סמרה ואח' נ' סימן-טוב ואח'

זוהי תביעה כספית, חוזית, בעילת תרמית ועשיית עושר ולא במשפט, על סך 878,700 ₪.

תמצית טענות התביעה

1. התובעים ביקשו להשקיע את כספם בהשקעת נדל"ן שתוארה להם כהשקעת חלומות.

2. טוענים התובעים שבחודשים יוני -יולי 2016 בוצעו פרסומים בעיתונות ל"עסקת השנה בתחום הנדל"ן", לפיה מוצעים דירות למכירה בבניין בתמורה לסך כ- 1,300,000 ₪. התובעים הגיעו למשרדי הנתבעות כפי שהוצגו במגדל משה אביב קומה 65 ברמת גן (מקום מגוריו של מר מונסנגו ומקום העסקים של חברות אחרות), שם הוצג להם הפרויקט לרבות הדמיות הפרויקט והדירה שאמורה הייתה להימסר להם, תוך הצגת דניאל אור טוב כבעל המניות בחברה, המצאת אישור, פגישה עם האדריכלית שציינה שאין בעיה בעסקה שמגובה בחשבון נאמנות אליו יועברו הכספים באמצעות עו"ד סימן טוב יחיאל, והתובעים חתמו על ההסכמים לרכישת הדירות. כל הנתבעים ציינו בפניי התובעים שהעסקה מצוינת, אין להם ממה לחשוש, הכסף מובטח במאה אחוזים.

    

3. התובעים טוענים, שהם ביקשו לקבל את הסכמות הדיירים לעסקה ומסמכים אחרים המעידים על ההתקשרות בין הנתבעת לדיריי הבניין, כדי להיוועץ עם עורכי דינם, אך נציגי הנתבעים סרבו בטענה שהמסמכים לא נמסרים עד לאחר חתימת התובעים והותרת שיק לכיסוי התחייבויותיהם. כן טענו בפניהם שמדובר בהסכם פשוט, שהעסקה מעולה שמחירה נמוך בהרבה משווי השוק והבטיחו שאין בעיה לביטול העסקה להשבת הכספים בכל זמן ועת. גם אדריכלית הפרויקט חתמה שהיא מתחייבת להכנת תכנון אדריכלי והגשת תוכניות בטאבו כולל שינויים בתוך הדירה על פי דרישת הלקוח ומתחייבת ש- 60 יום מחתימת התובעים על הסכמים תירשם הערת אזהרה לטובתם בלשכת רישום המקרקעין.

    

4. נתבעת 1 חתמה עם התובעים על הסכם/הסכמים (להלן: "ההסכם/ההסכמים" בהתאמה) למכירת דירות בפרויקט שדרות ירושלים 79 בגוש 6186 חלקה 389 ברמת גן (להלן: "הדירות/הפרויקט") וטענה שהיא פועלת לבניית תוספת של 32 דירות נוספות שאמורות היו להיבנות בתוך 36 חודשים (להלן: "הנתבעת").

   נתבע 2 אור טוב דניאל בעל מניות הנתבעת לשעבר, מנהלה ושימש דירקטור מטעמה, והציג עצמו כאחראי לכל התחייבויות הנתבעת כלפי התובעים (להלן: "הנתבע"). נתבע 3- עו"ד סימן טוב שקיבל לידיו ו/או אמור היה לקבל בנאמנות את כספי הליכי מכירת הדירות והציג מצגיי שווא כלפיי התובעים לגבי מהותה העסקה, קיום חשבונות נאמנות, ובדיעבד הסתבר, כי כספים שהופקדו בחשבונות הנאמנות נמשכו על ידו ו/או על ידי צדדי ג' ללא אישור התובעים. נתבעת 4 -התחזתה ל"אדריכלית" במקצועה, התחייבה לתובעים בכל הנוגע לתקינות ההסכם ושניתן יהיה לרשום הערת אזהרה לטובתם, שאין מניעה לתובעים לחתום על העסקה והיא נותנת "תעודת כשרות'' לעסקה. עקב הבטחותיה והיותה אשת המקצוע גרמה במרמה לחתימת התובעים על הסכם המכר ולהעברת הכספים לידי הנתבעים. (להלן: "האדריכלית"). נתבעים 5,6,8-אנשי שיווק שמסרו את המידע, שכנעו את התובעים, ( נתבעת 5 את תובעת 1, נתבע 6 את התובעת 2, נתבע 8 את תובעים 3-4) ואשר עשו כל שלאל ידם לתאר את העסקה כנקייה מכל פגם והונו במרמה את התובעים לחתום על הסכם המכר. נתבע 7 -איתי גולד היה אמון על כספי התובעים, שוחח עימם והבטיח שכספיהם מוגנים היטב בנאמנות ואין כל בעיה בעסקאות נשוא תביעה זו. התברר שהוא העביר מאות אלפי שקלים לגיא מונסנגו להוצאות שאין להם כל קשר להסכמים עליהם חתמו התובעים לרבות ומבלי לגרוע הוצאות של בתי מלון, מסעדות פאר, תיקוני רכב גרושתו של גיא מסוג וכיוב'.

