פלוני נ' בצלאל ואח'

התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונה שארעה ביום 12.10.15.

1. התובע נפגע במקום עבודתו במסגריית האחים בצלאל (להלן: "המסגריה"), בתום יום העבודה, ממטען שנפל מטרקטור שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "הנהג") ובוטח על ידי הנתבעת 2. התובע נפצע ונזקק לטיפול רפואי. בכתב התביעה נטען כי התאונה מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ולחילופין ככל שייקבע שאין מדובר בחבות שמקורה בחוק זה, הרי שעל הנתבעים (הנהג, חברת הביטוח מטעמו, המסגריה וחברת הביטוח מטעמה) לפצות אותו בהתאם להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ולתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 88.53%. הופעלה תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, כך שנכותו של התובע הועמדה על שיעור של 100%.

3. הנתבעות כפרו בחבותן; הנתבעת 2 טענה בכתב הגנתה כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, ואילו הנתבעות 4-3 טענו כי התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

4. נוכח המחלוקת בשאלת החבות, הוריתי ביום 29.11.16 על פיצול הדיון, באופן שתחילה נשמעו הראיות בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד או בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים. עדויות הצדדים נשמעו ביום 23.4.17.

5. בתצהירו העיד התובע כי התאונה אירעה בסיום יום העבודה, עת חצה ברגל את חצר המסגריה במטרה לשוב לביתו. בדרכו עבר ליד מלגזה שמספרה 38-150-83 המשמשת את המסגריה. באותו הזמן הנהג, ששימש כאחד הממונים עליו, ישב על כיסא הנהג והוא התעסק עם המלגזה ובדברים נוספים. התובע עבר ליד המלגזה ותוך כדי כך נפל עליו המטען שהיה עליה וגרם לפציעתו. התובע איבד את הכרתו והתעורר בבית החולים. התובע ציין כי מעבר לאמור הוא אינו זוכר ואינו יודע מדוע וכיצד התרחשה התאונה. עוד צוין בתצהיר כי המלגזה משמשת להרמה ושינוע של משא כבד בתוך המסגריה, אליה ומחוצה לה.

   בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הוא אינו זוכר את נסיבות התאונה והזיכרון האחרון שלו הינו משבוע לפני התרחשותה, והדברים שנכתבו בתצהירו בדבר נסיבות התאונה נאמרו לו על ידי אביו ודודתו.

6. מטעם הנתבעות 4-3 העיד הנהג (הנתבע 1). בתצהירו העיד כי התאונה אירעה בעת שעבד בחצר המסגריה עם טרקטור מ.ר. 38-150-83, שהינו טרקטור חקלאי T1 עם מזלג קדמי המורשה לשאת משאות. בסמוך לתאונה הרים הנהג בעזרת מזלג הטרקטור פרופיל ברזל בצורת האות "ו" אשר אורכו כ-6 מ' ולו חלק שיורד כלפי מטה בזווית אשר אורכו 2 מ', במטרה להעבירו לצדה האחר של חצר המסגריה, מרחק של 4-3 מ'. לאחר שהעמיס את הפרופיל על המזלג, החל בנסיעה איטית, ותוך כדי כך הפרופיל החליק לצד. כשראה הנהג שהפרופיל מחליק הוא החל לבלום בזהירות, על מנת שהפרופיל לא יעוף מעוצמת הבלימה, אך האירוע התרחש מהר מאוד והוא אינו זוכר האם הגיע למצב של עצירה מוחלטת. תוך כדי הבלימה ראה לפתע את התובע מתקרב לעבר הטרקטור. במהלך נפילת הפרופיל נחבט ממנו התובע וכך נפצע.

7. בחקירתו הנגדית הסביר הנהג כיצד ביקש לשנע את הפרופיל באמצעות הטרקטור:

   "כשאני מתניע את הטרקטור, אני מרים קודם כל את החלק הקדמי והאחורי, שזה המשקולת שלו ואז אני מתחיל בנסיעה לכיוון הפרופיל. הגעתי לפרופיל, אני מנמיך את המזלג הקדמי ועם השיניים, אני פחות או יותר, מנסה להגיע למרכז שלו ולהרים אותו, והרמתי אותו כשהוא במצב מאוזן על הקלשונים. בשנייה שהתחלתי להרים, אני לא בנסיעה. אני מרים אותו עד לגובה שהאני [הטעות במקור – ח.ק.] צריך כדי שלא יגע בקרקע, כי הוא בצורת "ר". הרמתי אותו ואז התחלתי בנסיעה אחורה" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 26-21).

   עוד העיד כי העמיס את הפרופיל והתחיל בנסיעה איטית לאחור כשהפרופיל היה נייח ולא זז, התיישר לכיוון המקום שאליו רצה להעבירו, החל בתנועה קדימה ואז הפרופיל איבד שיווי משקל (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 31-30). הנהג חזר והדגיש כי הפרופיל איבד את שיווי המשקל לאחר שהוא החל לנסוע לאחור (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 31).

