פלוני נ' מועצה מקומית זכרון יעקב

עסקינן בתביעה לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב נפילתו לטענתו במדרכה בזיכרון יעקב, כתוצאה ממפגע -אבן משתלבת שבלטה.

התובע, יליד X.X.66 נפגע בתאונה ביום 13.4.19 כשהיה בן 53. כיום התובע בן 58.

מטעם ביהמ"ש מונה מומחה בתחום האורתופדי, פרופ' סודרי, וזאת לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע ביניהם להסכמה לעניין שיעור הנכות הרפואית, הגם שבהתחלה הייתה נכונות כזאת. אחת הסיבות למינויו של פרופ' סודרי הייתה עמדתה של הנתבעת לפיה, ניתוח במיניסקוס יביא לכך שלתובע לא נותרה נכות.

פרופ' סודרי הגיש את חוות דעתו ביום 22.9.23. בהתאם לחוות דעתו של פרופ' סודרי, לתובע נגרמו נכויות זמניות ולבסוף, נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%. פרופ' סודרי השיב לשאלות ביהמ"ש המתייחסות לניתוח עתידי, ואדון בעניין בהמשך.

מטעם התובע העידו, המעסיק הראשון של התובע - מר מוטי ארד, התובע, אשתו והגב' איה חסדאי - יועצת מקצועית במשרד העבודה ובמשרד הרווחה - אשר נתנה דו"ח ניתוח עיסוק בעניינו של התובע. מטעם הנתבעת העיד מר אילן סלע - עובד מטעם הנתבעת (להלן: "מר סלע").

טענות התובע במסגרת סיכומיו;

לטענת התובע, התאונה אירעה כאמור ביום 13.4.19, עת יצא מביתו בשעות הערב עם אשתו, כשהוא צועד לכיוון המרכז המסחרי בזיכרון יעקב. בהגיעו סמוך למרכז, נתקל באבן משתלבת, אשר בלטה מעל פני השטח וגרמה לנפילתו ולחבלות בברך ימין המלווה בכאבים עזים.

לטענתו, גרסה זו נתמכת גם בעדותה של אשתו.

התובע טוען, כי יש לדחות את טענות הנתבעת לפיהן, העובדה שבמסמך הרפואי נרשם, כי הוא סבל מחבלה סיבובית, ולא צוין המפגע הנטען, מאיינת את טענותיו.

לשיטתו, אין באמור לעיל, כדי לשנות את נסיבות התאונה כפי הנטען על ידו. העובדה שהוא שלא ציין את המפגע הספציפי, לא אמורה לעמוד לו לרועץ.

עוד מפנה התובע לתמונות שצירף, ואשר ממחישות את פערי הגבהים (4 ס"מ), ויש בהן כדי להוכיח את קיומו של המפגע. יש לדחות את טענות הנתבעת לפיהן, מדובר בפער גובה של סנטימטר וחצי בלבד. מדובר בטענה שנטענה בעלמא, אשר מבוססת על הערכת גובה שביצע העד מטעם הנתבעת, מר סלע.

לטענת התובע, מעדותו של מר סלע עלה, כי הנתבעת מודעת לעובדה כי האבנים המשתלבות עולות כתוצאה משורשי העץ במקום, "ולמעשה אירוע התאונה של התובע אחד ממיני רבים וקיומו של המפגע אינו חדש להם."

בנסיבות האמורות טוען התובע, כי האחרית לקרות התאונה רובצת על כתפי הנתבעת.

לטענת התובע, אין להטיל עליו אשם תורם, נוכח היעדר יכולת התובע להבחין במפגע.

בכל הנוגע לנכותו הרפואית ולטענת הנתבעת לפיה, ביצוע ניתוח, יפחית את נכותו הרפואית, מפנה התובע לאמור בחוות דעתו של פרופ' סודרי, אשר גם לשיטתו, "אין בביצוע ניתוח בכדי להפחית את אחוזי הנכות של התובע, ומשכך דין טענות הנתבעת להידחות."

לטענת התובע, יש לדחות את טענות הנתבעת לפיהן, לנכותו הרפואית יש קשר גם לתאונת העבודה שאירעה לתובע ביום 20.6.19. בעניין זה, מפנה התובע לחוות דעתו של פרופ' סודרי.

עוד מוסיף התובע לטעון, כי הנתבעת וויתרה על חקירתו של פרופ' סודרי, מה שאומר, שהיא מסכימה עם קביעותיו.

בכל הנוגע לנכותו התפקודית טוען התובע, כי הוא בהשכלתו הנדסאי אלקטרוניקה, עבד שנים רבות כמהנדס שירות בחברת ה.ה.ט.א ציוד מוליכים בע"מ שזו חברת היטאצ'י בישראל. עבודתו היא עבודה פיזית שכללה הליכה מרובה, כיפוף רב של הברכיים וזחילה בתוך המכונה. התובע עבד במקום עבודתו משך 12 שנים.

