-
לפניי תביעת נזקי גוף שעניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה מיום 2.11.17 במהלך עבודה על פרגולה בבית ברחוב XXX, יבנה (להלן: "הבית"). כתוצאה מן התאונה, נחבל התובע בצוואר ונגרם לו שבר בברך שמאל. ביום 12.11.17 עבר התובע ניתוח לקיבוע השבר בפיקת ברך שמאל.
-
התובע, יליד 1974 עבד בזמנים הרלוונטיים לתובענה כעצמאי בייצור והתקנת מוצרי אלומיניום.
-
נתבעת 1- עיוש רפאל בע"מ הינה חברה בע"מ, אשר הזמינה את העבודה מן התובע ו/או הייתה הקבלן הראשי/מתכנן ומבצע העבודות בפרוייקט "וילה בגן" להקמת וילות ביבנה, ובכלל זאת גם הבית נשוא התביעה.
נתבעת 2 – הראל חברה לביטוח בע"מ- הייתה מבטחת נתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתביעה.
(להלן ייקראו שתיהן יחדיו: "עיוש")
-
נתבעת 3 – עמיאל תעשיות בע"מ הינה חברה בע"מ, אשר התקינה את הפרגולה בבית.
נתבעת 4 – הכשרה חברה לביטוח בע"מ- הייתה מבטחת נתבעת 3 בזמנים הרלוונטיים לתביעה.
(להלן ייקראו שתיהן יחדיו: "עמיאל").
-
עיוש הגישה הודעת צד ג' כנגד מר שלמה אבנזר (להלן: "אבנזר"), אשר הינו הבעלים של הבית, שהזמין את ביצוע העבודה ע"י התובע.
-
התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה ונקבעו לתובע הנכויות הבאות:
נכויות זמניות:
מיום 2.2.18 עד יום 31.5.18- 100%
מיום 1.6.18 עד ליום 31.7.18 – 60%
מיום 1.8.18 עד ליום 30.11.18 – 30%
נכות צמיתה: החל מיום 1.12.18, נכות צמיתה בשיעור 18.54%.
-
הצדדים הגישו חוו"ד רפואיות מטעמם ולאור הפער ביניהן, בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו- ד"ר אבירם גולד, מומחה בכירורגיה אורתופדית, אשר קבע לתובע הנכויות הבאות:
נכויות זמניות:
100% למשך 5 חודשים
50% למשך חודשיים נוספים
נכות צמיתה:
10% לפי סע' 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל) בגין מצב לאחר שבר תוך פרקי של הפיקה עם שינויים ניווניים קלים
10% לפי סע' 37(5)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי
בסה"כ נכות רפואית משוקללת בשיעור 19%.
-
בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית של התובע נטען כדלקמן:
מדובר בשכונת וילות חדשה, אשר הוקמה ע"י עיוש, כאשר עמיאל בנו את הפרגולה בבית. התובע התבקש ע"י אבנזר להתקין פאנל אלומיניום מבודד על הפרגולה שבביתו של אבנזר.
ביום 2.11.17 הגיע התובע אל הבית והחל לעבוד. התובע הציב את הסולם בצמוד לפרגולה, עלה על הסולם, הניח ידו על הפרגולה וזו קרסה יחד איתו. התובע נפל מגובה כ-2.5-3 מ', הוטח אל הקרקע ונגרמו לו נזקי גוף.
התובע הדגיש, כי בעת שאירעה התאונה טרם החל לעבוד על הפרגולה ולא פירק את זרועות התמיכה של הפרגולה ממקומן (כנטען ע"י הנתבעות) .
התובע הסביר, כי מדובר בפרגולה ללא עמודים ולכן, במקום עמודי התמיכה הותקנו בפרגולה שלושה מוטות אלכסוניים, המקובעים בצד אחד לקיר ובצד האחר לשלד הפרגולה, באמצעות לוחיות עם שני ברגים. מוטות אלו הם תחליף לתמיכה מהקרקע.
התובע צירף לתצהירו תמונות הפרגולה שצולמו לאחר האירוע וטען, כי ניתן לראות בתמונות כי שני הברגים שהתחברו למסילה עדיין מוברגים וסגורים. למעלה, שני הברגים נסגרו על מסילת אלומיניום בעלת שפתיים דקות בעובי כ-2 מ"מ, כך שלמעשה כל הפרגולה הייתה תלויה על בלימה. כאשר עלה לפרגולה והניח עליה את ידו, נתלשו ראשי הברגים ממסילת האלומיניום.
התובע הדגיש, כי צורת התלישה של המסילה הינה בצורת משושה, שזוהי צורת ראש הבורג שהיה אמור להחזיק את הפרגולה ונתלש מן המסילה הדקה עליה הותקן עת שהוא נשען על הפרגולה. התובע טען, כי משקלה של הפרגולה הינו למעלה מ-100 ק"ג ומשקל זה היה תלוי על שטח קטן מאוד של שפתי אלומיניום בעובי 2 מ"מ. לכן, כל משקל קטן שנוסף לפרגולה גרם לקריסתה.
התובע הצהיר, כי לאחר התאונה תוקנה הפרגולה באופן שהוסף בורג ארוך עם דיסקית העובר בכל פרופיל האלומיניום.
התובע הפנה לחוות דעתו של מומחה בטיחות, המהנדס אליעזר גוכמן, אשר בדק את הוילות והגיע למסקנה, כי הפרגולה הינה מסוכנת ויש לחזקה (חוות הדעת, מיום 23.11.17, צורפה לראיות התובע).
-
התובע צירף גם תצהיר עדות ראשית מטעם מר אלי סעיד (להלן: "סעיד"), אשר הצהיר כדלקמן:
סעיד עוסק בתחום האלומיניום מזה כ-40 שנה והינו חברו של התובע מזה שנים רבות.
התובע התקשר אליו לאחר התאונה וביקש ממנו להגיע בבהילות לבית בו אירעה התאונה.
סעיד הגיע לבית וראה כי מוטות החיזוק של הפרגולה נתלשו ממקומם ביחד עם הברגים.
סעיד ניגש מיד לבדוק את הפרגולה של השכנים (פרגולה זהה) והגיע למסקנה כי הפרגולה הותקנה ברשלנות.
סעיד הצהיר, כי התובע סיפר לו לאחר התאונה כי הניח את ידו על הפרגולה וזו נפלה. כמו כן, התובע מסר לו כי לאחר התאונה תוקנו כל הפרגולות בשכונה.
-
התובע הגיש גם תצהיר מטעם עופר דולף (להלן: "דולף"), אשר עבר עימו בזמן התאונה.
דולף הצהיר כך:
יש לו היכרות של 20 שנה עם התובע. מדי פעם התובע לוקח אותו על מנת לסייע לו בעבודות. דולף הגיע עם התובע לבית. התובע עלה על הפרגולה וזרק על הפרגולה פאנל אלומיניום בצבע לבן ואז ירד לשתות קפה. לאחר הפסקת הקפה, עלה התובע על הסולם כשבידו מסור דיסק כדי להתקין את הפאנלים. התובע נשען עם ידיו על הפרגולה ואז הפרגולה נפלה והוא איתה. דולף עמד על כך שהתובע לא פירק את המוטות התומכים בפרגולה טרם התאונה.
-
התובע צירף סרטון המתעד את קרות התאונה, אך לאחר צפייה בו, לא ניתן לקבוע מה אירע בתאונה ומה גרם לה.
-
עיוש טענה בכתב ההגנה ובתצהירי העדים מטעמה כדלקמן:
הוגש תצהיר מטעם שרון עיוש (להלן: "שרון"), אשר הינו מנהלה של עיוש והיה מנהלה גם בזמנים הרלוונטיים לתביעה. בתצהירו הצהיר, כי עיוש הקימה פרויקט של וילות למגורים ביבנה, אחת מהן היא הבית בו אירעה התאונה. החברה התקשרה עם עמיאל לצורך תכנון והתקנת הפרגולות בוילות שבפרויקט.
בביתו של אבנזר הותקנה פרגולה בחודש 4/2017 וביום 18.7.2017 ניתן לבית טופס 4.
