פלוני נ' עיריית רמת גן ואח'

השאלות העומדות לדיון בתובענה זו הן:

• האם האירוע המתואר בכתב התביעה התרחש כנטען.

• האם המפגע הנטען בכתב התביעה אכן מהווה מפגע בלתי סביר.

• האם לנתבעות אחריות לאירוע מושא התביעה.

  ככל שהתשובה לשאלות שלעיל הינה חיובית, אזי יש לדון בשתי שאלות נוספות:

• מהי נכותו הרפואית והתפקודית של התובע כתוצאה מהאירוע.

• מהם נזקיו של התובע כתוצאה מהאירוע.

   

  רקע כללי

  1. זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1984, בתאונה מיום 27.3.2016, כאשר נפל לטענתו לאחר שנתקל בלבנה שקועה במדרכה ובה אבנים משתלבות בעיר רמת-גן, ונפגע בכף רגלו הימנית. התביעה הוגשה נגד עיריית רמת-גן ונגד חברת הביטוח "איילון", היא המבטחת של העירייה.

     הכרעה בשאלות א'-ג'

  2. לא כל אירוע נפילה של אדם ברחובה של עיר מעיד על רשלנות של הרשות המקומית בתחזוקת המרחב הציבורי וכרוך בהטלת חבות. על התובע להראות שהתאונה ארעה בשל מפגע שחובת מניעתו מונחת לפתחה של העירייה, והימנעות העירייה למלא את חובתה יצרה סיכון לא סביר שהתממש והוביל לתאונה [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 (1983); ע"א (מח' י-ם) 4344/97 כהן נ' עירית רמת גן [פורסם בנבו] (1998)].

  3. במהלך התביעה נסמך התובע על עדותו שלו. הוא לא הציג ראיה כלשהי להוכחת התרחשות האירוע, ולא זימן לעדות את מי שהיה שותפו לעסק במועד הרלוונטי ואשר היה עד לנפילתו. מהתמונות שצורפו לכתב התביעה לא ניתן לדעת היכן התרחש האירוע. עם זאת, דו"ח חקירה שהוגש דווקא מטעם הנתבעות מסייע לגרסת התובע, שכן החוקר תשאל את שותפו של התובע וזה אישש את התרחשותו של האירוע, אם כי בנסיבות מעט שונות מאלו שתיאר התובע בעדותו. כמו כן, ב"כ הנתבעות הצהיר בדיון מיום 17.3.2019 כי "אין חולק שמצב המדרכה היה כפי שרואים, היה שם שיבוש כלשהו והמקום תוקן על ידי העירייה."

  4. לכתב התביעה צורפו תמונות של המדרכה בה לטענת התובע הוא נפל. אכן ניתן להבחין בתמונות בבירור כי ישנה לבנה אחת במדרכה של אבנים משתלבות שהינה שקועה (אולי אף חסרה) ומכוסה במעט חול. מר איתי שמע, מפקח תשתיות וסלילה בעירייה, העיד כי היה במקום האירוע ומדד את הפרש הגבהים כך שהלבנה השקועה נמוכה ב-2 ס"מ מהלבנים שמסביבה. לבד מעדותו של מר שמע, לא הוצגו ראיות של ממש לקיומו של מערך פיקוח מסודר על מדרכות העיר שהן, כך נדמה, הגורם העיקרי לחבלות תושבים ברחבי הערים. נטען כי העיריה נסמכת על דיווחי התושבים והפקחים הכלליים שלה ולדידי אין הדבר מהווה מערך פיקוח העונה דיו על תנאי פקודת העיריות (סעף 235).

  5. על-פי כתב התביעה, האירוע התרחש בשעה 11:00, היינו באור יום. כלומר, לכאורה לא הייתה מניעה שהתובע יבחין בלבנה השקועה אילו היה משפיל מבטו בחיפוש אחר מפגעים אך צודק התובע שאדם אינו צריך או נדרש ללכת ברחובות העיר תוך השפלת מבט תמידית לעבר הקרקע. אין הוא אמור לחשוש כי בכל צעד עשוי הוא להיתקל במפגע. הוסף לכך כי דחף לעת התאונה עגלה, ונמצאת מגיע כדי המסקנה כי אין להטיל עליו אשם תורם לאירוע.

  6. לאור האמור לעיל, ועל אף שגרסתו של התובע דלה בתמיכה, סבורני כי הוצג בפני בית המשפט די על מנת לקבוע שהאירוע התרחש כנטען, כי הלבנה השקועה מהווה מפגע בלתי סביר שתוקן, וכי לעירייה אחריות לפיצוי התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה. לפיכך, נבחן עתה את שיעור הנכות של התובע ואת נזקיו בגין התאונה.

