... "
מכאן, עלתה טענת התובעת בתגובה להכחשתה הגורפת של הנתבעת שהמקום בו אירעה הנפילה הינו "רחוב". בנקודה זו יש להסיר את טענת הנתבעת שהמדובר בטענה המהווה הרחבת חזית. משטענה התובעת היכן אירעה התאונה מבחינה עובדתית, הרי שאין עליה חובה לפרט את הטענה המשפטית, אלא להקים את התשתית העובדתית המבססת את הטענה המשפטית (ראו לדוגמא ת"א (רחובות) 20880-09-14 שליט נ' אחים אוזן (פורסם במאגרים).
9.התיבה "רחוב" מוגדרת בסעיף 1 בפקודת הפרשנות כך:
" "רחוב" או "דרך" – לרבות כביש, שדרה, סמטה, משעול לרוכבים או לרגליים, כיכר, חצר, טיילת, מבוי, מפלש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו;".
סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר את הדיבור "רחוב" כך:
" "רחוב" – לרבות כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום אגרה, היטל או תשלום אחר כיוצא באלה וכן דרך כהגדרתה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, שבה עובר הכביש שטחי השיקום הנופי בכביש ובדרך שבה הוא עובר, וכל מתקן בתחום הכביש והדרך למעט בניין הדרוש במישרין לגביית האגרה, ההיטל או תשלום אחר כיוצא באלה ...".
על פרשנות התיבה "רחוב", עמד בית המשפט העליון בעע"ם 8286/07 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית הרצליה (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת רכבת ישראל"). כך, בין היתר, כי ניתן לפרש את הדיבור "רחוב" במובנים שונים "ועל השופט כפרשן להביע עמדה".
סעיף 269 לפקודת העיריות משתמש בדיבור "לרבות". כלומר, לפנינו הגדרה מרחיבה ולא מצמצמת. לא זו אף זו, המונח "רחוב" מופיע בחיקוקים רבים ומגוונים והפרשנות נועדה לכבוש תחומים שונים ולאו דווקא הסדר ספציפי. על כן, יש להסתייע בהגדרת המונח "רחוב", הקבועה בסעיף 269 לפקודת העיריות תוך התחשבות בהגדרת הדיבור בפקודת הפרשנות.
בענייננו, שביל הגישה גם אם מוביל רק למסעדה, מהווה רחוב כמשמעו בפקודת הפרשנות בצוותא חדא עם פקודת העיריות. המדובר במשעול להולכי רגל שהציבור עושה בו שימוש או נוהג לעבור בו ורשאי להיכנס אליו והוא מוביל למסעדה. טול לדוגמא בית השוכן בדד ואליו דרך גישה המובילה רק אליו. המדובר "ברחוב".
10.על האחריות המוטלת על רשות מקומית לנקוט אמצעי זהירות מפני אפשרות פגיעה של עוברי אורח, ראו את פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם (פורסם במאגרים). כך נקבע בע"א 544/10 הנ"ל:
"על הרשות המקומית לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינות מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום שיפוטה".
11.בענייננו, משהרימה התובעת את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי המכשול הוצב בשטח שבאחריות הנתבעת ומשנקבע שלנתבעת אחריות לתקינות, בין היתר, הרחובות שבשטחה, עובר הנטל לנתבעת להוכיח כי פעלה במסגרת הסביר להסיר מכשולים. בנטל זה כשלה הנתבעת, שכן לא הביאה ולו בדל ראייה מטעמה לעניין אמצעי הזהירות שנקטה – אם בכלל.
12.הוגש גם תצהירו של בעלה בו חיזק את תצהיר ועדות התובעת. בחקירתו הנגדית של בעל התובעת לא היה כדי לקעקע את עדות התובעת. ההיפך הוא הנכון.
13.לא זו אף זו, מטעם התובעת הוגשה חוות דעת מומחה של ד"ר קורינה סגל, שעוסקת בתחום תכנון של מבני מגורים, תעשייה ומבני ציבור וחברת עמותת האדריכלים, לשכת המהנדסים והאדריכלים ואיגוד מהנדסי הבניה והתשתיות. המומחית אף נחקרה על חוות דעתה.