מהנדס מטעם עמיאל בדק את הפרגולות שהותקנו בבתים (וגם בביתו של אבנזר) ואישר את עיגונן ויציבותן. לתצהיר צורף מכתבו של המהנדס מר יבין משה מיום 7.11.17 לפיו, הפרגולות נבדקו וכי עיגונן ויציבותן תקינים.
בהתאם להסכם, אסור היה לאבנזר לבצע עבודת בבית מבלי לקבל את האישורים מעיוש. ובכל מקרה, מרגע קבלת החזקה בבית, האחריות לנזקים הינה על אבנזר, בהיותו הבעלים של הנכס.
עם היוודע האירוע, שלחה עיוש מהנדס מטעמה. בהתאם לממצאיו, המקרה אירע משום שהתובע ביצע עבור אבנזר עבודות לא חוקיות ו/או לא מקצועיות ו/או רשלניות, ללא קבלת אישורים מעיוש. המהנדס מצא, כי התובע ניתק חלק ממוטות התמיכה של הפרגולה בניסיון לבצע קידוח של לוח המתכת אל גג הפרגולה. בעודו עומד על סולם, הוא נשען על הפרגולה, אשר נפלה, והוא עימה.
שרון הפנה לתמונות שצולמו במקום לאחר התאונה וטען כי רואים בהן בבירור כי נעשתה עבודת קירוי של הפרגולה במקום טרם נפילתו של התובע, שכן על הפרגולה מותקן קירוי חלקי. כמו כן, ישנו סרטון המתעד את אירוע הנפילה ורואים בו כי התובע נשען מלוא משקלו על הפרגולה ונפל בעקבות שחרור הברגים ארצה, כשהוא אינו חובש קסדה ו/או חגור רתמת בטיחות.
לאחר התאונה, נשלח מכתב לכל דיירי הפרויקט, אשר הוזהרו שלא לבצע עבודות לרבות שחרור מוטות התמיכה של הפרגולה, כפי שעשו אבנזר. לצרכי בטיחות, התקינה עמיאל בפרגולות בפרויקט אלמנט חיזוק נוסף.
לכן, נטען, כי לעיוש אין כל אחריות לאירוע.
-
עמיאל טענה בכתב ההגנה ובתצהירי העדויות הראשיות כדלקמן:
מר מוטי ביטון (להלן: "ביטון"), המצהיר מטעם עמיאל, היה במועדים הרלוונטיים מנהל הפרוייקט מטעם עמיאל. בתצהירו הצהיר, כי עמיאל סיפקה והתקינה פרגולות כקבלן משנה של עיוש, בהתאם להזמנת עבודה מיום 1.9.15. הפרגולה שהוזמנה הינה פרגולה תלויה - פרגולה שאינה מיועדת לקירוי והגנה מפני הגשם, אלא להצללה בלבד. כל שינוי בפרגולה כזו מחייב פירוק המוטות והכנסת פאנל הקירוי מתחת למוטות ושינוי שיפוע הפרגולה לצורך ניקוז מי הגשמים. שינוי כזה מחייב גם ביצוע חיזוקים נוספים ובדיקת קונסטרוקטור, דבר אשר אינו באחריות עמיאל.
העבודה בוצעה ע"י עמיאל באופן מקצועי וללא דופי ולאחר ההתקנה נערכה ע"י עמיאל בדיקה מקיפה, אשר כללה בדיקה של מהנדס מבנים והצגת אישור למזמינת העבודה.
ביטון עיין בסרטון האירוע ובתמונות שצולמו לאחר האירוע וציין, כי ברור מהן כי התובע כבר החל בעבודה וכי התאונה אירעה בעת התקנת הפאנל השני. כמו כן, לטענתו רואים בתמונות כי שחרר כבר את המוטות והברגים. ביטון אף זיהה ברגים על הרצפה. לטענתו, בסרטון ניתן לראות שהתובע השעין את רגלו על הפרגולה, שמוטותיה היו משוחררים ורק אז נפל. הפרגולה לא הייתה מיועדת לשאת משקל כזה, בהיותה פרגולה תלויה.
לאחר התאונה, עמיאל הוסיפה חיזוק בכל הפרגולות, זאת לבקשת עיוש, אולם לא היה צורך בחיזוק כזה, עת שהפרגולה נועדה להצללה בלבד.
-
צד ג' - אבנזר טען בכתב ההגנה ובתצהירו כדלקמן:
ביום 30.6.16 רכש, ביחד עם רעייתו, את הבית. החזקה בבית נמסרה לידיהם ביום 31.8.17.
בסמוך לאחר מסירת החזקה, התארגנו מספר תושבים בפרויקט ופנו למספר גורמים לצורך קבלת הצעת מחיר לביצוע חיפוי לפרגולה.
תחילה, פנו אל מר בועז שמוקלר (להלן: "שמוקלר"), אשר היה מוכר להם אישית, מכיוון שהתקין בפרויקט את הפרגולות מטעם עמיאל ו/או עיוש. לאחר שבחנו מספר הצעות, בחרו בהצעתו של התובע.
ביום 2.11.17 הגיע התובע לביתו לצורך ביצוע ההתקנה, שהייתה ההתקנה הראשונה בפרויקט. אבנזר לא ראה את האירוע בהתרחשותו, אך צירף סרטון ווידאו, בו לטענתו רואים כי התובע נשען מעט ממשקל גופו על הפרגולה ונפל. להבנתו, הפרגולה הייתה ממילא אמורה לקרוס בשל עייפות החומר ו/או פגעי מזג האוויר ו/או עומסי רוחות ו/או פעולות ניקיון עתידיות. לאחר קריסת הפרגולה נמצא, כי הברגים שחיברו אותה אל הקורות התלויות מהקיר החיצוני נשלפו מתוך המסילות אליהן חוברו ולהבנתו, הפרגולה הייתה תלויה על כרעי תרנגולת.
אבנזר הצהיר, כי בסמוך לאחר האירוע, הגיעו עיוש ואו עמיאל וביצעו חיזוקים לפרגולה.
אבנזר הצהיר, כי סמך על מקצועיותו של התובע וכי יפעל תוך שהוא שוקל את הסיכונים המקצועיים הקשורים בעבודה זו וכי לא היה באפשרותו למנוע את התאונה.
-
בישיבות ההוכחות שהתקיימו בתיק נחקרו העדים.
-
מומחה בית המשפט עמד על האמור בחוות דעתו וזו לא נסתרה בחקירתו הנגדית.
-
התובע נחקר על תצהירו. בחקירתו חזר על גרסתו כי החל לעבוד על הפלטה הראשונה. לצורך כך, אין צורך לפתוח את המוט התומך, אלא יש לבצע פעולה הנקראת "פינוי", שמשמעה חיתוך של חלק עם דיסק ו"הלבשת" הפאנל על הפרגולה. טרם נפילתו, עמד כאשר רגל אחת על הסולם, ביצע את עבודת "הפינוי" גופו מוטה לעבר הפרגולה ומפעיל משקל על הפרגולה, ואז נפל.
בחקירתו הודה התובע כי בטרם החל בעבודה לא פנה אל הקבלן כדי להבין מה ניתן ומה לא ניתן לעשות בפרגולה כזו (עמ' 45 ש' 22)
-
סעיד נחקר בחקירה נגדית, במסגרתה השיב, כי הגיע למקום כשעה- שעתיים לאחר קרות התאונה (עמ' 58 ש' 24) והתובע כבר לא היה במקום, שכן פונה לקבלת טיפול רפואי. כשהגיע, ראה כי פלטה מונחת על הפרגולה, לא ידוע לו אם כבר חוברה אם לאו. הפרגולה עדיין הייתה מחוברת בצידה האחד לקיר. הוא התבקש ע"י התובע למנוע סכנה נוספת של קריסת כל הפרגולה (עמ' 59 ש' 3-29) ולכן, פירק את הפרגולה והעביר אותה לחניה.
סעיד לא ידע לומר מדוע התפרקה הפרגולה (עמ' 60 ש' 10).
