ת"א 54936-07-13 כהן-דוראס נ' רם ואח'

לפני בקשה לתשלום תכוף.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.5.11 כשהיא נוסעת באוטובוס שהתנגש במשאית שנסעה לפניו. פגיעתה של התובעת לא היתה גופנית אלא פגיעה נפשית ולצורך קביעת הנכות מונתה ד"ר דורסט אשר קבעה כי מדובר במקרה קשה של פוסט טראומה "מובהקת וחמורה על סממניה השונים". המומחית קבעה נכות בשיעור 50% שמתוכם 40% משוייכים לתאונה. המומחית קבעה כי בשלב זה לא ניתן לקבוע האם מדובר בנכות צמיתה והיא המליצה על טיפול משולב פסיכיאטרי ונפשי למשך שנתיים ולאחריהם תיקבע נכות צמיתה. בעקבות חוו"ד זו הופסקה התובענה על ידי כב' הרשם הבכיר בן שלו, ולאחר מכן הוגשה בקשה לתשלום תכוף.

התובעת טוענת כי מאז התאונה כמעט לא עבדה. כל ניסיונותיה למצוא עבודה עלו בתוהו ועבודות שמצאה נמשכו לזמן קצר בלבד והכל בשל מצבה הנפשי כתוצאה מהתאונה. התובעת טוענת גם כי קודם לתאונה עבדה, למרות שהדבר לא מקובל במגזר ממנו באה (המגזר הדתי לאומי), במקביל לסיום השירות הלאומי והלימודים. התובעת מבקשת איפוא לקבוע לה תשלום תכוף לתקופה שמאז התאונה ועד המועד הבא בו היא אמורה להיבדק על ידי המומחית, כאשר טענתה היא שהפיצוי צריך להיות מחושב לפי שכרה קודם לתאונה כ- 4,000 ₪ לחודש כפול מספר החודשים מאז התאונה ובסה"כ כ- 250,000 ₪ בנוסף לעלות טיפולים.

הנתבעת טוענת כי אין לתת תשלום תכוף כלל בשל כך שהתובעת לא צרפה דבר להוכחת הוצאותיה. בנוסף לאמור, אין לתת תשלום תכוף בגין העבר. לכל האמור יש להוסיף שהתברר שהדברים שמסרה התובעת למומחית ושבגינם, בין היתר, נקבעה הנכות התבררו כלא נכונים או בלתי מדוייקים.

ראשית, התברר שהתובעת עבדה במספר עבודות גם לאחר התאונה ואלה לא הוצהרו על ידה ולא צורפו מסמכים לגביהם.

שנית, המומחית ציינה בחווה"ד, כאחד הגורמים לקביעת הנכות הזמנית את חוסר יכולתה של התובעת ליצור קשר זוגי משפחתי, בעוד שהתברר שכחודשיים לאחר הבדיקה אצל המומחית, התובעת נישא לבן זוגה.

בהתחשב בטענות הצדדים ותוך שאני מביא בחשבון שהמטרה של תשלום תכוף היא מתן סעד מהיר לנפגע שמטה לחמו נשבר והוא זקוק לסיוע מיידי כדי לעמוד על רגליו. כאשר הקביעות בשלב זה לא מהוות מעשה בית דין ואין מקום בשלב זה לבצע בירור נרחב ויסודי של טענות הצדדים ובכללם טענות ההגנה כולל הטענות בדבר מסירת נתונים שאינם מהימנים למומחית, טענות שעדיין יש לבררן וסביר להניח שהדבר ייעשה במסגרת חווה"ד הסופית ופסה"ד שינתן בעקבות כך. וכאשר יש להביא בחשבון מחד, שהתובעת לא מסרה נתונים על הוצאותיה ומאידך, מעדותה עולה כי אכן היתה פגיעה ממשית ביכולת ההשתכרות שלה לאחר התאונה בענין זה יש לציין שהתובעת היתה עסוקה בלימודים עד השנה האחרונה כאשר ממילא במצב כזה יכולת העבודה וההשתכרות פוחתת לעומת מי שאינו עוסק בלימודים. וכאשר אני מביא בחשבון כי למרות המלצותיה של המומחית, היום, כשנה לאחר הבדיקה אצלה, התובעת טרם התחילה בקבלת טיפולים לפי המלצת המומחית, אמנם התובעת נתנה הסבר לפיו אין מטפלת באזור בו היא מתגוררת אלא מטפלים זכרים בלבד והיא לא הולכת אליהם ואולם ברור שיש בכך כדי להחמיר או לפחות לא לשפר את מצב התובעת, אני בדעה שיש לקבוע תשלום תכוף שיביא את כל האמור בחשבון. יש לציין עוד כי למרות שלא סביר שיקבע בתיק זה, בסיומו של ההליך, שאין מקום לפיצוי או שהפיצוי יהיה נמוך מהתשלום התכוף, המחוקק מצא פתרון גם לסוגיה זו (סעיף 5 ז'), כך שאם ביהמ"ש סבור שיש מקום לפיצוי אין מקום לשלול אותו רק בשל האפשרות האמורה.

כאמור, בהתחשב בכל האמור יש מקום לקבוע סכום גלובלי לפיצוי שיש בו גם התחשבות בשיעור הגבוה של הנכות והשלכותיה ולפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תשלום תכוף בסך 50,000 ₪ + שכ"ט עו"ד על סכום זה. סכום זה יהווה תשלום תכוף שמועדו עד המועד הצפוי לבדיקה חוזרת על ידי המומחית (יוני – יולי 2016).

היה והתובעת תתחיל לקבל טיפול כפי שהמליצה המומחית בחווה"ד, ותהיה הצדקה לכך שהטיפול לא ימומן על ידי קופ"ח או במסגרת אחרת של הרפואה הציבורית, היא תהיה רשאית להגיש בקשה לענין השתתפות הנתבעת בתשלום עבור הטיפול בלבד, עוד קודם למועד הנ"ל.