הצד השלישי:
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד רבקה ינקו פינקלשטיין
פסק דין
מונחת לפני תביעה לנזקי גוף בגין תאונת עבודה בה נפגע התובע. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות, חלוקתה ובשאלת גובה הנזק.
רקע וגדרי המחלוקת
1.התובע יליד 16.6.1957 נפגע בתאונת עבודה ביום 21.3.2013, באתר בניה להקמת חנות "אקיאה" באזור חיפה. בעת אירוע התאונה עבד התובע בשירות הנתבעת מס' 5 (להלן: "המעביד או מנופי אבי" ). המעביד סיפק שירותי מנוף שהופעלו על ידי התובע באתר בניה השייך לנתבעות 1,2,ו- 4 (להלן: "הקבלן הראשי והיזם"; לא נדרשתי במסגרת פסק הדין לכנס לחלוקת התפקידים בין נתבעות אלו והחלוקה בהמשך תתמקד בהמשך רק בין המעביד ליתר הנתבעות), ובוטחו בביטוח צד שלישי על ידי הנתבעת מס' 3 (להלן: "הראל" ). הנתבעת מס' 6 והצד השלישי (להלן: "כלל" ) ביטחה את המעביד בביטוח צד שלישי וחבות מעבידים.
בעקבות התאונה נפגע התובע בגבו וביד, ונותרו לו נכויות הן התחום האורתופדי והן בתחום הנפשי. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות, חלוקתה בין המעביד ליתר הגורמים, בשאלה מי מהמבטחות (הראל או הראל וכלל ביחד) צריכה לשאת בפיצוי שיפסק, ולבסוף בשאלת גובה הנזק.
להשלמת התמונה, אציין כי המוסד לביטוח לאומי הצטרף כתובע לתביעה. אולם בפתח ישיבת ההוכחות הודיע המוסד לביטוח לאומי והנתבעות 1-4 כי הגיעו להבנות, ובהמשך הוגש ההסכם שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 23.6.2024.
הכרעה ודיון
2.לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל כנגד נתבעות 1-4 בלבד, ודינה להידחות כנגד נתבעו מס' 5ו- 6. בנוסף דין ההודעה לצד שלישי כנגד כלל להידחות. להלן אפרט ואנמק.
נסיבות אירוע התאונה
3.בכתב התביעה טען התובע כי ביום 21.3.2013 נפגע במהלך עבודתו, עת החליק באתר העבודה, שעה שהחזיק בגדר ברזל מסוכנת וכמה רשתות שלא היו מאובטחות וקשורות, ואשר הונחו באופן מסוכן נפלו ביחד אתו, וכתוצאה מכך נפגע ואצבע מס' 3 ביד שמאל נתלשה ונקרעה. אציין כי תיאור זה לא היה בהיר דיו בצורה המאפשרת הבנת נסיבות האירוע.
בתצהיר עדות ראשית פירט התובע את נסיבות אירוע התאונה, בצורה בהירה יותר, עת טען:
"ביום התאונה 21.3.13 בשעות אחה"צ סיימתי את עבודתי, סגרתי את המנוף, חיפשתי אחד ממנהלי העבודה כדי לומר לו שלמחרת יבוא מכונאי לסדר צינור הידראולי במנוף. ראיתי את מנהל העבודה עומר על הקומה מעל, וכדי לעלות אליו ולדבר אתו השתמשתי בחבילה של רשתות ברזל שהועמדו יחד במאונך ונשענו על הומה שמעל, ונעמדתי על אבן עליה טיפסתי ונאחזתי ברשתות כדי לעלות אולם לפתע הרשתות שלא היו קשורות ומוחזקות יחד נפלו ואני איתן וכתוצאה מכך נפגעתי ביד ובאצבעות שאחזו ברשתות ובגב ובראש במהלך הנפילה."
לתמיכה בגרסתו הביא התובע לעדות את העד מר יאיר אביזוהר שעבד כמלגזן מטעם חברת "יפינוף". על פי עדות העד הוא ראה את התובע עומד על סבכת הברזל ומשוחח עם מישהו. העד המשיך בעבודה ולאחר מס' שניות ראה אנשים רצים לעבר המקום בו ראה את התובע, ולאחר מכן ראה שמרמים ממנו את רשתות הברזל עליהם עמד.