נוכח מגבלותיו ומצבו הרפואי, לא ניתן היה להחזירו לעבודה, זאת לטענת מנהלו, מר מוטי ארד. לבסוף, הוא הוחזר לעבוד, אולם באופן הדרגתי ולפחות משמרות. לטענתו, קיבל הערות ממנהלו, כי ככל הנראה תופסק העסקתו.

בעניין זה טוען התובע, כי אין לקבל את גרסת הנתבעת לפיה, הוא עזב את מקום עבודתו משיקולים אחרים שאינם קשורים למצבו הרפואי, נוכח העובדה שהתחיל את עבודתו בחברת חשמל בחודש 10/19 ובפועל סיום העסקתו בחברת היטאצ'י (מקום עבודתו הראשון) היה בסוף שנת 2020.

לטענת התובע, לאחר התאונה נאמר לו בע"פ מספר פעמים, כי נוכח מגבלותיו הקיימות, לא יוכל להמשיך את עיסוקו בחברה ובפועל, משך חודשים רבים, לא עבד.

בעניין זה מציין התובע, כי נוכח מגבלותיו התפקודיות, מעסיקו הזמין דו"ח ניתוח עיסוק, שם נקבע במפורש, "כי לא ניתן לבצע התאמות במבנה ליבת התפקיד אותו מבצע התובע ולאור מצבו הרפואי וקשייו התפקודיים ביצוע משמרות אף מסכן אותו מבחינה בריאותית."

נוכח העובדה שהתובע דאג לפרנסת משפחתו, לאחר מספר חודשים משטרם שב לעבודתו ובהתחשב באיומים שקיבל, נאלץ לחפש עבודה אחרת ואכן בסוף 10/19 החל לעבוד בחברת חשמל. עוד טוען התובע בעניין זה, כי במשך שנה וחצי עד לסיום העסקתו בחברת היטאצ'י בסוף 2020, התבקש שלא להגיע לעבודה ולהמתין ב"דקת קריאה", יש בכדי להצביע כל כוונות המעסיק שלא להמשיך בהעסקתו.

עוד מוסיף התובע לטעון, "כי אין זה דבר חדש שמעביד מציין בעל פה סיבה אחת לסיום העסקה אך בעת ההיפרדות הפורמלית מציין סיבה אחרת וזאת על מנת שלא להיחשף לתביעות העובד."

כיום, התובע עובד בחברת חשמל בתפקיד משנה כללי באגף תפעול בחברת החשמל תחנת כח חדרה. מדובר בעבודת משמרות, שאינה דורשת מאמץ פיזי. מועסק בחוזה זמני למשך 5 שנים.

העובדה שעבודתו של התובע הוחלפה לעבודה קלה, פגעה ביכולת השתכרותו של התובע. נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית.

לטענת התובע, יש גריעה בשכרו בסך של כ- 8,588 ₪. מדובר בפגיעה מוכחת כתוצאה מקרות האירוע הנטען. בנסיבות אלה טוען התובע, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית בשיעור של 15%.

טענות הנתבעת במסגרת סיכומיה;

לטענת הנתבעת, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו לצורך הוכחת תביעתו.

אין אזכור במסמכים הרפואיים, כי נמצא מפגע במדרכה. הפרש גובה זעום במדרכה, אינו מהווה מפגע.

בתמונות שהציג התובע, אין מפגע. ההפרש בין האריחים הוא כס"מ וחצי לכל היותר ועל כן, לא מדובר במפגע. לא הוגשה חוות דעת בטיחות ו/או הנדסית מטעם התובע. המקום היה מוכר לתובע, כפי שאף העיד.

עוד טוענת הנתבעת, כי לא התקבלה אצלה כל פנייה עובר למועד התאונה על תזוזת אבנים ו/או על מפגע במקום. כמו כן, לא התקבלה פנייה על אדם אחר שנפל שם. התובע עצמו לא עדכן את הנתבעת כי נפל שם.

מכל מקום טוענת הנתבעת, כי בהתאם לפסיקה, אין אפשרות לרשות מקומית לפקח על מאות אלפי ק"מ של שטח מרוצף המצוי בשטחה המוניציפלי, בשל השינויים שנעשים מטבע הדברים, קיומם של מפגעי הטבע והזמן.

לטענת הנתבעת, ככל שטענות התובע תתקבלנה, יש להטיל עליו רשלנות תורמת גבוהה, שכן בניגוד לטענותיו, מדובר במקום מואר, האירוע אירע בשעת דמדומים, התובע נדרש לבחון את הדרך בה הוא צועד, בשים לב לעובדה שהכיר את המקום. מדובר ברשלנות תורמת בשיעור 100%.

