על פי סעיף 79א
1.לפניי תביעה כספית, בגין נזקים אשר נגרמו לטענת התובע בשל נקיטת הליכי גביה בהוצאה לפועל על ידי הנתבע משך שנים.
2.בדיון מיום 18.2.18 הסמיכו הצדדים את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). על פי הסכמתם של הצדדים על בית המשפט לנמק את פסק הדין.
רקע עובדתי;
3.בתאריך 3.4.90 ניתן פסק דין בת"א 5868/90 כנגד התובע בתביעה שלפניי וכן כנגד 6 נתבעים נוספים בבית משפט שלום בת"א (להלן: "פסק הדין").
4.במסגרת פסק הדין חויבו הנתבעים בתשלום סך של 24,003 ₪ בתוספת ריבית בשיעור של 30% מיום 31.12.89 ועד ליום התשלום המלא בפועל. עוד נקבע כי שיעור הריבית ואופן חישובה ישתנה בהתאם לשינוים בשיעורי הריבית, ואופן חישובה שיהיו נהוגים אצל התובעת לאחר מתן פסק הדין.
5.עוד חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,920 ₪ ומע"מ וכן אגרת בית משפט בסך 345 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין.
6.ביום 6.5.90 הוגש פסק הדין לביצוע בתיק הוצל"פ שמספרו: 01-32985-90-1 (להלן: "התיק").
7.בחודש ינואר 2009 הגיש התובע בקשה בטענת "פרעתי", כשלטענתו על פי חישוב שערך רו"ח מטעמו עולה כי לא רק שפרע את חובו אלא אף שלם ביתר ומגיע לו החזר מן הזוכה. לטענת התובע ההחזר המגיע לו עמד על קרוב ל- 600,000 ₪ .
8.התובע טען כי לאור פעולה רשלנית של הנתבע בין היתר בעדכון טבלת הריבית, גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל עלה בעשרות מונים על החוב האמתי.
9.בתגובתו לטענת פרעתי מיום 3.3.09 הסכים הנתבע עם חלק מעמדת התובע. לטענת הנתבע, מבדיקה שערך לאחר הגשת הבקשה בטענת פרעתי והחזר תשלום היתר, אכן גילה הנתבע כי יש מקום להפחית את החוב בתיק מסכום של 1,200,694 ₪ ל-59,887 ₪, כשמקור הטעות אכן היה בחישוב הריבית על פי טבלה שאינה נכונה.
10. עם זאת, בין הצדדים נותרה לדיון מחלוקת הנוגעת להפחתת קרן שבוצעה בתיק ההוצאה לפועל בסכום של 36,500 ₪ מיום 10.3.94, כשמברור שנעשה על ידה מול בא כוחה הקודם, עו"ד סטמרי, עולה כי הנתבע לא קיבל סכום זה לידיו, ולפיכך יש לבטל הפחתה זו. התובע התנגד לטענה זו וטען כי הנטל להוכיח את הטענה שההפחתה בוצעה בטעות היא על הנתבע, הבנק. הנתבע המשיך לנקוט נגד התובע בהליכי הוצאה לפועל, שכן עמד על טענתו כי לתובע עדיין קיימת יתרת חוב.
11.במהלך דיון בפני כב' הרשם יגאל נמרודי ,בהסכמת הצדדים מינה כב' הרשם נמרודי מומחה מטעם ההוצאה לפועל, רו"ח יעקב אביטל (להלן: "רו"ח אביטל"), אשר התבקש לבצע חישוב של החוב בתיק ע"פ שתי אפשרויות. חישוב אחד הכולל את סכום ההפחתה של 36,500 ₪ מיום 18.3.94 , וחישוב שני שאינו מתחשב בו כלל, כאילו לא שולם.
12.ממצאיו של רו"ח אביטל מטעם רשם ההוצאה לפועל היו כדלקמן: אם לא מביאים בחשבון את סכום ההפחתה בסך 36,500 מצוי התובע ביתרת חוב כלפי הנתבע בסכום של 730,372.82 ש"ח, ואם מביאים בחשבון את תשלום 36,500 ₪ אז מצוי התובע ביתרת זכות בסכום כשהוא משוערך ליום 7.3.11 כאמור: משוערך לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה בסכום של 132,654 ₪, ומשוערך לפי הוראות טבלה מספר 109 במחשב ההוצאה לפועל בסכום של 687,027 ₪.
