הרקע לתביעה וטענות הצדדים
1.לפני תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בסך של 330,799 ₪ על יסוד פוליסת ביטוח תכולה הכוללת נזקי פריצה, בשל נזק שנגרם לתובע כתוצאה מפריצה וגניבת גלילי בד, בגדים מוכנים, מכונת גזירה ומחשב נייד מחנות שבבעלותו, המצויה ברח' גת רימון 3 תל-אביב (להלן: "החנות").
2.התובע, בעלים של עסק לממכר ביגוד. הוא רוכש בדים, מעבדם עד למוצר הסופי, ומוכרם לחנויות. לשם ביצוע עבודתו, נעזר התובע במתפרות חיצוניות על מנת שיבצעו חלק מעבודות הגזירה והתפירה (להלן: "המתפרות"). העסק מנוהל מהחנות ששטחה כ-70-60 מ"ר בקומת קרקע של מבנה בן שתי קומות. לחנות שני חדרים שעל מרבית שטחם מצויה קומת גלריה המשמשת בעיקר לאחסון. בחזית העסק שני פתחים: הפתח המזרחי סגור באופן קבוע על ידי תריס גלילה מברזל ונעול באמצעות שני מנעולי תלי 16 מ"מ. הפתח המערבי המשמש ככניסה לחנות, נסגר באמצעות תריס גלילה מברזל וננעל עם שני מנעולי תלי 16 מ"מ (להלן: "המנעולים"). בפתח זה גם קיימת דלת הזזה מזכוכית ואלומיניום שאינה ננעלת, ומשמשת לשעות בהן העסק פתוח.
3.בנוסף, הותקנה בחנות מערכת אזעקה שכללה רכזת ל-6-4 אזורים, גלאי מגנט בדלתות, גלאי נפח, וצופר חיצוני ופנימי. מערכת האזעקה הוזנה בחשמל באופן ישיר והייתה מקושרת למוקד באופן קווי ואלחוטי. בנוסף, הייתה למערכת סוללת גיבוי. כן קיים במערכת מקודד הפעלה דיגיטלי (keyboard) המשמש לדריכת מערכת האזעקה ולניתוקה, והוא הותקן באגף הכניסה לחנות. שני גלאים היו מחוברים לאזור מושהה כניסה כ- 20 שניות, כשבתום זמן ההשהיה אמורים לפעול הצופרים ובמקביל נוצרת תקשורת עם מסופי חברת מוקד עמישב בע"מ (להלן: "המוקד").
4.הנתבעת ביטחה את החנות ותכולתה בביטוח מבנה ותכולה מפני רעידת אדמה, ונזקי פריצה וגניבה. הפוליסה כללה, בין היתר, כיסוי פריצה למלאי עסקי בסך של 259,829 ₪ (נכון ליום הפריצה). על התובע חלה השתתפות עצמית ביחס לנזקי תכולה בסך של 5,184 ₪.
5.לטענת התובע, ביום שבת 13.09.08 או בסמוך לכך (להלן: "יום הפריצה") פרצו אלמונים לחנות וגנבו ממנה מלאי בשווי של 347,952 ₪, וכן ציוד נוסף, מכונת גזירה ומחשב נייד בשווי 20,000 ₪ נוספים. במהלך הפריצה, הפורצים גברו על המנעולים שנעלו את תריס הגלילה של דלת הכניסה לחנות; הם נטרלו את מערכת האזעקה בחנות, תוך כדי שהם תולשים חיווט מלוח המקשים, וכן פתחו את רכזת האזעקה ומשכו חיווט של הצופר הפנימי. המנעולים לא נמצאו במקום.
6.ביום הפריצה בשעה 19:08 התקבלה קריאה במשרדי המוקד (אכן מפירוט השיחות של בזק עולה כי הקריאה הייתה בשעה 19:06, אך יש יסוד לסברה כי ההפרש נובע מהסנכרון של השעונים בבזק ובמוקד), וסייר שהגיע למקום בתוך מספר דקות גילה כי החנות נפרצה, וכי נגנבו ממנה טובין. בשעה 19:30 הודיע המוקד למר יוסי בנזש, אחיו של התובע (להלן: "יוסי" או "האח") על הפריצה לחנות. יוסי התקשר לתובע וסיפר לו על הפריצה, יוסי הגיע ראשון לחנות והתובע הגיע כרבע שעה אחריו, שם המתינו להם סייר המוקד ושוטרים. עם הגעתם, הם שמעו את האזעקה צופרת, גם בפנים וגם בחוץ, והם הבחינו בתריס הגלילה מורם כמטר מעל הרצפה ושהמנעולים נעלמו. הם נכנסו לחנות וראו את "הבלגן" שהפורצים הותירו אחריהם. כן הבחינו ברכזת האזעקה פתוחה ופרוצה ושהחוט המקודד את מערכת האזעקה תלוש. בנוכחות השוטרים, יוסי שיחק עם המקודד והחוט התלוש והביא להפסקת הצופר. פעולה זו, כך לפי חוות דעתו של מומחה האזעקות מטעם הנתבעת מר חיים דור, גרמה לקצר בספק של מערכת האזעקה שהביא לליקוי בכרטיס לוח הבקרה.
7.בבוקרו של יום ראשון, 14.09.08, התובע הודיע לנתבעת על הפריצה והגיש תלונה במשטרה. לדבריו, הפורצים גנבו גלילי בד, ארגזי בגדים, ארגז מסמכים, מחשב נייד ומכונת גזירה שהיו מונחים חלקם בקומת הקרקע וחלקם בגלריה.