   כשעומת הנהג עם הטענה כי נפילת הפרופיל אינה תוצאה של תנועת הטרקטור אלא תוצאה של כוח המשיכה, הסביר כי "אם אני תופס את הפרופיל ומרים אותו, ואני לא עושה שום תנועה, הוא לא נופל, הוא יישאר שם לנצח", אך משהחל את תנועת הנסיעה, יצר הדבר תזוזה יחד עם הפרופיל; וכן, שהתאונה אירעה מאחר שהפרופיל היה במצב נייד עקב הזזתו ואיבוד שיווי המשקל החל עוד בנסיעה, כשמדובר בשיווי משקל מתמשך (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 25-11). הנהג אישר כי "תחילת התזוזה של הפרופיל היא מעצם הנסיעה וסופה הוא בנפילה עצמה שהייתה לאחר בלימת הטרקטור" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 27-26).

   עוד העיד הנהג כי לתאונה לא היו עדים מלבדו ומלבד התובע (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 2-1).

8. התובע טוען בסיכומיו, כי מחומר הראיות עולה שהנהג הבחין שהמטען אינו מאוזן וביקש למנוע את נפילתו על ידי עצירת הטרקטור. קשה לדעת האם המטען נפל לפני או אחרי עצירת כלי הרכב ולעדות הנהג ניתן לייחס משמעות כזאת או אחרת, מאחר שהתאונה התרחשה בשבריר שנייה. עם זאת, נראה כי הגורם לנפילת המטען נעוץ בתנועת הטרקטור ולכן, אף אם התאונה התרחשה במצב של עצירה מלאה, יש מקום להניח כי אובדן היציבות של המטען נעוץ בשימוש בטרקטור. התובע מציין כי במהלך דיון ההוכחות הוא לא היה מסוגל לתרום מידע ממשי לאור פגיעת הראש הקשה בגינה נגרם לו אובדן הזיכרון, ובנסיבות, הוא מותיר לשיקול דעת בית המשפט את הקביעה לעניין סיווג התאונה ומקור החבות.

9. לטענת הנתבעת 2, תצהירו של התובע נסמך על תיאור שנמסר לו על ידי קרובי משפחתו שביררו את נסיבות האירוע לאחר התרחשותו, ועל כן יש לקבוע כי התובע לא הוכיח את נסיבות פגיעתו ו/או את הטענה כי האירוע נופל לגדר תאונת דרכים.

10. עוד נטען על ידה, כי לא ניתן לקבוע ממצאים על בסיס עדותו של הנהג, בשים לב לסתירות שעלו מתוכה ומסתירות שעלו בין עדות זו לעדות הנהג בפני החוקר מטעמה ולהודעתו לחוקרי המל"ל ביום 21.2.16. לחילופין, יש לאמץ את הודעתו כפי שניתנה לחוקרי המל"ל ולקבוע בהתבסס עליה כי האירוע אינו נופל לגדר תאונת דרכים. הנתבעת 2 מפרטת כי גרסת הנהג כפי שנמסרה לחוקר מטעמה, מעלה כי במועד האירוע היה הטרקטור בעצירה מוחלטת, בעוד שבתצהירו טען כי הבלימה רק החלה והוא אינו זוכר האם הגיע למצב של עצירה מוחלטת. לעומת זאת בהודעתו בפני חוקרי המל"ל, העיד הנהג כי התאונה אירעה תוך כדי טעינת הפרופיל על גבי המזלג כאשר שינועו טרם החל. כשנשאל הנהג בחקירתו הנגדית באשר לשוני בין גרסאותיו, טען כי בהודעתו לחוקרי המל"ל רק השיב לשאלות שנשאל ולכן לא הזכיר את תחילת השינוע של הפרופיל, ואולם, לטענת הנתבעת 2, מההודעה האמורה עולה כי הנסיבות תוארו על ידו ללא הפרעה. על פי הנסיבות המתוארות בהודעה הנהג הגיע למקום בו היה מצוי הפרופיל, העמיס אותו על מזלג הטרקטור, העלה אותו לגובה ואז החל הפרופיל ליפול, דהיינו - במועד האירוע טרם החל שימוש בטרקטור למטרת תעבורה. עוד נטען כי הגרסה המוקדמת בפני חוקרי המל"ל, תואמת בקירוב את תיאור הנסיבות כפי שנמסרו למשפחת התובע כעולה מתצהירו, ואף את תיאור הנסיבות שנמסר למל"ל לאחר האירוע בטופס בל/250 (נ/2), ובטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (נ/5), בהם צוין רק כי התובע נפגע ממוט ברזל בראשו. לפיכך, יש לאמץ גרסה זו, לפיה התאונה אירעה במהלך הטעינה והפריקה כשהרכב עומד, פעולה המוחרגת מהגדרת השימוש בחוק הפלת"ד.

    לטענת הנתבעת 2, אף אם ייקבע כי הנהג החל בנסיעה קודם לנפילת המטען, אין בכך להוביל למסקנה כי האירוע נופל לגדר תאונת דרכים, שכן הטרקטור היה בעצירה מוחלטת ולא הוכח קשר סיבתי בין הנסיעה לנפילת המטען.

11. עוד נטען כי אין תחולה אף לחזקה בדבר ניצול הכוח המכני, מאחר שהשימוש בכוח המכני הסתיים, לאחר שזרוע הטרקטור הגיעה לגובה הרצוי והייתה נייחת, ואלו הפרופיל שהורם באמצעות שיני המזלג ללא עיגון, נפל עקב איבוד שיווי המשקל. הנתבעת 2 מפנה לפסיקה המבחינה בין מקרים בהם התאונה התרחשה במהלך ועקב תזוזת המנוף, לגביהם נקבע קשר משפטי סיבתי בין ניצול הכוח המכני לתאונה, לבין מקרים שבהם התאונה התרחשה כשזרוע המנוף נייחת ללא תזוזה , לגביהם נקבע כי לא קיים קשר סיבתי כאמור.

12. הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי ככל שבית המשפט יקבע כי התאונה אירעה עקב ניצול הכוח המכני, הרי שהחזקה אינה מתקיימת, הואיל והשימוש לא היה במסגרת הייעוד המקורי של הכלי, מאחר שהרכב המעורב הינו טרקטור חקלאי, כעולה מרישיון הרכב שצורף למוצגי הנתבעות 4-3. הנהג אף אישר בעדותו כי הטרקטור הועבר לאביו בירושה ובמקור נעשה בו שימוש במשק החקלאי, כשלאחר מכן החל להיעשות בו שימוש במסגריה. בענייננו לא נעשה שימוש בטרקטור לפעילות חקלאית והוא לא נועד לשנע פרופיל מהסוג אשר שונע במועד האירוע. לפיכך נטען כי הנתבעות 4-3 לא עמדו בנטל להוכיח כי הרכב לא חרג מייעודו המקורי בעת התאונה.

     

    טענות הנתבעות 4-3

13. הנתבעות 4-3 טוענות כי אין סתירה בין גרסאות הנהג, שכן גרסתו לפיה אינו זוכר בוודאות האם היה במצב של עצירה מוחלטת במועד התאונה עולה הן מתצהירו, הן מחקירתו הנגדית, והן מחקירתו על ידי חוקר הנתבעת 2. באשר לגרסה שנמסרה לחוקרי המל"ל, נטען כי מטרתה לוודא שהאירוע אירע תוך כדי ועקב העבודה, בעוד שהשאלה האם האירוע מהווה גם תאונת דרכים כלל לא עמדה לנגד עיניהם ומשכך לא דקדקו בפרטי הפרטים הנוגעים לשאלה האם הטרקטור היה בנסיעה או בעצירה מוחלטת ואף הנהג לא דקדק בכך ומסר את גרסתו באופן כללי. עוד נטען, כי בין אם הטרקטור היה בנסיעה ובין אם הגיע למצב של עצירה בשבריר השנייה האחרון שלפני הפגיעה בתובע, אין בכך לשנות דבר, מאחר ונפילה או הינתקות של חלק מהרכב תוך כדי עמידה כמו גם תוך כדי נסיעה מהוות שימוש ברכב, ובהקשר זה מפנות הנתבעות 4-3 לרע"א 7460/07 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' איזנברג (27.3.2008)) (להלן: "עניין איזנברג"). מכאן, שהתאונה אירעה תוך כדי שימוש ברכב למטרות תחבורה ומהווה תאונת דרכים.

14. לחילופין, טוענות הנתבעות 4-3 כי התאונה אירעה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ומבלי ששינה את ייעודו המקורי; הרמת הפרופיל נעשתה תוך כדי שימוש בכוח המכני של הטרקטור ודי בכך בכדי להכניס את המקרה לגדר החזקה המרבה. הנתבעות 4-3 מפנות לפסיקה במסגרתה נקבע כי שרשרת ההתרחשות במלואה הייתה כרוכה בהפעלת הכוח המכני של רכב בעל שימוש דו תכליתי, אף אם התאונה לא נגרמה בהכרח על ידי הכוח המכני של הרכב. עוד נטען כי הטרקטור עסק בפעילות רגילה ושגרתית במסגרת ייעודו המקורי ומבלי ששונה, כעולה מתצהיר הנהג לפיו מדובר בטרקטור המורשה לשאת משאות. טרקטור מסוג זה מורשה לשאת כל משא, חקלאי או אחר, ועדיין מדובר בגדר הייעוד המקורי.

15. בסיכומי התגובה מטעמה חוזרת הנתבעת 2 על טענתה כי יש להעדיף את גרסתו הראשונית והספונטנית של הנהג כפי שנמסרה לחוקרי המל"ל בסמוך לתאונה, כשלשיטתה אין כל רלוונטיות למטרת החקירה. עוד טוענת הנתבעת 2 כי גם אם ניתן לראות בנפילת הפרופיל משום התנתקות מטען, כטענת הנתבעות 4-3, הרי שלפי הפסיקה, החזקה הממעטת בדבר "פריקה וטעינה" גוברת על השימוש מסוג "התנתקות או נפילה" ומכאן שאין מדובר בתאונת דרכים. לגישתה, אין חולק כי התאונה אירעה במהלך טעינת הפרופיל על הטרקטור, ואף אם תתקבל הטענה כי הנהג החל בנסיעה קצרה לפני שעצר לסדר את הפרופיל על גבי מזלג הטרקטור, יש לראות בהשתלשלות כולה כחלק ממהלך הטעינה. הנתבעת 2 מפנה לע"א 10157/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פטקין (29.6.2010) (להלן: "עניין פטקין") , המאוחר לעניין איזנברג שעליו מתבססות הנתבעות 4-3, במסגרתו הכיר בית המשפט העליון בפעולות לוואי כחלק מהליך הפריקה והטעינה וקבע כי אין בנפילת המטען כשלעצמו, במהלך הפריקה, לשמש עוגן נפרד להחלת החוק, ואין לראות בשימוש זה כגובר על חריג הפריקה.