סעיד נשאל האם כדי לשים את הפלטה יש לפרק את האלומיניום והשיב בשלילה (עמ' 62 ש' 30-33). לפי הסברו, יש מתקן עם בורג שפה, אליו נכנס מוט התמיכה, אשר מונח על מסילה. מותחים ומזיזים אותו עד למקום החיבור עם המוט השני ואז נוצר מרווח של כ-2 מ'. הפלטה החדשה מונחת למעלה, והתקנתה הינה מהצד באמצעות פעולת ה"פינוי", הנעשית באמצעות מסור דיסק.
-
דולף נחקר בחקירה נגדית והעיד כדלקמן:
ביום התאונה הגיע עם התובע למקום על מנת לסייע לו. התובע עלה על הסולם, הניח את הפאנל על הפרגולה וירד לשתות קפה. לאחר מכן עלה עם מסור דיסק, נשען על הפרגולה ונפל. דולף לא ראה כיצד נפל התובע וגם לא ידוע לו אם בטרם נפל החל לעבוד עם הדיסק.
-
שרון עיוש נחקר על תצהירו והשיב כדלקמן:
עיוש ביצעו את עבודת בנית הבתים בפרויקט ולצורך כך שכרו את שירותיה של עמיאל, אשר הינה אחראית על מסירת אישורים ליציבות הפרגולה. שרון לא זכר אם עמיאל מסרה אישור תקינות פרגולה לעיוש בטרם נמסרה החזקה בבית לדיירים, אך הציג אישור מהנדס מטעם עמיאל (אינג' יבין משה), שתאריכו 7.11.17, בדבר תקינות הפרגולה.
שרון לא היה במקום במועד התאונה ולכן, לא יכול היה להעיד מידיעה אישית האם התובע ניתק בורג כזה או אחר לפני התאונה. שרון סמך את דבריו על קביעותיו של מהנדס מטעם עיוש, אשר הגיע לשטח ומסר דו"ח. בשלב מאוחר יותר בעדותו מסר, כי המהנדס מטעמו לא בדק את הפרגולה, אלא הגיע "כדי לראות את המצב בשטח" (עמ' 102 ש' 18).
שרון טען, כי לאחר התאונה עמיאל היא זו שביצעה חיזוקים בפרגולות (עמ' 98 ש' 3).
מחקירתו עלה, כי עד רלוונטי, שהיה באפשרותו לשפוך אור על העניין, לא הובא לעדות, והוא- מנהל העבודה והאחראי על הפרויקט, אלי בן סימון.
-
העד ביטון מטעם עמיאל נחקר על תצהירו:
ביטון העיד, כי מדובר בפרגולה להצללה בלבד, אשר אסור כלל לעלות עליה.
ביטון אישר כי אין בידו אישור מאוגוסט 2017 (מסירת החזקה בבית) בדבר תקינות הפרגולה (עמ' 114 ש' 10-11).
ביטון לא היה במקום. לאחר שהוצגו לו תמונות שצולמו לאחר האירוע אישר, כי המוטות בשני הצדדים היו עדיין מחוברים בברגים, אך טען, כי התובע פירק את המוט המרכזי (המחובר ב-3 ברגים), העומס עבר למוטות שבצדדים וזה מה שגרם לנפילת הפרגולה. לפי גרסתו, "אילו לא היה מפרק את הברגים לא היה נופל" (עמ' 120 ש' 21). העד הצביע גם על הבורג הנראה בתמונה (התמונה בעמ' 62 לראיות צד ג') על הרצפה, עם "הג'בקה" (המפתח) שלו. העד העיד, כי אין אפשרות כי הבורג נגזר ולא פורק, שכן מדובר בבורג שיכול לשאת עד 500 קילו (עמ' 165 ש' 22-28).
עוד העיד, כי היה צורך בביצוע חיזוקים לפרגולה לפני ביצוע עבודת הקירוי. דהיינו, היה צורך ליצור שיפוע לפרגולה באמצעות פירוק המוט ושינוי מיקום הברגים ביחס למוט התלייה.
מעדותו עלה, כי לאחר האירוע הגיע למקום שמוקלר (הקבלן המבצע מטעם עמיאל), אך עד זה לא הובא לעדות. ביטון לא יכול היה לומר אם הפרגולה הייתה עדיין במקום או כבר פונתה כאשר שמוקלר הגיע לבית (עמ' 113 ש' 2-5).
עוד העיד ביטון, כי מי שיזם את ביצוע עבודות החיזוק שבוצעו לאחר האירוע היא עיוש ולא עמיאל (עמ' 116 ש' 20).
-
צד ג'-אבנזר נחקר בחקירה ראשית והעיד:
אבנזר היה בבית בזמן התאונה, אך לא היה עד לה ולכן אינו יכול לומר כיצד אירעה.
כאשר קיבל את החזקה בבית, ניתנו הוראות כלליות בלבד בעניין הפרגולה, במסגרת חוברת מוצרים של כל מוצרי הבית. אבנזר ידע כי צריך לקבל אישור לביצוע שינויים בפרגולה, אך מבחינתו "אם שמוקלר מהנציג של החברה בא ונתן לי הצעת מחיר, אז מבחינתי זה אישור" (עמ' 179 ש' 1) ועוד אמר: "שמוקלר נתן לי הצעת מחיר ולא אמר שזה לא תקין" (עמ' 179 ש' 32) וגם: "אני לא מבין מה מותר, מה אסור. אני פניתי לבעלי מקצוע שמוסמכים, אנשים עם וותק" (עמ 180 ש' 7).
טענות הצדדים בסיכומיהם:
-
טענות התובע:
התובע הינו בעל ניסיון של עשרות שנים בתחום. עדותו הייתה אמינה וקוהרנטית ולא נסתרה בחקירה נגדית.
עדותו נתמכה בעדותו של דולף ובעדותו של סעיד, אשר פירק את הפרגולה לאחר התאונה והינו למעשה מומחה בתחום, אשר העיד כי לאחר התאונה בדק פרגולה זהה בבית השכן ומסר כי: "מיד הבנתי את גודל הרשלנות בשיטת ההתקנה של הפרגולה" (סע' 5 לתצהירו).
עדותו נתמכה בסרטון התאונה, בו ניתן לראות אותו זורק את מסור הדיסק במהלך נפילתו. גרסתו נתמכה גם באמור בחוות דעתו של מהנדס הבטיחות גוכמן, אשר בדק את הפרגולה וקבע, כי הפרגולה מסוכנת. כמו כן, נטען כי העובדה כי לאחר התאונה בוצעו עבודות חיזוק לפרגולות בפרויקט מחזקת את גרסתו.
עוד נטען, כי נתבעות 1-2 (עיוש) הביאו מטעמם את העד שרון, אשר אישר בחקירתו כי אינו מבין דבר בתחום וכי לא היה במקום ואינו יודע מה קרה ומה גרם לנפילתה של הפרגולה. משכך, עדותו היא עדות שמיעה. מעדותו גם עלה, כי לאחר התאונה הגיע מהנדס מטעם עיוש- מר אדי אלחיבוביץ, אשר ערך דו"ח בדיקה. אף שמדובר בעדות מהותית, העד לא הובא לעדות והדו"ח לא הוגש לבית המשפט. לא זו אף זו, מעדות אבנזר עלה, כי למעט אלי סעיד, לא היה במקום לאחר התאונה אף אחד אחר (עמ' 183 לפרוטוקול).
נתבעות 3-4 (עמיאל) הביאו לעדות את ביטון, אשר התברר כי לא התקין את הפרגולה נשוא התביעה, לא הגיע למקום התאונה לאחר התאונה וגם לא היה שותף לתכנון הפרגולה. עדותו מבוססת על עיון בתמונה, בה טען כי ראה בורג על הרצפה. ביטון גם אישר, כי שיטת העבודה של התובע, של ביצוע "פינוי", היא שיטת עבודה סבירה. עמיאל לא הביאו לעדות מטעמם את שמוקלר, שהיה הגורם שבנה את הפרגולות וביצע את עבודות החיזוק שלהן. כמו כן, לא הובא לעדות המהנדס משה יבין, אשר נטען כי ביקר במקום לאחר התאונה ואף נתן לכאורה לאחר סיום הבניה אישור כי הפרגולות עמדו בהוראות הדין.
