פלוני נ' אלמוני וכלל חברה לביטוח

לפני תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

רקע:

1. התובע, יליד 12.9.1997, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 2.9.12, בהיותו בן 15 שנים. התאונה אירעה, לפי הנטען בתביעה, במהלך ניסיון לתקן תקר בגלגל הרכב בו נסע התובע עם אביו אשר היה מבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת). לטענת התובע, במהלך ניסיון החלפת הגלגל הרכב נפל על כף רגלו הימנית ועקב כך נגרם לו נזק גוף.

    

2. במסגרת התביעה מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, פרופ' אנג'ל, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין הגבלה בטווח התנועה של הקרסול וכף הרגל ונכות בשיעור 10% בשל צלקות.

    

3. הנתבעת כפרה בהתרחשות האירוע ובחבותה כלפי התובע.

    

   מישור החבות:

4. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת כי לא הוכח שהרכב שהיה מעורב באירוע מושא התביעה בוטח על-ידה. טענה זו נסמכת על כך שבתצהירו לא ציין התובע את מספר הרישוי של הרכב ומאידך ציין כי הרכב בו נסע היה בבעלות אביו, בעוד שלפי הפוליסה שצורפה לתצהיר מדובר ברכב שבבעלות אדם אחר בשם מוחמד חוסיין.

    

5. אינני מוצאת ממש בטענה זו. זהות הרכב המעורב צוינה בכתב התביעה – רכב מסוג מאזדה מס' רישוי 77-241-68 וכך גם זהות הנהג שהוא אביו של התובע. אין חולק כי רכב זה בוטח על-ידי הנתבעת. פרטי הרכב הנ"ל צוינו עוד בהודעה למשטרה על תאונת דרכים וכן בפניית התובע לנתבעת בטרם הגשת התביעה. התובע בחקירתו הנגדית לא נשאל ולו שאלה אחת בנוגע לזהות/פרטי הרכב המדובר. למעשה, נושא זה כלל לא התלבן לאורך כל ההליך. טענה קונקרטית בעניין זה נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת. שאלת הבעלות ברכב איננה בעלת משקל עצמאי לענייננו, וככל שהדברים אמורים בזיהוי הרכב שהיה מעורב באירוע סבורני כי די בראיות שבפני, ובפרט בהיעדר כל ניסיון מצד הנתבעת להעמיד את הדברים במבחן במהלך שמיעת העדויות בתיק, כדי לבסס את הטענה כי מדובר ברכב שפרטיו לעיל ואשר בוטח ע"י הנתבעת.

    

6. ומכאן למחלוקת בדבר התרחשות האירוע.

    

7. מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן שני עדים – העד וליד סלימן (להלן – וליד) והעד מסארווח סאלח (להלן – סאלח). מטעם הנתבעת לא הובאו עדים ולא הוגשו כל ראיות.

    

8. לפי עדותו של התובע בתצהיר עדותו הראשית, הפגיעה אירעה בנסיבות כדלהלן. ביום האירוע הוא נסע עם אביו ברכב מנצרת לכפר כנא. בדרך עצרו את הרכב בגלל תקר בגלגל. במהלך ניסיון ההחלפה נפל הרכב על רגלו הימנית. אנשים שונים הגיעו למקום לעזור, ובכלל זה וליד וסאלח. בחקירתו הנגדית תיאר התובע את מהלך ההתרחשות ביתר פירוט. לפי דבריו, ניסיון התיקון בוצע על-ידו ללא עזרת אביו שכן האב סובל מפריצת דיסק בגב (עמ' 14, ש' 5-6). הוא הרים את הרכב באמצעות ג'ק וניסה להוציא את הגלגל. הוא פתח את הברגים אולם לא הצליח לשלוף הגלגל (עמ' 13, ש' 27). בעת שניסה להוציא את הגלגל מתושבתו, שלח את רגלו הימנית קדימה ואז הג'ק זז ממקומו והרכב נפל (עמ' 13, ש' 31-34). הגלגל הוא שפגע ברגלו הימנית (עמ' 13, ש' 13). התובע נשאל באיזה גלגל היה מדובר והשיב גלגל ימין מקדימה (עמ' 13, ש' 2). התובע העיד כי אנשים התאספו במקום לסייע, לרבות וליד שסייע בהרמת הרכב וחילוצו (עמ' 14, 15-18). לאחר מכן הגיע אף סאלח למקום והוא סייע בהחלפת הגלגל (עמ' 14, ש' 24). לאחר מכן לקח אותו אביו לבית החולים.