הנתבעת טוענת, כי התובע עבר תאונת עבודה קשה כחודשיים בלבד לאחר קרות האירוע נשוא התביעה. בגין תאונה זו נקבעו לו אחוזי נכות במל"ל, ולמעשה מלוא הנזקים הנטענים הם תוצאה של קרות תאונת עבודה זו.

טענות התובע כפי העולות בסיכומי תשובתו;

התובע חוזר על טענותיו לעניין התמונות שהוצגו על ידו בגין המפגע והעובדה שטענות הנתבעת לפיהן מדובר בהפרש גובה של כסנטימטר וחצי, מתבססות על הערכות/הנחות בלבד של נציג מטעמה- מר סלע. מפנה לעדותו של מר סלע בבית המשפט, שם העיד כי אם קיים פער גבוה מסנטימטר וחצי, הדבר מהווה מפגע.

נוסף על כך טוען התובע, כי דבריו הוצאו מהקשרם, שכן הוא העיד מפורשות, כי הוא הולך שם פעם בחודשיים, בדר"כ נוסע ברכב. כלומר, המקום לא היה מוכר לו היטב.

בכל הנוגע לטענות בדבר רשלנות תורמת טוען התובע, כי לראשונה הבחין באבן המשתלבת לאחר קרות האירוע. מדובר במקום בו התובע אינו הולך בו באופן יומיומי.

התובע מציין כי נקבעה לו נכות רפואית כתוצאה מתאונת העבודה אליה מפנה הנתבעת בשיעור של 5% בלבד.

דיון והכרעה בנוגע לנסיבות קרות האירוע והאחריות;

לאחר עיון באסמכתאות שצורפו, לרבות שמיעת הצדדים והעדים מטעמם, בית המשפט סבור, כי האירוע אירע בנסיבות המתוארות על ידי התובע. להלן יפורטו הנימוקים בהגעת בית המשפט לתוצאה זו.

לעניין נסיבות קרות האירוע הנטען, העידו בפני בית המשפט התובע ואשתו.

אמנם, מדובר בשני עדים שהם בעל הדין עצמו ואשתו- שגם היא מעוניינת בתוצאות המשפט. לכאורה, כל אחד מהם נופל בגדרסעיף 54לפקודה הראיות, אךבאופן טכני אין עסקינן בעדות יחידה, משום שקיימות שתי עדויות.

מצאתי את עדותו של התובע כעדות סדורה, אמינה וקוהרנטית. התרשמתי, כי התובע מסר גרסת אמת לנסיבות נפילתו וכי הוא תיאר את הדברים כהווייתם.

כמו כן, גם עדותה של אשתו של התובע, הייתה מהימנה בעיניי ובמסגרת שיקולי המהימנות אני נותן לה שיקול נכבד ומשמעותי.

לכך יש להוסיף, כי עיון בתמונות שצירף התובע מעלה, כי אכן מדובר באבנים משתלבות, כשישנן אבנים בולטות, אשר ניתן למעוד עליהן.

נוכח העובדה שמצאתי את עדות התובע ואשתו כעדויות מהימנות, אני סבור, כי התובע נפל על אותן אבנים משתלבות שבלטו.

בעניין זה יש לציין, כי לעניין המפגע במדרכה (האבן המשתלבת שבלטה), העיד מר סלע, מטעם הנתבעת, וטען כי מדובר בהבדל גבהים של סנטימטר וחצי בלבד ולא כפי שטען התובע של הבדל גובה של 4 סנטימטר, אולם מר סלע העיד באופן מפורש, כי מדובר בהערכה שלו בלבד. (עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 1.2.24 שירה 31 וכן עמ' 26 שורות 1-4):

"ש. גם לא הצגת לבית המשפט שזה סנטימטר וחצי זה רק הערכה?

ת. נכון.

ש. אם ההפרש היה גדול זה היה משנה את מה שכתבת בתצהיר גבי עצם ההפרש מפגע או לא מפגע?

ת. סביר להניח שכן."

בהמשך, מר סלע העיד, כי "אם זה 4 סנטימטר או 1 וחצי לא ישנה את מהות התצהיר. גם אם זה 4 סנטימטר." (עמ' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 1.2.24 שורה 14).

עוד העיד מר סלע לעניין המפגע כך (עמ' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 1.2.24 שורות 28-32):

"ת. ... האזור הוא אזור מסחרי שמרובה בתאונה מכמה אפשרויות, גם באזור החניות, גם באזור החנייה והתאורה שם היא מרובה. העצים לא משפיעים על התאורה. אתה בכל מצב רואה בצורה בהירה את המדרכה. הדבר השני, המפגע היה סמוך וקיים מפגע קל (ואגב הוא תוקן) שעדיין לא מהווה סכנה לאותו הולך רגל שקיימת אפשרות ללכת בצורה חופשית."

