ת"א 54749-02-13 ויטלי רובנסקי נ' יודבין ואח'

1.התובע, בשיתוף פעולה עם הנתבע, פעל לייצור מכשיר לערבוב משקאות וייבואו ארצה. המטרה הייתה להפיץ את המכשיר במכוני כושר ולקבל תשלום חודשי עבור השכרתו. הצדדים הביאו לארץ 50 מכשירים, ערכו הסכם זיכיון, וסמוך לאחר עריכתו בוטלה ההתקשרות החוזית. התובע טוען כי הנתבעים הפרו את הסכם הזיכיון ואילו הנתבע טוען כי התובע הפר את ההסכם מאחר ולא סיפק מכשירים תקינים ועליו להשיב לו את השקעתו במיזם ולפצותו בגין אבדן רווחיו.

רקע וטענות הצדדים

2.התובע טוען כי הוא הבעלים ובעל הזכויות הבלעדיות בארץ לייצור, שיווק, ייבוא והפצה של מכשיר ששמו mit-v (oxygen shake) (להלן: המכשיר). מדובר במכשיר שלטענת התובע פותח על ידו ויוצר באוקראינה וייעודו לערבל משאות בעזרת חומר הגורם להקצפת המשקה ובעזרת מעין מערבל במכשיר גורם למשקה להיות רווי בועות אוויר, פעולה אשר מתיימרת לתרום לעיכול המשקה ולהיות בעלת תכונות בריאותיות התורמות לטיפוח הגוף. (יוער כי התובע לא הציג כל תיעוד התומך בטענתו כי מדובר בפטנט מוגן בתקופה הרלוונטית, אולם עניין זה חורג מגדר המחלוקת בתובענה).

התובע, שפעל תחת עוסק מורשה בשם מסחרי "מדיק לייף", התקשר עם הנתבע 1 בהסכמות בעל פה מכוחן שילם הנתבע עבור מכשירים שיוצרו באוקראינה. באוקטובר 2012 הובאו המכשירים לארץ.

3.לאחר שכוונת הצדדים לערוך הסכם שותפות לא יצאה אל הפועל התקשרו ביום 4.12.12 בהסכם זיכיון, המהווה את הבסיס לתביעה (להלן: ההסכם). ההסכם הינו בין התובע לנתבעים, אולם חתם עליו רק הנתבע 1, בעוד זוגתו הנתבעת 2 לא חתמה על ההסכם למרות שפרטיה כלולים בו.

בהסכם הוגדר הנתבע כזכיין שיפעל להקים עסק לשיווק המכשיר במכוני כושר תחת שימוש בידע ובשם המותג של המכשיר אשר בבעלות התובע. בהסכם נקבע כי הזכיין יחזיר לתובע 50 מכשירים שאוחסנו אצלו והתובע יעביר לנתבע "כמענק בעלות" 25 מכשירים ואביזרים נלווים, (שוויו של כל מכשיר ואביזריו הנלווים הוערך בהסכם לסך של 3,000 ₪). עוד התחייב התובע להעביר 25 מכשירים נוספים לפי דרישת הזכיין. תמורת הזכות להפיץ בבלעדיות את המכשיר למכוני כושר וספורט וקבלת שירות אספקת מוצרים ותיקונים מהתובע, התחייב הנתבע בסעיף 5.1 להסכם לשלם לתובע 500 ₪ לחודש בגין כל מכשיר שיוצב בפועל במכוני הכושר, ולדווח לתובע על הצבת המכשיר. הפרת התחייבות זו כרוכה בהסכם בפיצוי מוסכם, שהוגדר כקנס, בסך של 5,000$. בהסכם הוטלו חיובים אחרים על הזכיין שתכליתם לדאוג ששיווק המוצר יתקיים כסדרו. נקבע במבוא להסכם כי לזכיין לא ניתנה התחייבות ביחס להיקף מכירות צפויות וסעיף 5.11 קבע כי עם החתימה אין לנתבע טענות כלפי התובע שמקורן בפעילות הצדדים טרם חתימת ההסכם. סעיף 12 להסכם קובע פיצוים מוסכמים, שסכומם לא הוגדר בהסכם, למי שהפר את ההסכם בעוד חברו מוכן לקיימו.

4.התובע לא תיאר בתביעתו את הרקע לעריכת ההסכם וטען כי עד ליום 18.1.13 העביר לנתבעים 31 מכשירים תקינים. לטענתו לא קיבל דיווח על הצבת המכשירים ולאחר תשובת הנתבעים בה הלינו על מכשירים לא תקינים, נשלח מכתב התראה ביום 12.2.13, טרם ביטול הסכם הזכיינות. סמוך לאחר מכן הוגשה התביעה הכוללת סעד של ביטול ההסכם ותביעה לפיצויים.

נטען כי הנתבעים הפרו את הסכם הזיכיון באי דיווח ותשלום על המכשירים שהוצבו והפרות נוספות. על כן נדרשו הסעדים הבאים:

סך של 40,000 ₪ בגין דמי השימוש במכשירים (לא צורף תחשיב לדרישה זו). פיצוי בסך 15,000$ בגין הצבת מכשירים ללא דיווח (במכולת כוכב הצפון באשקלון ושליחת שני מכשירים לרוסיה). בנוסף נתבע סך של 50,000 ₪ בגין נזק תדמיתי וזאת "ללא הוכחת נזק".

5.הנתבעים טענו כי ניהלו עם התובע עסק משותף לייבוא ושיווק המכשירים. במסגרת התקשרות זו העביר הנתבע לתובע סך של 150,000 ₪ לצורך רכישת 50 מכשירים ואביזרים נלווים. נטען כי עם הגעת המכשירים לארץ התברר כי אינם תקינים והתובע התחייב כי יכול לדאוג לתיקונם, לייבא מכשירים נוספים, בכפוף להשקעה נוספת של הנתבע. לטענת הנתבע, עקב סירובו להשקעה נוספת נערך הסכם הזכיינות, על בסיס התחייבות התובע לספק 25 מכשירים תקינים, מאחר והצדדים ידעו בעת עריכת ההסכם כי חלק מהמכשירים אינם תקינים.

נטען כי הנתבע ניסה לשווק את המכשירים לבתי עסק שונים ובמעט העסקים בהם הוצבו התברר במהרה כי הפסיקו לפעול והמכשירים הוחזרו לנתבע. נטען כי התובע לא פעל לתיקון המכשירים ולמעשה הפר את ההסכם בכך שלא סיפק מכשירים תקינים. בסיכומיהם טענו כי אין להטיל חבות על הנתבעת 2 שלא חתמה על ההסכם, טענה אשר לא בא זכרה בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד בה טענו טענותיהם במאוחד כמי שחתמו יחדיו על הסכם הזכיינות.