13.כבוד רשם ההוצאה לפועל, אשר אוהד, קבע כי הנתבע לא הצליח לסתור את החזקה באשר לקבילותם של רישומי ההוצל"פ, כשלא נסתר הרישום בתיק ההוצל"פ לפיו הסך של 36,500 ₪ שולם בשנת 1994. על כן בהתאם לחוות הדעת של רו"ח אביטל קבע רשם ההוצל"פ כי יש להשיב לתובע את התשלומים ששילם ביתר לפי חוות הדעת וכן את הסכומים שנגבו ביתר לאחר מתן חוות הדעת. יצוין כי הרשם קבע כי יש להשיב לידי התובע את הסכומים כשהם משוערכים נכון הליום לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה (נספח א' לכתב התביעה). על החלטה זו לא הוגש ערעור.
14.אין חולק כי החלטת הרשם בטענה זו הפכה חלוטה ומהווה השתק פלוגתא בין הצדדים.
15. תביעתו זו של התובע מוגשת לאור הנזקים אשר לטענתו נגרמו לו כתוצאה מנקיטת הליכי ההוצאה לפועל בתקופה כה ארוכה, בתקופה הראשונה החל מיום 6.5.90 ועד ליום 18.3.94 תקופה בה חב חוב לנתבעת אולם החוב אשר היה מעודכן היה גבוה בהרבה לאור החישוב המוטעה ע"פ טבלת ריבית שאינה נכונה. תקופה השנייה מיום 18.3.94 ועד 23.6.13 בה לטענת התובע היה לנתבע כבר ברור כי היה מצוי ביתרת זכות, ולמרות זאת המשיך הנתבע בהליכים קשים נגד התובע.
16.מנגד טוענת הנתבע בכתב ההגנה כי אומנם נקבע בהחלטת ראש ההוצל"פ כי לא נסתרה הקטנת הקרן בסך 36,500 ₪ מיום 18.3.94, אולם ניסיונו של התובע לטעון לנזקים בדיעבד הינה צינית וחסרת תום לב, שכן העובדה שהתובע לא פעל במשך תקופה של 15 שנה ואף לא פנה לבירור ההליכים שננקטו נגדו מעידים מעבר לכל עדות שהתובע כלל לא ידע על התשלום שלכאורה בוצע וזאת מאחר שלא היה כלל תשלום כזה. לעניין זה מוסיף הנתבע כי החלטת ראש ההוצל"פ לא קבעה פוזיטיבית כי הסכום שולם שכן אין כל אסמכתא לכך כשנקבע כי לא נסתרה פעולת הקטנת הקרן שבוצעה. לטענת הנתבע התובע למעשה זכה מההפקר בהחלטה שניתנה רק עקב קושי ראייתי להוכיח טעות טכנית של הקלדת פעולה שגויה ומנסה להיבנות מהחלטה זו ללא הצדקה עובדתית.
17.טוען הנתבע כי התנהלותו של התובע במשך כל התקופה, העובדה כי לא טען טענה בעניין הקטנת הקרן במשך כל השנים מהווה שיהוי עצום ורשלנות תורמת אשר יש בה כדי לאיין את התביעה ו/או את הנזקים הנטענים.
18.טוען הנתבע כי התובע היה משך כל התקופה הרלוונטית תחת איחוד תיקים אשר נפתח בשנת 1990 מספר שנים בטרם התשלום לכאורה שבצע במרץ 1994, ועל כן כל הנזקים הכלכליים שנגרמו לו הינם מופרכים וחסרי יסוד.
19.טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה לאור קיום מעשה בי- דין, שכן התובע לא בקש פיצול סעדים במקביל לטענתו בבקשת טענת פרעתי ועל כן אין באפשרותו לתבוע סעד אשר לא נתבע על ידו בהליך קודם, זאת ועוד התובע כבר קבל שיפוי בגין הנזקים שלכאורה נגרמו לו באמצעות ההוצאות שנפסקו על ידי ראש ההוצל"פ בהליך הקודם בין הצדדים.
20.לחילופין טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.
דיון ומסקנות;
21.בענייננו כאמור בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה בהתאם לס' 79א לחוק בתי המשפט, וכי לשם סילוק סופי ומלא של כל טענות מי מהצדדים, יפסוק בית המשפט לתובע סכום של בין 0- 100,000 ₪.
