גרוס נ' אורליצקי

עניינה של הבקשה, עתירת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ.

רקע הטלת הצו:

הצו לעיכוב יציאה מן הארץ ניתן כנגד המבקש במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

הליך ההוצאה לפועל נפתח ביום 5.1.17 ועניינו בקשה לביצוע שטרות אשר נמסרו ע"י המבקש למשיב, כאשר טענתו בהתנגדות נמסרו השטרות לביטחון בלבד.

ביום 12.1.17 עוד טרם מסירת האזהרה בהוצל"פ לידי המבקש, הגיש המשיב בקשה : "דחופה ובהולה לעיכוב יציאתו של המבקש מהארץ בטרם מסירת אזהרה".

כנטען באותה בקשה, הוגשה במעמד צד אחד להבטחת ולו חלק מהחוב, על מנת למנוע בריחתו של המבקש מהארץ ועל מנת לא להותיר את המשיב לפני שוקת שבורה.

הצו ניתן ע"י כבוד ראש ההוצל"פ כאשר התצהיר אשר תמך בבקשה היה של עו"ד נ. סיאגה ב"כ המשיב.

לאחר קבלת האזהרה ותוך המועד הנקוב בה, הגיש המשיב התנגדות לביצוע השטרות דנן. ההתנגדות הועברה ע"י לשכת ההוצל"פ בחיפה אל בית משפט המחוזי בתל-אביב.

בד בבד עם הליך ההתנגדות, הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית.

הבקשה:

טענות המבקש כלפי הצו הן כדלקמן:

1.עסקינן בסעד קיצוני המהווה הגבלת חירות התנועה שלו, ללא צידוק.

מרכז חייו בחו"ל ואין מקום להגביל את יציאתו מן הארץ.

2.יש לו אינטרס מובהק להימצא בישראל לצורך ניהול הליך זה והליכים נוספים כנגד גורמים אחרים.

3.למרות שמרכז חייו בחו"ל, מצויים על שמו נכסים בישראל (יצירות אומנות) אשר די בשווין כדי לפרוע את מכלול חובותיו ולרבות החוב הנטען והמוכחש בתיק זה.

4.אין ממש בטענות המשיב כלפיו במסגרת תיק ההוצל"פ. השטרות שנמסרו ע"י המבקש למשיב בשעתו נמסרו לביטחון בלבד והמבקש עמד במלוא התנאים שעמדו בבסיס מסירת השטרות. הוא הזרים לקבוצת הפועל תל-אביב סכומים העולים על סכום השטרות ולכן תוקפם פקע.

5.ההליך שננקט נגדו בהוצל"פ טרם משלוח אזהרה לא היה מוצדק, לא נתמך בתצהיר מטעם המשיב עצמו או מטעם גורם המכיר את המצב מידיעה אישית אלא בתצהיר פרקליטו של המשיב עו"ד סיאגה.

אפרט להלן:

המבקש ציין כי הוא אזרח ישראלי אך מתגורר בחו"ל ומרכז חייו שם.

גם במועד בו ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, המבקש לא שהה בארץ, ודבר מתן הצו באותו מועד נודע לו רק ע"י צדדי ג'.

את הבקשה הגיש עתה משום שעליו לשהות בישראל לרגל עיסוקיו. הוא הצביע על כך שאין בכוונתו להתחמק מנושיו או לברוח מהארץ, הראיה כי שב ארצה מתוך ידיעה על קיום הצו.

המבקש אישר כי מתנהלים נגדו הליכים הקשורים לקבוצת הפועל תל-אביב, אך טען כי יש לו אינטרס כלכלי מובהק ממדרגה ראשונה לנהל הליכים אלה וכפועל יוצא להיות נוכח בישראל לצורך ניהולם.

ראו סעיף 10 לבקשה וסעיף 8 לתצהירו התומך בבקשה.

המבקש גורס כי יש לו טענות מהותיות כנגד גורם ושמו עמותת כדורגל המרכז והשרון וארז טל בר (תדלוק) (2000) בע"מ, שייקרא להלן: "טוברוק".

גורם זה הגיש נגדו בקשה לצו כינוס נכסים במסגרת פש"ר 18454-03-17.

המבקש ציין בסעיף 8.10 לתצהירו כי יש לו טענות מהותיות כנגד טוברוק ובדעתו להגיש בקשה למחיקת הכרזתו כפושט רגל. בין היתר, על מנת לאפשר לו לנהל הליכים משפטיים כנגד טוברוק.