    

9. בתצהיר עדותו הראשית של וליד תיאר הוא כיצד נסע בשעות הבוקר מכפר כנא לנצרת, אז הבחין באביו של התובע, אותו הוא מכיר משכונת מגוריהם, ניצב בצד הנגדי של הכביש לצד רכבו וכשבמקום התקהלות. הוא עצר את רכבו וניגש לבדוק מה אירע ואז ראה את התובע שוכב על הכביש כשרגלו מתחת לרכב מאזדה. יחד עם אחרים הם הרימו את הרכב וחילצו את התובע. בחקירתו הנגדית חזר העד על אופן התרחשות הדברים כפי שתואר בתצהיר. משנשאל היכן היתה רגלו של התובע השיב כי הרגל היתה מתחת לרכב ואת הגלגל הוציאו (עמ' 9, ש' 1). כן ציין כי מדובר היה בגלגל הקדמי השמאלי (עמ' 9, ש' 3).

    

10. סאלח פירט בתצהיר עדותו הראשית כי הזדמן למקום האירוע בעת נסיעה בבוקר אותו יום לטבריה. הוא הבחין באביו של התובע בצד הדרך ליד רכבו כשמקום התקהלות. הוא עצר את רכבו וניגש למקום לראות מה קרה ואז ראה את התובע יושב מאחורי הרכב ומתלונן על כאבים. הוא התבקש לסייע בתיקון הפנצ'ר במהירות וכך עשה ולאחר מכן האב נסע עם התובע מהמקום. סאלח נחקר קצרות ובחקירתו חזר על עיקרי הגרסה שלעיל.

     

11. לאחר ששמיעת העדים ועיון בראיות שהובאו, מסקנתי היא כי עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו במידה מספקת לפי רף ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי.

     

12. כפי שפורט לעיל, לפי עדות התובע הוא נפגע בעת ניסיון החלפת גלגל הרכב בו נסע עם אביו בשל תקר. גרסה זו הועלתה בעקביות החל מסמוך מאוד למועד האירוע. אפנה בעניין זה לנספח 1 לתצהיר התובע, גיליון סיכום האשפוז בבית החולים אי.מ.מ.ס בנצרת אליו פונה התובע, בו נרשמה הגרסה שהושמעה בעת הקבלה לטיפול רפואי, לפיה: "היום בבוקר בזמן החלפת גלגל של הרכב, נפל הרכב על כף רגל ימין". מדובר בגרסה ראשונית באשר לנסיבות הפגיעה שהועלתה בפני הגורמים הרפואיים המטפלים, וזאת בעת שהתובע סובל מפגיעה משמעותית של מעיכה ושבר בכף רגלו. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, לגרסה הראשונית באשר לנסיבות הפגיעה הנשמעת בעת פנייה לטיפול רפואי, עשויה ככלל להיות חשיבות בהערכת מידת המהימנות של גרסת הנפגע בהליך. זאת, משהנסיבות בהן הועלתה הגרסה יש בהן לחזק את מידת האוטנטיות שניתן לייחס לה ולהחליש את החשש להיותה כוזבת (ראו: ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4), 689, 699; ת"א 1130/05 (מחוזי – חיפה) אבו סבית סאלם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ – ת"א (2008) (פורסם במאגרים); ע"א 9592/06 (מחוזי ירושלים) עאצי נ' עאצי ואח' (פורסם במאגרים)). כך הדבר גם בענייננו.