5. תובעת 1 חתמה ביום 16.10.16 על טופס הרשמה לרכישת דירה בתמורתה לסך 949,000₪ ובעת חתימת ההסכם, האדריכלית חתמה על מסמך שאם לא תירשם הערת אזהרה היא מתחייבת להשבת הכספים לתובעת 1. נתבע 3 הבטיח לתובעת 2 שכספה שמור ומוגן, שאין בעיה לבטל את העסקה בכל עת ולמשוך את הכספים מחשבונות הנאמנות שבפועל לא נפתחו מעולם ו/או כי נפתחו וזה האחרון דאג למשוך מהם כספים. תובעת מסרה לנתבעת 5 שיקים בסך 200,000 ₪ משוך לפקודת עו"ד יחיאל סימן טוב ובנאמנותו (נתבע 3), כן שילמה עמלת שיווק סך 26,000₪ לידי הנתבעת. תובעת 1 הספיקה לבטל את שני השיקים בסך כולל של 126,000₪, כך שבפועל שילמה לנתבעים 100,000₪ בצירוף עוגמת נפש, אבדן ימי עבודה, השתכרות והוצאות בסך 50,000₪.

   תובעת 2 חתמה באוקטובר 2016 על טופס הרשמה לרכישת דירה בפרויקט בתמורה ל- 949,000₪ ושילמה לנתבעת 200,000 ₪ ולנתבע 6 עמלת תיווך בסך 46,800 ₪. תובעים 3-4 חתמו ביום 16.10.16 על טופס הרשמה לרכישת דירה בתמורה ל- 949,000 ₪ ושילמו לנתבע 3 בנוכחות נתבעת 8 שיקים בסך כולל של 230,000₪ לפקודת עו"ד יחיאל סימן טוב בנאמנות הנתבע 3 .

6. בעת חתימת ההסכמים המציאו הנתבעים לעיון התובעים תשריט הדירה תוך מתן מצג שהדירה תימסר לידם תוך 36 חודשים על פי הוראות הסכם המכר. במעמד החתימה האדריכלית הבהירה ש"הכל מסודר, יש אישורים, היא העומדת מאחורי הפרויקט והיא בחזית כלפיי כל ההתחייבויות". במעמד החתימה חתמה האדריכלית כלפיי התובעים שהיא מתחייבת לרשום הערת אזהרה בתוך 60 יום וכי יוגשו תוכניות לפרויקט.

    

7. לטענת התובעים, בהסכם הצהירה הנתבעת שהינה מחזיקה בזכויות בגג ובידיה חתימת הדיירים בבניין, אך הסתבר מעל לכל ספק שמעולם לא נחתם כל הסכם בין דיירי הבניין לנתבעת או מי מטעמה ומדובר במצגי שווא של הנתבעים. עוד התחייבה הנתבעת לרשום הערת אזהרה בתוך 60 יום שתהיה תקפה עד למסירת החזקה לתובעים, אך טרם נרשמה הערת האזהרה ולא ניתן לרשום הערה כזו לטובת התובעים בהיעדר הסכמת בעלי הדירות. עוד התחייבה הנתבעת שיינתן היתר בנייה בתוך 12 חודש, אך היא לא הגישה כל תוכנית לביצוע.

   פניות התובעים אל הנתבעים לא נענו, והנתבעים התחמקו מהם, ולאחרונה התפוצצה פרשת "מר מונסגו" בערוץ 10 ועולה הנתבעים ביצעו תרגיל עוקץ, כאשר גיא מונסגו הינו פושט רגל, וכל שאר הנתבעים מסרבים להשיב את הכספים.

8. התובעים עותרים לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם להם בגין נזקיהם והתשלומים האמורים להשתלם להם לרבות עוגמת הנפש סך כולל של 626,800₪ בהתאם לסכומים ששילמו לרבות תשלומי עמלת שיווק.

   התובעים טוענים, שהנתבעים הפרו הפרה יסודית של הסכם המכירה של הדירות שנמכרו כביכול לתובעים מהנתבעים על פי המצגים וההתחייבויות שהוצגו לתובעים על ידם. זאת, במרמה, חוסר תום לב, תוך הטעייה חמורה, בנוגע לזכויות הנתבעת בבניין לרבות הצהרתה השקרית של הנתבעת שהיא מחזיקה בזכויות הגג וחתימות הדיירים בבניין לתוספת 32 דירות. בפועל הסתבר, שאין ולא היו לנתבעת ו/או למי מהנתבעים כל זכויות בבניין או בגג הבניין, ואף לא חתימות בעלי הדירות הקיימות בבניין.

