לפני תביעת התובע לחיוב הנתבעים בתשלום הסך של 8,390,201 ₪, בגין החזר הלוואה.
-
התובע אזרח אמריקאי המתגורר במוסקבה ועוסק בהשקעות שונות.
-
הנתבעת 1, היא חברה העוסקת בהשקעות נדל"ן, אשר שמה הקודם א. פלוטקין השקעות בע"מ (להלן: הנתבעת), והנתבע 2 (להלן: הנתבע) הוא בעל מניות יחיד בנתבעת.
-
ביום 17.6.2019 נחתם הסכם בין התובע לנתבעת לפיו הלווה התובע לנתבעת סך של 1,270,000 דולר ארה"ב (להלן: הסכם ההלוואה, נספח 1 לתצהיר התובע).
-
בהתאם לסעיף 4 להסכם הלוואה נקבע כי תקופת ההלוואה היא לחודש אחד בלבד מהמועד הקובע, המוגדר בהסכם ההלוואה כמועד חתימת הסכם ההלוואה. קרי מועד הפירעון הוא עד לתאריך 17.7.2019, וכי ההלוואה תוחזר למלווה בפעימה אחת.
בהתאם לסעיף 3.3 להסכם ההלוואה סכום ההלוואה יישא ריבית שנתית של 3.5%.
בהתאם לסעיף 4.1 להסכם ההלוואה ניתן יהיה להאריך את תקופת ההלוואה בחודש נוסף, ובמקרה כזה, המלווה יודיע על כך ללווה, 10 ימים לפני מועד פירעון ההלוואה.
בהתאם לסעיף 4.3 להסכם ההלוואה ככל שהלווה לא תחזיר את סכום ההלוואה עד למועד הפירעון, לסכום ההלוואה תתווסף ריבית פיגורים בשיעור של 6% לחודש, החל מהיום השלישי לאחר תאריך היעד ועד לתשלום בפועל.
-
הנתבע חתם על ערבות אישית לפירעון ההלוואה (להלן: הערבות). במסגרת הערבות נקבע כי במידה וההלוואה לא תושב במלואה, הנתבע ישיב את ההלוואה בעצמו וכן כל סכום שהתובע יהיה זכאי לו בהתאם להסכם ההלוואה.
-
ברקע למתן ההלוואה, נוהל בין הצדדים משא ומתן לכריתתו של הסכם השקעה בחברת פרויקט בשם נופים ה.ע יפו בע"מ (להלן: חברת נופים או חברת הפרויקט), העוסקת בתחום ההתחדשות העירונית והקמת פרויקט מגורים ביפו אשר כונה פרויקט דוידוף (להלן: פרויקט דוידוף).
ביום 18.6.2019 העביר נציגו של התובע, עו"ד איגור קובלביץ' (להלן: איגור), לנתבע טיוטת הסכם השקעה אשר כותרתהTERM SHEET (להלן: טיוטת הסכם ההשקעה, נספח 4 לתצהיר התובע).
-
בהתאם להסכמות בין הצדדים, העברת הסכום לנתבעת נועדה לצורך תשלום לחברת אקרו נדל"ן (להלן: אקרו), משקיעה קודמת בחברת הפרויקט, ולשחרור מניותיה בחברת הפרויקט.
-
לאחר חתימת הסכם ההלוואה העביר התובע ביום 19.6.2019 את הסך של 1,270,000 דולר לנתבעת.
-
ביום 29.72019 הוקצו לתובע 49% מהון המניות בחברת "לב תל אביב איתמר 4 בע"מ" (להלן: חברת לב תל אביב).
-
אין חולק, כי למעט הסך של 48,900 דולר שהשיבה הנתבעת לתובע, לא הושב לתובע כל סכום נוסף.
-
הנתבעים טוענים: הסכם ההלוואה לא היה הסכם הלוואה אלא הסכם השקעה; הסכם ההלוואה הוא הסכם למראית עין; והתובע אינו זכאי לסכום הנתבע.
התובע מכחיש זאת, וטוען שהסכם ההשקעה לא יצא אל הפועל, ועל כן נותר על כנו הסכם ההלוואה, שעל הנתבעים לפרוע בהתאם לתנאים שנקבעו בו.
טענות התובע
-
לטענת התובע, ברקע למתן ההלוואה נוהל בין הצדדים משא ומתן לכריתתו של הסכם השקעה שמטרתו הקמת חברה שתעסוק בתחום ההתחדשות העירונית ותקים את פרויקט דוידוף, פרויקט מגורים ביפו. הנתבע טען שהוא זקוק לכסף מהיר כדי לשחרר מניות כלשהן וכי חברת הפרויקט כבר מחזיקה בחוזים בקשר עם פרויקט דוידוף.
-
התובע שקל להשקיע בחברת הפרויקט ולצורך כך, החל ממאי 2018 ובמשך חודשים רבים, ניהלו הצדדים התכתבויות, שיחות טלפון ופגישות לביצוע משא ומתן לקידום חתימת הסכם ההשקעה ונוסחה הטיוטה הראשונה של הסכם ההשקעה.
על פי טיוטת ההסכם ההשקעה, אשר לא נחתמה, חלק ממניות חברת הפרויקט היו אמורות לעבור אל התובע. אך בסופו של יום הצדדים לא הגיעו להסכמות ולא נחתם הסכם מחייב.
-
בשלבי ההתקשרות הראשונים בין הצדדים, הנתבע הביע רצון להביא לחתימת הסכם ההשקעה, והציג מצג לפיו מיד לאחר שההלוואה תתקבל, יקודם הליך הכנת הסכם ההשקעה, אשר היה כרוך בבדיקת נאותות, שטרם בוצעה נכון למועד חתימת הסכם ההלוואה, ובהמשך תבוצע הקצאת מניות לטובת התובע.
-
אולם לאחר העברת הלוואת הגישור, ובמשך מספר חודשים, התובע ואיגור לא הצליחו לקבל מהנתבע את המידע והמסמכים הרלוונטיים הדרושים לצורך קבלת החלטה בקשר להשקעה בפרויקט דוידוף יחד עם הנתבעים. כמו כן הנתבע נמנע מלהעביר לאיגור את מסמכי בדיקת הנאותות.
-
ביום 24.7.2019, הודיע הנתבע לאיגור כי הוא הקצה לתובע מניות בחברת לב תל אביב, וביום 29.7.2019 נשלחו לאיגור מסמכים המעידים לכאורה על הקצאת מניות על שמו של התובע בחברת לב תל אביב. הקצאה שאין לה שום ערך כלכלי שכן החברה אינה מחזיקה בנכסים כלשהם.
-
ביום 11.9.2019, כחודשיים לאחר המועד שנקבע לפירעון ההלוואה, שלח איגור לנתבע דרישה רשמית לתשלום החוב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ודרישה כזאת אף נשלחה על ידי התובע.
-
לטענת התובע, הנתבע לא הכחיש את חובתו להשיב לתובע את ההלוואה כעולה מהודעת הנתבע לתובע מיום 2.10.2019.
-
ביום 7.11.2019 שלחו באי כוחו של התובע מכתב לנתבעים בדרישה לתשלום החוב ללא דיחוי ובתוך 7 ימי עסקים.
-
הנתבע משך את התובע בשלל תירוצים, ולא שילם את החוב, כאשר במחצית חודש פברואר 2020 שלח הנתבע לתובע תכתובת וכן טיוטת הסכם השקעה אשר אמורה להיחתם בין המשקיע המחליף לבין חברת הפרויקט, בה שקל התובע להשקיע, השקעה אשר לא הגיעה לכדי מימוש.
-
בחודשים לאחר מכן המשיך הנתבע להבטיח לתובע ולאיגור כי קרן ההלוואה והריבית יוחזרו וכי אין להם מה לדאוג. כך למשל מסר הנתבע כי הוא מנסה לקדם את מיזם הבניה בפרויקט דוידוף וכי לאחר שהמיזם יקרום עור וגידים הוא ייתן לתובע זכויות בפרויקט.
-
לאחר בדיקות נוספות שערך התובע התברר לו כי מאחורי המילים "פרויקט דוידוף" אין דבר. שכן מבדיקה שערכה עבורו חברת החקירות BICI התברר, שמיזם דוידוף הוא מיזם ערטילאי וחסר פשר, לא ברור מי בעל הזכויות בו, ובכל אופן לא הוקצו לתובע מניות בקשר למיזם זה.
לטענת התובע, ממילא לא ביקש לקבל זכויות במיזם כזה או אחר, אלא את השבת סכום ההלוואה בתוספת ריבית כפי שהתחייב הנתבע בהסכם ההלוואה. לטענתו, במסגרת ההליך התברר, שבני משפחתו של הנתבע, אביו ובנו, השתלטו על פרויקט דוידוף, וכי כיום בנו של הנתבע מנהל את הפרויקט ובעל זכויות בו יחד עם אביו של הנתבע, ושותף צד שלישי בשם גלעד שבתאי, ולנתבע אין זכויות או קשר לפרויקט כיום.
-
לטענתו, הנתבעים לא כפרו בחובתם לפרוע את ההלוואה, לא התכחשו לקיומה והבהירו לתובע במספר רב של הזדמנויות כי הם יפרעו את ההלוואה. בנוסף ביום 22.7.2020 העביר הנתבע לתובע, באמצעות הנתבעת, סך של 48,900 דולר כשהוא מבהיר שהסכום הועבר כחלק מפירעון חוב ההלוואה.
כהוכחה לכך הנתבע שלח מסמך של משרד רואה חשבון מר ושות' מיום 9.7.2020 שיועד לבנק מזרחי ובו אישר משרד רואה החשבון כי העברה בסך 50,000 דולר מחשבון 430225 הם החזר הלוואה ובהתאם אינה חייבת בניכוי מס במקור (נספח 17 לתצהיר התובע).
