פלונית נ' קר שרותי רפואה בע"מ

רשלנות צוות רפואי שעמד לבצע ניתוח פלסטי באפה של התובעת, הביא לכך שהוחדרה לאפה תמיסת חומצה המשמשת לטיפולי פילינג, במקום תמיסה לכיווץ כלי דם.

הנתבעת, שגורמים מטעמה טיפלו בתובעת וגרמו לנזקיה, בחרה שלא ליטול אחריות על רשלנותם, וניסתה להתנער מאחריותה ולהעבירה אל כתפי אחרים.

מכאן התביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מהאירוע.

הצדדים והמקרה

1. התובעת, חיילת משוחררת הזכאית למענק חיילים משוחררים, קיבלה פניה מגורם שיווקי שפעל מטעם הנתבעת, שהציע לה לעשות שימוש בכספי המענק למימון ניתוחים פלסטיים במסגרתה [עמ' 25 שורות 16-29 לפרוטוקול]. התובעת החליטה להיענות להצעה ולבצע אצל הנתבעת ניתוחים אסתטיים בחזה ובאף.

2. הנתבעת, המפעילה רשת מכונים לטיפולים אסתטיים, קבעה לתובעת ניתוח במסגרתו ינותחו הן החזה והן האף. הניתוח, כך קבעה הנתבעת, יבוצע במרפאת נ.א.ר.א על ידי ד"ר אורי גולדן. הן ד"ר גולדן והן חדר הניתוח שנמצא במרפאת נ.א.ר.א נשכרו על ידי הנתבעת לצורך ביצוע הניתוח.

3. ביום 1.4.15 החל ד"ר גולדן בביצוע הניתוח כאשר כוונתו הייתה להתחיל בניתוח החזה ובסיומו להמשיך מידית בניתוח האף כאשר התובעת מורדמת.

4. עם סיום ניתוח החזה, החל הצוות הרפואי בהכנות לביצוע ניתוח האף. חלק מאותן הכנות הוא הכנסת תמיסה לכיווץ כלי דם [אמטוקאין] באמצעות פתיליות הטבולות בחומר. מטרת התמיסה היא הפחתת הדימום בזמן הניתוח [סעיף 9 לתצהירו של ד"ר גולדן].

5. את אספקת הפתיליות והתמיסה מבצע אח חדר הניתוח שאינו משתתף בפעולה הכירורגית עצמה ומכונה "אח מסתובב". אח נוסף מסייע לרופא בזמן הניתוח ומכונה "אח סטרילי".

6. את פעולת החדרת הפתיליות לאף מבצע הרופא עצמו.

7. כאן נחלקת הגרסה העובדתית בין ד"ר גולדן לבין האח הסטרילי, מר עיסאם עומר ביחס למה שאירע במקרה הנדון:

   • לגרסתו של מר עומר, האח המסתובב הגיש לד"ר גולדן את הפתיליות וכוסית עם התמיסה. ד"ר גולדן הוא זה שטבל את הפתיליות בתמיסה והחדיר אותן לאפה של התובעת. [סעיף 5 לתצהירו].

   • לגרסתו של ד"ר גולדן, האח המסתובב סיפק לו את הפתיליות בכלי סטרילי, ולאחר שווידא עמו שלוש פעמים כי מדובר באמטוקאין, הכניס את הפתיליות הספוגות לאפה של התובעת [ס' 10-11 לתצהירו של ד"ר גולדן]. ד"ר גולדן לא מציין בתצהירו האם הוא זה שטבל את הפתיליות בתמיסה או שהן סופקו לו טבולות.

   • מר עומר הסביר כיצד התבצעה פעולת אספקת החומר בפועל:

     "ש. מפנה לסעיף 5 לתצהירך. אתה אומר שסעד העביר לרופא כוסית עם החומר. היה כתוב על הכוסית משהו? ידעת מה היה בה?

     ת. אותו אח מסתובב לא יכול למסור את החומר ישירות לחדר הניתוח, אז הוא מביא שק סטרילי, פותח אותו ושופך אליו את החומר, זו הכוסית.

     ש. איפה הוא עושה את זה?

     ת. הוא עושה את זה בחדר הניתוח על משטח סטרילי.