9. התובע רועי כהן זאדה העיד שלא פנה לעורך דין שייצג אותו במסגרת ההסכמים מול הנתבעת, אך התייעץ עם עורך דין, הראה לו את המסמכים וכן דיבר עם נתבע 3 ושאל אותו לגבי חשבון נאמנות, והנתבע השיב לו שהוא נאמן לכספים. לאור זאת, חתם על ההסכם, כיוון שיש עורך דין והכסף לא הלך לנתבעת אלא לחשבון הנאמנות. לדבריו, הוא מסר לנתבע שיק עם שם הנתבע ומספר רישיון עו"ד בשיק הבנקאי שמסר לנתבע. לדבריו, ביום חתימת ההסכם, התקשר לנתבע טרם מסירת השיק והנתבע אמר שהוא אמן לכספים. רועי כהן אישר שהנתבע לא ייצג אותו ומסכום ההוצאות ששילם 26,000 ₪ הועברו לנתבע.

10. התובעת שולה הרוש העידה שנאמר לה שהכספים ששילמה מועברים לנתבע בנאמנות, לאחר ש"התפוצצה" הפרשה בתקשורת טלפנה לנתבע שהבטיח להשיב את כספה.

     

    נגד נתבעים 1,2,4,5,6,7,8 ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה (פסקי הדין ניתנו ב- 21.3.18,23.1.19) ומשכך דיון ההוכחות התנהל נגד נתבע 3 בלבד

     

    תמצית טענות הגנה נתבע 3 (להלן: "הנתבע").

11. נתבע 3 טוען שאין יריבות משפטית בין התובעים לבינו, שהשיקים לא נמשכו על שמו אלא ע"ש חב' ציקורל חברה בינלאומית בע"מ ואפיק פרויקטים למגורים בע"מ שאין בינה לבינו קשר עסקי ולא יחסי עו"ד לקוח ואין לו ידיעה מי הן אותן חברות.

     

12. הנתבע, עו"ד במקצועו פתח חשבון נאמנות ע"ש חב' מרום ברנר ניהול ואחזקות בע"מ, מסי חשבון 63324/34 בנק לאומי בחדרה. היתרה בחשבון הנאמנות עמדה ביום 28.11.16 ע"ס 378,444 ₪ והכספים חולטו ע"י הפרקליטות וחולקו בין משפחות שנפגעו ע"י הנתבעת ופרטי החלוקה אינם ידועים לו. יתרת הכספים נמשכו ע"י הנתבעת באמצעות הוראות שהוא קיבל בכתב וקיים תיעוד מדויק לגבי השיקים שנמשכו, סכומם ומועדם. בהתאם להסכם הנאמנות, השיקים נמשכו לפקודת הנתבעת בלבד. הנתבע לא משך כלל כספים מחשבון הנאמנות ועל הנאמן לא חלה כל אחריות למעשה או מחדל של הנתבעת שלא בידיעת הנאמן ו/או למעשה לא חוקי ונוגד את ההסכמים. לגרסתו, בהתאם להסכם הנאמנות חובת הנאמנות הינה כלפי הנתבעת חבי מרום ברנר בלבד ואין ולא היה לו כל יריבות ו/או אחריות ו/או נאמנות ו/או התחייבות כלפי התובעים ורוכשים אחרים. עפ"י הסכם הנאמנות בינו לבין הנתבעת מיום 2.10.16 הנתבע פתח עבור הנתבעת חשבון נאמנות, ועליו היה לפעול עפ"י הוראותיה בלבד וכך עשה.

     

13. לטענת הנתבע, הכספים שנתקבלו מהנתבעת הופקדו בחשבון הנאמנות והוצאה חשבונית פיקדון לנתבעת לכל סכום שנמשך, עפ"י הוראותיה בלבד. הנתבע לא ייצג את הנתבעת ולא היה מעורב כלפי צדדי ג' בניסוח ההסכמים ו/או במעמד חתימה מול לקוחות ובשום שלב לא שימש כמייצג ו/או בנאמן עבור לקוחותיה. כל הפעולות בחשבון הנאמנות בוצעו בהתאם להסכם הנאמנות עם הנתבעת ובהתאם להוראותיה כנהנית.