     

13. על גרסה בסיסית זו חזר התובע בעדותו בפני. עדותו נתמכת נסיבתית בעדות שני העדים מטעמו, שאמנם לא ראו את הפגיעה עצמה בהתרחשותה, אולם העידו אודות שראו עיניהם לאחר מכן; וליד העיד כי ראה את התובע כאשר רגלו מתחת לרכב וסייע בחילוצו וסאלח העיד כי ראה את התובע כשהוא שוכב סמוך לרכב וצועק מכאבים וכי הוא סייע בהחלפת הגלגל. שניהם העידו כי האירוע היה בשעות הבוקר ושניהם זיהו בחקירתם הנגדית את מקום האירוע באופן דומה - מול משהד, בסמוך לתחנת אוטובוס (עמ' 8, ש' 18, ש' 22-25; עמ' 10, ש' 7). יצוין כי האב לא הובא לעדות מטעם התובע, דבר שיש בו לעורר תהייה מסוימת, אולם בהינתן העדים האחרים שהובאו לתמיכה בגרסתו, אינני סבורה כי יש לכך משקל מכריע. עדויות שני העדים הנ"ל היו מהימנות בעיני ואינני רואה עילה שלא לקבלן. הנתבעת מצביעה על כך שמדובר במכרים של אבי התובע, עובדה שהעדים עצמם הצהירו עליה מבעוד מועד בתצהיריהם, אולם לפי העולה מהנתונים שהובאו מדובר בהיכרות המסתכמת בהיותם מתגוררים באותה שכונה, ובהיעדר נתונים אחרים אין בנסיבות אלה כשלעצמן כדי לפגום במהימנות העדויות, כאשר אין חולק כי לעדים אין כל נגיעה ישירה להליך.

     

14. הנתבעת מצביעה על שתי סתירות שנפלו לטענתה בין עדות התובע לעדות העדים מטעמו. האחת – עדותו של התובע כי הגלגל הוא שפגע ברגלו, בעוד שוליד העיד כי רגלו של התובע היתה תחת הרכב וכי הגלגל הוצא. השניה – עדותו של התובע כי הגלגל שכשל היה מצד ימין מקדימה בעוד שוליד העיד כי מדובר היה בגלגל הקדמי השמאלי.

     

15. אשר לסתירה הראשונה הנטענת, אינני סבורה כי היא בעלת משקל ממשי. אכן, התובע העיד כי גלגל הרכב הוא שנפל ופגע בכף רגלו, והדברים עולים בקנה אחד עם הרישום במסמכים הרפואיים (ר' מסמך רפואי בי"ח העמק מיום 1.11.12) כמו-גם עם דבריו של התובע למומחה מטעם בית המשפט (ר' עמוד 2 לחווה"ד). וליד נשאל בחקירתו מתחת למה היתה רגלו של התובע, והשיב "הרגל שלו הייתה מתחת לרכב" (עמ' 8, ש' 35-36) ומשנשאל אם הרגל היתה מתחת לרכב או מתחת לגלגל השיב "מתחת לרכב. את הגלגל הוציאו" (עמ' 9, ש' 1). את תשובתו האחרונה של וליד יש לקרוא בשים לב לעובדה כפי שהיא נלמדת מעדותו, כי הוא הגיע לזירה לאחר התרחשות הפגיעה ולאחר שבמקום כבר היתה התקהלות של אנשים רבים (סעיף 3 לתצהיר). בנסיבות אלה, אין להוציא מכלל אפשרות כי הגלגל הוצא, כפי שהעיד וליד בתשובתו שצוטטה לעיל, על-ידי אנשים אחרים ועוד בטרם הגיע למקום. הדבר מתקשר אף עם עדות התובע, לפיה בטרם התאונה הוא הספיק לשחרר את הברגים בגלגל (עמ' 13, ש' 27).

     

16. בכל הנוגע לגלגל בו היה התקר, אכן קיימת לכאורה סתירה בין עדות התובע, אשר ציין כי התקר היה בגלגל הקדמי ימני לבין עדות וליד על כך שהיה זה בגלגל הקדמי שמאלי. עדותו של וליד בנקודה זו הולמת את התיאור בהודעה למשטרה שנרשמה על-ידי אביו של התובע וצורפה לתצהיר התובע, בה צוין כי התקר אירע בגלגל השמאלי הקדמי. לעניין עדותו של התובע בנקודה זו יש לציין, כי לצד אמירתו שהתקר היה בגלגל ימיני קדמי, הוא העיד כי בעת שניסה להחליף את הגלגל, כאשר הרכב בשולי הכביש, עמד הוא מהכיוון הפנימי של הכביש (עמ' 14, ש' 1-2). תיאור זה הולם את הטענה כי הפנצ'ר היה בגלגל הקדמי השמאלי (בצד הנהג) ולא בצד הנגדי. כן יש לתת משקל לגילו הצעיר של התובע בעת האירוע (15), אירוע בו נפגע הוא כאמור באופן משמעותי ברגלו, כמו-גם לחלוף השנים מאז התאונה ועד למתן העדות. מכלול אלה תומכים בראיית אי-הדיוק בזיהוי הגלגל ע"י התובע כטעות, להבדיל מסממן לעדות כוזבת.