     ש. הוא עומד עם הגב לד"ר גולדן?

     ת. לא אמרתי שהוא עומד עם הגב. הוא מכין את זה על משטח סטרילי.

     ש. זה שולחן הניתוחים, פה שוכבת המטופלת. איפה נמצא המשטח הסטרילי?

     ת. למרגלות הפציינטית. איפה שנמצאים התרופות והציוד.

     ש. ד"ר גולדן לא יודע מה הוא שם בתוך הכוס.

     ת. לא.

     ש. אתה יודע מה הוא שם בתוך הכוס?

     ת. אני יודע מה אמור להיות שם. "

     [עמ' 14 שורה 15-26 לפרוטוקול מיום 18.7.18].

      

   • כאמור לעיל, ד"ר גולדן טוען כי וידא עם האח המסתובב שלוש פעמים כי מדובר באמטוקאין ולא בחומר אחר ואף דאג לתעד גרסתו זו בדו"ח הניתוח. כבר עתה אבהיר כי גרסה זו אינה אמינה בעיני ואינני מקבלה.

     כפי שהתברר מעדותו של מר עומר, החומר והפתיליות סופקו על ידי האח המסתובב לחדר הניתוח ופעולת המזיגה לכוסית נעשתה למרגלות המנותחת, בסמוך לד"ר גולדן. מדוע נזקק ד"ר גולדן לשאול את האח המסתובב שלוש פעמים האם מדובר באמטוקאין?

     כל שהיה עליו לעשות הוא לבקש מהאח שיציג לו את הבקבוק ממנו הוא מוזג את התמיסה אל הכוסית.

     ונניח שאכן נשאלה אותה שאלה שלוש פעמים – אם האח המסתובב מזג בטעות חומר אחר לכוסית, תשובתו בכל פעם לאותה שאלה תהיה זהה שהרי ד"ר גולדן לא ביקש ממנו לבדוק פעם נוספת את הבקבוק ממנו מזג את התמיסה. אם היה עושה זאת, ככל הנראה הייתה הטעות מתבררת בטרם הוכנסה החומצה לאפה של התובעת.

     ד"ר גולדן נשאל על כך בחקירתו הנגדית ותשובותיו לא הניחו את דעתי:

     "ש.ב. למה אתה צריך לשאול שלוש פעמים?

     ת. בפעם הראשונה אתה מבקש את החומר. בפעם השנייה אתה שואל אם זה החומר, כי יש הזרקה של חומרים נוספים שמזריקים. פה זו לא הזרקה אלא הכנסת פתילים לתוך הנחיריים. פעם שלישית לפני שאני מכניס את החומר, אני מוודא שוב.

     ש.ב. אתה רק שואל אותו אם זה החומר?

     ת. כן.

     ש.ב. אז גם עשר פעמים תשאל אותו אם זה החומר, והוא יגיד לך שכן. איך הבדיקות השנייה והשלישית טובות יותר?

     ת. חדר הניתוח מלא בצנצנות, הוא נותן לי את הפתילים. רציתי לדעת שזה זה.

     ש.ב. מה אתה שואל אותו?

     ת. אני רואה את הפתילים עם החומר, ואני שואל אם זה החומר והוא אומר שכן.

     ש.ב. אחר כך אתה שואל שוב, והוא אומר שכן?

     ת. כן. פעם אחת לפני שאני מכניס את זה, לוודא.

     ש.ב. אם אתה מבקש ממנו להביא משהו, אני מבין את ההיגיון בלשאול שלוש פעמים, אבל אם הוא עומד על ידך, לא שיפרת את מצבך לעומת הפעמיים הקודמות.

     ת. אני אומר מה קרה בדיעבד. אני רציתי לדעת שמדובר בכוס הספציפית עם הפתילים, שזה מה שהוא הביא לי ולא כוס אחרת עם נוזל אחר.

     ש. מאז אותו מקרה שינית את דרך הפעולה שלך?

     ת. ברור שאני נזהר יותר. "

     [עמ' 34 שורות 3-21 לפרוטוקול מיום 25.6.18].