בנוסף ולחילופין, טען המבקש, בסעיפים 9 ו- 10 לתצהירו, כי שווי נכסים שבבעלותו, יצירות אומנות, המשועבדים לטובת נושיו המוכחשים הינו בסך מיליוני דולרים.

להערכתו מדובר ב- 70 מיליון דולר ולהערכת הנושים כ- 12 מיליון דולר.

נכסים אלו שועבדו לטובת הנושה קוגיטו קפיטל שותף כללי בע"מ (להלן: "קוגיטו").

לטענתו, אם יעזוב את הארץ לצמיתות, דבר המוכחש, ניתן יהיה לממש את הנכסים הללו ולכסות בשווי המימוש גם את החוב הנטען והמוכחש בתיק הנוכחי.

המבקש סבור עוד, כי עמד בהתחייבויותיו כלפי הפועל תל אביב והשיקים נשוא תיק ההוצל"פ הוגשו לביצוע מטעמים זרים בלבד, בעקבות קריסתה של החברה, למרות שמדובר בשיקים שנמסרו לביטחון ועל מנת להצדיק את מחדלי המשיב.

לשיטתו, הזרים לקבוצת הפועל תל-אביב סכומים רבים בגובה השקול כנגד סכום השיקים שנמסרו לביטחון. על רקע זה גם הגיש התנגדות לביצוע שטר בתיק העיקרי. ראו סעיפים 14-16 לתצהירו.

המסגרת הנורמטיבית:

כאמור תחילתו של ההליך בלשכת ההוצל"פ במסגרת בקשה לביצוע שטרות.

שם גם ניתן צו עיכוב היציאה כנגד המבקש לפני משלוח אזהרה.

הווה אומר, הצו הוצא בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

לאחר שהאזהרה נמסרה, הוגשה התנגדות במועד ובמסגרתה הבקשה לביטול הצו.

כללי הגשת ההתנגדות מפורטים בסעיף 81 א' לחוק ההוצאה לפועל. לענייננו רלוונטי סעיף קטן (ג) שם אשר זו לשונו:

"(ג)החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין".

כך נקבע גם בתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979 תקנה 108 שם:

"העברת הדיון לבית המשפט

108.(א)הוגשה התנגדות לפי תקנה 106, יצווה רשם ההוצאה לפועל לעכב את ביצוע השטר נגד המתנגד, ויעביר לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי השטר את כתב ההתנגדות וכל המצורפות אליו."

דין הוא, כי כאשר מועבר ההליך מלשכת ההוצאה לפועל אל בית המשפט נסוגה תחולת דיני ההוצאה לפועל מפני תחולת התקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

מכאן ואילך, יש לבחון את סוגית צו עיכוב היציאה מן הארץ לא במשקפי דיני ההוצאה לפועל אלא במשקפי תקנות סדר הדין האזרחי.

החיקוק הרלוונטי כאן אינו עוד חוק ההוצאה לפועל אלא הוראות התקנה 384 לתסד"א תשמ"ד-1984.

וזו לשון התקנה:

"צו עיכוב יציאה מן הארץ תק' (מס' 6) תשס"א-2001:

384.(א)בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין; היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ב)...

(ג)...

(ד)..."

בתיק רע"א 7815/09 אופיר יהונתן דוד נ' אקסלנס נשואה, ניתן בהרכב השופטים רובינשטיין, ג'ובראן ודנציגר ביום 3.11.09 [פורסם בנבו] נקבע מפי כבוד השופט רובינשטיין כי משהוגשה התנגדות אין הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו חלות עוד ובמקומן חלות תקנות סדר הדין האזרחי.

על הבקשה להידון בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם להוראות המצויות בו, כדי להחיל על הנתבע את מכלול ההגנות שמקנות לו התקנות ולרבות הוצאת התחייבות עצמית וערבות מספקת לטובת הנתבע שיציאתו מן הארץ עוכבה, כדי להבטיח עריכת איזון ראוי בין האינטרסים של בעלי הדין ועל מנת שסעד חמור כזה הפוגע בזכות החוקתית של חופש היציאה מן הארץ לא יינתן כלאחר יד. (דברי כבוד השופט רובינשטיין שם בפסקאות ט'-י').

נזכיר כי בענייננו, הואיל וצו עיכוב היציאה ניתן במסגרת הליכי הוצאה לפועל, לא חויב המשיב מבקש הצו, בהפקדת ערובות כלשהן להבטחת נזקי המעוכב.