     

17. הנתבעת טוענת לסתירה נוספת באשר לשעת האירוע. לטענתה, בעוד שבהודעה למשטרה נרשם כי התאונה אירעה בשעה 7:45, הרי בגיליון הקבלה לבית החולים נרשם כי התובע התקבל בשעה 10:49. הנתבעת טוענת כי המרחק בין מקום האירוע הנטען לבית החולים הוא כ- 8 ק"מ בלבד, כך שאין כל סבירות מבחינת ציר הזמן לתרחיש האירוע הנטען. טענה זו אין לקבל. גיליון הקבלה לבית החולים כלל לא הוגש כראיה מטעם הנתבעת, אשר לא טרחה להגיש ראיות כלשהן מטעמה. הנתבעת צירפה אותו לסיכומים מטעמה, דבר שברי כי לא ניתן לעשות. כפי שקבעה הפסיקה אין ספור פעמים, בעל דין איננו רשאי לצרף על דעת עצמו לסיכומיו מסמכים שלא הוגשו כראיות מבלי להגיש בקשה מתאימה להוספת ראיות ומבלי שניתן לו היתר לכך מבית המשפט. מדובר בהתנהלות דיונית פסולה מיסודה שאין לתת לה יד. אף הטענה בדבר המרחק בין בית החולים למקום האירוע נטענה לראשונה בסיכומים מבלי שבוססה כראיות כלשהן, על-אף שמדובר בעניין של עובדה שטעון הוכחה ולא ענין לטיעון בסיכומים. זאת ועוד, מי מעדי התביעה לא נשאל כלל בעדותו באשר לסוגייה זו. ממילא אף לא ניתנה לתובע הזדמנות להתמודד עם הטענה בדבר פער לא סביר בין שעת התאונה לשעת הקבלה לבית החולים, על יסודותיה העובדתיים של טענה זו, להם ראתה הנתבעת לנכון לטעון לראשונה בסיכומיה. נוכח האמור, דין הטענה להידחות. מעבר לנדרש, נוכח האמור לעיל, אציין, כי עיון במסמך שצורף לסיכומי הנתבעת מעלה כי הוא נושא ציון של שעת קבלה לצד ציון של מחלקת אורתופדיה בבית החולים, להבדיל מחדר המיון, דבר שעשוי להסביר פער זמנים (שכשלעצמו לא הוכח כאמור).

     

18. סוף דבר; נוכח כל המקובץ, מסקנתי היא כי עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה במידה המספקת במשפט האזרחי, להוכחת גרסתו באשר לנסיבות בהן נפגע.

     

19. המחלוקת בין הצדדים במישור החבות נסבה על נסיבות הפגיעה בלבד ולא באשר להיות הפגיעה (ככל שיוכחו נסיבותיה) בגדר תאונת דרכים לפי החוק, ומשכך אין צורך להרחיב בכך. מכל מקום יצויין, כי לנוכח אופן התרחשות התאונה כפי שנקבע לעיל, הרי שענייננו בתאונת דרכים בשל היות האירוע "תיקון דרך" לפי סעיף 1 לחוק.

     

     

     

    הפגיעה והנכות הרפואית:

20. לאחר התאונה התקבל התובע בבית החולים אי.מ.מ.ס בנצרת, שם אובחן כי הוא סובל משברים בכף רגל ימין (שברים בבסיס מסרקים שני ושלישי ובעצמות הקונפורם גונדיאלי אמצעי ולטרלי). רגלו הושמה בגבס. התובע היתה מאושפז מיום 2.9.12 עד יום 14.9.12, אז שוחרר לביתו. במהלך האשפוז אובחנה בעיה עורית ושלפוחית גדולה בגב כף הרגל, הוחלט על טיפול שמרני ומעקב במרפאת פלסטיקה.

