פלוני נ' לביטוח רכב הפול ואח'

צדדים שלישיים: 

1. גט מוטו פיקס בע״מ

2. ד.מ.

3. י.ח

פסק דין

ההליך, הצדדים

1. ביום 20/4/2019 אירעה תאונת דרכים קטלנית, בה נהרג המנוח, צעיר יליד 1995, בעודו רוכב על אופנוע מסוג סאן יאנג שפרטיו בכתב התביעה (להלן: "התאונה", "האופנוע"). עניינו של ההליך - תביעת יורשי עזבונו של המנוח (להלן: "התובע"), שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2. הנתבעת 1 ביטחה את האופנוע בו נהג המנוח בעת התאונה בפוליסת ביטוח חובה כדין, שתוקפה על פי התאריכים הנקובים בה (25/12/2018 עד 21/12/2019), ומועד התאונה בתוכם (להלן: "המבטחת"; "הפוליסה").

3. המנוח קיבל לשימושו את האופנוע הנ"ל מצדדים שלישיים, במסגרת התקשרות מסחרית שפרטיה להלן. יחד עם האופנוע נמסרה לידיו הפוליסה הנדונה.

4. לשיטת המבטחת, הפוליסה שהוצאה מטעמה לא מכסה עסקה של השכרה, להבדיל מחכירה; לטענתה, ההתקשרות בין המנוח והצדדי ם השלישיים הייתה השכרה קצרת טווח.

5. לנוכח טענת המבטחת להעדר כיסוי ביטוחי בפוליסה לשימוש שעשה המנוח באופנוע הנדון, התביעה הוגשה גם נגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית").

6. קרנית, מצידה, הגישה הודעה כנגד צדדים שלישיים. צד ג' 1 היא חברה להשכרה וליסינג של כלי רכב דו גלגליים (להלן: "גט מוטו" או "החברה"), עמה התקשר המנוח וממנה הוא קיבל לידיו את האופנוע. צד שלישי 2 (להלן: "מ.ד") וצד שלישי 3 (להלן: "י.ח"), הם מנהלים משותפים בחברת גט מוטו.

   רקע ועובדות

7. אין חולק בין הצדדים המנוח קיבל לשימושו מחברת גט מוטו את האופנוע מושא התביעה ואת מסמך הפוליסה הנ"ל, 12 יום לפני התאונה.

8. עוד אין מחלוקת ביניהם שביום 7/4/2019, טרם פנייתו לחברת גט מוטו, רכש המנוח אופנוע חדש מסוג R3 ימאהה מחברת "מטרו מוטורס" (להלן: "האופנוע החדש"), והוא היה אמור לקבלו בתוך כ-14 ימי עסקים. הזמנה זו לא בוטלה על ידי המנוח עובר לתאונה. ביטולה נעשה אחרי שנהרג בה, על ידי אחיו.

9. ביום 8/4/2019, יממה לאחר הזמנת האופנוע החדש, פנה המנוח לחברת גט מוטו. בעקבות התקשרות עמה בהסכם בכתב, המנוח קיבל לידיו אופנוע מסוים, שהוחלף כעבור שבוע, ביום 15/4/2019, עקב תקלה בו. האופנוע החלופי, היה זה שעליו המנוח רכב במועד התאונה.

10. הצדדים חלוקים ביניהם, הן בשאלת החבות (במישור הכיסוי הביטוחי) והן בשאלת הנזק. על רקע הטענה להעדר כיסוי ביטוחי, עיקר המחלוקת במישור החבות, נוגעת לסיווג ההתקשרות בין המנוח לצד ג' – האם מדובר בעסקת חכירה או בעסקת שכירות. עיקר המחלוקת במישור הנזק, נוגע לפוטנציאל ההשתכרות של המנוח ולבסיס השכר הנכון לחישוב הפסדי ההשתכרות שלו לעבר ובשנים האבודות, לנוכח פטירתו בלא עת.

11. מטעם התביעה הוגשו תצהירי אם המנוח וכן חבר של אחיו ושלו, מר ט.ח (להלן: "החבר"); בהמשך, הוגש גם תצהיר אחיו א.ב (להלן: "האח"); זאת, לאחר שבין מועד הגשת התצהירים למועד ההוכחות, למרבה הצער, האם נפטרה. תצהיר האם המנוחה הוצא מהתיק, בהסכמת הצדדים (ראו בפרוטוקול מיום 3/11/22, ש' 18-16, וכן בעמ' 20 ש' 7-1 ובעמ' 20 ש' 25-18)) ואינו משמש ראיה. האח והחבר נחקרו על תצהיריהם.

    מטעם המבטחת, הצהירה ונחקרה גב' מ.ב, מנהלת מחלקת החיתום של החברה (להלן: "נציגת המבטחת"). עוד העיד מטעמה עובד של גט מוטו, מר א.י, שזומן על ידה (להלן: "עובד גט מוטו"). בנוסף, העידה המבטחת את החוקר א.מ (להלן: "החוקר"), שנשלח מטעמה כדי לנסות לבסס את טענתה ביחס לאופי ההסכם שנכרת בין המנוח לגט מוטו.