      

     מכאן, שאינני מקבל את גרסתו של ד"ר גולדן כי שאל את האח שלוש פעמים האם מדובר באמטוקאין. מסקנתי היא כי ד"ר גולדן רשם את הדברים בתיק הרפואי על מנת להרחיק מעצמו את האחריות לנזק שגרם לתובעת, כפי שנהגה הנתבעת עצמה מטעמה פעל.

      

8. מיד לאחר הכנסת הפתיליות לאפה של התובעת, הבחינו הרופא והאח הסטרילי בשינוי צבע העור באזור האף והשפה והבינו כי ככל הנראה הוכנס חומר שאינו אמטוקאין אלא חומצה המיועדת לטיפולי פיליג [TCA 35%].

   הצוות הרפואי החל בביצוע שטיפות של המקום ולאחר התייעצות עם מומחה א.א.ג מבית החולים ע"ש שיבא בתל השומר, הועברה התובעת לטיפול בבית החולים כאשר היא עדיין מורדמת ומונשמת.

9. התברר, כי בקבוקי האמטוקאין וה – TCA היו מאוחסנים האחד בסמוך לשני והתווית המוצמדת להם דומה בצורתה, דבר שתרם לטעות בזיהוי החומר.

    

   האחריות לאירוע

10. הנתבעת ניסתה במהלך המשפט להרחיק עצמה מהאחריות לאירוע תוך שהיא טוענת כי רשלנותו הבלעדית של האח המסתובב ורשלנותה של רשת נ.א.ר.א היא שגרמה לאירוע ואילו ד"ר גולדן לא יכול היה לעשות דבר על מנת למנוע את התרחשותו.

11. הנתבעת ניסתה לעשות הפרדה בינה [וד"ר גולדן] לבין האח המסתובב שלטענתה מועסק על ידי מרפאת נ.א.ר.א, בה מצוי חדר הניתוח. לגישת הנתבעת, אחריותה מצטמצמת לרשלנותו של הרופא המנתח בלבד ואילו לרשלנות צוות חדר הניתוח אחראית מרפאת נ.א.ר.א המעסיקה אותו.

12. הנתבעת אף הגישה הודעה לצד שלישי נגד מרפאת נ.א.ר.א במסגרתה טענה כי רשלנות צוותה הוא זה שגרם לאירוע, אולם בטרם הסתיים ההליך, הודיעו הנתבעת וצד ג' כי הגיעו להסכמה על דחיית ההודעה.

13. בטרם אתייחס לטענות הנתבעת בנוגע לחלוקת האחריות בין הגורמים השונים שהיו מעורבים באירוע, אזכיר את שנקבע בת"פ [מחוזי ת"א] 40016/07 מדינת ישראל נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ ואח' בו עלתה סוגיית היקף אחריות המנתח לפעולת הרופא המרדים העובד לצידו:

    "כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו, אין הוא יוצר קשר אחד עם המרדים וקשר אחר עם המנתח, למרות שהוא חותם על שני טפסים נפרדים להסכמה לניתוח. הקשר של המנותח הוא עם המנתח, ולמרות שאין לראות במנתח כקברניט הספינה, יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם הפעולה הכירורגית, והמנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת ביצוע הניתוח - ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא."

    [עמ' 15 להכרעת הדין]

     

    בע"פ 6206/09 סטולוביץ נ' מדינת ישראל, דחה בית המשפט העליון את הערעור על הרשעתו של הרופא המנתח תוך שהוא קובע, בין היתר:

    "אכן, נדרשת רמת רשלנות גבוהה על מנת להרשיע נאשם בעבירה לפי סעיף338. ואולם, רמת רשלנותו של המערער אכן עולה כדי עבירה לפי הסעיף האמור: המערער לא הקשיב לקולות המוניטור; הוא לא שם לב לעובדה שהמערערת ישנה לאורך מרבית הניתוח; הוא לא יצר קשר עם המערערת במהלך הניתוח, כל זאת בשל השקפתו – עליה כאמור לא חזר סנגורו בערעור באותו האופן – לפיה מעשיה או מחדליה של המערערת אינם בתחום אחריותו כלל ועיקר, השקפה שנשללה על ידי בית המשפט המחוזי. ממילא, לא נתן דעתו המערער לכל אותם מעשים ומחדלים של המערערת. מדובר ללא ספק בהתנהגות שהיה בה כדי לסכן את חייה של הילדה. התנהגות זו מהווה סטייה ניכרת מסטנדרט התנהגות סביר, סטייה המהווה התרשלות רבתי. משכך, יש לדחות את טענת המערער לפיה מעשיו אינם עולים כדי עבירה לפי סעיף338(א)(7).."