8.הנתבעת דחתה את הדרישה לקבלת תגמולי ביטוח וזאת בהסתמך על חוות דעתו של השמאי אפרים משה לפיה בין היתר, בפרק הזמן שמהפריצה לחנות ועד הגעת נציגי המוקד לא ניתן היה לרוקן את החנות מהטובין שהיו בה ומשום שלא נמצאו סימני אלימות על גבי דלת הכניסה לחנות. במכתב הדחייה מיום 2.03.09 כתבה הנתבעת "לא שוכנענו בנסיבות ובהיקף הנזק הנטען" וכי "אין מדובר באירוע פריצה כי אם בכלל בגניבה. מבדיקתנו עולה כי לא נותרו סימני אלימות שיעידו כי אכן מדובר בפריצה".
9.בנסיבות אלו הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעת אותה העמיד על סך של 330,799 ₪, זאת בשים לב למלאי שנגנב בסך של 347,952 ₪ ו-20,000 ₪ נוספים שווי מכונת הגזירה והמחשב הנייד, בשים לב לתקרת הכיסוי הביטוחי שעמדה על סך של 250,000 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית וסך נוסף של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.
10.הנתבעת טענה מנגד כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה. לדבריה, אירוע הגניבה הנטען אירע ביום 13.09.08, והתביעה הוגשה ביום 2.07.14 למעלה משלוש שנים מיום האירוע. השיהוי בהגשת התביעה גם גרם לה נזק ראייתי רב. הנתבעת ציינה כי מדובר בתביעה המוגשת פעם שלישית. לראשונה הוגשה תביעה בחודש יוני 2009 (ת"א 13368-06-09), אשר נמחקה בהסכמה לאחר שפעמיים הגיע מועד ההוכחות והתובע לא הגיש תצהירים מטעמו. לאחר מכן הוגשה התביעה בחודש פברואר 2012 (ת"א 19097-02-12), אשר נמחקה בהחלטת בית המשפט, לאחר שהתובע לא ביצע הליכים מקדמיים. עתה הוגשה התביעה פעם שלישית. לדברי הנתבעת, על אף שבניכוי התקופות בהן היה הליך פתוח בעניין אירוע הפריצה לא חלפו שלוש שנים עד להגשת התביעה הנוכחית, הרי שמאחר והתביעות הקודמות נמחקו נוכח זלזולו ואזלת ידו של התובע, אין מקום לנכות תקופות אלו מתקופת ההתיישנות ויש לראות בתביעה כתביעה שהתיישנה.
11.לגופו של עניין טענה הנתבעת כי לא היו בחנות סימני פריצה ועל כן אין מדובר ב"מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה, היינו, אובדן או נזק לתכולת המבוטחת במקום המבוטח, שנגרם על ידי פריצה, כשפריצה מוגדרת כ"גניבת רכוש מתוך בנייני העסק, ואשר בוצעה תוך חדירה או פריצה באלימות וכוח לתוך המקום המבוטח תוך השארת סימנים גלויים לעין לכך". במקרה זה, לא נותרו כל סימנים, המנעולים לא נמצאו במקום ולא נותר סימן על הדלת לפיו המנעולים רותכו ו/או נשברו ו/או נוסרו. עוד נטען כי בדיקת מומחים מטעמה העלתה כי האירוע כפי שדווח והיקף הרכוש שנגנב, לא אירע בפועל. מהנתונים שהעלו המומחים גם עלה כי הגנבים שהו בעסק, ככל ששהו בו גנבים, 4 דקות בלבד וברי כי במסגרת זמן קצרה שכזו לא ניתן היה להעמיס כמות סחורה בהיקף הנטען. מה גם, שהתובע טען לגניבת סחורה מהגלריה שעה שהגלאים המותקנים בגלריה לא הופעלו. הנתבעת גם הצביעה על כך שהתובע שינה גרסתו לעניין שווי המלאי שהיה אצל קבלני משנה שלו (המתפרות), פעם אחר פעם, ולא ניתן היה לקבל תמונה מדויקת של כמות הרכוש שהיה מצוי במתפרות במועד הפריצה. מדובר בניסיון לקבלת תגמולי ביטוח במרמה וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.
דיון והכרעה – התיישנות ושיהוי
ראשית לשאלת ההתיישנות והשיהוי.
12.לא יכולה להיות מחלוקת כי בניכוי התקופות בהן היו התביעות בהליכים הקודמים שהוגשו על ידי התובע תלויות ועומדות, לא חלפו 3 שנים ממועד האירוע ועד להגשת תביעה זו.
13.טענת ההתיישנות נטענה גם במסגרת התביעה השנייה והיא נדחתה על ידי בית המשפט (כב' השופטת מירב בן ארי), נוכח הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 הקובע כי מניין תקופה שבה תלויה ועומדת הייתה התובענה האחרת אינו בא בחשבון תקופת ההתיישנות, גם מקום בו התובענה האחרת נמחקה (ראו: רע"א 68/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ומעה, פ"ד מג(2) 624 (1989); ע"א 502/88 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח שמעון ז"ל, פ"ד מד(3) 833 (1990)). למעשה אפוא, הנתבעת מושתקת מלטעון להתיישנות בכל הנוגע לתקופה בה הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת, ויש לדחות את טענותיה גם ביחס לתקופה בה הייתה התביעה השנייה תלויה ועומדת מאותו טעם.