     

    דיון 

16. ממכלול הראיות שהובאו בפני שוכנעתי כי הנהג סיים להעמיס את פרופיל הברזל על מזלג הטרקטור והחל לנסוע, כך שנפילת הפרופיל לא אירעה במהלך פעולת הטעינה, אלא לאחר סיומה. הנהג הדגיש בעדותו בפני כי סיים להעמיס את הפרופיל ואז החל בנסיעה.

    מעדותו של הנהג בפני עולה כי לאחר שהעמיס את הפרופיל על מזלג הטרקטור הוא החל בנסיעה לאחור והתיישר ואז התחיל בנסיעה קדימה אשר במהלכה נפל הפרופיל. הנהג הדגיש כי החל לנסוע ואז החל הפרופיל לאבד את שיווי המשקל וליפול. עוד הסביר הנהג כי שעה שהפרופיל היה מורם על ידי המזלג, כשהטרקטור אינו בתנועה, הוא אינו יכול לזוז ורק בעקבות תנועת הטרקטור עקב הנסיעה הופר האיזון עד שהפרופיל נפל.

17. עדותו של הנהג הייתה אמינה מאוד בעיני ושוכנעתי בגרסתו. עדותו מתיישבת אף עם חקירתו על ידי חוקר הנתבעת 2 במסגרתה ציין, כאמור, כי הפרופיל איבד את שיווי המשקל בזמן הזזתו (שורה 608), ועם תיאורו בפני החוקר, במהלך הדגמת התאונה, כאשר נשאל האם האירוע התרחש בעת נסיעתו לאחור או תוך כדי נסיעה קדימה:

    "אני רק נסעתי אחורה.

    התיישרתי כלפי האזור הזה.

    ובעצירה שלי להכניס את ההילוך לקדימה.

    אז זה התמוטט פה. זה ממש יעני כאילו.

    אני לא זוכר אם התחלתי לנסוע או לא התחלתי לנסוע או שכן שיחררתי את הקלאץ' ונסעתי.

    אבל זה ממש היה בין..בין נסיעה ללא נסיעה כזה, אתה מבין?" (שורות 1412-1396).

    מיד לאחר מכן, כאשר נשאל האם עצר בעת פגיעת הפרופיל בתובע אישר כי בעת הפגיעה הוא היה במצב עמידה.

    דהיינו גם בפני וגם בפני החוקר העיד הנהג כי סיים להעמיס את הפרופיל, החל בנסיעה לאחור, התיישר ובבואו לנסוע קדימה התנדנד הפרופיל עד שאיבד מאחיזתו ואז נפל ופגע בתובע.

    השאלה האם בלם הנהג את הטרקטור לאחר שהחל בנסיעה אינה משנה את נסיבות האירוע, שכן הפרופיל החל ליפול בזמן שהנהג נסע בטרקטור, ולאחר מספר שניות פגע בתובע. אף אם הנהג בלם והפרופיל פגע בתובע כשהטרקטור היה במצב של עצירה במטרה לשלב להילוך אחר אין לראות בכך הפסקת פעולת הנסיעה.

18. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת 2 לפיה יש לאמץ את גרסתו הראשונה של הנהג כפי שנמסרה בהודעה לחוקרי המל"ל ביום 21.2.16 (נ/4) מחמת היותה הגרסה המוקדמת. אמנם, במסגרת הודעה זו אין אזכור לכך שהתאונה ארעה לאחר העמסת הפרופיל על הטרקטור, ולאחר שהנהג החל בנסיעה בכדי לשנעו, ואולם, מקובלת עליי טענת הנתבעות 4-3, כי מטרת ההודעה האמורה הינה לוודא כי התובע נפגע במהלך ועקב העבודה, וזאת בכדי לקבוע האם מדובר בתאונת עבודה. בהתאם לכך, הנהג לא ראה לנכון לדקדק בפרטים המדויקים בנוגע לנסיעה בטרקטור ומסר את גרסתו הכללית ביחס לתאונה. חוקרי המל"ל לא ביקשו לקבוע האם התאונה מהווה תאונת דרכים וגביית ההודעה מהנהג לא התמקדה בפרטי ההתרחשות על רקע הקשר זה, וזאת בשונה מחקירת הנהג על ידי חוקר הנתבעת 2 וחקירתו בדיון בפני. לכך יש להוסיף את הסברו האמין של הנהג בעדותו בפני לפיו "נכון, לא הזכרתי שנסעתי, אבל חשבתי שזה מוסבר, כי עשיתי להם הדגמה, למל"ל ולכל חוקר שהגיע. הלכנו לשטח, הלכנו לטרקטור. ביקשו שאפרק את המזלג, ארכיב את המזלג, עשו מלא תמונות" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 13-11). עוד יצוין כי על פי הודעתו בפני חוקרי המל"ל, התאונה ארעה כאשר הטרקטור היה מונע וכאשר הוא התבקש לתאר את התאונה הוא השיב "אני הגעתי נוהג על טרקטור מעמיס קדמי כדי לפנות פרופיל קדמי...", דהיינו גם בעדותו זו הזכיר הנהג את פעולת הנהיגה כחלק מן התאונה.

19. הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי גרסת הנהג לחוקרי המל"ל תואמת את תיאור התאונה כפי שנמסר למל"ל בטופס בל/250 (נ/2) ובטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (נ/5), במסגרתם צוין רק כי התובע נפגע ממוט ברזל בראשו, מבלי לאזכר כי לטרקטור הייתה תרומה משמעותית לנפילת המוט. לטעמי אופן תיאור התאונה בטפסים אלו אינו מעלה ואינו מוריד, מאחר והמדובר בתיאור תמציתי כאשר עצם הנסיעה בטרקטור אינה רלוונטית להליך במל"ל ולקביעה האם מדובר בתאונת עבודה אם לאו, ועל כן אין ליחס לו משמעות עודפת.

20. לסיכום, איני סבורה כי עולה סתירה משמעותית בין גרסת הנהג בפני ובפני חוקר הנתבעת 2 לבין גרסתו בפני חוקרי המל"ל, ולא ניתן לקבל את טענת הנתבעת 2 כאילו באירוע התאונה לא נעשה שימוש תעבורתי בטרקטור.

     

    המסגרת הנורמטיבית 

21. ס' 1 לחוק הפלת"ד מגדיר "תאונת דרכים" כדלקמן:

    "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

22. השאלה האם אירוע בא בגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים נבחנת בשלושה שלבים:

    תחילה יש לבחון האם מתקיימים יסודות ההגדרה הבסיסית - "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"; ככל שהתשובה שלילית, יש לבחון האם חלה אחת החזקות המרבות שהינן חלוטות, כאשר החזקה הרלוונטית לענייננו הינה "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי"; ככל שהאירוע בא בגדר ההגדרה הבסיסית או בגדרה של אחת החזקות המרבות, יש לבחון האם לא חלה על האירוע החזקה הממעטת, לפיה הנזק אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון או כתוצאה מפעולת איבה, או אז לא יחשב האירוע כתאונת דרכים (ר' אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 152-151 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: "ריבלין")).

23. המחלוקת בענייננו נסבה סביב השאלה האם האירוע נופל בגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים. מחלוקת נוספת בין הצדדים, אשר הועלתה במסגרת טענותיהם החלופיות, הינה האם חלה החזקה בדבר ניצול הכוח המכני של רכב, כאשר הצדדים חלוקים על שני רכיבי החזקה.

24. סיווג תאונה כתאונת דרכים על פי ההגדרה הבסיסית מותנה בקיומם של מספר תנאים מצטברים: כי נעשה שימוש ברכב מנועי; כי השימוש ברכב נעשה למטרות תחבורה; וכי הנזק נגרם עקב אותו השימוש (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014) (להלן: "עניין שפסו")).

25. ס' 1 לחוק הפלת"ד מגדיר "שימוש ברכב מנועי" כדלקמן:

    "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

26. נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפני מלמדות כי נפילת הפרופיל מהטרקטור מהווה נפילה של מטען מרכב תוך כדי נסיעה, שהינה אחת החלופות הקבועות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי".

    יש לדחות את טענת הנתבעת 2 כי התאונה אירעה במהלך טעינת הפרופיל על גבי הטרקטור שעה שהטרקטור עומד, שהינה פעולה המוחרגת מחוק הפלת"ד על פי הסייג הקבוע בסיפא לסעיף 1. כאמור, הנהג סיים לטעון את הפרופיל על מזלג הטרקטור והחל בנסיעה לצורך שינוע הפרופיל, כאשר במהלך נסיעה זו, ניתק הפרופיל ממקומו ונפל. כאמור גם אם במהלך נסיעה זו עצר הנהג לצורך שילוב ההילוך, עדיין מדובר בשימוש ברכב מנועי.

27. בסיכומי התגובה מטעמה טוענת הנתבעת 2 כי אף אם ייקבע כי הנהג החל בנסיעה, יש לראות בהשתלשלות כולה כחלק מפעולת הטעינה. הנתבעת 2 מפנה בהקשר זה לעניין פטקין שם נקבע כי מקום בו פעולות הלוואי הינן חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה או הפריקה וקשורות עמה בקשר הדוק, יש לראות בהן כחלק מפעולת הטעינה או הפריקה, ונפילת מטען תוך כדי פעולת הפריקה אינה מוכרת כשימוש על פי חוק הפלת"ד.

    יש לדחות טענה זו; בפסיקה נקבע כי מחד יש להימנע מהרחבה בלתי מבוקרת של מושג הפריקה והטעינה, ויחד עם זאת יש להקפיד שלא להוציא ממושג זה רכיבים אינהרנטיים שלו בניגוד לכוונתו של המחוקק. היקף הפריסה של חריג הטעינה והפריקה מוכרע בהתאם למבחן "החלק האינטגראלי". בכדי לקבוע האם פעולה הינה פעולת לוואי המהווה חלק אינטגרלי מפעולת הטעינה או הפריקה, יש לבחון את מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, המידה שבה פעולת הלוואי מקלה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים בין פעולת הלוואי לפעולת הפריקה או הטעינה, ולעיתים אף סמיכות בין המקום בו מבוצעת פעולת הלוואי למקום בו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה. בהתאם לכך, אין להרחיב את מושג הפריקה או הטעינה לפעולות הכנה הקודמות לפריקה או לטעינה או באות אחריהן (רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541, 560-559 (2004); רע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פ"ד נו(3) 495, 502-501 (2002)).