14. אם נקבע על ידי בית המשפט העליון כי אחריותו של הרופא המנתח משתרעת גם אל תחום אחריות הרופא המרדים – קל וחומר כי יש לקבוע אחריות גם למעשי האח הכפוף לו ופועל על פי הוראותיו. יתרה מכך, יש לטעמי מקום לקבוע מידת אחריות גבוהה יותר אף מזו שנקבעה בעניין סטולוביץ הנ"ל.

15. אמנם, התברר כי מקורה של הטעות באחסון שני החומרים בסמוך והבאת התמיסה השגויה על ידי האח המסתובב, אולם כפי שציינתי בסקירה העובדתית דלעיל, ד"ר גולדן יכול היה לנקוט בפעולה פשוטה של הצגת החומר הנמזג לכוסית ובכך למנוע את האירוע כולו.

    אי נקיטת פעולה כה פשוטה וקלה, מהווה חריגה מסטנדרט הזהירות מצדו של ד"ר גולדן והתרשלות זו גרמה להתרחשות האירוע.

    לכן, יש לראות בד"ר גולדן ובנתבעת כאחראים באופן ישיר לנזקי התובעת.

16. אך גם אם הייתי מגיע למסקנה שונה לפיה אחריותו הבלעדית של האח המסתובב היא זו שגרמה לאירוע ולד"ר גולדן לא הייתה אפשרות למנוע את התרחשותו, לא היה בכך כדי לסייע לנתבעת ואסביר:

    • כאמור לעיל, הנתבעת היא זו שפנתה לתובעת בהצעה לעשות שימוש בכספי המענק לצורך ביצוע ניתוחים פלסטיים במסגרתה. הנתבעת היא זו ששכרה את שירותיו של ד"ר גולדן ואת שירותי מרפאת נ.א.ר.א וצוות חדר הניתוח. הנתבעת קבעה על ידי מי יבוצע הניתוח, היכן יבוצע ואת מועד הביצוע.

    • הנתבעת גבתה את התשלום עבור ביצוע הניתוח והתקשרות התובעת הייתה עם הנתבעת בלבד ולא אם אף גורם אחר.

    • כל הגורמים שטיפלו בתובעת, לרבות ד"ר גולדן, האח המסתובב והאח הסטרילי – פעלו מטעמה של הנתבעת. לפיכך מכוח סעיף 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], יש לראות בה אחראית לכל פעולותיהם.

    • לא בכדי נמנעה הנתבעת להביא ראיות בנוגע לאופן ההתקשרות בינה לבין ד"ר גודלן ובינה לבין מרפאת נ.א.ר.א.

      הימנעות זו מצביעה על כך שאילו היו מובאות אותן ראיות, היה בהן כדי לסתור את טענות הנתבעת לניתוק אחריותה לפעולות צוות חדר הניתוח.

      לכן, הנתבעת לא תוכל להתגונן באמצעות הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין המסייגת אחריות אדם שהוא בעל חוזה עם אדם אחר - למעשי האדם האחר.

      יתרה מכך, ספק בעיני האם ניתן כלל להחיל את הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין בסיטואציה בה ההתרשלות נעשית בחדר ניתוח.

      סעיף 15 לפקודת הנזיקין מפרט שורה של תנאים בהתקיימותם, לא תהיה לו תחולה. בין היתר בסעיפים 15(2) ו – 15(3):

      "(2)הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;

      (3)הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;"

       

      ניתוח מתבצע בעבודת צוות משותפת של כל צוות חדר הניתוח. אין מדובר בסיטואציה בה פרויקט, עבודה או פעולה מסוימת נמסרת לאדם אחר במסגרת חוזה, ללא פיקוח על מעשיו. עבודת הצוות המשותפת כוללת בתוכה התערבות שוטפת, פיקוח הדדי, השגחה ובדיקות כפולות של אנשי הצוות זה ביחס לזה.

