ת"א 62913-05 געסוס נ' מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב

עובדות

1.סכסוך מתמשך על פני שנים וערכאות בין יורשי המנוח, ע' ע' ג' ז"ל, אביהם של י' ג' (להלן : י'"), ע' ג' (להלן : "ע'"), ג' ג', וג' ג'. הסכסוך התייחס לחלקות שונות במקרקעין שבבעלות המשפחה, ברח' חטיבת יפתח 78, לוד.

2.ביום 17.10.2000, ע' הגיש תביעה לסילוק ידו של י' מכל חלק של חלקה 65, להריסת המבנה שהוקם על ידו ולהשבת השימוש בה לציבור כייעודם המקורי של המקרקעין. התביעה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום ברמלה (ת.א. 3312/00) ולאחר מכן הועברה לבית משפט לענייני משפחה (תמ"ש 8821/01). לטענתו של ע' מעשיו של י' מהווים פגיעה חמורה בקניינו, מניעת הנאה לשימושו הסביר מרכושו, והורדת ערך הנכס בהיותו נכס ללא דרכי גישה (סעיף 8 לכתב התביעה). התביעה הוגשה גם נגד מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל", נ/1).

בית משפט קמא, (כב' השופט גולדס), קיבל את התביעה וקבע שנוכח עמדת המנהל שיש להרוס את המבנה הבנוי על חלקה 65 והתנהגותו של י' המהווה מטרד והפרת חובה חקוקה, יש להורות לי' לסלק את ידו מחלקה 65 לרבות הריסת המבנה שבנה (נ/2).

3.על פסק הדין הוגש ערעור (בפני כב' השופטת שטופמן, בית המשפט המחוזי בתל אביב). ביום 7.9.2004 קבע בית המשפט המחוזי שפסק הדין של בית משפט קמא מנה מספר סוגיות משפטיות, בין היתר מעשה בית דין, אך לא התמודד באופן ראוי עם טענה זו ועל כן יש להשיב את התיק אליו (פסק הדין צורף לתצהיר ע'). התיק הוחזר לכב' השופט גולדס אשר קבע בפסק דינו מיום 8.3.05 שדין טענת מעשה בית דין שי' העלה להתקבל וכאשר חתמו הצדדים על הסכם פשרה באה המחלוקת לקצה גם ביחס לחלקה 65 (נ/2).

4.ביום 25.1.2004, ע' הגיש עתירה מנהלית נגד י' והמנהל, לפיה בית המשפט התבקש להצהיר שהסכם החכירה בין י' והמנהל מיום 28.5.1996, בטל. בעקבות המלצת בית המשפט, חזר ע' מהעתירה (נ/5, נ/6).

5.למרבה הצער, לאחר עדותו של ע', הוא נפטר ביום 1.11.13. בא כוחו צירף צו קיום צוואה.

טענות הצדדים

6.על פי האמור בתביעה, המנהל התרשל כלפי ע' וגרם לו נזק באופן שערכם של המקרקעין שבבעלותו פחת, כאשר מכר ביום 25.8.96 לי' את זכות החכירה בחלקה 65 (להלן: "הסכם החכירה", להלן: "המקרקעין"). הדרך היחידה שע' יכול היה להגיע לחלקות שבבעלותו, היא באמצעות המקרקעין שנמכרו לי', עליהם י' הקים גם מבנה בלתי חוקי. בתמיכה לתביעה צורפה חוות דעתו של השמאי עיסא מאמון לפיה שיעור הפגיעה במקרקעין שבבעלותו עומד על 160,000 ₪.

7.בכתב ההגנה שהוגש מטעם המנהל נטענו שתי טענות מקדמיות: האחת, שהתביעה התיישנה, והשנייה, קיומו של מעשה בית דין. לעניין ההתיישנות טען המנהל שהסכם החכירה נחתם ביום 28.5.96 התביעה הוגשה ביום 27.12.05 כשנתיים וחצי לאחר תום תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. ע' ידע על רכישת הזכויות של י' בחלק מחלקה 65, לכל המאוחר ביום 27.3.1997 כפי שעולה ממכתב ששלח בא כוחו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בלוד. באשר למעשה בית דין, נטען שבשל השתק עילה והיעדר בקשה לפיצול סעדים ע' מנוע מלפתוח בהליך חדש כנגד המנהל כאשר תביעתו נדחתה בהליך אחר (תמ"ש 8821/01). לגוף העניין נטען שההקצאה בוצעה במסגרת חילופי קרקעות שפטורים מחובת מכרז. הכשרת מבנה של משרד הביטחון התבסס על שינוי יעוד חלקה 65 מדרך למגורים - שימוש שהתאפשר בין היתר בשל ההסכמות שהגיעו ממשפחת ג' המחזיקים בחלק מהזכויות הגובלות ובאישור הועדה המקומית. בכל מקרה, יש לדחות את טענותיו של ע' בכל הנוגע לבעיית הנגישות (כפי שקבע כב' השופט בוקובסקי, בתמ"ש 314270/96). בתמיכה לכתב ההגנה שהגיש המנהל צורפה חוות דעתו של יעקב קורן.