בהקשר זה אפנה עוד לפסק דינו של כבוד השופט חננאל שרעבי בבית המשפט המחוזי בחיפה.

תיק רע"א 47929-04-15 מוחמד אבו עין נ' שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ (ניתן ביום 18.5.15) [פורסם בנבו].

גם שם צוין, כי התנאים לעיכוב יציאה מן הארץ של חייב על פי חוק ההוצאה לפועל, מחמירים פחות מהתנאים הקבועים בתקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי. בהליך אזרחי יש לשכנע את בית המשפט:

"על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין".

ראו שם בפיסקה 22 ובהמשך בפיסקה 23:

"בירור הבקשה במקרה כזה לא יהיה לאורו של סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל אלא בהתאם לתקנה 384".

הווה אומר, ההליך הנוכחי מטיל על המשיב, מבקש העיכוב, נטל מוגבר שלא חל עליו בשעתו כאשר נדונה הבקשה בהתאם לכללי ההוצאה לפועל.

שיקולי הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ:

בספרו של המלומד אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה 2015, שם בעמ' 950 נדרש המלומד לכללים החלים בהפעלת הסמכות להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ ואלו הם:

"א.על התובע, המבקש צו לפי תקנה 384, להוכיח באופן דווקני את כל התנאים הכלולים בתקנה;

ב.הוכחת התנאים האמורים בתקנה יכולה להיות ישירה או נסיבתית;

ג.גם אם נתמלאו תנאי התקנה, אין בית המשפט או הרשם חייב לתת את הצו, והעניין נתון לשיקול דעתו;

ד.בבואו לשקול אם יש מקום ליתן את הצו, על בית המשפט או הרשם ליתן משקל רב לפגיעה בזכות לשמש לנתבע מגן כדי להתחמק מנושיו ולהכשילם".

בהמשך שם, עמ' 951 (ה"ש 24) בהסתמך על ע.א. 244/82 ינאי נ' ינאי, פד"י ל"ט 1, עמ' 529 העוסק בעיכוב יציאה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל דווקא, מציין המלומד גורן, כי:

"די בחשש סביר שתיגרם תוצאה פלונית, אולם אין די בקיומו של החיוב הכספי בלבד בלי שיש בצדו ראיה המצביעה על החשש לסיכול התביעה או להכבדה עליה".

אין לפגוע בזכות היסוד לצאת מן הארץ באופן חופשי אלא לאחר שיקלול כל הנסיבות ועריכת איזון נאות.

מאז חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, הזכות לצאת מן הארץ על פי סעיף 6 שם, הינה זכות חוקתית.

ניתן לעכב יציאתו של בעל דין רק אם קיים חשש כן ורציני שיציאתו תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי או תביא למניעת ביצועו של פסק הדין.

ראו בג"ץ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני, פד"י מ"ח 2 עמ' 491.

היסוד הראשון במעלה שעל התובע להוכיח בבקשתו לעיכוב יציאה, הוא כי הנתבע עומד לצאת מהארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. במסגרת יסוד זה יש להביא לפני בית המשפט הוכחה המתייחסת לא רק לכוונתו של הנתבע לעזוב את הארץ אלא גם למשך הזמן בו עומד הנתבע לעזוב.

יסוד מצטבר נוסף הוא, כי העדרו של הנתבע עלול להכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין. הכבדה צפויה על ביצוע פסק הדין עשויה להתבטא בכך שעזיבתו של הנתבע את הארץ עלולה להכביד על גילוי נכסיו.

ראו שם בספרו של המלומד גורן עמ' 953.

עוד ראו בספרו של המלומד ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995, שם בעמ' 605.

השימוש בתקנה 376 (כיום 384 – נ.ג.) :

"הראיות הדרושות להוכחת היסודות המנויים בתקנה 376 יכול ותהיינה ישירות או נסיבתיות. השימוש בתקנה 376 עשוי להציב הגבלה חמורה על חופש התנועה של הנתבע, שהיא זכות קונסטיטוציונית ממדרגה ראשונה ושומה על בית המשפט לאזן בין זכויותיו לבין זכותו של התובע למנוע הכשלת ההליך על ידי הנתבע עקב יציאתו לחו"ל. הכלל הוא שמוטל על התובע להוכיח באופן דווקני את כל התנאים הכלולים בתקנה, אך גם אם נתקיימו תנאים אלה אין בית המשפט חייב להיעתר לבקשה, אלא יכול הוא להביא בחשבון שיקולים שונים כגון, אם מצויים בידי התובע אמצעים דרסטיים פחות מאשר צו עיכוב יציאה מן הארץ, והעשויים למנוע הכשלת ההליך על ידי הנתבע, כגון צו עיקול זמני. עצם העובדה שהנתבע נתון בקשיים כלכליים אין די בה כדי להצדיק מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ".