      ניסיונות הנתבעת, ששכרה את כל צוות חדר הניתוח, בין במישרין ובין בעקיפין, להפריד בין אחריות הגורמים השונים בתוך חדר הניתוח נועד לכישלון שכן הפרדה כזו היא מלאכותית [להבדיל מהליך פלילי כדוגמת המקרה שנדון בע"פ 6206/09 הנ"ל, שם האחריות הפלילית נבחנת באופן אישי].

17. מסקנתי מכל האמור לעיל היא כי הנתבעת היא זו שאחראית באופן מלא כלפי התובעת להתרשלות צוות חדר הניתוח, לרבות התרשלותו של ד"ר גולדן ויתר צוות חדר הניתוח.

    לכן, עליה לפצות את התובעת בגין כל נזקיה כתוצאה מהאירוע.

     

    הנזק

18. לאחר שהרופא והאח הבחינו בטעות שנעשתה, הועברה התובעת כשהיא מורדמת ומונשמת לבית החולים ע"ש שיבא בתל השומר. לאחר סדרת בדיקות הועברה לאשפוז במחלקת א.א.ג, שם טופלה בעיקר על ידי שטיפות וניקוי הפרשות הרקמות שנפגעו כתוצאה מהתמיסה וטיפול תרופתי הכולל בין היתר אנטיביוטיקה וחומרים סותרי חומצה. התובעת שוחררה מאשפוז ביום 3.4.15 להמשך טיפול במסגרת קופ"ח.

19. התובעת מתארת בתצהירה כי עד היום היא סובלת מירידה בחוש הריח וקושי בנשימה שבא לידי ביטוי במאמץ ובשינה.

    התובעת לא הגישה חוות דעת רפואית בתחום א.א.ג ואין דרך לקשור בין תלונותיה בתחום זה לבין האירוע שעברה.

20. התובעת הגישה חוות דעת שנערכה על ידי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר א. נפתלי. ד"ר נפתלי סבור כי כתוצאה מן האירוע הטראומטי שעברה, התובעת סובלת מהפרעת הסתגלות מעורבת בחרדה ותגובה דיכאונית. לפיכך, המומחה סבור כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 15%.

    לדעת ד"ר נפתלי, כתוצאה מהאירוע חל שינוי במצבה הנפשי של התובעת. לפי התיאור העולה מהמסמכים הרפואיים, התובעת חשה שלא תוכל לעבור ניתוח אף בעתיד, איבדה ביטחון עצמי, חשה קושי ביצירת מגעים חברתיים, מחשבות אודות האירוע ותוצאותיו עולות לעיתים קרובות.

    בחקירתו הנגדית, הסביר המומחה, כי לתובעת בעיית דימוי בסיסית בכל הנוגע למראה אפה. בעיה זו הייתה קיימת עובר לניתוח ולמעשה הייתה הסיבה לכך שהתובעת החליטה לבצעו.

    אולם, בעיה זו עשויה הייתה להיפתר עם היה הניתוח מבוצע. כעת, כתוצאה מהאירוע, התובעת אינה מסוגלת לעבור ניתוח אף ואין לה את האפשרות לפתור את בעיית דימוי מראה האף. [עמ' 9 שורות 12-25 וכן עמ' 11 שורות 18-25 לפרוטוקול מיום 25.6.18] .

21. הנתבעת הגישה אף היא חוות דעת של מומחה בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' שלמה נוי.

    פרופ' נוי לא מצא כי חל שינוי משמעותי במצבה התפקודי של התובעת לפני ואחרי האירוע. לדעתו, הדימוי העצמי הנמוך ממנו סובלת התובעת היה קיים עוד לפני האירוע ולא חלה החמרה משמעותית בעקבותיו. המומחה לה מצא כי התובעת סובלת מקשיים חברתיים או תעסוקתיים.

    פרופ' נוי הדגיש כי מהמסמכים הרפואיים עולה כי לאחר האירוע, התובעת פנתה לקבלת טיפול נפשי, אך זאת לפרק זמן קצר של מספר חודשים, עד אוגוסט 2015 ולאחר מכן הפסיקה את הטיפולים ביוזמתה. מכאן למד המומחה כי בעקבות האירוע, התובעת סבלה ממצוקה נפשית לפרק זמן של מספר חודשים ולאחר מכן לא נותרה לה נכות כלל.