    מטעם הצדדים השלישיים הצהירו ונחקרו צדדי ג' 2 ו-3.

    כל הצדדים הגישו תיקי מוצגים.

    עיקר טענות הצדדים

    תמצית ועיקר טענות התובע

12. לטענת התובע, לא היה סביר לצפות מהמנוח לבדוק את סיווג הביטוח בפוליסה שנמסרה לו; בנסיבות העניין, הגיוני שהוא יניח שקיבל אופנוע עם ביטוח בתוקף, וכי לא הייתה סיבה לחשוד אחרת.

     

13. עוד לטענתו, המבטחת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח שהפוליסה לא תאמה את מטרות החכירה; מהראיות הרבות שהוצגו, דוגמת סוג הרישיון בו אחז המנוח, הציוד הנלווה שרכש מגט מוטו והנוסח המפורש של ההסכם עליו הוא חתם, עולה בבירור שהמנוח חכר את האופנוע ולא השכיר אותו; לפיכך אין להתיר למבטחת להסיר את הכיסוי הביטוחי.

14. מוסיף התובע וטוען שאין הצדקה להחריג את זכות המנוח לפיצוי לפי סעיף 7 לפלת"ד, משלא נטענה, קל וחומר לא הוכחה, תרמית או קנוניה.

15. באשר לפוטנציאל ההשתכרות, לשיטת התובע, המנוח היה צפוי להשתכר סכום חודשי המגיע כדי שילוש השכר הממוצע במשק. יתר טענותיו במישור הנזק, תיבחנה בפרק הרלבנטי.

    תמצית ועיקר טענות המבטחת

16. לטענת המבטחת, ההסכם שנכרת בין המנוח לגט מוטו לא משקף את המהות האמיתית של העסקה, שעל פי הראיות הייתה שכירות לטווח קצר, וחייבה פוליסה מורחבת שונה מזו הקשורה בעסקת החכרה; הואיל ופוליסת הביטוח שהוצאה למנוח לא כיסתה השכרה, המבטחת לא חבה בפיצוי בגין התאונה.

17. לשיטת המבטחת, ניתן למצוא תימוכין לעמדתה בדבר סיווג העסקה כשהשכרה, בטפסים עליהם חתם המנוח בעת קבלת האופנוע, בהם צוין כי מועד ההחזרה הוא חודש מיום המסירה, ובכך שבחוזה הליסינג אין קנס יציאה. עוד לשיטתה, נתן למצוא גם בתצהיר אמו של המנוח תימוכין לכך שמדובר בעסקת שכירות, כאשר העובדה שהאם ז"ל לא נחקרה, תשפיע על המשקל שיש לייחס לתצהירה, אך לא על עצם קבילותו. בכל הנוגע לטענה זו, אבהיר כבר עתה שדינה להידחות ומוטב היה לולא הועלתה; לא זו בלבד שהתצהיר הוצא מהתיק בהסכמה עוד ביום 3/11/22 (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 18-16); שוב ושוב חזרה המבטחת במהלך הדיון למסמך זה ובית המשפט נאלץ להתייחס לאי קבילותו כראיה (ראו בפרוטוקול הדיון מיום 22/2/23 עמ' 20 ש' 5 עד עמ' 13 ש' 23); ראוי היה שהדבר לא ישנה בסיכומיה.

18. מוסיפה המבטחת וטוענת, שאין בעצם העובדה שהמנוח רכש מגט מוטו קסדה, סבל וארגז, כדי ללמד שהיה מדובר בחכירה, שהרי א.י העיד שכאשר הלקוח מחזיר אופנוע שכור הוא יכול לפרק את הציוד; לכן, לא הייתה מניעה מפני שימוש בציוד גם באופנוע החדש שרכש המנוח.

19. בנוסף, טוענת המבטחת שעולה מעדות החוקר, אשר נשלח לביצוע עסקת שכירות קצרת טווח וקיבל אופנוע עם פוליסת ביטוח שלא מכסה השכרה, כי אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בהתנהלות שיטתית מצדם של הצדדים השלישיים.

20. כמו כן, טוענת המבטחת שאין לקבל את טענת קרנית וגט מוטו לפיה מסירת פרט מידע לא מדויק בהצעת המחיר של הפוליסה תגרור קנס, להבדיל מהפקעת הכיסוי הביטוחי; השאלה

     

     

21. האם האופנוע יועד להשכרה או לחכירה אינה שאלת חיתום רגילה, אלא עניין מהותי היורד לשורש הכיסוי, ובהצעת הביטוח מושא ענייננו, צוין במפורש שהאופנוע לא ישמש להשכרה.