    יישום מבחן "החלק האינטגראלי" בענייננו מלמד כי אין לראות בתאונה והשתלשלות האירועים כפעולת לוואי של טעינת הפרופיל. כאמור, הנהג סיים את העמסת הפרופיל על מזלג הטרקטור והחל בנסיעה, אשר במהלכה הפרופיל החל להתנדנד וליפול. שלב הטעינה הסתיים והנסיעה בטרקטור אינה מהווה חלק אינטגראלי לפעולת הטעינה, שכן היא אינה נצרכת לטעינה ואינה דרושה בכדי לסיימה. המדובר בפעולה עצמאית שמטרתה שינוע הפרופיל ולא בפעולת לוואי לטעינתו. אף אם הנהג עצר לאחר מכן במטרה לאזן את הפרופיל הרי שהדבר נועד לצורך שינוע המטען לאחר שהסתיימה פעולת הטעינה ולפני שהחלה פעולת הפריקה.

28. יש לדחות גם את טענתה הנוספת של הנתבעת 2 לפיה, התאונה אירעה לאחר שהתובע ניסה לייצב את הפרופיל ויש לראות בכך "טיפול של אדם ברכב במהלך עבודתו" ועל כן נשללת הגדרת האירוע כ"שימוש ברכב מנועי". ההיגד "שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו" מתייחס ל"הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה" ואינו חל על המילים "נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה" (ר' רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדלחברה לביטוח בע"מ, פ"דנו(2) 808, 812 (2002); ת"א (חי') 11530-03-09‏ פלדגון נ' מוסך ז. שביט בע"מ, ס' 7.4 (7.11.2011)).

29. כאמור נפילת הפרופיל ארעה כתוצאה מהשימוש בטרקטור, ואירוע מעין זה נכלל בהגדרת שימוש ברכב מנועי על אף שאין לו בהכרח מטרה תעבורתית:

    "מן האמור עולה כי שימושים מסוג התרחשות, כגון התהפכות והידרדרות, נכללו בהגדרת ה"שימוש ברכב מנועי", אף שהם אינם מתיישבים על פי טיבם עם הדרישה לקיומן של "מטרות תחבורה", על שום הסיכון הטמון בהם. דרישה זו, החלה עליהם מכוחה של ההגדרה הבסיסית, יוצרת קושי מובנה ביחס אליהן. בכדי להתמודד עם קושי זה נקבע בפסיקה כי במקרים העוסקים בשימוש מסוג התרחשות ייבחן קיומה של המטרה התחבורתית בראי הקשרה של ההתרחשות, בשים לב הן לפעולה שבמהלכה אירעה ההתרחשות, והן לשרשרת הפעולות אליה היא משתייכת. מבחן זה של הקשר ההתרחשות, ממקם את ההתרחשות על רקע הפעולה או רצף הפעולות הסובבות אותה, לפי נסיבות המקרה. המבחן מנחה כי סיווגה של ההתרחשות ייעשה מתוך פרספקטיבה גמישה, רחבה או צרה לפי העניין, כאשר לעיתים יש מקום ליתן משקל לשרשרת הפעולות הרלבנטיות כמכלול, ולעיתים נדרש מיקוד בפעולה המיידית הבודדת שקדמה להתרחשות [ראו: עניין איזנברג, פסקאות 5-4 לפסק הדין; כמו כן, השוו: רע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פ"ד נו(3) 495, 502-501 (2002)]" (עניין שפסו, פסקה 20 לפסק דינו של השופט דנציגר).

30. בחינת התאונה בענייננו בהקשר של התרחשותה כמפורט לעיל מוביל למסקנה שהשימוש בטרקטור נעשה למטרות תחבורה. מכאן, שנפילת הפרופיל אירעה במסגרת שרשרת פעולות שנועדו למטרה תחבורתית, היא הובלת המטען באמצעות הטרקטור (ראו לעניין זה ע"א 3024/94 יונאי נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(5) 208, 222-221 (1997)).

31. כעת יש לבחון האם קיים קשר סיבתי בין השימוש בטרקטור לבין הנזק שנגרם לתובע. בחינת השאלה האם נזק הגוף נגרם "עקב" השימוש ברכב למטרות תחבורה, נבחנת באמצעות קיומו של קשר סיבתי, הטומן בחובו שני רכיבים - קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי (רע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ, נ' פלוני (17.3.2014) (להלן: "עניין המגן")).

32. אשר לקשר הסיבתי העובדתי, ברי כי לולא נפילת הפרופיל במהלך נסיעת הטרקטור לא היה התובע נפגע בתאונה ובנסיבות אלו מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין השימוש בטרקטור לבין פגיעת התובע.

33. המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי הינו מבחן הסיכון בשילוב מבחן השכל הישר. מבחן הסיכון מתקיים אם הסיכון שהתממש הינו סיכון שחוק הפלת"ד נועד להתמודד עמו. מבחן השכל הישר מתקיים כאשר הקשר בין השימוש ברכב לסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשותו של הנזק. מכאן, שלא יתקיים קשר סיבתי משפטי מקום בו הרכב היווה זירה בלבד להתרחשות התאונה (עניין המגן, פסקה 15).

    יישום המבחנים האמורים על המקרה שבפני מביא למסקנה כי התקיים הקשר הסיבתי המשפטי. נפילת הפרופיל מהטרקטור במהלך הנסיעה הינה אחד הסיכונים הכרוכים בפעולת שינוע מטען, סיכון הנעוץ בטרקטור מעצם טיבו ככלי רכב המשנע מטען ואינהרנטי לשימוש בו. הנסיעה בטרקטור היא שהובילה לתזוזת הפרופיל ולנפילתו, אשר בגינה נפגע התובע.