4.גרסתו של התובע לא נסתרה ואני מקבלה כאמינה עלי. לא נעלם מעיני כי התובע מסר בהזדמנויות שונות למוסד לביטוח לאומי שהחליק מעל אבן או פשוט החליק, מבלי להזכיר את רשתות הברזל. עם זאת, התובע הביא לעדות את העד אביזוהר שעדותו אף היא עשתה עלי רושם אמין, ואני מעדיף עדותם לפני מהאמור במסמכים. העד אביזוהר מסר, כי הוא הניח את חבילת רשתות הברזלים באמצעות המלגזה לבקשת המנהלים באתר מטעם הקבלן הראשי (עמ' 62). העד מסר בעדותו כי לפני שהתובע נפל ראה אותו על הרגל של המנוף ולאחר מכן הוא עבר מהרגל של המנוף וטיפס על הרשתות (עמ' 65). בנוסף אישר כי ראה את התובע מדבר עם אדם אחר שעמד למעלה (עמ' 65). עדות זו לא נסתרה ולכן אני מקבל את עדות התובע כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר. הנתבעות 1-4, שחלקו על הנסיבות בסיכומיהן, לא טרחו להביא כל עד מטעמם שישפוך אור על הנסיבות ויסתור את גרסת התובע.
שאלת האחריות וחלוקתה
5.יש להטיל אחריות בגין אירוע התאונה על כלל הנתבעות. המעבידה חבה בחובת זהירות כלפי התובע, גם כשהיא שולחת אותו לעבוד בחצרים אחרים. עליה להדריך אותו ולהזהיר אותו מפני הסכנות הטמונות באתר בניה. עליה מפעם לפעם לרענן אזהרות אלו ולחדדן. אף אחד מטעם המעביד לא בא להעיד.
התובע בתצהירו מסר, כי את הוראות העבודה קיבל אך מנציגי הקבלן הראשי והיזם. מנופי אבי לא היו מעורבים בכך. עוד מסר, כי באתר שרר כאוס, כאשר עובדים אחרים השתמשו תדיר ברשתות לצורך עליה לקומה מעל. אכן מנהלי העבודה מטעם הקבלן הראשי והיזם היו צריכים לדאוג לבטיחות באתר. עדות התובע לפיה הוא קיבל הוראות ישירות מהם, נתמכת על ידי עדות העד אביזוהר, לפיה גם הוא קיבל הוראות עבודה מאותם נציגים. כמו כן, מנהלי הקבלן הראשי והיזם לא דאגו לעבודה בטוחה באתר, לא מנעו מעובדים אחרים לטפס על אותן רשתות. הם לא דאגו כי הרשתות יונחו בצורה בטוחה, כך שאם מי מהעובדים יטפס עליהן הן לא יתהפכו. לא זו אף זו, התאונה אירעה לנגד עיני אחד ממנהלי הקבלן הראשי, והלה לא מנע מהתובע לעלות על אותן רשתות. לכן יש להטיל אחריות לאירוע התאונה הן על המעביד והן על הקבלן הראשי והיזם.
6.מאחר והמעביד לא היה נוכח בשטח, ועלה מהעדויות כי מי שנתן הוראות, ניהל את השטח והמפגעים היו באחריותו הבלעדית היו הקבלן הראשי והיזם. לכן יש להטיל אחריו בשיעור 60% על הקבלן הראשי והיזם, ו- 40% על המעביד.
אשם תורם
7.התובע היה עובד ותיק כמנופאי, כפי שהעיד על עצמו במסגרת התצהיר. הדרך בה נקט , עת עלה על הרשתות, הייתה מסוכנת, והוא סיכן את עצמו עת בחר להשתמש ב"מעבר" לא בטוח. עם זאת אין להפריז בהטלת אשם תורם, שכן התובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי עובדים אחרים השתמשו בדרך זו באופן קבוע.
בהתחשב בכל הנ"ל אני משית על התובע אשם תורם בשיעור 20%.
גובה הנזק
8.מטעם בית המשפט מונה בתחום האורתופדי ד"ר מיכה רינות. בחוות דעתו קבע ד"ר רינות נכות בשיעור 15% בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמוד שדרה מותנית. בנוסף העניק המומחה נכות בשיעור 5% בגין קישיון לא נוח של אצבע מס' 3 ביד שמאל. ד"ר רינות נחקר על חוות דעתו. הנתבעות 1-4 טוענות כי בבדיקת CT שנעשתה לתובע לאחר התאונה התגלו שינויים ניווניים, הקשורים בעברו של התובע ולכן היה זה מן הדין לייחד חלק מהנכות לעבר. המומחה השיב, כי השינויים הניווניים אינם משפיעים על הנכות, לאור הממצאים הדיסקליים שנמצאו לאחר התאונה ומסבירים את הנכות. השינויים הניווניים הם טבעיים לגילו של התובע ונמציאם אצל כל אדם באותו גיל (עמ' 57). לכן לא מצאתי כל עילה להתערב בחוות דעתו של ד"ר רינות.
9.בתחום הנפשי מיניתי מטעם בית המשפט את ד"ר עדינה נעון. ד"ר נעון קבעה כי נכותו הצמיתה של התובע היא בשיעור של 10% כאשר יש ליחס רבע ממנה לעברו של התובע. ד"ר נעון נחקרה על חוות דעתה לבקשת התובע.