22. המבטחת חולקת על טענות התובע ביחס לבסיס השכר לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות של המנוח וביחס ליתר ראשי הנזק. התייחסות לכך תעשה בפרק הרלבנטי.

    תמצית ועיקר טענות קרנית

23. קרנית טוענת שהמבטחת לא עמדה בנטל להוכחת קיומו של חריג בפוליסה הפוטר אותה מנשיאה בחבות; עמדת המבטחת לפיה הלכה למעשה המנוח וגט מוטו התקשרו בעסקת השכרה לטווח קצר שאינה מכוסה בפוליסה, סותרת את נוסחו הברור של ההסכם הכתוב שנחתם ביניהם ואת האינדיקציות הברורות התומכות במסקנה לפיה המדובר היה בחכירה.

24. עוד טוענת קרנית שגם אם יקבע, בניגוד לעמדתה, שבעת התאונה עשה המנוח שימוש באופנוע במסגרת עסקת שכירות קצרת טווח, עדיין מוטלת על המבטחת חובת פיצוי, שכן לפי סעיף 9 לפוליסה התקנית, תשובה לא מדויקת בעת כריתת החוזה תביא רק להקטנת הפיצויים שישולמו; לכן, במקרה כזה, המבטחת תהא רשאית לגבות מהמבוטחת, גט מוטו, פיצוי מוסכם.

25. מוסיפה קרנית וטוענת שאין לקבל את טענת המבטחת, על פיה לא מדובר בהקשר זה בשאלת חיתום "רגילה", אלא בעניין מהותי; שכן, לא זו בלבד שטופס ההצעה לא כולל הבחנה כזו; האמור אף עומד בניגוד ברור לתכלית הסוציאלית של חוק הפלת"ד.

26. לשיטת קרנית, לחילופין, דין התביעה נגדה להידחות, גם מן הטעם שלא התקיימו התנאים המצטברים בסעיף 7א לחוק הפלת"ד; זאת, משום שלא ניתן לומר שהמנוח נהג או השתמש באופנוע ביודעו שאין לו פוליסת ביטוח תקפה. לחילופי חילופין, דין הודעתה לצדדים שלישיים להתקבל, מתוקף היותם של אלה בעלי האופנוע, שהתירו למנוח לעשות בו שימוש ללא פוליסה תקפה, כך שעומדת לה זכות חזרה כלפיהם.

27. בכל הנוגע למחלוקת בסוגיית הנזק, מצטרפת קרנית לטענות של המבטחת.

    תמצית טענות הצדדים השלישיים

28. הצדדים השלישיים טוענים שיש אינדיקציות רבות לכך שבנסיבות העניין היה מדובר בעסקת חכירה; המבטחת לא עמדה בנטל להוכיח שהחוזה שנכרת בין המנוח לבינם פיקטיבי, וכי היה מדובר בהשכרה לתקופה קצרה, בשונה מקביעתו הברורה של ההסכם. עוד לטענתם, גם לו הורם הנטל, לא היה בכך כדי לשלול כיסוי ביטוחי, כי אם להביא, כטענת קרנית, לזכאות המבטחת לפיצוי מוסכם מגט מוטו, בהתאם להצעת הביטוח וסעיף 9 לפוליסה התקנית.

29. בסוגיית הנזק, גם הצדדים השלישיים מצטרפים לטענות המבטחת.

     

    דיון והכרעה

    המחלוקת בשאלת סיווג העסקה

30. הצדדים נחלקו, כאמור, בשאלה האם העסקה שבה התקשר המנוח עם גט מוטו בקשר עם האופנוע, הייתה חכירה או השכרה.

31. דומה שאין צורך להכביר מילים אודות הקושי האינהרנטי בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים במעמד ההתקשרות בהסכם, בפרט בנסיבות בהן הוא נבחן בדיעבד מבלי שצד מרכזי בעסקה יכול להעיד בעניין, כאן בנסיבות טרגיות. עם זאת, קשה ככל שיהא, ראוי שהניסיון להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, יחל במסמכים שנשתמרו. בהקשר זה, בנסיבות ענייננו, בראש ובראשונה יש לתת את הדעת ללשון ההסכם שנכרת בין גט מוטו למנוח ביום 8/4/2019; כותרתו "חוזה חכירה במודל תפעולי לדו גלגלי", ולכל אורכו הוא נוקט בלשון "חכירה"; כך למשל בסעיפים 1, 2, 3, 8: דמי החכירה נקבעו בשיעור חודשי (סעיף 2), ותקופת החכירה נקבעה ל"24 חודשים ללא קנס יציאה" (סעיף 8). אף בהמשכו של ההסכם, תחת פירוט תנאים הכללים וההגבלות, ננקטה לשון של חכירה ולא השכרה.