34. העולה מן המקובץ הוא כי התאונה מהווה תאונת דרכים על פי ההגדרה הבסיסית לחוק הפלת"ד.

     

    החזקה המרבה - ניצול הכוח המכני של הרכב

35. למעלה מן הצורך, ולאור טענותיהם החלופיות של הצדדים בסיכומיהם, אבחן אף את תחולתה של החזקה המרבה הקבועה בס' 1 לחוק הפלת"ד - "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

36. עניינה של החזקה בתאונות שבהן מעורב רכב רב-ייעודי, או רב-תכליתי ולרבות דו-תכליתי, בעל ייעוד נוסף על הייעוד התחבורתי, כדוגמת מקרים בהם ארעה התאונה במהלך פריקה או טעינה כאשר הרכב עומד או חונה. על הייעוד הלא תחבורתי להיות ייעוד מקורי של הרכב ונדרש כי הרכב ישמור על ייעודו המקורי בעת התאונה. החזקה מחייבת קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התאונה לכוח המכני שהרכב הפעיל במסגרת ייעודו הלא תחבורתי (ריבלין, בעמ' 314-313).

37. המבחן לקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התאונה לניצול הכוח המכני של הרכב הינו "הסיבה בלעדיה אין", דהיינו לולא ניצול הכוח המכני של הרכב, לא הייתה נגרמת התאונה (ע"א 6000/93 עיזבון קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, 669 (1996) (להלן: "עניין קואסמה")).

38. המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין התאונה לניצול הכוח המכני של הרכב הינו מבחן הסיכון, הבוחן האם הנזק שנגרם הינו בתחום הסיכון שיצר ניצול הכוח המכני לייעוד המקורי הלא תעבורתי (עניין קואסמה, בעמ' 672; ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337, 355 (2003)). על ניצול הכוח המכני להוות גורם ממשי להתרחשות התאונה (ריבלין, בעמ' 325).

39. נסיבות דומות למקרה שבפני נידונו בע"א 5919/96 רע"א 5972/95 אשטרום - חברה להנדסה בע"מ נ' רשלין, פ"ד נ(3) 697, 701 (1996), בעניינו של תובע שנפגע מקורה שנפלה ממנוף, ונפסק כי: "נזק הגוף שהוסב למשיב 1 נגרם "עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". כזכור, נפלה הקורה שעה שהמנוף הופעל על-ידי הכוח המכאני של המשאית...". וכן, בע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ,פ"ד נ(3) 475, 482 (1996) נקבע כי "תאונה היא עקב ניצול הכח המכני של הרכב, אם מטען מורם על ידי מנוף, ותוך כדי ההרמה של המטען הוא נשמט וגורם לנזק גוף".

40. בענייננו, לולא הועמס הפרופיל על המזלג והורם לגובה באמצעות הכוח המכני של הטרקטור, הפרופיל לא היה נופל ופוגע בתובע. על פי עדות הנהג, למזלג הטרקטור אין הנעה עצמית והוא מופעל על ידי המשאבה של מנוע הטרקטור (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 30-28). מכלל הראיות עולה כי הטרקטור היה מונע במועד נפילת הפרופיל (ר' הודעת הנהג לחוקרי המל"ל, בעמ' 3 שורות 20-18; תמלול חקירת הנהג על ידי חוקר הנתבעת 2, בשורות 685-683; תצהיר הנהג). מכאן, שהפעלת המזלג והעמסת הפרופיל עליו התאפשרה רק באמצעות הכוח המכני של הטרקטור, ואם לא כן לא ניתן היה להרים את הפרופיל לשם העמסתו. לפיכך, מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי.

41. אשר לקשר הסיבתי המשפטי, נראה כי שעה שמדובר בטרקטור המבצע פעולת טעינת מטען ובמסגרת זו מרים את המטען לגובה, הרי שנפילתו נמצאת בגדר מתחם הסיכון שנוצר על ידי ניצול הכוח המכני של הטרקטור במסגרת הטעינה. נפילת הפרופיל אירעה כתוצאה ישירה מכוחו המנועי של הטרקטור ולא כתוצאה מגורם מתערב אחר וניצול הכוח המכני היווה גורם ממשי להתרחשותה, ומכאן שמתקיים אף קשר סיבתי משפטי.

42. לטענת הנתבעת 2 הפרופיל נפל עקב איבוד שיווי המשקל, שעה שהורם באמצעות שיני המזלג ללא עיגון, כאשר חוסר שיווי המשקל נבע בין היתר מכך שבאחד מצדי הפרופיל קיים "וו" באורך של כשני מטרים. דהיינו לשיטתה הנפילה אינה קשורה להרמת הפרופיל וזה נפל בעת סיום פעולת ההטענה. אין בידי לקבל טענה זו. הנהג לא נחקר על טענה זו ולא עומת עמה, והנתבעת 2 לא הצביעה על כל ממצא לעיגון סברה זו. שורת ההיגיון מחייבת כי הנהג לא היה מסיים את פעולת ההטענה ומתעתד להתחיל בנסיעה אלמלא היה משוכנע כי הפרופיל הוטען כראוי, שהרי הוא לא היה מעמיד עצמו בסכנה, בשים לב לגודל הפרופיל ומשקלו המאסיבי, שהוערך על ידי הנהג בכ- 250-200 ק"ג (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 22-21).