עוד נטען, כי הטענה כי התובע פירק את הבורג בעמוד המרכזי אינה הגיונית, שכן לא הייתה לו סיבה לעשות כן עת שביצע "פינוי". ממילא מהתמונה נ/1 עולה, כי למוט במרכז אין משמעות אמיתית ולמעשה, עמודי התמיכה המוצבים בקצוות הפרגולה הם אלו המחזיקים אותה. כמו כן, בתמונות ניתן לראות כי הברגים עדיין מותקנים על עמודי התמיכה של הפרגולה, כלומר, הברגים נעקרו ביחד עם עמודי התמיכה. נטען, כי ההיגיון הבריא נותן, כי מסילת אלומיניום בשטח קטן ובעובי 2 מ"מ אינה יכולה לשאת פרגולה במשקל כ-100 ק"ג וברור הוא, כי כל משקל נוסף על הפרגולה היה גורם לנפילתה.
עוד נטען, כי לעמיאל אחריות לקרות התאונה, עת שזו בנתה את הבית ולא הציגה אישור מהנדס מבנים בדבר עיגון הפרגולה ויציבותה, בהתאם לתקנות תכנון ובניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014. אישור המהנדס שהוצג בבית המשפט הינו חסר משקל, לאור העובדה כי עורך המסמך לא הגיע להעיד בית המשפט וכן, תאריך האישור (7.11.17) מלמד על כך כי נערך בדיעבד. עוד נטען, כי הנתבעות לא הסבירו מדוע לא הציבו במקום שלט אזהרה שיתריע כי אסור להישען על הפרגולה.
נטען גם, כי אין לייחס לתובע אשם תורם, שכן לא היה צריך לצפות כי אם יישען על הפרגולה זו תיפול.
-
טענות נתבעת 1-2 (עיוש):
עיוש טענה, כי גם אם תתקבל גרסת התובע לאופן קרות התאונה, אין להשית על עיוש אחריות. עיוש הייתה הקבלן הראשי של הפרויקט, במסגרתו נבנה הבית. לצורך בניית הפרגולה, שכרה עיוש שירותיה של עמיאל, שהינה בעלת הידע והמיומנות לביצוע העבודה. על כן, כמזמינת העבודה מילאה את חובתה בהתאם לסע' 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בהתאם לפסיקת בתי המשפט, יש להטיל אחריות שולית על היזם/הקבלן הראשי, כמזמין העבודה.
נטען, כי מעדותו של שרון עלה, כי החיזוק שנעשה בפרגולות שבפרויקט לאחר התאונה נעשה לבקשת עמיאל וכי עדותו של ביטון, אשר העיד אחרת, הינה עדות שמיעה בלבד.
נטען, כי במידה ועיוש תחויב בפיצוי התובע, על צד ג'-אבנזר, לשפותה. עיוש הפנתה לסע' 7א' להסכם מכר הבית בו נקבע, כי על אבנזר לקבל הסכמת עיוש לביצוע כל שינוי בבית, זאת עד רישום הבית על שמו, וכי אישור כזה לא ניתן.
עוד נטען, כי התובע התרשל בכך כי לא בדק לפני ביצוע העבודה את החיבורים בפרגולה ולא פנה לעמיאל על מנת להבין מה מותר ומה אסור בנוגע לה.
-
טענות נתבעות 3-4 (עמיאל):
עמיאל טענה, כי טענת התובע שהיה כשל בפרגולה הינה טענה במומחיות, אשר היה על התובע להוכיחה באמצעות חוו"ד מומחה וכי התובע לא הגיש חוו"ד מומחה מטעמו. העד סעיד אינו עד מומחה ועדותו בדבר האירוע הינה עדות שמיעה מפיו של התובע. עדותו אף מזיקה לתובע, שכן העיד על התנהלות לא תקינה של התובע, אשר ביצע חיתוך של הפלטה על גבי הפרגולה במקום על הקרקע.
גם חוות דעתו של המהנדס גוכמן אינה יכולה לסייע לתובע מכיוון שמר גוכמן לא נחקר עליה בשל מצבו הבריאותי.
נטען, כי הסרטון ממצלמת האבטחה בביתו של אבנזר לא הוגש כדין, הינו ערוך, חסרות בו שניות קריטיות והוא מציג באופן מגמתי את נקודת הזמן שמוצגת בו. לכן, יש לפסול את הסרטון או למצער, ליתן לו ערך ראייתי נמוך.
ובהתייחס לסרטון, נטען כי בסרטון ניתן לראות כי התובע מניח את רגלו הימנית על הסולם ולא ברור היכן רגלו השמאלית, כאשר יש להניח כי הונחה על הפרגולה. כלומר, בניגוד לעדות התובע, הרי שהתובע לא הניח רק את ידיו, אלא הניח את כל כובד משקלו על הפרגולה טרם נפילתו. נטען, כי ניכרו סתירות רבות בעדותו של התובע ביחס לנטען בתביעה וביחס לתצהירו וכי התמונות שהוצגו מלמדות על ניתוק המוט האמצעי מבעוד מועד מן המסילה. נטען, כי לא הונחה בפני בית המשפט ראיה על התקנה רשלנית של הפרגולה ו/או כשל בפרגולה. לכן, נטען כי יש לדחות את התביעה כנגדן. לחילופין יש לייחס אשם תורם לתובע, שכן לא בדק מבעוד מועד את העומסים בהם מסוגלת הפרגולה לעמוד.
-
טענות צד ג'-אבנזר:
נטען, כי חלק מטענות עיוש הינן הרחבת חזית וכי בכל מקרה, סע' 7א' להסכם המכר, אליו הפנו, מדבר על תוספות ושינויים מהותיים. במקרה דנן, אין המדובר בשינוי מהותי, שכן מדובר בתוספת שולית וזניחה, במשקל מינורי, לפרגולה.
נטען, כי שמוקלר, המוכר לאבנזר אישית בהיותו מתקין הפרגולה מטעם איוש ואו עמיאל, נתן לאבנזר הצעת מחיר לביצוע העבודה. יש לראות במתן ההצעה כהסכמת הנתבעות לביצועה. הוזכר, כי שמוקלר לא הובא לעדות וכי יש לזקוף זאת לחובת הנתבעות.
נטען, כי אבנזר לא יכול היה לצפות את התאונה ו/או למנוע אותה. מדובר בסכנה חבויה בביתו, במיוחד לאור עדותו של סעיד כי נדנדה או משקל אדם היה ממילא מנתק את פינת הפרגולה. נטען, כי אין להשית על אבנזר אחריות שכן התקשר עם קבלן לביצוע העבודה ואין עליו חובה לברר כיצד יבצע את עבודתו ומהם אמצעי ההגנה שיעמיד לרשותו.
דיון
-
כיצד התרחשה התאונה?
התובע העיד באשר לאופן התרחשות התאונה ומצאתי את גרסתו אמינה וקוהרנטית.
התובע הסביר את שיטת העבודה שלו: הוא מניח את פלטת הכיסוי ובמקום לפרק את חיבור מוטות התמיכה, הוא מבצע פעולת "פינוי", שמשמעותה היא, שהוא חוצב באמצעות מסור דיסק צורת U ומשחיל את הפלטה. יצוין, כי ביטון- העד מטעם עמיאל, העיד כי מדובר בשיטת עבודה סבירה ומקובלת.
התובע העיד, כי הגיע באותו יום למקום, הניח את פלטת הקירוי הראשונה על הפרגולה ולאחר הפסקה, עלה על הסולם, כשמסור דיסק בידו, לצורך ביצוע העבודה. התובע העיד, וכך גם נראה בסרטון, כי רגלו הימנית הייתה מונחת על הסולם, הוא נשען על הפרגולה ואז, הפרגולה נפלה, והוא עימה.
עדותו נתמכה בסרטון התאונה, אשר הוגש לבית המשפט. לא התעלמתי מטענות עמיאל, כי הסרטון לא הוגש בהתאם לכללי ההגשה אשר נקבעו בפסיקה וכי ייתכן שחלק ממנו חסר, שכן לסרט אין רצף מבחינת שניות, אך, ניתן לקבוע בבירור כי בסרטון נראה התובע זורק מידו את מסור הדיסק טרם נפילתו. והרי - אם התובע אכן היה מפרק את בורג המוט המרכזי על מנת להכניס את פלטת הכיסוי (כנטען ע"י הנתבעות), לא היה לו כל צורך להשתמש במסור דיסק לביצוע פעולת "פינוי".
