בקשה לסעד זמני שלבה בעיכוב ביצוע צו פינוי של מבנה יביל המשמש את המבקשת כמשרד מכירות, ואשר הוצב במקרקעין שאין חולק שהם מקרקעי המשיבה, בסמיכות למקרקעין שבהם בונה המבקשת בניינים לדיור. החלטתי באה בהמשך לדיון שהתקיים במעמד הצדדים היום, ונוכח דוחק הזמנים (שכן הפינוי המתוכנן יכול שיתבצע כבר מחר) – תהא על דרך הקיצור היחסי.
רקע
1.המבקשת היא חברת בניה. המבקשת זכתה במכרז שפרסמה המשיבה (להלן: רמ"י) לבניית שני בניינים ברמת השרון, על גבול הוד השרון, בני 84 יחידות דיור כל אחד (הוראותיו – נספח 1 לכתב התביעה, שלא צורף לבקשה). זאת, בצמד מגרשים בגוש 6862, חלקות 56 ו-57 (בחלקן) (להלן יחד יכונו המגרשים למען הנוחות: החלקה לבניה). בהוראות המכרז, נקדים, אין התייחסות כזו או אחרת לשאלת הקמתו של משרד מכירות שיוכל לשמש את הזוכה, אף שכיוון שהזוכה אמור לחכור מרמ"י את שטח החלקה לבניה, אין מניעה מעשית כי יקים בה גם משרד מכירות או כל מבנה אחר, בנתון לקבלת היתר בנייה כמובן מן הרשות המוסמכת, כאן – עיריית רמת השרון.
2.חזרה לסדר הדברים: המבקשת כרתה עם רמ"י הסכמי חכירה ביחס לחלקה לבניה, ביום 3.8.14 (נספח 2 לכתב התביעה). בסמוך לאחר מכן ניתנו לה היתרי בנייה לשני הבניינים (נספח 3). גם באלה לא דובר בהקמת משרד מכירות כעזר כנגד הבניינים.
3.המבקשת מצאה כי דרך אפקטיבית לשיווק יחידות הדיור תהא בהקמת משרד מכירות, במבנה ארעי בסמוך לבניינים המיועדים. היא פנתה לעיריית רמת השרון ועתרה להיתר בנייה למבנה יביל שישמש משרד מכירות, וזאת בגוש 6862, קרי בתחום המקרקעין שהוחכרו למבקשת. היתר כאמור ניתן לה ביום 19.11.14 (נספח 1 לבקשה), ומשרד המכירות הוקם. אליה וקוץ בה: משרד המכירות שהוקם כלל אינו מצוי בשטח גוש 6862, ובגדרי חלקת המבקשת: הוא מצוי בחלקה גובלת, בגוש 6549 (חלקות 2, 17 ו-20), מקרקעין שאף הם מקרקעי המדינה, בשטח המוניציפלי של הוד השרון, אך להבדיל מחלקת המבקשת – לא הוחכרו למבקשת ואין חולק כי אין למבקשת כל זכות להחזיק בה, קל וחומר לבנות בה בניית קבע או ארעי (להלן: החלקה הגובלת).
4.ראוי לציין כבר כאן שהדרך שהובילה לכך שמשרד המכירות נמצא לבסוף בחלקה הגובלת היא עניין למחקר בלשי כנראה, שהמבקשת לא סייעה בפתרונו (אף שפתרונו אינו נחוץ להכרעה כי אם מועיל כרקע בלבד). בבקשה לא ראתה המבקשת לפרט בעניין, כפי שהיה מצופה ממנה. אך עת נדרשה להתייחס לכך בדיון שיערה המבקשת ביארה, אם ננסה לסכם דבריה: המבנה היביל הונח מלכתחילה במקום המתאים בהתאם לתשריטים של הגוש ובו החלקה לבניה; בהמשך, חודשים לאחר מכן, הוזז מרחק של מטרים אחדים משם, והכל עדיין – כפי התשריטים. אך למרבה ההשתאות נמצא לבסוף כי המבנה ניצב בחלקה הגובלת דווקא. רמ"י מצדה משערת בפשטות כי מלכתחילה ידעה המבקשת היטב כי אין בידה להציב את המבנה בחלקתה, ועל כן עתרה היא לקבלת ההיתר אך ביודעין הציבה את המבנה בחלקה הגובלת, ואותו הסיטה מבלי להשפיע על כך שהיא ממשיכה לפלוש למקרקעין לא לה; חברת בניה שזה עיסוקה, נטען, לא תחמיץ את מיקום גבולות החלקות.