     

21. ביום 21.10.12 התקבל התובע בבית חולים העמק שם אובחנה נפיחות ניכרת ופצע גדול ומפריש ברגל. התובע אושפז עד יום 25.10.12, ובמהלך האשפוז טופל הפצע בהטריות, שטיפות וטיפול תרופתי.

     

22. ביום 1.11.12 שוב אושפז התובע בבית חולים העמק, לצורך ביצוע ניתוח השתלת עור לפצע בכף הרגל. התובע היה מאושפז עד יום 5.11.12.

     

23. לאחר מכן היה התובע נתון משך תקופה במעקב רפואי, במהלכו בין היתר טופלה הצלקת ברגלו בחבישת לחץ וסיליקון.

     

24. המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' יואל אנג'ל, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות רפואית אורתופדית בשיעור 10% בגין הגבלה בטווח התנועות של הקרסול וכף הרגל, לפי תקנה תקנה 35(1) לתקנות הביטוח הלאומי, וכן נכות בשיעור 10% בגין צלקות, לפי תקנה 75(1)(ב) לתקנות. אף אחד מהצדדים לא זימן את המומחה לחקירה על חוות דעתו.

     

25. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי שגה המומחה בקביעת הנכות האורתופדית, תוך שעשה שימוש בתקנה שאיננה מתאימה שכן קיימות תקנות ספציפיות העוסקות בפגיעות מהסוג של התובע. דין טענות אלה להידחות. הנתבעת לא זימנה את המומחה לחקירה מטעמה, ואף לא שלחה לו שאלות הבהרה. בנסיבות אלה, לא נסתרה חוות הדעת ואני רואה לקבלה במלואה. השימוש שעשה המומחה בתקנה 35(1) לתקנות משקף את הערכתו המקצועית באשר לפגיעה הרפואית שנגרמה לתובע ושיעור הנכות ההולם אותה, הערכה שלא נסתרה בדבר. לשון התקנה הינה רחבה דיה על מנת לכלול בגדרה את נתוני ומאפייני הפגיעה בענייננו. בנסיבות אלה, אינני רואה יסוד להתערב בקביעת המומחה בעניין זה.

     

     

26. המסקנה הינה כי לתובע נכות אורתופדית בשיעור 10% ונכות נוספת בשיעור 10% בגין צלקת, סה"כ 19% נכות רפואית משוקללת.

     

    בסיס השכר:

27. התובע טוען כי יש להעמיד את בסיס שכרו על כפל השכר הממוצע במשק או על השכר הממוצע לעובדי שירותי חשמל העומד לטענתו על 17,349 ₪. הנתבעת, מנגד, טוענת כי את בסיס השכר של התובע יש להעמיד על בסיס נמוך אף מהשכר הממוצע במשק, נוכח הנתונים לגביו מהם עולה כי הישגיו הלימודיים היו נמוכים.

     

28. אינני רואה לקבל איזה מטענות הצדדים.

     

29. כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת כי ככלל הערכת נזקיו של ניזוק קטין בכל הנוגע לפגיעה בכושר השתכרותו בעתיד, תעשה על בסיס השכר הממוצע במשק (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005)). עוד נקבע, כי על המבקש לסטות מנקודת מוצא זו, למעלה או למטה, הנטל "להציג לבית המשפט ראיות בעלות משקל רב, המלמדות בהסתברות גבוהה על אי-התאמתה של אמת מידה זו" (ע"א 6/08 ג'נח נ' מגדל חברה לביטוח (פורסם במאגרים) (2009, ההדגשות הוספו).