     

14. הנתבע טוען, שכמו התובעים ויתר הלקוחות נחשף למעשי ומחדלי הנתבעת באמצעות נציגיה ו/או מנהליה ו/או בעלי השליטה. לבקשת המשטרה, במסגרת חקירה שעבר, מסר את כל החומר שהיה מצוי בידו לידיה ואין ברשותו מסמכים שיכולים לאמת את דבריו וטענותיו, והפרקליטות סירבה להעביר את חומר החקירה לתיק ביהמי'ש מסיבות השמורות עמה. הנתבע, אשר פעל בתום לב ויושר בנאמנות, נפל קורבן למעשי ומחדלי הנתבעת.

     

15. לטענתו, טופס הרשמה לפרויקט והמסמכים נחתמו בין התובעים לנתבעת והנתבע לא היה צד להסכם, לא ערך את הסכם, לא היה נוכח בחתימתו ואין לייחס לו אחריות ו/או יריבות ו/או מחויבות, הוא אינו מכיר את התובעים, לא ייצג אותם, לא קיבל מהם כספים ולא הציג עצמו בפניהם כנאמן שלהם ו/או כנאמן של פרויקט כלשהו. הכספים נתקבלו ע"י הנתבעת לצורך הפקדתם בחשבון הנאמנות ולא כאופן ישיר מהתובעים, והקבלה הונפקה ע"ש הנתבעת, התנאים לשחרור הכספים, לא היו בידיעתו.

    לטענתו, לאחר חשיפת הפרשה הסתבר שהנתבעת הציגה אותו כנאמן לאחזקת כספים עבור לקוחותיה, בניגוד המפורש להסכם הנאמנות ובמטרה להשתמש בשמו ולהונות את לקוחותיה. זאת למרות שבהסכם הנאמנות צוין בס' 6, כי הוא אינו מייצג את הנתבעת בהסכמים שערכה והחתימה את לקוחותיה.

16. לטענת הנתבע, בנק לאומי התרשל בפיקוח על עובדיו ונהלי העבודה הנדרשים בפתיחת וניהול חשבון נאמנות. לגרסתו, לא ברור מדוע לא הוגשה תביעה כנגד גיא מונסנגו שעומד מאחורי מעשי הנוכלות והודה בהסדר טיעון, שמכר זכויות מבלי שהיה הבעלים.

     

17. הנתבע העיד שלא עסק בליווי עסקאות כגון נשוא התביעה בעבר, אך הופקדו אצלו כספי נאמנות בעסקאות מכר ואין לו ביטוח מקצועי. הוא אישר שהורשע בהליכים משמעתיים ב"שליחת יד" בכספי נאמנות של לקוח והושעה מלשכת עורכי דין בשנת 2009. הוא לא הגיש הודעת צד ג' נגד מונסגנו והנתבעת כיוון שהם בפשיטת רגל. לדבריו, הוא לא מסר לרוכשים קבלות באופן אישי, אך כאשר הוצג לו שיק שנמסר לו ע"י חגי גולן טען ששיק זה נמסר לו ע"י הנתבעת, החתימה בגב השיק היא שלו, אך הקבלה הונפקה לנתבעת. הוא אישר שיש שיק בנקאי לפקודתו, אך הייתה חותמת שלו אצל הנתבעת שהטביעה את שמה ואת החותמת שלו על השיקים שעוברים אליו. בקבלות הוא רשם את שם הפרויקט ושם האדם שמסר את השיק, בהתאם להסכם הנאמנות.

     

    דיון והכרעה

    אציין כי ביום 11.7.19 הודיע הנתבע לביהמ"ש כי נפתח נגדו תיק פש"ר. כיוון שלא הוצג בפני צו כינוס, אין סיבה לעכב את פסה"ד.

    השאלה העיקרית בתיק זה הינה חובת הנאמנות של הנתבע והאם נתבע 3 מחויב להשיב לתובעים את כספי המקדמה ששולמו על ידם בעסקת הרכישה מנתבעת 1 והופקדו בחשבון נאמנות ע"ד הנתבע.

     

    הסכם הנאמנות בין הנתבעת לנתבע

18. הסכם אחזקת כספים בנאמנות שנחתם בין הנתבעת לנתבע מיום 2.10.16 קובעי בין היתר שהנתבעת מבקשת מהנתבע לקבל את שירותיו לאחזקת וניהול כספיה עבור פרויקט שד' ירושלים 79 רמת גן שחשבון נאמנות שינוהל ע"י עו"ד, ושהנתבע הסכים לנהל את חשבון הנאמנות בהתאם לשכ"ט שייקבע ביניהם. נקבע שהנאמן הינו נאמן של הנתבעת בלבד ופועל בחשבונות הנאמנות מכוח הוראות הנתבעת בלבד שיישלחו אליו בכתב, שהנתבעת תיתן לנאמן הוראות לפעולות בחשבון רק בהתאם להסכמים שתחתום עם לקוחותיה ובהתאם למוסכם עמם בקשר לכספים אותם ישלמו לקוחות החברה. עוד נקבע שהכספים שהנתבעת תעביר יהיו רק ממקומותחוקיים ולמטרות חוקיות בלבד ולא תחול על הנאמן אחריות למעשה או מחדל שנעשה ע"י הנתבעת שלא בידיעתו או למעשה לא חוקי ושנוגד את ההסכמים עליהם חתמה. צוין בהסכם, שהנאמן לא מייצג את הנתבעת בהסכמים ו/או מסמכים אחרים שחתמה עם לקוחות, שהחברה מתחייבת שלא להציגו בפני לקוחותיה כמייצגה ועליה לציין שהוא נאמן בלבד.

