ונבון בנסיבות העניין הרי שגם עו"ד ריחני התרשל.

     

    ויוטעם כי העברת תיק התביעה הכספית לטיפולו של עו"ד ריחני אינה פוטרת ואינה גורעת מאחריותו של מי מעורכי-הדין כלפי התובע, אולם על רקע השתלשלות העניינים ובשים לב לעובדה כי הטיפול בתביעה הועבר לעו"ד ריחני בשלב מתקדם של ההליך המשפטי, כאשר הבקשה לביטול העיקול עקב טעות בזיהוי החייב הוגשה במסגרת התביעה הראשונה לסילוק יד, וזאת מבלי שעו"ד כהן ביקש את תיקון פרטי הנתבע בגדר התביעה הכספית לאחר גילוי הטעות – הרי שכל אלו מתיישבים עם המסקנה כי חלקו היחסי של עו"ד כהן באחריותו כלפי התובע הוא גדול יותר מזה של עו"ד ריחני.

     

25. לצד האמור אציין כי לא מצאתי בפרק הזמן שחלף מן המועד בו הודיע התובע לעו"ד ריחני על קיומה של הטעות בתיק ההוצאה לפועל ועד למועד בו נסגר התיק, משום שיהוי ניכר. ההסבר שסיפק עו"ד ריחני בהקשר זה מתקבל על הדעת ויש טעם ענייני בדרישתו לבחון את טענות התובע באמצעות חקירה טרם סגירת התיק שנפתח כנגדו על מנת שלא לחטוא להבטחת אינטרס לקוחתו, כאשר העיכוב היה על דעת ובתיאום ב"כ התובע (נספחים 13-14 לכתב ההגנה); וברי כי לאחר שנוכח עו"ד ריחני באמיתות הטעות הנטענת פעל לתיקון המחדל ולסגירת תיק ההוצאה לפועל.

     

    אחריות עו"ד לוי

     

26. במוקד הרשלנות המיוחסת לעו"ד לוי עומד המחדל שבהעדר הבדיקה טרם אימות התצהיר. לפי הנטען, התנהלותו של עו"ד לוי אשר היה מעורב ופעיל בהליך המשפטי ובתוך שכך הגיש תצהיר וכתבי בי-דין מבלי להתריע על הטעות במספר תעודת הזהות של הנתבע עולים כדי התרשלות כלפי התובע.

     

    טענה זו מקובלת עלי. מצופה היה מעו"ד לוי לוודא את נכונות הפרטים טרם אישור ואימות התצהיר ובענייננו – האם מספר תעודת הזהות המצוין תואם את מספר תעודת זהותו של הנתבע. הזהירות מחייבת את עורך הדין להימנע מסיכונים צפויים על ידי נקיטת אמצעים, כל שכן, כאשר הוא נדרש עפ"י הדין להזהיר את מרשו בעת חתימתו על תצהיר בדבר נכונות הפרטים המפורטים בו ומהווה חלף לעדות בבית המשפט. על כן, אימות תצהיר הכולל מספר תעודת זהות שגוי באופן שעורך דין סביר ונבון לא היה נוהג בנסיבות העניין, בהתחשב בקלות היחסית בה ניתן היה לגלות את הטעות בבדיקת התאמה בין תעודת הזהות שהוצגה בפניו או למצער תוך הפניית הצד השלישי 3 לאישור המספר המצוין – היא הנותנת בדבר התרשלותו כלפי התובע.

     

    עוד אני סבור כי היה על עו"ד לוי לצפות כי אי עמידה בדרישות הדין לעניין אימות התצהיר עשוי להוביל לגרימת נזק לאדם שפרטיו צוינו בשגגה ובתוך שכך נקלע בעל כורחו להליך המשפטי, ויוצא הוא שמתקיים קשר סיבתי בין התרשלותו ובין הנזק.

