ת"ט 5246-10-16 עיאדה נ' ח'טיב

לפני בקשה דחופה, במעמד צד אחד, לעיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל המתנהל נגד המבקש ומספרו505835-06-15.

תובענה זו החלה את דרכה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו כבקשה לביצוע שטר.

המבקש הגיש ללשכת ההוצאה לפועל התנגדות לביצוע שטר יחד עם בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. רשם ההוצאה לפועל הורה על העברת העניין לבית משפט זה.

בבקשה שלפני נטענו טענות רבות הן לעניין אי מסירת אזהרה כדין והן לגופו של עניין. נטען עוד, כי יש לעכב את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

בתיק נקבע דיון בהתנגדות ובבקשה להארכת מועד ליום 05.12.2016.

אפתח בהערה מקדימה. הדרך של ביצוע שטרות / תובענות על סכום קצוב בהוצאה לפועל היא מבחינה מסוימת יוצאת דופן בהליכי ההוצאה לפועל, שהרי ללשכת ההוצאה לפועל לא מוגש לביצוע פסק דין או החלטה מחייבת של בית משפט אלא מסמך שלא ידוע בשלב ראשוני מה טיבו. לכן בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לבצע את השטר / התובענה רק כאשר אין התנגדות, כי אז מניחים שאין בדעתו של החייב להתגונן ואין טעם להרבות בטרחה והוצאות. אך משגילה החייב שהוא חולק על החיוב המבוצע, העניין מועבר להמשך בירור לבית המשפט המוסמך, שיחליט כפי שהוא מחליט בבקשה להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר לרבות בעניין עיכוב וביטול הליכים (ראה: ע"א 85/75 אסקר בע"מ נ' כסאות ישראל בע"מ (02.10.1975)). למעשה, הליכי ביצוע שטרות ותובענות בהוצאה לפועל יכולים להיות חלק מהליך משפטי רחב יותר המתנהל בשני רבדים לפני בית המשפט ולפני לשכת ההוצאה לפועל כשהם אחוזים ושלובים זה בזה.

הכלל הוא, שהסמכות לעיכוב ו/או ביטול הליכים בהוצאה לפועל נמצאת בידי רשם ההוצאה לפועל. עם זאת, כאשר מוגשת בתיק ההוצאה לפועל התנגדות לביצוע שטר / התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב, קיימת חשיבות לשלב בו מוגשת ההתנגדות - במועד או באיחור - והדבר משליך על השאלה מיהי הערכאה המוסמכת להחליט בשאלת עיכוב וביטול ההליכים. בשלב של הגשת התנגדות במועד, רשם ההוצאה לפועל הוא המוסמך על פי החוק להורות על עיכוב הליכים. עיכוב ההליכים במקרים אלו הינו עיכוב שבחובה והעניין עובר לחסות בית המשפט. במצב זה, לא תהיה תרופה לחייב לביטול הליכים, אלא על ידי בית המשפט המוסמך (ע"ר (ראשל"צ) 26383-12-13 מוסדות נירים ירושלים בע"מ נ' נעה דבי (23.12.2013)). אם ההתנגדות מוגשת באיחור והעניין מועבר לבית המשפט על ידי רשם ההוצאה לפועל, בית המשפט הוא המוסמך להורות הן על עיכוב הליכים והן על ביטול הליכים לפי שיקול דעתו. בשולי הדברים אציין, כי קיימים מקרים בהם מוגשת בקשה לקבוע כי ההתנגדות מוגשת במועד ובמקרים אלו קיימת מחלוקת בפסיקה באשר לשאלה - מי מוסמך לדון בבקשה כזו וגם בבקשה לעיכוב ו/או ביטול הליכים פעילים - רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט (ראה והשווה: ת"ת 19512-02-15 א.א.י - רוטשילד יזמות ונכסים 2010 בע"מ נ' גולומביק (08.11.2015); רע"צ 62448-03-14 עופר ל. אלומיניום בע"מ נ' סנטרתריס בע"מ (08.05.2014); בר"ע (ת"א) 2137/08 ג'ודה ויקטוריה נ' וו.אס.אי בע"מ (26.08.2009)).

על מנת לעמוד על היקף שיקול דעתו של בית המשפט בשאלת עיכוב ו/או ביטול הליכים פעילים בהוצאה לפועל, יש לזכור את תכליתו של חוק ההוצאה לפועל שנועד להעמיד לרשות הציבור מנגנון, באמצעותו יוכל בעל דין לממש פסק דין שניתן לטובתו, וגם מסמכים משפטיים הניתנים לביצוע כמו פסק דין, ובהם שטרי משכון, משכנתה, שטרות ושיקים, וגם תובענות על סכום קצוב. מנגנון זה צריך להיות יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כאשר אינטרס הזוכה במימוש זכויותיו הוא בעל בכורה. עם זאת, המחוקק ראה לנגד עיניו גם את החייב, המתקשה למלא אחר פסק דין שניתן כנגדו בשל מצבו הסוציאלי, וביקש שלא להפכו, על ידי הפעלת מנגנון ההוצאה לפועל, לחסר כל ולנטל על החברה. זו תכליתו השניה של חוק ההוצאה לפועל. בצד שתי תכליות מיוחדות אלה, עומדות שתי תכליות כלליות התומכות בהן, אשר נגזרות מערכי היסוד של השיטה. כך, לצד התכלית המיוחדת של גבייה מהירה ויעילה של החוב עומדת התכלית הכללית של הגנה על הקניין, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בצד התכלית המיוחדת שעניינה מניעת ירידה לחייו של החייב מונחת התכלית הכללית של הגנה על כבוד האדם של החייב ועל חירותו (ראה: רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן (25.10.2011)).

האיזון בין האינטרסים של מבקש עיכוב הליכים לבין האינטרסים של התובע מביא בחשבון כמה פרמטרים: ראשית, יש לבחון את סיכויי המבקש לעכב את ההליך המשפטי להצליח בהליך המשפטי שהוא מנהל. שנית, יש לבחון את מאזן הנוחות שבין הצדדים בשים לב לתכליות הנ"ל של חוק ההוצאה לפועל. עיכוב ו/או ביטול הליכים עלול לגרום לתובע נזק במובן זה שייגרעו סיכוייו לגבות את החוב. בכך ייפגעו התכלית (הספציפית) של חוק ההוצאה לפועל לגביית החוב באופן יעיל ומהיר והתכלית (הכללית) של הגנה על קניינו של הזוכה. מנגד, יש לשמור על האינטרסים של החייב.