ת"ט 41067-04-14 עווידה נ' קרד

בפני התנגדות לביצוע שטר שהוגש בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 22.4.14 ולהארכת המועד להגשתה.

רקע וטענות הצדדים

1.ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים הוגשה ביום 31.1.2013 בקשה לביצוע שטר הנושא, כך נטען, את הכותרת "שטר חוב הסכם השקה" לפיו הפקיד מר אברהים עויידה מירושלים בעל ת.ז*** אצל חלפן הכספים עלי קורד נושא ת"ז *** סכום של 100,000$ להשקעה בעסקים וכי מר עווידה יהיה זכאי לקבל את כספו חזרה ולבטל הסכם זה בהתראה של חודש ימים. בתחתית המסמך נרשמו שמות העד על ההסכם ושם הערב – הוא המבקש, מס' זהותו וחתימתו.

לפי רישומי ההוצאה לפועל האזהרה למבקש נמסרה ביום 10.6.13 ומשכך הוגשה ההתנגדות בד בבד עם בקשה להארכת המועד להגשתה. המשיב עמד בתוקף על חקירת המבקש, וביום 18.6.14 התקיים דיון ארוך לאחריו, לבקשת הצדדים הוגשו סיכומים.

2.לטענת המבקש, חתימתו על שטר החוב מזויפת ומעולם לא חתם על ערבות לחובותיו של אחיו, הוא החייב 1 בתיק. המבקש טוען כי גם חתימת העד, עורך הדין מר נביל ג'ית מזויפת. המבקש טוען כי לא היה מעורב בעסקי אחיו, שנקלע לקשיים ונושים רבים מתנכלים לו ולבני המשפחה. לטענתו אין הכרות אישית בינו לבין המשיב, לא ניהל עמו עסקים ולא הלווה ממנו כסף. המבקש טוען כי חוות דעת של מומחית לגרפולוגיה אותה צרף להתנגדותו קבעה ברמת סבירות גבוהה ששטר החוב אינו אותנטי ועבר שינוי.

באשר לטעמי העיכוב בהגשת ההתנגדות, טען המבקש כי בשל מעשי אחיו, חשש לחייו אם ייחשף בציבור ולכן לא יצא מביתו. לטענתו בא כוחו הקודם לא טיפל בענייניו כראוי ומשכך לא ידע על התקדמות ההליכים נגדו, אך משנודע לו על ההליכים בהוצאה לפועל פנה לייצוג משפטי מעו"ד אחר המבקש עמד על טענה זו גם בחקירתו בבית המשפט (ראה עמ' 7 ש. 2-4, עמ' 10 ש. 13-14 לפרוטוקול הדיון) ופרט כיצד פנה לעו"ד אחר שייצגו.

3.המשיב טען כי אין בפי המבקש טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת ההתנגדות. לשיטתו אין בטענות המבקש כדי להצדיק הימנעות מפעולה כלשהי גם לאחר קבלת האזהרה והמבקש סותר את עצמו, כאשר מצד אחד טוען כי היה ב"מעצר בית" מרצון, מחשש שיתנכלו לו, ולפיכך לא הגיש את ההתנגדות במועדה, ומצד שני טוען שפנה לעמותה שתטפל בעבורו בהתנגדות, נפגש עם עורך דינו מחוץ לביתו כמה וכמה פעמים, הלך אל המומחית לגרפולוגיה. אף בחקירה בבית המשפט הודה המבקש כי הוא יוצא את ביתו בעת הצורך, ולא הייתה מניעה כי היה יוצא לטפל בענייניו המשפטיים. ממילא, כך טוען הוא, לא המבקש לא צרף ראיה על פניה לעמותה כלשהי, כשמנגד מדובר באיחור רב ביותר של כמעט שנה.

לטענת המשיב, המבקש לא הוכיח מתי פנה לבא כוחו הנוכחי, ועל ייפוי הכוח לא מופיע תאריך. חוות דעת המומחית נחתמה ביום 7.1.14 אולם עדיין ההתנגדות הוגשה רק חודש אפריל, שלושה חודשים לאחר מכן. באשר לחוות הדעת עצמה טען המשיב, כי היות שחוות הדעת מבוססת על מסמך מצולם ולא מקורי אין ליתן לחוות דעתה משקל כלשהו.

דיון והכרעה

4.מחקירת הנתבע עולה כי יצא את ביתו ולא שוכנעתי כי בכך טמונה הסיבה לא הגשת ההתנגדות במועד. עם זאת לא מצאתי סיבה שלא לקבל את טענת המבקש כי רשלנות בא כוחו הקודם גרמה לחלקו הארי של העיכוב בהגשת ההתנגדות במועד. אוסיף כי יש בפי המבקש טענות הגנה אשר לו יוכחו ואין זה השלב לבחינת מהימנותן, יהיה בהן להוות הגנה, ובעיקר הטענה כי חתימתו על השטר – זויפה, כפי שנטען גם בחוות הדעת הגרפולוגית שצרף. בחקירתו הוצג למבקש לראשונה המסמך המקורי, לאחר שעיין בו טען כי זה אינו כתב ידו, וכי נראה לו שזו אינה חתימתו. המבקש אף הפנה לשוני בין סוגי הדיו בהם נחתמו החתימות על השטר המדובר, ושוכנעתי כי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי הגנתו הינה "הגנת בדים".

5.בשאלת הארכת מועד נכתב רבות, ועל אף שההתנגדות הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ואין להקל ראש בזכויות המשיבה בנדון, על בית המשפט לתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיב בהוצאות בגין מחדליו הדיוניים של המבקש.