     

19. בתא (ת"א) 44018-08-17אבנר אליהו נ' יחיאל סימן טוב, העוסק בהסכם בין רוכש אחר באותו פרויקט נגד הנתבע בעניינינו, סקרה כב' השופטת חנה פלינר בביהמ"ש המחוזי בת"א את הפסיקה וההלכה הרלוונטית כדלקמן:

    ס' 1 לחוק הנאמנות קובע: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת" ס' 10 לחוק הנאמנות קובע: " נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות ומוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידו, במילוי תפקידו חייב הנאמן לנהוג הנאמנות ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות.

    סעיף 35 לפקודת הנזיקין קובע: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות".

    במקרה שלנו, יש לבחון האם הנתבע פעל כעורך דין "סביר ונבון". בע"א 7485/10 פנטהאוז רחמני נכסים (1997) בע"מ נ' עו"ד יובב פפר (פורסם במאגרים המשפטים, ביום 27.2.2012) נקבע כדלקמן: "(...) גם עורך דין זהיר ומיומן עלול ליפול קרבן לנוכל מיומן. השאלה האמיתית והעיקרית הצריכה לענייננו היא אחת: האם בפני עורכי הדין, או מי מהם, עמדו "סימני התראה" שצריכים היו לעורר את חשדם"? (סעיף 11 לפסק דינו של השופט עמית); בע"א 2599/13 עו"ד הרמן נ' עלדור (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 3.9.2015) נקבע כי "עורך דין סביר" הוא, אפוא, עורך דין שעם גילויים של "סימני התראה" פועל להסרת החשד שהם מעוררים" (עמוד 23 לפסה"ד).

    הפסיקה הרחיבה את חובת הזהירות של עורך דין גם כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיו. בע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבו (פורסם במאגרים המשפטיים, 21.7.2002), בסעיף 13 לפסק הדין נקבע כדלקמן: "לאותה מסקנה בדבר אחריותו של עורך-דין ערד הייתי מגיע גם לו הנחתי שבינו לז'אק לא שררו יחסי עורך-דין-לקוח. הכלל בעניין זה הוא כי בנסיבות מסוימות יכול שתקום חובת זהירות של עורך-דין כלפי צד שלישי גם אם הוא אינו לקוחו (ראו: ע"א 751/89 מוסהפור נ' שוחט [16], בעמ' 535; ע"א 4612/95 הנ"ל [8], בעמ' 786; ע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל [17]), והדברים יפים במיוחד באותו מקרה שבו ברור לעורך-הדין כי הצד השלישי שם בו את מבטחו, ובלשונו של כבוד השופט ד' לוין בע"א 37/86 הנ"ל [10], בעמ' 472:"...כאשר עורך-דין מייצג לקוח פלוני ואילו הצד האחר לעיסקה אינו מיוצג כלל, נדרשות ממנו מיומנות וזהירות רבה יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו". ראו בעניין זה גם ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446 (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 10.9.1990); ע"א 2625/02 סילביו נחום, עו"ד נגד דורנבאום, פ"ד נח(3) 385 (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 1.3.2004).

    במקרה הנדון, חובת הנתבע כעורך דין מתחזקות שבעתיים נוכח היותו נאמן לכספים, וראו הציטוט המובא בסעיף 61 לסיכומי התובע, מתוך ספרו של המלומד שלמה כרם, בעמ' 312 לספרו "חוק הנאמנות" מהדורה שלישית: " על הנאמן לפעול בתום לב, בצורה המצדיקה אמון במעשיו, בשיקוליו ובמניעיו... בגדר חובת השמירה על הנאמן לאסוף מידע שיסייע בידו לקבל החלטות כאשר בידו מירב הנתונים כדי להימנע מטעויות... על הנאמן לשקוד על ניהול ענייני הנאמנות, לפני ביצוע פעולה כלשהי עליו ללמוד ביסודיות את הדרוש לשם קבלת החלטה". איני מקבלת את טענת הנתבע לפיה סעיף 7 לחוק הנאמנות פוטר אותו מאחריות כלפי התובע או כל גורם אחר, וראו האמור בעמוד 477 לספרו הנ"ל של כרם והמובא בסעיפים 64-66 לסיכומי התובע.

