ת"א 8336-12-13 דרעי ואח' נ' הללויה אגם פאלאס בע"מ ואח'

ביום 31/12/15 הגיש התובעים שתי בקשות שונות (בקשות 14 ו-15); בקשה לדחיית העיון בדו"ח חוקר בתצהיר עד תום הבאת הראיות וכן בקשה להגשת תמליל וקובץ הקלטה ודחיית העיון גם בהם עד תום הבאת הראיות.

• בכל הקשור לדחיית העיון בתצהיר החוקר, נטען כי מדובר בראיה שיש בה כדי להביא "לקריסת קו הגנתה" של הנתבעת שעה שיילמד ממנה כי בפועל קוים אירוע בן 900 איש ולא של 300 כפי שנטען.

• בכל הקשור לדחיית העיון בתמליל וקובץ ההקלטה, נטען כי הן בהקלטות שנערכו עם הנתבעת והן באלה שנערכו עם מנהל הנתבעת לצדדי ג', יהיה כדי להפריך את גרסתה המתנערת של הנתבעת לפיה מעולם לא ביטלה באופן חד צדדי את האירוע שהתחייבה לקיים ביום 6/6/13.

ביום 24/1/16 הגישו התובעים בקשה נוספת (בקשה 16) בה הם עותרים להגשת תצהיר משלים של החוקר וכן דחיית העיון גם בו עד תום הבאת הראיות. בבקשה נטען כי המדובר בתצהיר חוקר המפרט שיחה שקוימה ביום 8/1/16 עם הכלה של האירוע שנערך ביום 6/6/13 המאשרת, בין היתר, כי נכחו באירוע מעל 1,000 איש.

לאחר שעיינתי במכלול נימוקי הדחיות בעיון במסמכים שהוגשו, לא מצאתי כי יש להיעתר לאי אלו מהבקשות.

פסק הדין המנחה לענייננו הינו רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (להלן: הלכת סוויסה). הלכת סוויסה הכירה בצורך הקיים לעיתים לדחות את מועד גילוים של מסמכים הנמצאים בידי נתבע והעברתם לעיון התובעים, מקום בו בית המשפט סבור כי הדבר יועיל לבירור האמת. פסק הדין אמנם עסק בתחולת הכלל לגבי נתבע, אולם מאחר ובמקרה דנן, התובעים הינם גם נתבעים שכנגד, לא ניתן לקבוע קטגורית כי ההלכה אינה חלה בענייננו.