22. ואכן, כפי שהתברר במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, היא בחרה שלא להמשיך בקבלת טיפולים נפשיים לאחר שהרופאה שטיפלה בה עברה דירה והתובעת לא הייתה מעוניינת לעבור לרופא אחר. כמו כן, התברר כי לאחר התאונה עבדה התובעת בעבודות שונות, לעיתים לתקופות של מספר חודשים [עמ' 21 שורה 2 ואילך לפרוטוקול מיום 25.6.18].

23. יחד עם זאת, אין בעיני ספק כי לאירוע השפעה שלילית על התובעת ועל יכולתה לבצע בעתיד את ניתוח האף שעשוי לשפר במידה מסוימת את בעיית הדימוי העצמי ממנה היא סובלת. הנצחת הבעיה ממנה סובלת התובעת הוא הנזק שנגרם לה.

24. מסיבה זו אינני מקבל את חוות דעתו של פרופ' נוי שיוצא מנקודת הנחה לפיה היעדר שינוי במצבה הנפשי של התובעת לפני ואחרי האירוע מחייב את המסקנה להיעדר נכות כתוצאה מן האירוע.

25. גם חוות דעתו של ד"ר נפתלי אינה נקיה מספקות. ד"ר נפתלי בדק את התובעת כ – 9 חודשים לאחר האירוע, בחודש דצמבר 2015. חקירתו הנגדית נערכה ביום 25.6.18. כשהתבקש בחקירתו הנגדית להתייחס לפרק הזמן שחלף מאז הבדיקה ועד למועד הדיון, השיב המומחה:

    "ש. אתה אומר לנו שהנכות שאתה נותן לה, שחוות הדעת שאתה נותן זה לפי מה שהיא סיפרה לך במסדרון היום?

    ת. צדקתי, באמת צדקתי, היום עדיין...

    ש. היום אתה פורש לפנינו חוות דעת חדשה, שבה אתה אומר שהיא לא עובדת, וזה אחרי שבעצם בדקת אותה במסדרון רגע לפני הדיון?

    ת. אני שוחחתי איתה, בוודאי עם העיניים המקצועיות שלי, אני רואה שהבחורה הזאת שלוש שנים אחרי הניתוח, היא מוגבלת ביכולותיה או מוגבלת באופן נפשי לא לצאת מהבית, לא לתפקד, ניסתה לעבוד חודש חודשיים, ואחרי זה ברחה מזה, אני חושב שבסה"כ הצמיתות מתאים.

    ש. אני מבינה שבחוות הדעת שנתת לפני שלוש שנים, לא נתת נכות צמיתה. אתה אמרת שנראה מה קורה איתה עוד שלוש שנים כשיהיה המשפט. אתה לא יכולת לתת נכות צמיתה, כי לא ידעת מה יהיה העתיד התעסוקתי שלה.

    ת. אבל כתבתי את זה.

    ש. היום אתה מספר לנו...

    ת. שצדקתי.

    ש. אתה אומר שהיום דיברת איתה לפני המשפט, והיא אמרה לך שהיא לא עובדת. האם אתה יודע שהיא עבדה במהלך שלוש השנים האלה?

    ת. היא ניסתה לעבוד ולא הצליחה. אני לא יודע יותר מזה מכמה מילים, בלי לבדוק אותה באמת לעומק ולשאול שאלות. אני מדבר באופן כללי."

    [עמ' 14 שורות 1-18 לפרוטוקול מיום 25.6.18].

     

26. אין זו התייחסות רצינית של מומחה שאמור ליתן חוות דעת לאחר בדיקה מעמיקה של הנבדקת, תוך התייחסות לאירועים שהתרחשו מאז הבדיקה האחרונה.

    התייחסותו של המומחה מצביעה על רצון לסייע לתובעת ולא על התייחסות אובייקטיבית לתלונותיה ולמצבה.

27. לאור זאת, אני סבור כי גם ד"ר נפתלי הפריז בהערכת נכותה של התובעת ובתיאור חומרת מצבה.