באותו יום שלח אחיו של הנתבע, מר ליאור פלוטקין (להלן: אחיו של הנתבע), הודעת וואטסאפ לאיגור ובה עדכון על העברת 50,000 דולר לחשבון התובע וציין שהוא ישאל את הנתבע לגבי העברות נוספות (נספח 18 לתצהיר התובע).
-
הקשר בין הצדדים נמשך גם בחודשים ספטמבר 2020 עד נובמבר 2020 והנתבע שב והבטיח לתובע ולאיגור שהוא יפרע את ההלוואה.
-
לטענת התובע במהלך השיחות שהתקיימו בין הצדדים בחודשים ספטמבר עד דצמבר 2020 השיב הנתבע מספר פעמים כי הוא לא כופר בקיומו של החוב וכי הוא יפעל להשיב את מלוא החוב לתובע.
-
בשלב מסוים התחוור לתובע כי הנתבע אינו מתכוון לפרוע את ההלוואה, ועלה חשש כבד כי הסכום האדיר בהיקף של מיליוני שקלים שהעביר לנתבעים לא יוחזר. כך המצגים שהציג הנתבע לתובע בקשר למיזמי נדל"ן עתידיים התבררו כשקריים, הפרויקטים בהם "נפנף" הנתבע התבררו כמיזמים חסרי תוחלת וחסרי תוכן, הבטחותיו החוזרות ונשנות של הנתבע התגלו כמילים ריקות, והתחייבויותיו לפרוע את ההלוואה בתוך זמן קצר התבררו כהבטחות שווא. התברר לתובע כי הוא נפל קורבן למיזם מתוחכם של הונאה במסגרתה העביר לנתבעים סכום אדיר אך לא זכה לקבל תמורה כלשהי עבור כספו ואף בקרן ההלוואה כבר נעשה שימוש על ידי הנתבעים.
-
לאחר שמכתב התראה נוסף שנשלח על ידי בא כוחו של התובע ביום 11.2.2021 לא זכה לכל מענה מהנתבע, לא נותרה לתובע ברירה אלא להגיש את תביעתו.
-
תביעת התובע הוגשה בגין סכום קרן ההלוואה בסך של 1,270,000 דולר, סכום ריבית שנתית של 4,075 דולר; סכום ריבית פיגורים של 1,325,028 דולר, ובניכוי הסכום ששולם לתובע בסך של 48,900 דולר. נכון למועד הגשת התביעה עמדה תביעת התובע על הסך של 8,390,201 ₪.
טענות הנתבעים
-
לטענת הנתבעים התובע לא זכאי להחזר הלוואה, מכיוון שהסכם ההלוואה אשר נחתם הוא טכני לשם התגברות על בעיות פורמליות ו/או למראית עין ועל כן בטל מעיקרו.
-
התובע הגיע להסכם להשקעת כספים בחברת הפרויקט, כעולה מטיוטת הסכם ההשקעה, המשקפת את ההסכמות האמתיות בין הצדדים, ואילו חשבונה של הנתבעת היה חשבון מעבר בלבד להעברת הכספים מחו"ל על פי כללי העברת כספים בין בנקים במדינות שונות.
-
הסכם ההשקעה החליף את הסכם ההלוואה, שאינו תואם את העסקה, אולם התובע חזר בו וביקש לבטל את הסכם ההשקעה, כיוון ששינה דעתו בשל בעיות מיסוי ו/או בעיות אחרות הקשורות אליו בלבד.
חברת הפרויקט הסכימה לביטול הסכם ההשקעה ולהחזר קרן ההשקעה, אך מתוך כספים שתשיג ממקור אחר, ולאחר שאלה יושגו. השגת כספים זו לא הסתייעה עד לפברואר 2021, בין היתר בשל משבר הקורונה.
-
התובע הודה בהתכתבויות עמו שמדובר בביטול בהסכמה של הסכם השקעה, אך איים מדי פעם כי יתבע על פי הסכם ההלוואה שאינו תואם את העסקה, זאת בחוסר תום לב.
-
לטענתם, התובע והנתבע, בשם חברת הפרויקט, ניהלו החל מיוני 2019 שיחות בקשר לאפשרות שהתובע ישקיע בחברה בעלת "פרויקט דוידוף", ויקבל בתמורה מניות בחברה זו, באמצעות חברה בבעלותו החלקית של התובע.
-
השקעת התובע נועדה להזרמה כהשקעה בחברת הפרויקט באמצעות חברה אחרת שתוקם ובה יוקצו לתובע 49% מהון המניות, ולשם העברתה לחברה אחרת מקבוצת נופים פרויקטים בע"מ, לצורך תשלום ליציאת משקיע קודם בחברת הפרויקט, ולשחרור המניות בחברת הפרויקט. השקעת התובע בוצעה בפועל והכספים אכן שולמו כדמי יציאה למשקיע קודם בחברת הפרויקט ומניות חברת הפרויקט שוחררו.
-
ביום 4.6.2019 עלתה השאלה מה המבנה המשפטי להשקעת התובע. התובע הביע רצונו להקים חברה בישראל שהוא יהיה בעל 49% מניות בה באופן אישי, והיא זו שתרכוש את מניות חברת הפרויקט.
בהתאם לכך ביום 29.7.2019 הוקצו לתובע 49% מהון המניות של חברה ריקה – חברת תל אביב, מתוך מחשבה שהיא תהיה בעלת מניות חברת הפרויקט לאחר שמניות אלה יועברו אליה.
לאחר הקצאת המניות והעברת הכספים החליט התובע בעצת יועציו כי החלק המיועד לו באופן עקיף בחברת הפרויקט ירשם על שם חברה אשר תוקם במדינת דלוואר ארצות הברית.
לטענת הנתבעים, דרישת התובע להחזר כספי ההשקעה, באה ככל הנראה בשל העובדה שהתובע לא הצליח להקים את אותה חברה בדלאוור ו/או שלא מצא להשקעה מבנה משפטי המתאים לו מבחינת מיסוי או מבחינת הרשויות האמריקאיות.
-
בתחילת יוני 2019 בירר הנתבע עבור התובע כיצד יוכל התובע לבצע העברת כספים מחו"ל לישראל בדרך הקלה ביותר, לאור הכללים בארצות הברית ובישראל להעברת כספים מבנק אמריקאי לבנק ישראלי, לרבות כללי הלבנת הון.
לאחר התייעצות במומחים הנתבע הציע לתובע כי ייחתם בין התובע לבין חברה כלשהי שיש לה חשבון בנק בישראל, הסכם הלוואה על סכום ההשקעה, הכספים יועברו לישראל על סמך הסכם ההלוואה ולאחר כשבוע יועברו הכספים מחשבון החברה הלווה לכאורה להשקעה בפרויקט וייחתם הסכם השקעה.
התובע הסכים והדגיש שבנוסף להסכם ההלוואה שיחתם רק לצורכי העברה בנקאית, ברצונו לחתום אף על הסכם בעלי מניות "כדי שלא יהיו שאלות מאוחר יותר". על כך השיב הנתבע כי לא ניתן להכין הסכם בעלי מניות במהירות שכן לנתבע יש נוסח בעברית ולא באנגלית ולכן הציע לחתום על הסכם הלוואה, על מנת לאפשר את העברת כספי ההשקעה ולאחר מכן על הסכם בעלי מניות.
כך יצא שכספי ההשקעה הועברו לחשבון הנתבעת, שלא לוותה מהתובע כספים ואינה קשורה להסכם ההשקעה, וחשבונה שימש צינור בלבד להעברת כספים בהיותה בעלת חשבון בנק פעיל, ולכן נבחרה לחתום על הסכם ההלוואה, שכן לפרויקט ולחברת לב תל אביב לא היה עדיין חשבון בנק.
-
יתרה מזו מיד עם כניסת הכספים לחשבונה של הנתבעת, הכספים יצאו ממנה לשם ביצוע השקעה על פי טיוטת הסכם ההשקעה שהעביר איגור ביום 18.6.2019. כלומר הסכם ההשקעה נכנס לתוקף באותו היום והסכם הלוואה בא לקיצו.
-
אם בכלל היה קיים הסכם הלוואה אמתי, הרי שההלוואה הוחזרה מיד עם יציאת הסכום מחשבונה של הנתבעת, כיוון שהיא שולמה לצורך ההשקעה על פי הוראות התובע, והעברת הכספים לחשבונה של הנתבעת וממנה במסגרת ההשקעה, מהווה החזר הלוואה לתובע.
לעניין זה מפנה הנתבע לדואר אלקטרוני ששלח איגור ביום 18.6.2019 אליו צורפה טיוטת הסכם ההלוואה שם הוא הסביר שהוא רוצה לכתוב ריבית גבוהה כדי שהעסקה תראה טובה ורצינית בעיני הבנק המשלם, וכדי שהבנק יאשר את העברה לישראל. מאותה סיבה גם נדרשה ערבותו האישית של הנתבע כדי לגרום לכך שהנתבעת לא תשאיר את הכספים בחשבונה ואכן כך היה.
טיוטת הסכם ההשקעה לא נחתמה בסופו של דבר אף שהיא משקפת את הסכמת הצדדים, ומאזכרת את ההשקעה הסופית, אך היא לא הייתה מתאימה לצורכי ביצוע העברת הכספים.
לטענתם, טיוטה זו משקפת נכונה את שלביות העסקה: העברה טכנית של הלוואה לנתבעת ומיד לאחר מכן העברת הכסף להשקעה בחברה אחרת ובשלב זה נפסקת ההלוואה.
בסופו של דבר נחתם הסכם הלוואה הכולל רק את השלב הראשון של העסקה, הצינור להעברה כספית.
-
היות ודובר בהסכם הלוואה לצורך ביצוע העברת הכספים בלבד, ותשלום ההשקעה ליעדו מביא את עסקת ההלוואה לקיצה, הוגדרה תקופת ההלוואה לחודש ימים בלבד.