אין צורך להכריע כאן האם היו אלה תשריטים בלתי מדויקים, טעות כנה, מקסם, או שמא מעשה מכוון. יצוין אפוא רק מבלי לטעת מסמרות שגרסת המשיבה נחזית כמסתברת יותר, שעה שהמבקשת טוענת כיום (בהקשר של מאזן הנוחות) שאין כל אפשרות לשנע את משרד המכירות היביל לתוככי שטח חלקתה שחכרה, שהרי היקף החלקה 5 דונם בלבד והיא נושאת בה שני בניינים בהליכי הקמה וציוד הנדסי רב ומסכן. ברם אותה צפיפות צפויה בחלקתה הייתה ידועה ודאי למבקשת גם כאשר ביקשה להקים את משרד המכירות מלכתחילה, ואם כך, הרי שהמסקנה המסתברת היא שידעה מראש כי את משרד המכירות לא תציב בפועל בשטח חלקתה אלא בחלקה גובלת.
5.לא חלף זמן רב מהצבתו של המבנה היביל המשמש משרד המכירות (מתי היה זה בדיוק – לא פירטה המבקשת), ורמ"י זיהתה את דבר הפלישה למקרקעיה. עוד ביום 7.12.14 מסר פקח רמ"י לידי מנהל הפרויקט מטעם המבקשת התראה (נספח 3 לתגובה), שלפיה כיוון שנכנס לשטחי המדינה בגוש 6549 (קרי, החלקה הגובלת), ועל כן נדרש הוא לסלק ידו מן המקרקעין בתוך 48 שעות. פינוי לא בוצע, אך ניתן להבין כי המבקשת המציאה לרמ"י בעקבות הדברים בקשה חדשה להיתר למשרד המכירות, כנראה – בחלקה הגובלת. ביום 18.12.14 באה הודעת המשיבה שבה לא נדרש פינוי מיידי, אך צוין כי רמ"י חזתה במסמכי הבקשה להיתר ותאפשר למבקשת לפעול להשגת האישורים הנדרשים עד יום 31.1.15, שאם לא כן תפעל רמ"י לפינוי המקרקעין. ספציפית, נדרשה המבקשת להמציא פרוטוקול הועדה המשותפת (זו של רמת השרון, הוד השרון והרצליה) ביחס לתוכנית ההיתר. המבקשת אכן פעלה כי הוועדה תתכנס, תחליט, ותנפיק פרוטוקול, אך עקב מה שהגדירה כמעגל שוטה ביורוקרטי, וחוסר שיתוף פעולה של רמ"י שתרומתו נדרשת לשם השגת הפרוטוקול, לא עלה בידה לעשות כן, ועד עצם היום הזה אין בידה את האישורים הנדרשים למשרד המכירות.
6.רמ"י המתינה. לאחר מכתב הדרישה מיום 28.12.14, באה התראה מיום 20.1.15 ובה הלינה רמ"י על כי לא זכתה להתייחסות להתראה (נספח 5 לתגובה). כל מכתב נוסף לא נשלח מן העבר האחד לאחר, וביום 11.3.15 באה התראה נוספת, זו הפעם לכך שבדעת רמ"י לפעול בהתאם לאמצעים שברשותה ובפרט בהתאם לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: חוק פינוי קרקע), לשם סילוק הפלישה, אם לא תעשה זאת המבקשת ראשונה (נספח 6, עמ' 1 לתגובה). חוק זה, נציין כאן בקיצור, מאפשר לממונה מכוח הדין להורות על פינוי פולש לקרקע בדרך של צו מינהלי, ובלבד שמדובר בפלישה "טריה" (של 36 חודשים), תוך 6 חודשים מעת שנודע לרשות על הפלישה, כאשר ברור ברמת ודאות גבוהה כי מדובר בפלישה, וניתנה למקבל הצו האפשרות להשמיע טענותיו.
כל תגובה כתובה לאותו צו פינוי לא באה, אף שבהתראה צוין כי בידי המבקשת לפנות בכתב לממונה ברמ"י. לאחר הדברים האלה, ובעוד המבקשת עמלה לטענתה על השגת האישורים, קיבלה היא לידיה ביום 19.4.15 צו פורמלי, לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור, מכוח חוק פינוי קרקע (להלן: צו הפינוי; נספח 6, עמ' 2 לתגובה). בהתאם לחוק, וכפי שצוין אף בצו הפינוי, נדרש הפינוי בתוך 30 ימים, וצוינה זכותה של המבקשת לפנות לבית המשפט להוכיח את זכותה להחזיק במקרקעין.