     

    עו"ד לוי טוען להגנתו כי התובע לא פנה אליו או לצד השלישי 3 לצורך תיקון הטעות ועל כן לא ידע על קיומה וכך גם לא ניתנה לו ההזדמנות לתקן המחדל. כל שכן, אף לו היה התובע מתריע בפניו על דבר הטעות הרי שלא היה בסמכותו לפעול לתיקונה ובנסיבות אלו הוא למעשה "קורבן" של אותה הטעות. זאת ועוד, לטענתו, בעת שתיק ההוצאה לפועל הראשון נפתח עם מספר תעודת זהות שגוי הוא כלל לא ייצג את הצד השלישי 3 וכמו גם התצהיר השגוי נערך כחצי שנה לאחר שהתובע פנה לנתבעת והודיע לה על הטעות. כמו כן נטען כי תיק ההוצאה לפועל השני נפתח כתוצאה מטעותו של עו"ד ריחני וכפי שעולה מסעיף 2 לבקשת תיקון טעות קולמוס שהגיש בשם הנתבעת מקור הטעות הוא בכתב התביעה ולא בתצהיר השגוי (נספח 1 לסיכומים). בדומה לכך מפנה עו"ד לוי לסעיף 13 להודעתו של עו"ד כהן שם נטען כי מקור הטעות הוא בדו"ח החקירה הכלכלית שהוזמן על ידי הנתבעת.

     

    טענות אלו של עו"ד לוי אין בהן כדי לפטור אותו מחובתו עפ"י הדין ולהסיר האחריות מכתפיו לנזק הנטען, אך הן תקפות למסגרת חלוקת האחריות בין הצדדים בעת קביעת חלקם היחסי.

     

    כמו כן אבהיר כי העדר אימות כנדרש של התצהיר מבלי לבדוק ולוודא את מספר תעודת הזהות המצוין בו אין בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות של הצדדים האחרים אשר לגרסתם הסתמכו על הנחזה בתצהיר לבין הנזקים הנטענים.

     

    אחריות לפי חוק איסור לשון הרע

     

27. עו"ד כהן העלה בסיכומיו טענה מקדמית לפיה עתירת התובע לקבלת פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 הועלתה לראשונה בתחשיב הנזק מטעמו, ומשכך, מהווה היא הרחבת חזית אסורה. התובע מתנגד לטענה זו וכסימוכין מפנה לסעיף 8 לכתב התביעה בו נטען לפגיעה בשם הטוב לפי חוק איסור לשון הרע.

     

    לאחר שעיינתי בכתב התביעה אני סבור כי דין טענה זו להידחות. בסעיף 8 לכתב התביעה מיוחסת לנתבעת אחראיות לנזקי התובע עקב רשלנות ו/או הפרת חובות חקוקות כפי שהתבטאו בין היתר בנקיטת הליכים אשר פגעו בשמו הטוב של התובע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע. הוראה זו מתייחסת באופן קונקרטי לעילת התביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, ובנסיבות אלה ניתן להיזקק לה. למעלה מזאת טענה בדבר קיומה של רשלנות היא טענה משפטית ואין מניעה להידרש לה כל עוד היא נובעת מנתונים עובדתיים שנפרשו בכתב התביעה. לפיכך יטה בית המשפט שלא לנעול את הדלת בפני העלאת הטענה, ובפרט משניתנה לצדדים הזדמנות להתמודד עמה, וכך עשו.

     

28. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 קובע כהאי לישנא:

     

    "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

    (1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

    (2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

    (3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

    (4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".

     

    השאלה האם הטלת עיקול באה בגדר לשון הרע כמשמעותו בסעיף 1, לא הוכרעה על ידי בית המשפט העליון (רע"א 7765/11 זידאן סלפיתי נ' עיריית נצרת (ביום 18.1.12)). אולם בתי המשפט המחוזיים השיבו עליה בחיוב וכך נפסק בע"א (מחוזי י-ם) 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים (ביום 24.3.11)), כי באופן עקרוני הטלת עיקול על חשבון בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע הואיל ובעצם הצגתו של התובע, כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב בעיניו של בנקאי סביר.

     

    אני סבור כי הטעמים שבסיס פסיקה זו יפים ונכונים גם בענייננו מקום בו הוטל העיקול על חשבונו של התובע, על אף שאינו בעל חוב של הנתבעת, ובכך יש כדי לפגוע ולהשפילו בעיני הבריות כמי שאינו פורע חובותיו עד כי אין מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו. יתרה מזו, אני סבור כי בנסיבות העניין עלולה הטלת העיקול לפגוע במשלוח ידו של התובע המצריך חקירה כלכלית טרם התקשרות בעסקה עמו אגב הכתמת שמו בעיני לקוחות קיימים ופוטנציאליים של העסק (ראו גם: ת"א (מחוזי מרכז) 2247-08-07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שגב תאילנד בע"מ (ביום 6.12.09)).