-
לטענתם, הסכם ההלוואה שנחתם הוא הסכם למראית העין ועל כן בטל מעיקרו, כיוון שאף אחד מהצדדים לא התכוון לבצע עסקת הלוואה, קל וחומר לא הלוואה לנתבעת, אלא עסקת השקעה בחברת הפרויקט. הסכם ההלוואה הוא טכני לצורכי הצגתו לבנק לשם יצירת אסמכתא לביצוע העברת כספי ההשקעה. על כן גם ערבות הנתבע, אשר ניתנה להסכם ניתנה למראית עין ובטלה ועל כן לא הופר כל הסכם הלוואה.
-
בתיאום עם ביצוע העברת הכספים הועברו בין הצדדים טיוטות נוספות של הסכם השקעה והתובע ביקר בעצמו בישראל ובאתר הפרויקט בין 13.7.2019 ל- 16.7.2019. בינתיים כספי השקעה הועברו לחברת הפרויקט, לתשלום לשותפות אקרו לשם יציאתה מהפרויקט וסילוק שעבוד שנרשם לטובתה, כניסתו של התובע כמשקיע חליפי בפרויקט ותשלום לגורמים שונים לצורך הוצאות הפרויקט.
-
ביום 1.8.2019 הודיע איגור לנתבע על רצונו שמניות התובע בחברת לב תל אביב יועברו על שם חברה בדלאוור. לטענת הנתבעים, מדובר בשינוי של העסקה לאחר שכספי ההשקעה כבר הושקעו והגיעו לידם. לטענתם, התובע דרש לשנות את מבנה העסקה פעם נוספת מהשקעה בהקצאת מניות להגדרת ההשקעה כהלוואת בעלים בחברה בה הוקצו לו המניות.
-
בין התאריכים 3.8.2019 ל- 25.8.2019 הנתבע היה מאושפז בבית חולים בשל בעיות רפואיות. ביום 26.8.2019, מיד לאחר שחרורו מבית החולים, שלח הנתבע לתובע מסמך בדבר מבנה העסקה. ב-28.8.2019 שלח לתובע מסמך נוסף על הפרויקט וב-29.8.2019 שלח תזרים מזומן של הפרויקט, וכן שלח לו מבנה מוצע לחברה משותפת ורשימת פרויקטים שניתן להעביר אליה.
-
ב-11.9.2019 נשלחו טיוטות ההסכמים בדבר ההשקעה לאיגור, לאחר שאיגור הודיע לנתבע כי חל שינוי במבנה המשפטי הנדרש על ידי התובע, וזאת לאחר שבאותו מועד כבר יהיו בידי התובע מניות בחברת לב תל אביב לשם ביצוע עסקה.
הדרישה הרשמית וההודעה להחזר הלוואה ששלח איגור ביום 11.9.2019 הן חסרות תום לב לכשעצמן שכן בו ביום הועברה בין הצדדים טיוטה נוספת של הסכם השקעה. כפי הנראה לא במקרה בדיוק באותו היום שלח התובע הודעה לנתבע לפיה הוא דורש את החזר הכספים. התירוץ של התובע היה אי הסכמה לגבי השלמת עסקת ההשקעה. אולם כלל לא התעוררה כל אי הסכמה שכזו עד לאותו היום.
-
הנתבע השיב לתובע כי הוא אינו כופה עליו להמשיך ולבצע את עסקת ההשקעה שהרי ההשקעה של התובע בפרויקט הייתה אמורה להיות בסכומים נוספים, למרות הסכמות הקודמות בין הצדדים.
-
בשיחות שנערכו ביניהם לאחר מכן הוסכם שהשקעתו של התובע תוחזר לו לאחר שימצא לו מחליף להשקעה בפרויקט ולא כהחזר הלוואה מהנתבעת, שכן לא הייתה קיימת הלוואה.
-
לטענת הנתבעים, נוצר בין הצדדים תהליך בערוצים מקבילים וסותרים. בערוץ אחד שלחו עורכי דין של התובע מכתבי התראה בדבר דרישה להחזר הלוואה ובערוץ השני המשיכו להתנהל שיחות בנוגע לעסקה עם משקיע אחר בחברת הפרויקט לשם החזר חלקו של התובע, על בסיס הסכמה שלא קיימת הלוואה.
על כן, הדרישה ב – 7.11.2019 הייתה רק על מנת שתופיע בכתובים בו זמנית עם פעילות התובע בקווים מקבילים- דרישות לשם התיעוד בלבד מצד אחד, והסכמות סותרות אחרות מצד שני.
-
ב- 7.11.2019 נראה היה שנמצא מקור כספי להשקעת התובע והנתבע הודיע על כך לתובע, אך אז הגיע משבר הקורונה והמשקיע האופציונאלי התחרט.
-
בין פברואר 2020 לבין יולי 2020 הוחלפו תכתובות בין הצדדים במסגרתם שוחחו על המתנה מוסכמת. ב- 9.7.2020 הציע הנתבע בשם חברת הפרויקט מתוך רצון טוב, למרות שלא הוצע עדיין מקור להחזר ההשקעה, להתחיל להעביר לתובע סכומים קטנים יחסית.
-
ב- 14.9.2020 עדיין במהלך משבר הקורונה הציע הנתבע בשם חברת הפרויקט לדאוג לביטחונות לטובת חברת לב תל אביב אשר התובע רשום כבעל מניות בה.
-
ב- 23.9.2020 הודיע התובע, לאחר כשנה של דחיות מוסכמות, שיש להגיע להסכמים בין הצדדים בדבר תכנית השבת ההשקעה עם ביטחונות, ואם לא יעשה כך יאלץ לפעול משפטית. עוד הודיע כי אם יפעל משפטית יתווספו לחשבון עוד מאות אלפי דולרים. כלומר בשלב זה איים התובע כי אם יגיש תביעה יהיה זה על פי הסכם ההלוואה שגם הוא מודה שאינו חל. לאחר תשובת הנתבע מה-27.9.2020 חזר בו התובע מהאיום.
-
בחודשים ינואר 2021 עד פברואר 2021, שוחחו הצדדים על הגשת הצעה לביטחונות והחזר ההשקעה לנוכח הסכמה מסתמנת של שותפה של קבוצת נופים לשחרר את הביטחונות.
-
בניגוד להסכמות שבין הצדדים ביום 24.2.2021 הוגש כתב התביעה בתיק זה.
לטענת הנתבעים, הסכמות התובע להמתין לקבלת החזר קרן השקעתו עד למציאת מקור כספי להחזר נמשכו עד ממש יום לפני הגשת התביעה.
-
באשר לתשלום שהועבר לתובע בסך של כ- 50,000 דולר, נטען כי התשלום לתובע נעשה על חשבון החזר ההשקעה, באמצעות הצינור של הנתבעת, ועל פי בקשת יועצי התובע, על מנת שיחשב כהחזר הלוואה מאותו חשבון אליו הוזרמו הכספים בתחילה, ובשל כך אינו חייב בניכוי מס במקור ועל מנת שלצורך השלטונות האמריקאים הכספים חוזרים מהחשבון אליו הוזרמו.
-
הכול נעשה מול התובע בשקיפות מלאה ולא היו מסמכים כלשהם אשר הנתבע או חברת הפרויקט לא מסרו לתובע או לנציגו.
-
לטענתם, כאשר משקיע מעוניין בהחזר השקעתו לפני שהפרויקט שבו השקיע הבשיל ויצר עודפי כספים הדבר קשה ביותר עד בלתי אפשרי. כדי שהפרויקט לא יתמוטט יש צורך להמשיך ולהשקיע כספים נוספים. כך, שעל מנת לקיים את הפרויקט קודם כל מזרימים אליו כספים למטרותיו ולא להחזר לתובע.
-
התובע השקיע מתוך ידיעה שיקבל השקעתו בחזרה בצירוף רווחים ככל שיהיו רק לאחר הבשלת הפרויקט ובנייתו. מדובר בפרויקט פינוי בינוי שקורם עור וגידים לאורך למעלה מ-10 שנים זה הזמן הסביר להחזר השקעה בפרויקט מעין זה.
ההליכים בתיק
-
בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה להטלת עיקולים, אשר התקבלה בהחלטה מיום 28.2.2021.
-
התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר של איגור, וכן זימן לעדות את אחיו של הנתבע ואת אביו של הנתבע, מר דניאל חיים פלוטקין (להלן: אביו של הנתבע).
-
לאחר שהוגשו תצהירי התובע, הגישו הנתבעים בקשה למחיקת התצהירים מהנימוק שהללו הוגשו בשפה האנגלית, ללא תרגום נוטריוני לעברית.
בהחלטה מיום 30.11.2022, נקבע כי אין בטענות הנתבעים כדי להצדיק מחיקת התצהירים, וכי התובע אינו חויב בתרגומם לעברית, יחד עם זאת נקבע כי נוכח אורכם של התצהירים, ועל מנת שהצדדים יתרכזו במהות ולא בשאלת פרשנות התצהירים, יוגשו התצהירים כשהם מתורגמים, וכי הנוסח בעברית יהיה הנוסח המחייב.
-
ביום 30.11.2022 הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית מטעמו (להלן: תצהיר הנתבע).
-
ביום 15.1.2023 ולאחר הגשת התצהירים המתורגמים מטעם התובע, הגיש הנתבע תצהיר משלים מטעמו (להלן: התצהיר המשלים), אשר לאחר הגשתו הגיש התובע בקשה למחיקתו.
בהחלטה מיום 17.1.2023 התרתי לנתבע להגיש את התצהיר משלים.
-
במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 18.6.2023 נקבע כי חקירת אביו ואחיו של הנתבע תעשה על ידי בא כוח התובע על דרך של חקירה נגדית (עמוד 410 לפרוטוקול שורות 31-17).
-
לדיון ההוכחות הזמין התובע מתורגמנית לשפה העברית, כאשר התובע ואיגור נחקרו בעברית, ענו באנגלית, ותשובתם תורגמה לעברית.
דיון והכרעה
-
לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדויות בתיק אני מקבלת את התביעה, זאת כמפורט להלן.