28. לאחר בחינת חוות הדעת כאמור לעיל ולאחר בחינת עברה התעסוקתי של התובעת, אני סבור כי נכות רפואית בשיעור של 5% היא הנכות שיש לקבוע לתובעת כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה. לנכות זו משמעות תפקודית שולית.

29. ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו בחלק המתייחס לנזק, לתצהירה של התובעת. אך מעיון בתצהיר אין כל התייחסות מצידה לנזקים שנגרמו או שלא נגרמו לה.

    התובעת לא טוענת בתצהירה כי לאחר האירוע נגרמו לה הפסדי הכנסה ואינה טוענת כי הוציאה הוצאות כלשהן בגינן היא דורשת החזר.

    התובעת אף לא טוענת בתצהירה כי היא מתקשה במציאת עבודה או שיש לה קושי להסתגל למקומות עבודה חדשים. התובעת לא מפרטת את מקומות העבודה בהם עבדה מאז האירוע. ההתייחסות היחידה בתצהיר התובעת לעניין כושר ההשתכרות מצויה בסעיף 18 שם היא מציינת קושי לעבוד מול קהל.

30. דווקא אמה של התובעת, העידה בתצהירה כי התובעת אינה מצליחה להחזיק מעמד במקומות עבודה יותר מחודש – חודשיים. אך במהלך שמיעת הראיות התברר כי טענה זו אינה נכונה והתובעת עבדה כ***** תקופה ממושכת יחסית של 10-11 חודשים [עמ' 24 שורות 3-6 לפרוטוקול מיום 25.6.18].

31. התובעת תיארה את הסבל שעברה, את העזרה לה נזקקה מבני משפחתה ובעיקר מאמה שבתקופות מסוימות אף קילחה אותה. התובעת תיארה גם את הסבל שנותר מנת חלקה גם כיום.

32. לאור האמור לעיל, נזקה של התובעת, ילידת 2.5.94, כתוצאה מהאירוע הוא כדלקמן:

    • הפסדי שכר לעבר - בהיעדר טענה להפסד שכר בעבר, לא ניתן לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה.

    • הפסד כושר השתכרות לעתיד – התובעת לא טרחה לפרט בתצהירה נתונים כלשהם בנוגע להשתכרותה מאז האירוע ועד היום, ניסיונות להתקבל לעבודה ומקומות בהם עבדה בפועל.

      התובעת לא פירטה מגבלותיה שפוגעות בכושר השתכרותה וקשורות לאירוע נשוא התביעה.

      גרסת אמה כי אינה יכולה להתמיד במקום עבודה התבררה כבלתי נכונה.

      נכותה של התובעת היא בעלת משמעות תפקודית שולית.

      לפיכך, אין מקום לערוך חישוב אקטוארי כלשהו של ראש נזק זה ואני מוצא לנכון לפסוק לתובעת פיצוי באופן גלובאלי בגין נכותה הנפשית בשיעור 5% והשפעתה השולית, תוך התחשבות בגילה הצעיר - בסכום של 35,000 ₪. סכום זה כולל את הפסדי הפנסיה.

    • עזרת צד ג' לעבר – בגין העזרה האינטנסיבית לה נזקקה התובעת בתקופת ההחלמה הראשונית אותה אני מעריך בחודשיים, אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 4,000 ₪.

    • נזק לא ממוני – לנוכח הנכות שנותרה לתובעת, הכאב והסבל שנגרמו לה כתוצאה מנזקי החומצה שהוחדרה לאפה, הצורך בביצוע טיפולים פולשניים לתיקון נזקי החומצה ולמניעת נזקים גדולים עוד יותר, כמפורט בתיעוד הרפואי [לרבות שטיפות עם חומר סותר חומצה וגסטרוסקופיה] אני סבור כי פיצוי בסך 100,000 ₪ משקף נכונה את הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת.

       

      התוצאה

33. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.

    הנתבעת תשלם לתובעת 139,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 ושכ"ט עו"ד בסך 32,500 ₪ [כולל מע"מ].

    סכום ההוצאות נפסק, בין היתר, תוך התחשבות במשך ההליך והיקפו, לרבות הליך ההודעה לצד ג' שנדחתה בהסכמה לאחר שמיעת הראיות והסיכומים.

    התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

      

    ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ט, 02 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.