    כמו כן איני מקבלת את טענת הנתבע בסיכומיו לפיה טענת הרשלנות הועלתה לראשונה בסיכומי התובע ומהווה משום הרחבת חזית. על פי ההלכה, "אין התובע מחויב לציין בכתב התביעה את כל העילות המשפטיות שעליהן בדעתו להסתמך, ורשאי הוא להתבסס, במהלך הדיון או בשלב הסיכומים, על עילות משפטיות אחרות ונוספות", ובלבד שבכתב התביעה פירט התובע את התשתית העובדתית עליה מבוססת העילה המשפטית הנטענת, ראו בעניין זה ע"א 536/89 פז נ' לויטין, פד"י מ"ו (3), 617. במקרה שלפנינו, הטענות בנוגע להתרשלות התובע נזכרו כבר בכתב התביעה, ראו סעיפים 36-37, 44-47, 57-60 לכתב התביעה.

     

20. ובהמשך קבעה כב' השופטת פלינר:

    ומההלכה ליישומה

     

    1. האם בפני הנתבע היו "סימני התראה" שהיו אמורים לעורר את חשדו? יש להשיב על כך בכן רבתי, והגעתי לכלל מסקנה שבמקרה הנדון היה על הנתבע להתנהל בזהירות יתר – ולא רק שלא עשה כן, אלא הנתבע לא שעה כלל לסימני ההתראה שנקרו בפניו, ואפרט דברים אלו.

        

    2. זהירות יתר על שום מה? ראשית – התובע לא היה מיוצג, ראו עדותו בעמ' 7 שו' 19, וראו בעניין זה פס"ד ערד הנזכר לעיל. איני סבורה שיש לזקוף לתובע רשלנות תורמת בשל כך, מדובר בשלב ההרשמה לפרויקט והכספים ניתנו בנאמנות. שנית – הנתבע כלל לא הכיר את החברה, שעל כספיה היה נאמן. אין מדובר במערכת יחסים רבת שנים בין לקוח לעורך דין, כשלעורך הדין היכרות מוקדמת עם החברה; דפוסי ההתנהגות שלה; האורגנים הפועלים בשמה; הרקורד שלה. גם היכרות שכזו אינה גורעת כהוא זה מחובת הזהירות, אולם כשהיכרות זו כלל לא קיימת – כמו במקרה הנדון, על עורך הדין להיזהר שבעתיים.

        

        

        

        

21. בענייניו, הזהה לנשוא התביעה שבה ניתן פסה"ד ע"י כב' השופטת פלינר, העיד הנתבע בע' 15 ש' 18-21:

    ש. הסתכלת ברשם החברות של החברה?

    ת.היה לי פרוטוקול

    ש.תאשר לי שלא הסתכלת ברשם החברות של החברה?

    ת.לא. היו לי מסמכי התאגדות מקוריים מול העיניים .

     

    22. בע' 17 -19 העיד הנתבע, כי חלק מהשיקים שמסרו התובעים היו לפקודתו וכן כי:

     ש. יש חותמת שלך על שיקים , מי חתם את החותמת על השיקים?

    ת. היתה חותמת שלי בחברת מרום . שיקים שהיו אמורים לעבור אליי, היו אמורים לעבור אליי בלבד. והם ביקשו לשים את החותמת שלי על השיקים שעוברים אליי וזה מה שקרה .....

    ש. אתה חותם על הסכם נאמנות שהשכר טרחה הוא 12 וחצי אלף שח כולל מעמ, על כמה עסקאות מדובר , אולי מדובר באלף עסקאות בחודש ואז אתה צריך לקבל 125 אלף , על כמה עסקאות מדובר?

    ת. שנחתם ההסכם אמרו לי מפורשות שמדובר בהרבה עסקאות ומשתתפים בהרבה מכרזים של תמאות ופינוי ו בינוי 

    ש. ולכן כל תפקידך , מה היה?

    ת. להיות נאמן לכספים של החברה

    ש. באיזה היקפים היה אמור להיות?

    ת. היו הרבה עסקאות

    ש. כמה כסף?

    ת. לא י ודע

    ש. כמה כסף החזקת בחשבון הנאמנות ?

    ת. 4 מליון בערך

    ש. וגם אז לא עשית אחריות מקצועית?

    ת. לא......

    ש.איזה בירורים עשית לפני שלקחת את התפקיד החשוב הזה ?

    ת.לא עשיתי שום בירורים 

    ש.כמה זמן ייצגת את החברה?