     

    אשר ליסוד הפרסום כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, אני סבור כי בנסיבות בהן עסקינן במשלוח הודעה על צו עיקול בכתב לבנקים ויתכן שאף לגופים פיננסיים אחרים כמקובל, יש משום פרסום לאדם אחר. ויובהר כי לפי סעיף 2(ב)(2) אין צורך להוכיח ידיעה בפועל של אדם זולת הנפגע ודי בקיומו של פוטנציאל כזה.

     

    לאור המקובץ הוכח בפני קיומו של פרסום ועצם היותו לשון הרע באופן הפוגע בשמו הטוב של התובע כמשמעו בסעיפים 1 ו-2 לחוק. אולם בזאת לא תמה דרכנו, שכן, יש לבחון האם הוצאת צו העיקול חוסה תחת פרסום מותר לפי סעיף 13(5) לחוק, שזו לשונו:

     

    "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

    (5)פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".

     

    הפסיקה פירשה את החיסוי שבהוראה זו כמשתרע על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620 (1974)). בהמשך להלכה זו קבע בית המשפט העליון, ברוב דעות, ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, פ"ד סג(2) 511 (2009) כי החיסיון המוענק לפרסומי לשון הרע תוך כדי דיון שיפוטי הוא חיסיון מוחלט. כב' המשנה לנשיאה ריבלין הטעים קביעתו כי המחוקק ביקש לחסום כניסתו של החוק לאולם המשפט, במובן הרחב, מתוך השקפה שסדקים במחסום עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם. משזו כוונתו הברורה של החוק אין לקבוע סייג לחיסיון המוחלט שבסעיף 13(5) וזו תחול גם באם עסקינן ב"פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון)".

     

    השאלה הנשאלת, כחלק מכך, האם נקיטת הליכים במסגרת תיק הוצאה לפועל לצורך מימוש פסק דין הם בגדר "צעד הננקט בקשר עם ההליך" ובפרט האם החיסיון חל גם על צו עיקול שננקט נגד תובע שאינו קשור לחוב הנתבע. שאלה זו נדונה ונדחתה בת"א (ראשל"צ) 35526-02-10‏ משה חדד נ' עיריית פתח תקווה (ביום 13.6.13) ומנגד התקבלה בת"א (שלום חיפה) 45933-09-12 סמי חמיד נ' פלאפון תקשורת בע"מ (ביום 21.4.16)). במחלוקת פוסקים זו דעתי היא כי נקיטת הליך עיקול במסגרת הליכים למימוש פסק-דין שניתן בהליך משפטי עונה על ההגדרה שבסעיף 13(5) לחוק. להשקפתי רוח הלכת חיר מכתיבה את האופן בו יש לפרש את גבולות האמירה "בקשר עם ההליך" החל על החלטות וצווים שניתנו על ידי רשם ההוצאה לפועל אשר הינו בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית עפ"י דין.

     

    תובע הפונה לבית המשפט לקבלת סעד כספי עושה זאת על מנת שבבוא היום יוכל לממש את פרי זכייתו ולכן יש לראות בנקיטת ההליכים בהוצאה לפועל כצעד הננקט בקשר עם ההליך השיפוטי ומהווה שלב משלביו. שכן כל פרשנות אחרת התוחמת את תחולת החיסיון לגדר ההליך המשפטי לא תהלום את התכלית שייחד המחוקק להבטחת ניהול הליך משפטי תקין על שלביו השונים ובעניין זה אין נפקא מינה באם מדובר בהליך שננקט באופן רשלני, זדוני או בחוסר תום לב (השוו: ת"א (חיפה) 45933-09-12 סמי חמיד נ' פלאפון תקשורת בע"מ (21.4.16)).

     

29. יחד ולצד כל האמור, בפסק דין זיידמן הטעים בית המשפט העליון כי תנאי לחיסוי שבסעיף 13(5) הוא שהפרסום אינו נעשה לעיני זרים להליך "כלומר לאנשים שמחוץ למשפט" (ראו גם: אורי שנהר, דיני לשון הרע (הוצאת נבו, 2001), עמ' 199).

    על כן, בנסיבות בהן משלוח הודעת צו העיקול נחשפת מטבעה לגורמים שאינם חלק מההליך המשפטי או בהוצאה לפועל, הרי שהוא אינו נהנה מהחיסוי שניתן לפרסום מותר בסעיף 13(5) ונקיטת ההליך מקימה עילה של פרסום לשון הרע.