-
אציין כי התרשמתי מעדותם של התובע ואיגור ואני מעדיפה אותם על פני עדותו של הנתבע אותה מצאתי כעדות מתחמקת ולא אמינה.
-
כפי שצוין לעיל, אין חולק כי ביום 17.6.2019 נחתם הסכם הלוואה בין התובע לבין הנתבעת, שהנתבע ערב לו באופן אישי.
-
עוד אין חולק כי ביום 19.6.2019 העביר התובע לנתבעת את מלוא הסכום שנקבע בהסכם ההלוואה, סך של 1,270,000 דולר, שערכו בשקלים במועד התשלום עמד על הסך של 4.6 מיליון ₪ (ראו עמודים 376-375 לפרוטוקול).
-
עוד מוסכם כי למעט הסך של 48,900 דולר שהועבר לתובע ביולי 2020, לא הועבר כל סכום נוסף לתובע.
-
הנתבעים טוענים כאמור שהסכם ההלוואה הוא הסכם למראית עין וכי בין הצדדים נכרת הסכם השקעה, ועל כן ומעת שהועבר הכסף מחשבונה של הנתבעת להשקעה בפרויקט, נפרעה ההלוואה, וכי התובע משיקוליו חזר בו מהסכם ההשקעה, חזרה שאין בה כדי להצדיק החזרת הסכום שהועבר.
הטענה כי הסכם ההלוואה הוא הסכם פיקטיבי
-
הנתבעים טענו כאמור כי הסכם ההלוואה הוא הסכם פיקטיבי וכל מטרת עריכתו הייתה לשם העברת הכסף מחשבון התובע בחו"ל לישראל ללא תקלות.
-
דין טענות הנתבעים להידחות, שכן השתכנעתי שהצדדים התקשרו בהסכם הלוואה אשר בסופו של יום לא השתכלל להסכם השקעה, וזאת נוכח התנהלות הנתבע.
-
אין חולק כי ההסכם היחיד שנחתם בין התובע לבין הנתבעים הוא הסכם ההלוואה ומלבדו לא נחתם כל הסכם נוסף.
-
הסכם ההלוואה קובע שהתובע מלווה לנתבעת את הסך של 1,270,000 דולר; תקופת ההלוואה היא לחודש אחד בלבד ממועד חתימת ההסכם; ההלוואה תוחזר למלווה בפעימה אחת; ההלוואה תישא ריבית שנתית של 3.5%; ניתן יהיה להאריך את תקופת ההלוואה בחודש נוסף, ובמקרה כזה, המלווה יודיע על כך ללווה, 10 ימים לפני מועד פירעון ההלוואה; ככל שהלווה לא תחזיר את סכום ההלוואה עד למועד הפירעון, לסכום ההלוואה תתווסף ריבית פיגורים בשיעור של 6% לחודש, החל מהיום השלישי לאחר תאריך היעד ועד לתשלום בפועל. עוד אין חולק כי הנתבע ערב להסכם ההלוואה.
-
הנתבעים טענו כי הסכם ההלוואה הוא למראית עין ורק לצורכי העברת הכספים בין הבנקים, אך בזמן אמת עולה, שהצדדים התייחסו להסכם כהסכם הלוואה, ואף דנו על פרטיו.
-
כך למשל במסגרת תכתובת בין הנתבע לאיגור מיום 14.6.2019 (עמוד 250 לתצהיר התובע), ובטרם חתימת הסכם ההלוואה, כותב איגור לנתבע כך :
והנתבע משיב :
-
מהתכתובות עולה כי שני הצדדים מתייחסים להסכם הלוואה, והנתבע אף משיב כי מבחינתו אין בעיה לשנות את הסכם ההלוואה שכן בכל מקרה היא תהיה לתקופה קצרה, שכן הצדדים התכוונו להתקשר בשלב מאוחר יותר בהסכם השקעה.
-
בעדותו הסביר התובע כי עשו הסכם הלוואה ולא חיכו עד לסיום בדיקת הנאותות שכן החליט לתת לנתבע הלוואה על בסיס ערבות אישית ואז ימשיך להשקעה או יקבל את הכסף חזרה (עמוד 177 שורות 20-15). עוד ציין התובע את העברת הכסף בשל הדחיפות שהציג הנתבע:
"Q:So why did you do this step at all? Why did you give a loan? Because it’s your money, you could have waited and do the due diligence.
Witness:Because he said it’s impossible, this was need to be done immediately, we had many conversations about this. I wanted to participate and purchasing this and agree on this, he said that needs to be done immediately, very urgent transaction."
(עמוד 178 שורות 11-4, ההדגשה הוספה – ע' ר').
-
לעניין זה ראו גם עדותו של איגור לפיה בשיחות עם התובע טען הנתבע שסיכם עם אקרו לגבי הסכום הסופי שיועבר לה בסך של 1,270,000 דולר רק בתנאי שהעסקה תהיה מהירה והכסף יועבר במהירות ולאחר מכן יועבר לאקרו (ראו עדותו של איגור בעמוד 70 שורות 24-18).
-
בעדותו הופנה הנתבע לנספח 14 לתצהירו של איגור ולהודעה מיום 18.6.2019 בשעה 13:11 (עמוד 251 לתצהיר התובע), ונשאל למה הלחיץ את איגור להעביר את הכסף מהר, והשיב שהתובע רצה לקבל את המניות (עמוד 354 שורות 15-5), ובהמשך השיב "שהרעיון שזה יהיה מהר כי אקרו היו אמורים לקבל את הכסף" ולמיטב זכרונו הצליח להפחית אותם בריבית, אבל בתנאי שהכסף יועבר במהירות (עמוד 355 שורות 9-1), וכן אישר בעדותו כי אקרו אמרה שהתנאי שהכסף יועבר במהירות (עמוד 355 שורות 10-12).
בהמשך עדותו חזר בו הנתבע וטען כי אקרו לא אמרה שחשוב להעביר את הכסף מהר אלא בשביל להשלים את העסקה כמו שהתובע רצה ולקבל את המניות צריך לשחרר את אקרו זה הכול (עמוד 355 שורות 15-25).
בעניין זה אני מקבלת את טענות התובע הנתמכות הן במסמכים מזמן אמת והן בגרסתו הראשונה של הנתבע בעדותו, לפיה האיץ בתובע להעביר את הכסף לאקרו, על מנת לשחרר את המניות, ועל כן התקשרו הצדדים תחילה בהסכם הלוואה, אשר אמור היה בהמשך להשתכלל להסכם השקעה. בסופו של יום, וכמפורט בהמשך, אף כי הופעל לחץ על התובע להעביר את הכסף לאקרו במהירות, הכסף לא הועבר לאקרו בסמוך לקבלתו אצל הנתבעת, וחלקו הארי הועבר רק כשנתיים לאחר מכן.
-
בחקירת התובע, ועת נטען בפניו כי טרם העברת הכסף לנתבעת הוא לא ביקש לראות את החוזים עם דיירי הפרויקט, השיב התובע כי לכן עשו הלוואה, כך שיהיה להם חודש כדי לבדוק את כל הפרטים האלה ולעשות הסכם השקעה (עמוד 136 שורות 1-4), שכן התובע אינו דובר עברית ואין לו השכלה בחוק הישראלי וביקש מעו"ד לבדוק את העסקה ולעבוד עליה, אבל הנתבע ב- 15.7 הראה קבצים בעברית וטען שאלו היו החוזים החתומים (עמוד 136 שורות 7-14).
-
אף עדות זאת של התובע מחזקת את המסקנה כי חתימת הסכם ההלוואה נועדה על מנת לאפשר לתובע לברר פרטים וכן לקבל את המסמכים שנדרשו על ידו, ובטרם ייחתם הסכם השקעה.
-
לטענת הנתבעים, הסכם ההלוואה הוא הסכם פיקטיבי, והריבית הגבוה הנקובה בו נועדה על מנת להקל בהעברת הכסף מחו"ל לארץ. קרי, הריבית הגבוהה נועדה למראית עין ועל מנת שהבנק יאשר את העברה, ועל מנת שהתובע יחמוק מתשלום מיסים.
כתימוכין לטענתם הם מפנים לעמוד 31 לתצהירו של הנתבע, שהוא תכתובת וטסאפ בין איגור לבין הנתבע בה מתייחס איגור לשינוי הריבית בהסכם ההלוואה ומציין את המילים "this should look dramatic".
-
יש לדחות טענה זאת ממספר נימוקים, כמפורט להלן.
-
ראשית, מי שהציע כי הכסף יועבר בצורת הלוואה, וזירז את התובע כי עליו להעביר את הכסף מהר היה דווקא הנתבע.
מהודעת הנתבע לתובע מיום 12.6.2019 בשעה 20:22 (עמוד 236 לתצהיר התובע), עולה כי הנתבע הוא אשר הציע כי על מנת להתחמק מבעיות עם העברה של הכסף, הכסף יועבר כהלוואה, וכי אחרי שבוע שבועיים יהפכו את הסכם ההלוואה להסכם השקעה.
בעדותו, הוא מעומת עם ההודעה הנ"ל, ומנסה להרחיק עצמו מהיוזמה להעברת הכסף בדרך של הלוואה, למרות שהדברים כתובים בצורה ברורה בהודעה ועולה ממנה שההצעה באה ממנו, כי בהודעה נאמר : "I checked and the best way to do in order to avoid problems with the transfer is that a first you will transfer the money as a loan with a simple lisn agreement, and then, after a week or two we will convert the loan to a share purchase agreement as you requested. If it's ok I will try to get an additional discount. I meet them later today". ראו עדותו של הנתבע בעמוד 339 למטה, עמוד 340 שורה 1, עמוד 341 שורות 14-7, עמוד 344 שורות 12-5, שרק בסופה בעמוד 344 שורה 11 הוא אומר: "לא אמרתי שלא".