32. לאחר בחינת כלל הראיות, התרשמתי שלא ניתן לקבוע בענייננו, שהצדדים התקשרו בעסקת שכירות קצרת מועד, באופן העומד בניגוד לנוסח ההסכם שנחתם ביניהם. אנמק.

33. ראשית, המועד בו התקשר המנוח בעסקה עם גט מוטו, היה מאוחר למועד הזמנת האופנוע החדש על ידו, ולמרות זאת הוא חתם על הסכם שכותרתו "חוזה חכירה". מכאן, לא ניתן לשלול באופן סביר ומתקבל על הדעת, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, שהמנוח התכוון לעשות שימוש מקביל בשני האופנועים; למשל - אחד לצרכיו העסקיים והשני לצרכים פרטיים, וכי לכן הוא לא ביטל את ההזמנה. כך, במשך כמעט שבועיים ועד שנהרג.

34. שנית, נפח המנוע של האופנוע החדש שנרכש על ידי המנוח, לפני העסקה עם גט מוטו, היה של 320 סמ"ק; מדובר היה אפוא בנפח כבד ביחס לזה של נפח של האופנוע מושא ההליך שהיה מעורב בתאונה דנן, ששיעורו רק 125 סמ"ק, התואם למעשה את סוג רישיון הנהיגה שהיה למנוח; ראו בהקשר זה את עדות האח (בעמ' 17 ש' 1-5 וכן בעמ' 32 ש' 4-9 לפרוטוקול מיום 3/11/22). משמע, המנוח לא יכול היה לנהוג באופנוע החדש והכבד שרכש, לפני שיבצע הליך של הוצאת רישיון מתאים, הכולל מספר שיעורי נהיגה ומבחן רישוי (עדות האח, שם בעמ' 32 ש' 9), וכלל לא הוכח שהמנוח התחיל בתהליך כזה. עובדה זו תומכת בכך שגם לאחר קבלת האופנוע החדש, האופנוע שהמנוח שכר מגט מוטו היה נחוץ לו, באופן המתיישב יותר עם המסקנה שהיה מדובר בעסקת חכירה, מאשר עם עסקת שכירות קצרת מועד.

35. שלישית, הוברר שהמנוח רכש ציוד עבור האופנוע שקיבל מגט מוטו, בסכום לא מבוטל של 1,970 ₪; ציוד זה כלל בין היתר סבל וארגז שנטען (ולא נסתר) שהם לא התאימו לאופנוע החדש שהוא רכש לפני כן (ראו לעניין זה את עדות צד שלישי 3 בפרוטוקול מיום 22/2/23, בעמ' 57 ש' 18-21). אדרבא, הנ"ל העיד שבעוד שעקרונית עסקת השכרה כוללת ציוד כזה, הרי שבמסגרת עסקת חכירה, מקובל שהאופנוע מגיע בלעדיו (ראו את עדותו בפרוטוקול הנ"ל, עמ' 22 ש' 10-13; עמ' 24 ש' 9-18; עמ' 25 ש' 1-3; עמ' 26 ש' 24-26, עמ' 27 ש' 9-14 עמ' 28 ש' 4-6). הדעת נותנת אפוא, שאם המנוח הוציא הוצאה בשיעור כה גבוה, עבור ציוד שלא הוכח שהוא יכול היה לשמש אותו גם באופנוע החדש, סביר שהוא תכנן להשתמש באופנוע של גט מוטו למשך תקופה לא מבוטלת.

36. רביעית, מקובלת עליי הטענה שהמחיר שהמנוח שילם לגט מוטו עבור השימוש באופנוע (2,440 ₪ לחודש), תואם עסקת חכירה, ולא עסקת השכרה. כך, העיד הצד השלישי 3 שמחיר לחודש שכירות גבוה ממשמעותית מזה החל בחודש חכירה (עדותו בפרוטוקול הנ"ל, עמ' 23 ש' 16-19). ראו גם שחוקר המבטחת, שילם עבור השכירות מחיר גבוה משמעותית מזה ששילם המנוח.

37. עוד באותו ענייין, אין בידי לקבל את הטענה שהעדר קנס יציאה במסגרת ההתקשרות בין המנוח לגט מוטו, מעיד על כך שמדובר בהשכרה. לא זו בלבד שעצם הקביעה לפיה לא יחול קנס יציאה מצוינת בהסכם תחת המילים "תקופת חכירה"; גם מבחינה מהותית, מצאתי את הסברו של צד שלישי 3 לפיו יתכנו חוזים ארוכי טווח ללא קנסות, משכנע והגיוני; וכך הוא אמר: "חוזי ליסינג, יש להם קנסות יציאה, לפעמים יש קנסות בגובה 3 חודשים, לפעמים בגובה חודשיים ולפעמים אין בכלל. הדבר הזה נתון למשא ומתן, עם כל לקוח ולקוח. גם כיום. יש הרבה מאוד אנשים או שהם פותחים עסק חדש, או שהם מפחדים להתחייב ולכן, כחלק מהשיקולים העסקיים בעסקאות מסוימות אנחנו מציעים עסקאות ללא קנס יציאה" (עדותו בפרוטוקול הנ"ל, עמ' 45 ש' 33- עמ' 29 ש' 4).