כלומר, דומה כי מר סלע עצמו העיד, כי היה מפגע במקום, אולם לדידו, דובר היה "במפגע קל", לא כזה, שניתן למעוד עליו, שכן קיימת אפשרות לצעוד ממקום אחר.

בכל הנוגע למסמכים הרפואיים שצורפו, עיון במסמכים אלה מעלה, כי התובע לא ציין אומנם באופן מפורש, כי נפגע ממפגע של אבנים משתלבות בולטות, אולם כן נכתב במפורש, בכל אותם מסמכים רפואיים, כי הפגיעה אירעה כתוצאה מתנועה סיבובית, בזמן הליכה ברחוב.

כלומר, לא נמצאו סתירות אשר יש בהן כדי לאיין את טענות התובע. במסמכים הרפואיים צוין לאורך כל הדרך, כי הפגיעה אירעה תוך הליכה ברחוב. נוכח העובדה שמצאתי את עדותו של התובע מהימנה וחיזוק לכך, היא עדות אשתו, אני נותן אמון כי הוא מעד בנסיבות כפי שתיאר, חרף העובדה שהדבר לא צוין באופן מפורש במסמכים הרפואיים.

לאור כל האמור לעיל, בית המשפט סבור, כי התובע הוכיח את טענותיו בהתאם למאזן ההסתברויות, כפי הנדרש במשפט אזרחי.

סיכומם של דברים אני סבור, כי האירוע התרחש כפי שהתובע ואשתו תיארו. כלומר, התובע ואשתו צעדו על המדרכה לכיוון המרכז המסחרי בזיכרון יעקב, ברחוב השמורה 2, התובע נתקל באבן משתלבת שבלטה מעל פני השטח, וכתוצאה ממפגע זה, מעד ונחבל בברך ימין.

שאלת קיומו של אשם תורם

התובע טוען, כי אין להשית עליו כל אשם תורם בנסיבות העניין.

הנתבעת טוענת, כי אשמו התורם של התובע הוא מוחלט, בשיעור של 100%.

בית המשפט סבור, כי בנסיבות תיק זה, יש מקום להטיל אשם תורם על התובע, אם כי אשם תורם לא גבוה. מדובר במקום המוכר לתובע והוא הלך בו. מדובר במקום מואר. מצופה היה מהתובע שיסתכל לאן הוא הולך ובעניין זה אני מפנה לעדותו בפני בית המשפט.

כך העיד התובע בעמוד 13 בפרוטוקול הדיון מיום 08.01.2023 שורות 26-27 וכן עמוד 14 שורות 3-6:

''ש. זה מקום שאתה מכיר טוב?

ת. כן.

ש. אתה מכיר את המקום שנפלת?

ת. מכיר.''

בנסיבות אלה יש להשית על התובע אשם תורם ואני מעמיד אותו בנסיבות העניין על 15%.

דיון והכרעה לעניין הנזק;

בכל הנוגע לנכות הרפואית של התובע, הרי שמומחה בית המשפט קבע, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%. פרופ' סודרי, מומחה בית משפט קבע בחוות דעתו כך:

"הקשר לתאונה: כאמור בתולדות עברו התלונן ב 6.1.10 על כאבים ונפיחות בברך ימין. בדיקה הייתה ללא הגבלה וללא סימנים מניסקלים. ללא תיעוד על בעיה או סבל כלשהו בהקשר לברך ימין עד האירוע הנידון.

לפיכך, יש לייחס את כל נכותו בברך לתאונה הנידונה."

הנתבעת טענה, כי יש לייחס את נכותו של התובע לתאונת עבודה "קשה" שאירעה לו חודשיים שלאחר קרות האירוע נשוא הליך זה. תאונה אשר בעטיה, נקבעו לתובע במל"ל אחוזי נכות ולפיכך, לטענתה, יש לייחס את מלוא הנזק שנגרם לתובע לתאונת עבודה זו ולא לאירוע נשוא ההליך.

כמו כן, הנתבעת מפנה לחוות הדעת של ד"ר ביאליק, מומחה מטעמה שבדק את התובע וקבע, כי ככל שיעבור ניתוח שנמצא בסל התרופות, כשמדובר בניתוח שלא כולל פתיחת ברך, הנכות שלו תהיה 0%.

בעניין זה אציין, כי במסגרת מינויו של מומחה בית המשפט, הוא התבקש להתייחס בחוות דעתו למס' שאלות שבית המשפט עצמו הפנה לו:

"שאלת ניתוח רפואי במיניסקוס אליו מתייחס המומחה מטעם הנתבעות במפורש בחוות דעתו תוך קביעה כי ניתוח זה אילו יעבור התובע יכול לאיין את הנכות באופן שתעמוד על אפס אחוזי נכות.