מכאן, שטענת הנתבעים לפיה סיווג ההסכם כהלוואה היה לצורך התחמקות מבעיות בהעברה ותשלום מיסים, אינה יכולה להתקבל שעה שזאת הייתה יוזמה של הנתבע, מתוך מטרה להתגבר על בעיות מול בנק המזרחי בצד הישראלי (כפי שהוא מעיד: "היו לנו את הבעיות האלה בעבר, בדיוק בסיטואציות כאלה", עמוד 345 שורות 2-1) ולא הוצעה על ידי התובע או איגור.
-
שנית, טענת הנתבעים כי הצדדים עשו הסכם הלוואה על מנת שניתן יהיה להעביר את הכסף בקלות הוכחשה על ידי התובע (עמוד 174 שורה 10), וכך אף הוכחשה טענת הנתבעים לפיה התובע עשה זאת על מנת לא לשלם מיסים בארה"ב (עמוד 174 שורות 21-15).
נוכח הכחשת התובע את הטענה כי העברת הכסף נעשתה באמצעות הלוואה על מנת להקל על העברת הכספים ולהתחמק מתשלום מיסים, ובשים לב כי המדובר בטענה שלא הובאו לה כל תימוכין בעדות חיצונית של בנקאי או חוות דעת של מומחה לבנקאות המגבה את נכונות הטענה, הרי שאני דוחה את הטענה.
-
שלישית, אשר לטענה לפיה איגור כתב שסכום הריבית צריך להיראות דרמטי, הרי שבתכתובת המלאה בין הצדדים צוינו הדברים הבאים:
-
מתכתובת זאת עולה, כי כאשר הנתבע מלין על שיעור הריבית של 15%, איגור משיב לו כי "זו ריבית למקרה של הפרה, זה לא אמור לקרות" ובהמשך הוא כותב ומציין כי זה אמור להיראות דרמטי. בקונטקסט של שני המשפטים יחדיו, ניתן להבין כי המטרה הייתה, שריבית הפיגורים תהיה גבוהה דיה, על מנת להרתיע מפני אי השבת ההלוואה במועדה. מעדותו של איגור עולה שהיו דיונים על השקעות פוטנציאליות והתובע והוא רצו לוודא שלא יהיה מצב בו לא יתקבל את הכסף חזרה. לכן, ניהל מו"מ קשוח עם הנתבע לגבי ריבית פיגורים, שכן לאדם צריכה להיות מוטיבציה טובה לקחת כסף ולא להחזיר עם ריבית פיגורים כל כך גבוה אבל מה שהפתיע אותו שלא היה לכך כל אפקט (עמוד 74 שורות 25-24, עמוד 75 שורות 8-1).
בחקירתו הכחיש איגור את הטענה לפיה הביטוי SHOULD LOOK"" הוא ביטוי מוזר (עמוד 75 שורות 22-21, עמוד 76 שורה 8), והסביר כי הצדדים היו במו"מ והנתבע ניהל משא ומתן לגבי המספר הזה ספציפית. ההצעה הראשונה של איגור הייתה ריבית פיגורים של 15% לחודש. בכוונה ששיעור הריבית יהיה ממש גבוה, כך שימנע מקרה של אי השבת הכסף (עמוד 76 שורות 17-22), כשאיגור ניסה לשכנע את הנתבע להסכים לנקוב בריבית הגבוהה יותר, הוא אמר לו שאמורות להיות שתי אופציות איך לצאת מהמצב הזה או שההלוואה נפרעת או שההלוואה הופכת להשקעה אם יסכימו לתנאים (עמוד 77 שורות 9-5), כאשר המוטיבציה היא שלא יהיה מצב שלישי שלא מחזירים את הכסף; וזאת ניתן להשיג בריבית פיגורים גבוהה (עמוד 77 שורות 19-15).
לעניין טענה זאת אני מקבלת את עדותו של איגור לפיה SHOULD LOOK"" משמעה כי התכוון לכך שריבית צריכה להיות דרמטית עבור הנתבעים, באופן שירתיע אותם מאי השבת ההלוואה.
-
רביעית, בסופו של יום נכרת הסכם הלוואה כאשר הריבית שנקבעה בו הייתה נמוכה משמעותית ועמדה על ריבית שנתית של 3.5% וריבית פיגורים של 6% לחודש. משמע, הצדדים המשיכו וניהלו מו"מ לגבי הריבית וזאת הופחתה ל- 6% ולא עמדה על 15% כפי שדרש התובע בתחילה.
באם לא הייתה כל משמעות להסכם, כפי שטוענים הנתבעים, הרי גם לגובה הריבית לא הייתה משמעות, ולכן ניהול המו"מ על גובה הריבית והפחתתה בסופו של יום לריבית שנקבעה בפועל מהווה חיזוק נוסף לכך שהצדדים ייחסו להסכם משמעות של הסכם הלוואה.
-
חמישית, תימוכין נוספים לכך שהמדובר בהסכם הלוואה היא העובדה כי בעת שהושב לתובע חלק מכספו בסך של 48,900 דולר, סכום זה הועבר והוגדר על ידי הנתבעת כהחזר הלוואה.
לעניין זה ראו מכתב רו"ח מר ושות' מטעם הנתבעים מיום 9.7.2020, נספח 17 לתצהירו של התובע, אשר יועד לבנק מזרחי המאשר כי התשלום הוא החזר קרן הלוואה אשר אינה חייבת בניכוי מס במקור.
לא זו בלבד שרו"ח מטעם הנתבעים הגדיר את העברת הכסף לתובע כהחזר כהלוואה, הרי שבניגוד לטענה לפיה הנתבעת שימשה כצינור בלבד לקבלת הסכום מהתובע, ומרגע יציאת הכסף מחשבונה סיימה את תפקידה, הרי שהיא זאת שבפועל העבירה לתובע את הסכום הנ"ל. משמע, המשיכה לשמש כלווה על פי הסכם ההלוואה.
טענות הנתבעים לפיהן העברת הכסף מחשבונה של הנתבעת נעשתה לבקשת יועצי התובע, ונועדה לצורכי מיסוי, נדחות, שכן לא הובאו כל תימוכין לטענה לפיה התובע או מי מטעמו ביקש זאת, ואף לא הובאה כל אסמכתה או חוות דעת לטענה כי העברת הכסף בצורה זאת נועדה לצורכי מס.
-
שישית, תימוכין נוספים שהמדובר בהסכם הלוואה אשר התובע עמד על השבתו, ניתן לראות מחלופת תכתובות וטסאפ בין התובע, איגור והנתבע במסגרתה עמדו איגור והתובע על כך שהנתבע ישיב את ההלוואה. במסגרת תכתובות אלו התובע ואיגור דורשים את החזר ההלוואה, כאשר בכל התכתובות הנתבע לא טוען ולו פעם אחת כי אין הסכם הלוואה בין הצדדים וכי התובע אינו זכאי להשבת כספו:
ביום 11.9.2019 שעה 09:29:58, פונה התובע לנתבע, ואומר לו שהם רודפים כבר 3 חודשים אחרי המסמכים, וכי זה הרבה מעבר ללוחות הזמנים שסוכמו ומבקש את החזר ההלוואה על פי תנאיה (עמוד 241 לתצהיר התובע);
עונה לו הנתבע ביום 11.9.2019 בשעה 09:36:05 שהיום הוא שלח לאיגור את החוזים והוא צריך לעשות בדיקה שכן איגור אמר לו שהתובע רוצה לשנות לחברה אמריקאית כאשר כעת התובע מחזיק את המניות באופן אישי (עמוד 241 לתצהיר התובע);
התובע עונה לו ביום 11.9.2019 בשעה 09:48, שבשלב הזה הוא מעדיף שההלוואה תוחזר היות ויש להם גישות שונות לגבי מילוי תנאי ההסכם ותהליכי עבודה, והוא מקווה שהנתבע מבין זאת (עמוד 241 לתצהיר התובע);
ב- 1.10.2019 בשעה 11:57:19 שוב התובע כותב לנתבע מציין כי הוא מאוכזב מכך מהעדר תקשורת בין הצדדים ומבקש החזר ההלוואה עד לסוף החודש, על מנת שהוא לא יצרך לנקוט בהליכים משפטיים (עמוד 241 לתצהיר התובע).
הנתבע משיב לתובע בהודעה מיום 2.10.2019 בשעה 15:57:24 שהוא לא מכריח אף אחד לעשות איתו עסקים וצריך לדבר על זה.
הנתבע אינו מכחיש בהודעה זאת את הטענה כי המדובר בהלוואה שיש להשיבה וכך גם אינו מכחיש את החיוב להשיב את ההלוואה בכל ההודעות שנשלחות על ידו באוקטובר (עמודים 242-241), שרובן אמנם עוסקות בחוסר הזמן של הנתבע להשיב לוטסאפים של התובע.
ביום 8.11.2019 בשעה 11:08:49, ו-11:09:33 התובע משיב להודעת הנתבע מיום 08.11.2019 בשעה 10:49:38, בה כעס הנתבע על כך שנשלח לו מכתב מעורך דין, ומציין כי השבת ההלוואה תפתור את הכל, ואחר כך ישבו וידברו על מה לא היה בסדר (עמוד 243 לתצהיר התובע). הנתבע אינו מגיב להודעה.
בהודעה מיום 14.1.2020 בשעה 21:30 (עמוד 245 לתצהיר התובע), התובע כותב לנתבע שב- 15.11 הוא אמר שיחזיר את ההלוואה עד ה 15.1 וזה לא קרה. עת נחקר הנתבע לעניין זה השיב כי לא ענה לתובע שאין פה הלוואה אלא יש השקעה, שכן התובע ידע מצוין שיש לו השקעה, ואם חשב שזו השקעה למה הזכיר את ה- FAMILY OFFICE, שהיו אמורים להיות המשקיע המחליף (עמוד 333, עמוד 334 שורות 3-1).