     שיעור הנכות

  7. התובע אובחן כסובל משבר ספירלי במסרק 5 בכף רגל ימין, וטופל שמרנית. התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%. כמו כן, נקבעה לתובע תקופת אי כושר למשך 3 שבועות, ונכויות זמניות בשיעור 30% למשך 5.5 חודשים, ו-20% למשך 3 חודשים. עוד נכתב, כי לדעת הוועדה התובע מסוגל לשוב לעבודתו. משכך לא הופעלה תקנה 15.

  8. התובע לא תמך תביעתו בחוות דעת כנדרש בדין, והסתמך על קביעות המוסד לביטוח לאומי. הסתמכות זו יצרה בעיה עבור התובע שכן אין כל תיעוד מאוחר יותר למצבו של התובע, ותלונותיו כפי שהן מופיעות בתצהיר העדות הראשית- שהוגש בניגוד להחלטת בית המשפט - ובחקירתו, הינן תלונות סובייקטיביות ללא אישוש של מומחה או אף במסמך רפואי כלשהו, למעט מסמכי המל"ל.

  9. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית מטעמן באמצעות האורתופד ד"ר גד ביאליק, אשר כתב בחוות דעתו כי בהיעדר ממצא חולני בבדיקה הגופנית או בדימות, לא ניתן לקבל את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל. משכך, נקבע, כי לא נותרה לתובע נכות גופנית או תפקודית כתוצאה מהאירוע.

  10. התובע כאמור לא הגיש חוות דעת רפואית. לא מובן מדוע הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן ללא דרישה כי התובע יעשה כך גם כן, אך מהתנהלות זו ניתן להבין כי הנתבעות הסכימו לכך שהתובע יסתמך על קביעות המל"ל חלף הגשת חוות דעת. הצדדים הגישו תחשיבי נזק תוך הסכמה כי אלו יוגשו על בסיס נכות מוסכמת בשיעור 5%. הסכמה זו ניתנה לצורך תחשיבי הנזק בלבד, אך בסיום דיון ההוכחות התפתח ויכוח בנושא, בו הנתבעות טענו כי הסכמה זו מחייבת גם לפסק הדין.

  11. אי הגשת חוות דעת רפואית על ידי התובע מחייבת דחיית כל טענה שנועדה להוכחת עניין שברפואה, שכן כידוע לקביעות המל"ל אין כל מעמד בתביעות מסוג זה. לכאורה, לאור התנהלות התובע אין לדון כלל בנכותו. עם זאת, לאור הסכמת הצדדים על הגשת תחשיבי נזק על בסיס נכות בשיעור 5%, האינדיקציה שמספקים מסמכי המל"ל, העובדה שהנתבעות לא דרשו שהתובע יגיש חוות דעת מטעמו, כמו גם העובדה שהנתבעות טענו בסיכומים מטעמן כי ההסכמה על נכות בשיעור 5% מחייבת גם לפסק הדין, מצאתי לנכון לקבל הטענה כי לתובע נגרמה נכות בגין התאונה, ולהעמידה בשיעור של 5%.

  12. כלל ידוע הוא כי הנכות התפקודית נקבעת בשיעור זהה לנכות הרפואית למעט במקרים חריגים המצדיקים סטייה מכך. התובע לא זימן את שותפו לחנות שיעיד על מצבו לאחר התאונה, לא זימן את אשתו שתעיד על תפקודו במועד התאונה וכיום, אין כל מסמך רפואי עדכני אודות מצבו של התובע, ולמעשה אין כל ראיה כי לנכות השפעה כלשהי על התובע למעט טענותיו שלו. לפיכך, ובראי קורותיו של התובע, לא מצאתי לסטות מהכלל הקבוע בפסיקה מחד גיסא ומאידך גיס להעמיד גם את הנכות התפקודית על שיעור של 5%.

       

      חישוב נזקו של התובע

  13. טרם הצגת חישובי הנזק, חשוב לציין כי בדיון מיום 10.9.2019 התקיים דיון ההוכחות ובסיומו הוצגו סיכומי הצדדים בעל-פה. ב"כ התובע אמרה שלא הגיעה מוכנה לכך, על אף החלטת בית המשפט שניתנה מבעוד מועד, והיא מפנה לטענות התובע בתחשיב הנזק שהגיש. הנתבעות טענו בסיכומים מטעמן כי יש לדחות התביעה, ולא התייחסו כלל לשאלת הנזק. לאור מצב זה, שאינו תקין, טיעוני הצדדים יובאו להלן בהתאם לאמור בתחשיבי הנזק שהגישו.