38. זאת ועוד. אף אין בידי לקבל את הטענה שחתימת המנוח על הסכם חכירה נועדה לחסוך ל"גט מוטו" את תשלום הפרמיה המורחבת להשכרה. לא זו בלבד שהמבטחת ויתרה על הטענה לקנוניה או תרמית ביחס למנוח (ראו את האמור בפרוטוקול הדיון מיום 3/11/2022 עמ' 21 ש' 2-4); טענה מסוג זה, המצריכה עמידה ברף ראייתי גבוה (ראו נספח א' לסיכומי קרנית, שמיותר להוסיף עליו), לא הוכחה כהוא זה על ידי מי מהצדדים להליך - לא במישור מערכת היחסים שבין המבטחת לצד שלישי, ואף לא במערכת היחסים מכוח ס. 7 לחוק הפלת"ד, שבין עזבון המנוח לבין קרנית.

39. לא רק זו אף זו. איני מקבלת גם את טענת המבטחת, הגורסת שהעובדה שניתן היה להוזיל את פוליסת הביטוח כשמדובר בחכירה המיועדת לנהג ספציפי, בעוד שבפוליסה שנמסרה למנוח נכתב שגם כל משתמש ברכב בהיתר רשאי לנהוג, מרמזת שהיה מדובר בעסקת השכרה. לדידי, אין בעובדה שתיתכן פוליסה זולה יותר, כדי להעיד שהפוליסה הקיימת לא תואמת את העסקה שנרקמה בין הצדדים.

40. בנוסף, המבטחת מייחסת משקל רב לטפסים עליהם חתם המנוח בעת קבלת האופנוע; הן זה הראשון שהוחלף בעקבות תקלה והן זה השני שעליו הוא רכב במועד התאונה, בו צוין מועד החזרה מדויק, בתוך חודש מיום המסירה (8/5/2019) תוך ציון שעה מדויקת. לגישת המבטחת, האמור בהם סותר את הסברה שהיה מדובר בעסקת חכירה ארוכת טווח, ותומך בגישתה שהיה מדובר בשכירות קצרת מועד, שסופה חודש ימים מהמועד בו החלה. לכאורה, ניתן לטעון שאין הסבר מניח את הדעת מדוע לקוח החותם על הסכם חכירה, מקבל במעמד קבלת האופנוע טופס מסירה התואם על פניו עסקת שכירות; אולם, המבטחת, מסיבות השמורות עמה, נמנעה מלשאול על כך את העד הרלוונטי ביותר לעניין, צד שלישי 3, במהלך חקירתו; זאת, למרות שהוא זה שביצע מטעם החברה את ההתקשרות מול המנוח; היא בחרה, מטעמיה, להפנות שאלות בעניין דווקא לצד שלישי 2, שהעיד שהוא לא נכח ולא היה מעורב בהתקשרות (ראו למשל בעמ' 70 ש' 6-5; עמ' 71 ש' 30-29 לפרוטוקול הנ"ל); שאלות בנושא הופנו גם לעובד של גט מוטו, שהבהיר, באופן מעורר אמון, שבחלוף הזמן אינו יכול לזכור פרטים ביחס לשימוש בטופס הנדון (עדותו בפרוטוקול מיום 10/5/23, עמ' 27 ש' 21-25 וכן בעמ' 28 ש' 18).

41. חזקה היא שככלל, הימנעות מהגשת ראיות או העדת עדים רלוונטיים נובעת מההערכה שלו הובאו, הם היו תורמים דווקא לחיזוק גרסת הצד היריב (ראו: ע"א 10467/08 חג'אזי נ' עיאס (3.11.2010); ע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' אבילפזוב (7.9.2009); ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615-614 (1993)). בהתאם לכך, הימנעות המבטחת מחקירה רלבנטית בהקשר זה תיזקף לחובתה (ראו גם: רע"א 7143-21 אריה בוריסי נ' יחזקאל קרטין (4/12'2022); ע"א 78-04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 32 (2006); ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991)).

42. הנה כי כן, בבואי להתחקות אחר סיווג ההתקשרות בין הצדדים בנסיבות העניין, ברי שניתן משקל רב יותר לנוסח הברור של ההסכם, עליו חתומים שני הצדדים לו, על פני טופס בודד שנמסר למנוח יחד עם האופנוע, ואשר פשרו לא בורר במסגרת ההליך באמצעות עדים רלוונטיים שיוכלו לשפוך אור על הסוגיה.