התייחסות המחוקק לסעד של עיכוב יציאה מן הארץ היא כאל סעד קיצוני, שתוצאתו הינה הגבלה חמורה על חופש התנועה של הנתבע שהינה זכות חוקתית מהמעלה הראשונה. לפיכך, אין להעניק סעד זה אלא לאחר בירור דווקני כי התקיימו כל היסודות הנחוצים לפי התקנה.

השוו:

רע"א 9877/08 יוסף טרוים נ' ארקדי גיידמק ניתן ביום 24.11.08 לפני כבוד השופט רובינשטיין [פורסם בנבו].

ת"א י-ם 9407-03-14 גולאני נ' הרשות הפלסטינית ניתנה ביום 17.7.14 לפני כבוד השופט דראל [פורסמה בנבו].

אלמנט נוסף המופיע בתקנה 384 (א) הינו כי בהיות המשיב תושב חוץ לא יינתן כנגדו צו עיכוב יציאה אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

בספרו של המלומד דוד בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שביעית 2009, עדכון מספר 12 ינואר 2017, נאמר שם בעמוד 515 עד 516:

"עיכוב יציאה נגד תושב חוץ יינתן רק במקרה נדיר, והוא כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ, ובדרך כלל אין למנוע אותו מלשוב למקומו (ע"א 535/75 שכטור נ' פרזינפור ואח', פ"ד כט (2) 835). לא נוהגים לעכב יציאת תושב זר כאשר מרכז חייו בחו"ל ושם מצוי גם מקור פרנסתו (ע”א 249/69 פרויליך נ' פרויליך, פ"ד כ"ג(2) עמ' 701, ר"ע 199/86 כהן נ' כהן, פ"ד מ(2) עמ' 53). אולם עובדה זו בלבד שאדם הוא תושב חוץ איננה שוללת כשלעצמה את הסמכות לעכב את יציאתו מן הארץ (ע"א 703/70 סומך נ' עוזר ואח', פ"ד כד(2) 799). חשוב שנזכיר כי בתקנה 384(א) לתקנות סד"א נקבע כי לא יינתן סעד זמני לעיכוב יציאה מן הארץ של תושב חוץ, אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו. כך הוטמעה הוראה זו בתקנה הנ"ל, והיא טומנת בחובה את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון כפי שהתפתחה במשך שנים רבות. אין מקום לעכב את יציאתו מן הארץ של חייב שהוא אמנם אזרח ישראל אולם מתגורר דרך קבע בחו"ל במשך עשר שנים ומעלה, ומרכז חייו מחוץ לישראל. במצב דברים שבו אין לחייב כל עיסוקים, נכסים או מקור הכנסה בישראל, אין תועלת בעיכוב יציאתו מן הארץ. אין להצדיק מתן צו עיכוב יציאה כאשר אין בצו זה כדי לסייע בגביית החוב, וכל כולו מיועד להפעיל לחץ על החייב שהוא תושב חוץ אשר אין לו נכסים בארץ, וממילא אין לייחס לו כוונה להבריח נכסים".

ההלכות המשפטיות הללו, יתוו את הדרך לבירור הבקשה הנוכחית.

מן הכלל אל הפרט:

הראיות התומכות בבקשה לעיכוב יציאה:

כאמור לעיל, על המבקש לעכב יציאת בעל דין מהארץ מוטל הנטל להביא ראיות מהימנות לכאורה לקיום חשש סביר לעזיבת הארץ.

אבחן תחילה את הבקשה הראשונית מכוחה עוכבה יציאת המבקש את הארץ.

התצהיר אשר תמך בבקשה שהוגשה בהוצאה לפועל לעיכוב יציאה מן הארץ, איננו תצהיר של בעל הדין אלא של הפרקליט אשר ייצג בהליכי ההוצאה לפועל, עו"ד סיאגה אשר התייצב לישיבת היום והעיד לפני.

בהקשר זה יוער, כי הצדדים באדיבותם הסכימו לכך שעו"ד סיאגה לא יופיע בדיון כמייצג, על מנת להסיר כל ספק, וטענה בשם המשיב עו"ד גב' גנוני.