     

30. בענייננו לא הובאו ראיות בעלות עוצמה מספיקה מצד מי מהצדדים לביסוס טענותיהם. טענות התובע בסיכומיו בדבר בסיס שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק שהוא צפוי היה להשתכר לולא התאונה, חסרות כל בסיס של ממש ואינן עולות בקנה אחד עם הנתונים. טענתו בסיכומיו כי הוא התעתד ללמוד לימודי חשמל במסגרת לימודי התיכון, וכי רק בשל הפגיעה בתאונה נמנע הדבר ממנו, לא הועלתה ככל בתצהירו אלא התובע טען את הדבר בחקירתו הנגדית בלבד. מדובר בטענה כוללנית ולאקונית שאינני מוצאת אותה משכנעת כלל ועיקר נוכח נתוני הפגיעה. התובע אף לא הציג תשתית נתונים כלשהי באשר להישגיו הלימודיים, הן עובר לתאונה והן לאחריה, באופן שיכול להצביע על שינוי כלשהו בדפוס הלמידה ובהישגים הלימודיים בין שתי נקודות הזמן הנ"ל.

     

31. אשר לטענת הנתבעת; בחקירתו הנגדית ציין התובע כי הוא סיים לימודיו בבית הספר בו למד לפני התאונה בכיתה ט' ולאחר מכן החל ללמוד בבית מקצועי – בית ספר עמל. לתצהירו צירף אישור של בית הספר האחרון, מיום 17.2.14 (כשנה וחצי לאחר התאונה) בדבר היותו תלמיד בבה"ס בשנת הלימודים תשע"ד. באישור הנ"ל צוין כי התובע נרשם תחילה ללימודי מיזוג וקירור אולם בהמשך עבר ללימוד במגמת מחשבים, לאחר שטען כי שאיננו יכול לנעול נעלי עבודה לסדנאות. עוד נרשם באותו אישור כי מבחינה לימודית הוא נחשב "תלמיד חלש". הנתבעת מציינת עוד כי התובע נמנע מלהציג ראיות כלשהן אודות הישגיו הלימודיים וכן תעודת גמר לימודים. במכלול נסיבות אלה, מדובר לטענתה בתובע שהנתונים הקונקרטיים לגביו מצביעים על יכולת נמוכה ולפיכך יש לסטות כלפי מטה מהשכר הממוצע במשק בקביעת בסיס שכרו.

     

32. טענה זו אין לקבל משהיא לא הוכחה בראיות מספקות ע"י הנתבעת, שהנטל בעניין זה עליה. התשתית שהוצגה ביחס לתובע ולימודיו הינה דלה למדי ואיננה מספקת לביסוס הטענה לסטייה מבסיס השכר הממוצע במשק. התובע בעת התאונה היה בן 15 שנים בלבד. מתוך הנתונים שהוצגו עולה כי הוא המשיך בלימודיו לאחר התאונה. העובדה שלמד במסגרת מקצועית איננה מעלה או מורידה לעניין זה, משאין בסיס לקבוע שהכשרה מעין זו צפויה, בדרגת הסתברות מספקת, להביא להשתכרות נמוכה מהשכר הממוצע במשק, המשקף את כל קשת העיסוקים במשק. אפנה לעניין זה לאמור בת"א (מחוזי י-ם) 7173/05 לוי נ' המאגר השיראלי לביטוחי רכב הפול (פורסם במאגרים) (2012), מפי כב' השופט סולברג, היפה אף לענייננו, כדלקמן:

     

    "אין מקום להנחה שהכלל בדבר השכר הממוצע במשק חל דווקא על בוגרי תיכון בעלי תעודות בגרות, שעה שפלח אוכלוסיה נכבד מוציא לחמו בכבוד מעבודות בעלות רכיב פיזי ניכר או מועט גם ללא שעלה בידם לעמוד בבחינות הבגרות, או אף לסיים את חוק לימודים".

     

    גם אפיונו של התובע "כתלמיד חלש", כלשון אישור בית ספר עמל שצורף לתצהיר התובע, אין בה כדי לבסס קביעה כי "סיפור חייו" במישור ההשתכרות נחתם בשלב לימודי התיכון, מה גם שבהמשך אותו מכתב צויין כי "עם עידוד ותמיכה, ניכרת התקדמותו". אשר לטענת הנתבעת לכך שהתובע לא הציג תעודות מלימודיו, הרי שככל שהנתבעת סברה כי הללו רלוונטיים, היה בידה לפעול להשגתם באמצעות הכילים הנתונים לה בהליך המשפטי להגישם כראיה לתמיכה בטענותיה בדבר הצדקה לסטייה מהשכר הממוצע במשק. טענות הנתבעת בעניין זה נותרו כוללניות וללא תשתית ראייתית מספקת ומשכך דינן להידחות.