22. לאחר שבחנתי את נסיבות העניין, סבורני כי בענייננו יש לפסוק לתובע סכום של 75,000 ₪. לאחר שהסכמת הצדדים לפסוק על דרך הפשרה כללה הנמקה של בית המשפט, אנמק מסקנתי.
23.אין חולק כי הנתבע חישב את חוב התובע בתיק ההוצאה לפועל על פי חישוב טבלת ריבית שאינה נכונה וגובה החוב היה גבוה בצורה משמעותית בשל טעות זו. אין חולק כי הנתבע תקן את טעותו לאחר הגשת הבקשה בטענת פרעתי בשנת 2009, אלא שלטענתו עדיין לאחר עדכון טבלת הריבית נותר התובע ביתרת חוב, ובעניין זה טען כי הקטנת הקרן בשנת 94' מקורה בטעות, כשתשלום זה לא התקבל לידיו.
24.ביום 23.6.13, קבע הרשם בהחלטתו כי מאחר שלא נסתר הרישום בתיק ההוצאה לפועל ולפיו סך של 36,500 שולם בשנת 1994, בהתאם לחוות דעת רו"ח אביטל, התובע שלם את חובו ביתר ועל הנתבע להשיב לידיו את הסכום ששולם ביתר נכון ליום מתן חוות הדעת 7.3.11. עוד קבע כב' הרשם כי על הנתבע להשיב לידי התובע אף את הסכום ששולם על ידי החייב אף לאחר הגשת חוות הדעת מיום 8.9.11.
25.מכאן כי למעשה החל ממועד הקטנת הקרן ביום 18.3.94 הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו על ידי הנתבע היו לשווא, והחוב של התובע היה צריך להיות מאופס.
26.אין חולק כי הנתבע, לפחות בזמן הגשת הבקשה בטענת פרעתי בשנת 2009, כבר ידע לכל המאוחר על טעותו בתיק ההוצל"פ של התובע, ובכל זאת המשיך לנקוט בהליכי גבייה נגד התובע תוך טענה כי הרישום בדבר הקטנת הקרן משנת 94', 15 שנה קודם להגשת הבקשה בטענת פרעתי, מקורו בטעות ולא עיכב את ההליכים עד להחלטה בבקשה בטענת פרעתי.
27.בענייננו הביא התובע אסמכתאות, לפקודות מאסר ולהטלת עיקולי צד ג', הטלת עיקול על קופות גמל השייכות לאשתו של התובע ומימוש עיקולים בחברות ביטוח ובבנק אף לאחר הגשת הבקשה בטענת פרעתי (נספחים ח- ט לתצהיר התובע).
28.התובע צרף את החלטת כב' הרשם נמרודי מיום 19.1.2009, בבקשה לעיכוב הליכים במסגרתה קבע כב' הרשם נמרודי כי פסק הדין יעוכב עד לקבלת תגובת הנתבע והחלטה אחרת בכפוף להפקדת 30,000 ₪, סכום אשר לטענת התובע לא היה בידו ועל כן ההליכים שננקטו נגדו נמשכו (נספח ז' לתצהיר התובע).
29.התובע צירף אסמכתאות כי הנתבע המשיכה לפעול נגדו גם לאחר קבלת חוות הדעת של רו"ח מטעם ההוצאה לפועל מיום 7.3.11, על פיה ע"פ חישוב אחד הנתבע מצוי ביתרת חובה כלפי התובע. כך צירף בקשה אשר הוגשה על ידי הנתבע ביום 28.5.12 מועד המאוחר יותר, למועד קבלת חוות הדעת מטעם מומחה אשר מונה על ידי רשם ההוצאה לפועל, במסגרתה בקשה הנתבע להטיל הגבלות שונות על התובע (נספח יא).
30.התובע צירף בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ ולביטול העיקול בחשבון העו"ש מיום 11.6.12, לאחר שלטענתו העיקול על חשבון העו"ש לא אפשר לו לנהל אורח חיים תקין, ואת החלטת ראש ההוצל"פ לביטול העיקול בכפוף למימוש העיקול על יתרת הזכות בחשבון הבנק (נספח יב) .