בתצהירו של עו"ד סיאגה התומך בבקשה לעיכוב יציאה, נאמר בסעיף 2 כי העובדות המפורטות בתצהירו ידועות לו היטב מתוקף טיפולו בתיק נשוא הבקשה לביצוע שטר.

בסעיף 6 לתצהירו ציין, כי קיים חשש כבד נוכח גובה החוב של התיק בהוצאה לפועל, שהחייב ינסה לרדת מן הארץ וישאיר את הזוכה לפני שוקת שבורה.

בסעיפים 7-9 לתצהירו נטען, כי החייב (המבקש דכאן) שוהה בחו"ל וקיים חשש כי לאחר שהחייב יגלה את פתיחת תיק ההוצאה לפועל והעיקולים שהוטלו, הוא יתחיל להכין את הקרקע לקראת עזיבתו את הארץ לצמיתות. אין לחייב נכסים בארץ ברי פירעון וכל הנכסים שבבעלותו משועבדים לנושים אחרים.

פירוט השעבודים מופיע בסעיפים 10-16 לתצהירו של עו"ד סיאגה.

בישיבת היום חזר עו"ד סיאגה על החשש כי מאחר ומדובר בחייב שאין לו נכסים בארץ ואם יש לו נכסים הרי שהם משועבדים, ומאחר וכנגד קבוצת הכדורגל שבניהולו ניתן צו להקפאת הליכים, הרי החייב לא יעמוד בהתחייבויותיו ויימלט מן הארץ. עוד הוסיף כי אין למשיב כוונה לעמוד בדרכו של החייב והוא מוכן להסכים לביטול צו יציאה מהארץ בכפוף לכך שהמבקש יפקיד ערבויות ובטוחות מתאימות ואזי תותר יציאתו. עמ' 3 לפרוטוקול ש' 15-23.

המשיב עצמו, לא נתן תצהיר לתמיכה בעובדות הבקשה ואף לא התייצב לישיבת היום.

בעניין זה, גרס הפרקליט, כי הוא זה שמכיר את הנתונים וחשוף למלוא המידע מתוקף טיפולו בתיק. הוא אף הזמין חקירה כלכלית כך שלדבריו המידע אשר ברשותו יותר רחב מאשר המידע שבידי המשיב. עמ' 2 לפרוטוקול ש' 19-22.

עם זאת, דו"ח החוקר לא צורף לתצהיר, ואף החוקר עצמו לא התייצב ולא הגיש תצהיר להעיד על ממצאיו.

אני סבורה, כי כאשר מדובר בזכות כה מהותית של חירות תנועה, המשיב אינו יכול להימנע ממתן תצהיר באופן אישי. עדותו של הפרקליט היא ודאי קבילה, במיוחד כאשר לא הופיע בתיק גופו.

אך, עם כל המיומנות המקצועית והידע הכלכלי שוודאי פרקליט צובר במהלך ניהול תיק, תצהירו אינו יכול לשמש תחליף לתצהיר בעל הדין עצמו. על בית המשפט להתרשם באופן אישי מבעל הדין, ממידת הראיות שבידו וממניעיו, לא דרך פילטר של פרקליטו.

זאת ועוד: אם הפרקליט למד על מצבו הכלכלי של בעל הדין שכנגד מתוך חקירה כלכלית שהוזמנה על ידו, החוקר הוא שאמור להעיד בבית המשפט.

העדות שנמסרה כאן היא מכלי שני, למידת נתונים שסופקו ע"י גורמים אחרים.

ראו בספרו של המלומד עו"ד יואל פרייליך, "סעדים זמניים ומיידים במשפט העסקי" הוצאת רונן 2013 .

שם בעמ' 50 :

"בשלב הדיון בסעד זמני ניתן אמנם לכלול בתצהיר גם ראיות מכלי שני, אך זאת בכפוף למסירת מקור המידע. טענה בתצהיר המובאת מכלי שני תיפסל , אם המצהיר לא טרח לבסס את מקור הטענה והסתפק באמירה כללית מבלי להפנות למקור המידע".

ובהמשך שם בעמ' 51 :

"אם מבקש הבקשה מציג נתונים שנאספו בדרך כלשהי, ראוי שמי שהיה מופקד על איסוף הנתונים ימסור תצהיר על כך ויהיה זמין לחקירה".

בנושא רגיש של עיכוב יציאה מן הארץ, וודאי כאשר ההליך עובר לפסים אזרחיים, יש לחתור לכך שהתצהיר יוגש ע"י גורם המכיר את הנתונים מכלי ראשון.