     

33. המסקנה היא כי את בסיס השכר של התובע, בהיותו קטין בן 15 ביום התאונה, יש להעמיד בהתאם להלכה הפסוקה על השכר הממוצע במשק. שכר זה עומד כיום על סך של 9,584 ₪, ולאחר הורדת מס הכנסה – 8,989 ₪.

     

     

    הנזק:

    הפסד שכר לעבר:

34. התובע בסיכומיו טוען כי יש לפסוק לו הפסד שכר לעבר למשך שנה. אינני סבורה כי הונח בסיס לעשות כן. מדובר בטענה להפסד בעבר המחייבת תשתית נתונים קונקרטית. התשתית העובדתית שהובאה מטעם התובע בעניין זה, כמו גם ביחס לנזקים נטענים נוספים, היא דלה ביותר. תצהיר העדות הראשית של התובע שותק לחלוטין בנקודה זו. כלל לא ברור מראיות התובע מתי בדיוק סיים את חוק לימודיו, האם ניסה להשתלב בעבודה כלשהי ובמה עסק. בחקירתו הנגדית טען לראשונה כי החל לעבוד לאחרונה אצל אחיו בחנות נרגילות (עמ' 15, ש' 14). הוא ציין כי אחיו מוציא לו תלוש (עמ' 15, ש' 18), אולם תלושי שכר כלשהם לא הוצגו ולא ידוע כמה משתכר התובע. בנסיבות אלה, שעה שמדובר בטענה להפסדי עבר, ושלא הוצגה תשתית מינימאלית בעניין זה מטעם התובע, כפי שמצופה ומתחייב, אינני רואה לפסוק פיצוי כלשהו בעניין זה.

     

    פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד:

35. התובע נפגע כאמור בהיותו קטין בן 15. בהתאם להלכה הפסוקה, ביחס לקטינים חלה חזקה כי הנכות הרפואית משקפת אף את שיעור הנכות התפקודית והגריעה מיכולת ההשתכרות (ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו; רע"א 4681/17 אבו זאיד נ' אלקאדי (31.7.17) הנחה זו חלה מקום בו מדובר בנכויות שהן תפקודיות במהותן.

     

36. בענייננו, נכותו הרפואית של התובע עומדת על 19%, והיא מורכבת כאמור מנכות אורתופדית בשיעור 10% ומנכות בשיעור דומה בגין צלקות (בכף רגל ובירך - משם נלקח עור להשתלה). הנכות הפלסטית הינה חסרת מאפיינים תפקודיים במהותה ואף בנתונים הקונקרטיים של המקרה לא הוצגו ראיות המבססות השלכה תפקודית כלשהי בהקשר זה. בחוות דעתו של המומחה מטעם בהמ"ש לא תועדו תלונות כלשהן של התובע באשר להפרעות/כאבים שגורמת הצלקת. טענות כאמור אף לא כלולות בתצהירו של התובע, השותק בנקודה זו. עיון בתיעוד הרפואי מעלה כי לאחר שהצלקת ברגל טופלה בחבישה מתאימה, נותרה "צלקת שטוחה, צבע בהיר, אינה דבוקה אינה רגישה" (מסמך המכון לריפוי בעיסוק בבי"ח העמק, מיום 25.7.13), דבר המשתלב עם היעדר תלונות בעניין זה לאחר מכן. המסקנה היא כי מדובר בנכות אסטטית, באזור שאיננו נראה לעין, ומשכך אין לדבר השלכה תפקודית.