שאלה נוספת היא המשמעויות של ניתוח שכזה מבחינה סיכונים ועריכתו ברפואה הפרטית או ברפואה הציבורית על כל המשמעויות הנובעות מכך.

שאלה נוספת העולה בתיק זה, היא העובדה שלטענת הנתבעת תאונת עבודה אותה עבר התובע חודשיים לאחר המקרה נשוא כתב התביעה, כאשר התאונה בפניי היא מתאריך 13.04.19 והתאונה השניה היא מתאריך 20.07.19 ובמהלכה נפגע התובע בגבו. תקופת אי הכושר המיוחסת לתאונה נשוא כתב התביעה לטענת הנתבעת קשורה בקשר ישיר ביחס לתאונה השניה ולמעשה לא ברור האם הנזקים של התאונה השניה לא חופפים את הנזקים של התאונה הראשונה. מדובר בטענות של הנתבעות, טענות שהן ברמה הרפואית המצריכות הבהרה."

פרופ' סודרי השיב במסגרת חוות דעתו כך: לעניין הניתוח (שאלה 1): "נכון בד"כ. אך במקרה זה לא ניתן להבטיח הפחתה בנכות. לפי דגם הקרע ההוריזונטלי הנרחב של המיניסקוס הלטרלי יתכן ויהיה צורך בכריתה של כל המניסקוס, עם אפשרות של שחיקה או נזק בסחוס המפרקי הסמוך במהלך הפעולה הניתוחית והתפתחות תהליך ניווני מאוחר יותר בעקבות הכריתה השלמה."

לגבי השאלה השנייה- הסיכונים של הניתוח, השיב פרופ' סודרי כך: "כמו בכל ניתוח כזה תמיד יש סיכונים לזיהום, פקקת או פגיעה קלה בסחוס המפרקי, אך השיעור נמוך מאוד אם הניתוח מבוצע על ידי מנתח בעל ניסיון ומיומן. לא משנה אם הניתוח יבוצע ברפואה פרטית או ציבורית אם המנתח מיומן ובעל ניסיון."

לגבי השאלה השלישית השיב פרופ' סודרי כך: "מדובר בשני אירועים נפרדים. התסמינים והתלונות בהקשר לברך ימין החלו בעקבות התאונה מ 13.4.19, ללא החמרה לאחר התאונה הנוספת. בקביעת הנכות הזמנית לא הייתה התייחסות לתאונה מ 20.6.19."

הסוגיה של הפחתת שיעור הנכות ובהתאם, הפחתת שיעור הפיצוי המגיע לניזוק בשל אפשרות לעבור ניתוח שישפר את מצבו הרפואי, נבחנת במישור של החובה להקטנת הנזק.

נקבע בפסיקה, כי על הניזוק לנקוט באמצעים שאדם סביר היה נוקט בהם על מנת להקטין את נזקו.

בית המשפט העליון בחן את אמות המידה לבחינת החובה המוטלת על ניזוק להקטין את נזקו באמצעות ניתוח. בע"א 252/86 יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים, 4.9.91] סקר ביהמ"ש את השיקולים השונים שיש לקחת בחשבון כשעל הפרק מונחת השאלה אם הניזוק מילא אחר הנטל להקטנת נזקו ונקבע שם, כי יש לקחת בחשבון בין היתר, את האמצעים הנדרשים להפחתת הנזק, הצורך בהסכמה של הניזוק לפגיעה בגופו למקרה של ניתוח, מידת הסיכון שבניתוח, מידת הכאב וסבל הכרוכים בו ומידת ההצלחה שניתן לצפות לה.

עוד נקבע בפסק הדין האמור כך: "המטען הנורמאטיבי של הנטל להקטנת הנזק צריך להיות נמוך מזה של החובה לנהוג זהירות. מכאן גישתו של בית המשפט, לפיה "איננו סבורים כי הניזק חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו" (השופט עציוני בע"א 531/71 [8], בעמ' 118)

כמו כן נקבע שם: "...שאם הסיכון הוא קטן, הסבל והכאב נמוכים והסיכוי להצלחה רב, הדין מטיל על הניזוק את הנטל להפחית מסכום הפיצויים בהם יתחייב המזיק בדרך של הסכמה לניתוח. לעומת זאת, פשיטא, שאם הסיכון הוא רב, הסבל והכאב כבדים וסיכוי ההצלחה קלושים, אין מקום לדרוש מהניזוק להפחית את הנזק. בין שני קצוות אלה מונחים מקרי הביניים. הסיכון אינו רב אך הכאב ניכר והסיכויים שקולים - מה דורש הדין במקרה זה? אכן, אלה הם המקרים הקשים, בהם המדיניות המשפטית הראויה באשר להתנהגות הרצויה של הניזוק תקבע בסופו של דבר את התוצאה. מדיניות זו צריכה לשקף את תחושת הצדק של הציבור הנאור בישראל. דומה כי הכוונה שיפוטית זו היא מעטה, אך נראה כי ליותר מכך אין לצפות.."