מוטיב הראיות המהימנות הנדרשות על פי הוראות התקנה 384 לתסד"א תשמ"ד-1984 מתעמעם כאשר העדות בדבר החשש לעזיבת הארץ אינה מכלי ראשון.

נטען כי למבקש נושים שונים והיקף חובות רב.

טענה לחובות, כשלעצמה, אינה מהווה עילה בלעדית להוצאת צו עיכוב יציאה מן מארץ.

יש לצרף אליה ראיות על התארגנות ממשית של הנתבע, לעזיבה לצמיתות. ולו ראיות לכאורה.

נתונים כאלה לא הובאו בבקשה.

התשתית הראייתית להוצאת הצו במעמד צד אחד, היתה הבעת חשש, המבוסס על החוב עצמו, ועל שהייתו של המבקש בחו"ל בחודש דצמבר 2016.

כאשר הוברר כי החייב הינו איש עסקים, שמרכז חייו בחו"ל כפי שיפורט בהמשך, הרי עצם שהייתו בחו"ל בחודש דצמבר 2016 ואף קיומם של חובות, אינם יוצרים תשתית ראייתית מספקת לביסוס חשש עזיבה לצמיתות את הארץ.

מרכז חייו של המבקש אינו בארץ :

נתון משמעותי ש יש לקחת בחשבון הוא כי המבקש מתגורר בחו"ל ומרכז חייו אינו בישראל.

המבקש הצהיר על כך מפורשות, גם בישיבת יום 15.6.17.

הצהרה זו לא נסתרה ע"י המשיב, אשר לא הכחיש כי המבקש מבלה מרבית זמנו בחו"ל.

הדבר שזור אף בתוך התצהיר שתמך בבקשה המקורית בבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ בהוצאה לפועל, סעיף 8 שם.

כן ראו עדותו של המבקש בפרוטוקול ישיבת יום 15.6.17 עמ' 5 בין השורות 21-23.

בסיטואציה מעין זו, אומנם לא נשללת סמכותו של בית המשפט לעכב יציאה מן הארץ, אולם כאשר מדובר באזרח ישראלי המתגורר בחו"ל, הדרישות לעיכוב יציאתו כבדות במיוחד.

על התובע, המבקש לעכב יציאה, להציג ראיות מהימנות לכאורה לכך שיש סיבה מספקת כבדת משקל המצדיקה את עיכוב היציאה. ראיות כאלה לא הוצגו בענייננו.

קשיים כלכליים של המבקש:

התובע/משיב טען כי המבקש נתון בהליכים משפטיים על רקע כלכלי מול גורמים שונים.

המבקש לא התחמק מטענות אלה.

להיפך, דווקא בתצהירו מצאתי פירוט נרחב של כל התביעות וההליכים נגדו. של חברת קוגיטו, טוברוק, קבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב וחברת מטאור.

המבקש הסביר באריכות ובפירוט, אחד לאחד כל הליך והליך.

בדיון ביום 15.6.17, לא נסתרה עמדתו וכי כל ההליכים הללו נמצאים בבקרה ובטיפול שלו ואין בהם כדי לשנות מאורח חייו.

הראיה שהמבקש שהה בחו"ל בעת שיצא הצו, ואילו היה חפץ להתנער ולהימלט מהארץ כפי שנטען, לא היה שב כלל ועיקר לישראל.

עמ' 5 לפרוטוקול מיום 15.6.17 ש' 15-16.

אשר להליכים המנוהלים נגד המבקש בישראל, נראה כי אכן המבקש מתמודד עם סדרה של הליכים נגדו בפורומים שונים.

עם זאת, בשלב הנוכחי, לא נראה כי המבקש נרתע ונסוג מאותם הליכים.

המבקש הצהיר כי הוא מקיים הידברות עם הגורמים השונים. לדוגמא: הליכי גישור ע"י גוף הכדורגל הישראלי, כאשר המבקש ציין:

"נאמר לי במהלך הגישור ולפני הגישור שאם לא אסכים לזה יוגש נגדי צו עיכוב יציאה מן הארץ. אני לא מוכן שיסחטו אותי".

עמ' 6 לפרוטוקול מיום 15.6.17 ש' 2-3.

המבקש אמר בתצהירו התומך בבקשה, כי הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ הוגשה נגדו כצעד טקטי על מנת להפעיל עליו לחץ פסול ולגרום לו לשלם כספים שאינו חב בהם. סעיף 7 לתצהיר.

קשיים כלכליים וחובות, כשלעצמם, אינם בסיס למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ.