43. בשולי הדברים, אציין שלא מצאתי כי עדות החוקר מעלה או מורידה בענייננו; התרשמתי שהעובדה שהוא ביקש להתקשר בעסקת השכרה וקיבל לידו אופנוע עם פוליסה שלא מכסה השכרה, לא רלוונטית; דעתי היא שאין בה כדי להעיד דבר אודות נסיבות התקשרותו של המנוח עם הצדדים השלישיים במועד ותקופה שונות לחלוטין; אני אף מוצאת שאין בהתקשרות זו של החוקר, כדי לבסס "דפוס פעולה עקבי".

44. בדומה, אף לא מצאתי תרומה לצורך הכרעתי, בעדותה של נציגת המבטחת; זו לא הייתה שותפה לעריכת הצעת הביטוח שקיבלה חברת גט מוטו, ולא ידעה לספק פרטים אודותיה. גם את אי העדת עורכת הצעת הביטוח הרלבנטית על ידי המבטחת, יש מקום לזקוף לחובתה.

45. מכל האמור, באתי לכלל מסקנה שהמנוח והצדדים השלישיים התקשרו בעסקת חכירה, כך שהביטוח הנדון היה תקף בעת התאונה ועל המבטחת לפצות את עזבונו.

    התוצאה היא אפוא שהתביעה כנגד המבטחת מתקבלת, התביעה נגד קרנית נדחית, וכפועל יוצא מכך, נדחית גם ההודעה לצדדים שלישיים.

46. נוכח קביעתי האמורה מתייתרת השאלה הנוגעת לכיסוי מופחת, לאורו של סעיף 9 לפוליסה התקנית ואף מתייתר הצורך לדון בטענתה החלופית של קרנית לפיה העיזבון אינו זכאי לפיצוי באשר לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 7א' לחוק הפלת"ד.

47. למרות זאת ולמעלה מן הדרוש, אבהיר שאלמלא המסקנה אליה הגעתי כאמור לעיל בדבר חבות המבטחת, הייתי מבהירה שמצאתי כי דין טענות קרנית וצדדים שלישיים להתקבל בכל הנוגע לתחולת סעיף 9 לפוליסה התקנית, שמכוחו, לכל היותר, רשאית הייתה המבטחת לגבות מהמבוטחת פיצוי מוסכם, אך אינה רשאית להתנער מהכיסוי הביטוחי. זאת, מהטעמים המפוטים בסיכומיהם (סעיפים 98-92 לסיכומי קרנית וסעיפים 62-28 לסיכומי הצדדים השלישיים) היפים בעיני וכדי לא להאריך, שלא לצורך, לא אחזור עליהם.

48. לא כך באשר לטענת קרנית לפיה העזבון לא זכאי לפיצוי מכוח סעיף 7א' לחוק הפלת"ד. אלמלא המסקנה בדבר חבות המבטחת, כאמור לעיל, הייתי מבהירה שמצאתי שדין טענה זו להידחות מכל וכל. המנוח חתם על הסכם ארוך טווח עם הצד השלישי, התחייב עבורו בתשלום חודשי ואף רכש ציוד שעל פני הדברים, לא יוכל לשמשו עבור הכלי האחר שרכש לפני כן; מכל אלה, הגעתי כאמור למסקנה שכוונתו הייתה לעשות באופנוע שימוש ארוך טווח; במכלול הנסיבות, נקבע שלא סביר בעיני כי המנוח ידע או שהוא היה צריך לדעת שיש אפשרות בדבר העדר כיסוי ביטוחי לאופנוע שחכר מצדדים שלישיים; הטענה בדבר פיקציה או תרמית מצד המנוח (או הצדדים השלישיים) לא הוכחה כהוא זה.

    הנזק

49. המנוח, שהיה יליד 1/3/1995, נהרג בתאונה ביום 20/4/2019 כשהוא כבן 24, רווק ללא תלויים. אין חולק שחישוב הנזק צריך להיעשות על פי העיקרון שנקבע בע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא(1) 325 (2006) (להלן: "הלכת פינץ"), שעסקה באופן חישוב הנזק ב'שנים האבודות' שנגרעו מתוחלת חייו של אדם שנפטר ללא עת.

50. מהראיות עולה שמקור פרנסתו העיקרי של המנוח עובר לתאונה, היה שותפות בחברה המפעילה פאב (להלן: "הפאב"); החברה הוקמה בשנת 2017 ותחילת הפעילות 2018, דהיינו - בשנה שלפני התאונה. המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה, עוסקת בבסיס השכר לחישוב הפסדי ההשתכרות שלו באותן 'שנים אבודות'.

51. התובע טוען בהקשר זה, שפוטנציאל ההשתכרות של המנוח, עולה לאין שיעור על הכנסותיו ערב מותו. נטען, בין היתר, שהמנוח השקיע בהקמת הפאב סכומים ניכרים; לשיטתו, רווחי העסק היו צפויים לגדול משמעותית וכך גם דיבידנדים צפויים, ועד להתבססות הפאב, הוא משך מהחברה משכורת צנועה. עוד נטען שהמנוח תכנן לעסוק במיזמים נוספים, כגון פתיחת פאב נוסף וכניסה לעסקי חממות לגידול חסה (ראו את עדות החבר); גם צד שלישי 3 העיד ששמע מהמנוח שחכירת האופנוע נועדה לצורך פתיחת עסק בתחום האוכל והמשלוחים.