"כל ניתוח טומן בחובו סכנות, בין גדולות ובין קטנות. זכותו של אדם להחליט, אם הוא מוכן לקחת על עצמו את הסיכון הכרוך בניתוח אם לאו, ואין ללחוץ עליו בקבלת החלטה זו, לא בדרך ישירה ולא בדרך עקיפה של הפחתת סכום הפיצויים המגיע לו, בשל סירובו לעבור את הניתוח".

מכל מקום, יש לאזן בין השיקולים השונים.

בענייננו, מומחה בית המשפט, פרופ' סודרי, שהוא זרועו הארוכה של בית המשפט, לא התייחס בחוות דעתו לכך שניתוח יפחית את אחוזי הנכות שנקבעו לתובע. עם זאת בשל השאלות שנשאל המומחה על ידי בית המשפט, הוא התייחס לאמור בחוות דעת של מומחה הנתבעת ביחס למצב בו יעבור התובע ניתוח.

נוכח תשובותיו של המומחה כאמור והעובדה כי לא מדובר בסיכויי הצלחה גבוהים, אלא פרופ' סודרי קבע כי במקרה זה, לא ניתן להבטיח, הפחתה בנכות, בית המשפט מאמץ את מסקנת המומחה מטעמו, וסבור, כי יש להעמיד את נכותו הרפואית של התובע, בשיעור 10%.

בכל הנוגע לנכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהאירוע- לאחר קרות האירוע, התובע היה באי כושר משך 23 ימים (בהתאם לתעודות מחלה שצורפו לתביעה).

בהמשך, ביקר התובע אצל רופא תעסוקתי (ביום 10.5.19), אשר קבע, כי יש להפחית במאמצים שכרוכים בהליכות, עליית מדרגות והרמת משקולות.

צורף אישור מרופא תעסוקתי מיום 13.5.19 אשר קבע כאמור לעיל, למשך שלושה חודשים.

לעניין תיפקדו, העידה אשתו של התובע כך (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.23 שורות 14-17):

"ש. איך הקושי התפקודי היה בבית?

ת. הוא לא יכול לעשות עבודות חשמל שהוא עושה. הוא לא יכל לעלות על סולם. הוא יכול לעלות על סולם אבל קשה לו. הוא לא יכול להרים את הקניות מהסופר. קשה לו לעלות מדרגות. הוא לא עושה קניות."

התובע העיד לעניין אי הכושר הזמני כתוצאה מהתאונה כך (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.23 שורות 24-32):

"ש. אתה נמצא באי כושר כמה זמן?

ת. משהו כמו שבועיים.

ש. אתה חוזר לעבודה רגילה?

ת. לא הסכימו.

ש. מתי אתה חוזר לעבודה רגילה?

 ת. למעשה אולי שבוע הייתי במשמרת רגילה.

ש. אתה חוזר לעבודה ולא מצליח לתפקד?

ת. אני חוזר לעבודה מלאה ויש לי פגיעה בגב. הרמתי חלק כבד והרגשתי כאבים.

ש. אין קשר בין התאונה הראשונה לשניה?

ת. אין קשר."

בהמשך, העיד התובע כך (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.23 שורות 5-7):

"ש. אתה נפגעת בתאונה, אתה היית בתקופת אי כושר בערך שבועיים, חזרת לעבודה עבדת ואז נפגעת בתאונה נוספת ואחריה כמה זמן היית באי כושר?

ת. הרבה זמן. כחודשיים שלושה."

בנסיבות האמורות ונוכח תקופת אי הכושר הזמני ששהה בו התובע, אני סבור, כי נכותו התפקודית של התובע חופפת לנכותו הרפואית ויש להעמידה לצורכי פיצוי בשיעור של 10%.

שאלת בסיס השכר - התובע צירף תלוש שכר של חודש אפריל 2019 (החודש בו אירע האירוע נשוא כתב התביעה). בחודש זה השתכר התובע שכר של 28,039 ₪. התובע העיד, כי שב לעבודה לאחר כשבועיים ממועד קרות האירוע נשוא הליך זה.

ממוצע שכרו של התובע בחברת היטאצ'י בהתאם לתלושי השכר, מסתכם בסך של כ- 27,890 ₪.