ראו דברי כבוד השופט גרוניס ברע"א 6504/11 ויליאם נורמן הארט ואח' נ' יונתן אבלס (ניתנה ביום 24.10.11, פורסם ב'נבו'), שם בפסקה 6 :

"דעתי היא כי צדק בית המשפט המחוזי בשתי החלטותיו שלא ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב. מוכן אני לצאת מן ההנחה כי החומר שהונח בפני בית המשפט קמא מביא למסקנה הלכאורית שהמשיב חייב כספים למבקשים, וכאמור מדובר בסכום של מיליוני שקלים. כמו כן, יש ליתן את הדעת על כך שהמשיב הינו בעל אזרחות זרה, בצד אזרחותו הישראלית. כמו כן יש ליתן משקל מסוים לחובת המשיב לעובדה כי לא הגיש תצהיר בערכאה הדיונית. השאלה היא האם הנתונים השונים, שאת עיקרם הצגנו, מגיעים כדי הוכחה מספקת כי קיים 'חשש סביר' שהמשיב 'עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת', כאמור בתקנה 384 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984".

דברים אלו, כמו נגזרו בהתאמה גם לענייננו.

בסעיף 8 לתצהיר, מפרט המבקש את כל ההליכים המשפטיים המתנהלים מולו בארץ ע"י הגורמים השונים, תוך שהוא מדגיש שיש לו אינטרס כלכלי מובהק מהמעלה הראשונה לנהל את ההליכים הללו.

אני מקבלת את דברי המבקש, כי יש לו אינטרס כלכלי מובהק להיות נוכח בישראל לצורך ניהול אותם הליכים.

שוכנעתי כי מרכז חייו של המבקש אינו בישראל ועל כן אין מקום למנוע את צאתו ובואו מן הארץ שעה שעיכוב היציאה יפגע בזכותו החוקתית ולא יועיל לתובע/משיב בתיק זה כלל ועיקר.

נהפוך הוא, אם התובע/משיב בתיק זה חפץ ליטול פסק דין לטובתו, מה פשוט יותר מאשר העדר התייצבות של המבקש/נתבע לדיון בעניינו ?

כאשר נתבע שהינו בעל דין נמנע מהתייצבות לדיון עיקרי, פשיטא כי דרכו של התובע קלה יותר והוא נוטל פסק דין לטובתו.

במיוחד בהליך של התנגדות לביצוע שטר בו נטל ההוכחה, מוטל על שכם הנתבע.

אשר למימוש פסק הדין אם יינתן לכשיינתן, הרי נוכחותו או העדרו של המבקש בארץ לא יעלו ולא יורידו בנתוני תיק זה, לאור המפורט באשר למרכז חייו ונכסיו של המבקש/נתבע.

נכסי המבקש :

המבקש טען אומנם בתצהירו ובדיון , כי יש לו נכסים בישראל, חפצי אומנות,

אך בשולי הישיבה הודה המבקש כי רוב חפצי האמנות הללו אינם בישראל אלא בחו"ל, במערב אירופה, הונג-קונג ורוסיה.

הנכסים הקיימים בישראל משועבדים לטובת חברת קוגיטו.

זאת ועוד, המבקש צרף כנספח 4 לתצהירו את העתקי הפרוטוקולים של הדיונים בעניינו מול חברת קוגיטו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפני כבוד הנשיא השופט איתן אורנשטיין, במסגרת תיק ה"פ 45570-03-17.

מהם עולה כי אכן בבעלות המבקש חפצי אומנות רבים, בעלי ערך.

על חפצים אלו, בין השאר 74 פסלים בהונג קונג, ניתן צו איסור דיספוזיציה בתיק ה"פ 45570-03-17..

עמ' 8 לפרוטוקול שהוגש כאן כנספח 4, מיום 4.4.17 בין השורות 9-12.

עם זאת, בהליך הנוכחי לא הוגשה רשימה מסודרת של חפצים אלה, מיקומם, ערכם, והשעבודים הרובצים עליהם.

קל וחומר, לא הוגשה הערכת שמאי.

האופן בו ניתן לרדת לנכסים אלו ולגבות מהם את תמורת פסק הדין, אם וכאשר יינתן, נותר מאד מעורפל.

לצורך ההכרעה בהליך הנוכחי, אני יוצאת מנקודת הנחה כי נכסי המבקש בישראל אינם זמינים.

עם זאת, אינני רואה בכך סיבה לעכב את המבקש בארץ, בהליך אזרחי טרם שהוכרע הדין לחובת המבקש.

