ת"א 7624-04-15 יונטייב נ' טאבל

מבוא

1. בפניי בקשתו של המבקש לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ, שהוגשה ביום 6.4.15, טרם הגשת כתב תביעה.

2.לבקשה צורף תצהירו של המבקש ולאור הדחיפות לכאורה העולה מן התצהיר ניתן על ידי ביום 6.4.15, חול המועד פסח צו זמני לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ, כמבוקש.

3.ביום 12.4.15 התקיים דיון בבקשה במהלכה נחקרו המשיב והמבקש והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בתום הישיבה.

טענות הצדדים

4. המבקש טוען בתצהירו כי הינו אביו של מר זכר יגנטייב (להלן: "זכר"), שהינו שותפו של המשיב בהפעלת עסק – בית קפה בשם "קקאו" השוכן באיזור התעשיה ברמת ישי. לטענת המבקש הלווה למשיב ולזכר כספים בסכום מצטבר של כ – 500,000 ₪ מכספו הפרטי ואף חתם כערב להלוואות שנטלו השניים מתוך כוונה לסייע לבנו. לטענת המבקש, העסק אינו נוחל הצלחה מיום פתיחתו לפני שמונה חודשים ואף החל לצבור חובות. המבקש טוען כי המשיב עצמו לא השקיע מכספיו הפרטיים סכום רב לשם הקמת העסק אלא סכום קטן יחסית ולטענתו לאחרונה אף החל המשיב להתנער מחובותיו לתפקודו השוטף והיומיומי של העסק.

המבקש טוען כי לאחרונה נודע לו כי המשיב מחזיק בידיו כרטיסי טיסה לקנדה ליום 7.4.15. לאור חשש להמלטות המשיב, עובדה שתותיר אותו ואת בנו בלבד להתמודד עם החובות שצבר העסק, הוגשה הבקשה בעיתוי בו הוגשה, יום לפני צאתו של המשיב את הארץ.

לטענת המבקש הוכח כי העסק קורס, וקיימים חובות עתק אשר במועד הדיון נחשף להם בית המשפט – מכתבי התראה של בעלי חוב הדורשים פירעונן של ההתחייבוית שנטלו על עצמם המשיב וזכר, אי תשלום משכורות לעובדים ואי תשלום אף לרשויות המס.

לטענתו של המבקש, המשיב עצמו בחקירתו לא נתן תשובה מספקת כיצד הוא עומד להחזיר חובות אלו, וכאשר למשיב אין זיקה כלשהי בארץ שתשכנעו להישאר נוכח החובות - אין לו רכב, אין לו בית, אין לו משפחה וילדים – המדובר בצירוף נסיבות אשר בהשתלב עם יציאתו המתוכננת של המשיב מן הארץ מעוררות חשש ממשי כי המשיב עומד לצאת את הארץ ולא לחזור.

5.בסיכומיו וחקירתו הנגדית טען המשיב כי העובדה שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ נודעה לו עת היה בשדה התעופה בדרכו לקנדה. לטענתו, מעולם לא שיער כי המבקש ינקוט צעד מעין זה ואינו מבין מדוע צעד כזה ננקט.

המשיב טען כי כוונת נסיעתו היתה ביקור הוריו שמתגוררים בקנדה, נסיעה אותה הוא מבצע על דרך השגרה מידי חצי שנה ואין בכך כל הפתעה. לטענות הודיע לזכר כי הוא עומד לנסוע שבועיים טרם נסיעתו כאשר לא ידע את מועד הנסיעה המדוייק שכן לא היה בטוח בנוגע להיערכות העסק לקראת חול המועד והאם יעבוד או לא.

המשיב לא הכחיש כי המבקש היה ערב להלוואות שנטלו הוא וזכר. הוא אף לא הכחיש כי המשיב הזרים כספים לחשבון העסק ואף אינו כופר בחובתו להחזיר למבקש סכומים אלו. לטענת המשיב, השקעתו בעסק, בניגוד לטענת המבקש, היתה משמעותית והגיעה כדי כ – 400,000 ₪, סכום שגייס על ידי מכירת ביתם של הוריו וזכויותיו כאזרח חוזר. לטענתו הוא חזר לארץ, יש לו חיים כאן והוא רואה בישראל את עתידו. לטענתו, אין כנגדו תביעות בארץ, ואין תיקי הוצל"פ פתוחים.

המשיב הודה כי העסק כרגע לא מרוויח אולם הוא מלא אמונה ותקווה כי החודשים הקרובים, חודשי האביב והקיץ שהינם חודשים חזקים לעסקים מסוג העסק אותו הוא מפעיל, יסייעו לעסק לעמוד על רגליו.

לטענתו העובדה שהתצהיר נחתם כחודש עובר להגשת הבקשה בפועל, ערב הנסיעה ממש, מעבר לעובדה כי הינה חסרת תום לב מעידה כי כל כוונתה של הבקשה היתה להלחיץ אותו. לטענתו, הגיש אסמכתאות בנוגע למטרת נסיעתו ועובדת כוונתו לחזור – כרטיס נסיעה לקנדה עם מועד חזרה, כחודש מאוחר יותר והודעה מחברת הכבלים כי המנוי מוקפא בתקופת הנסיעה בלבד. כמו כן, הודיע על נסיעתו המתוכננת לזכר והתנהלותו שפורטה לעיל אינה מאפיינת אדם המבקש להימלט מן הארץ. לטענתו, לא ניתן לדרוש ממנו בהיותו בחור צעיר בן 26 בסך הכל, שיהיו לו בגילו ילדים, בית, דירה או רכב ואין המדובר בעובדה שעשויה להזקף לרעתו. בנוסף טען המשיב כי בבעלותו עסק, שגם אם מצבו הכלכלי כיום אינו טוב, הוא בעל ערך רב שכן הושקע בו סכום נכבד, העשוי באמצעות מכירתו לכסות חלק ניכר מן ההפסדים והחובות.