יש לציין, כי התובע עזב את עבודתו באיטאצ'י והחל לעבוד בחברת חשמל החל מיום 27.10.19 (בהתאם לתלושי השכר שצורפו) שכרו הממוצע מסתכם בסך של כ- 23,000 ₪.

ראשי הנזק לפיצוי של התובע;

כאב וסבל – לטענת התובע בסיכומיו, יש לפסוק לו בראש נזק זה, סך של 120,000 ₪.

לטענת הנתבעת, יש לפסוק לתובע, סך של 25,000 ₪ בלבד.

לאחר עיון בחומר הרפואי ובחוות דעת מומחה בית המשפט, תוך בחינת המקרה, פוסק בית המשפט לתובע בראש הנזק הלא ממוני, סך של 40,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר- הנתבעת סבורה, כי לתובע לא נגרם הפסד השתכרות לעבר כתוצאה מהאירוע נשוא הליך זה. לטענתה, הירידה הנטענת בשכרו של התובע נבעה כתוצאה מגורמים אחרים וביניהם, העובדה שהתובע החל ללמוד לימודים אקדמאיים (לימודי משפטים) ונעדר מהעבודה ללא קשר לאירוע הנטען, בשל תאונת העבודה שנגרמה לו בחברת איטאצ'י לאחר קרות האירוע נשוא ההליך, תאונת עבודה שלאחריה היה באי כושר עבודה משך כשלושה חודשים.

כמו כן טוענת הנתבעת, כי התובע ניהל מו"מ עם חברת חשמל בזמן ששהה בבית באי כושר כתוצאה מתאונת העבודה שעבר, וזאת במנותק מהאירוע נשוא הליך זה. כלומר, התובע עזב את עבודתו (תוך ירידה בשכרו) ללא קשר לאירוע הנטען.

התובע העיד כי החל את לימודיו האקדמיים בשנת 2018. עוד העיד, כי למד לימודי ערב, עבד כרגיל "והצלחתי להתמודד".

מומחה בית המשפט קבע לתובע נכויות זמניות כדלקמן: נכות בשיעור של 100% מיום 14.4.19 ועד 11.5.19; נכות רפואית זמנית בשיעור של 30% מיום 12.5.19 ועד יום 11.6.19. נכות רפואית זמנית בשיעור של 20% מיום 12.6.19 ועד יום 31.7.19.

עיון בדו"ח הרציפות מעלה, כי התובע לא עבד בחודשים 07-09/2019.

לאחר עיון במסמכים ושמיעת הצדדים, לרבות בחינת העדויות שניתנו על ידי הגב' חסדאי ועל ידי מעסיקו של התובע - מוטי ארד, לא שוכנע בית המשפט, כי יש קשר סיבתי בין עזיבתו של התובע את מקום עבודתו בחברת איטאצ'י ובין האירוע נשוא כתב התביעה, ומכל מקום, קשר סיבתי זה לא הוכח.

בית המשפט מבהיר האמור, על רקע העובדה שהתובע חזר בפועל לעבודה עקב תאונה זו לאחר כשבועיים בלבד, וכי בהמשך, עבר תאונת עבודה בגבו, בעטיה, היה באי כושר של שלושה חודשים.

התובע טוען, כי תאונת העבודה בחברת איטאצ'י לא היוותה כל טריגר לעזיבת מקום העבודה ומכל מקום יש לייחס את מגבלותיו לתאונה הנוכחית. הוא מתבסס בטענה זו על כך כי בתאונת עבודה זו נקבעו לו 5% נכות בלבד.

בית המשפט עבר על החומר הרפואי ועל טיעוני הצדדים ואינו סבור, כי ניתן להפריד בין עזיבת העבודה בחברת איטאצ'י ובין תאונת עבודה זו, ומכל מקום, הטענה כי התאונה הנוכחית גרמה לכך שהתובע נאלץ להפסיק את עבודתו בחברת איטאצ'י ולהפסיד לטענתו סכום של 8,588 ₪, נדחית בזאת.

הטענה של הנתבעת, כי אין לפסוק לתובע בראש נזק של הפסד השתכרות לעבר כל סכום, נדחית בזאת על ידי ואני דוחה את הטענה כי כביכול, התובע מנסה לגלגל את מלוא הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונת העבודה לפתחה של תאונה זו. בית המשפט יפצה את התובע בהפסד השתכרות לעבר בדיוק על פי הנתונים כפי שבאו לידי ביטוי בחוות דעתו של פרופ' סודרי, דהיינו הפסד ההשתכרות לעבר יהיה כדלקמן:

בגין שבועיים אי כושר שעליהם העיד התובע, הגם שפרופ' סודרי קבע פרק זמן ארוך יותר בית המשפט יפסוק לתובע פיצוי בסך של 14,000 ₪. במהלך פרקי הזמן של הנכויות הזמניות, כחודש נוסף 30% מתוך בסיס השכר של כ-28,000 ₪, סך של 8,400 ₪ ובמהלך חודש וחצי נוסף 20% מתוך בסיס השכר 28,000 ₪ סך של 8,400 ₪ נוספים.