עוד טען הנתבע כי התובע כתב הלוואה שכן ככה זה אמור לחזור אליו בשביל שהוא לא ישלם מס (עמוד 335 שורות 6-11). טענה זאת של הנתבע אינה מתיישבת עם הודעת התובע מיום 22.1.2020, שעה 10:26, עמוד 245 לתצהיר התובע, שם הוא כותב לנתבע כי הוא מקשיב יותר מידי זמן לתירוצים והסברים, וכעת רק שואל האם ההלוואה תשולם ואם כן מתי. לעניין זה נחקר הנתבע והשיב כי התובע ביקש לסגת מההשקעה שביצע, והנתבע אמר שיעשה את המקסימום על מנת להוציא אותו ולמצוא מישהו שיחליף (עמוד 336 למטה, עמוד 337 שורות 15-1), המדובר בטענה שאינה מתיישבת עם הדרישות שהופנו לנתבע לאורך כל הדרך לקבלת החזר הלוואה ולא החזר השקעה.
ביום 18.1.2020 הנתבע שולח לתובע הודעה אליה הוא מצרף הסכם של פרויקט יפו (עמוד 245 לתצהיר התובע), וביום 22.1.2020 בשעה 10:16:54 הוא שולח מסמך נוסף שקשור לפרוייקט (עמוד 245 לתצהיר התובע), ואז עונה לו התובע בהודעה לעיל מיום 22.1.2020, שעה 10:26, כי הוא בזבז מספיק זמן לתירוצים והסברים, ושואל האם ההלוואה תוחזר ואם כן מתי ?.
-
בכל התכתובת לעיל נוקט התובע לשון הלוואה, והנתבע באף אחת מהן לא מעלה כל טענה ישירה או עקיפה כי אין המדובר בהסכם הלוואה אלא בהסכם השקעה, ובהלוואה שאינה אמורה להיות מוחזרת.
-
מכאן, שבזמן אמת מעולם לא נטען כי הסכם ההלוואה הוא הסכם פיקטיבי או הסכם למראית עין, אלא הצדדים ראו בו הסכם הלוואה, עם אפשרות להמרתו להסכם השקעה, אשר כמפורט להלן לא יצאה אל הפועל, ועל כן נותרה כהלוואה של הנתבעים היה להשיבה.
האם השתכלל הסכם השקעה
-
אין חולק כי בד בבד עם חתימת הסכם ההלוואה הועברה בין הצדדים טיוטת הסכם השקעה, אשר לא נחתמה בסופו של יום, כאשר תחת הכותרת Proposed Steps צוין כדלהלן:
" 1.Gregory Shirin or his affiliates (the Investor) provided a loan for USD 1,270,000 to A. Plotkin Projects LTD. Israeli Company No. 513732180 which is owner of 100% shares in NOFIM TANIN BAT YAM LTD, company number 515759660 (Nofim).
2. The money received under the loan will be transferred to Nofim and will be used for payment for release of the shares in the Project Company [100% of which is directly or indirectly owned by Oren Plotkin, an Israeli citizen ID number: 029481397 (Oren)].
3. Simultaneously with step 2 the Project Company will issue to the Investor 49% of the shares in the Project Company having the rights which are at least pari passu to those Oren has.
4. Simultaneously, A. Plotkin, Nofim, Oren and the Project Company will sign an agreement pursuant to which the debt will be transferred to the Project Company, which will be owed by the Project Company to the Investor. The loan provided will be extended by the Investor subject to proper performance of the obligations under shareholders' agreement (the SHA).
All steps above shall be taken within one month after provision of the loan. If all steps are not taken within this term, Nofim and Oren shall pay penalty under loan"
-
הנתבע טען בסעיף 14 לתצהירו "בינתיים כספי ההשקעה הועברו ליעדם, לחברת הפרויקט, נופים ה.ע יפו בע"מ (להלן: חברת הפרויקט) לתשלום לשותפות אקרו לשם יציאתה מהפרויקט וסילוק שעבוד שנרשם לטובתה, וכניסתו של התובע כמשקיע חליפי בפרויקט ותשלומים שונים להוצאות הפרויקט, כמפורט בנספחים 5א'-ד', המצ"ב" (ההדגשה הוספה – ע' ר').
לטענת הנתבעים, מעת שהכסף הועבר לנתבעת וזאת העבירה אותו לחברת הפרויקט לתשלום לאקרו לשם יציאתה מהפרויקט וסילוק שיעבוד שנרשם לטובתה הפך הסכם ההלוואה להסכם השקעה, אך התובע משיקוליו החליט לחזור ממנו, והעובדה שהתובע חזר בו אין בה כדי להצדיק החזרת כספי ההשקעה לידיו.
-
בין גרסאותיהם השונות של הצדדים אני מעדיפה את גרסתו של התובע לפיה התקשר עם הנתבעים בהסכם הלוואה, אשר היה אמור להשתכלל להסכם השקעה, אך בשל התנהלות הנתבעים ואי העברת המסמכים הנדרשים הסכם זה לא יצא לפועל, זאת כמפורט להלן.
-
אין חולק כי השלב הראשון על פי טיוטת הסכם ההשקעה, והוא כי התובע יעביר לנתבעת שהיא בעלת 100% המניות בחברת נופים תנין בת ים (להלן: נופים תנין), את סכום הסך של 1,270,000 דולר - בוצע.
-
השלב השני על פי הסכם ההשקעה היה כי הכסף יועבר לנופים תנין וישמש לצורך שחרור המניות בחברת הפרויקט, במקביל יוקצו לתובע 49% מהמניות בחברת הפרויקט. השלב השני לא בוצע.
ראשית, אין כל אסמכתה על כך שהכסף שעבר לנתבעת עבר לחברת נופים תנין, וכלל לא ברור למי הועבר הכסף מהנתבעת.
שנית, אף כי נאמר לתובע שכספו נועד להעברה לאקרו על מנת לשחרר אותה כמשקיעה בפרויקט, ובכך לשחרר את מניות חברת הפרויקט לשם העברתם לתובע, הרי שבפועל הכספים הועברו לאקרו זמן רב לאחר שהתובע העבירם, וזאת בשלוש העברות שונות ומגורמים שונים אשר אינם הנתבעים או נופים תנין, ובוודאי שלא חברת הפרויקט, כפי שנטען בסעיף 14 לתצהירו של הנתבע כלהלן:
סך של שני מיליון ₪ הועבר לאקרו רק כעבור חודש מקבלת הכסף מהתובע ביום 11.7.2019. את הכסף העבירה חברת נופים פ.ב. ליאון בלום חולון בע"מ, מחשבון בבנק מרכנתיל (נספח 5א לתצהירו של הנתבע), חברה שהתובע לא נקשר עמה בהסכם ולא ברור מדוע הכסף עבר דרכה.
סך של 200,000 ₪ הועבר לאקרו ביום 31.11.2019 כחמישה חודשים לאחר קבלת הכסף מהתובע. תשלום זה בוצע מבנק דיסקונט (ראו עדותו של הנתבע עמוד 358 שורות 25-21), אך עד עתה לא ברור מי העביר אותו, כאשר במסגרת פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 15.3.2023 (עמוד 358 שורות 17-9) נדרשו הנתבעים להציג עותק קריא של נספח 5ב, אך זה לא הוצג, והדבר פועל לחובתם.
התשלום האחרון בסך של 1.8 מיליון ₪ הועבר לאקרו רק ביום 31.10.2021, קרי למעלה משנתיים מהעברת הכסף על ידי התובע, ורק לאחר הגשת התביעה שבכותרת (שהוגשה בחודש פברואר 2021). תשלום זה הועבר מחשבון בנק מזרחי על ידי חברת ד. פלוטקין פרויקטים (להלן: ד. פלוטקין) כעולה מנספח 5ג לתצהירו של הנתבע.
-
חברת ד. פלוטקין היא חברה בבעלות הוריו של הנתבע (עמוד 364 שורות 24-10, עמוד 365), ולנתבע אין מניות בה (עמוד 366 שורות 6-5). עת נחקר הנתבע ונשאל מדוע הכסף הועבר דרך ד. פלוטקין השיב כי הוא אינו זוכר מדוע, וכן טען כי אין לה שום קשר חוץ מזה שההעברה בוצעה דרכה, וכי אין לה זכויות בפרויקטים שלו (עמוד 367 שורות 6-4, 14-13, 18).
כאשר נחקר אביו של הנתבע לגבי העברת הסך של 1.8 מיליון ₪ לאקרו מחברת ד. פלוטקין, השיב האב כי הוא לקח הלוואה בבנק מזרחי על מנת לשלם לאקרו (עמוד 425 שורות 26-11), והשיב בשלילה על השאלה האם הנתבע העביר לחשבונו את הסך של 1.8 מיליון ₪ (עמוד 426 שורות 33-30).
עת נשאל למה היה צריך להחזיר לאקרו סך של 1.8 מיליון ₪ השיב אביו של הנתבע כי ערב להלוואה שנתנה אקרו ועל כן ביצע את העברה של 1.8 מיליון ₪, אחר כך תיקן ואמר שד. פלוטקין העבירה את הכסף אבל הוא טיפל בהעברה (עמוד 429 שורות 16-3).
-
המדובר בשתי גרסאות שונות אשר אינן מתיישבות האחת עם השנייה, באשר למקור הכספים אשר שימשו לצורך תשלום לחברת אקרו.
בעוד שהנתבעים טענו כי העברת הסך של 1.8 מיליון ₪ היא העברת הכסף שהעביר התובע לאקרו, הרי שמעדותו של אביו של הנתבע עולה גרסה שונה ולפיה הכסף הועבר על ידי אביו של הנתבע כהחזר הלוואה לאקרו, אשר האב שימש ערב שלה, וכי מקור הכספים שהעבירה ד. פלוטקין לאקרו, הוא הלוואה נטענת שלקח אביו של הנתבע.
-
בחקירתו נשאל הנתבע היכן "שכב" הכסף והשיב שבפרויקט ביפו, כאשר נשאל בחשבון של איזו חברה לא ידע להשיב (עמוד 361 שורות 15-10) והשיב כי לחברת הפרויקט אין חשבון בנק. בהמשך טען כי הכסף לא "שכב" אלא שימש את הפרויקט (עמוד 363 שורה 13). המדובר בתשובה אשר אין בה כל מענה לעובדה כי הכסף הועבר לאקרו משלושה גורמים שונים אשר אין להם כל קשר להסכמים מושא ההליך, וללא שניתן הסבר מדוע הנתבעים העבירו להם את הכספים שהתקבלו מהתובע.
