ת"א 6311-11-09

להתייאש מסיכויי הפשרה.

אודה, אפוא, אם סימון יואילו להבהיר זאת בתוך המועד המקורי שנקבע להגשת הודעתם.

שנית, לא ברור לי על איזה סכום של השבה כספית מדובר למעשה. לא מן הנמנע כי עו"ד רחמים לא גבה אגורה מסימון מאז 11.11.2004, ואז מובן כי אין להכשיל את הפשרה המוצעת בגלל דרישה שאין לה כל משמעות מעשית. לחלופין, לא מן הנמנע כי עו"ד רחמים גבה סכום כלשהו, אבל ברגע שיתברר גובהו – כל שני צדדים סבירים היו מגיעים למסקנה כי בגלל סכום כזה לא מכשילים פשרה כזו בהליך כזה, הכשלה שמחירה צפוי להיות גבוה הרבה יותר מן הסכום שבמחלוקת, אלא עדיף לוותר על הסכום או להתפשר לגביו או להסכים על מגנון של הכרעה שיפוטית לגביו (כגון החלטה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט).

שלישית, לעניין ביטול פסק-דינו של כב' השופט אבי זמיר: אין לי כל סמכות לעשות זאת. אין גם כל משמעות ותוקף משפטיים להסכמה של הצדדים על כך, אפילו הייתה מושגת כזו. רק בית-המשפט שנתן את פסק-הדין, או ערכאת הערעור עליו, מוסמכים לבטלו. צדדים רשאים להחליט כי ביחסים ביניהם ינהגו כאילו פסק-דין מסוים לא קיים; אבל גם זה חסר משמעות בענייננו במקרה של פשרה, כי ממילא הפשרה הנדונה תאיין כל מצב של הסתמכות עתידית של מי מן הצדדים על פסק-דין זה נגד רעהו. לפיכך, דרישה זו של סימון אינה אפשרית כלל, ואין כל משמעות להעלאתה.

לסיכום, אבקש מסימון להודיע בתוך המועד האמור אם, מלבד עניין השבת כספים שעו"ד רחמים גבה מסימון מאז12.11.2004, הם מסכימים לפשרה.

אם לא, אתייחס לכך כאל דחיית הצעת הפשרה, ואתן החלטה או פסק-דין, לפי העניין, בבקשת עו"ד רחמים בעניין מעשה-בית-דין.

אם כן, יוסיפו סימון ויודיעו מהו הסכום שהם מבקשים כי עו"ד רחמים ישיב להם בפועל, כתנאי להסכמתם לפשרה.

בעקבות הודעת סימון אשקול אם לפנות אל הצדדים בהצעה לפיתרון המחלוקת, או אם להודיע להם כי אני מתייחס למצב כאל מצב של היעדר פשרה ועומד לתת החלטה או פסק-דין, לפי העניין, בבקשה שלפניי בעניין מעשה-בית-דין.

המזכירות תדוור החלטתי בדחיפות לעו"ד רחמים ולסימון. תשומת לב המזכירות כי סימון אינם מיוצגים כרגע על ידי עו"ד, אלא על ידי מר סימון.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.