43. המקרה שבפני אינו דומה לפסקי הדין המוזכרים בסיכומי נתבעת 2 כתמיכה לביסוס טענתה כי פגיעת התובע לא אירעה עקב ניצול הכוח המכני של הטרקטור:

    בפסק הדין בעניין קואסמה וכן בפסקי הדין בע"א 2606/97 איילון נ' גאנם, פ"ד נד(1) 297 (2002) ורע"א (י-ם) 1113/09 דחליקה נ' גולדשטיין שרותי תברואה בע"מ (25.4.2011), נידונו מקרים של נפגעים אשר ניזוקו כתוצאה מפעולה עצמאית הנפרדת לניצול המכני של הרכב, כדוגמת נגיעה בכבל חשמל, שעה שהרכב היה נייח ופגיעתם נגרמה כתוצאה ישירה לפעולה זו. נסיבות דומות נידונו אף בת"א (חי') 10249/97 בנימין נ' בנימין (2.2.1999) המצוטט בע"א 7006/97 ברקן נ' עיזבון חאג' מוסא, פ"ד נו (1) 776 (2001). זאת בשונה מענייננו, בו הפרופיל הורם למעלה כתוצאה מניצול הכוח המכני של הטרקטור, וניתק ממקומו מעצמו, ולא כתוצאה מפעולה עצמאית הנפרדת לניצול הכוח המכני.

    בדומה, בפסקי הדין ברע"א 9147/05 כלל נ' צעיר (21.8.2007) ורע"א 2616/00 אליהו נ' לחמי (27.3.2001), נידונו מקרים של נפגעים אשר נפלו ממלגזה לאחר שאיבדו משווי משקלם כאשר אין קשר סיבתי-משפטי בין הנפילה לבין פעולת המלגזה. תרומתה של המלגזה לאירוע הייתה הרמת הניזוק לגובה הרצוי, מבלי שהתקיים קשר סיבתי משפטי בין פעולת הגבהת הניזוק לבין נפילתו. זאת בשונה מענייננו, בו נפילת הפרופיל לא אירעה עקב איבוד משקל הנובע מעיגון לקוי של מזלג הטרקטור, אלא כתוצאה מהכוח ההידראולי של הטרקטור אשר באמצעותו הוחזק הפרופיל באוויר.

44. הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי הטרקטור שינה את ייעודו המקורי הואיל ועל פי רישיון הרכב מדובר בטרקטור חקלאי וזה לא נועד לשנע פרופיל מהסוג ששונע במועד האירוע.

    יש לדחות גם טענה זו; ברע"א 9996/06 ‏מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון ניסים ז"ל (22.6.2009), עמד המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין על כך ששאלת הייעוד המקורי תיבחן על פי מבחן השכל הישר ושיקול דעת שיפוטי ולא ניתן להסתפק במסמכי רישוי הרכב בלבד (ר' פסקאות 7-6 לפסק הדין).

45. ברע"א 2212/99 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לוי, פ"ד נד(2) 303, 312 (2000) צוין כי טרקטור כמשמעותו בחוק הפלת"ד הינו כלי עבודה ממונע המאופיין בכושר לגרירת מטענים, בדרך כלל לחקלאות. בענייננו אכן מצוין ברישיון הרכב של הטרקטור, כי הרכב הינו מסוג T1 טרקטור חקלאי (מוצג א' לתיק המוצגים מטעם הנתבעות 4-3). ואולם כאמור טרקטור משמש, מעצם טיבו, אף להובלת מטען. הנהג טען בתצהירו כי הטרקטור מורשה לשאת משאות וכלל לא נחקר על כך. היותו של הטרקטור כלי חקלאי אינה עומדת בסתירה לכך שהינו בעל ייעוד נוסף לשנע מטענים, וגם אם בוצעה פעולת השינוע לצורך תעשייתי ולא חקלאי, אין בכך שינוי יעוד של הטרקטור.

46. שינוי הייעוד המקורי של הרכב הינו ניצול הרכב לשימוש שלא יועד לו במקור, אף כי הייעוד המקורי עשוי להישאר בעינו. שינוי זה מתקיים מקום בו נעשה שימוש ברכב שאינו בא להגשים את ייעודו הטבעי והרגיל (ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו(3) 707, 715 (2002)). בענייננו, הכוח המכני של הרכב נוצל לצורך טעינתו ושינועו של פרופיל הברזל, אשר הינו ייעודו הטבעי והרגיל של טרקטור, המשמש כאמור להובלת מטענים או סחורות. לפיכך, השימוש לצורך ייעוד השינוע אינו מביא לשינוי הייעוד המקורי של הטרקטור ככלי עבודה המשמש לחקלאות.

47. לאור האמור, התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, על פי ההגדרה הבסיסית ולחילופין על פי החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב. לפיכך, התביעה נגד הנתבעות 4-3 נדחית. הנתבעת 2 תישא בהוצאות נתבעות 3-4 בסך 5,000 ₪.

48. מאחר ולתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה על ידי המל"ל, יגישו הצדדים תחשיבי נזק כדלקמן:

    התובע יגיש תחשיב בתוך 21 יום והנתבעים 1- 2 בתוך 21 יום לאחר מכן.

    קדם משפט נוסף יתקיים ביום 29.10.17 שעה 10:00.

     

    ניתן היום, ט"ו אב תשע"ז, 07 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.