-
נוסף על האמור, הרי שבחישוב הסכום בשקלים שהעביר התובע לנתבעים, עולה כי הועבר סך של 4.6 מיליון ₪, בעוד שהסכום שהועבר לאקרו עמד על הסך של 4 מיליון ₪ בלבד. קרי, בידי הנתבעים נותרה יתרה של 600,000 ₪.
לעניין זה טען הנתבע כי ההשקעה בפרויקט הצריכה סכומי כסף נוספים. יש לדחות את הטענה שאינה מגובה בכל אסמכתה, לא לגבי סכומי הוצאות הפרויקט ואף לא לגבי הסכמת הצדדים כי התובע יישא בהוצאות הפרויקט.
אעיר, כי לא נעלם מעיני נספח 5ד' לתצהירו של הנתבע שהוא לכאורה דו"ח סיכום הוצאות של פרויקט דוידוף. הסיכום אינו נושא חותמת של מי שערך אותו, והוא אינו מגובה בכל אסמכתאות או חוות דעת חשבונאית, ואין לו כל ערך ראייתי.
-
בעוד שמטרת העברת הכסף לנתבעים, הייתה לשחרר את אקרו מההשקעה בפרויקט וכניסת התובע תחתיה, הרי שהנתבעים עשו בכסף כבשלהם ולא העבירו אותו למטרה לשמה ניתן, שהיא שחרור שעבוד על מניות חברת הפרויקט, וכאשר חלקו הארי בסך של 1.8 מיליון שקל הועברו לאקרו רק לאחר כשנתיים מחתימת ההסכם.
-
לעניין זה אעיר, כי בעוד שהנתבעים התייחסו לאקרו כמשקיעה בפרויקט שתשלום ההלוואה נועד לצורך שחרורה, הרי שמעדות הנתבע עלה כי גם עם אקרו נערך הסכם הלוואה (ראו עדות הנתבע בעמוד 347 שורות 22-8, עמוד 349 שורות 9-2), וכן עלה כי בסמוך לחתימת הסכם ההלוואה, ביולי 2019, הגישה אקרו תביעה נגדו ונגד נופים על הסך של 2,483,854 ₪ (724,700 דולר) בשל התנגדות לביצוע שטר (ראו עמוד 261 לתצהירו של התובע, דוח BCI). כאשר נחקר הנתבע לעניין זה השיב תשובה תמוהה ביותר ולפיה הוא אינו זוכר אם אקרו הגישה נגדו תביעה (עמוד 351 שורות 19-14).
-
לגבי השלב השלישי, היה על חברת הפרויקט להקצות לתובע 49% מהמניות שלה. אין חולק כי בפועל לא הוקצו לתובע מניות בחברת הפרויקט, אלא הוקצו לתובע מניות בחברה חדשה שהוקמה.
לעניין זה נחקר איגור ונשאל לגבי הקצאת המניות והשיב כי המניות שצריך היה להקצות לתובע היו מניות בחברת הפרויקט (עמוד 39 שורות 11-3). איגור עומת מול הטענה, כי סוכם שתוקם חברה חדשה אשר המניות של חברת הפרויקט יועברו אליה במלואן, והשיב "הנקודה פה שלא כל כך היה איכפת לנו הצורה אם זו חברה חדשה או חברה ישנה, היה חשוב לנו התוכן" (עמוד 40 שורות 23-22), וכי החברה אמורה להיות הבעלים של הפרויקט (עמוד 41 שורות 5-4, שורות 11-10), קרי מניות בחברה שיש לה בעלות לזכויות חברת הפיתוח בפרויקט ביפו (עמוד 43 שורות 19-17).
בעדותו חזר איגור על עמדתו לפיה אין זה חשוב האם התובע יקבל 49% של חברת הפרויקט באופן ישיר או 49% בחברה שהיא בעלת 100% בחברת הפרויקט והחשוב הוא שלחברה יהיו נכסים ולא תהיה חברה ריקה (עמוד 44 שורות 3-15, עמוד 46, עמוד 47 שורות 13-23).
בהמשך ועת נחקר לגבי החשיבות של מי מחזיק את המניות, השיב כי לא דיברו על זה וכי תחת ההגדרה של חברת הפרויקט הם הבינו כי המדובר בחברת הפרויקט (עמוד 48 שורות 24-13) ואם היו מקבלים בקשה כזאת היו שוקלים את זה כי הדבר החשוב שיהיו נכסים מתחת לחברה אבל כשדיברו על חברת הפרויקט הבינו שהיא החברה והיא הבעלים של הפרויקט ולא בעלת המניות של החברה (עמוד 49 שורות 14-10).
-
מעדותו של איגור, שהייתה אמינה בעיני, ואף מתיישבת עם השכל הישר, עולה כי על פי הסכם ההשקעה היה על הנתבעים להעביר לתובע מניות בחברת הפרויקט, כאשר החשיבות שהייתה לתובע בעניין זה הייתה לקבל מניות בחברה אשר יש לה נכסים ולא חברה ריקה מתוכן, אשר אין כל משמעות לכך שהתובע יקבל בה מניות.
-
הנתבעים טוענים לעניין זה כי התובע לא הביע כל התנגדות לגבי העברת המניות כפי שהועברו, ובשלב מסוים אף ביקש כי תחת העברת המניות על שמו יועברו המניות על שם חברה שרשומה בדלוואר.
לעניין זה אני מקבלת את גרסת התובע, אשר נתמכת בעדותו של איגור, וכן במסמכים והתכתבויות בזמן אמת מהם עולה כי המטרה הייתה להבין כי התובע מקבל משהו בעל ערך אמתי ולכן ביקשו בדיקת נאותות ואף היו מופתעים מקבלת המניות טרם בדיקת הנאותות (ראו עדותו עמוד 62 שורות 16-10, עמוד 63 שורות 4-1, שורות 19-17, עמוד 64 שורות 9-7).
-
הנתבעים טענו כי אם הועברו לתובע 49% מניות בחברה ריקה כי אז לא היה צריך שום מסמך בדיקת נאותות.
לעניין זה העיד איגור כי לא ידעו מה יש ומה אין ולכן שלחו את הרשימה (עמוד 112 שורות 3-2), ולכן העבירו את הכסף כהלוואה ולא כהשקעה שכן רצו לעשות בדיקת נאותות כדי לראות אם זה יכול להפוך להשקעה (עמוד 112 שורות 22-20).
טענותיהם של הנתבעים בעניין זה אינן מתיישבות עם העובדה כי בזמן אמת התובע ואיגור מבקשים מסמכים מהנתבע לרבות מסמכי בדיקת נאותות, והנתבע משיב כי הללו ישלחו להם, לעניין זה ראו למשל תכתובת מה 24.7.19 בשעה 22:35:26 (עמוד 255 לתצהיר התובע) איגור פונה אל הנתבע ומלין על זה שהנתבע אינו מגיב, והנתבע משיב "Regarding The DD And The Term Sheet We Are Working On It".
-
הנתבע טען בעדותו כי פירעון ההלוואה היה בהעברתה לחברת הפרויקט כפי שסוכם (עמוד 246 שורה 10-11) וברגע שהנתבעת קיבלה את הכסף והעבירה אותו למטרה שסוכמה, פירעון הלוואת אקרו לצורך שחרור מניות, ההלוואה מבחינת הנתבעת נפרעה לפי ההוראות והסיכומים עם איגור והתובע (עמוד 246 שורות 18-23).
גם אם הייתי מקבלת את עמדת הנתבעים בסוגיה זאת, הרי שהם לא עמדו בה. שכן הכסף אומנם הועבר לנתבעת אך בפועל לא הועבר לאקרו לשחרור המניות. שכן כפי שצוין לעיל חלק הארי של 1.8 מיליון ₪ הועבר לאקרו רק לאחר הגשת התביעה ב- 31.10.2021. כך שאף אם נלך לשיטת הנתבעים, עד למועד הגשת התביעה לא השתכלל הסכם ההשקעה, עת לא הועבר מלוא הכסף לאקרו לצורך שחרור המניות. זאת מלבד העובדה כי נותרה יתרה בסך של 600,000 ₪ אשר נשמרה בידי הנתבעים ולא הועברה לאקרו.
-
נוסף על התנאים שנקבעו בטיוטת הסכם ההשקעה, נדרש הנתבע, כתנאי להתקשרות בהסכם ההלוואה להעביר לתובע מסמכים שונים לרבות מסמכי בדיקת נאותות.
-
ביום 11.7.2019 בשעה 10:52:25 שולח איגור לנתבע את ההודעה הבאה (עמוד 254 לתצהיר התובע):
"how is the deal going? Would please give us some documents. The most important are 1) the documents re the deal, payments, release of shares etc and 2) contracts/liabilities of the company. I will send the more detailed list."
-
באותו היום, 11.7.2019 בשעה 10:53:47 שולח איגור לנתבע מסמך בשם DD request (עמוד 254 לתצהיר התובע), קרי מסמך בדיקת נאותות.
-
בתצהירו טען הנתבע כי לא קיבל את מסמך בדיקת הנאותות, נספח 5 לתצהיר התובע.
עת נחקר הנתבע לעניין אי קבלת מסמך בדיקת הנאותות השיב כי היה חשוב לו לציין זאת בתצהירו שכן התובע טען כי היות ולא קיבל תשובה למסמך זה, ועל כן נסוג מהעסקה, טענה שהיא שקרית (עמוד 282 למטה, עמוד 283 שורות 2-1).