סך הכל בית המשפט פוסק לתובע בגין הפסד השתכרות לעבר סך של 30,800 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד – מדובר בראש הנזק העיקרי בתיקים מעין אלה.

ראשית אציין, שהתובע כיום בן כ-58 וחודשיים ועד גיל 67, נותר לו עוד 106 חודשים. כלומר, מקדם ההיוון הוא 92.2487.

התובע, טוען להפסד שכר מוכח בסך של 8,588 ₪ ואז החישוב של ההפסד לעתיד מגיע ללא פחות מסך של 811,955 ₪.

לחלופין, התובע עותר לפיצוי לפי נכות תפקודית של 15% מבסיס שכר של 31,254 ₪ ואז הסכום הינו 443,237 ₪.

כזכור, הנתבעת טוענת כי לתובע אין כל נכות תפקודית, וכי אין לפסוק לו בראש נזק של הפסד השתכרות בעתיד דבר.

ראשית אציין, כי הדרישה והטענה להפסד שכר מוכח של 8,588 ₪ נדחתה על ידי.

שנית, ציינתי כי בית המשפט לוקח בחשבון נכות תפקודית חופפת לרפואית בשיעור 10% בלבד. לעניין בסיס השכר, יקח בית המשפט בחשבון את שכרו של התובע כיום בחברת חשמל ואשר העומד על סך של 23,000 ₪.

זאת ועוד, בפסק דינו ציין בית המשפט, כי אינו רואה קשר סיבתי, בין עזיבת מקום העבודה בחברת היטאצ'י ובין המקרה לפניו, וכי אינו יכול להתעלם גם מתאונת העבודה שארעה לתובע לאחר מכן, בחברת היטצ'י, ולכן, אני לא אפסוק לתובע פיצוי אקטוארי מלא, אם כי שוכנעתי, כי מגיע לו פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד על פי מקדם היוון, ואני אגזור 80% מהסך האקטוארי כפיצוי בתיק זה.

בחישוב על פי מקדם היוון, 10% מתוך 23,000 ₪ הינם 2,300 ₪ לחודש, ועל פי מקדם היוון בשיעור של 92.2487, הסכום כהפסד השתכרות לעתיד, הוא 212,172 ₪. 80% מתוך הסכום האמור כהפסד השתכרות לעתיד הינו 169,737 ₪ ובעיגול 170,000 ₪.

פנסיה ותנאים סוציאליים- 12.5% מתוך סך הפסד ההשתכרות לעתיד, דהיינו 21,250 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד-בראש נזק זה, טוען התובע לפיצוי בסך של 30,000 ₪, ואילו הנתבעת טוענת כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כלל.

בראש נזק זה, אפסוק לתובע פיצוי בסך של 6,000 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד- בראש נזק זה טוען התובע ללא פחות מ-136,280 ₪ ועושה זאת על פי חישוב של 600 ₪ לחודש, ואילו הנתבעת סבורה, שאין לפסוק לתובע דבר.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת חוות הדעת, ובשים לב לנכויות הזמניות שנקבעו, אני אפסוק לתובע בראש נזק זה פיצוי בסך של 10,000 ₪, כאשר מדובר בעזרה מוגברת לעבר.

סך כל ראשי הנזק הם כדלקמן:

כאב וסבל- 40,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר- 30,800 ₪

הפסד השתכרות לעתיד- 170,000 ₪

הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד בלבד- 21,250 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד- 6,000 ₪.

עזרת צד ג לעבר ולעתיד מוגברת לעבר: 10,000 ₪.

סך הכל ראשי הנזק-

סך של 278,050 ₪. זאת בניכוי 15% רשלנות תורמת, דהיינו הפחתה של 41,707 ₪.

 הסכום המתקבל הינו 236,343 ₪.

הסכום הנפסק כפיצוי לתובע הינו 236,343 ₪. לסכום זה, יש להוסיף 20% שכ"ט עו"ד + מע"מ. בנוסף אני פוסק לתובע הוצאות משפט הכוללות החזר אגרה ראשונה ששולמה, החזר עלות חוות דעת רפואית של מומחה התובע כנגד קבלה, החזר עלות חלקו היחסי של התובע בחוות דעת מומחה בית המשפט, פרופ' סודרי, וכן הוצאות ויציאות המשפט, הכוללות שכר טרחת עדים, ככל ששולמו על ידי התובע.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ביתרת האגרה החלה בתיק זה, תישא הנתבעת.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' אלול תשפ"ד, 05 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.