התובע טוען כי ד"ר נעון שינתה במהלך חקירתה את סעיף הליקוי בגינו העניקה את הנכות. בחוות דעתה הנכות הוענקה לפי תקנה 34(א)(2) בעוד שבחקירתה הנכות הוענקה לפי תקנה 34(ב)(2). מיד כשנשאלה על כך השיבה ד"ר נעון "יכול להיות שטעיתי" (עמ' 37) לכן אין לעשות מטעות זו קרדום לחפור בו.
10.טענה נוספת שבפי התובע היא שיש להחיל לגביו את סעיף 34(ב)(3). על מנת להבין את ההבדלים להלן נוסח סעיפי משנה (2) ו- (3):
"(2)רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים אפקטיביים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית של כושר העבודה10%
(3)רמיסיה, סימנים קליניים אפקטיביים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה20%"
ההבדל העיקרי בין שני סעיפי המשנה הוא הצורך בטיפול תרופתי. הבדל נוסף שבמקרה הראשון קיימת הפרעה קלה בתפקוד הנפשי החברתי, והגבלה קלה עד בינונית של כושר העבודה, בעוד שבחלופה השנייה קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי עם הגבלה בינונית של כושר העבודה.
התובע טוען, כי קיבל לאורך הזמן טיפול תרופתי והוא צורך קנביס רפואי. אכן ד"ר נעון אישרה כי התובע קיבל טיפול תרופתי לאורך הזמן (ראו עדותה בעמ' 38). עם זאת, הדבר לא זכה להתייחסות כיצד עובדה זו משתקללת בנכות. בחקירתה הנגדית ניסתה לפקפק בצורך של התובע לקבל תרופות, ואף טענה שיש הרבה מטופלים שמקבלים מרשמים אך בפועל לא משתמשים בתרופות (עמ' 44-45). לדעתי לא היה כל מקום מצידה של המומחית לזרוק תשובה זו לחלל האולם, ללא כל ביסוס לגבי התובע. נראה גם שהמומחית התחפרה בעמדתה, כשהטיחה בבא כוח התובע "אתה לא מנסה להראות לי כלום. מה שאתה מנסה למצוא זה איך להגדיל את אחוזי הנכות ואולי לפסול את חוות הדעת שלי" (עמ' 44 ש' 35-36). אמרה זו כלל לא הייתה במקום, ומכאן ואילך ועד סוף עדותה תשובותיה של המומחית לגבי הטיפול התרופתי היו בלתי ענייניות, וניכר כי אין כל נימוק בפיה מדוע לא הביאה עובדה זו בכלל חשבון, ומדוע נימוקים אלו לא הובאו במסגרת חוות דעתה.
בשים לב לכך, נחה דעתי, כי יש להתערב בחוות דעתה של המומחית ולהעמיד את הנכות על שיעור של 15%, בשים לב לכך שהתובע נטל טיפול תרופתי, אך מצד שני ההשפעה על כושר העבודה מהבחינה הנפשית היא קלה עד בינונית ולא בינונית. נכות זו בניכוי עברו עומדת על שיעור של 10.5%. כאמור המומחית העניקה נכות לפי סעיף שאין בו טיפול תרופתי.
11.באשר לחלוקה בין התאונה לעבר, אין מקום להתערב. המומחית כתבה בחוות דעתה והעידה (עמ' ) כי לתובע היו בעיות בין אישיות ושאלה את התובע אם לא חשב ללכת לטיפול והוא השיב לה שהוא היה צריך ללכת לטיפול (עמ' 39 ש' 20-22). לכן אין כל מקום להתערבות בקביעת המומחית. הד"ר נעון אף הורידה על חשבון העבר בצורה מתונה ומדודה, הדבר מסור לשיקול דעתה ולא נפלה טעות קשה בניכוי זה, המצדיקה התערבו בית המשפט.
12.בשים לב לאמור לעיל נכוו הרפואית המשוקללת של התובע היא בשיעור של 27.72%.
הנכות התפקודית
13.עובר לאירוע התאונה עבד התובע כמנופאי. מאז המקרה ועד היום התובע לא חזר לעבודה. המוסד לביטוח לאומי קבע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 36% והפעיל את תקנה 15 כך שהנכות הועמדה בשיעור של 54%.
אין ספק כי הנכות האורתופדית בשילוב הנכות הנפשית משפיעות על תפקוד של התובע בעבודה. בהתחשב בטיב הנכויות, בעובדה שהתובע לא שב לעבודה מאז, בגיל בעת התאונה ובגילו כיום אני מעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 30%. הבאתי בחשבון בקביעת הנכות את העובדה שהתובע יכול למצוא עבודה אחרת שתתאים למגבלותיו.