העולה מחוות הדעת ומחקירתה הנגדית של המומחית, אשר ביקרה במקום ומדדה את המכשול ואת מיקומו, כי "העצם המובנה צבעו השתלב עם צבע המעבר ..." (עמ' 3 סיפא לחוות הדעת). עוד ציינה המומחית, כי המכשול הוצב בניגוד לתקן שכן צבעו השתלב עם צבע הרצפה ומשכך הוא נעלם מעיני האדם הסביר ולא ניתן היה להבחין בו בשל הצללים והעצמים האחרים הקיימים לאורך הדרך.
עוד ציינה המומחית, כי המכשול ממוקם במרחק של 3 מטרים מהיציאה מפתח המסעדה הסגורה במרחק של 6.5 מטרים מפתח היציאה ולא ניתן לראות את המכשול עת יוצאים מהמסעדה.
המומחית הדגישה, כי לא ניתן לראות את המכשול מפתח היציאה הפתוחה של המסעדה שכן הוא מתגלה רק כאשר מתקרבים אליו למרחק של כשני מטרים וכאשר אדם עובר כברת דרך של 4.5 מטר מהשטח החשוך של המסעדה ממנו לא ניתן לראות את המכשול. כלומר, המשחק בין חושך ואור מקשה על הולך הרגל לראות את המכשול הנמוך והצבוע בצבע המדרכה.
14.העולה מהמקובץ עד כה, הוא כי התובעת נתקלה במכשול שלא ניתן היה לראות אותו מאחר וצבעו היה כצבע המדרכה, זאת נוכח היציאה מהשטח החשוך במסעדה לשטח המואר, גובהו "הנמוך של המכשול" כך שהולך רגל אינו רואה אותו כדבר שבשגרה.
עם זאת, יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 20%. מן המפורסמות הוא שאדם נדרש ומחויב להסתכל כיצד הוא הולך, ולהיזהר. אמנם המכשול היה כזה שקשה היה לראותו בנסיבות העניין, אך עדיין נדרש מהתובעת רף זהירות מסוים.
15.באשר לנזקי התובעת, הרי שהיא עומדת על הוצאותיה בגין טיפולי השיניים עד כה בסך של 16,600 ₪. לחיזוק טענותיה, מפנה התובעת לנספח ג' לתצהירה. המדובר בכרטיס טיפולים ללקוח. חישוב כל הסכומים המפורטים בנספח ג' לתצהיר, מגיע לסך של 11,900 ₪ וזאת לאחר ניכוי ההוצאה של 450 ₪ בגין טיפול בשן 37 שלא הוכח כי נפגעה במהלך הנפילה.
על כן, תשלם הנתבעת לתובעת בגין ראש הנזק של טיפולי שיניים לעבר את הסך של 11,900 ₪ בניכוי 20% של אשם תורם ובסך הכל תשלם – 9,520 ₪.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.11 ועד התשלום בפועל.
16.באשר לטיפולי השיניים העתידיים, אין חולק כי שיניים 11 ו – 21 של התובעת, נפגעו עוד לפני הנפילה בגין אירוע קודם. התובעת אישרה זאת והודתה שבוצעו לאותן שיניים השלמות. וכך גם בהמשך אישרה שעשו חידוש של התוספת לאותן שיניים, ללא קשר לנפילה ולפניה. ראו עמ' 7 רישא.
17.המומחה בתחום רפואת השיניים מטעם התובעת, דר' מידן, כותב בחוות דעתו כי החבלה הראשונית כתוצאה מהנפילה הייתה בעוצמה רבה והיה צורך בביצוע קיבוע חירום לייצוב השיניים שנחבלו, ביצוע שני טיפולי שורש בשיניים 11 ו – 21 וטיפולי שורש אלה בוצעו עקב החבלה שמקורה בנפילה. בנוסף היה צורך בשני מבנים אסתטיים ושני כתרים מחרסינה.
ד"ר מידן מוסיף בחוות הדעת: "לא מן הנמנע שבעתיד שן זו (12) תזדקק אף היא לטיפול שורש והכתרה על ידי כתר חרסינה. יש לציין שכתרים מוחלפים על פי המקובל בספרות אחת לעשר שנים."
עלות טיפול שורש וכתר לשן 12 היא כ- 5,300 ₪, טיפול שוטף מוערך על ידי דר' מידן ב- 1,000 ₪ לשנה, והחלפת כתרים אחת ל- 10 שנים היא כ- 10,000 ₪ לכל הכתרים.
ד"ר מידן נחקר על חוות דעתו ולא שינה מעמדתו.