52. התובע טוען ששכר המנוח ערב התאונה עמד על הסך של 10,606 ₪ ברוטו ונטו, ששווים להיום 11,657 ₪ למשך 3 שנים ממועד הפטירה (דהיינו עד חודש 4/2022);

    לאחר מכן מבוקש לחשב הפסדים למשך חמש שנים נוספות (דהיינו עד שנת 2027) על בסיס סכום חודשי המשקף את כפל השכר הממוצע במשק נטו;

    ובהמשך, לחשב את הפסדיו על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק; הכל בצירוף תנאים סוציאליים ופנסיה בשיעור 12.5%.

    עוד נטען שלאור פוטנציאל היזמות של המנוח, יש לערוך את חישוב שכרו עד גיל 70.

53. בנוסף, עותר התובע לפסיקת פיצוי בראשי הנזק של נזק לא ממוני כאב וסבל בהתאם לתקנות ולפיצוי בגין עלות קבורה ומצבה, בסך 38,800 ₪.

54. מנגד, לעמדת המבטחת (אליה הצטרפו בנושא זה קרנית והצדדים השלישיים), התביעה לא הוכיחה את טענותיה בדבר צפי להכנסה גבוהה מזו שהמנוח השתכר עובר לתאונה, שהייתה 5,430 ₪; לשיטתה, לכל היותר ובהעדר ראיות אחרות, יש לערוך חישובים על בסיס הכנסה צפויה של 7,000 ₪.

    שיעור הפיצוי לעזבון המנוח – הכרעה

    נזק לא ממוני – כאב וסבל

55. הפיצוי המגיע לעיזבון המנוח שנהרג בתאונה, בהתאם לתקנות, הוא הסך של 53,364 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

    פיצוי בגין הוצאות קבורה ומצבה

56. צורפו קבלות בגין רכישת מצבה, זר פרחים, וחלקת קבר. לאחר בחינת טענות הצדדים בראי כל המצוי לפני, הנסיבות, הפסיקה וניסיון החיים, אני פוסקת לעיזבון המנוח בראש נזק זה, סך של 18,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

    פיצוי בגין אובדן הכנסות ב"שנים האבודות"

57. המנוח היה במותו רווק כבן 24, עצמאי, וללא תלויים. כאמור לעיל, התביעה ביקשה לקבוע השתכרות מתפתחת לאורך השנים, על (תקרת) שילוש השכר הממוצע במשק. לאחר בחינת הראיות שהובאו מטעם התובע, מצאתי שהטענה לא הוכחה. מנגד - איני מקבלת את גישת הצדדים שכנגד, כפי שצוינה לעיל. אפרט.

58. מנספח י' לראיות התובע, עולה שעסק הפאב, שהחל לפעול בשנת 2018, נחל הפסדים בשנים 2018-2019. התובע לא הציג ראיות ביחס למאזן הכספי של העסק הנ"ל, מאז ועד היום; מעדות האח עולה ששותפיו של המנוח לעסק הפאב מוכרים לו, והוא אף הגדיר אותם "כמו משפחה". הימנעות התובע מהבאת ראיות זמינות בהקשר זה נזקפת לחובתו, ראו בהקשר זה התייחסות לפסיקה הרלבנטית אליה התייחסתי בפרק העוסק בשאלת החבות.

59. בהתאם לכך לא ניתן לקבל את הטענה בדבר פוטנציאל של שגשוג ורווחים צפויים מהפעלת הפאב, וכפועל יוצא, לא ניתן לקבל את הטענה בדבר גידול משמעותי צפוי, אם בכלל, בהכנסת המנוח ממקור זה.

60. מטעם התובע, העיד חברם מילדות של המנוח ואחיו, על רקע קשרי חברות חזקים בין המשפחות. החבר העיד על עצמו שהוא יזם בתחום החקלאות, וסיפר על הצלחות עסקיות. הוסיף החבר וסיפר שניהל עם המנוח שיחות רבות, במסגרתן הוא הציע לו להיכנס כמשקיע ושותף בעסקו לגידול מוצרי חקלאות, כנגד השקעה של 200,000- 300,000 ₪; עוד סיפר החבר על "תכניות" שהיו לו לגבי המנוח, ועל תמורות שחלו בעסקו מאז.