בעדותו עת עומת הנתבע עם עדותו של איגור אשר הציג במועד הדיון מהטלפון הסלולארי שלו את ההודעה ששלח לנתבע ואליה צורף מסמך בדיקת הנאותות, חזר הנתבע על הטענה לפיה לא קיבל מסמך זה וכי יכול להיות שזה נשלח אליו ולא הגיע, נשלח לא נפתח, ואם הוא נשלח והוא כל כך חשוב מדוע לא נשלח במייל (עמוד 282 שורות 25-17).
לאחר שהנתבע התבקש להוציא את המכשיר הסלולארי שלו, על מנת לראות האם קיבל את ההודעה ואת מסמך בדיקת הנאותות, ובטרם הציג אותו ענה לפתע את התשובה הבאה:
"ת:אני לא אמרתי שההודעה לא קיימת דרך אגב,
ש:רגע רגע, זה לא נשמע בהקלטה,
עו"ד מלר:זה נשמע,
ת:זה נשמע מצוין, אמרתי את זה גם קודם,
כב' השופטת:הוא אמר שההודעה לא קיימת.
ת:אמרתי שאני לא ראיתי את המסמך הזה. יכול להיות שהוא נשלח, יכול להיות שלא נשלח. מעולם לא נשלח שוב, לא נשלח, לא פנו עורכי דין, לא עורכי דין מטעמם, המסמך הכי חשוב בעסקה לכאורה ה-Due diligence, נשלח בהודעת וואטסאפ ומאז לא נודעו עקבותיו"
(עמוד 285 שורות 22-13, ההדגשה הוספה – ע' ר').
לאחר שעיין בהודעות הווטאספ בטלפון הסלולארי שלו אישר כי המסמך קיים (עמוד 286 שורות 16-13) אך טען כי יש שתי הודעות מאיגור שהוא לא התייחס ולא ענה עליהן ויכול להיות שלא ראה אותן (עמוד 287 שורות 9-11).
-
לא זו בלבד שהאמור בתצהירו של הנתבע ביחס למסמך בדיקת הנאותות אינו נכון, הרי שאף טענתו בעדותו אינה מתיישבת עם תכתובות הווטאספ מזמן אמת מהן עולה כי הצדדים שוחחו על מסמך בדיקת הנאותות, וכי התובע ואיגור הבהירו לנתבע את חשיבות קבלת המסמכים שנדרשו על ידם:
-
ביום 12.7.2019 בשעה 12:44:40 שולח איגור לנתבע הודעה ומציין כי הוא מחכה לקבל מענה לדרישה ששלח אתמול, קרי מסמך בדיקת הנאותות (נספח 14 לתצהיר התובע עמוד 254), ועל כך משיב הנתבע ביום 12.7.2019 בשעה 13:21:09 (עמוד 254 לתצהיר התובע) בסימון אוקי עם אגודל.
-
בתכתובת מה 24.7.19 בשעה 10:51:10, (עמוד 255 לתצהיר התובע) איגור פונה אל הנתבע ומלין על זה שהנתבע אינו מגיב, והנתבע משיב בהודעה מאותו היום בשעה 22:35:26 (עמוד 255 לתצהיר התובע) "Regarding The DD And The Term Sheet We Are "Working On It. תכתובת ממנה עולה כי הנתבע מודע לסוגיית בדיקת הנאותות ומשיב כי הוא עובד על כך.
-
בתכתובת מיום 1.8.2019 בשעה 17:10:08, עמוד 256 לתצהיר התובע, בסעיף 3 להודעה איגור מציין כי ביקשו את בדיקת הנאותות של החברה, ושום דבר לא התקבל. בסעיף 5 לאותה הודעה מציין איגור כי התובע דורש שיעבוד להבטחת סכום ההלוואה לפני סיום ביצוע בדיקת הנאותות Before the due diligence completed"".
-
בתכתובת מיום 5.9.2019, בשעה 12:50, בעמוד 256 לתצהירו של התובע, והמשך בעמוד 257, איגור מציין בסעיף 3 לאותה ההודעה את מה שסוכם בינו לבין הנתבע בטלפון וכי על הנתבע לשלוח את כל ההסכמים ואת שאר המסמכים שהתבקשו במסמך ה DD, קרי שוב פעם איגור מפנה לאותו מסמך בסיסי וראשוני שאי אפשר בלעדיו לבדוק את כדאיות העסקה.
-
ביום 11.9.2019, בשעה 09:29, (עמוד 241 לתצהיר התובע), כותב התובע כי הוא רוצה לתת לנתבע התראה באופן אישי שכן הם רודפים אחרי המסמכים כבר 3 חודשים וזה רחוק מאזור הנוחות שלו ומבקש שההלוואה תוחזר. מהודעה זאת ניתן ללמוד כי התובע עמד על קבלת מסמכים, אשר לא הומצאו לו, וכן התייחס לכך שהמדובר בהלוואה ולא בהשקעה, הודעה שהנתבע אינו משיב עליה.
-
הנתבע נחקר בעדותו לגבי מסמכים שנדרש להמציא וטענתו הייתה כי לא המציא אותם לתובע שכן לא היה לתובע עורך דין ישראלי שיוכל לעיין בהם (עמוד 316 שורות 10-6, עמוד 317 שורות 15-13). המדובר בטענה שאינה הגיונית, שכן כפי שהעיד איגור, לו המסמכים היו מועברים לתובע הוא יכול היה להעבירם לעורכי דין מטעמו, אך הנתבע כלל לא טרח להעבירם (עמוד 104 לפרוטוקול שורות 23-19).
לא זו בלבד, אלא שלאורך כל התקופה בה נדרשו מסמכים מהנתבע, הנתבע לא טען כי הוא אינו מעבירם שכן אין לתובע עו"ד ישראלי, אלא משיב, כי הוא עובד על כך.
-
לכל האמור לעיל אוסיף, כי התנהלות הנתבעים בפועל מעידה על כך שלא הייתה להם כל כוונה להעביר את המניות בחברת הפרויקט על שמו של התובע, גם לא באמצעות החברה החדשה שהוקמה, שכן אין חולק כי התובע העביר את סכום התמורה על מנת לשחרר את אקרו כמשקיעה בפרויקט, אך הנתבעים לא העבירו לה את הסכום במלואו, והשלמת העברת הסכום נעשתה רק באוקטובר 2021 ולאחר שהוגשה התביעה שבכותרת, אף כי הסכום הועבר לנתבעים במלואו כבר בחודש יוני 2019.
-
עוד יש להוסיף כי טענת הנתבע לפיה השתכלל הסכם השקעה עם התובע אף אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו של הנתבע אשר העביר את פרויקט דוידוף, בו תכנן התובע להשקיע לידי אביו ואחיו כבר בשנת 2021, וכי כיום אין לו קשר לפרויקט (ראו עדות אחיו של התובע בעמוד 446 שורות 28-9), התנהלות שהתגלתה רק בעת חקירת אחיו של הנתבע.
-
נוכח כל האמור לעיל אני מקבלת את טענות התובע כי ההסכם היחיד הוא הסכם ההלוואה אשר לא השתכלל להסכם השקעה.
תביעת התובע לחיוב הנתבעים בתשלום ריבית
-
תביעת התובע הוגשה בגין סכום קרן ההלוואה בסך של 1,270,000 דולר, סכום ריבית שנתית של 4,075 דולר; סכום ריבית פיגורים של 1,325,028 דולר, ובניכוי הסכום ששולם לתובע בסך של 48,900 דולר. סך הכל 2,550,213 דולר, לפי שער של 3.29 נכון למועד הגשת התביעה, כך שסך תביעת התובע עמדה על 8,390,201 ₪.
-
בסיכומיו עתר התובע לחיוב הנתבעים בהפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין בסך של 9,928,241 ₪, וכי התובע ישלם הפרש אגרה בגין סכום זה. לעניין זה מפנה התובע לת"א (שלום ת"א) 29496-06-17 רזידנס מ.נ. בע"מ נ' ס.י. אבן יזמות בע"מ (4.3.2019) בו קבע בית המשפט כי ניתן לפסוק פיצוי כספי עבור תקופה עתידית ממועד הגשת התביעה ואילך, תוך קביעת תוספת תשלום אגרה בגין הסכום הנוסף.
-
בסיכומי הנתבעים אין כל התייחסות לחישוב סכום הריבית, כפי שנתבע בכתב התביעה, מלבד הטענה הכללית שאין מקום לחיוב בהפרשי ריבית, ועל כן אני מקבלת את תביעת התובע במלואה ופוסקת לו את הסכום הנתבע בכתב התביעה.
-
באשר לבקשת התובע בסיכומיו כי אפסוק לו גם הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לפסק הדין אזי לא מצאתי מקום להיעתר למבוקש, שכן בית המשפט פוסק לתובע את שנתבע בכתב התביעה ואין מקום להורות על פסיקה בגין תקופה עתידית שלא נתבעה בכתב התביעה, ואשר לא ניתנה לנתבעים האפשרות להתמודד מולה במסגרת כתבי הטענות בתיק.
הוצאות
-
בתיק שבכותרת התקיימו 2 קדמי משפט, ו- 3 דיוני הוכחות ארוכים; כמו כן התקיים הליך בבקשת התובע לסעדים זמניים; והוגשו סיכומים בכתב בתיק העיקרי.
-
בהתחשב בכל האמור לעיל אני פוסקת לתובע שכר טרחה בסך של 120,000 ₪.
-
בנוסף על הנתבעים לשלם לתובע הוצאות בסך של 15,000 ₪; החזר הוצאות האגרה במלואה; וכן את חלקו של התובע בגין הוצאות הקלטה בתיק.
סוף דבר
-
התביעה מתקבלת.
-
הנתבעים ישלמו לתובע את הסך של 8,390,201 ₪.
-
הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחה בסך של 120,000 ₪ וכן הוצאות בסך של 15,000 ₪; והחזר אגרה במלואה; וכן את חלקו של התובע בגין הוצאות ההקלטה בתיק.
-
הפיקדון שהפקיד התובע במסגרת הסעד הזמני יושב לידיו, על פירותיו, באמצעות בא כוחו.
ניתן היום, ל' חשוון תשפ"ה, 01 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