     

    הגנת תום הלב

     

30. עו"ד כהן טוען בסיכומיו כי הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על הטעות שנפלה במספר תעודת הזהות בכתב התביעה, שעה שהסתמך על דו"ח חקירה חיצוני שנחזה לנכון, כשברקע התנהלו הליכים כנגד הצד השלישי 3 שנמנע מצדו להתריע על קיומה של הטעות. בנסיבות אלה ובשים לב כי העיקול בוטל מיד עם היוודע דבר הטעות, סבור עו"ד כהן כי חלה לגביו ההגנה שבסעיף 15 לחוק לשון הרע וההקלות שבסעיף 19.

     

31. סעיף 15(1) לחוק איסור לשון הרע מעגן את ההגנה למפרסם בתום לב אשר "לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3".

    הפרסום בענייננו הוא הוא תולדה של טעות ולא מצאתי כי הייתה מאחוריה כוונת זדון וכך גם לא הוכחו בפני מניעים זרים בהתנהלות מי מהצדדים, ולכן, לכאורה, עשויה הוראה זו לחול בנסיבות שעה שמדובר בפרסום שלא היה מכוון לאדם שנפגע אלא לאדם אחר.

     

    בע"א 354/76 עזבון מנדל שרף ז"ל נ' שרותי יעוץ כלכלי בע"מ, פ"ד לה(4) 169 (1981) הבהיר כב' השופט (כתוארו דאז) א' ברק כי סעיף 15(1) מעניק הגנה למפרסם בגין לשון הרע הנובעת משיבושי לשון וטעויות כתיב למיניהן, ובלבד שהלה פעל בתום לב – היינו, על המבקש להוכיח כתנאי מצטבר בסעיף 15(1) כי לא היה חייב לדעת על קיום הנפגע באופן שנקט באמצעים סבירים כדי להבטיח שהדיווח יהא נאמן ללא שיבושים וטעויות. כב' השופט מ' שמגר הצטרף לעמדה זו והוסיף כי ניתן להגיע לאותה התוצאה לו לאור סעיף 16(ב)(2) הקובע חזקה על נתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת.

     

    לאור שתי הגישות שנסקרו לעיל וכפי שציינתי לעיל, מצאתי כי לא ננקטו האמצעים הסבירים על מנת להבטיח את נכונות ואמיתות הפרטים שנמסרו לשם זיהוי הנתבע (החייב) טרם נקיטת ההליכים ובייחוד כאשר מדובר בסעד דרסטי של הוצאת צו עיקול – אשר לא היו כרוכים במעסה רבה, ואשר היו עשויים למנוע את הפרסום המוטעה. משום כך ומשלא הובא בפני טעם המצדיק את אי-נקיטת הצעדים המתחייבים בנסיבות העניין, לא חוסה פרסום העיקול תחת ההגנה של תום הלב.

     

    חלוקת האחריות

     

32. כלל הוא כי במישור היחסים הפנימי בין המעוולים יישא כל מעוול בחלק היחסי לפי מידת תרומתו לנזק כמצוות סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין, ובראיה זו, לפי התרשמותי מכלל הראיות, לעו"ד כהן החלק הארי בנזק הנטען בעוד שחלקם של יתר המעוולים באחריות לנזק קטן יותר.

     

    בנסיבות העניין ולאחר שבחנתי את כל השיקולים לכאן ולכאן דעתי היא כי ראוי לחלק את האחריות בין הנתבעת לצדדים השלישיים והרביעיים לפי השיעורים הבאים:

     

    הנתבעת 20%.

    עו"ד כהן 40%.

    עו"ד ריחני 10%.

    עו"ד לוי 30%.

     

    קביעת הפיצויים

     

33. באשר לשאלת הנזק והפיצוי הנגזר ממנו, אני סבור כי התובע לא הוכיח את רכיב הנזק הממוני. התובע טוען כי הוא היה מושבת מפעילות בחשבונות הבנק מיום הטלת העיקול בתאריך 5.6.11 ועד להסרתו ביום 27.6.11 וכי ספג הפסדים בשל אובדן עסקאות בעסק שפתח בשנת 2009. טענה זו לא נתמכה בכל ראיה או אסמכתא כי המידע אודות התיק היה מופיע בדוחות הכלכליים של העסק ומנגד הוגשו תוצאות חקירות כלכליות שהוזמנו ביום 25.8.16 וביום 30.8.16 בהם לא הופיע רישומו של תיק ההוצאה לפועל על אף שנסגר רק ביום 13.9.16 (נספח 16).