אוסיף ואומר, כי בהתחשב בעדות התובע כי הינו בעל ניסיון של שנים בתחום הפרגולות וגם בהגיון הבריא, לא הגיונית בעיניי טענת הנתבעות כי התובע פירק את הבורג במוט התמיכה המרכזי של הפרגולה ולאחר מכן נשען מלוא כובד משקלו על הפרגולה, ביודעו שאינה יכולה לשאת את משקלו לנוכח פירוק הבורג כאמור.
עדותו של התובע נתמכה גם בעדותו של דולף, שאמנם לא ראה את רגע הנפילה ממש, אך תיאר כי התובע עלה עם מסור דיסק בידו אל הפרגולה, בטרם נפל.
עדותו גם נתמכה בעדותו של סעיד, אשר לא היה נוכח בזמן התאונה, אך הגיע לשם לבקשת התובע מיד לאחריה. סעיד לא ידע לומר מדוע נפלה הפרגולה, אך כאיש מקצוע שנים בתחום זה העיד, כי לאחר התאונה בדק פרגולה זהה של השכן ומצא, לאור ניסיונו המקצועי, כי מדובר ברשלנות של ממש בשיטת התקנת הפרגולה ובאופן שבו הפרגולה הכבדה מונחת על ברגים בתוך מסילה דקה.
גרסתו גם נתמכת בחוות דעתו של המהנדס גוכמן, אשר בדק את הפרגולה וקבע (סע' 11 לחווה"ד) כי הפרגולה מסוכנת ויש לתקנה. לא התעלמתי מכך, כי המהנדס גוכמן לא נחקר על האמור בחוות הדעת בשל מצבו הרפואי. ברם, לקחתי גם בחשבון את העובדה כי מדובר במומחה אובייקטיבי, שאין לו עניין בתוצאות ההליך.
מאידך, איוש העידו מטעמן את העד שרון עיוש, אשר הודה כי אינו מבין דבר בתחום זה, לא נכח במקום בזמן האירוע, וגם לא לאחריו. העד העיד כי אין לו מושג מדוע הפרגולה נפלה ועדותו כולה היא עדות שמיעה של דברים ששמע מן התובע ופרשנות של התמונות והסרטון שהוצגו בפניו.
מעדותו גם עלה, כי עיוש לא הביאו מטעמן עד רלוונטי ומהותי, אשר היה בעדותו כדי לשפוך אור על אופן בניית הפרגולה ויציבותה ועל הסיבות לקרות התאונה. המדובר הוא במהנדס מטעם עיוש - אדי אלחיבוביץ, אשר לפי הנטען הגיע למקום לאחר האירוע ואף ערך דו"ח מטעמו, שלא הוגש.
עמיאל העידו מטעמן את ביטון, אשר גם הוא לא התקין את הפרגולה, לא היה שותף לתכנונה, לא היה במקום בזמן התאונה וגם לא לאחריה. כל עדותו הינה פרשנות של התמונות שהוצגו בפניו.
גם עמיאל לא הביאו עדים חיוניים וקריטיים מטעמן: שמוקלר- אשר היה הקבלן שבנה את הפרגולות מטעמה ואשר ביצע את עבודות החיזוק בפרגולות בכל הבתים לאחר התאונה; וכן המהנדס משה יבין , אשר נטען כי ביקר במקום לאחר התאונה ולכאורה חתם על אישור תקינות הפרגולות (האישור מיום 7.11.17).
הלכה היא, כי "אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד, אולם זאת הנחה שניתנת לסתירה" (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו, פורסם בנבו)
הקביעה שהימנעות צד אחד מהבאת עד מוסיפה משקל לראיותיו של הצד שכנגד אינה דווקא באי הבאתו של עד, אלא אף בכל מקרה בו סירב צד אחד להביא כל ראיה "העומדת לרשותו".
אי הבאת עדים מהותיים מטעם הנתבעות מוחזקת כנגדן ומקימה חזקה כי אילו הגיעו לעדות, היו עדויות אלו מזיקות לנתבעות. אי הבאת העדים מחזקת את גרסת התובע.
גם העובדה שלאחר קרות התאונה בוצעו עבודות לחיזוק הפרגולות בכל הבתים תומכת בגרסת התובע. לא ברור מן העדויות מי יזם את ביצוע החיזוקים, אך דבר אחד ניתן לקבוע והוא, כי אילולא סברו הנתבעות כי קיימת בעיה בפרגולה, לא היו משקיעות משאבים בחיזוקן. ואם טענו אחרת, היה עליהן להוכיח זאת. אלא, שכאמור, שמוקלר, שהוא עד מרכזי בעניין זה, לא הובא לעדות. הדבר אומר דרשני.
אדגיש, כי עיון בתמונות שצולמו לאחר האירוע והוגשו לבית המשפט מחזק את גרסת התובע, שכן ניתן לראות בהן כי הברגים מכל המוטות, לרבות המוט המרכזי, ניתקו. אילו התובע היה מפרק את הבורג במוט המרכזי טרם התאונה, היה מצופה לראות בתמונה כי המוט המרכזי נשאר בשלמותו. בעוד, שגם הוא ניתק באופן לא טבעי מן המסילה. יש בכך כדי לתמוך בגרסת התובע.
-
לאור כל האמור, אני מקבלת את גרסת התובע באשר לאופן קרות התאונה וקובעת, כי התאונה התרחשה בעת שהתובע הניח את פלטת הקירוי הראשונה, עלה בשנית כשהוא מצויד במסור דיסק על מנת לבצע עבודת "פינוי", נשען על הפרגולה, אשר נפלה והוא עימה. כתוצאה מכך, נגרמו לו נזקי גוף.
סוגיית האחריות:
אחריות עמיאל:
-
עמיאל היא הגורם המקצועי אשר בנה את הפרגולה, באמצעות שמוקלר. עמיאל אחראית לעבודה שביצעה, לאיכות העבודה, ליציבות הפרגולה ולעמידותה. עמיאל גם אחראית לכל נזק הצפוי כי ייגרם למאן דהוא כתוצאה מאופן בנייתה ועיגונה של הפרגולה. ויוזכר, כי לא הוגש אישור בדבר תקינות ויציבות הפרגולה, כנדרש על פי דין. אין בידי לקבל את אישור המהנדס יבין, אשר עורכו לא נחקר עליו ותאריכו מאוחר לתאריך האירוע ונראה כי הוזמן לצורך העניין.
-
זאת ועוד, שרון עיוש העיד כי הפרגולה הינה פרגולה שנועדה להצללה בלבד ונאסר לעלות עליה. אלא, שלא הוצב שלט המורה על כך על גבי הפרגולה או בסביבתה. גם לא ניתנו הנחיות כאלו בחוברת ההנחיות שנמסרה לאבנזר עם מסירת הבית לידיו.
-
ההיגיון נותן, כי פרגולה במשקל של כ-100 ק"ג אינה יכולה להיתמך בברגים בודדים המונחים בתוך מסילות דקות וקריסתה לאחר הפעלת כוח לא גדול מלמדת על הכשל בבנייתה. משכך, אחראית עמיאל הן מכוח התרשלותה בביצוע העבודה של התקנת ועיגון הפרגולה והן בכך כי לא הזהירה כי הפרגולה לא נועדה לנשיאת משקל נוסף וכי אין לטפס עליה. כמו כן, עמיאל הפרה חובה חקוקה, עת לא הגישה אישור מהנדס בדבר תקינות הפרגולה, בהתאם לתקנות תכנון ובניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014.
אחריות עיוש:
-
עיוש הייתה הקבלן אשר בנה את הפרוייקט ושכר את שירותיה של עמיאל לבנית הפרגולות. עיוש טוענת כי התקשרה עם עמיאל, שהינו קבלן מיומן ובעל ניסיון, לבניית הפרגולה.