31.ברי כי נקיטת הליכי הוצאה לפועל משך שנים, הכוללות פקודת מאסר, הגבלת יציאה הארץ, עיקולים במוסדות ושנים חוסר אפשרות לקבל כרטיס אשראי ולפתוח עסק, גורמת נזקים לחייב נגדו ננקטים ההליכים ופוגעת בזכויות יסוד בסיסיות ביניהם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד חופש העיסוק.
אין להתעלם מכך כי ההשלכות שיש לפעולות אלו, רישומו של אדם כחייב מוגבל במקומות שונים, בין אם בהוצל"פ, בין ברשימות מוגבלים בבנק בין בחברות לדירוג אשראי, אף פוגעות בשמו הטוב של אדם, זכות המהווה ערך יסוד במשטר דמוקרטי והינה חלק משמירה על כבודו של אדם.
32.מכאן כי היה מצופה מהנתבע כי לכל הפחות בשנת 2009 בעת שידע על הטעות בעדכון טבלת הריבית והמחלוקת בין הצדדים בשאלת הפעולה בדבר הקטנת הקרן משנת 94', יעכב את ההליכים נגד התובע עד להחלטה בבקשה בטענת פרעתי שהגיש התובע, אלא שלא עשה כן.
33.הנתבע בכתב ההגנה טען שלוש טענות עיקריות האחת, התיישנות התביעה , השנייה מעשה בי- דין, והשלישית כי למעשה אי הפעולה מצד התובע עצמו משך 15 שנה מיום הקטנת הקרן למעשה מאיינת את התביעה לנזקים ואף מעידה כי למעשה לא היה כלל תשלום, תוך שהוא מציין כי קביעת רשם ההוצאה לפועל בטענת פרעתי לא הייתה על בסיס ראיות פוזיטיביות כי אכן הסכום שולם אלא על העדר תשתית ראייתית.
34.דין טענות הנתבע להידחות.
35.אשר לטענת ההתיישנות טען הנתבע כי מגרסת התובע עצמה עולה כי הפעולה שהניבה את עילת התביעה, היא פעולת הקטנת הקרן, נעשתה כבר במרץ 1994 , פעולה אשר בוצעה בתיק ההוצאה לפועל בו התובע היה צד לתיק ולמעשה החייב העיקרי, ולפיכך אין כל סיבות שאינן תלויות בתובע אשר מנעו ממנו לדעת על פעולה זו ואשר בזהירות סבירה יכול למנען. לחילופין טוען הנתבע כי העובדות כי התובע אינו חייב כספים לנתבע היו ידועות לתובע בטרם הגשת הבקשה בטענת פרעתי ביום 19.1.09 כשהתביעה הוגשה רק ביום 30.6.16 ועל כן חלה על התביעה התיישנות.
מנגד טען התובע כי עילת התביעה התגבשה רק עם הכרעת רשם ההוצאה לפועל מיום 23.6.13 כי החל מיום 18.3.94 היה אמור לעמוד תיק ההוצאה לפועל ביתרת זכות.
36.לא ניתן לקבל את טענת הנתבע.
הנתבע אכן בשנת 2009 הפחית את החוב משמעותית לאחר שגילה כי החוב חושב בהתאם לטבלת ריבית אשר אינה נכונה, אולם עם זאת המשיך לנקוט פעולות נגד התובע אף לאחר מכן. התביעה דנא כוללת נזקים עוד משנים 90' - 94', עת חושב החוב ע"פ טבלת ריבית אשר אינה נכונה, אולם אף כוללת טענות בדבר נזקים אשר נגרמו לתובע עקב פעולות אשר אין חולק כי ננקטו נגד הנתבע אף לאחר הגשת הבקשה בטענת פרעתי בשנת 2009, ואף לאחר הגשת חוות הדעת מומחה מטעם ראש ההוצל"פ שניתנה ביום 3.7.11. המדובר בפעולות מתמשכות אשר הוכח בפניי כי נמשכו עד ליום 8.9.11.
מכאן שעה, שהתביעה הנזיקית שבפניי אשר הוגשה ביום 30.6.16, מועד מוקדם לחלוף שבע שנים מביצוע הפעולה האחרונה, לא ניתן לומר כי התביעה התיישנה.