    ת.בפועל פחות מחודש

    ש.אישרת שנתת להם חותמת וייצגת אותם פחות מחודש אז איך נתת חותמת לאדם שאתה מייצג אותו פחות מחודש? איך נתת בכלל חותמת?

    ת.ההצגה שהם עשו שם זה היה בקנה עולמי ועובדה שהרבה אנשים נפלו בפח והחברה העסיקה עשרות מנהלים ואנשים עמדו בתור כאילו מחלקים לחמניות בחינם

    ש.אתה עורך דין מאור עקיבא , המשרדים ברמת גן, מה אתה נותן לאדם שאתה מכיר בדיוק 3 דקות את החותמת שלך?

    ת.זה לא היה 3 דקות.

    ש.מתי נתת את החותמת?

    ת.אני לא זוכר. אולי באמצע החודש

    ש.למי מסרת את הקבלות?

    ת.כל פעם היה מגיע שליח ונותן לי שיקים . לא זוכר את השליח. היה מגיע עם הוראות בכתב 

    ש.כלומר אתה היית הדוור, ואתה נתת קבלות ?

    ת.בדיעבד זה היה טעות . באותו זמן לא היו נורות אדומות ועובדה שהבנק אישר את כל משיכת השיקים וגם החשבון השני של חברת מרום היה בינלאומי ועובדה שמבנק לאומי משכו.....

    ש.סעיף 6 להסכם הנאמנות – ואני מצטט – מדוע דאגת לציין שלא להציגך כמייצג בהסכמים מול הלקוחות ?

    ת.זה הם עשו ולא אני .

    ש.מה מהעבודה שעשית בפועל דורשת ניסיון או הכשרה של עורך דין , הרי היית רק צינור מקבל ומוציא כסף ?

    ת.תשאל אותם אני לא יודע

    ש.סעיף 7 להסכם הנאמנות ואני מצטט , "הנאמן......." מדוע ציינת בסעיף זה שלא תחול עליך כל אחריות, הרי אתה עורך דין ויש עליך אחריות?

    ת.ההסכם נוסח על ידם ואני קצת פירטתי יותר את התוכן או הסברתי יותר. במקרה אני חתום על ההסכם

    ש.אז מה זאת אומרת הם ניסחו , למה בהסכם כתוב שאין עליך כל אחריות ?

    ת.זה משהו שהם כתבו , וזה מגן עליי , אז מה הבעיה כאן? אני לא מבין את השאלה

     

    23. בע' 23 ש' 29-30 העיד הנתבע:

    ש.סעיף 6 להסכם הנאמנות – ואני מצטט – מדוע דאגת לציין שלא להציגך כמייצג בהסכמים מול הלקוחות ?

    ת.זה הם עשו ולא אני .

    ש.מה מהעבודה שעשית בפועל דורשת ניסיון או הכשרה של עורך דין , הרי היית רק צינור מקבל ומוציא כסף ?

    ת.תשאל אותם אני לא יודע

    ש.סעיף 7 להסכם הנאמנות ואני מצטט , "הנאמן......." מדוע ציינת בסעיף זה שלא תחול עליך כל אחריות, הרי אתה עורך דין ויש עליך אחריות?

    ת.ההסכם נוסח על ידם ואני קצת פירטתי יותר את התוכן או הסברתי יותר. במקרה אני חתום על ההסכם

    ש.אז מה זאת אומרת הם ניסחו , למה בהסכם כתוב שאין עליך כל אחריות ?

    ת.זה משהו שהם כתבו , וזה מגן עליי , אז מה הבעיה כאן? אני לא מבין את השאלה

     

    24. כפי שקבעה כב' השופטת פלינר, כבר בפגישה הראשונה הייתה אמורה להידלק אצל הנתבע נורה אדומה, והיה עליו לשאול את עצמו לצורך מה נדרשים שירותיו. הנתבע הודה כי שירותיו נשכרו אך ורק לצורך "ניהול חשבון נאמנות" לכספי מרום נווה והיו בחשבון סכומי כסף מאוד גבוהים (עמ' 18 שו' 12-22), לשאלה לשם מה החברה שכרה את שירותיו אם מדובר רק בחשבון נאמנות השיב "אני לא יודע תשאל אותם" (ע' 21 ש' 10-11) היה עליו לברר מדוע נדרשת הכשרה של עורך דין לצורך כך? מדוע עורך הדין האחר, המטפל בשוטף בעסקאות, אינו משמש כנאמן? הכיצד לא מבקש הנתבע לשוחח עם עורכי הדין הקבועים של החברה? הכיצד לא מבקש הנתבע לעיין באותם הסכמים שנכרתים עם לקוחות, מכוחם מועברים לו כספי הנאמנות (ע' 20 ש' 10-11)? הכיצד מפקיד הנתבע את חותמת עורך הדין שלו בידי החברה, כבר בתחילת ההיכרות (עמ' 10 ש' 1-10)?