       

       

      כושר השתכרות ובסיס השכר

  14. התובע, יליד 16.11.1984, היה במועד התאונה הבעלים של חנות לשיווק כלים חד פעמיים בצוותא עם שותף בשם גיא אליס. התובע העיד שהוא ושותפו מכרו את החנות בחודש יוני 2016, כשלושה חודשים לאחר התאונה, ומאז הוא עבר בין עבודות שונות בהן החזיק מעמד חודשים ספורים כל פעם. נטען כי התובע עזב כל עבודה בשל כאבים ברגלו אך הלה העיד שמעולם לא סיפר למי ממעסיקיו על הפגיעה ברגלו, והתובע לא הציג כל אישור או עדות כי עזב עבודות אלו בגלל מצבו הרפואי.

  15. התובע לא הגיש כל מסמך להוכחת כושר השתכרותו במועד התאונה. הראייה היחידה הרלוונטית לנושא שהוצגה בפני בית המשפט הוא מכתב של המוסד לביטוח לאומי, לפיו השכר הרבע שנתי של התובע עובר לתאונה היה 14,405 ₪, היינו 4,801 ₪ לחודש. יוער כי במסמכים נוספים של המל"ל רשום כי השכר הרבע שנתי של התובע הינו 13,882 ₪. לפי תלושי שכר שהגיש התובע לסוף שנת 2018, הוא משתכר בממוצע 6,486 ₪ לחודש כרכז מעונות באוניברסיטת תל-אביב. הוצגו תלושי שכר נוספים לעבודות קודמות בסכומים נמוכים בהרבה.

       

      אובדן השתכרות לעבר

  16. נזק מיוחד, כהפסדי הכנסה לעבר, הינו נזק שיש להוכיחו בראיות של ממש. רק לעיתים רחוקות יטה בית המשפט לפסוק בראש נזק שכזה פיצוי, למשל כאשר לא ניתן היה להשיג ראיות להוכחת הנזק האמור.

  17. התובע מבקש פיצוי בראש נזק זה לתקופת אי הכושר שנקבעה לו במל"ל (3 שבועות) ועד 17.4.2016, בסך של 11,250 ₪. מאז ועד למועד הגשת תחשיב הנזק דורש התובע סך של 17,200 ₪. לא ניתן כל הסבר מדוע נדרשו סכומים אלו. הנתבעות טוענות שלתובע נקבעו 22 ימי אי כושר בלבד, ושולמו לו דמי פגיעה על ידי המל"ל, כמו גם מענק נכות וקצבת נכות זמנית. משכך, לא נגרמו לו הפסדי שכר.

  18. התובע לא הציג כל מסמך להוכחת כושר השתכרותו במועד התאונה, הציג תעודת מחלה עד ליום 17.4.2016 ועם זאת לא הציג ולו בדל ראיה המראה כי נגרם לו הפסד שכר כלשהו. לפיכך, ומשהתובע לא הוכיח כי נגרם לו הפסד שכר בפועל, אין לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה.

       

      אובדן השתכרות לעתיד

  19. התובע סבור שהוא זכאי לפיצוי בראש נזק זה על-פי 5% נכות, בסיס שכר בשיעור השכר הממוצע במשק בסך 10,395 ₪, ומקדם היוון של 251.96. קרי, סך של 131,000 ₪. הנתבעות טוענות כי שכרו של התובע כיום עומד על 6,400 ₪ בממוצע, שהינו גבוה בהרבה משכרו עובר לתאונה, ומשכך לא ייגרמו לתובע הפסדי השתכרות.

  20. לתובע נגרמה נכות נמוכה בגין התאונה. התובע לא הציג ולו קצה ראיה לכך שלפגיעתו הייתה השפעה כלשהי על כושר השתכרותו. לא הוצגו מסמכים רפואיים עדכניים, אם אלו בכלל קיימים, על טיפולים או מגבלות כלשהן, לא הובאו עדים שיעידו על מגבלות של התובע, אם ישנן כאלו, והתובע אף העיד כאמור שמעולם לא אמר למי ממעסיקיו על פגיעתו ומגבלותיו. התובע המשיך לעבוד בעבודות שונות, וכיום משתכר יותר משהשתכר במועד התאונה, ולו לשיטת המל"ל.

  21. עם זאת, בראי גילו של התובע שכיום בן 35, נשוי ואב לילד, ובראי הכנסתו במומו, נכון לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי ולו בשל הסיכון שנכותו תגבילו מעת לעת ותגרום לצמצום כזה או אחרת בהכנסתו. אשר על כן אני מעמיד פיצוי זה לרבות הפסדי זכויות סוציאליות על סך כולל של 50,000 ₪.

       

      הוצאות רפואיות ונסיעות

  22. התובע טוען שנגרמו לו וייגרמו לו הוצאות רפואיות, לרבות טיפולי פיזיותרפיה, טיפולים משלימים, בדיקות, שכ"ט רופאים פרטיים, עזרים, רפואה משלימה, משככי כאבים, תרופות וכדומה. משכך, הוא מבקש פיצוי לעבר ולעתיד בסך 50,000 ₪. הנתבעות טוענות כי כל הטיפולים שהתובע נזקק או יזקק להם כלולים ב"סל הבריאות", ומכוסים במסגרת תביעתו במחלקת נפגעי עבודה במל"ל.