-
הלכה היא, כי קבלן ראשי וקבלן משנה חייבים בחובה כללית להבטחת שלומו וביטחונו של כל אדם אשר צפוי ו/או צריכים היו לצפות שעשוי להיות מושפע מהמתרחש בשטח. בכלל זה נקבע, כי קבלן ראשי חייב לפקח על העבודה. כך פסק כב' השופט מ' לנדוי, כתוארו אז, בע"א 451/66 קורנפלד נ' שאולוב, פ"ד כ"א (1) 310, בעמ' 316:
"בוודאי גם קבלן המשנה אחראי לתוצאות רשלנותו שלו, אך נוסף על כך קיימת חובתו המקצועית של הקבלן הראשי, אפילו לא ביצע בעצמו שום חלק מעבודות הבניה. הרי מעצם תפקידו של הקבלן הראשי הוא לארגן את העבודה ולתאם בין חלקיה השונים ולקיים פיקוח כללי על ביצועה".
דהיינו, קבלן ראשי איננו יכול לפטור עצמו מן האחריות למעשה רשלני של קבלן משנה, תוך הסתמכות על הוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין (חבותו של בעל חוזה). הקבלן הראשי נושא באחריות לכל מחדל בטיחותי שגרם לתאונה מכוח רשלנותו הוא, משום שלא פיקח על עבודת קבלן המשנה.
יפים הדברים לעניינו: ברי כי טרם תחילת העבודה הוגשו לעיוש תכניות עבודה של הפרגולה לאישורה. היה על עיוש לראות כי לפי תכנית הפרגולה תורכב פרגולה כבדה, המונחת על מוטות שמחוברים לפרגולה בברגים המונחים בתוך מסילה דקיקה, בעובי 2 מ"מ. מן העדויות עלה גם, כי הפרגולה הייתה מועדת לקריסה בכל מקרה בו היה מונח עליה משקל נוסף כלשהו.
-
מצאתי, כי הנזק שנגרם לתובע הינו נזק צפוי בנסיבות, וכי קיים קשר סיבתי בין התרשלותן של הנתבעות לבין הנזק שנגרם, שכן אילו הייתה מותקנת הפרגולה כדבעי, לא הייתה קורסת ולא היו נגרמים לתובע נזקי גוף.
-
לאור כל האמור, אני קובעת כי לעיוש ולעמיאל אחריות לקרות התאונה.
אחריות זו תחולק ביניהן, באופן שנתבעות 1-2 ישאו ב35% מן האחריות ונתבעות 3-4 ב-65%.
-
סוגית האשם התורם:
התובע העיד על עצמו כי הינו בעל מקצוע בתחום זה מזה שנים רבות. התובע הודה בחקירתו, כי לא ביצע כל בדיקה של הפרגולה בטרם הגיש לאבנזר הצעת מחיר וגם לא בטרם החל את העבודה. התובע אף לא פנה אל עיוש ו/או עמיאל, על מנת לברר האם קיימות מגבלות בעבודה על הפרגולה ומהם העומסים בהם הפרגולה יכולה לעמוד.
זאת ועוד, מן הראיות עלה, כי עובר לתאונה עמד התובע על סולם, כשרגלו הימנית על הסולם. לא ברור היכן הייתה מונחת רגלו השמאלית וניתן לשער בדרגת וודאות גבוהה, כי נשענה על הפרגולה בדרך זו או אחרת. משמעות הדבר היא, כי התובע נשען לא רק עם ידיו על הפרגולה, אלא גם עם רגלו ולמעשה, כל כובד משקלו הונח על הפרגולה ויצר סיכון.
זו אף זו, מן הסרטון עולה, כי התובע עלה לעבוד על הפרגולה כשאינו מצויד בקסדה ו/או רתמת בטיחות ובכך סיכן את עצמו.
נוכח כל האמור, אני מייחסת לתובע אשם תורם בשיעור 25% לקרות התאונה.
לעניין הודעת צד ג':
-
הוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] פוטרת בעל חוזה מאחריות למעשיו של אדם אחר שאיננו עובדו או שלוחו, וכאמור להלן:
"לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:
(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;
(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או
לנזק;
(3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;
(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר
לקבלן עצמאי;
(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין"
-
אפנה לעניין זה לע"א 273/80 משה מדינה נ' שלמה כהן, (פורסם בנבו), שם נקבע כי:
"כאשר מזמין בעל מגרש או המחזיק בו בעל מלאכה כדי לבצע באותו שטח עבודת בניה, אזי ההתקשרות בין השניים תהא בדרך כלל זו של מעביד ופועל או של מזמין וקבלן עצמאי ואילו היחס של השולח – שלוח יהיה זר לחוזה מסוג זה".
בית המשפט מנה שם מספר מבחנים, אשר בהתקיימם, ניתן לראות בבעל המלאכה כקבלן עצמאי אשר אין במעשיו כדי לחייב את מזמין העבודה, ובין היתר, בהיות בעל המלאכה איש מקצוע ותיק ומנוסה; ביצוע העבודה על ידו תוך שימוש בכלי העבודה השייכים לו; ביצוע העבודה על ידי פועלים נוספים על פי בחירתו; תכנון ואופן ביצוע העבודה בשליטתו המלאה, כאשר למזמין אין כל שליטה או ידע טכני בעניין וכו'.
ראו גם ת"א (שלום ראשל"צ) 26589-06-11 גרג'י ואח' נ' אבי ואח', מפי הש' אניסמן.
-
בענייננו: אבנזר העיד, כי קבוצה של בעלי הבתים בפרויקט ביקשה לבצע פרויקט זהה של קירוי הפרגולות. הקבוצה קיבלה משמוקלר, שהיה מי שביצע בפועל את בניית הפרגולה, הצעת מחיר לביצוע העבודה. בסופו של יום נבחרה הצעתו של התובע. עצם קבלת הצעת המחיר משמוקלר, מבלי ששמוקלר הסתייג מביצוע העבודה, מניחה בסיס הגיוני להבנתו של אבנזר כי אין כל בעיה בטיחותית או מבנית לביצוע העבודה. כדברי אבנזר בעדותו: "אם שמוקלר מהנציג של החברה בא ונתן לי הצעת מחיר, אז מבחינתי זה אישור" (עמ' 179 ש' 1). שהרי מי מכיר את תכונותיה ויציבותה של הפרגולה יותר מבעל המקצוע שבנה אותה? ויודגש, אבנזר פנה לצורך ביצוע העבודה לתובע, אשר אין מחלוקת כי הינו בעל מקצוע מיומן, אשר כל חייו עסק בתחום האלומיניום ויכול היה לסמוך על כישוריו ומקצועיותו.
סבורני, כי העבודה שנתבקש התובע לעשות אינה שינוי מהותי במבנה, ועל כן, לא היה צורך בקבלת אישור מאיוש לביצוע העבודה. וגם אילו נדרש אישור כזה, הרי שניתן היה לראות בהגשת הצעת מחיר מן הגורם אשר ביצע את העבודה בפרויקט, כהסכמה מכללא לביצוע העבודה.
-
הלכה למעשה, ביישום המבחנים כאמור על ענייננו, אין ראיה ממנה ניתן להסיק, כי התקיים אחד החריגים האמורים בהתייחס לצד ג'. משהתקשר צד ג' עם איש מקצוע בעל כישורים וניסיון בתחום, ולא התערב בעבודתו, הרי שלא התקיים מי מן החריגים המפורטים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין ולא ניתן לייחס לצד ג' כל אחריות לתאונה ו/או חבות לשיפוי שולחות ההודעה.
-
לאור האמור, דין הודעת צד ג' להידחות.
סוגית הנזק:
הנכות הרפואית:
-
כפי שצוין לעיל, ד"ר אבירם גולד, המומחה מטעם בית המשפט, קבע לתובע הנכויות הבאות:
נכויות זמניות:
100% למשך 5 חודשים
50% למשך חודשיים נוספים
נכות צמיתה:
10% לפי סע' 35(1)(ב) לתקנות המל"ל בגין מצב לאחר שבר תוך פרקי של הפיקה עם שינויים ניווניים קלים
10% לפי סע' 37(5)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי
בסה"כ: נכות רפואית משוקללת בשיעור 19%.