     

    25. שאלות אלו מקבלות משנה תוקף עת הנתבע דאג, משום מה, להוסיף להסכם הנאמנות את הנושא שכל העסקה חוקית ולא תחול עליו כל אחריות (ע' 20) הנתבע מודע לחוסר הניסיון וההיכרות שלו עם החברה שביקר במשרדיה 3 פעמים בלבד (ע' 15 ש' 30-31), ובמקום לבקש לעיין במסמכים ובחוזים ולשוחח עם עורכי הדין הקבועים, בוחר הוא להוסיף פסקה שאינו אחראי למעשה בלתי חוקי, ובכך סובר שפוטר עצמו מאחריות.

    דרך פעולתו זו של הנתבע בלתי נתפסת עוד יותר עת הסתבר כי בעבר הושעה מלשכת עורכי הדין על רקע עניין עם כספי נאמנות (עמ' 11 ש' 21-29); כי אין לו ביטוח מקצועי (עמ' 14 ש' 8-9);

    כפי שקבע כב' השופט בני שגיא, התובעים, כמו גם רוכשים אחרים, לא היו יכולים לדעת שמדובר בחשבונות מרמתיים, שכן החשבונות נוהלו ע"י עורכי דין ומסירת השיקים לוותה בחתימה על טופסי הרשמה שבהם צויין שהכספים ששולמו ע"י הרוכשים יוחזקו בנאמנות וישוחררו בנסיבות הקבועות בטופסי ההרשמה שעליהם חתמו הרוכשים, מה עוד שהוצאו כספים למטרות שונות שאינן בהכרח עולות עם מטרות החשבון. (צ"א 40270-10-17 מ"י נ' מונסונגו שטראוס ואח').

     

    26. כפי שקבעה כב' השופטת פלינר, עורך דין זהיר ונבון כלל לא היה מסכים לשמש כ"נאמן" של חברה שעמה אין לו כל היכרות מוקדמת, תמורת שכר חודשי גלובלי (עמ' 17 ש' 21-23), כאשר לביצוע המטלה שלשמה נשכר אין כל צורך בכישורים משפטיים. עורך דין זהיר ונבון לא היה מפקיד את החותמת שלו כבר לאחר הפגישה השנייה, כל זאת מבלי לבדוק ולעיין בהסכמים מכוחם מופקדים הכספים בחשבון הנאמנות, ובמיוחד מבלי לבחון מהם התנאים החוזיים המוסכמים בין החברה ללקוחותיה, באשר לשחרור הכספים מחשבון הנאמנות. רשלנותו נוספת של הנתבע, היא התנהלותו לאחר קבלת השיק מהתובעים. הנתבע אישר כי ידע שכל שיק מקורו ברוכש דירה וכי רצונו היה להשתלב כעורך דין בחברה (עמ' 19 שו' 22-32); הנתבע אישר כי עבד כנאמן של החברה פחות מחודש, כשבמהלך תקופה קצרה זו עברו תחת ידיו עסקאות בהיקף של ארבעה מיליון ₪ (עמ' 18 ש' 18-19).

    בנוסף, הנתבע לא בדק רישום הערות אזהרה על שם הרוכשים טרם שהעביר כספים מחשבון הנאמנות לחברה , והסתפק בקבלת הוראות מהחברה בלבד, מה שלחלוטין אינו ברור. (עמ' 21 ש' 28-30),

     

    26. עולה שהנתבע פעל ברשלנות רבתי ושלא כמצופה מעורך דין סביר ומיומן; לא ביצע מינימום של בדיקות הכרחיות ואם היה מבצע את הבדיקות הנדרשות, ספק אם היה מקבל לידיו את תפקיד "הנאמן", ולא היה משחרר את הכספים – מבלי לבדוק אם התקיימו לכך התנאים. הנתבע פעל כ"צינור להעברת כספים (ע' 21 ש' 9-12). הנזק שנגרם לתובעים לא היה מתרחש והכספים היו עדיין מופקדים בחשבון הנאמנות.

     

    סוף דבר

    לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובעים את כל המקדמות ששילמו כל התובעים, (כל תובע את הסכום ששילם) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ששילמו את הכסף ועד להשבתו בפועל.

    כן ישלם הנתבע לכל תובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך 40,000 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין מיום מתן פסה"ד.

    התובעים ימציאו פסיקתא לחתימתי, בה יפורטו הסכומים

    הוצאות שכ"ט ייקבעו עם חתימת הפסיקתא.

     

     

    ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ט, 28 יולי 2019, בהעדר הצדדים.