18.מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של המומחה בתחום השיניים ד"ר קליינשטרן. דומה שבעיקרון ד"ר קליינשטרן אינו חולק על הצורך בטיפולים שטופלה בהם התובעת ואף הוא מסכים שמקובל להחליף כתרים כל 10 שנים. עם זאת, סבור מומחה הנתבעת, כי מאחר ובשיניים 11 ו – 21 נזקקה התובעת להשלמות שיניים בגין תאונה קודמת, הוא "מניח שהייתה מגיעה לצורך בכתרים בעתיד בכל מקרה גם מבלי שהייתה מתרחשת החבלה הנוכחית, ולכן יש לתת בסעיפים 4 ו – 5 החלפה נוספת אחת לטיפול הנוכחי, דהיינו החלפה בעוד 10 שנים.".
19.המחלוקת בין שני המומחים אם כן היא, האם בגין הנפילה תזדקק התובעת להחלפה אחת של כתרים בעוד 10 שנים, או שתי החלפות הראשונה בעוד 10 שנים והשנייה בעוד 20 שנים.
20.לאחר שבית המשפט בחן את חוות דעת שני המומחים, דעתו של בית המשפט היא שיש להעדיף את חוות דעת מומחה התובעת על חוות דעת מומחה הנתבעת. מומחיותו של מומחה התובעת רחבה יותר, שכן הוא עוסק ועסק בשיקום הפה בפקולטה לרפואת שיניים בהדסה עין כרם ירושלים, הינו מומחה בשיקום הפה, מדריך לשיקום הפה בפקולטה לרפואת שיניים בהדסה עין כרם ופרסם מאמרים בספרות המקצועית הבינלאומית והשתתף במספר מחקרים ועוסק בתחום התמחותו.
מאידך, מומחה הנתבעת, כעולה מפרטי השכלתו, עוסק מ- 1987 ועד היום בעיקר בניהול רפואי של אגף ביטוחי שיניים בחברות ביטוח שונות. ובין היתר, אף עוסק במתן חוות דעת.
העולה מהאמור לעיל, שניסיונו המקצועי של מומחה התובעת בתחום שיקום הפה עולה על זה של מומחה הנתבעת.
21.על כן יש לפסוק לתובעת את הסכומים כדלקמן:
-
טיפולי שינים
בגין שן 12 מבנה וכתר נוכח הסיכוי הגבוה שבעתיד יהיה צורך בכך, סך של 5,300 ₪. אין מקום לפסוק בגין שן 12 טיפולים רפואיים נוספים שכן גם המומחה ד"ר מידן אינו מציין זאת – בניכוי 20% רשלנות תורמת סך של 4,240 ₪.
בגין החלפת כתרים אחת לעשר שנים ובסך הכל פעמיים, 10,000 ₪ ובהיוון כפול, סך של 16,000 ₪ (במעוגל), זאת בהתחשב בכך שחלפו כ- 7 שנים מאז הטיפול הראשון והטיפול השני אמור להתבצע בעוד כ- 3 שנים והטיפול השלישי בעוד 13 שנים.
בניכוי 20% רשלנות תורמת יעמוד הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס 12,800 ₪.
אין מקום לפסוק פיצוי בגין תחזוקה שוטפת, שכן התובעת זנחה ראש נזק זה בסיכומיה.
-
כאב וסבל
תשלם הנתבעת לתובעת את הסך של 28,000 ₪, לאחר ניכוי רשלנות תורמת. יש לציין שבראש נזק זה, לקח בית המשפט בחשבון לא רק את עצם הכאב וסבל מהנפילה ומהטיפול שינים ראשוני, אלא גם את כאב והסבל שינבעו לה בהמשך הטיפולים שתיאלץ לעבור.
-
אובדן השתכרות לעבר
יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה, שכן לא הוכחה בראיות והלכה היא שהפסדים לעבר יש להוכיח באמצעות ראיות.
22.אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים כדלקמן:
טיפולי שינים לעבר – 9,520 ₪.
טיפולי שינים לעתיד – סכום כולל של 17,040 ₪.
כאב וסבל – 28,000 ₪.
הוצאות המומחים על פי קבלות במלואן, אגרת בימ"ש ושכ"ט עו"ד בסך של 12,770 (כולל מע"מ).
כל הסכומים למעט בגין טיפולי השיניים בעבר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
התשלום בגין טיפולי השיניים בעבר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.11 ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום, ד' שבט תשע"ז, 31 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.