61. איני מקבלת את תילי התילים של ההנחות שמבקש התובע לבנות על עדותו של החבר, משלא הוצגה ראיה כלשהי לשיחות, תכניות, בדיקות ותכנונים בין השניים; אף אין בטענתו של החבר, כי אצלו "הכל בעל פה", "הכל בהסכמים ג'נטלמנים" (עדותו בפרוטוקול מיום 3/11/2022 עמ' 8 ש' 6), כדי למלא את החלל של העדר שמץ אינדיקציה אובייקטיבית להתרחשות הדברים כנטען מפיו. אם לא די בכך, הוברר שהתובע היה שותף ומושקע ערב התאונה בעסק שהיה בחיתוליו ונחל הפסדים, תחת השקעה כספית משמעותית מצדו. לא הוצגה בפני ראיה לכך שהיה באפשרותו הכלכלית להיכנס בפועל להשקעה נכבדה נוספת בשיעור של מאות אלפי ש"ח, או בכלל.

62. גם בעדותו הכללית של האח, יורש של עזבון התובע ומעוניין בתוצאות התביעה, אין כדי להקים וודאות בדבר הצלחה כלכלית של אחיו בשיעור הנטען.

63. מיותר לציין שדברים שבלב אינם דברים, תקוות לא תמיד מתגשמות, ואין חולק שאותם תכנונים לכאורה לא קרמו עור וגידים.

64. באשר לבסיס השכר שמשך המנוח עובר לתאונה, לא ניתן להסתמך רק על התלוש היחיד שהוגש, התלוש של חודש התאונה, 4/2019 (נספח יא' למוצגי התובע). על פי טופס 06 (נספח יג' למוצגי התביעה), ממוצע ההכנסות המצטברות לשלושה ח' ו- 19 יום באותה שנה 37,122 ₪ ברוטו ונטו), היה הסך של 10,143 ₪ ברוטו ולא נוכה מ"ה, לכן מדובר גם בנטו. מסמך ונתון זה לא נסתרו.

65. מכל האמור, איני מקבלת את הטענה בדבר כפל, לא כל שכן שילוש, השכר הממוצע במשק. עם זאת, אני דוחה את בסיס חישובי הנתבעות וצדדים שלישיים ביחס לבסיס השכר וכי לא היה חל בו שינוי עד מותר חיי העבודה שלו.

66. התרשמתי מכלל הראיות, שהמנוח היה אדם צעיר בעל תקוות ורעיונות להתפתחות מקצועית, כבן 24, שטרם כתב את סיפור חייו התעסוקתיים או האישיים השלם. עם זאת, הכנסתו בפועל ערב התאונה הייתה למעשה הסכום עליו החליטו הוא ושותפיו למשוך מהעסק, למרות מצבו אותה עת (הפסדים). אין מדובר במשכורת המשולמת לשכיר ע"י מעסיק חיצוני. שוכנעתי, שאלמלא נגדעו חייו של המנוח, הוא היה פועל לביסוס עתידו הכלכלי, וכי הוא היה מגיע במוקדם ולא במאוחר, להכנסה בשיעור דומה לשיעור השכר הממוצע במשק כיום, ולא בשל או על בסיס משיכת משכורת ע"י בעל שליטה.

67. מכל האמור, אני מעמידה את בסיס השכר לצורך חישוב ההפסדים לעיזבון המנוח בראש נזק זה, לסך של כ- 12,500 ₪ נטו, בערכים של היום. את נקודת השינוי, ראיתי להעמיד על מועד פסק הדין, שבו אלמלא התאונה, היה המנוח כבן מעט יותר מ- 29 שנים; כך, ועד גיל 70 בהיותו עצמאי. ביחס לעבר ועד היום, החישוב ייעשה על פי הכנסתו הנמשכת של המנוח לשנת 2019 ועד ערב התאונה, דהיינו - 7,341 ₪ לחודש.

68. בהתאם לכך ולעקרון שנקבע בהלכת פינץ ובפסיקה הרבה מאז שהותוותה, ההפסד שנגרם לעיזבון המנוח בגין "השנים האבודות" – הוא הסך של 1,276,220 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

     סוף דבר

69. אני מחייבת את הנתבעת 1, המבטחת, לשלם לעיזבון המנוח פיצוי בסך של 1,347,584 ₪ . לסכום זה, הנכון למועד פסק הדין, יתווספו שכ"ט עו"ד של התובע, בשיעור של 13% ומע"מ כחוק (204,968 ₪) וכן השתתפות בהוצאות משפט של התובע, בסך כולל של 2,000 ₪.

    המבטחת תישא גם בהוצאות קרנית וכהשתתפות בשכ"ט עו"ד שלה, בסך כולל של 50,000 ₪, וכן בהוצאות וכהשתתפות בשכ"ט עו"ד של הצדדים השלישיים יחדיו, בסך כולל של 30,000 ₪.  כל הסכומים הנ"ל נכונים למועד פסק הדין.

    פסק הדין ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלתו במשרד ב"כ המבטחת, שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

     

    ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ד, 26 יולי 2024, בהעדר הצדדים.