  23. דרישת התובע נעדרת פירוט ותמיכה, לשון המעטה. התובע לא ציין כמה ואילו טיפולים הוא עבר או עתיד לעבור, אילו הוצאות נגרמו לו, ואילו תרופות הוא לוקח בגין התאונה. התובע לא הציג כל ראיה להוכיח שנגרמה לו הוצאה כלשהי, ולא צורפה כל קבלה למעט עבור השאלת קביים מ"יד שרה" בסך 60 ₪. כמו כן, לא הוצג כל מסמך רפואי מאמצע שנת 2016 ועד היום. התובע לא הגיש כאמור חוות דעת רפואית מטעמו, ואין כל אינדיקציה לכך שייגרמו לו הוצאות כלשהן. דרישת התובע אינה תואמת את דרישת ההוכחה שבדין. יתרה מזאת, המדובר בתאונת עבודה, ומשכך זכאי התובע לכיסוי כל הוצאותיו על ידי המל"ל.

  24. למרות האמור לעיל, סביר כי לאדם שנפגע נוצרו הוצאות קטנות כאלו ואחרות אשר לא נשתמרו קבלות בגינן. לכן, ולשם הזהירות, נקבע לתובע פיצוי בגין ראש נזק בסך של 1,000 ₪.

      עזרת צד ג'

  25. התובע טוען שבסמוך לפגיעה נזקק לעזרה רבה של בני משפחה, ובעתיד יהא עליו להוציא הוצאות מרובות עבור עזרת צד ג'. לכן, מבקש הוא פיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסכום של 30,000 ₪. הנתבעות טוענות שהסיוע שניתן לתובע בתקופת ההחלמה הינו במסגרת הסיוע המצופה מבן משפחה.

  26. התובע לא שכר עזרה בשכר, לא פירט איזו עזרה קיבל, לא טען כמה זמן נעדר מעבודתו, לא הסביר מה היו מגבלותיו, ולא זימן לעדות את אשתו או כל אדם אחר שיעיד על העזרה שקיבל. התובע לא אושפז, לא נותח, ולא עבר תקופת שיקום. אין כל ראיה לטענות התובע. משהתובע לא הגיש חוות דעת רפואית כנדרש בדין, עולה לכאורה כי מדובר בפגיעה מינורית, אשר לכל היותר הצדיקה עזרת בני משפחה רגילה, אשר על-פי הדין אינה מזכה בפיצוי. יוזכר, כי משמדובר בתאונת עבודה, זכאי התובע לכיסוי הוצאותיו על ידי המל"ל. אי לכך, לא נפסק פיצוי בראש נזק זה לעבר. בראי נכותו נכון לפסוק לו פיצוי עתידי בסך כולל של 3,000 ₪.

      כאב וסבל

  27. התובע טוען שהינו בחור צעיר אשר הפך למוגבל ונאלץ לשנות את אופי עבודתו ואורח חייו. לפיכך, טוען הוא שיש לפצותו בסכום של 100,000 ₪. הנתבעות לא התייחסו לראש נזק זה.

  28. לטענות התובע אין כל תמיכה בראיות. הוא סבל מפגיעה מינורית ונכות נמוכה. הוא לא אושפז, לא עבר ניתוח, לא נעדר מעבודתו לזמן רב, ואינו מבצע כל טיפול רפואי מאז ועד היום. אין למעשה כל ראיה להשפעת התאונה על חייו של התובע למעט טענותיו. לאור האמור, ובהתחשב בנסיבות האירוע ובנכות שנגרמה לתובע, נקבע פיצוי בראש נזק זה בסך 18,000 ₪.

      ניכויים

  29. ממסמכים שהגישו הצדדים עולה כי התובע קיבל מהמל"ל דמי פגיעה בסך 1,054 ₪, מענק חד פעמי בסך 14,921 ₪, קצבה בסך 7,738 ₪, ו"הצמדה לזכות" בסך 47 ₪. סכומים אלו מסתכמים בסך של 23,760 ₪, אותו יש לנכות מסכום פיצוי התובע בשערוך להיום ומאמצע התקופה בסך כולל של 24,700 ₪.

      סיכום

      התביעה מתקבלת.

      הנזק: 72,000 ₪.

      מל"ל:24,700 ₪ (-)

      סה"כ:47,300 ₪.

      שכ"ט עו"ד:11,068 ₪.

      אגרות:844 ₪.

      סה"כ לתשלום:59,212 ₪.

       

       

       

       

       

       

      הסכום יועבר תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי ב"כ התובע שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

      זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין

       

      ניתן היום, ד' תשרי תש"פ, 03 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.