הנכות התפקודית:
-
טען ב"כ התובע בסיכומיו, כי התובע הינו עצמאי, העובד עבודה פיזית קשה מזה שנים ואין לו כל הכשרה מקצועית אחרת. עבודתו מצריכה בין היתר, עמידה ממושכת על רגליו, התכופפות וכריעה על הברכיים, עליה וירידה במדרגות וסולמות והליכה זהירה על גגות. התובע העיד כי לאחר התאונה נאלץ להעסיק עובדים נוספים העושים את העבודה אותה עשה לבדו לפני התאונה. התובע צעיר יחסית וברי כי מצבו ילך ויחמיר עם השנים והוא יתקשה יותר. על כן, טען התובע כי יש להעמיד את נכותו התפקודית בשיעור 40% לפחות.
-
נתבעות 3-4 טענו, כי מומחה בית המשפט, ד"ר גולד, קבע 10% נכות צמיתה בגין הנכות בברך ו-10% נוספים בגין הגבלת תנועות קלה בתנועות הצוואר. אלא, בחקירתו הוברר כי ההגבלה בתנועות הצוואר הינה הגבלה באחת מתוך 6 תנועות הצוואר ולכן, לא היה מקום לקבוע כלל נכות בגין כך.
נטען עוד, כי התובע תיאר את עבודתו כעבודה פיזית קשה וכי לא היה כשיר לעבודה עד לחודש 6/2018 וגם כשחזר לעבודה עבד במשרה חלקית בלבד ונאלץ להחזיר כספים עבור עבודות שלא ביצע. ברם - התובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענותיו. עוד נטען, כי התובע לא הוכיח את הפסדי ההכנסה הנטענים ונמנע מהבאת עדים רלוונטיים, כמו: רעייתו, חברים ועובדים בעסק, אשר יעידו על מגבלותיו. נטען, כי אין מקום לחזקה כי שיעור נכותו התפקודית של התובע זהה לנכותו הרפואית וכי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 5% לכל היותר.
נתבעות 1-2 וצד ג' הצטרפו לטענות נתבעות 1-2 לעניין הנזק, לרבות לעניין הנכות התפקודית.
-
נכותו התפקודית של התובע מצויה בתחום שיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט, בהתאם למכלול הראיות המובאות בפניו באשר להשפעת הנכות הרפואית על תפקודו.
הלכה היא, כי הנכות הרפואית אמנם משמשת נקודת מוצא, אולם על בית המשפט לבחון את השפעתה על התובע הספציפי הנדון. בין היתר, יש ליתן משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, תוך התייחסות להשפעת הנכות על מקצועו של הנפגע. לעניין זה, יש לקחת בחשבון את גילו של הנפגע, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות בדבר ההשלכה בפועל על תפקודו של הנפגע, כשאחת מן האינדיקציות לכך הינה השפעה על שכרו של הנפגע (ראו: ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ. רמזי , פורסם בנבו)
עוד נקבע בפסיקה, כי נכות בתחום האורתופדיה משקפת על פי רוב גם את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד הכללי (ראו: ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. אסרף, פורסם בנבו).
-
בענייננו - התובע הינו בן 49, עובד בעבודה פיזית כל חייו, נעדר השכלה נוספת. עבודתו של התובע בעבודות אלומיניום כרוכה במאמץ פיזי, בעליה וירידה מסולמות ובעמידה ממושכת. לקחתי בחשבון, כי לפני התובע עוד שנות עבודה רבות וכי יש להניח כי נכותו תשפיע עליו באופן משמעותי יותר עם חלוף השנים. לקחתי בחשבון, כי מומחה בית המשפט אמנם קבע נכות בשיעור 10% בגין הגבלת תנועות קלה בעמ"ש צווארי, אך מחקירתו הוברר, כי מדובר בהגבלת תנועות באספקט אחד בלבד מתוך 6 אספקטים. מאידך, המומחה גם קבע 10% נכות בגין השבר בברך שמאל, כאשר ציין בחוות דעתו כי מצא דלדול שרירים משמעותי ברגל שמאל ביחס לרגל ימין. משמעות הדבר היא, כי התובע עושה שימוש מצומצם ברגל הפגועה ומטיל עומס כבד יותר על רגלו הבריאה. לקחתי גם בחשבון כי התובע המשיך לעבוד במומו ובשנים 2020 -2021 הכנסותיו גדלו משמעותית. אציין, כי התובע לא הביא לעדות את רעייתו, חבריו או עובדיו על מנת להעיד על ההשפעה התפקודית של נכותו על כושר עבודתו ועובדה זו זקפתי לחובתו.
-
לאחר ששקלתי את כל האמור, לא מצאתי לנכון לחרוג, לקולא או לחומרא, מהנחת היסוד כי הנכות הרפואית (במיוחד האורתופדית) זהה לנכות התפקודית. אני קובעת, כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור 19%.
ראשי הנזק:
-
הפסדי השתכרות לעבר:
התובע טען, כי לא היה כשיר לעבודה ולא עבד בפועל ממועד התאונה ועד יוני 2018 וגם כשחזר לעבודה, חזר לעבודה חלקית. כמו כן, נאלץ לוותר על עבודה גדולה שהייתה אמורה להכניס לכיסו 60,000 ₪. התובע הפנה לדו"חות השומה שהגיש וטען, כי מהם עולה כי בשנים 2017-2018 היו לו הפסדי הכנסות בשיעור 194,000 ₪ (סכום זה כולל את הסך 60,000 ₪ הנ"ל). כמו כן טען, כי יש להוסיף לסכום זה סך 70,000 ₪ שכן אלמלא התאונה היה התובע משביח את שכרו. לסיכום, התובע טען להפסדי שכר לעבר בסך 264,000 ₪.
הנתבעות טענו, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר, שכן לא הוכיח זכאות זו. התובע הגיש דו"חות כספיים, אך לא יכול היה להסביר אותם וטענותיו אינן עולות בקנה אחד עם הסכומים הנקובים במסמכים שהוגשו. נטען, כי התובע לא צירף מסמכים לתמיכה בטענתו בדבר העסקת עובדים מוגברת לאחר התאונה ומסמכים שהגיש דווקא עומדים בניגוד מוחלט לטענתו. כמו כן, בניגוד לתצהירו, הרי שהעיד כי משנת 2017 ועד היום הוא מעסיק עובד אחד.
דיון–
התובע הגיש דו"חות שומה, אשר מהם עולה כדלקמן (כל הנתונים שיצוינו הינם "הכנסה חייבת"):
דו"ח שומה לשנת 2017 הכנסה שנתית בסך 128,403 ₪, דו"ח שומה לשנת 2018- הכנסה שנתית בסך 28,331 ₪, דו"ח שומה לשנת 2019- הכנסה שנתית בסך 92,365 ₪, דו"ח שומה לשנת 2020 – הכנסה בסך 350,799 ₪. כמו כן, הגיש דו"ח רווח והפסד לשנת 2021, לפיו הכנסתו הייתה בסך 406,062 ₪.
ד"ר גולד, מומחה בית המשפט קבע לתובע נכויות זמניות כדלקמן:
100% למשך 5 חודשים
50% למשך חודשיים נוספים
התובע טען, כי לא שב לעבודתו עד ליוני 2018 (7 חודשים לאחר התאונה) וכי גם לאחר חזרתו לעבודה, עבד בעבודה חלקית. טענותיו מתיישבות עם הנכויות הזמניות שקבע המומחה.
מן הדו"חות שהוגשו עולה, כי בהשוואה להכנסותיו בשנת 2017, פחתו הכנסותיו של התובע בשנת 2018 בסך 100,072 ₪ התובע הסביר בעדותו, כי בין היתר, הדבר נעוץ בכך כי בשנת 2018 העסיק עובד נוסף. בשנת 2019 היה הפסד ההשתכרות בסך 36,038 ₪. בשנים 2021 -2022 לא היו לתובע הפסדי השתכרות בפועל, שכן הכנסותיו עלו.
התובע לא הגיש כל אסמכתא שיש בה כדי להוכיח כי קיבל ולאחר מכן ויתר על עבודה בשווי 60,000 ₪.