אני סבורה כי השארתו של המבקש בארץ מכוח צו שיפוטי לא תוכל ליצור נכסים חדשים בישראל. להיפך. תימנע ממנו האפשרות להמשיך עסקיו ומרכז חייו בחו"ל ויכולתו להשתכר ולפרוע פסק דין עתידי, תפחת.

ההליך העיקרי :

אבחן בקצרה את ההליך הנוכחי.

זוהי התביעה השיטרית כנגד המבקש, המושתתת על שיקים.

הוגשו לביצוע ע"י המשיב/ התובע, חמישה שטרות בסכום כולל של 4 מיליון ₪, כדלקמן :

500,000 ₪ ז.פ. 15.9.16.

500,000 ₪ ז.פ. 15.10.16.

500,000 ₪ ז.פ. 15.11.16.

500,000 ₪ ז.פ. 15.12.16.

2,000,000 ₪ ז.פ. 14.12.16

לטענתו של המבקש/נתבע השיקים הללו נמסרו על ידו לביטחון והיו מותנים בתנאי.

לדידו של המבקש, השטרות נשוא תיק ההוצל"פ נמסרו למשיב כבטוחה להבטחת התחייבויותיו להזרמת כספים לקבוצת הכדורגל "הפועל תל אביב".

בהקשר זה הוגש המסמך מש/1 ממנו עולה כי אכן ארבעת השיקים הראשונים, לכאורה ניתנו לביטחון.

בהליך ההתנגדות שהבקשה נדונה במסגרתו, מעלה המבקש טענות כי עמד בהתחייבויותיו כלפי הפועל תל-אביב.

על כך חזר גם בישיבת יום 15.6.17 עמ' 7 לפרוטוקול שורות 20-25.

כיוון שהמבקש הזרים לטענתו את כל הכספים לקבוצה, ואף מעבר לכך, שיעור למעלה מ- 16.5 מיליון ₪, הוא טוען כי התנאי שעמד בבסיס מסירת השטרות לא התמלא והמשיב אינו זכאי לגבותם בהוצאה לפועל.

טענה זו תלויה ועומדת והיא תיבחן בהתנגדות לגופה.

אני מזכירה אלמנט משום שיש לחדד את הנקודה כי מדובר בבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ כאשר ההליך תלוי ועומד וכאשר למבקש טענות מול התביעה השיטרית.

מסקנות :

אשר על כן לאחר בירור דווקני של היסודות הצריכים לצורך הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ על פי הוראות התקנה 384 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 נראה, כי אין לפגוע בחופש התנועה של המבקש שהינה זכות חוקתית מהמעלה הראשונה.

לא שוכנעתי כי המבקש יעזוב את הארץ לצמיתות אם לא יינתן כנגדו צו עיכוב יציאה.

לא מצאתי כי העדרו של המבקש עלול להכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין.

אני סבורה כי אין מקום לפגוע בזכות התנועה החוקתית של המבקש, אזרח ישראלי שמרכז חייו בחו"ל.

אף המשיב ציין כי יהיה נכון להמיר את הצו שהוצא בהוצאה לפועל, בערובות ובטוחות מתאימות שיפקיד המבקש כתנאי לביטול עיכוב היציאה.

עמ' 1 לפרוטוקול מיום 15.6.17 ש' 19-20 וכן עמ' 11 ש' 1-2.

מנגנון זה של הפקדת ערובה כתנאי להתרת יציאה מן הארץ, כוחו יפה במקרים מסוימים בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי פשיטת רגל. אך בהליך אזרחי שטרם הוכרע, הפקדת ערובה כתנאי להתיר יציאה מן הארץ של בעל הדין הנתבע, היא החריג ולא הכלל.

כאשר אני בוחנת כאמור, בנסיבות תיק זה, את סוגית עיכוב היציאה של המבקש מן הארץ, אני מוצאת כי אין הצדק לכך ואין מקום להטיל עליו ערובות, מגבלות או תנאים כלשהם.

סיכום:

מן המקובץ לעיל, אני מורה כי דין צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא במעמד צד אחד בלבד בשלב היות התיק בהליכי הוצאה לפועל, להתבטל בזה.

הבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ מתקבלת.

אני מחייבת את המשיב בהוצאותיה בסך של 5,000 ₪ ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי.

ניתנה היום בשיבתי כרשמת, כ"ד סיוון תשע"ז, 18 יוני 2017, בהעדר הצדדים.