ת"א 52503-07-15 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' ש.ל.ע.פ. בנין והשקעות בע"מ

1. התובעת הגישה תביעה כספית - תביעת שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששלמה למבוטחתה – מכון יופי. לפי הנטען אירע הנזק מפריצת מים מצנרת של עמדת חפיפה שהתקינה או ספקה הנתבעת לאותו מכון.

2. הנתבעת עותרת לסילוק על הסף או לחלופין העברת התביעה לבימ"ש השלום בת"א מחמת חוסר סמכות מקומית. במידה ומתקבלת טענה לחוסר סמכות מקומית דרך המלך הנה העברה לביהמ"ש או למחוז שלו סמכות שיפוט, ולא סילוק על הסף.

3. אין לקיים הליך זוטא של בירור ראייתי במקרה של מחלוקת עובדתית ביחס לעובדות המקימות הסמכות המקומית. מאידך, כתב התביעה חייב לפרט העובדות המקימות לשיטתו הסמכות המקומית לערכאה שלה הוגשה התובענה (תק' 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן "התקנות"). מעבר לטענה סתמית שיש סמכות מקומית – לא פורט דבר בתביעה.

4. תק' 3(א) מונה כמה חלופות לסמכות המקומית בתביעה שאינה כולה במקרקעין. לא ברור איזו חלופה מתקיימת ביחס למחוז חיפה, בשים לב לכך שמקום עסקו של אותו מכון יופי בו אירעה הנזילה מן הצנרת הנו במושב אחיטוב – כמצוין בתביעה. מושב אחיטוב מצוי במחוז המרכז.

5. מאידך, אין חולק כי מקום עסקה של הנתבעת הוא במחוז ת"א (בעיר רמת גן). מתקיימת לגביו החלופה בתק' 3(א)(1) לתקנות .

6. תק' 3(א1) לתקנות קובעת שעל אף האמור בתק' 3(א) הנ"ל, אם יש לעסקו של התובע מס' סניפים, ואחד מהם הוא בתחום השיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע – תוגש התובענה לאותו תחום שיפוט.

תקנה אחרונה זו מקיימת הרציונל הנוהג ברגיל ביחס לסמכות מקומית של "הליכה אחר הנתבע". אין חולק כי לתובעת שהנה חברת ביטוח – מס' סניפים, ואף במחוז שיפוט ת"א. התובעת לא התכחשה לכך בתגובתה. אף אלמלא כן היה עליה להראות איזו חלופה בתק' 3(א) מתקיימת כאן.

7. התובעת מבקשת לסמוך יהבה על חלופת תק' 3(א)(1) "מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע". הכיצד?: הלוכה הנו שהנתבעת פועלת באמצעות משווקים , ועיון באתר באינטרנט של הנתבעת מעלה שיש לה גם משווקים באזור הצ'ק פוסט בחיפה. לפיכך יש לראות בה כמי שמקיימת עסקים גם במחוז שיפוט זה. אם נשלים הטיעון הרי ככל שיש בו ממש, קמה הסמכות למחוז שיפוט זה אף משעה שיש תחולה לתק' 3(א1) לתקנות. אלא שלא מצאתי בו ממש.

התובעת מפנה לפסיקה שדנה בסמכות מקומית משעה שמדובר בחברה הקושרת עסקאות באמצעות האינטרנט או בעסקאות טלפוניות (ת.א. 22199/04 (חי') הדקה ה 90 נ' חילווה). אלא שצודקת הנתבעת המפנה לכך שעסקיה אינם מתנהלים באינטרנט, ולכל הפחות יש להבדיל בין נתבע המפרסם עצמו באינטרנט כאשר פרסום מעין זה אינו שונה מפרסום בעיתון, לבין נתבע המנהל עסקיו ישירות באינטרנט כלומר האתר שלו מאפשר ביצוע עסקה מקוונת מכל רחבי הארץ. אני מקבל עמדת הנתבעת כי אין די בכך שמוצריה נמכרים באזורים שונים בארץ, באשר לדבריה הנתבעת הנה עסק המייבא ומשווק מוצרים ממשרדה היחיד שברמת גן, והיא אינה מבצעת עסקאות באמצעות האינטרנט. כאמור אין מקום לקיים הליך בירור ראייתי בענין זה משעה שהעובדות הרלבנטיות לא פורטו בכתב התביעה. מכל מקום גם התובעת לא התיימרה לטעון שהנתבעת מקיימת עסקים באמצעות האינטרנט. היא גם לא טענה שלנתבעת סניפים במחוז שיפוט זה. אלא רק שלמיטב ידיעתה, יש לנתבעת גם משווקים במחוז שיפוט חיפה, היינו שמוצרי הנתבעת נמכרים גם במחוז זה. צודקת הנתבעת שבכך אין די כדי להקנות סמכות מקומית, שאחרת יעוקרו כללי הסמכות המקומית ביחס לכל נתבע שהנו יצרן או יבואן. אין דומה יבואן שמוצריו נמכרים ברחבי הארץ למי שיש לו סוכנות במחוז שיפוט אחר. יחס של סוכנות – שלא הומחש כאן – יכול שיקיים החלופה לפיה יראה אותו נתבע כמי שמקיים עסק גם באותו מחוז.

בת"א 22199/04 הנ"ל דובר בעסקה שהיא עצמה נכרתה כעסקה טלפונית בעל פה בין הצדדים, כאשר מקום מושבם של התובעים היה במחוז השיפוט לו הוגשה התובענה. וצודקת הנתבעת כי בפסה"ד השני אליו הפנתה התובעת ת.ק. 470/08 שניר נ' כהן אלון נפסק בהיפוך להילוכה של התובעת.