     

    אשר לנכות האורתופדית, היא נקבעה בגין הגבלת תנועה בקרסול ובכף הרגל וככזו ברי כי היא בעלת השלכה תפקודית. על כך אף הצביע המומחה בחוות-דעתו בה ציין כי התובע חסר יכולת לעמידה והליכה ממושכים עקב הפגיעה ברגלו (עמ' 4 לחווה"ד). מדובר אמנם בנכות בשיעור נמוך, דבר שברגיל עשוי לשקול להערכה נמוכה יותר של מידת ההשפעה התפקודית ולשקילת אפשרות של קביעת פיצוי גלובלי, אולם בענייננו איני סבורה שיש לעשות כן. זאת, בהתחשב בגילו הצעיר של התובע, בקביעת המומחה בדבר המגבלה הפיזית הכרוכה בפגימה הרפואית וכן תוך מתן משקל מסוים לקביעה בחוו"ד המומחה לפיה קיימת אפשרות עתידית להתפתחות שינויים ארטריטיים באיבר שנפגע, שאז הנכות צפויה להחמיר.

     

37. נוכח כל המקובץ, אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 10%, ובאופן דומה את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות.

     

38. בהתחשב בבסיס השכר כפי שנקבע לעיל, בשיערו הנכות התפקודית ובמקדם ההיוון הרלוונטי לנוכח גילו של התובע ושנות העבודה הצפויות לו עד גיל 67, הפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד הוא: 8,989X10%X300.6941 = 270,000 ₪ (מעוגל).

     

    אובדן פנסיה:

39. בגין הפסד פנסיה אני פוסקת לתובע פיצוי בסך כ- 12% מסכום הפסד השכר לעתיד, בסך 32,000 ₪.

     

    עזרת צד ג':

40. מצד התובע לא הובאו כל ראיות או עדויות באשר לעזרה לה נזקק לאחר פגיעתו. עם זאת, בשים לב למהות הפגיעה, לתקופת הטיפוליים הרפואיים ולתקופת הנכות הזמנית אותה העריך המומחה מטעם בית המשפט (שנה), סביר בעיני כי התובע נזקק לעזרה חריגה של בני משפחה, מעבר לעזרה הרגיל הניתנת לבני גילו. בהיעדר ראיות או נתונים של ממש בעניין זה, אני רואה לעריך את הפיצוי לעבר בגין עזרת צד ג' לעבר על סך 15,000 ₪. ביחס לעתיד, נוכח מהות הפגיעה האורתופדית הקלה שנותרה לתובע, אינני רואה מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

     

    הוצאות:

41. התובע לא צירף ראיות בדבר הוצאות שהוצאו על-ידו בקשר לפגיעה. טענתו לצורך במדרסים איננה נתמכת בחוות דעת המומחה, שבתשובותיו לשאלות ההבהרה של התובע אף ציין כי "אינני רואה צורך נוסף באביזרים כלשהם".

     

42. עם זאת, בשים לב לנתוני הפגיעה, תקופת ההחלמה והטיפולים הרפואיים, ומשסביר כי התובע נזקק להוצאות עודפות עקב פציעתו, לרבות לצורך נסיעות, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובלי בעניין זה בסך 4,000 ₪.

     

    כאב וסבל:

43. בהתאם למפורט במסמכים הרפואיים, עקב התאונה היה התובע מאושפז תקופה כוללת של 23 ימים (2.9-14.9.12; 21.10-25.10.12; 1.11-5.11.12). על בסיס ימי האשפוז, הנכות הרפואית שנגרמה לתובע ובשים לב לזמן שחלף מאז התאונה, הפיצוי בגין כאב וסבל עומד על סך 43,000 ₪ להיום.

     

    סה"כ הנזק:

44. סה"כ הנזק הוא כדלקמן:

     

    בגין פגיעה בכושר ההשתכרות – 270,000 ₪.

    בגין פנסיה – 32,000 ₪.

    בגין עזרת צד ג' – 15,000 ₪.

    בגין הוצאות – 4,000 ₪.

    בגין כאב וסבל – 43,000 ₪.

     

    סה"כ: 364,000 ₪.

     

    סוף דבר:

45. התביעה מתקבלת.

     

46. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 364,000 ש"ח. כן תשלם הנתבעת לתובע את סכום האגרה ששולם, שכר העדים שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% (כולל מע"מ) מהפיצוי שנפסק.

     

47. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

     

     

     

     

     

    המזכירות תמציא לצדדים

     

     

    ניתן היום, ו' שבט תשע"ח, 22 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.