ראשי הנזק
14.בהתחשב בדרגת הנכות, בטיפולים שקיבל התובע, גילו, לרבות מתן אישור של רופא כאב לצרוך קנביס רפואי, אני פוסק לתובע סך של 100,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.
הפסדי שכר לעבר
15.עובר לאירוע התאונה התובע השתכר בממוצע סך של 12,246 ₪ (ראו: פירוט שכר בטופס תביעה לדמי פגיעה שצורף כנספח ב' למוצגי המעביד). סך זה משוערך להיום עומד על סך של 14,164 ₪.
לאחר שאושרה לתובע תביעתו לדמי פגיעה לתקופה של 90 ימים אושרה לו נכות זמני על ידי הועדות הרפואיות מטעם הביטוח הלאומי עד ליום 30.6.2016 (אושרה לו נכה נזקק לפי תקנה 18 לתקנות המל"ל). לכן יש לפסוק לתובע הפסדי שכר מלאים עד תום תקופה זו:
-.557,116 ₪ = 14,164 ₪ X 39.333 חודשים
סכום זה בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה עומד על 626,447 ₪.
16.בגין הפסדי שכר חלקיים מתום האי כושר המלא ועד ליום 16.6.2024, המועד בו הגיע לגיל פרישה, לפי הנכות התפקודית שנקבעה:
-.407,405 ₪ = 14,146 ₪ X 30% X 96 חודשים
סכום זה בתופת ריבית מאמצע התקופה עומד על 432,583 ₪. מאחר והתובע הגיע לגיל פרישה אין מקום לפסוק הפסדי שכר לעתיד.
הפסד תנאים סוציאליים
17.לפי 12.5% מסה"כ הפסדי השכר ובסך של 132,378 ₪.
עזרה והוצאות לעבר ולעתיד
18.התובע הצהיר כי הוא מקבל עזרה מחברים ושכנים, שכן אין ל משפחה פרט לאמו שהיא קשישה, ולא מסוגלת לעזור לו. הצהרה זו היא כללית ולא מפורטת. נותני העזרה לא הובאו לעדות. עם זאת, נכון אני לפסוק סכום מתון על דרך האומדנא לעבר. התובע לא צירף קבלו לתצהירו שיעידו על הוצאות. בנוסף הוצאות אמורות להיות מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי. אין ספק כי נגרמו לו הוצאות בגין נסיעה לקבלת טיפול רפואי.
לכן אני פוסק על דרך האומדנא בגין עזרה והוצאו לעבר סך של 15,000 ₪, כאשר לקחתי בחשבון גם את התקופה בה היה נכה נזקק למשך כשלוש שנים.
19.לעתיד התובע יזדקק לעזרה בעיקר בשל כאבי הגב מהם הוא סובל, והעדר בני משפחה שיוכלו לסייע לו. לכן אני פוסק לתובע בגין עזרה והוצאות לעתיד על דרך האומדנא סך של 70,000 ₪.
סה"כ נזקי התובע
20.סה"כ נזקי התובע מסתכמים לסכום של 1,386,398 ₪. סכום זה נופל מסה"כ תגמולי המוסד לביטוח לאומי ולכן התובע זכאי לקבל רבע מהמזיקים שאינם מעביד בהתאם לחלקם באחריות.
21.לכן סה"כ הנזק לאחר ניכוי אשם תורם עומד על 1,109,118 ₪. חלקן של הקבלן הראשי והיזם הוא 60% והתובע זכאי לקבל מהם סך של 166,368 ₪ , בהתחשב ברבע. התביעה כנגד המעביד וכלל צריכה להידחות.
השתתפות מכלל
22.הנתבעות 1-4 שיגרו הודעה למבטח המעביד, בה נטען כי הם מובטחים בפוליסת צד ג' שהוציאה האחרונה. כלל מצידה טוענת, כי הראל ביטחה את חבות הקבלן הראשי והיזם וכן הפוליסה הורחבה לכסות חבות קבלני משנה, הן במעבידים והן בצד ג', כאשר הותנה כי הביטוח של הראל הוא ראשוני וקודם לכל פוליסה. אכן קריאת הפוליסה מלמד שטענה זו נכונה. בסיכומי נתבעות 1-4 לא הייתה התייחסות להיות ביטוח הראל ראשוני וקודם לכל ביטוח. לכן דין ההודעה כנגד כלל להידחות.
התוצאה
23.לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעות 1-4 לשלם לתובע סך של 166,368 ₪. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.
התביעה כנגד נ' 5 -6 נדחית. כן ההודעה לצד שלישי נדחית. נתבעות 1-4 יישא בהוצאות כלל בסך של 10,000 ₪.
מזכירות בית המשפט תמציא העתקמפסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, ז' אב תשפ"ד, 11 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