     

    התובע טוען בסיכומיו כי לא צורפו דוחות שומה להוכחת הטענה לפגיעה בעסק הואיל והוא נפתח בסמוך לנקיטת ההליכים ועל כן לא ניתן ללמוד מן הנחזה בדוחות על פוטנציאל ההשתכרות של העסק. טענה זו אינה מקובלת עלי ובעניין זה פועלת לחובת התובע החזקה בדבר הימנעות מהבאת ראיות. בדומה לכך לא הוכח נזק ממון שנגרם מחמת הטלת העיקול על חשבונות הבנק לאור תשובתו הבנק הבינלאומי מיום 14.4.15 (נספח א') בו נכתב כי מדובר בשלוש בקשות למשיכת כספים שנדחו בשל קיומו של העיקול אך לא הוחזרו חיובים שהוצגו בחשבונות בתקופה זו.

     

34. יחד עם זאת אני סבור כי נגרם לתובע נזק לא ממוני המזכה אותו בפיצוי בשל הפגיעה בשמו הטוב בקרב מי שנחשף לפרסום, עוגמת הנפש והסבל שנגרם לו בהיבט האישי, וכן הזמן שהקדיש והטרחה אגב פניותיו לתיקון הטעות.

     

    ויובהר – משעומדת לתובע עילת תביעה בגין לשון הרע לצד עוולת הרשלנות הנסמכת על אותה תשתית עובדתית ושבגינה נפסק פיצוי בגין ראשי נזק חופפים של נזק שאינו ממוני ונזק ללא הוכחת נזק, כאשר ההתנהלות העוולתית מתכנסת לתוך יסודות העוולה של לשון הרע, פסיקת פיצויים, יש להיזהר מפני כפל פיצוי (ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל (ביום 14.3.16)). בנסיבות ענייננו אני סבור כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי נוסף מכוח עוולת הרשלנות מעבר לפיצוי שיפסק בגין לשון הרע, שכן בנסיבות העניין יהיה בכך כפל פיצוי.

     

    התובע עותר לתשלום פיצוי בסכום של 200,000 ₪. הנתבעת חולקת על כך ולהערכתה סכום הפיצוי ההולם בנסיבות העניין נע בין 10,000 ₪ ל- 20,000 ₪. לדעה זו מצטרף גם עו"ד כהן ומוסיף כי הסעד המבוקש חורג ממתחם הפיצוי הראוי בנסיבות בהן אין מדובר בעיקול שהוטל בטעות על ידי רשות ציבורית, ולהערכתו התובע זכאי לכל היותר לפיצויים בסך של 7,500 ₪ ברף העליון.

     

    בהקשר זה הבאתי במכלול השיקולים את התרשלותם של הצדדים והקלות היחסית שבה ניתן היה להימנע מן התסבוכת בהסבת חוב על שם התובע מבלי שהוא קשור אליו. מנגד שקלתי לקולה כי לתובע לא נגרם נזק במשך מרבית התקופה בה תיק ההוצאה לפועל היה פתוח, התובע עצמו לא ידע על המשך חיותו וטענתו כי פעילות העסק נפגעה כתוצאה מהותרת התיק פתוח לא הוכחה כדבעי. כמו כן התחשבתי בכך שלא הוכחה השתהות בלתי סבירה מצד עו"ד כהן או עו"ד ריחני בפעולותיהם לביטול העיקול לאחר היוודע להם דבר הטעות, וכי בתיק השני לא ננקטו הליכים והוא נסגר כשלושה חודשים לאחר פתיחתו. בנוסף לא נעלמה מעיני התנצלותו הכנה של עו"ד כהן על קרות השגגה ועל הכרתה של הנתבעת בטעות המצערת.

     

35. לאור כל המפורט לעיל – דין התביעה להתקבל בחלקה. אשר להודעות לצדדים שלישיים ורביעיים מצאתי כי יש לקבלן בחלקן תוך קביעת אחריות משותפת לנזק. אני מחייב את הנתבעת וצדדי ג' ו-ד' לשלם לתובע סך כולל של 20,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

     

    חלוקת התשלום בין הנתבעת לצדדים השלישיים והרביעיים תהא באופן הבא: הנתבעת 20%, עו"ד כהן 40%, עו"ד ריחני 10%, עו"ד לוי 30%.

     

    הנתבעת וצדדי ג' ו-ד' יישאו בשכ"ט עו"ד והוצאות התובע בסך של 7,000 ₪ ומע"מ בהתאם לחלוקת האחריות המפורטת לעיל.

     

    הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

     

    ניתן היום, ‏ה' ניסן, תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.