על כן, אני פוסקת לתובע סך 136,110 ש"ח בגין הפסדי השתכרות לעבר.
-
הפסדי השתכרות לעתיד:
התובע טען כי מדו"חות השומה שלו משנת 2020 עולה, כי הכנסתו החודשית הממוצעת (הכנסה חייבת) עמדה על סך 29,233 ₪. מדו"ח רווח והפסד לשנת 2021 עולה, כי הכנסתו החודשית הממוצעת עמדה על סך 33,838.5 ₪. על כן, טען התובע, כי יש להעמיד את בסיס השכר על סך 31,536 ₪. לפי חישובו, עומד הפיצוי לפי נכות תפקודית בשיעור 40% בחישוב אקטוארי מלא, ע"ס 2,493,000 ₪.
כמו כן, טען כי יש לצרף לכך הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% בסך 345,000 ₪.
הנתבעות טענו, כי נכותו של התובע אינה בעלת השפעה תפקודית וכי בשל כך, אין לפסוק לתובע הפסדי שכר לעתיד. לחילופין, יש לפסוק סכום גלובלי.
עוד נטען, כי משלא נגרמו הפסדי הכנסה, אין לפסוק הפסדי פנסיה וממילא, התובע לא הוכיח כי הפריש לקופת פנסיה.
דיון:
בסיס השכר:
התובע הגיש בהתייחס לשנת 2021 דו"ח רווח והפסד בלבד, אשר לא ניתן לבסס עליו חישוב של בסיס שכר מדויק. על כן, אעמיד את בסיס השכר בהתאם לממוצע הכנסות 2020, בגינן הוגשה שומת מס, דהיינו, שכר חודשי בסך 29,233 ₪.
לתובע 21 שנות עבודה עד גיל 70. מקדם 186.7957.
החישוב האקטוארי:
לקחתי בחשבון כי בשנים 2020-2021 עלו הכנסותיו של התובע, משמע: התובע עובד במומו והשביח הכנסותיו. כפי שהתובע העיד בבית המשפט: "למדתי לנהל את העסק יותר טוב" ( עמ' 25 ש' 28-30). מאידך, לפני התובע עוד שנות עבודה לא מועטות, ולא לעולם חוסן. כמו כן, לקחתי בחשבון, כי התובע נעדר השכלה אחרת. על כן, אפסוק לתובע פיצוי לפי חישוב 60% אקטוארי.
חישוב הפסדי שכר לעתיד: 29,233 X 19% X 196.7957 X 60% = 622,508 ש"ח
לא פסקתי לתובע הפסדי פנסיה, כיוון שהתובע עצמאי ולא הוכיח כי הוא מפריש לקופת פנסיה.
-
עזרת זולת לעבר ועתיד:
התובע טען, כי לאחר התאונה ובמיוחד לאחר הניתוח שעבר בברכו, הוא היה מרותק למיטה במשך כ-3 שבועות, כאשר במהלך תקופה זו סעדו אותו בני משפחתו בממוצע של 7 שעות ביום. לאחר מכן, במשך 3 חודשים נזקק התובע לעזרה וסיעוד בהיקף קטן יותר, של 3-4 שעות ביום. מאז ועד היום, נזקק התובע לעזרה, אך בהיקף קטן יותר.
כמו כן, טרם התאונה ביצע התובע בעצמו עבודת של אחזקת הבית וכן ביצע עם רעייתו את עבודות משק הבית. בעקבות התאונה, מתקשה התובע בביצוע עבודות אלה ולכן נשכרו שירותיה של עוזרת בית בממוצע של פעם ב-3 שבועות למשך 5-6 שעות בעלות של 50 ₪ לשעה ו-20 ₪ נסיעות. לעתיד, עד גיל 70, לפי 500 ₪ בחודש, הגיע התובע לסך 102,000 ₪. בסה"כ, עתר התובע לפיצוי בסך 150,000 ₪ בגין עזרת זולת לעבר ועתיד.
הנתבעות טענו, כי טענות התובע בראש הנזק של עזרת זולת נטענו בעלמא ולכן, אין לפסוק לתובע דבר בגין ראש נזק זה.
דיון:
לקחתי בחשבון כי לתובע נגרם שבר בברך שמאל, אשר השבית אותו למשך תקופה וכי בתקופה זו בהכרח נזקק לעזרה מרובה. כמו כן, התובע עבר ניתוח, אשר ריתק אותו למיטתו לצורך החלמה וגם בתקופה זו נדרש לעזרת זולת. לא צורפו אסמכתאות באשר להוצאות שהוצאו בגין עזרת זולת.
אפסוק לתובע סכום גלובלי בגין עזרת זולת לעבר ועתיד בסך 40,000 ₪.
-
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ועתיד :
התובע טען, כי נאלץ להוציא הוצאות בגין רכישת תרופות והיוועצות עם מומחים ומאז התאונה נאלץ לעשות שימוש מוגבר ברכב. לכן, טען כי יש לפסוק סכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך 50,000 ₪.
הנתבעות טענו, כי התובע לא הגיש כל קבלה בדבר הוצאות שהוציא וכלל אינו מטופל ועל כן אין מקום לפצותו בגין ראש נזק זה גם לעתיד.
דיון:
עסקינן בתאונת עבודה ועל כן, הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות ע"י המל"ל וכן באמצעות ביטוח הבריאות ע"י קופת החולים. ובכל זאת, לקחתי בחשבון, כי חלק מן ההוצאות לא כוסו וכי התובע נדרש לשלם השתתפות עצמית בגין ייעוץ ו/או טיפול רפואי וכן בגין רכישת ציוד רפואי לחבישת פצעיו ותרופות שונות וכן שילם הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים. לא צורפו קבלות בגין הוצאות העבר.
על כן, אני פוסקת לתובע בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד סכום גלובלי בסך 20,000 ₪
-
כאב וסבל:
התובע טען, כי נגרם לו שבר מורכב בברך שמאל וכי עבר ניתוח והיה מרותק למיטת חוליו חודשים ארוכים. על כן, יש לפצותו בגין ראש נזק זה בסך 180,000 ₪.
הנתבעות טענו, כי לפי נכות בשיעור 5% יש לפצות בסך 20,000 ₪.
דיון:
לאור העובדה שלתובע נגרם שבר בברך שמאל וכן נאלץ לעבור ניתוח נוסף לאחר מכן, אפסוק לתובע בגין כאב וסבל סך 90,000 ₪.
-
ניכויים:
התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולתובע שולמו בגין נכויות זמניות ומענק נכות סך כולל של 156,512 ₪ וכן דמי פגיעה סך 24,601 ₪. דהיינו, בסה"כ: 181,113 ₪. סכום זה יש לנכות מסכום הפיצוי. התובע טען, כי מתקבולי מל"ל יש לנכות את שכר טרחת עו"ד בגין ייצוגו בהליכים במל"ל.
-
מכאן שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 908,618 ₪, כמפורט לעיל ולהלן:
-
הפסד שכר לעבר - 136,110 ₪
-
הפסד שכר לעתיד - 622,508 ₪
-
עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 40,000 ₪
-
הוצאות לעבר ולעתיד - 20,000 ₪
-
כאב וסבל - 90,000 ₪
__________________
סה"כ: 908,618 ש"ח
-
לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 25% - 681,464 ₪
-
לאחר ניכוי תקבולי מל"ל (בסך 181,113 ₪) - 500,351 ש"ח
הנתבעות תשלמנה לתובע, ביחד ולחוד, ובהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה לעיל, פיצוי בסך של 500,351 ₪ בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 117,082 ש"ח, אגרה ויתרת האגרה השנייה. כמו כן, תישאנה הנתבעות בעלות חוות-דעת המומחה מטעם התובע ובחלקו בעלות חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, וכן תישאנה בשכר העדים מטעם התובע בסך של 400 ₪ כל אחד, כפי שנפסק.
הודעת צד ג' נדחית.
נתבעות 1-2 תישאנה הוצאות הצדדים השלישיים בסך של 20,000 ₪ כולל מע"מ.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ו' אלול תשפ"ג, 23 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