אציין כי הטענה בדבר פעולת הקטנת הקרן משנת 94, הייתה רק טענת הגנה של הנתבע, ולא מכוחה הוגשה התביעה. לו היה הנתבע בשנת 2009, בעת הגשת טענת פרעתי, היה מעדכן את התיק בהתאם לטבלת הריבית המעודכנת ולפי הרישומים הקיימים בתיק ההוצאה לפועל אשר קיימת חזקה לאמינותם, לרבות הפחתת הקרן הרשומה משנת 94, היה התובע מצוי ביתרת זכות, והנתבע לא היה ממשיך לנקוט נגדו בהליכים אף לאחר שנת 2009.
37.אשר לטענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה לאור קיום מעשה בי- דין, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע כי היה על התובע להגיש בקשה לפיצול סעדים. המדובר בתביעות בערכאות שונות, בקשה בטענת פרעתי אשר מקומה ברשות ההוצל"פ אשר הינה רשות נפרדת, ותביעה נזיקית המונחת בפניי, הנדונה בבית משפט שלום. התובע כאמור במסגרת הליך ההוצאה לפועל קבל את הוצאותיו בגין הבקשה בטענת פרעתי, אולם אינו יכול לקבל הוצאות בגין נזקים אשר נגרמו לו עקב פעולות שנקט הנתבע בפניי, טענות אשר מקומן במסגרת תביעה אזרחית בבית משפט.
38.אף דין טענת הנתבע כי אי הפעולה מצד התובע עצמו משך 15 שנה מיום הקטנת הקרן למעשה מאיינת את התביעה לנזקים ואף מעידה כי למעשה לא היה כלל תשלום, דינה להידחות.
ראשית אין להידרש כלל לטענות הנוגעות להפחתת הקרן אשר הינן חלוטות ומהוות מעשה בי- דין.
שנית, כאמור לעיל, הנזקים בתביעה שבפניי הינם אף בגין פעולות מצד הנתבע אשר נמשכו אף לאחר שגילה הנתבע בשנת 2009, לאחר בקשת התובע בטענת פרעתי, כי יתרת החוב בתיק חושבה ע"פ טבלת ריבית שגויה ובשל כך למעשה גובה החוב בתיק היה גבוה לאין שיעור מסכום ההפחתה. טענתו של הנתבע בדבר הקטנת הקרן הייתה טענת הגנה המנוגדת לרשומה מוסדית, רישום המקים חזקה. לפיכך, גם אם סבר הנתבע כי הפחתת הקרן מקורה בטעות, יכול היה לעכב את ההליכים עד להכרעת רשם ההוצל"פ בבקשה בטענת פרעתי ואף מאוחר יותר לאחר חוות דעת המומחה, רו"ח אביטל אשר קבעה כי כאמור לפי הרישומים בתיק, הכוללים את הפחתת הקרן משנת 94', לתובע עומדת יתרת זכות.
39.לאור זאת, סבורני כי יש לשפות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בגין ההליכים אשר ננקטו נגדו החל לכל הפחות לאחר הגשת הבקשה בטענת פרעתי בשנת 2009.
40.בבחינת קביעת גובה הסכום, התובע לא הביא בפניי אסמכתא כחוות דעת אשר תאמוד את נזקיו. עם זאת, לנגד עיני עומדים חוקים שונים, כחוק איסור לשון הרע , תשכ"ה-1965 וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981, אשר במסגרתם קבע המחוקק פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪ וכפל פיצוי במידה והפרסום נעשה בכוונה.
41.בענייננו, סבורני כי לאור העובדה שהנתבע המשיך אף לנקוט פעולות נגד התובע לאחר הגשת הבקשה בטענת פרעתי ואף לאחר הגשת חוות דעת מומחה מטעם רשם ההוצל"פ, ללא שעיכבם, הגם וסבר כי קיימת טעות ברשומה המוסדית, לנוכח היקף הפעולות שננקטו, לאור החומרה בנקיטת הלכיים מבצעיים בלשכת ההוצאה לפועל אין חולק שיש בהם כדי להוביל לביזוי והשפלה של אדם הנחשב כחייב בעוד הוא אמור להימצא ביתרת זכות, וחובו נפרע, הרי כשאני משקללת את כל הנימוקים לעיל ובגדרות שהוצבו בפניי על ידי הצדדים אני קובעת על דרך הפשרה כי הנתבע ישלם לתובע סכום של 75,000 ₪.
42.לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי הנתבע ישלם לידי התובע סכום של 75,000 ₪.
ניתן היום, ה' אדר תשע"ח, 20 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.
